בתשובה לאסתי, 16/02/02 10:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי מלחמת המפרץ- "אף שהיו למלחמה תוצאות ממשיות בשטח, הרי שהטייסים והגנרלים האמריקנים חוו אותה רק ברמת המציאות המדומה שחוללו מסכי המכ"ם... שתיעדו את פגיעת הפצצות החכמות במטרותיהן.. לא היה שום הבדל בין ההדמיות בשעת המלחמה לבין הדמיות התרגול שקדמו לה." קודם כל, בתור המחשה של ההבדל לגבי הטייס, הייתי מכניסה את בודריאר לסימולטור של טיסה קרבית, ואח"כ גם למטוס קרב בעת טיסה מבצעית מעל שטח האוייב, כשאפשר למות לפני שתספיק להרהר הרהור פילוסופי אחד, ואפשר גם ליפול ישר לידיהם של עבדי-סדאם, שרק מחכים שאיזה מערבי מזדמן יפול ממטוס, כדי לתרגל עליו את הכנסת האורחים הידועה של המזרח... ואז הייתי מבקשת מבודריאר לחשוב שוב על עניין ההבדלים או היעדרם. ההדמיות הטכניות אמנם דומות, אבל להגיד שהטייסים חוו את זה רק "ברמת המציאות המדומה"! [זה שאמריקה עבדה על כל העולם בכך שצינזרה את מראות הבשר והדם השפוכים למטה, זה עניין אחר.] וכדי להרחיב: בודריאר מתרכז על התפאורה הסובבת את האדם, במקום על החוויה הקיומית של אותו אדם, כלומר מה אותו אדם מרגיש, חש, חושב ועושה בתוך אותה תפאורה. אז ה"קורנר בייקרי" היא תפאורה חיקויית למשהו שאולי היה קיים פעם, ואולי לא. אבל הם מוכרים לחם אמיתי. וטעים. קחו ביס ותראו בעצמכם. גם אתה, בודריאר! ואוקיי- הזוג יושב בשולחן הכי רומנטי בעיר, עם נרות וכינורות ומה לא. השאלה היא- מה הם חשים, מרגישים חושבים ועושים בתוך התפאורה הזאת. החוויה יכולה להיות אמיתית לגמרי, או ריקנית לגמרי. זה כבר תלוי באנשים עצמם. ואת זה שום בודריאר לא יכול לקחת מהם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |