 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז סליחה אם אני חוזרת קצת אחורה (היום קראתי גם את חלק א' וגם את ב'), אני תוהה האם קריאת רומנים רומנטים, לדוגמה, היוצרים פסאדו מציאות אצל הקוראים (או יותר נכון הקוראות. אני מוכנה להודות שמדובר בעיקר בקוראות) עדיפה לדעתכם על הפסאדו מציאות שיוצרת תוכנית אינטלקטואלית בטלוויזיה (חוצה ישראל, לדוגמה)? ההשפעה הסוחפת שהיתה לספר ההדרכה האמריקאי "הכללים"(לתפיסת חתן כמובן) על צעירות בארצות הברית (וגם על מספר לא מבוטל של ישראליות) עדיף? מסופקני. מכאן שאני מאמינה שהכל עניין של שימושים וסיפוקים (כן, אמרו את זה קודם לפני)קרי כל דור והאסקפיזם שלו (וזה כמובן תלוי טכנולוגיה). קרי לא כדאי לבצע שיפוט ערכי גורף עפ"י המדיה אלא עפ"י התוכן שהיחיד בוחר לצרוך. ובחזרה לכאן ולעכשיו אז לי זה דווקא נראה נחמד שהעולם מתכווץ, שאין מקום שהוא רחוק מדי, שהכל נגיש אם לא במציאות אז בחלום שאנשים דלי אמצעים יכולים להריח ולטעום את פריז מבלי להיות שם, שאת החורים בהשכלה ניתן לסתום עם חתיכות נייר (או אם אתם מעדיפים חתיכות של סירטונים) ובכלל נראה לי שבודריאר (שדווקא מוצא חן בעיני)נהנה להגזים משהו בסגנון של "קץ המציאות" או "קץ המסומן" על משקל "קץ ההיסטוריה" של פוקוייאמה (הדי ההתלהבות מזה האחרון התמוטטו כמו מגדלי התאומים...,) שבעצם בודריאר (כבר ציינתי שהוא מצא חן בעני?) שבוי בתאוריה שהוא יצר ואיפשהו הוא איבד את המציאות... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בודריאר אכן קיצוני למדי, ולכן דומני שהוא עלול להסתייג מטענתך "כל דור והאסקפיזם שלו" אם מובלעת בו ההנחה שבדורנו האסקפיזם אפשרי. מדוע? כי האסקפיזם מניח מצב שבו יש מציאות ממשית, ושיחיד המעוניין בכך יכול להתנתק ממנה ולהימלט לאיזשהו עולם אשלייתי. אך בודריאר טוען שכיום אי אפשר להבדיל בין העולם הממשי לעולם הבדוי. האסקפיזם אפשרי רק אם יש גבול מוגדר בין הממשי לבדוי, אך מרגע שטושטש הגבול הזה, אין עוד יכולת לחצותו, אין לאן לברוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגיד לי אם אנחנו נמצאים בעולם בדיוני אז למה כל כך רע לנו ? (לחלקנו לפחות) ואם אין לאן לברוח כיוון שאנו נמצאים כבר בעולם הבידיוני אז למה לא בחרנו עולם קצת יותר ורוד ? (והרי ורוד הוא צבע פוסטמודרני מובהק). ואם נרחיק לכת ונאמץ את גישתו של בודריאר שאנו חיים בעולם בדוי שהוא מעין 'וולט דיסני של אמריקה' (אם הבנתי נכונה)אז אולי זה עדיף על מציאות אפורה? וזה מזכיר לי את הקושיה של המאטריקס: האם תעדיף לחיות במאטריקס או במציאות המזעזעת שמחוצה לה ? בשעה שאתה לא יודע כמובן שהמאטריקס היא לא המציאות (קרי טיפש וטוב לו...)? נראה לי שדטרמיניזם ותפיסת המדיה כ'פצצת אטום' איננה הקפ אוף קופי שלי (אני אוהבת את הקפה שלי בהיר ועם הרבה קצפת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את המטריקס, יש שם תשובה לשאלה למה לא בראנו לעצמנו מציאות בדויה ורודה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא???? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה הרובוטים יצרו מטריקס מושלם שבו כולם מאושרים. אבל בני האדם לא הסתדרו עם עולם מושלם כזה, והם התחילו להתמרד. רק כשנתנו לנו עולם מלא סבל נעשינו מאושרים. בברכת ''ת'ר איז נו ספון'', דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים כי כפית, אינ-נ-נה כפית, לכן אני נבהל - כי אם כפית, אינ-נ-נה כפית, אז מהי כפית בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן שהמטריקס גורס (סליחה על האנשה) שהאושר הוא מושג יחסי, שבני האדם מאושרים רק אם יש אנשים שסובלים מסביבם. טוב זה נראה לי הסבר פשטני מדי וקל למדי. חבל, זה קילקל לי קצת את הדעה על הסרט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? זה לא שהם צריכים שאנשים אחרים יסבלו. זה שאנחנו צריכים לסבול קצת בעצמנו. אנחנו לא מסתדרים עם זה שטוב לנו לאורך זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבוע פגשתי אוסטרלית (שהתגוררה בכל מיני מקומות בעולם), והיא אמרה שבארץ היא מרגישה כאילו ''מחוץ למטריקס'' - כאילו כל שאר העולם זה רק מין אשלייה משונה, ורק כאן חיים ''באמת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה, כשאתה מגיע למקום חדש דואלים אותך מה אתה חושב עליו ואתה צריך למצוא איזשהו דבר נחמד להגיד עליו. נורא יפה פה, האנשים מאוד נחמדים. אני מקבלת תחושה שאני חיה בקופסת פח רעועה ששקועה בבוץ כשרובוטים אימתניים מנסים להרוג אותי ועולם יפה ונעים הרבה יותר נמצא במרחק שתי יריקות מכאן. לכל מקום מוצאים את הדבר החיובי שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לפחות, לפי המקלדת שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
nbhte!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
nbhte ,ert ktct akl
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tukh sh? ובעברית: אולי די?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
kmgrh' tbh fcr kt hfuk kerut ku/
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכונה (סוף סוף ?) הרי שבודריאר היה אומר שהבחירה במילים "מחוץ למטריקס" הן הוכחת התיאוריה שלו הלכה למעשה. כיוון שהמטריקס אשר איננה קיימת כלל מסמנת עבור האוסטרלית את המסומן החיים עצמם. יתרה מכך האם אפשר להוסיף שלב ולומר שלדידה ישראל היא מחוץ למטריקס כלומר מחוץ למציאות הבדויה - קרי היא המציאות האמיתית שמחוץ למציאות הבדויה שהיא בעצמה בדויה??ה-צ-י-ל-ו!!! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |