בתשובה לאסף עמית, 05/03/02 18:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולא בידור של דודו טופז, אלא אותו בידור של תוכניות שתמיד נהניתי לראות, כמו זהו-זה, וזו ארצנו, ושאר ירקות. אדם מגיע הביתה, מדליק טלויזיה, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים.. עד שנמאס לו והוא סוגר את הטלויזיה. כמובן, אין מדובר באנשים להם יש כבלים, במקרה שלהם יש כמות גדולה מאד של ערוצים שלא מחטטים בפצעי האומה שעה אחר שעה, דקה אחר דקה. במקרה שלי, האלטרנטיבה היחידה היא ערוץ החיזבאללה, אותו אני קולט באופן גרוע, ועוד ערוץ שאינני בטוח מנין הוא. (דגל אדום לבן ירוק עם שני כוכבים ירוקים בפס הלבן, של איזו מדינה זה?) שניהם בערבית, שפה שלצערי אינני מבין. גם לערוץ אחד ושניים מותר להיות משעשעים. אדם צריך להרגע לפעמים. בסוף נאלצתי לקרוא מחדש את ארבעת ספרי הקומיקס של Sluggy Freelance שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
*נאלצת* לקרוא? תנחומיי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי בספר ומצאתי אדום-לבן-/שחור/ (פסים אופקיים) עם שני כוכבים ירוקים. זה דגל סוריה. (ויש אדום-לבן-ירוק פסים אנכיים, בלי כוכבים- הונגריה). הטלוויזיה שלך הופכת שחור לירוק כשמדובר בפסים?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שהתבלבלתי. הזכרון החזותי שלי ידוע לשמצה. תודה רבה לך על הטרחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |