אחת מיצירות המופת הקלאסיות ביותר של המדע הבדיוני לדורותיו היא סדרת "המוסד" של יצחק (אייזק באנגלית, אבל בעברית הוא העדיף להיקרא יצחק) אסימוב. סדרת הספרים מתארת את העתיד, ומתרחשת לאורך מאות שנים. הדמות המרכזית בסדרה היא המדען הארי סלדון, שבאמצעות המדע החדש שפיתח, פסיכו־היסטוריה, הוא חוזה את ירידתה של האימפריה הגלקטית בה הוא חי ואת התמוטטותה לתוהו ובוהו של "ימי ביניים" גלקטיים שיימשכו 30 אלף שנה. על מנת לקצר תהליך זה יוצר סלדון שני מוסדות, אחד מהם גלוי לכל והאחר סודי, שמטרתם ליצור את האימפריה הגלקטית השנייה תוך תקופה של אלף שנה בלבד.
אנשי המוסד הראשון, שמנהיגיהם הם תלמידיו של סלדון, נשלחים לכוכב לכת נידח בקצה הגלקסיה, המוקף בכוכבים ברבריים עוינים. בתוך סביבה עויינת זו הם צריכים לתמרן, ותפקידם ליצור דווקא שם את הבסיס לקיסרות השנייה, תוך שימוש בידע מדעי וטכנולוגי המצוי בידם.
המוסד השני, "המוסד האחר", נשאר בצל אי שם ב"קצה הכוכב", שמתגלה לבסוף ככוכב המרכזי לשעבר של הגלקסיה, בירת הקיסריות הגלקטית טרנטור. משם, מהספרייה המרכזית של אוניברסיטת טרנטור, מפקח מוסד זה ומנהל בסודיות את העניינים, כולל אלה של המוסד הראשון, על מנת לקצר את הדרך לקיסרות השנייה שתקום.
הארי סלדון, האיש והאגדה
בשנות חייו האחרונות הוסיף אסימוב לסדרת 'המוסד' עוד כמה ספרים, טובים יותר וטובים פחות. במרכז שני האחרונים עמדה דמותו של הארי סלדון, יוצר המוסד. לאחר מותו של אסימוב חיברו שלושה סופרים נוספים - גרגורי בנפורד, גרג ביר ודיויד ברין - שלושה ספרים נוספים על חיי סלדון שהיו מעין המשך לספריו של אסימוב על האיש.
אבל מיהו הארי סלדון? בספרים האחרונים בסדרה שכתב אסימוב בימי חייו, אין קושי לזהות בסלדון את אסימוב עצמו. גם הדמויות המקיפות אותו מבוססות בצורה זו או אחרת על בני משפחתו ומקורביו של אסימוב. מסיפורים אלו של אסימוב וממשיכיו אנו מגלים שסלדון היה לא רק מדען אלא גם שימש כראש הממשלה של טרנטור והאימפריה כולה לפני שחזר לחיי האקדמיה ואל יצירת המוסד. אבל בספרים הראשונים בסדרה התמונה שונה.
בספר הראשון (שנכתב מאוחר יחסית, דווקא) סלדון מופיע רק כאדם זקן ידוע לשמצה שזוכה לזלזול ציבורי, חוץ מאשר מצד תלמידיו המעריצים אותו. אדם שהוא "עכבר ספריות", שאין לו חיים מחוץ לספריה האקדמאית ומחוץ לכתלי האוניברסיטה, אבל גם אדם שמכין את התוכנית להקמת המוסד הראשון בכוכב הנידח טרמינוס, תוכנית אלף השנים שאותה יגשימו תלמידיו.
בסיפורים המאוחרים יותר של המוסד (שבאופן אירוני נכתבו לפני הספר הראשון) אנו מגלים שלסלדון יש משמעות דתית ממש עבור תלמידיו וממשיכיו. את אלה הוא ממשיך להדריך על ידי הופעות קבועות של הולוגרמה שלו המסבירה להם את המתרחש סביבם, וחוזה את "המשברים הפסיכו־היסטוריים" שעליהם נאלץ המוסד הראשון להתגבר בכל פעם על מנת להמשיך במסע לעבר האימפריה השנייה.
לאחרונה קראתי את הסדרה שוב, ועלתה במוחי השאלה מיהו המודל המקורי של הארי סלדון, אם יש כזה. האם יתכן שאסימוב התבסס על דמות אמיתית כלשהי?
המחשבה הראשונית היתה שאסימוב הסתמך אולי על קרל מרקס, מייסד המרקסיזם, שכידוע ניסה לחזות בצורה "מדעית" את העתיד ולתכנן אותו. אבל הדרך שבה סלדון ותלמידיו בונים את המוסד הראשון, בשקט ובצנעה, לא באמת מזכירה את חזון המהפכה האלימה של קרל מרקס ותלמידיו. התוכנית של סלדון מבוססת על התפתחות איטית, מדורגת וסבלנית מאין כמוה, שלב אחרי שלב, תוך כדי עבודה מתוחכמת, ותמיד מאחורי הקלעים. סלדון מעולם לא תמך בהתפרצות האלימה, אותה חזו מרקס ותלמידיו כמו לנין.
דמות שמתאימה הרבה יותר למודל של סלדון הוא דמות שאסימוב הכיר היטב, אם כי הוא מזכיר אותו לעיתים נדירות בכתביו. זהו הרב אליהו, הגאון מוילנה – הגר"א.
המוסד והגר"א
והדמיון אכן מפליא –
סלדון מוצג כ"עכבר ספריות", מומחה גאוני בכל תחומי הידע, שהודות לשכלו החריף מצליח ליצור את המדע הפסיכו־היסטורי, שילוב של תחומי ידע שונים ומגוונים. הודות למדע זה יכול סלדון לחזות ולתכנן את העתיד.
גם הגאון מוילנה נחשב לגדול הרבנים של עם ישראל בדורות האחרונים הודות לידע העצום והבלתי נתפס שלו בכל תחומי היהדות וגם בתחומי רוח כלליים אחרים. בזכות ידע זה הוא הצליח להבין את סתרי התורה והקבלה, כפי שלא יכול היה שום אדם אחר. הוא היה ידוע כ"עכבר ספריות", שהעדיף לא לעשות דבר חוץ מללמוד עוד ועוד, עד שהקיף כל ידע קיים.
ועם זאת, הגאון מוילנה בילה זמן מה בבית הכלא כתוצאה ממאבקים פנימיים עם החסידים, שאותם שנא ורדף עד חורמה, וראה בהם כופרים ועובדי כוחות הרע. ובדומה, גם סלדון מבלה זמן בבית כלא ובבית המשפט בסיפור הראשון שבו הוא מופיע.
גם הגר"א וגם סלדון דיברו על עתיד "משיחי" מזהיר הצפוי בעידן לא רחוק (האימפריה השנייה בלשונו של סלדון, "ימות המשיח " בשפתו של הגר"א). נכון אומנם שהיו רבים אחרים, ורבנים בכללם, חוץ מהגר"א שדיברו על עתיד משיחי מעין זה. מה שחשוב יותר לענייננו, שהוא בהחלט יוצא דופן ונדיר: תלמידיו של הגר"א אכן נסעו לאחר מותו, בהתאם להוראותיו, לארץ רחוקה, היא ארץ ישראל, על מנת להקים שם את הבסיס לימות המשיח (האימפריה השנייה). הם השתכנו בצפת ולאחר מכן בירושלים, עיר נידחת באיזור נידח של אימפריה נידחת – האימפריה העותמאנית, וזאת מתוך שכנוע פנימי עמוק שיום יבוא, ולא דווקא כתוצאה מנס מהשמיים אלא רק אחרי בנייה הדרגתית וסבלנית, והפינה הנידחת הזאת תהפוך למרכז העולם, וצאצאיהם יעמדו במרכזה.
תוך כדי כך המשיכו תלמידיו של הגר"א להעריץ הערצה דתית את מנהיגם המת, והאמינו שהוא ממשיך לתקשר עימם בדרכים שונות. הדרך שבה הוא מתואר בכתביהם מקבילה במדויק לדרך שבה הממשיכים מתייחסים אל סלדון "המייסד" בסדרת המוסד.
ייתכן בהחלט שהישוב הפרושי בירושלים ובארץ ישראל בכלל, שהיה מורכב כל כולו רק מלומדי תורה שהתקיימו על תרומות מהגולה כדי שיוכלו להמשיך וללמוד, הוא המודל למוסד הראשון של אסימוב. המוסד הזה, כזכור, מורכב כל כולו ממדענים ומ"אנציקלופדיסטים", שכל מטרתם היא לרכז ולהרחיב את הידע הקיים. מהסיפורים הראשונים על המוסד אנו לומדים שיש בין חברי קבוצה זו רק מעט מאוד אנשים שאינם חוקרים מדעיים, ושהם מצויים בדרגים הנמוכים של החברה, בדיוק כפי שהיה בירושלים הפרושית במאה ה-19 ולמעשה עד עצם היום הזה. אבל לא בשום מקום אחר בעולם.
הגאון מוילנה
והמוסד האחר?
אבל אם השערתנו נכונה, מהו המודל למוסד האחר, החבוי אי שם במרכז הגלקטי הישן בכוכב האימפריאלי טרנטור, במציאות של סלדון, ומתפקידו לפקח על המוסד הראשון שימשיך בדרך שנקבעה לו?
במציאות של הגר"א, 'המוסד האחר' הוא הארגון החשאי בן מאות השנים "רוזני ארץ ישראל בוילנה" (הידוע גם בשמות "חזון ציון" ו"בני ציון"). תפקידו של ארגון זה היה לפקח על העלייה לארץ ישראל, לנהל את היישוב בארץ ישראל ולעשות זאת בסודיות המקסימלית האפשרית, בגלל חשדות ממשלת הצאר שהמדובר באירגון בעל שאיפות כלל עולמיות.
מרכזו של הארגון לא היה בארץ ישראל אלא במרכז הישן בקיסרות הרוסית, בליטא. עצם קיומו היה ידוע כמעט אך ורק למנהיגי הישוב הפרושי בירושלים ובצפת. האירגון התקיים וניהל את היישוב האשכנזי בארץ ישראל במשך יותר ממאה שנה, ובמהלך תקופה זו רק עשרות אנשים מחוץ לארגון ידעו על עצם קיומו. קיומו נחשף לחוקרים רק בשנים האחרונות ממש.
ייתכן שתוכניתו המשיחית של הגר"א ודמותו של הגר"א עצמו הן המודל לדמות המקורית של הארי סלדון ותוכנית סלדון. תלמידיו של הגר"א, כמו הרב ישראל משקלוב, שיצאו לאחר מותו להקים את היישוב הפרושי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19, נודעו כולם כגדולים בתורה בפני עצמם. ייתכן שהם המודל לקבוצת ה"אנציקלופדיסטים" היוצאים להקים את העיר טרמינוס בכוכב הלכת טרמינוס.
אסימוב והגר"א
אבל האם כל זה היה ידוע לאסימוב כאשר כתב את ספרי סדרת המוסד? הרי הוא ממעט להזכיר את הגאון מוילנה בכתביו. כיצד ידע אסימוב כבר בשנות העשרים לחייו על ההתיישבות של תלמיד הגר"א בארץ ישראל בראשית המאה ה-19? או על הארגון החשאי של "בני ציון"?
התשובה המפתיעה היא שיצחק אסימוב ידע הכל על הגאון מוילנה ותלמידיו, וכבר מגיל צעיר ביותר. כפי הנראה ידיעותיו בנושא זה עלו בהרבה על כל מה משידע אי פעם בחייו על קרל מרקס למשל.
מוצאו של יצחק אסימוב ממשפחה יהודית ממוצא ליטאי. אבותיו היו מעריצים של הגאון מוילנה, ותלמידי תלמידיו. אביו, יהודה אסימוב, הרבה לדבר בגאווה כל חייו על תולדות משפחתו הליטאית ועל ייחוסה המפואר, ואסימוב מתפאר בכך בכתביו. בשנות חייו האחרונות של האב, כאשר היה פנסיונר ושוב לא עבד למחייתו, הפך נושא זה לתחום ההתעניינות העיקרי והאובססיבי שלו.
משפחתו של אסימוב, מסתבר, הייתה מקורבת לתלמידי הגר"א. ייתכן מאוד שאבותיו של אסימוב אף נטלו חלק ישיר במפעל העלייה לארץ ישראל, ואולי היו מפעילי אירגון "רוזני ארץ ישראל בוילנה". אסימוב לא מספר על כך בזיכרונותיו, אבל בהחלט יתכן ששמע על כך סיפורים שונים מאביו, שהיה כמו בנו בעל זיכרון מדהים לפרטים.
אסימוב שמע את סיפורי הגר"א ותלמידיו שוב ושוב מאביו יהודה בילדותו, בנערותו ולאורך כל חייו. הוא מתוודה בחצי לגלוג – חצי מבוכה בפני הקוראים בזיכרונותיו שהסיפורים על תולדות המשפחה והארץ הישנה מעולם לא עניינו אותו במיוחד. אבל הוא זכר אותם.
כאשר ישב אסימוב בראשית שנות הארבעים לכתוב את סיפורי המוסד, וכאשר חשב לראשונה על הדמות של הארי סלדון, ייתכן מאוד שהדמות ששימשה לו כהשראה ישירה הייתה הגאון מוילנה, האיש שעליו שמע שוב ושוב מאביו, ותלמידיו ה"אנציקלופדיסטים" מבוססים על הפרושים, תלמידיו של הגאון מוילנה, שאליהם השתייכו בני משפחתו של אסימוב. וכאשר אנו קוראים על טרמינוס, הכוכב הנידח בקצה הגלקסיה המיושב בידי תלמידיו של הארי סלדון, נראה כי היתה כאן מחשבה על ארץ ישראל, הפרובינציה הנידחת.
עם זאת, אסימוב לא בהכרח התלהב מתורתם של תלמידי הגאון מוילנה או מהיהדות בכלל. אסימוב חזר לווריאציה אחרת של מטאפורה זאת בספרו "אבן בשחקים", בו הוא מתאר תקופה מוקדמת יותר בתולדות הקיסרות הגלקטית (זו שאותה אמור המוסד להחליף לבסוף). שם כדור הארץ מבוסס על המודל של מדינת יהודה המרדנית תחת שלטון הרומאים (האימפריאלים). אבל הסימפטיה של אסימוב בספר היתה נתונה בבירור לקיסריים ולא לאנשי כדור הארץ, שבהם הוא רואה שוביניסטים פלנטריים מסוכנים (מקבילה עתידנית לקנאים היהודיים המרדנים של ימי בית שני שהביאו אסון על עמם).
לאסימוב באופן כללי לא היה עניין מיוחד בשורשיו היהודיים, אם כי הוא עוסק בהם בפרטנות באוטוביוגרפיה המפורטת שלו. כפי שאמר פעם למשורר דוד אבידן, כאשר ראיין אותו זה בשנות השבעים, קבוצת ההתייחסות הגדולה ביותר של בני אדם צריכה להיות המין האנושי בלבד. הוא לא ראה כל צורך בשמירה על הבדלנות היהודית.
כמובן, כאשר חזר יצחק אסימוב אל הארי סלדון בספריו האחרונים, להארי כבר אין קשר מיוחד לגאון מוילנה מסיפוריו של יהודה אסימוב. שכן, לאסימוב בערוב ימיו כבר לא היה שום צורך בגאון מוילנה כמודל לדמות מופת של חוזה ויוצר העתיד. לשם כך היה לו הוא־עצמו.
|
קישורים
'המוסד האחר' באתר 'רשימות'
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש