 |
לא גברת, לא אדון | 1839 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
הייתי אומרת "יופי של מאמר", אבל אין לדעת במה יאשימו אותי פה בגלל זה. וסתם הערת אגב: דיברת על "גברים הסובלים מדחף מיני חזק באופן קיצוני" ומשום מה נזכרתי באחד שדווקא לא היה סריס - הצייר אוברי בירדסלי. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד על המאמר. הוא נותן סקירה מהירה, ויחד עם זאת יסודית ותמציתית, של פלח היסטוריה שלא רבים עוסקים בו או שומעים עליו ביומיום. לעניין ז'נג הי, אותו אדמירל סיני שהקיף את העולם ואף נחת בחופי אמריקה - עניין זה אכן נסקר בהרחבה בספרו של גאווין מנזיס, "1421". נגעצי בו גם במאמר שפרסמתי בעצמי בנושא דומה: http://www.notes.co.il/ori/2843.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב במאמר ש"סריסים מוזכרים מספר פעמים בתנ"ך, אך היהדות אוסרת לחלוטין כל צורה של סירוס – 'לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה בקהל השם' (דברים כ"ג, ב'). שנים רבות לאחר שנכתבו מילים אלה, עם זאת, טען פרויד כי ברית המילה (הן היהודית והן הלא-יהודית) מהווה תחליף סימלי לסירוס, שבאמצעותו הטיל האב את מרותו על בניו בימי-קדם". ראשית כל, ברית המילה נוהגת מתקופת אברהם אבי המאמינים, אשר מל עצמו על פי ציווי הבורא, ומאז מעשה ברית המילה מהווה *אות ברית* שכרותה בין העם היהודי לבין בוראו מייחדו. הטענה של הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע זיגמונד פרויד כי "ברית המילה מהווה תחליף סמלי לסירוס, שבאמצעותו הטיל האב את מרותו על בניו בימי-קדם", אין לה על מה להישען מבחינת העובדה ההיסטורית והיא השערתו בלבד, כמו שאר טענותיו כנגד המונותאיזם היהודי. שכן, הציווי על המילה עובר מדור לדור מימי אברהם שמל את עצמו לא בכדי להטיל את מרות אביו, תרח עובד האלילים, על עצמו, אלא כדי לכרות ברית לדורות בין זרעו לבין בוראם מייחדם. אותה תורת היהדות (התנ"ך) שאוסרת על פצוע דכה לבוא בקהל ישראל, מצווה על ברית המילה כאקט יהודי-אמוני גרידא, בכך שמציינת במפורש במספר מקומות את כריתת הברית שבין עם ישראל לבין אלוקי ישראל. והערת אגב לעורך המאמר לפרסום באתר, בבחינת עצה טובה: עד שאתה מביא לנו קישור לדברי הרמב"ם מהלכות איסורי ביאה כמקור יהודי לאיסור הסירוס, דע לך שהרמב"ם לא המציא את הגלגל, בדיוק מאותה סיבה שאף רב בהיסטוריה היהודית לא המציא ולא בדה מליבו הלכות. כל פוסק הלכה מתבסס על התורה שהועברה בעל-פה מדור לדור והועלתה לראשונה על הכתב על ידי חז"ל. הנשר הגדול, הרמב"ם, פסק להלכה את אשר כבר מבואר במשנה (יבמות ח, ב) ובתלמוד (בבלי, יבמות עה, ע"א) על פי הבנתו בסוגיה. וכבר קדמו לפסיקתו הבחנות רפואיות של בעלי התוספות (במקרה זה של רבינו תם). אחרי הרמב"ם בא הרב מנחם בן שלמה המאירי (1249-1306) בחיבורו "בית הבחירה" על התלמוד והרחיב את הנידון ההלכתי מבחינה רפואית. כדעת הרמב"ם פסק גם מי שנחשב בעולמה של ההלכה למילה האחרונה, ואף יותר מהרמב"ם עצמו (שבחלקים ניכרים לא נפסקה הלכה כמותו, לך תשאל את התימנים הבאלאדים המלינים על כך), הלוא הוא הרב יוסף קארו בקובץ פסקיו המונומנטליים "שולחן ערוך" (אבן העזר, ה: ז). ויש על הנידון גלריה שלמה של פוסקי הלכה הקרובים יותר לזמננו, כמו "החתם סופר" (הרב משה שרייבר סופר, 1762-1893) ו"איגרות משה" (הרב משה פיינשטיין, 1895-1986) והרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, חלק ז', אבן העזר, סימן ח') שמתברר מדבריהם כי פסק ההלכה בנידון, משתנה בהתאם לשינויי המציאות הטבעית שחלו באדם. כך שהרמב"ם, עם כל הכבוד, הוא לא המקור הבלעדי לקישור, ולעניות דעתי ראוי היה לקשר למשנה ולתלמוד ול"שולחן ערוך". אבל זו כמובן דעתי האישית בלבד, כמי שמכיר את כלל הסוגיה בהיבט רחב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלפרוייד לא היו יותר מדי עובדות הסטוריות להשען עליהן בטענתו אבל גם לך אין ממש עובדות הסטוריות להשען עליהן בעודך טוען ש''הציווי על המילה עובר מדור לדור מימי אברהם''. לצורך העניין, אין שום ראיה שאברהם אכן היה איש אמיתי, מתי חי ואם אכן ציווה עליו הבורא למול את עצמו. הסיפור על אברהם והברית הוא אכן יפה אבל סביר בהחלט להניח שהוא דמיוני ונועד לתרץ את קיומה של המילה שהייתה נהוגה לפני שהומצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון אודות הסיבה לברית מילה כתחליף סמלי לסירוס הוא אידיוטי מכל רעיון ששמעתי עד היום. א. סירוס לא נעשה על ידי פגיעה ישירה באיבר המין דווקא, אלא באמצעים רבים ושונים. ב. אותה תורה שמצווה על ברית המילה, מצווה "לא יבוא פצוע דכה וכרות שופכה בקהל ה"'. ג. נניח שאני טוען בפניך שברית מילה היא עניין סמלי שמטרתו להראות כיצד אנשים שרצו שילדיהם יגיעו לחלל ולא יכלו - מבטאים זאת על ידי ברית מילה. תוכיח שלא?! האם כל רעיון עוועים שעולה במוחו של מישהו עלי להוכיח נגד זאת. ד. מה גם שלאחר עיון מתברר כי אנו מלים את ילדינו לא בגלל סיפור אברהם, אלא בגלל ציווי התורה המופיע בפרשת מצורע "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, ג), רק שאברהם צווה על ידי האלוקים. ואם תאמר שאינך מאמין בכך, אומר לך שאני איני מאמין כלל שיש מצווה כמו ברית מילה, והרי המקור היחיד למצווה הוא הכתוב בתורה והתורה מספרת גם כיצד נולדה המצווה. מי שאינו מקבל את זה, מדוע שיקבל שיש בכלל מצווה ויספר אודותיה כל מיני סיפורי ילדים אינפנטיליים המעידים יותר מכול על פנימיות לבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם טענתי שהסברו של פרוייד הוא הגיוני בהכרח? רק ציינתי שאמירה כמו "אנו מלים את ילדינו מאז ימי אברהם" איננה מתבססת על עובדות יותר מהתיאור של פרוייד. באופן כללי, אני נוטה להניח שהתירוצים השונים המופיעים בתורה, פלוס המצווה עצמה הם לא המקור למנהג אלא הסבר, בדיעבד, של המנהג. גם אם אני טועה. זהו בוודאי הסבר הגיוני. התורה מלאה בסיפורים שנועדו להסביר מדוע דברים הם כך ולא אחרת. מסיפורי אדם, חווה והנחש מקבלים, בין השאר, "הסבר" מדוע לנחש אין רגליים, מדוע כואב ללדת, ומדוע "בזעת אפיך תאכל לחם". יותר סביר לי, כאדם רציונלי, להניח שלנחשים לא היו רגליים, נשים ילדו בכאבים, ואנשים עבדו קשה גם לפני שנכתב הסיפור ולכן הסיפור איננו המקור לעובדות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה יש ספר מאוד מעניין של חוקר צרפתי, שלאחרונה תורגם לעברית. הוא נקרא "האם היוונים האמינו במיתוסים שלהם?". בין השאר נטען בספר שהיוונים ידעו כי כל סיפורי אלי האולימפוס ושאר המיתוסים היוונים המפורסמים נכתבו והתפתחו כדי להסביר תופעות טבעיות או תרבותיות מסוימות, וכי אינם בהכרח "עובדה היסטורית". ומעניין שדווקא המיתוסים של היהדות, לכאורה דת מתקדמת יותר, נחשבים על ידי המאמינים כן לעובדות היסטוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נשמע מאוד מעניין. התוכלי בבקשה לציין את שם הספר ושם המחבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם - פול ון הוצאת אוניברסיטת תל אביב. והנה קישור לביקורת הספר מאתר הארץ: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יודעים מי זה פרויד גם בלי שתגיד ''הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע''. זה מה שקורא לאנשים שרגילים לקבל תשלום לפי מילה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה מה שקורה כשמעתיקים קטעים שלמים מוכנים, בלי שום קיצורים ועריכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אכפת לך שהוא אמר "הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע"? זה שינה משהו במשפט? אה, לא? אז תפסיק להתקטנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שינה את המשפט ממשפט נורמלי של בן אדם שמדבר איתך בגובה העיניים למשפט פלצני של מורה ומחנך הדור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עלי לבקש את סליחתכם על תחומי עיסוקי בהוראה ובכתיבה עיתונאית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אינך חייב להתנצל על לשונך, דבר כלבבך. אבל, שים לב, הימנע משימוש בלשון רבים (אתם), המגיבים כאן אינם עשויים מעור אחד, את תגובתך לאייל האלמוני היית צריך לנסח בלשון יחיד ולא בלשון רבים, האייל האלמוני הנ''ל אינו בהכרח מייצג את כלל הקוראים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההערה וההארה, אשתדל לזכור זאת להבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורי פז את אמונתך הבאת לכאן לא יותר. כאשר אתה עוסק בעניין מדעי בדוק אותו רק בכלים מדעים. אין שום עדות היסטורית מדעית או ארכאולוגית לקיומו של אברהם גם לא ליציאת מצריים.העדויות ההסטריות היחידות והן זעומות ביותר הן למלכות דוד. כל מה שמסופר בתנ''ך לפני תקופה זו התנ''ך הוא האסמכתא היחידה לקיומה. ברית המילה הוא מינהג אכזרי וברברי. צדוק דנגורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצדוק דנגורי, אפילו המדענים הבכירים מודים שלא ניתן לבחון את העולם בכלים מדעיים בלבד, אלא יש גם כלים רוחניים ותרבותיים. ישנן עדויות היסטוריות וארכאולוגיות הן ליציאת מצרים, הן למלכות דוד ושלמה בתפארתה ואף לקיומו של אברהם. יתרה מזו, החוקרים הבכירים (להבדיל מהקשקשנים של עידן הפוסט) נוטים לראות בתנ''ך מסמך היסטורי מהימן על האיזורים והתקופות המתוארות בו. ברית המילה היהודית אכזרית באותה המידה שניתוח לב פתוח הוא אכזרי, אולם כדאי שינתחו את פלוני מהטעמים הידועים. הוא לא מנהג ברברי. היהודים מאז ומעולם לא היו ברברים, זו רק החילוניות האלילית הפכה אותנו לברברים כובשים וחומסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שבמילים ''כלים רוחניים ותרבותיים'' אתה מתכוון לכלים דתיים. השוואת ניתוח לב פתוח לברית מילה מראה שמשהו מאד מציק לך- לגמרי יצאת מכל פרופורציה. לגבי מהימנותו של התנ''ך- אני דוקא מקבל את התפיסה שלרוב הפרטים של ספר יהושע אין אחיזה במציאות. אם אתה טוען שיש להם אחיזה-אז בני ישראל-לא היהודים-היו ברברים בני ברברים. גם היהודים היו ברברים מאוחר קרא את ספריו של יוסף בן מתתיהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היה כאן דיון על הברבריות של חילות יהושע בכיבוש הארץ, בין יעקב כץ לאיילים. הנך מוזמן לקרוא אותו כמענה הולם לתגובתך זו. וההשוואה שערכתי בין ברית מילה לניתוח לב היא בסה''כ מטאפורית. לא צריך להלך אימים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו עדויות ארכיאולוגיות ואילו עדויות היסטוריות חוץ-מקראיות יש ליציאת מצרים ולאברהם כדמות היסטורית? אם אפשר תן הפניה, בבקשה (כוונתי לא לתגובות או למאמר שלך עצמך במקום אחר ולא לאתר שלך אלא למקורות ארכיאולוגיים) מיהם החוקרים הבכירים שעליהם אתה מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקרים בכירים סודיים ביותר, בסדר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה רשימה ביבליוגרפית בעברית ובלועזית, אותה מצרפת ד"ר פנינה גלפז-פלר לספרה "יציאת מצרים - מציאות או דימיון" (הוצ' שוקן, ת"א 2002, 236 עמ'), המשתרעת על פני 25 עמודים(!), וזה עוד לא הכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתערבות, ברצוני לציין כמה דברים. בספר מופיעה באמת רשימה רחבה ומרשימה של ממצאים, תעודות, פפירוסים וכו'. אך ד"ר גלפז-פלר (שאינה ארכיאולוגית אלא חוקרת מקרא ותרבויות המזרח) מביאה את הממצאים הללו כדי לומר שנראה שאכן היה אירוע היסטורי כזה, יציאת שבטים ממצרים, אך בדומה לחוקרים אחרים, גם היא אומרת כי אין כל הוכחה לטענה כי יציאת מצרים מדברת על עם ישראל ואין לדעת מיהם השבטים שבהם, אולי, מדובר בכל אותם מקורות. אשר לבניית הפירמידות עצמה, גם בנקודה זו מסכימה גלפז-פלר עם חוקרים רציניים אחרים כי בניית הפירמידות לא נעשתה ע"י עם ישראל, וכי היתה אלפי שנים לפני מה שמקובל כתקופת השעבוד המשוערת של עם ישראל במצרים. כך שיש לנו בעיה לא קטנה בבואנו לטעון כי יש אישוש ארכיאולוגי ליציאת עם ישראל ממצרים כאירוע מכונן וכעדות לחוזק זרועו של הקב"ה. לשיח המחלק את החוקרים ל"בכירים" לעומת "קשקשנים של עידן הפוסט" לא אצטרף. למרות שזהו שיח רגיל ומקובל, זה נראה לי לא רציני ולא מכובד (סליחה, הדברים אינם מכוונים אליך אישית), וזו גם אינה החלוקה היחידה האפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על תגובתך. כבר כתבתי פעם שכל מה שארכאולוגים והיסטוריונים יכולים לומר הוא שטרם גילו די ממצאים ארכאולוגיים הקשורים למאורעות שהתרחשו בתקופות הקדומות, אבל אין הם יכולים לומר שמאורעות אלה לא היו, משום שהטיעון "לא מצאנו" אינו רְאָיָה לכך שדברים אינם בנמצא, בעת שקבורים מתחת לשכבות קרקע עדויות היסטוריות רבות, וכבר היו דברים מעולם. שכן, יש כאן כשל מתודולוגי: זוהי משוואה מוטעית מכל כיוון שממנו נתבונן בה. יש אִמרה ידועה: "בארכאולוגיה היעדר ההוכחות אינו הוכחת ההיעדר". כך למשל, עד לפני עשר שנים קבעו חוקרים מסוימים שהמלך דוד הוא דמות מיתולוגית, ולא אישיות היסטורית, כלומר שדוד לא היה קיים במציאות. והנה בשנת 1993 גילה הפרופ' אברהם בירן בתל דן בחפירות ההיברו יוניון קולג' (שנערכו קרוב לעשרים שנה) מצבת ניצחון של מלך ארם (כנראה חזאל) ועליה כתובת המזכירה את "הדד", שהוא קרוב לוודאי אחד ממלכי ארם, ואת התואר: "מלך ישראל". חשוב ומעניין במיוחד הוא האִזכור "בית דוד". מדובר במצבת ניצחון ממלכתית שהציב מלך ארם בעיר דן לאחר שכבשה. הכתובת, הכתובה ארמית, מאשרת את מצב המלחמה ואת המאבקים בין ישראל לארם. המלכים שאול, דוד ושלמה היו אפוא דמויות היסטוריות ופעולתם עולה בקנה אחד עם המסופר עליהם במקרא, שכן מצבת הניצחון מתל דן מוכיחה כי ממלכת "בית דוד" היתה מוכרת אף מחוץ לגבולות הארץ וייסדה שושלת שנתקיימה ברציפות מאות שנים. כתובת עתיקה זו היא שילוב מוצלח של ממצא ארכאולוגי הנושא על גביו טקסט. "אין מדובר כאן על מישהו ממלכי בית דוד שכביכול הנציח את עצמו, וניסה להצביע על אבותיו ההיסטוריים. כאן מדובר במלך ארם, אויבם של מלכי יהודה ומלכי ישראל, שהנציח את ניצחונו על בית מלוכה אמיתי ועל מלכים אמיתיים", מסביר הד"ר רוני רייך מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ועורך החפירות בעיר דוד מטעם רשות העתיקות. והפרופ' עמיחי מזר אומר: "הזכרת 'בית דוד' במצבת דן וכן רמזים שניתן למצוא בממצא הארכיאולוגי – יש בהם כדי ללמדנו על קיומה של ממלכה זו". גילוי כתובת "בית דוד" בדן היכה את אסכולת החוקרים הספקנים מכה קשה. הם, "הארכאולוגים וההיסטוריונים החדשים" עם "חוקרי מקרא" השותפים לדעתם, טוענים שדוד ושאר מלכי ישראל הם דמויות מיתולוגיות – בדיוניות, ולא היסטוריות. והנה צצה לה לפתע, לראשונה במקור שמחוץ למקרא, עדות מסייעת מאין כמוה לאמיתות קיומה של שושלת מלכים ביהודה, הנסמכת על ראש השושלת ששמו דוד. עיון במחקר הארכאולוגי מלמד אותנו רבות על המאבק שבין המילה לסלע, בין האות הכתובה לחרס הנשבר, בין הכתוב לאבן הדוממת. אני מאמין שהמילה החקוקה בסלע עוד תוסיף ותתגלה שוב ושוב במרוצת הזמן ותאיר כמגדלור את אמיתות ההיסטוריה המקראית ואת המשתמע ממנה. ועד אז, היעדר די ממצאים ארכאולוגיים מהשטח איננו הוכחה לחוסר האמת של הרציפות ההיסטורית של התנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבמקרה ממש יצא שברית המילה מביאה גם תועלת רבה מבחינה רפואית. ממש במקרה. מעניין מדוע עם שלם של אנשים נאורים יודעי קרוא וכתוב (בניגוד לרוב הגוים) התעקש לאחוז ב''מנהג ברברי'' זה, ועד היום רובו - אפילו חילונים ובהם סופר נאורים כולל רופאים - מרגישים צורך עמוק להמשיך במנהג הברברי הזה. זה כואב לך, זה מרגיז אותך, אני משתתף בצערך, כנראה יש לך קשיים בביצועים ואתה מנסה לתלות זאת בברית המילה שעברת, איחוליי לך שנפשך המיוסרת תירגע. אני מכיר לא מעט נימולים בגל מבוגר (רוסים בעיקר) שדיווחו לי שלא חל שום שינוי בפעילות המינית. חלקם דוקא נהנים מההיגיינה והאסטטיקה (כולל הנשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי היתה לצדוק דנגורי כמובן. משום מה היא עברה להמשך הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש מי שיואיל לתת הסבר ביולוגי קצר לכך שהחשק המיני של סריסים נעלם, ולכך שמיתרי הקול של סריסים מפסיקים להתפתח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהשב"כניק לעיל ניסה להגיד הוא שההורמון הגברי טסטוסטרון מיוצר באשכים. הורדת אותם - ואין לך את ההורמון. ההורמון הוא שמביא להתפתחות המאפיינים הגבריים בגיל ההתבגרות. חסרונו עלול, במקרים מסוימים, להביא גם להתפתחות של סממנים נשיים (מה שמכונה לעיתים bitch tits, למשל), אם הגוף שלך מפיק קצת יותר מדי אסטרוגן - ההורמון הנשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי טען שחוקריו בשב"כ איימו עליו שיזריקו לו זריקה הגורמת לאימפוטנציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה יובל - כרגיל כתבה מצויינת. הקשבתי להקלטות של מורצ'י ונזכרתי ששמעתי אותן כבר פעם. בשתי הפעמים הן גרמו לי צמרמורת ותחושה כללית מאד לא נעימה. כנראה שיש משהו בעניין של ''לא כדרך הטבע''. אגב, עבור פס הקול של ''פארינלי'' היה צורך לאחד באמצעות עריכה הקלטות של גבר ואישה על מנת לכסות את כל המנעד הקולי המקורי של פארינלי עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעורבים עם סטאף, שננטשו באיזה פארק (ציון לשבח לבעלים האוהבים שלהם, ולמגדלי סטאפים בכלל). כעבור איזה תקופה אימצו אותם זוג צעיר, שהם נגעו לליבם. הכלבים היו נחמדים, אבל היו מתקוטטים ביניהם בבית בצורה שהיתה די מסוכנת, והיוו גם איום לכלבים אחרים. בעצה עם הוטרינר הוחלט לסרס את שניהם. אני הכרתי אותם רק אחרי שכבר היו מסורסים: שני כלבים חמודים בצורה יוצאת מן הכלל, עליזים, מלאי שמחת חיים, רצים בלי הפסק אחרי כדורים, משחקים ביניהם ועם כלבים אחרים, ודורשי ליטופים ללא גבול. הבעלים שלהם סיפר לי את הסיפור. הוא אמר שיום אחרי הסירוס כבר היה שינוי ענק במזג שלהם. זה עורר בי אז מחשבות משונות על העולם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, יש גם סיפורים שאני שמעתי על כלבים שלאחר סירוס איבדו את חיוניותם ואת שמחת החיים. וזה עורר בי מחשבות על העולם.. על הטבע. זכר מול נקבה. הטבע האנושי. גברים ונשים. למען האמת זה רק חיזק אצלי דעות שממילא כבר היו לי. ובעקבות זה אני שואלת את עצמי. אולי כל אחד שומע מה שנוח לו לשמוע ע''פי תפיסתו הפנימית. ובכל מקרה מאוד עניין אותי לדעת אילומחשבות התעוררו בך בעקבות הסיפור.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרנגולים צעירים שעברו סירוס הפסיקו לגדול או שתהליך הגדילה שלהם הואט בצורה ניכרת. אחרי שהשיבו להם את אשר נלקח, הם חזרו לגדול בצורה נורמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן - מה בדיוק לוקחים מתרנגולים צעירים, ואיך משיבים להם אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נסוי שנערך במאה ה-19 ע"י בטולד(?). הסרת האשכים מתרנגולים צעירים גרמה להפסקת הגדילה ולחוסר התנהגות זכרית כמו נסיונות הזדווגות או עוצמת הקריאה (קו קו ריקו). לחלק מהתרנגולים הוא השתיל בחזרה אשך או שניים (אל תשאל אותי איך). למרות שהאשכים המושתלים לא תפקדו כמו אשכים רגילים, הם היו מסוגלים לשחרר הורמונים זכריים, והתרנגולים חזרו לגדול ולהתנהג באופן זכרי נורמלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה לעורכי "האייל הקורא" שבחרו לפרסם את המאמר *לא* תחת הקטגוריה "טור אישי" :-) בספר "רובים, חיידקים ופלדה" (דיון 1760) מסופר שבני המוריורי (moriori) - תושבי אי נידח בדרום האוקיינוס השקט - נהגו לסרס חלק מהתינוקות שלהם על מנת למנוע פיצוץ אוכלוסין. איכשהו, זו נראית לי דרך מאד לא אפקטיבית לטפל בבעייה - האין די במספר זעום של גברים פוריים (ובעלי חשק) כדי להביא לאותו מספר של הריונות? האם מישהו יודע עוד על העניין? הזכרתי במאמר את השמועה בדבר הקניבליים הקריביים. פיסת טריוויה חביבה: מסתבר שמקור המילה "קניבל" הוא מהמילה "קריב" - שם השבט שאכלס איזורים במה שכיום נקרא האיים הקריביים וונצואלה. לינק: http://www.caribbean-spotlight.com/carib.html ובקשר לסירוס כאמצעי ענישה: זכור לי במעורפל סיפור על כמה חברי פלמ"ח (?) שסירסו באופן פרטיזני בדואי/ם (?) כנקמה על אונס של בחורה יהודיה בעמק הירדן (?). מישהו יודע פרטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש "סירסנוך". את השיר כתב אלתרמן או חפר. איני זוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבבית ספר עממי הם היו שרים ''סרגוסה סרגוסה יא מוחמד, אהההההההה''. ולא ידעו למה. בתנועה הם כבר היו שרים ''מקול בס לקול סופראנו, יא מוחמד, אההההההה''. ועדיין לא ידעו למה. ובפלמ''ח הם כבר שרו ''סירסנוך כי אנסת יא מוחמד, אהההההה''. בעקבות הסיפור הזה. וסביר להניח, שאם יש מישהו שיתהדר בחיבור המילים המופלאות, זה חפר. לא אלתרמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מישהו 1 יכול לצטט מהשיר, ואולי גם לספק עוד פרטים על הפרשה? ______________ 1 גרושו - התפציע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, שרושמי קורות העתים יזהו אותי כמי שתרם להפצת שיר כזה? אין גרסה מוסכמת מי חיבר את השיר, שאריאל שרון סיפר פעם, שהוא בקע מאוהלי הפלמ"ח בכל רחבי הארץ, וזאת אחרי שבאה "תגובה ציונית הולמת" לאונס יהודיה בידי ערבי מבית שאן. נסה להשיג את הספר הזה של גמליאל כהן על המסתערבים הראשונים: http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?cat... מוחמד היה בעצם אחמד, עארף אחמד שטאווי, בריון מביסאן (בית שאן) שחשדו בו שניסה (נסיון נפל) לאנוס בין השיחים צעירה ממסילות, ברדתה מהאוטובוס. כיוון שלא רצו לפתוח חשבון נקמת דמים, הוחלט להסתפק בכריתת האיבר הסורר. התוכנית אושרה בדרגים די גבוהים, ולטענת גמליאל המצטט מסמכים מארכיון צה"ל, בוצעה ע"י יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון). הנ"ל קיבלו הדרכה מקצועית מהרופא של עין חרוד, טרם צאתם לפעולה הכירורגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור אחר (ידוע יותר - בגלל הנפשות הפועלות) על סירוס ערבי ע"י יהודים בשנותיה הראשונות של המדינה נוגע למאיר הר-ציון המפורסם, שאחותו נאנסה ע"י בדואים במדבר יהודה. הר-ציון יצא לנקום בשבט הבדואי ממנו (להשערתו) הגיעו האנסים, לכד חמישה גברים צעירים, סירס ואח"כ רצח 4 מהם, ואת החמישי שחרר ע"מ שיספר לשאר השבט מה הוא ראה. כאמור, פעולה זו בוצעה לא ע"י הפלמ"ח אלא בשנות החמישים, ע"י מאיר הר-ציון וחבריו מיחידה 101. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשבו אלו מטעמים היו עושים שונאי ישראל מהסיפורים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהכוונה ליעקובה כהן, מהמסתערבים של 48', שאולי גם השתתף בנקמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור האנס מבית שאן 1943 זכה לכינוי "הפעולה הכירורגית" אישר את הפעולה - שאול מאירוב אשר שינה את שם משפחתו בעקבות נפילת בנו גור במלחמת העצמאות שאול מאירוב היה מפקד ה"מוסד ב"' וסגן שר הביטחון במלחמת העצמאות. ביצעו את פעולת הסירוס - יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון) השומר בבית משפחת האנס – יעקובה כהן ראש המחלקה הערבית בפלמ"ח. אחראי על הפעולה – נחום שריג בן למשפחה חרדית מירושלים וממקימי קיבוץ בית השיטה. (על פי בדיקותי הרופא שהדריך את מבצעי הפעולה הכירורגית היה תושב עין חרוד) ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש. שם האנס בריון מבית שאן (ביסאן -שמה של בית שאן ב-43) עארף אחמד שטאווי (בשירו של חיים חפר זכה לשם מוחמד) פגיעות בעלות אופי מיני של ערבים בנשים יהודיות עוררו זעם, וגררו את מיפקדת ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח לפעולות בלתי שגרתיות, ואף קיצוניות באכזריותן. במקרה אחד - סירוס אנס, ובמקרה שני - הריגה של אנס. בשלהי שנת 1943 אירעו בעמק בית-שאן מקרי תקיפה אחדים של בנות קיבוצים מהאזור על רקע מיני. הגדישה את הסאה תקיפה של צעיר וצעירה מקיבוץ נווה-איתן בידי צמד ערבים: אחד התוקפים איים בנשק על הבחור, בעוד השני אונס את הבחורה. האונס גרם לסערה ביישובי העמק. במיפקדת ה'הגנה' ובש"י (שירות הידיעות - המודיעין של האירגון) התקיים ויכוח נוקב בדבר הדרך הראוייה לתגובה. הרעיון להרוג את האנס נשלל, בטענה שהעונש יגרור גאולת דם ולא ישיג את מטרתו. העונש שנבחר - סירוס, על-פי העיקרון "עין תחת עין", שדומה לו מצוי גם בחוק המוסלמי, הקובע כי יד שגנבה - תיקטע. מקבלי ההחלטה סברו שחריגותו ואכזריותו של העונש יעבירו את המסר הנכון ויעוררו את ההדים המקווים מבלי לגרום לתגובה אלימה מהצד הערבי. שאול אביגור אישר את הפעולה, לאחר שהמומחים לענייני ערבים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית שיכנעו אותו בחיוניותה. ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית. ההנחייה לחולייה הייתה שבעקבות הסירוס ייוותר האנס בחיים ויסתובב עם מומו, למען יראו וייראו. שלושת המבצעים קיבלו מרופא קופת-חולים בעפולה הדרכה מדוייקת כיצד לבצע את הניתוח. מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטה על הסירוס, שיקפו ההכנות לקראתו את המגמה ליישמו תוך הקפדה על גישה הומנית. הפעולה לאחר שנאסף מידע אודות האנס, שהתפאר במעשיו בפומבי, אותר הבית בו גר ונקבעה תוכנית הפעולה. בהתאם לתוכנית, היה כהן צריך לפתות את האיש בעורמה לצאת מביתו, ואז אמורים היו בן-נון וחורב להשתלט עליו, להביאו אל מתחת לגשר הרומי הסמוך לבית-שאן, לבצע את הסירוס ולסגת בדרך שאובטחה בידי שני חברי פלמ"ח. שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקירבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החולייה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום. בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החולייה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה. למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החולייה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות בישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה. בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט ב'הגנה' להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש. פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה. ליקט שמואל גרמה ישנן גירסאות נוספות לסיפור בחרתי להביא לכם את הסיפור כפי שהוא מוצג באתר הפלמ"ח אך בבדיקה שערכתי ישנן מיקרים נוספים כמו הסיפור על אונס אחותו של מאיר הר ציון מול בן זוגה ונקמתו של מאיר ברצח 4 מרוצחי אחותו (בדואים) ובסירוס אחד ממבצעי האונס האכזרי של אחותו והריגת בן זוגה לעיניה. סיפור מעניין מאוד אאסוף חומר על הסיפור של מאיר הר ציון ואעביר אליכם בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלמח המשיכו בסירוס האנסים במקרים נוספים אך בהמשך עברו לחיסול האנסים!! ידוע לי מסיפור אישי כי שני בחורי פלמח יצאו למפגש עם שתי בחורות פלמח אי שם בכניסה ליפו. הבחורות שימשו ככיסוי לטיול תמים. הבחורות שלא הכירו את הבחורים הזדהו באמצעות פרחים על דש חולצתם. הבחורים הזדהו באמצעות עיתון מגולגל בידם. תוך כדי ה"טיול" עבר המודיע הערבי וחבר אליהם לפי אותם סימני זיהוי. הוא הוביל אותם לטייל בעקבותיו ועצר ליד חנותו של הערבי כדי " להתגרד" בראשו. הבחורים זיהו את האיש והמשיכו בטיול עד מגדל השעון ביפו שם העלו את הבחורות על מונית לת"א, והמשיכו ביולם לשפת הים ביפו. שם הם בילו עד שעת בין הערביים ותוך כדי כך בחרו להם שתי אבנים טובות (בל מרגליות)בגודל אגרוף. האבנים גולגלו בעיתון והטיול חזרה לתל אביב עבר דרך חנותו של הערבי. שם הם עצרו לקניות "וקנו" כל מיני דברים כשהם "מושכים" את הערבי לחלק הפנימי של החנות. אז התנפלו עליו באחת, ורוצצו את גולגלתו באותם אבנים טובות. ומאז נעלמו עקבותיהם.... הכרתי באופן אישי את אחד המחסלים שאיננו איתנו כבר הרבה שנים. אינני יודע מי היה השותף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשלטונן של הנשים המסרסות מצויה ממש כאן, בעצם העובדה שגבר כותב מאמר על סירוס גברים, שמשתמעת ממנו נימה חיובית לנושא הסירוס, למשל כאשר מתאר הכותב את חייהם הטובים של הסריסים ומציין את עובדת השתייכותם למעמדות הגבוהים. כן כן, שלטון הנשים הצליח להכחיד בנו הגברים את תאוות הטסטוסטרון הבריאה, זאת השולחת אותנו לצאת לקרב, להביא ציד לנשים על מנת שיבשלו לנו מנות טעימות ומזונות ונוכל להרבות אותן ולהמשיך את השושלת האנושית, כי זה תפקידו של הגבר וזה תפקידה של האשה! אין, אין צורך כיום בכריתת אשכים. גברים מיואשים הרואים כי אין כל תכלית לגבריותם ואין מהללת לזכרותם, וקוראים ממאמריהם של גברים (לשעבר?) כמוהם כי הסריסות משתלמת, מכניסה אותך למעמדות הגבוהים גם בעבר וגם בהווה, בו היא מאפשרת לך לחיות בשלום עם נקבות האייל המשתלחות, מסרסים את עצמם מרצון, מוותרים על אופיים הגברי ומציעים הצעות שלום לאויב הפלשתיני. במקום לרסס, לסרס, את עצמינו. זה מה שקורה לנו, שמי שמעיז לכתוב מאמר בעד זכויות הגבר ולנסות להשיב סדרי טבע למקומם הנכון והבריא מימות אברהם אבינו, מותקף ללא רחם ע"י עדת נקבות בועטות לביצים וזכרים מסורסים המשתפים עמן פעולה, ואילו מאמר על סירוס, נושא שרק המחשבה עליו מרתיעה כל גבר בריא (וגם כל אשה בריאה ואמיתית שהפמיניסטיות לא קלקלו, והיודעת מה טוב בשבילה) עובר כאן בשלוה יחסית. חצקל לא היה נותן לזה לקרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע (אני אניח שזה סוג של בדיחה). בכל מקרה, לא קישרת בין סריסים לפורים? בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. (אסתר, פרק א, פסוק י) (וזה רק האיזכור הראשון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הנשאלת היא, האם יש קשר בין שבעת סריסי אחשוורוש לבין הסירוס כפי שהוא ידוע לנו כיום? כלומר, האם מדובר במשרתים מסורסים? לפי אחד הפירושים, אכן מדובר בעבדים שסירסום כיוון שעסקם היה עם נשות המלך, לבל תעלה בליבם מחשבת פיגול. אך רוב מפרשי המקרא הזה סבורים שלאו דווקא סריסים במובן של עיקור, אלא שהיו אלה רק פקידים בבית המלך אחשוורוש והרמונו. ואין פלא שבשפת העברית העכשווית נכללות כלל הדעות. כך למשל, במילון ספיר: סָרִיס - 1. עֶבֶד מסורָס שֶמשַמֵש כּשומֵר ההַרמון; 2. מי שֶנִכרְתוּ אֲשָכָיו כּדֵי לִמנועַ מִמֶנוּ כּושֶר הולָדה, מעוּקָר; 3. (בּהרחבה) מי שהוא חֲסַר כּוחַ יצירה, חֲסַר רגישוּת; 4. פָּקיד בּבֵית המֶלֶך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממממ.... הא.... אני הא....... מה ??? נו...... הממממ.... זה..... מה זה ???!!! ומי זה חצקל ? ---- אריאל נ.ב. וכותרת השבוע: "במקום לרסס, לסרס" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי חזקאל מוסרי הזכור לטוב, דמות ששיחק גיל רונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הרומים, (שהכותב פסח עליהם) אלה, שדגל ההומניזים לא נחרט על דגלם, אסרו את הסירוס בחוק מימי דומיטיאנוס. הדריאנוס הקיסר הפילהלני חידש והרחיב את החוק המדובר וראה בזאת פגיעה בשלמות הגוף מעשה הטבע. יש ויכוח מעניין במיוחד בין החוקרים האם גזירת איסור ה'מילה' של הדריאנוס (כנראה אחת מהסיבות למרד בר-כוסבא) נכללו תחת כותרתו הכוללת והרחבה של החוק האוסר סירוס, שמא טיניוס רופוס הנציב נתן לחוק פירוש מקומי מחמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בנושא- האין בנצרות הקתולית לכומר, נזירה וכו' אסור להתחתן ולהביא ילדים? או אפילו לחשוב מחשבות "טמאות"? יש כאן אלמנט סירוס ללא המעשה עצמו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפחות זה הפיך... (עקרונית) אולי בדומה לסירוס כימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהרעיון שעומד מאחורי זה הוא הפוך מזה של סירוס. אצל הקתולים המטרה היא שהכומר יהיה כל כך מרוכז בעבודה רוחנית, עד כדי כך שהוא יצליח להתגבר על היצר הטבעי שלו. אני חושבת שהעיקר כאן הוא התהליך של ההתקדשות וההתרחקות ממחשבות ''טמאות'' ולאו דווקא התוצאה הסופית של חוסר יכולת לקיים יחסי מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרעיון מאחורי זה הוא אותו יצר שחלק מהנצרות מתיחסת אליו כ"חטא" יש למישהו יותר סימוכין על הרווקות הכפויה הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, כמה נחמד שמתייחסים לדעות שלי ברצינות. ראשית, דברי ישו הנוצרי בעצמו כפי שמופיעים בברית החדשה רומזים על הקרבת חיי הנישואין והעדפת חיי צניעות למען העולם הבא. למשל, מתי י"ט, כ"ז: "ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך מה יהיה לנו. ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההולכים אחריי בהתחדש הבריאה כאשר ישב הן האדם על כסא כבודו תבו גם אתם על שנים עשר כסאות לשפוט את שנים עשר שבטי ישראל. וכל איש אשר עזב את בתיו ואת אחיו ואת אחיותיו ואת אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש. ואולם רבים מן הראשונים אשר יהיו אחרונים ומן האחרונים יהיו ראשונים." כמו כן ניתן לראות באגרת פולוס הראשונה אל הקורינתיים, ז', ז' כי חיי רווקות יכולים להיות רוחניים יותר מאשר חיי נישואים: "ואני אומר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה כי מי יתן והיה כל אדם כמוני, אך יש לכל איש מתנתו מאת האלוהים זה בכה וזה בכה. ואל הפנויים והאלמנות אומר אני כי טוב להם אם ישבו ככה כמו גם אני. אך אם לא יוכלו להגזר יתחברו בנישואין כי טוב להתחבר בנישואין מלהיות בוער בתאוה". ויותר מאוחר באותו הפרק: "הנני חושב כי טוב לאדם מפני הצרה הקרובהכי טוב לו להיות כמו שהוא. אם נקשרת באשה אל תבקש להיפטר ואם נפטרת אל תבקש אשה. וגם כי תיקח אשה אינך חוטא והבתולה כי תהיה לאיש איננה חוטאת, אך יבואום צרות בבשרם והנני חס עליכם". בימיה הראשונים של הכנסייה לא היתה שבועת רווקות מלאה כמו שיש היום, אלא הכמרים היו צריכים לקיים תקופות הימנעות קבועות מיחסי מין עם נשותיהם. כמובן שזה לא הלך הכי טוב בעולם. קאנונים של מועצת אלוירה ומועצת קרתגו מן המאה הרביעית לספירה כבר אסרו לגמרי על נישואים של כמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבות הכנסייה אכן הבינו כי איסור גמור על נישואים הוא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ולכן פיתחה יחס כפול: היא תבעה לעצמה מונופול על קידוש הנישואים ובד בבד צבעה אותם בצבע החטא: תגובה 25853 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בנצרות לא הכירו ב"פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכדומה? כיצד קרה שפירוש לדברי ישו הועדף על דברי אלוהים חיים, ולא היה ויכוח גדול על הלך הרוח המגביל הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קישור שעונה על השאלה הזאת: הציווי "פרו ורבו" מתייחס לאנושות כולה, בעוד ציווי הרווקות פונה לאנשים שיש להם ייעוד רוחני נעלה יותר. לא חושבת שיש מקום להתפלא על כך שדברי ישו "הועדפו". ישו בנצרות, הוא לא סתם עוד נביא, אלא בנו של האלוהים ויש לדבריו חשיבות שווה או כמעט שווה לזאת של האל 1. 1 יש ויכוחים תיאולוגים לעיפה המתייחסים לשאלה האם האב והבן שווים זה לזה בגדולתם ובמה הם נבדלים, אבל אני לא מצויה בפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר זקן כחול של קורט וונגוט מועלית ההשערה שאדם נמצא כל חייו תחת השגחה עליונה ונושא על כתפיו את כובד מבטה הבוחן. לעיתים יש לאדם רגעים בהם מוסר ממנו עול ההשגחה והוא יכול להתענג על דבר מה בכל נפשו ובכל מאודו, בלי נטל המוסריות והקדושה. רגעים נדירים אלו הם כמובן רגעי ''אי התגלות'' של האל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, למשל, מתייחס לדעות שלך ברצינות רבה, ובלבד שלא תהפכי אותי לצפרדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תוספת קטנה לפסקה האחרונה בתגובתך: חובת הפרישות בכמורה הקתולית, בצורה שאנחנו מכירים כיום, היא מאוחרת יחסית, ומקורה הוא במאות ה- 11 וה- 12. הסיבה לה, יש הטוענים, היא דווקא נדל"נית: הכנסייה פשוט רצתה למנוע מכמרים להוריש נכסים לצאצאיהם. שני לינקים (ייתכן שמוטים...): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקרוי היה sterilization (למרות ניקי, איני יודע גרמנית...) בשנות השלושים כשעלו לשלטון ובתקופה של משהו כמו חמש שנים (בטרם החליטו שהרג יותר יעיל) הכשירו רופאים שסירסו קרוב ל- 300,000 איש, וזאת על-מנת שאלה לא יתרבו ויפיצו "פגמים גנטיים". כיוון שהמדע אז לא היה כה מפותח כדי לדעת מה בדיוק הוא פגם גנטי ומה לא, הרופאים היו מאוד "ליברליים" בהחלטותיהם, כך שאנשים עם דפורמציות כאלה או אחרות, שהיו היחידים עם בעיה כזאת בכל אילן היוחסין שלהם, ג"כ נכללו. גם סכיזפורניים, ד"א. למעשה, על-פי הסרט התיעודי בו אני צופה (הכולל ראיונות עם אנשים שעוקרו ע"י הנאצים, וכן עם ילדיהם הזקנים של רופאים בכירים שהיו שותפים לכך) היו מבקשים מילדי בית-ספר להכין אילן-יוחסין של משפחתם, ועל סמך זה מחליטים שמשהו נראה חשוד נניח בדוד פריץ ומעקרים אותו. כ- 1-2% ד"א מתו לאחר העיקור מסיבוכים, וכמובן לא ניתן בכלל לשער מה היה הנזק הפסיכולוגי שנגרם לאלה ששרדו את הניתוח. בסרט ממש מראים ניתוח לעיקור על פין אמיתי (נראה לי לפחות שזה לא מפלסטיק), כך שחלשי הקיבה ראו הוזהרתם. למי שמעוניין, הסרט עצמו (על שני DVDs) נקרא "Science and the Swastika", ורכשתי אותו מ - http://www.dvdempire.com (זה בערך 30$ אמריקאי לא כולל משלוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות העיקור הנאצית היתה אחד היישומים המפורסמים של "מדע" האאוגניקה - הרעיון שניתן להשביח את הגזע האנושי על ידי צמצום (או ביטול) הילודה בקרב אוכלוסיות "נחותות", ועידוד הילודה בקרב אוכלוסיות "עליונות". לתנועה האאוגנית היו תומכים רבים ברחבי העולם בתחילת המאה העשרים, אבל חינה סר כמעט לחלוטין לאחר מלחמת העולם השנייה וחשיפת זוועות הנאצים. עוד פרטים ניתן למצוא באתר http://www.eugenicsarchive.org , ובספר המצויין "אאוגניקה" מאת דן ומינה גראור שיצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת (אני בטוח שגם דנו בנושא באייל, אבל אין לי כח לחפש). למיטב הבנתי - ודווקא ניסיתי לבדוק את הנקודה כשכתבתי את המאמר - הנאצים לא סירסו את הקורבנות המסכנים, אלא "רק" עיקרו אותם (זה בדיוק פירוש המילה sterilization שהזכרת). מכאן, המנותחים שימרו את הדחף המיני והתמונה ההורמונלית של גברים רגילים, ולא הפכו לסריסים מהסוג בו המאמר עוסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון נדמה לי שאתה צודק. כלומר, שהגברים עוקרו ולא סורסו, אף שמהניתוח שמראים בסרט זה לא לגמרי ברור, שכן מצד אחד מזריקים חומר כלשהו לאשכים, אבל מצד שני גם מבצעים שם חיתוכים כלשהם על הפין. מאוחר יותר, קרוב לסוף המלחמה, אחד הרופאים הבכירים שלהם שאיני זוכר את שמו (שנראה כמו פקיד קטן וממושקף - אולי קאוטלר או משהו דומה) עבד (בעידודו של הימלר, שרצה לפתח תהליך "anti-eugenics" כדי להיפטר מאוכלוסיות לא-טהורות) על שיטה "מהפכנית" לעיקור נשים באמצעות הזרקה של חומר מסויים אליהן. הוא עבד על כך במשותף עם כימאי נאצי בכיר והתכוון לעשות משיטתו/פטנטו רווח (אחת הנשים שעברו את זה מרואיינת בסרט). הוא התכוון שנה אחר-כך לאכוף יחסי מין על הנבדקות (שהיו אסירות סלאביות) כדי לבדוק את הצלחת ה"תרופה", אבל לא הספיק לעשות כן. המרואיינת בסרט מעידה שהוא הצליח. אגב, החומר שהזריק גרם בד"כ לדלקות כלל לא נעימות בקרב שפנות הניסוי וחלקן אף מתו מזה. יש ב DVDs הללו עוד הרבה חומר מזעזע על ההיתר המדעי והדמוי-מדעי שהעניקו לעצמם הרופאים הנאצים, אבל אני מתייחס כאן רק לאספקטים שרלוונטיים לנושא הכתבה. לבסוף, לא הייתי ממהר לשפוט לגבי מה שימרו ומה לא שימרו המנותחים הללו יחסית לגברים רגילים - אין בי היומרות הרפואיות או הפסיכולוגיות לדעת כיצד בדיוק דבר זה השפיע עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להוסיף, מאחר ולא היה כתוב במפורש - לא רק רופאים נאצים. גם באמריקה של תחילת המאה הקודמת עיקור מפגרים צבר תאוצה. למיטב זכרוני, מדובר על כ30 קילו איש, עשירית מההקף הנאצי, אבל בהחלט הייתה תמיכה לא מבוטלת באאוגניקה בכמה מדינות מהברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(או שמא נורווגיה? בקיצור, איפשהו שם בסקנדינביה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שדווקא באנגליה, שם נולדה התנועה האאוגנית המודרנית, לא נחקקו חוקים אאוגניים כלל. אבי התנועה, ומי שטבע את המונח ''אאוגניקה'', הוא האנגלי פרנסיס גלטון, ותלמידו וממשיך דרכו החשוב היה קרל פירסון. למרות שהגנטיקה עליה גלטון ופירסון התבססו היתה שגויה, הם נתנו דחיפה אדירה למדע הסטטיסטיקה - גלטון היה הראשון להשתמש במושג ''רגרסיה'', ועל ''מקדם המתאם של פירסון'' לומדים עד היום בכמעט כל קורס מבוא לסטטיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, פירסון האנטישמי המלוכלך הזה! אין פלא שעברתי בסטטיסטיקה רק במועד ג'! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך כתבה ב"הארץ" של היום: "השבחת הגזע לא נתפשה כרעיון רע כל כך ביישוב העברי המתהווה. מחקר חדש מגלה כיצד אישים מרכזיים בממסד הציוני הציעו לסרס חולי נפש, לעודד ילודה בקרב 'האינטליגנציה' ולוודא ככל האפשר שייוולדו רק ילדים בריאים וכשירים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התוצאות נראה שמישהו התבלבל ויישם מדיניות הפוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדה, יש לנו שוטים מיותרים. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היה כאן איזה חבר מערכת, שתמך בעיקור מובטלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מובטלי היי טק? או שהם לא נחשבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, תנסי להבין על פי תגובה 114862 או לשאול את המחבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? מי? (דובי, באיחור אופנתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר יניב לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, כמובן (תגובה 114862). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרים מלכים וירמיהו נזכרים סריסים בתפקידים ממלכתיים בחצר מלך יהודה (יהויכין כמדומני). האם יש הסבר מקובל לאזכורים הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שמדובר במלכים שלא שמעו בקול הא-ל, הרי ההסבר הראשון שהענקתי כאן תגובה 206718 יכול להיות תקף גם כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לשמוע מחזה רדיו בשם הזה שכתבה שרה מייטלנד. מסופר על ילד צעיר ששר במקהלה של קתדרלת לינקולן. הוא נתקף חרדה ערב הקונצרט לכבוד כריסטמס בגלל שהוא פוחד שקולו ''ישבר'' וישתנה והוא לא יוכל לשיר יותר. מכיוון שהשירה היא מיפלטו היחידי, והוא לא יודע לשחק כדורגל או להצטיין בלימודים, הוא מתחיל לחשוב על סירוס עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ב"הארץ" על בני (בנות?) ההיג'רה מהודו, שהוזכרו במאמר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמצאתי את התמונה הזו בעת כתיבת המאמר, כבר לא זוכר איפה (הכל היה לפני יותר מעשר שנים), צוין לידה במפורש שמדובר בסירוס. יכול להיות כמובן שזו טעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי אותה עכשיו באתר של האו"ם שעוסק בענייני איידס, ולמרות שאל הדף שמצויין שם לא הצלחתי להגיע, התמונה נושאת את השם jc1360_male_circumcision_en_small.png כך שלפחות האו"ם מצדד בגירסה של נועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נועה - תוכלי בבקשה לפרט מאיפה את יודעת שמדובר במילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, כל מקור שבו אני נתקלתי בתמונה עד-כה, הציג אותה כמילה. שנית, תראה איפה הסכין, בתמונה הימנית (של ההוא שמניח שיחתכו לו בלי לעשות עניין) היא בחלקו התחתון של הפין, בקרבת העטרה. ואילו באשכיו של אותו מצרי קדמון, לא נגעו. בתמונה העליונה, שאכן מציגה סירוס, המנסרים הולכים ישירות אל אשכי הקורבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על סירוס: שמעתי לא מזמן (נדמה לי שכאן) את הטענה שסריס הוא בכלל במקור שם של משרת המלך ("של הראש") ורק בהמשך (בתקופה הפרסית) התגלגל להיות שמו של משרת נאמן שעובר הליך קיטוע. או כמו במשלחת האשורית המכובדת בזמן חזקיהו: תרתן (מפקד צבא), רב סריסים ורבשקה (שר המשקים) שבה מי שנושא דברים הוא דווקא הרבשקה (שר המשקים, שאינו מפקד צבאי בדרך כלל). כותב ספר מלכים הפך את שמות התפקידים לשמות, וכך נשארנו עם נאום רבשקה. הפודקאסט שלו מוגש בסגנון ייחודי. הוא לעתים גדוש מדי בפרטים. אני חושב שזה בדיוק מה שיפחיד את קוראי האתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, לפוטיפר סריס פרעה היתה אישה. גם חז"ל תהו על כך, ופירשו "שנסתרס מאליו". צפריר היה יכול לחסוך להם את המאמץ. מנגד, מדברי ישעיהו נראה שהתייחס לסריסים של ממש: "ואל יאמר הסריס 'הן אני עץ יבש"'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שנשאה פוטיפר בשביל הנדוניה. ויכול להיות שנשאה בעודו בעל-כל-האיברים-הגבריים, ונסתרס בשביל הקידום. ויכול להיות שסריס-חמה היה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שמסופר עליה, יכול להיות שזייף את סריסותו ולו רק כדי שתפסיק להציק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר עילם אומרת: "משרתי המלך הקרובים נקראים במילה האכדית סריס. נהוג לחשוב שהמילה סריס באה מהפועל לסרס, אך בעצם הדבר הפוך. בעולם העתיק ידוע גם על סריסים שהיו אבות לילדים. המילה האכדית היא שָּ-רֵישִ. הפירוש המילולי הוא "אצל הראש" (אכדית היא שפה שמית. המילה ריש מקבילה ל-ראש העברי). המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר. ולפעמים, בעיקר אם המשרת הוא אצל הראש של המלכה – כדאי לערוך מספר שינויים מבניים בגופו, כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו יותר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> כל מקור שבו אני נתקלתי בתמונה עד-כה תוכלי בבקשה לציין מהם המקורות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כשהדיון הרדום הזה התעורר, התפרסמה ב"הארץ" כתבה על ההיסטוריה של הקסטרטי. לידיעת העורכים והמגיהים בעיתון: כותבים פארינלי, ולא פארילני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |