 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהרעיון מאחורי זה הוא אותו יצר שחלק מהנצרות מתיחסת אליו כ"חטא" יש למישהו יותר סימוכין על הרווקות הכפויה הזאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אח, כמה נחמד שמתייחסים לדעות שלי ברצינות. ראשית, דברי ישו הנוצרי בעצמו כפי שמופיעים בברית החדשה רומזים על הקרבת חיי הנישואין והעדפת חיי צניעות למען העולם הבא. למשל, מתי י"ט, כ"ז: "ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך מה יהיה לנו. ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההולכים אחריי בהתחדש הבריאה כאשר ישב הן האדם על כסא כבודו תבו גם אתם על שנים עשר כסאות לשפוט את שנים עשר שבטי ישראל. וכל איש אשר עזב את בתיו ואת אחיו ואת אחיותיו ואת אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש. ואולם רבים מן הראשונים אשר יהיו אחרונים ומן האחרונים יהיו ראשונים." כמו כן ניתן לראות באגרת פולוס הראשונה אל הקורינתיים, ז', ז' כי חיי רווקות יכולים להיות רוחניים יותר מאשר חיי נישואים: "ואני אומר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה כי מי יתן והיה כל אדם כמוני, אך יש לכל איש מתנתו מאת האלוהים זה בכה וזה בכה. ואל הפנויים והאלמנות אומר אני כי טוב להם אם ישבו ככה כמו גם אני. אך אם לא יוכלו להגזר יתחברו בנישואין כי טוב להתחבר בנישואין מלהיות בוער בתאוה". ויותר מאוחר באותו הפרק: "הנני חושב כי טוב לאדם מפני הצרה הקרובהכי טוב לו להיות כמו שהוא. אם נקשרת באשה אל תבקש להיפטר ואם נפטרת אל תבקש אשה. וגם כי תיקח אשה אינך חוטא והבתולה כי תהיה לאיש איננה חוטאת, אך יבואום צרות בבשרם והנני חס עליכם". בימיה הראשונים של הכנסייה לא היתה שבועת רווקות מלאה כמו שיש היום, אלא הכמרים היו צריכים לקיים תקופות הימנעות קבועות מיחסי מין עם נשותיהם. כמובן שזה לא הלך הכי טוב בעולם. קאנונים של מועצת אלוירה ומועצת קרתגו מן המאה הרביעית לספירה כבר אסרו לגמרי על נישואים של כמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבות הכנסייה אכן הבינו כי איסור גמור על נישואים הוא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ולכן פיתחה יחס כפול: היא תבעה לעצמה מונופול על קידוש הנישואים ובד בבד צבעה אותם בצבע החטא: תגובה 25853 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בנצרות לא הכירו ב"פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכדומה? כיצד קרה שפירוש לדברי ישו הועדף על דברי אלוהים חיים, ולא היה ויכוח גדול על הלך הרוח המגביל הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קישור שעונה על השאלה הזאת: הציווי "פרו ורבו" מתייחס לאנושות כולה, בעוד ציווי הרווקות פונה לאנשים שיש להם ייעוד רוחני נעלה יותר. לא חושבת שיש מקום להתפלא על כך שדברי ישו "הועדפו". ישו בנצרות, הוא לא סתם עוד נביא, אלא בנו של האלוהים ויש לדבריו חשיבות שווה או כמעט שווה לזאת של האל 1. 1 יש ויכוחים תיאולוגים לעיפה המתייחסים לשאלה האם האב והבן שווים זה לזה בגדולתם ובמה הם נבדלים, אבל אני לא מצויה בפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר זקן כחול של קורט וונגוט מועלית ההשערה שאדם נמצא כל חייו תחת השגחה עליונה ונושא על כתפיו את כובד מבטה הבוחן. לעיתים יש לאדם רגעים בהם מוסר ממנו עול ההשגחה והוא יכול להתענג על דבר מה בכל נפשו ובכל מאודו, בלי נטל המוסריות והקדושה. רגעים נדירים אלו הם כמובן רגעי ''אי התגלות'' של האל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, למשל, מתייחס לדעות שלך ברצינות רבה, ובלבד שלא תהפכי אותי לצפרדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תוספת קטנה לפסקה האחרונה בתגובתך: חובת הפרישות בכמורה הקתולית, בצורה שאנחנו מכירים כיום, היא מאוחרת יחסית, ומקורה הוא במאות ה- 11 וה- 12. הסיבה לה, יש הטוענים, היא דווקא נדל"נית: הכנסייה פשוט רצתה למנוע מכמרים להוריש נכסים לצאצאיהם. שני לינקים (ייתכן שמוטים...): |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |