|
||||
|
||||
אבות הכנסייה אכן הבינו כי איסור גמור על נישואים הוא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ולכן פיתחה יחס כפול: היא תבעה לעצמה מונופול על קידוש הנישואים ובד בבד צבעה אותם בצבע החטא: תגובה 25853 |
|
||||
|
||||
האם בנצרות לא הכירו ב"פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכדומה? כיצד קרה שפירוש לדברי ישו הועדף על דברי אלוהים חיים, ולא היה ויכוח גדול על הלך הרוח המגביל הזה? |
|
||||
|
||||
הנה קישור שעונה על השאלה הזאת: הציווי "פרו ורבו" מתייחס לאנושות כולה, בעוד ציווי הרווקות פונה לאנשים שיש להם ייעוד רוחני נעלה יותר. לא חושבת שיש מקום להתפלא על כך שדברי ישו "הועדפו". ישו בנצרות, הוא לא סתם עוד נביא, אלא בנו של האלוהים ויש לדבריו חשיבות שווה או כמעט שווה לזאת של האל 1. 1 יש ויכוחים תיאולוגים לעיפה המתייחסים לשאלה האם האב והבן שווים זה לזה בגדולתם ובמה הם נבדלים, אבל אני לא מצויה בפרטים. |
|
||||
|
||||
בספר זקן כחול של קורט וונגוט מועלית ההשערה שאדם נמצא כל חייו תחת השגחה עליונה ונושא על כתפיו את כובד מבטה הבוחן. לעיתים יש לאדם רגעים בהם מוסר ממנו עול ההשגחה והוא יכול להתענג על דבר מה בכל נפשו ובכל מאודו, בלי נטל המוסריות והקדושה. רגעים נדירים אלו הם כמובן רגעי ''אי התגלות'' של האל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |