 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתוב במאמר ש"סריסים מוזכרים מספר פעמים בתנ"ך, אך היהדות אוסרת לחלוטין כל צורה של סירוס – 'לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה בקהל השם' (דברים כ"ג, ב'). שנים רבות לאחר שנכתבו מילים אלה, עם זאת, טען פרויד כי ברית המילה (הן היהודית והן הלא-יהודית) מהווה תחליף סימלי לסירוס, שבאמצעותו הטיל האב את מרותו על בניו בימי-קדם". ראשית כל, ברית המילה נוהגת מתקופת אברהם אבי המאמינים, אשר מל עצמו על פי ציווי הבורא, ומאז מעשה ברית המילה מהווה *אות ברית* שכרותה בין העם היהודי לבין בוראו מייחדו. הטענה של הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע זיגמונד פרויד כי "ברית המילה מהווה תחליף סמלי לסירוס, שבאמצעותו הטיל האב את מרותו על בניו בימי-קדם", אין לה על מה להישען מבחינת העובדה ההיסטורית והיא השערתו בלבד, כמו שאר טענותיו כנגד המונותאיזם היהודי. שכן, הציווי על המילה עובר מדור לדור מימי אברהם שמל את עצמו לא בכדי להטיל את מרות אביו, תרח עובד האלילים, על עצמו, אלא כדי לכרות ברית לדורות בין זרעו לבין בוראם מייחדם. אותה תורת היהדות (התנ"ך) שאוסרת על פצוע דכה לבוא בקהל ישראל, מצווה על ברית המילה כאקט יהודי-אמוני גרידא, בכך שמציינת במפורש במספר מקומות את כריתת הברית שבין עם ישראל לבין אלוקי ישראל. והערת אגב לעורך המאמר לפרסום באתר, בבחינת עצה טובה: עד שאתה מביא לנו קישור לדברי הרמב"ם מהלכות איסורי ביאה כמקור יהודי לאיסור הסירוס, דע לך שהרמב"ם לא המציא את הגלגל, בדיוק מאותה סיבה שאף רב בהיסטוריה היהודית לא המציא ולא בדה מליבו הלכות. כל פוסק הלכה מתבסס על התורה שהועברה בעל-פה מדור לדור והועלתה לראשונה על הכתב על ידי חז"ל. הנשר הגדול, הרמב"ם, פסק להלכה את אשר כבר מבואר במשנה (יבמות ח, ב) ובתלמוד (בבלי, יבמות עה, ע"א) על פי הבנתו בסוגיה. וכבר קדמו לפסיקתו הבחנות רפואיות של בעלי התוספות (במקרה זה של רבינו תם). אחרי הרמב"ם בא הרב מנחם בן שלמה המאירי (1249-1306) בחיבורו "בית הבחירה" על התלמוד והרחיב את הנידון ההלכתי מבחינה רפואית. כדעת הרמב"ם פסק גם מי שנחשב בעולמה של ההלכה למילה האחרונה, ואף יותר מהרמב"ם עצמו (שבחלקים ניכרים לא נפסקה הלכה כמותו, לך תשאל את התימנים הבאלאדים המלינים על כך), הלוא הוא הרב יוסף קארו בקובץ פסקיו המונומנטליים "שולחן ערוך" (אבן העזר, ה: ז). ויש על הנידון גלריה שלמה של פוסקי הלכה הקרובים יותר לזמננו, כמו "החתם סופר" (הרב משה שרייבר סופר, 1762-1893) ו"איגרות משה" (הרב משה פיינשטיין, 1895-1986) והרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, חלק ז', אבן העזר, סימן ח') שמתברר מדבריהם כי פסק ההלכה בנידון, משתנה בהתאם לשינויי המציאות הטבעית שחלו באדם. כך שהרמב"ם, עם כל הכבוד, הוא לא המקור הבלעדי לקישור, ולעניות דעתי ראוי היה לקשר למשנה ולתלמוד ול"שולחן ערוך". אבל זו כמובן דעתי האישית בלבד, כמי שמכיר את כלל הסוגיה בהיבט רחב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלפרוייד לא היו יותר מדי עובדות הסטוריות להשען עליהן בטענתו אבל גם לך אין ממש עובדות הסטוריות להשען עליהן בעודך טוען ש''הציווי על המילה עובר מדור לדור מימי אברהם''. לצורך העניין, אין שום ראיה שאברהם אכן היה איש אמיתי, מתי חי ואם אכן ציווה עליו הבורא למול את עצמו. הסיפור על אברהם והברית הוא אכן יפה אבל סביר בהחלט להניח שהוא דמיוני ונועד לתרץ את קיומה של המילה שהייתה נהוגה לפני שהומצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון אודות הסיבה לברית מילה כתחליף סמלי לסירוס הוא אידיוטי מכל רעיון ששמעתי עד היום. א. סירוס לא נעשה על ידי פגיעה ישירה באיבר המין דווקא, אלא באמצעים רבים ושונים. ב. אותה תורה שמצווה על ברית המילה, מצווה "לא יבוא פצוע דכה וכרות שופכה בקהל ה"'. ג. נניח שאני טוען בפניך שברית מילה היא עניין סמלי שמטרתו להראות כיצד אנשים שרצו שילדיהם יגיעו לחלל ולא יכלו - מבטאים זאת על ידי ברית מילה. תוכיח שלא?! האם כל רעיון עוועים שעולה במוחו של מישהו עלי להוכיח נגד זאת. ד. מה גם שלאחר עיון מתברר כי אנו מלים את ילדינו לא בגלל סיפור אברהם, אלא בגלל ציווי התורה המופיע בפרשת מצורע "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, ג), רק שאברהם צווה על ידי האלוקים. ואם תאמר שאינך מאמין בכך, אומר לך שאני איני מאמין כלל שיש מצווה כמו ברית מילה, והרי המקור היחיד למצווה הוא הכתוב בתורה והתורה מספרת גם כיצד נולדה המצווה. מי שאינו מקבל את זה, מדוע שיקבל שיש בכלל מצווה ויספר אודותיה כל מיני סיפורי ילדים אינפנטיליים המעידים יותר מכול על פנימיות לבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם טענתי שהסברו של פרוייד הוא הגיוני בהכרח? רק ציינתי שאמירה כמו "אנו מלים את ילדינו מאז ימי אברהם" איננה מתבססת על עובדות יותר מהתיאור של פרוייד. באופן כללי, אני נוטה להניח שהתירוצים השונים המופיעים בתורה, פלוס המצווה עצמה הם לא המקור למנהג אלא הסבר, בדיעבד, של המנהג. גם אם אני טועה. זהו בוודאי הסבר הגיוני. התורה מלאה בסיפורים שנועדו להסביר מדוע דברים הם כך ולא אחרת. מסיפורי אדם, חווה והנחש מקבלים, בין השאר, "הסבר" מדוע לנחש אין רגליים, מדוע כואב ללדת, ומדוע "בזעת אפיך תאכל לחם". יותר סביר לי, כאדם רציונלי, להניח שלנחשים לא היו רגליים, נשים ילדו בכאבים, ואנשים עבדו קשה גם לפני שנכתב הסיפור ולכן הסיפור איננו המקור לעובדות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה יש ספר מאוד מעניין של חוקר צרפתי, שלאחרונה תורגם לעברית. הוא נקרא "האם היוונים האמינו במיתוסים שלהם?". בין השאר נטען בספר שהיוונים ידעו כי כל סיפורי אלי האולימפוס ושאר המיתוסים היוונים המפורסמים נכתבו והתפתחו כדי להסביר תופעות טבעיות או תרבותיות מסוימות, וכי אינם בהכרח "עובדה היסטורית". ומעניין שדווקא המיתוסים של היהדות, לכאורה דת מתקדמת יותר, נחשבים על ידי המאמינים כן לעובדות היסטוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נשמע מאוד מעניין. התוכלי בבקשה לציין את שם הספר ושם המחבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם - פול ון הוצאת אוניברסיטת תל אביב. והנה קישור לביקורת הספר מאתר הארץ: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יודעים מי זה פרויד גם בלי שתגיד ''הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע''. זה מה שקורא לאנשים שרגילים לקבל תשלום לפי מילה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה מה שקורה כשמעתיקים קטעים שלמים מוכנים, בלי שום קיצורים ועריכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אכפת לך שהוא אמר "הפסיכואנליטיקאי היהודי הנודע"? זה שינה משהו במשפט? אה, לא? אז תפסיק להתקטנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שינה את המשפט ממשפט נורמלי של בן אדם שמדבר איתך בגובה העיניים למשפט פלצני של מורה ומחנך הדור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עלי לבקש את סליחתכם על תחומי עיסוקי בהוראה ובכתיבה עיתונאית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אינך חייב להתנצל על לשונך, דבר כלבבך. אבל, שים לב, הימנע משימוש בלשון רבים (אתם), המגיבים כאן אינם עשויים מעור אחד, את תגובתך לאייל האלמוני היית צריך לנסח בלשון יחיד ולא בלשון רבים, האייל האלמוני הנ''ל אינו בהכרח מייצג את כלל הקוראים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההערה וההארה, אשתדל לזכור זאת להבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורי פז את אמונתך הבאת לכאן לא יותר. כאשר אתה עוסק בעניין מדעי בדוק אותו רק בכלים מדעים. אין שום עדות היסטורית מדעית או ארכאולוגית לקיומו של אברהם גם לא ליציאת מצריים.העדויות ההסטריות היחידות והן זעומות ביותר הן למלכות דוד. כל מה שמסופר בתנ''ך לפני תקופה זו התנ''ך הוא האסמכתא היחידה לקיומה. ברית המילה הוא מינהג אכזרי וברברי. צדוק דנגורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצדוק דנגורי, אפילו המדענים הבכירים מודים שלא ניתן לבחון את העולם בכלים מדעיים בלבד, אלא יש גם כלים רוחניים ותרבותיים. ישנן עדויות היסטוריות וארכאולוגיות הן ליציאת מצרים, הן למלכות דוד ושלמה בתפארתה ואף לקיומו של אברהם. יתרה מזו, החוקרים הבכירים (להבדיל מהקשקשנים של עידן הפוסט) נוטים לראות בתנ''ך מסמך היסטורי מהימן על האיזורים והתקופות המתוארות בו. ברית המילה היהודית אכזרית באותה המידה שניתוח לב פתוח הוא אכזרי, אולם כדאי שינתחו את פלוני מהטעמים הידועים. הוא לא מנהג ברברי. היהודים מאז ומעולם לא היו ברברים, זו רק החילוניות האלילית הפכה אותנו לברברים כובשים וחומסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שבמילים ''כלים רוחניים ותרבותיים'' אתה מתכוון לכלים דתיים. השוואת ניתוח לב פתוח לברית מילה מראה שמשהו מאד מציק לך- לגמרי יצאת מכל פרופורציה. לגבי מהימנותו של התנ''ך- אני דוקא מקבל את התפיסה שלרוב הפרטים של ספר יהושע אין אחיזה במציאות. אם אתה טוען שיש להם אחיזה-אז בני ישראל-לא היהודים-היו ברברים בני ברברים. גם היהודים היו ברברים מאוחר קרא את ספריו של יוסף בן מתתיהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היה כאן דיון על הברבריות של חילות יהושע בכיבוש הארץ, בין יעקב כץ לאיילים. הנך מוזמן לקרוא אותו כמענה הולם לתגובתך זו. וההשוואה שערכתי בין ברית מילה לניתוח לב היא בסה''כ מטאפורית. לא צריך להלך אימים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו עדויות ארכיאולוגיות ואילו עדויות היסטוריות חוץ-מקראיות יש ליציאת מצרים ולאברהם כדמות היסטורית? אם אפשר תן הפניה, בבקשה (כוונתי לא לתגובות או למאמר שלך עצמך במקום אחר ולא לאתר שלך אלא למקורות ארכיאולוגיים) מיהם החוקרים הבכירים שעליהם אתה מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקרים בכירים סודיים ביותר, בסדר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה רשימה ביבליוגרפית בעברית ובלועזית, אותה מצרפת ד"ר פנינה גלפז-פלר לספרה "יציאת מצרים - מציאות או דימיון" (הוצ' שוקן, ת"א 2002, 236 עמ'), המשתרעת על פני 25 עמודים(!), וזה עוד לא הכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתערבות, ברצוני לציין כמה דברים. בספר מופיעה באמת רשימה רחבה ומרשימה של ממצאים, תעודות, פפירוסים וכו'. אך ד"ר גלפז-פלר (שאינה ארכיאולוגית אלא חוקרת מקרא ותרבויות המזרח) מביאה את הממצאים הללו כדי לומר שנראה שאכן היה אירוע היסטורי כזה, יציאת שבטים ממצרים, אך בדומה לחוקרים אחרים, גם היא אומרת כי אין כל הוכחה לטענה כי יציאת מצרים מדברת על עם ישראל ואין לדעת מיהם השבטים שבהם, אולי, מדובר בכל אותם מקורות. אשר לבניית הפירמידות עצמה, גם בנקודה זו מסכימה גלפז-פלר עם חוקרים רציניים אחרים כי בניית הפירמידות לא נעשתה ע"י עם ישראל, וכי היתה אלפי שנים לפני מה שמקובל כתקופת השעבוד המשוערת של עם ישראל במצרים. כך שיש לנו בעיה לא קטנה בבואנו לטעון כי יש אישוש ארכיאולוגי ליציאת עם ישראל ממצרים כאירוע מכונן וכעדות לחוזק זרועו של הקב"ה. לשיח המחלק את החוקרים ל"בכירים" לעומת "קשקשנים של עידן הפוסט" לא אצטרף. למרות שזהו שיח רגיל ומקובל, זה נראה לי לא רציני ולא מכובד (סליחה, הדברים אינם מכוונים אליך אישית), וזו גם אינה החלוקה היחידה האפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על תגובתך. כבר כתבתי פעם שכל מה שארכאולוגים והיסטוריונים יכולים לומר הוא שטרם גילו די ממצאים ארכאולוגיים הקשורים למאורעות שהתרחשו בתקופות הקדומות, אבל אין הם יכולים לומר שמאורעות אלה לא היו, משום שהטיעון "לא מצאנו" אינו רְאָיָה לכך שדברים אינם בנמצא, בעת שקבורים מתחת לשכבות קרקע עדויות היסטוריות רבות, וכבר היו דברים מעולם. שכן, יש כאן כשל מתודולוגי: זוהי משוואה מוטעית מכל כיוון שממנו נתבונן בה. יש אִמרה ידועה: "בארכאולוגיה היעדר ההוכחות אינו הוכחת ההיעדר". כך למשל, עד לפני עשר שנים קבעו חוקרים מסוימים שהמלך דוד הוא דמות מיתולוגית, ולא אישיות היסטורית, כלומר שדוד לא היה קיים במציאות. והנה בשנת 1993 גילה הפרופ' אברהם בירן בתל דן בחפירות ההיברו יוניון קולג' (שנערכו קרוב לעשרים שנה) מצבת ניצחון של מלך ארם (כנראה חזאל) ועליה כתובת המזכירה את "הדד", שהוא קרוב לוודאי אחד ממלכי ארם, ואת התואר: "מלך ישראל". חשוב ומעניין במיוחד הוא האִזכור "בית דוד". מדובר במצבת ניצחון ממלכתית שהציב מלך ארם בעיר דן לאחר שכבשה. הכתובת, הכתובה ארמית, מאשרת את מצב המלחמה ואת המאבקים בין ישראל לארם. המלכים שאול, דוד ושלמה היו אפוא דמויות היסטוריות ופעולתם עולה בקנה אחד עם המסופר עליהם במקרא, שכן מצבת הניצחון מתל דן מוכיחה כי ממלכת "בית דוד" היתה מוכרת אף מחוץ לגבולות הארץ וייסדה שושלת שנתקיימה ברציפות מאות שנים. כתובת עתיקה זו היא שילוב מוצלח של ממצא ארכאולוגי הנושא על גביו טקסט. "אין מדובר כאן על מישהו ממלכי בית דוד שכביכול הנציח את עצמו, וניסה להצביע על אבותיו ההיסטוריים. כאן מדובר במלך ארם, אויבם של מלכי יהודה ומלכי ישראל, שהנציח את ניצחונו על בית מלוכה אמיתי ועל מלכים אמיתיים", מסביר הד"ר רוני רייך מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ועורך החפירות בעיר דוד מטעם רשות העתיקות. והפרופ' עמיחי מזר אומר: "הזכרת 'בית דוד' במצבת דן וכן רמזים שניתן למצוא בממצא הארכיאולוגי – יש בהם כדי ללמדנו על קיומה של ממלכה זו". גילוי כתובת "בית דוד" בדן היכה את אסכולת החוקרים הספקנים מכה קשה. הם, "הארכאולוגים וההיסטוריונים החדשים" עם "חוקרי מקרא" השותפים לדעתם, טוענים שדוד ושאר מלכי ישראל הם דמויות מיתולוגיות – בדיוניות, ולא היסטוריות. והנה צצה לה לפתע, לראשונה במקור שמחוץ למקרא, עדות מסייעת מאין כמוה לאמיתות קיומה של שושלת מלכים ביהודה, הנסמכת על ראש השושלת ששמו דוד. עיון במחקר הארכאולוגי מלמד אותנו רבות על המאבק שבין המילה לסלע, בין האות הכתובה לחרס הנשבר, בין הכתוב לאבן הדוממת. אני מאמין שהמילה החקוקה בסלע עוד תוסיף ותתגלה שוב ושוב במרוצת הזמן ותאיר כמגדלור את אמיתות ההיסטוריה המקראית ואת המשתמע ממנה. ועד אז, היעדר די ממצאים ארכאולוגיים מהשטח איננו הוכחה לחוסר האמת של הרציפות ההיסטורית של התנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבמקרה ממש יצא שברית המילה מביאה גם תועלת רבה מבחינה רפואית. ממש במקרה. מעניין מדוע עם שלם של אנשים נאורים יודעי קרוא וכתוב (בניגוד לרוב הגוים) התעקש לאחוז ב''מנהג ברברי'' זה, ועד היום רובו - אפילו חילונים ובהם סופר נאורים כולל רופאים - מרגישים צורך עמוק להמשיך במנהג הברברי הזה. זה כואב לך, זה מרגיז אותך, אני משתתף בצערך, כנראה יש לך קשיים בביצועים ואתה מנסה לתלות זאת בברית המילה שעברת, איחוליי לך שנפשך המיוסרת תירגע. אני מכיר לא מעט נימולים בגל מבוגר (רוסים בעיקר) שדיווחו לי שלא חל שום שינוי בפעילות המינית. חלקם דוקא נהנים מההיגיינה והאסטטיקה (כולל הנשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי היתה לצדוק דנגורי כמובן. משום מה היא עברה להמשך הדיון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |