 |
לסינג: האינטרנט פיתה דור שלם אל תוך הריקנות | 2927 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כזוכת פרס נובל, האם הגברת לפחות מודעת לכך שדברים דומים נאמרו פחות או יותר על כל מדיה פופולרית בהיסטוריה? אם כל דור לאורך כל ההסטוריה נהיה שטחי יותר ויותר, הייתי מצפה שהמין האנושי יתנוון כבר לפני שנים רבות. אני רואה את גב' לסינג בעיני רוחי יושבת על כיסא נדנדה - "כשאני הייתי בגילכם..." |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שהגברת לסינג לא שמעה על האייל הקורא? היישמע כדבר הזה?! נו שוין. כנראה שהאייל הוא בכל-זאת לא מרכז העולם. וברצינות: אמנם קוראי האייל הם מיעוט זניח ואליטיסטי ביחס לאוכלוסייה ששורצת באינטרנט דרך קבע (כפי שצופי ערוץ 8 הם מיעוט ביחס לקרובי משפחתה של מסעודה משדרות), אבל זה טבעה של כל אליטה. פעם האליטה קראה ספרים בזמן ששאר האנושות הסתובבה ברחובות ושיחקה בגוגואים, היום האליטה כותבת בוויקיפדיה ובבלוגים והיתר מטקבקים ב-Ynet. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו האליטה בשבילך אז אתה לא אליטה. מקומך באייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסינג נולדה בזימבאבווה כבת המיעוט הלבן והגרה משם מזמן, היא לא מקרה מייצג ולא יכולה לדבר בשם העולם השלישי של היום, או של אז. אם היא תבוא לכפר אפריקאי היום ותשאל מה הם רוצים, ספר או אינטרנט, יגידו לה אינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אינטרנט מחייב גם חיבור לרשת החשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ברור, ולפני החשמל הם רוצים מים אוכל ותרופות. וליד החשמל הם רוצים טלפון. אבל תיכף אחרי זה, הם רוצים אינטרנט! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נגמרו הוויזות-אז מקום בסירה של מהגרים לא חוקיים לצרפת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כמו הבדואי שסבל מטחורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? אפשר את הסיפור על הבדואי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדואי מאחד היישובים הבלתי מוכרים בנגב סבל מטחורים. הפנו אותה למרפאה הפרוקטולוגית בסורוקה לקבל טיפול בחשמל. הטיפול האמור הוא טיפול לא נעים, ותגובותיהם של המטופלים נעות על הקשת שבין הבעת אי נוחות לצעקות כאב, אלא שהבדואי האמור לא הפסיק לצחוק. "מה אתה צוחק?" שאלו אותו. "תראו איזה עולם" השיב הבדואי. "החשמל הגיע אלי לתחת לפני שהוא הגיע אלי הביתה." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון כאילו הקריאה כשלעצמה, במובן של רפרוף על פני מילים שהודפסו על נייר, היא עליונה במידה כלשהי לצפייה בסרט, הוא דבילי ומקומם. עדיף לצפות ב''סנדק'' מאשר לקרוא את אשכול נבו או הארי פוטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסנדק הוא סרט אמביוולנטי מבחינה מוסרית, מעורר מחשבה, ומתהדר בדמויות אמינות ומעניינות פי אלף מהארי פוטר, שבו יש קרב סתמי בין טובים לרעים. הוא לא אסקפיזם אלא התמודדות עם המציאות. הוא יוצר חוויה אסתטית מעניינת בצילום (קח לדוגמא את הסצינה הראשונה והמפורסמת שמעניקה מעמד אלוהי כמעט לדון מבלי שנזכה לראות את פניו). ההשפעה התרבותית והאינטלקטואלית של הסרט פורצת להרבה תחומים ומומלץ שכל אדם משכיל יצפה בו. האמת היא שמדובר בnamedropping - יכול להיות שזה קלאסיקה בגלל שזה קלאסיקה - אבל לצורך העניין אין דבר מהותי שעליון במילה הכתובה על פני סרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי כבר ממזמן לגבי המשפט האחרון. פשוט סקרן לדעת מה האיכויות של הסנדק דווקא. אני לא זוכר אמביוולנטיות מוסרית, אלא את ההצגה של כולם כחארות. רענן את זכרוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סצינה, למיטב זכרוני, שבה סבא דון קורלאונה מחייך לנכדים. חוץ מזה, הסרט יוצר הזדהות עם החארות של המין האנושי, וזה הישג כשלעצמו. ישנו גם הקונפליקט המעניין של מייקל בין נאמנות למשפחה לבין חיים הוגנים ואהבה פרטית. זה, על כל פנים, טוב בהרבה מהארי פוטר; ואם לא מהארי פוטר אז מרם אורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעיקר על מקומו של המהגר בחברה האמריקאית, הדמוקרטית-לכאורה והוואספית למעשה. תחשבו לרגע על קבוצת מהגרים אחרת באמריקה של המאה שעברה-היהודים. מה שדון קורליאונה עשה בסרט, מאיר לנסקי עשה במציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הקשר בין שני חלקי ההודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא פרט לגבי הסצנהה הראשונה. שכחתי אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם של יום חתונתה של הבת של הדון (מרלון ברנדו), כשמגיעים אליו כל מיני אנשים כדי לבקש ממנו בקשות, שהוא כביכול לא יכול לסרב להן, בגלל שזה יום חתונתה של בתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ה''סופרנוס'' הטלוויזיונית עדיפה על חלק גדול מהספרות המודרנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מוס שוקולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוס שוקולד משמין ומזיק לשניים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם אוכלים ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו השוואה מעניינת כי בשני הצדדים יש סדרה של ספרים וסדרה של סרטים. "הסנדק" (רומן מאת מריו פוצו, http://en.wikipedia.org/wiki/The_Godfather_%28novel%...) פורסם בשנת 1969 וזכה להצלחה בינונית - לא עוטר בפרסים ואינו ממש רב מכר (#64,751 בדירוג amazon.com). הסרט שנעשה על פיו שלוש שנים מאוחר יותר, הוא אכן יצירת מופת, הן מבחינת איכות והן מבחינת הצלחה מסחרית. הסרט גרר אחריו שני סרטי המשך מוצלחים לא פחות, שאינם מבוססים על הספר המקורי; וזאת בלי שיצאו "ספרים נוספים בסידרה" (ספר המשך יצא לאור רק 25 שנה לאחר פרסום הרומן המקורי ו-22 שנה לאחר הסרט, ע"י סופר אחר). מן הצד השני, סדרת ספרי הארי פוטר תוכננה מראש כסדרה של 7 ספרים; הספרים זכו להצלחה כלכלית היסטרית, וכחלק מז'אנר "ספרות נוער" הם גם קיבלו ביקורות טובות (אם כי לא רק טובות); אין ספק שהסדרה העלתה את קרנה של הספרות הכתובה אצל ילדים רבים. הסרטים שנעשו על פי הסדרה (תוך כדי הופעתה) הגדילו עוד יותר את החשיפה ואת ההצלחה הכלכלית של המחברת (היום אחת הדמויות העשירות בעולם, ובוודאי הסופרת המצליחה ביותר (כלכלית) בהיסטוריה) אבל לדעתי הצלחתם בקופה נשענת על הצלחת הספרים, והם יחזיקו מעמד ב"תודעה התרבותית" הרבה פחות מאשר הספרים. אישית, ראיתי את כל סרטי הסנדק, וקראתי את כל ספרי הארי פוטר, ואני ממליץ בחום על כל אלה. לעומת זאת לא קראתי אף ספר מסדרת הסנדק, וראיתי רק את הסרט הראשון מסדרת הארי פוטר (ואף אותו למורת רוחי). בשני המקרים אני צופה אכזבה למי שינסה לעבור ממדיום למדיום; במקרה של הארי-פוטר-ואבן-החכמים-הסרט הוכחתי זאת לעצמי. הנימוקים להעדיף ספר על סרט הם בדרך כלל סביב עולם החוויות המגוון והאישי שיכול להיווצר בדמיון של הקורא, לעומת החוויה האחידה, המוכתבת ברובה מראש, שיוצר הבמאי אצל הצופה. במקרה של הארי פוטר הנימוק הזה מוקצן - העולם המתואר בספר הוא פנטסטי במוצהר, ולכל קורא יש בוודאי במוחו מימוש פרטי שלו. על אלא ש"הסנדק" מוכיח שאפשר גם אחרת; החוויה שהוא יוצר באמצעות טכניקות צילום, עריכה, בימוי ועוד (אני מתוודה - אינני איש קולנוע) וכן פס הקול המפורסם והמרטיט, היא כזו שקשה לי לראות איך אפשר לקבלה מקריאת ספר בלבד, במיוחד כשהקורא אינו מכיר את ניו יורק, סיציליה, הוואנה, ושאר האתרים האקזוטיים בהם מתרחשת העלילה. לדעתי האישית הקרב מסתיים בתיקו. ההצלחה של כל אחד מהמתחרים במדיום שלו לא נבעה מעליונות המדיום, אלא מהכשרון של היוצר במדיום זה - פרנסיס פורד קופולה שהוכיח את עצמו גם אחרי "הסנדק", וג'ואן ("ג'. ק.") רולינג, שבינתיים, ידועה רק כיוצרת של "הארי פוטר". אני מצפה לסרט הבא שלו ולסדרה הבאה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני סרטי ההמשך שיצאו לסנדק היו מבוססים על הספר, ונכתבו גם הם על ידי הסופר (שכתב גם את הראשון) http://www.imdb.com/name/nm0701374/ בניגוד לצפיה שלך, הספר "הסנדק" לא מאכזב כלל, מדובר בפנינה אמיתית שחבל להפסיד רק בגלל דעה קדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1969 הסנדק היה הספר השני ברשימת רבי המכר (הראשון היה של פיליפ רות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: קראת את "הכל מואר" ספרו של ג'ונתן ספרן פויר?ראית את סרט הטלויזיה שנעשה לפי הספר? זה עוד מקרה שסרט יותר טוב מספר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מאוד נהניתי מהסרט ורציתי לקנות בגללו את הספר. אני מבין ממך שלא כדאי לי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הכל מואר'' אינו סרט טלוויזיה. הוא סרט קולנוע לכל דבר בכיכובו של אלייז'ה ווד, אבל מסיבות כאלו ואחרות הוא לא הוקרן בקולנועים בארץ. וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהריקנות פיתתה דור שלם אל תוך האינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הגיוני שהכתיבה בטלויזיה או בסרטים תהיה טובה יותר מהכתיבה בספרים בימינו. יש יותר כסף בטלויזיה מספרים ויש צוותי כתיבה גדולים יותר. יש גם צוותי תחקיר שמפנים משאבי כתיבה מהכותבים עצמם. בסדרות טחויזיה יש גם פידבק מהצרכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שהכתיבה לפרסומות טלויזיה היא עוד יותר טובה, בדיוק מאותן סיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחתימות של מיליונרים - זו ההגדרה שלי לאומנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלי לאומנות היא אומנות פיתוי המיליונר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נמשיך את קו ההגיון הזה ad absurdum נקבל: והכתיבה ל: * כוכב נולד * הישרדות * רוקדים עם כוכבים * לרדת בגדול עולה על כולנה??! * מחק את המיותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי, חשבתי שכבר המשכתי את קו המחשבה ad absurdum. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתוכנית הכי פופולרית בעולם היא דווקא CSI מיאמי http://news.bbc.co.uk/1/hi/entertainment/5231334.stm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר עולמי.... התייחסתי כמובן לתכניות הנצפות ביותר במרחב שלנו. מקריאה ברפרוף בלינק שצירפת, נראה כי אין ולו תכנית "ריאליטי" אחת בטופ 10, נראה משונה, או שתכניות ריאליטי לא נכללו בסקר. נדמה לי שכוכב נולד האמריקאי שבר את כל שיאי הצפייה מתישהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמריקן איידול שברה את שיאי הצפייה *בארה"ב*. CSI מיאמי במקום הראשון בצפייה *בעולם*. אני מניח שאם היו מחברים את כל הכוכבים הנולדים בעולם הם היו במקום הראשון בהפרש ניכר. אגב, המקום הראשון היה תפוס במשך שנים ע"י משמר המפרץ, כך שנראה שיש המשכיות מסוימת בטעם העולמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאף פעם לא ראה את הסדרה הזאת - כמוני - הנה כל מה שאתם צריכים לדעת עליה, בדקה וחצי (בחצי הנוסף מוכיח הבמאי של הסרטון שהוא לא הרבה יותר טוב מהבמאי של הסדרה). http://www.youtube.com/watch?v=ceHnUrUAbho | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאף פעם לא קראת תגובה של דורפל, הנה כל מה שאתם צריכים לדעת עליהן, ב-18 מילים תגובה 465701. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצא חן בעיניי, הבחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבה של סדרות טלביזיה טובה יותר מספרים, והמשחק טוב יותר מכל השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה זה אומר על הכתיבה של תגובות באייל. האמת היא שאני לא רואה כ"כ טלויזיה (אין לי בדירה) אבל מספרים לי שיש עכשיו כל מיני סדרות עלילתיות טובות, כמו אבודים, גיבורים, נמלטים, 24 ועוד. אני מתכוון בעיקר לסדרות כאלו, עם עלילה ארוכה המתפרשת על הרבה פרקים ולא עלילה שונה לכל פרק עם איזשהו חוט מקשר (כמו מסע בין כוכבים או תיקים באפלה). אני לא יודע איך הן משתוות ל"מלחמה ושלום", אבל בהשוואה לספרים הטובים בז'אנר שלהן אני מאמין שהן כתובות בצורה טובה יותר (מהסיבות שמניתי). מישהו שרואה יכול להשוות? ד"א, אני זוכר שהיה משורר מפורסם שעבד כקופירייטר. אני די בטוח שאחוז יותר גדול מציבור האנשים המוכשרים בכתיבה מנסה להתקבל לעבודה בפרסום מאשר כתיבת ספרים ושיש תחרות יותר גדולה על מקומות עבודה בענף זה מאשר בענף הסיפרות. לא שזה אומר משהו בהכרח על איכות הכתיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הזהב מן הזהב, שמחפשים אותו לשוא. מישהו יכול לצטט את הקטע הרלוונטי מ"סוחרי החלל"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את מלחמה ושלום, אז גם אני לא יכול להשוות בין אבודים לספר. מה שכן אני רואה הרבה (יותר נכון בעבר ראיתי הרבה) סדרות טלויזיה, ויש בינהן כמה שהן בהחלט יותר טובות מהאחרות. אני מפחד להשתמש במילה איכותיות, כי זה נראה לי יומרני לקבוע שסדרה היא איכותית בהשוואה לאחרת (כלומר אין לי את הכלים לקבוע את זה). בעוד שב"טובה יותר" אני בסך הכל מתכוון שאני באופן אישי אהבתי אותה יותר. דוגמה לכמה סדרות טובות משמעותית מסדרות אחרות: דקסטר, אוז, עמוק מתחת לאדמה (six feet under, אני לא בטוח אם התרגום שלי נכון). אבודים היא ללא ספק סדרה שאני אוהב, אבל יש לי הרבה ביקורת עליה, אז קשה לי לומר שהיא טובה, אבל היא מאוד מהנה לצפיה. נ.ב. דקסטר מבוססת על סדרת ספרים, לא קראתי אותם ואני גם לא מתכוון לקרוא, אבל קשה לי להאמין שהם יכולים להשתוות לסדרת הטלויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפית כבר בעונה השניה של דקסטר? צפיתי בינתיים רק בשני הפרקים הראשונים, ומאוד התאכזבתי. איבד את הקסם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי לראות אותה (את העונה השניה) לפני כמה ימים. לדעתי העונה השניה לא יורדת ברמתה מהעונה הראשונה, אבל מצד שני אני לא זוכר שנרשמה אצלי איזשהי אכזבה בתחילת העונה, אולי כמה קטעים לא קשורים שנראו לי שלא מתאימים לרמתה של הסדרה (הכוונה להופעות של בריאן - מיותר לחלוטין). אני אפילו זוכר שהתרשמתי מכך שבניגוד לסדרות שמאבדות גובה אחרי העונה הראשונה (נמלטים, גיבורים) דקסטר הצליחה לשמור על אותה רמה, ואפילו להתעלות עליה לפעמים, וזאת מבלי למחזר את הרעיונות של העונה הקודמת. אבל אני מניח שמבססים כל עונה על ספר אחר, זה יותר קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הורדת את הפרקים שדלפו ב-BitTorrent לפני שהם שודרו? טצק טצק. לא יפה :-) אני מסכים עם כל מילה. העונה השניה לא יורדת ברמתה מהראשונה וזה די נדיר בטלויזיה (עונה שניה של גיבורים זה פיכס!). את הספר הראשון קראתי. שתי העונות מבוססות על הספרים (לוקחות מהם רעיונות) אבל מדובר בשתי יצירות שונות זו מזו בסגנון, *בדמויות מפתח* ואף בהתפתחויות עלילתיות שונות למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו פרקים ש"דולפים" לפני שידורי הבכורה שלהם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקסטר? הפרק הראשון היה מעניין, השני חזר עליו, באמצע של השלישי נרדמתי, את הרביעי כבר לא ראיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני את הכסף שלי כבר עשיתי כש קרעתי את עולם השירה עכשיו אני רק רוצה שיכירו בי, כאחד האחד המניפולטורים להשכיר הרציניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורד מוסינזון? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיתי באיזה הקשר אני נקלעתי לשיחה הזאת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש שנים?! וואו, זה חתיכת תהיה ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי ל תגובה 465696 , בה הוזכרו משוררים שעבדו גם כקופירייטרים :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד אבידן היה יכול להיות קופירייטר מעולה, אבל לא ידוע לי אם הוא באמת עסק בזה. ''חפיף'' הוא המצאה משובבת נפש של מאיר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לסיגריות (לפני שהמציא את "אל תפתח פה לסרטן")? לפרטים, רוץ מיד לחנות של משומשים, וחפש שם את "הגל הקל של הספרות העברית"-אוסף כל הפרסומות של שלונסקי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם גיבורים, נמלטים, 24 ואבודים הן הסדרות בהן נשתמש על מנת להגן על העמדה שלתכנים טלויזיונים יש מספיק עומק כדי להתחרות באיכות של מדיות ישנות יותר, אז אנחנו באמת בצרות. ספרים לשלטון וישא"ק! הסדרות הנ"ל הן לטלויזיה מה שהארי פוטר הוא לספרות. מדובר בסדרות שאין להן הרבה ערך מעבר לערך הבידורי (כמה מזה יש לכל אחת מהסדרות שציינת, זה כבר נושא לדיון אחר). אם מדברים על כתיבת דרמה טלויזיונית טובה (+משחק +בימוי), אני חושב שצריך לציין סדרות כמו: הסופרנוס, The Wire, דקסטר, House וכו'. ממש לא את גיבורים או אבודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מליון שקל למי שמוצא תכנית/סדרה עמוקה/מענינת/מרתקת/תורמת/מעשירה/מקסימה מ-"זן אומנות ואחזקת האופנוע" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אריה זה שם שנשמע לי בוגר, אבל משהו בניסוח התגובה ילדותי. אגב, בהנחה שאין לך באמת מיליון שקל לחלק, אולי תציע ארוחה זוגית במסעדה, משהו שיהיה שווה להגיב בשבילו ב. בתור מעריץ של הספר אתה יכול לפחות לכתוב את שמו נכון ג. זן הוא ספר מעניין שנהניתי לקרוא, גם אם יש בו חלקים מתישים מדי לטעמי. בכל זאת, יש לא מעט ספרים ואפילו סדרות טלוויזיה שעניינו אותי יותר. על טעם ועל ריח... ד. אם להיות פלצן ולהיתלות באילנות גבוהים וגם להיות כנה, הבלש המזמר עולה בעיניי על זן ברוב הסופרלטיבים שמנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלש המזמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Singing_Detective (גם פעם היתה טלויזיה טובה, למעשה, טובה יותר מדקסטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מ-ד:תגובתך מעידה על פלצנותך. אפנים את הערותיך האינטיליגנטיות ואחשוב פעמיים אם להגיב בעתיד. א. זוגית? אתה בטוח שתמצא מישהוא ללכת איתו?או מישהיא? ב.כמובן...... ג. וזהו עצם הענין........הדיון הזה מיותר. הכל הבל הבלים.........רק שליברפול ינצחו היום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לו מישהי ללכת אתה, ולא סתם אלא מישהי מדהימה ומהממת שהוא אוהב, תגובה 453298. אגב, בלי שום רצון לפגוע - צורת ההתבטאות הזאת, "מליון שקל למי שמוצא...", היא אופיינית, נדמה לי, לבני עשרה, ועשתה גם עלי רושם ילדותי מעט. לא שזה חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרדסים [ויקיפדיה] לא סבלתי את "זן" ואת "LILA" לא הצלחתי לסיים מרוב שעמום. על טעם ועל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניגשים אל ''זן'' ואל ''לילה'' כאל ספרים האמורים לספר סיפור, מעין רומאנים או מותחנים בלשיים או משהו - אין ספק שהם מתישים ומאכזבים. העניין הוא, כמובן (ברור לי שזה ברור לך, ובכל זאת), שבשניהם הסיפור (בעל היסודות הביוגרפיים, יותר ב''זן'' ופחות, כנראה ב''לילה'') מהווה מסגרת, אולי לא יותר מאשר שלד רופף (ב''זן'', ה''רפיפות'', בולטת הרבה יותר), להעברת רעיונות פילוסופיים - וככאלה יש בהם משהו - אולי לא חידוש גדול אבל זוית שונה, ניסוח שונה, גם אם פופוליסטי משהו (ואכן, פירסיג הואשם בפופוליזם פילוסופי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאפילו evrybody loves hipnotoad מרתקת יותר מזן ואומנות אחזקת האופנוע, זה אחד הספרים היחידים שלא הצלחתי לסיים. מילא זה שהוא משמעמם (מייגע זו מילה מתאימה יותר), יש לי סף שיעמום גבוה, אבל אפילו הרעיונות הפילוסופיים שבו, שכביכול אמורים להוות את המשיכה בספר, הם פשטניים ולא מעניינים במיוחד. הספר הזה הוא אחד מהאכזבות הגדולות שלי, אני לא נוהג לקנות ספרים, בגלל שהם עולים הרבה כסף, תופסים הרבה מקום, ואני לא נוהג לקרוא ספר שוב ושוב. במקרה של הספר הזה החלטתי לחרוג ממנהגי כי קיבלתי את הרושם מאנשים אחרים שזה ספר עמוק שדווקא אותו אני אקרא יותר מפעם אחת. עד היום הוא יושב אצלי על המדף, כמעט באותו מצב שבו הוא נקנה עקב חוסר חוסר שימוש או עניין, אנדרטה מבריקה לקניה גרועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי גמר אליפות אנגליה בסנוקר. רוני מפגר בשניים-שלושה משחקונים לכל אורך התחרות, מצליח לעקוף את סלבי ממש לפני הישורת האחרונה ומוביל 8:7. סלבי חוזר ומשווה, ובמשחקון האחרון רוני עושה מקסימום ועולה לגמר. תהפוכות הגורל, מצוינות, עצבי פלדה, תקוות ואכזבות, אסתטיקה, מכניקה ניוטונית, משק כנפי ההיסטוריה, מלחמת הדורות וכמה עשרות אלפי ליש"ט מונחות על המאזניים. תמצות מלבב של כל ההויה האנושית לשלוש שעות של התעלות רוחנית. נא להעביר את הצ'ק למערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אתה היית מצליח לגרום לאבשלום קור להראות גואל האומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה גדולה לומר את זה עכשיו. מדוע לא הודעת מראש שנראה??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבת האחרונה היה בערוץ Ego משחק סנוקר בין ג'ימי ווייט וסטיבן הנדרי במסגרת הליגה העליונה. מעבר לאי הנוחות שבצפייה במשחק סנוקר עם פרשנות עברית שלא סותמת לרגע את הפה, היה משחק מרתק. הנדרי פתח בסערה וניצח את שני הסיבובים הראשונים, ווייט השיב בשלושה סיבובים משלו והנדרי ניצח שוב באחרון כדי לקבוע תיקו 3-3 במשחק הליגה. מעבר למתח המשחק היה מחפיר ומכמיר בעת ובעונה אחת. השניים הפגינו רמת משחק של ערסים במועדון אפלולי בדרום תל אביב, החטיאו ממצבים בטוחים, עשו פאולים על ימין ועל שמאל ורק בפעמים ספורות הזכירו את ימיהם הגדולים מפעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי, אבל שני אלה כבר מזמן לא מצליחים לנפק שום דבר יפה. מעציב לראות את סטיבן הנדרי מתדרדר לרמה כזאת בגיל צעיר יחסית, ולפי הבעות הפנים שלו אחרי ההחמצות הוא עוד לא הפנים את העובדה שכיום הוא שחקן בינוני מאד. וזה מעלה אצלי את האבחנה הכללית שהדימוי העצמי שלנו מזדקן הרבה יותר לאט מהגוף. גם אני מופתע מדי פעם לגלות על עצמי את הפער הזה. בעיני רוחי אני עדיין מסוגל לרוץ 100 מ' בפחות מ- 14 שניות ולפתור משוואות דיפרנציאליות חלקיות. חה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום פער. אני עדיין מסוגל לרוץ 100 מ' בפחות מ- 14 שניות (ו3 דקות) ולפתור חלקית משוואות דיפרנציאליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין 14 מטר ב 100 שניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינוני, אבל במקום השני בליגה עם ארבעה נצחונות, תיקו והפסד, בדיוק כמו Ding Junhui (איך שלא מבטאים את זה) שבמקום הראשון, וזה לעומת ג'ימי שבמקום השני מהסוף עם אפס נצחונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוונותי אני לא עוקב אחרי הליגה, ובטורנירים שראיתי הוא משחק גרוע כבר כמה שנים, אם כי הדרוג הגבוה שלו מעיד על כך שכנראה הוא מצליח יותר כשאני לא מסתכל. עניין של התרגשות, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבך המוסרי טוב. אני בעוונותי ועקב חוסר בטלביזיה רב ערוצית לא רואה גם את הטורנירים ורק פעם בכמה זמן יוצא לי לראות אצל מישהו איזה בדל משחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה- "חוק וסדר", ז"ל. מעל ומעבר לעוד סדרת חקירה-משפט אמריקאית שגרתית. כמעט כל פרק עסק בסוגיה חברתית ומוסרית קשה שעל סדר היום הציבורי באמריקה: חופש הפולחן (והחופש של ההורים לכפות את הפולחן על ילדיהם); המתת חסד; הפלות; גבולות הציות לממסד; גזענות; השפעת השואה על ניצוליה; ואפילו הנאמנות הכפולה של יהודי אמריקה. היא מעשירה גם בכך שכמעט כל יוצרי הסדרה היו בני מהגרים, וכמעט כל השחקנים גילמו בני מהגרים: יהודי, לטינו-אמריקאי, שחורה, ואירי. גם בכך היא הייתה ראי לדמותה של אמריקה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקסטר והאוס הן סדרות טובות ומקוריות, אבל בסופו של דבר חוזרות על עצמן וחסרות אמירה. הן בכלל לא באותה רמה של יצירות כמו הסופרנוס ו-The Wire. מעבר לזה, אני חושב שאתה קצת ממעיט בערכה של 'אבודים'. נכון, יש ליוצריה נטייה לנצל את הקהל, אבל בכל זאת היא עוסקת בשאלות על דת, פוליטיקה ופילוסופיה באופן די מתוחכם (למסך הקטן). The Wire, אגב, היא לדעתי לא רק הסדרה הכי טובה בטלוויזיה בימים אלו, אלא היא אחת מיצירות האומנות הכי טובות בעשורים (!) האחרונים, ללא קשר למדיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ההפרדה בין התוכניות. דקסר והאוס הם בידור איכותי (לדעתי) והסופרנוס+The Wire זה אכן (שוב, לדעתי) כבר ליגה אחרת. לא הייתי מגזים ואומר שב-House אין שום אמירה. אני מוצא את ההצגה הצינית של טבע האדם, מסכותיו, השקרים העצמיים הבלתי פוסקים ואת ההתנגשות בין המחוברתים לבין "האינדיבידואל האולטימטיבי" (לטוב ולרע) מאוד מעניינות וקולעות. אך אני מסכים שעיקר הערך שלה הוא בידורי (מההומור היבש והכריזמה של hugh laurie ועד לאופי ה"שרלוק הולמסי" של הסידרה). לאחר שהתחילה שביתת הכותבים, אחד הגולשים באינטרנט טען שאין שום בעיה להמשיך לכתוב פרקים נוספים ל-house והציע את הדיאלוג הבא: CHASE: House, we need to cure this patient. He is very sick.
HOUSE: Did you try the medicine drug? CHASE: I did try the medicine drug. HOUSE: Only stupid people try the medicine drug. You are stupid. PATIENT: I would rather not be sick. HOUSE: You are stupid too. Did you take stupid drug? FOREMAN: I gave patient stupid drug. HOUSE: You are a black man. FOREMAN: This vexes me. PATIENT: I have blood from my nose that is dripping. CAMERON: That’s bad! PATIENT: Also I was bitten by mice due to my poor hygiene. CUTTY: You need hygiene drug. Also, I have not spoken in awhile. HOUSE: No! Hygiene drug will kill Patient! He needs mouse bites to live! CHASE: [Shocked] CAMERON: [Shocked] FOREMAN: [Vexed] HOUSE: More mouse bites! CUTTY: I forbid this. HOUSE: Don’t care. CHASE: [Gets mice] HOUSE: [Makes mouse bite serum] PATIENT: I feel better. No more nose blood! Thank you doctor! HOUSE: I am very smart. WILSON: I, too, am in this episode. FOREMAN: This vexes me. ~FIN~ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כצופה טלוויזיה וקולנוע אדוק, אני מציע להעביר החלטה שתאסור על הגילדות ההוליוודיות לשבות באותו הזמן שיש שביתה באוניברסיטאות. באמת, איך הם מצפים שנעביר את הזמן...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למשהו כמו זה: או זה: (אלו MadTV's spoofs) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Laughing my ass out, אבל היו צריכים להציע גם לופיס ואוטו-אימיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
lol that's some funny shit
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני היחיד שזה לא הצחיק אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה האוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באדיקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה סידרה, אחת היחידות שאני עוצר עליה בזפזופ. שאלתי כמובן כי הבדיחה היא ליודעי ח''ן בלבד. אותי בכל אופן, ה'חיקוי' הצחיק כמו שמחקים בהגזמה אך בידידות מאפיינים של חבר אהוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב מסוים נואשתי ממנה. היא אומנם כתובה מבריק (נוסחתי אבל מבריק) ומרשימה מבחינת הידע הרפואי שהתסריטאים נדרשו לגייס. אבל יש בה הרבה טראש - זוועה הארד-קור והצגה כמעט פורנוגרפית1 של הכאב והסבל - נפל לי האסימון לגבי זה אחרי הפרק שבו נאלצים לקחת מח עצם מבחור ער, כי בגלל מצבו אסור להרדים אותו. עכשיו אני מזפזפת, רואה בתחילת הפרק אשה בהריון במצב נדיר X או ילד שחור מחוצ'קן במצב נדיר Y, ומוותרת, כי לא בא לי לראות אותם צורחים / גוססים / מתפתלים / מצמחים שלפוחיות ירוקות בכל הגוף. 1 המונח לא מתאים לכוונתי במאה אחוז, גם לא בהקשר הרחב שלו, אבל כשאמצא מתאים יותר אעדכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נואשתי ממנה, אבל מסיבות אחרות. מרגיז אותי שדמויות המשנה (האקסית, הכושי העשיר, השוטר) משנות את אופיין, ואז נעלמות כמו באופרת סבון. מרגיז שהוא תמיד צודק, גם כשהוא סתם מנחש. מרגיז שהרופאים האחרים תמיד טועים למרות שהם רופאים, ורופאים מומחים. מרגיז שפתאום נעלם לו הכאב ברגל, ואחרי שהתברר שהקהל לו אוהב את זה, פתאום הוא חזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה לו איזה גידול סופני עם חודש לחיות? מה נסגר עם זה? (מתיחה? חלום? טעות?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצינות? מביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? איזה גידול סופני עם חודש לחיות? היה הפרק שירו בו (בסוף העונה השנייה) והפרק שהוא מזייף סרטן (בשלישית). מתי היה גידול נוסף שהתגלה כחלום?* *אם הוא מופיע במקרה בעונה הרביעית או לקראת סוף השלישית אז אני לוקחת את דבריי בחזרה ומבקשת לחסוך ממני את שאר הפירוט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז הוא זייף סרטן וזה לא היה חלום? יש פה איזה אלמוני אמין שיכול לתת תקציר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצוות של האוס מגלה שיש לו סרטן והוא הולך לעבור טיפולים בבית חולים אחר. הם כמובן עושים הכל כדי לבדוק מה יש לו, מה אין לו, איך אפשר לטפל בזה, בלה בלה בלה, בזמן שהוא מנסה להתחמק מכל העניין ומתעניין באופן לא-לגמרי-אופייני במטופלת השבועית. בסוף הפרק (זהירות! ספוילר נוראי!) מתגלה שאין לו סרטן אלא איזו מחלת מין שאפשר לטפל בה די בקלות. הם באים נרגשים לספר לו ומתגלה שהוא לקח מסמכים של חולה מהמחלקה האונקולוגית (שלו, אגב, מסתבר שאין סרטן אלא מחלת מין) כדי לעבור טיפול שמנטרל דיכאון אצל חולי סרטן מדוכאים. משהו כזה. לא מהפרקים הגדולים של העונה. _________ העלמה עפרונית, לא אלמונית ולא אמינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, נכון. לא התקציר שלי, התקציר שלך. אבל יש לי תוספת - זה היה טיפול שבו מגרים לו ישירות את מרכז ההנאה במוח. מיותר להסביר למה התחשק לו להיות מטופל ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה עוד יותר מביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רשאי להמשיך לצפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, הוא זייף את זה מאיזושהי סיבה. רצה להתחמק מ- clinic duty או משהו, אולי. או שסתם כי הוא יכל. או כדי להוכיח נקודה. האוס, את יודעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לדעתי הדמויות אמנם מתפתחות ומנסות לברוח מעצמן אבל לא באמת משנות את אופיין ובסופו של דבר חוזרות תמיד לעצמן 2. האוס טועה המון - כמעט בכל פרק הוא טועה לא מעט ובסוף (בד"כ) מוצא את הפתרון הנכון. אחד הדברים היפים הם שהיתרונות שלו כרופא, מלבד הידע המקיף, הם היכולת שלו להתעלם מחוקים, מעקרונות מקובלים והמיזנטרופיות שלו, לצד חוסר הפחד שלו לטעות כחלק מתהליך חיפוש האמת. מטאפורה לחיים. 3. הסיבה שראיתי את הסדרה (בפגרה? נגמרה?) היא בסופו של דבר אחת - הדמות המופתית של האוס בגילומו העוד-יותר-מופתי של לאורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא כולן. השוטר, המיליונר והאקסית, שהניעו את העלילה בשלוש עונות, היו דמויות מאד סבוניות. 2. האוס טועה פחות ממה שסביר. הוא הרבה פעמים "מהמר" על האפשרות הפחות סבירה (מאלה שמתאימות לעובדות) ובאופן שמנוגד לעקרונות הסטטיסטיקה, ההימור שלו מצליח יותר משנכשל. (אני זוכר שגם במקור, אצל הולמס הגדול, זה הפריע לי). אין ספק שיש בסדרה הזאת דברים מאד טובים. רק שאיכשהו במהלך העונות נראה שהיוצרים שלה סובלים מעצלנות מסויימת (או שאולי הקצב גדול עליהם), מה שגורר מחזור, סיבון ורשלנות. בעיקר ככל שהסדרה מתקדמת. 3. אני מניח שהוא הרוויח הרבה יותר על האוס, אבל וובסטר וסגן ג'ורג' היו מוצלחים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"(בפגרה? נגמרה?)" - אם, כמו אדם מתורבת, היית מוריד במקום לזפזפ, היית גם טורח לבקר ב-http://www.epguides.com (למשל), והיית יודע בעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש קצת זוועה, ביג דיל. כמה שניות וזה עובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. זה חלק אינטגרלי מעלילת כל פרק. קצר בזמן, אבל לא שולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטעים הללו אני עוצמת עיניים ומציצה בין האצבעות לראות אם כבר נגמר הטראש ועדיין המבריקות והמשחק המשובח שווים לי צפייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רציתי לכתוב קצר ויצא לי ארוך מהנחוץ. סליחה מראש.) אני מסכים איתך שזה מאוד לא שולי. אני לא מסכים לגבי הביקורת שיש בכך משהו "פורנוגרפי". אני יודע שהסתיגת מהשימוש במילה, אבל משום שזו לא הפעם הראשונה שאת משתמשת בה כדי לדבר על רטיה מ- "in your face gore", אני בכל זאת אציק. ביקורת דומה היתה לך כאשר היה איזה דיונצ'יק על אנימציה יפנית (משובחת!) שעירבה עריפת ראשים ואת קלחי הדם האופיניים לז'אנר. גם שם (כמו עכשיו) אני לא מצליח להבין איך המילה פורנוגרפיה משתרבבת לדיון. נראה לי שיש לך רטיה עקבית (אך לגיטימית) משימוש ב-Gore חזותי לצרכים שונים1, אבל פירוש הרטיה הטבעית הזאת (והרצון הלגיטימי להתרחק) כאילו מדובר במשהו "פורנוגרפי" (ובואי נודה בכך שלמילה קונוטציות שיפוטיות, כאילו מדובר במשהו שהוא נמוך יותר או מבוזה יותר מדברים אחרים), הוא לדעתי טעות. המנוע שמאחורי הצגת ה"טראש" ב-House איננו סיפוק תאוות הדם של הצופה. הסידרה, באופן מכוון, מעבירה את גוף האדם תהליך של דהומניזציה. אנחנו, בני האדם, בסה"כ מכונות ביולוגיות שהונדסו בצורה לא מושלמת עד לקויה. זה חלק מהתמה ההיפר רציונליסטית-מכניסטית של הסידרה. חולים מבריאים בגלל רופאים אנליטיים שמבצעים סידרת הסקות לוגיות בסביבה של מידע חלקי ולא בגלל שהם מחזיקים את ידו של החולה, מחייכים או שמים על אפם אף של ליצן. החולה הוא עניין שולי. הוא לא אדם, אלא טוסטר או מחשב תקול. מפרקים, זורקים חלק הצידה, עושים Reset, משנים את רמת המתחים ב-BIOS, יש! נדלקה מנורת החיווי לה ציפינו (החולה מקיא דם), מחליפים בקר, הורסים בטעות את הכונן הקשיח (אופסי, קורה, זה חלק מהעבודה, אנחנו יכולים לתת לך זיכוי על הרגל), חוטים וכבלים מבצבצים, לכלוך, ג'יפה ואבק בכל פינה במארז, מנקים קצת עם מיבש שיער, מוצאים לבסוף (בטעות!) את הבעיה האמיתית וסוגרים חזרה את כל מארז הגועל נפש הזה המכונה "גוף האדם". הלקוחות חושבים שזה נראה הרבה יותר יפה כשזה סגור. אני לא רואה איך אפשר להציג את זה, בצורה משכנעת, בלי "זוועה הארד-קור"2. על פי התמה הזאת אין הבדל בין ויכוח מקצועי בין מוסכניקים מגורזים האוחזים בקרבורטור לבין ויכוח בין רופאים מגואלים שאוחזים באברים פנימיים של חולה. אני מאוד מחבב את הצגת הרפואה בסידרה כטכנאות רכב ואני חושב שללא זריקת החלקים הפנימיים (שוב ושוב) בפרצופו של הצופה, תמת הרופא כטכנאי היתה נפגעת בשם האידיליה הסכרינית-הומניסטית שמקובלת בכל סידרת בתי חולים אחרת שיצא לי לראות בטלויזיה. למרות הטעויות, אי הדיוקים הרפואיים והשרלוק הולמסיות המיתית (והמוגזמת) של הרופא הראשי בסידרה, אני חושב שהיא בכל זאת מההצגות האמינות ביותר למהות הרפואה המערבית על המסך (הקטן והגדול). יש דברים אחרים בסידרה שאני לא אוהב (הייתי "מחספס" את השבלוניות של דמויות המשנה), אבל זה כבר סיפור אחר... ______________ 1 אסטטיקה, הזרה, הומור שחור, הגחכת המורבידי ועוד. 2 גם לא צריך להגזים. House, לדעתי, דווקא עדינה מדי עם הצופים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רתיעה טבעית. הרטיה הטבעית זה (אסוציטיבית) מכאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני חושב שהיא בכל זאת מההצגות האמינות ביותר למהות הרפואה המערבית על המסך'' אני לא רופא, ולא מכיר הרבה סדרות רפואיות, אבל יצא לי לראות בעשור האחרון הרבה רופאים מערביים שונים עובדים, ולא ראיתי בשום מקום רופאים שעובדים באופן שדומה במקצת להאוס ולשאר הרופאים בבית החולים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מההצגות של הרפואה כמוסכניקיות של בני אדם, הוא כנראה התכוון. ויש לך עוד רופאים בסדרה מלבד האוס, שמוצג שם כיחיד מסוגו (כנראה) בכל העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''... ולשאר הרופאים בבית החולים שלו.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על התנהגות הדמויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא יצא לך. מעבר לעובדה שלכל עבודה מתרגלים, ולכן גם רופאים נשחקים ומפסיקים להביע עניין בלתי נדלה בחולים שלהם (מה שלא אומר שהם אינם מטופלים כראוי, פשוט בלי ההתלהבות הראשונית), מחקרים הוכיחו שעבור משימות הדורשות ניתוח מורכב, חשיבה מודעת מפגרת מאחורי חשיבה לא מודעת באיכות ההחלטות. כלומר רופא מנוסה לא צריך לשבת עם דף ורשימת הסימפטומים, ולהצליב מול רשימת המחלות שהוא מצא בOMIM, אלא לשמוע את הנתונים הרלוונטים, ללכת לבקר חולים אחרים ומחר בביקור היומי הוא כבר ידע מה לעשות (כמובן שמדובר במצבים מורכבים ולא בהכרעה פשוטה או דחוקה בזמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קודם כל תודה על התגובה הארוכה (כבר היה שווה :-) ). שנית, ובלי סדר מחייב: 1. חברתי ל.ב.פ טוענת שבארה"ב בהחלט יש מחלקות ספורות כאלה, "רפואה חוקרת" או משהו, לשם מגיעים חולים חמורים מכל האזור שלא מצליחים לאבחן אותם. 2. שוב אקשר למאמרון ההוא של שמעון אדף, שמשווה בין האוס לשרלוק הולמס: http://www.notes.co.il/adaf/36459.asp 3. ועכשיו לעיקר: קודם כל, אכן המונח הנכון הוא gore. יצא לי "פורנוגרפיה" בגלל שני היבטים משותפים לשני אלה - החפצה ומציצנות, ואולי גם טראשיות מסוימת. 4. אותי צורת ההצגה הזו מרתיעה פיזית, גורמת לי לתחושות לא טובות ובחילה (הכוונה ל-gore. לא לפורנו..). אפשר לקרוא לזה רתיעה וגם רטייה, אם כי אלף רטיות לא משכיחות ממני, הצופה המושפעת קשות, מחזה מזוויע שראיתי בסרט אפילו לפני עשר שנים. ובהחלט יש סרטים וספרים שאני מתחרטת שקראתי או צפיתי בהם (לא בהתאמה). 5. לא חשבתי על זה, ואתה צודק: יש כאן מסר חתרני שבא למוטט את הקיטש הטלוויזיוני הקשור לבתי חולים בדרך כלל. הדמות של האוס עצמו עושה הזרה והרחקה חוזרת ונשנית לכל אלמנט רגשי שאנחנו עלולים להזדהות איתו (למשל, כשילד אוטיסט שיתף איתו פעולה בצורה יוצאת דופן, הוא היה חייב להסביר להורים שזה בסך הכל monkey see monkey do, וש"הילד שלכם עדיין טמבל"). מזווית ראייה כזו זה גם נראה משעשע, לציניים שבינינו. אבל מה לעשות, חזור לסעיף 4. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי "הצגה אמינה של הרפואה המערבית" - באשפוזון קצר שחוויתי לא מזמן (אל דאגה, הכל בסדר), ניגש אלי אחד הרופאים, אמר "אני ד"ר Y" והושיט לי את ידו. מיהרתי ולחצתי את ידו בחום, חושבת "איזו גישה אנושית נפלאה יש כאן". אלא מה, הוא בסך הכל רצה להציץ בסרט הזיהוי ששתלו לי על היד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ''איך נדבקתי במחלת הליגיונרים'' (הוצאה עצמית, התשכ''ג) מאת ברקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת שוליים 15 בתת-פרק "ימי הצפדינה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא ממעיט מערכה של אבודים, להפך, כבר שלוש עונות שאני דבוק למסך ונהנה מכל רגע (כמעט). אבל ליוצרים שלה יש נטיה *להתעלל* בקהל: בגלל האופי של המורכב של העלילה, הצופים (המכורים שבהם בכל אופן) שותים כל פרט ואוספים כל פיסת מידע כדי לנסות ולפתור את המסתורין שהוא בעצם הקסם של הסדרה בעיני. אני חושב שהיוצרים צריכים לקחת את העניין הזה ברצינות לפחות כמו הצופים, היוצרים לעומת זאת, מתרשלים בעבודתם בתחום הזה. אחרי שלוש עונות מספר השאלות שנשארו ללא הסבר הגיוני הוא עצום. וכמו שזה נראה לעולם לא נקבל תשובות על כל השאלות הללו. לגבי האוס אף פעם לא הצלחתי להתחבר אל הסדרה הזו. ואני קצת מתבייש להודות, אבל מעולם לא שמעתי על the wire. אבל אם אתה מהלל אותה כל כך, אני אבדוק במה מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט אף אחד לא מכיר את הפנינה הזו. למעשה, זה מעין נס שהיא שרדה עד עכשיו (עונה חמישית ואחרונה מתחילה עוד כחודש), בהתחשב ברקורד הבעייתי של HBO עם סדרות טובות שלא מקבלות מספיק רייטינג (רומא, קרניבל, דדווד). אם אני לא טועה, חלק מהעונות שודרו בהוט תחת השם הממש-לא-מייצג "הסמויה". אני ממליץ להתחיל מההתחלה - זו לא סדרה שאפשר לקפוץ אליה באמצע - ואלא אם אתה בקיא בסלנג המקומי של בולטימור, עדיף גם עם כתוביות (באנגלית כמובן), לפחות עד שמתרגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את Firefly. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אחרי שלוש עונות מספר השאלות שנשארו ללא הסבר הגיוני הוא עצום. וכמו שזה נראה לעולם לא נקבל תשובות על כל השאלות הללו. אני מכנה את שיטת הכתיבה הטלוויזיונית הבזויה הזאת בתור "The X files effect". זה לא יותר מניצול ציני של המדיום ע"י הכותבים (ה-cliffhanger ומוכנותו של הצופה להמתין שבוע להמשך ההתפתחויות בעלילה). בסגנון הכתיבה הזה לא רק הצופים לא יודעים את התשובות לשאלות, אלא גם הכותבים עצמם. הם כבר יאלתרו משהו בהמשך או ינסו להסיח את דעתו של הצופה מהחור בעלילה ע"י התפתחות ממש (אבל ממש) דרמטית. בניית מתח ומיסתורין הוא כלי טוב לשאוב את הצופה/קורא לתוך הסיפור המוצלח שלך. החלק הקשה הוא גם שבאמת יהיה לך כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה התחיל כבר מטווין פיקס, לא? (שם מצאו פתרון בסוף אם כי תמוה ומופרך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טווין פיקס, סידרה שהתחילה מצויין והתדרדרה לשאול תחתיות כאותה קרונית במדרון. דומני שקשור אליה אותו גאון קולנועי שעשה את מלהולנד דרייב, לא? לדעתי צריך לאסור בחוק על סרטי מתח שאין בסופם פתרון מניח את הדעת. כדי להסיר ספק ייאמר מיד שרוחות ושדים אינם פתרון מניח את הדעת, וכך גם "עבדתי עליכם, הכל היה חלום". העונש המתאים הוא, כמובן, לינץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכן, המרצ'נדייז שלה - דליקטס (נסה להשיג את ''יומנה של לורה פאלמר'' ויד ימין שלך לא תירגע שבוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא. טווין פיקס היתה סדרה גאונית. התעלומה היתה שם נושא משני לחלוטין, ורק תירוץ לסדרה. אני חושב שלינץ' בכלל לא רצה לתת פתרון לתעלומה והרשת הכריחה אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ומוסיף אמירה תמוהה: לינץ' מתעסק בדימויים כפולים ומכופלים, כך שמושא דימוי אחד, הוא דימוי למשהו אחר ובו בזמן לעוד משהו, שונה. וה"התחכמות" הזו היא, לטעמי, לא "חוכמה בלילה" בלבד, אלא משמשת אותו לחקור מקומות מענינים ואמיתים. (כשהוא במיטבו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך מספרים. לא ראיתי מעבר לשלושת הפרקים הראשונים, בזמנו. זה שווה צפייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אוהב את לינץ' (יש לי הרגשה שלא תאהב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סדרת פעולות פשוטה שתעזור לך להחליט אם להיכנס לזה או לא: 1. צפה ב"מלהולנד דרייב". 2. נסה להבין מה למען השם הולך שם. 3. כשתתייאש, גגל את הפיתרון. 4. קח את הרגשות / דחפים שיציפו אותך בנקודה זו והכפל אותם בסדרה שלמה יורדת אך לא מתכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ביצעתי בעבר את שלושת השלבים הראשונים. אני חושב שאני אוותר על השלב הרביעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 371365 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה עם Battlestar Galactica, שמשום מה טרם הוזכרה (למרות ש-24 המדרדרת והולכת כן)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
west wing ז"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרה סכרינית להגעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמהללים את The West Wing, כמעט אף פעם לא מתייחסים לסדרה כולה, שהיא באמת סכרינית ואמריקקית. אלא, מתייחסים לשתי העונות הראשונות, או יותר טוב - לפיילוט בלבד. אחרי הפיילוט מרטין שין השתלט על הסדרה, והפך את הדבר הכי חכם בטלוויזיה לעוד סדרת דרמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדיוק באמצע העונה הראשונה, וזה לא יכול להיות גרוע יותר. (אגב - משגע אותי שהם באופן קבוע אומרים שם I could care less במקום I couldn't care less.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משגע, אולי, אבל זה לא רק בווסט ווינג. השיבוש נעשה, כך נראה, נפוץ יותר מהביטוי המקורי. בגוגל הוא מופיע שש עשרה מליון פעמים, לעומת קצת למעלה מתשעה מליון I Could Not Care Less וכמליון I couldn't care less. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על טעם וריח אין מקובל, כידוע, להתווכח. אבל כנראה שבכל זאת התמזל מזלנו, כי במקרה ידוע לי שאת/ה טועה. העונות הראשונות סכריניות ומעיקות. במיוחד הראשונה. הסדרה החלה להשתפר (יחד עם דמויות מעיקות שהחלו להעלם), עד לשיאה בעילוי הידוע בשם "העונה השביעית". שווה לדעתי לסבול את העונות הראשונות כדי להגיע לעונות האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאפשר פשוט לדלג על העונות הראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיבבתי את העונה הראשונה, אבל ככל שהסידרה המשיכה, האספקטים ה"אופרת סבוניים" של הסידרה נסקו לגבהים מוגזמים, הכותבים פוררו את הקסם שהיה ב-Cylons ע"י הפיכתם לדמויות נלעגות וקיבלתי את הרושם שאפילו הכותבים איבדו עניין בסיפור והחליטו שלהתרכז ביצירת "גלקטיקה 90210" עם כל השטאנצים הקבועים, זה הרבה יותר קל. העונה השנייה הדרדרה והתחילה להיות חסרת תוכן. החזקתי מעמד ולקראת סופה קיבלתי את הרושם שהתקלות היו זמניות. בתחילת העונה השלישית, נראה שהסידרה עלולה להתפתח לכיוונים חדשים ומעניינים ושהיה שווה לסבול בסבלנות לאורך העונה השנייה, אבל מהר מאוד הכותבים עשו הכל על מנת להחזיר את הסידרה לסטטוס קוו המשמים שלה. נשברתי סופית (באמצע פרק יבבני במיוחד) ומאז אני לא מתקרב לדבר הזה. יש גבול לכמות ה"כוכבים ואמיצים" שניתן לספוג, בלי תמורה נוספת. סידרה מפוספסת, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אני הרגשתי רק שפרק אחד (Unfinished Business - זה הפרק היבבני?) היה סבוני במובהק. ולא ראיתי שהסיילונים הפכו לנלעגים בשום שלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם מחבב עד מאוד סדרה זו (אם כי אני צופה בה בניחותא כך שטרם סיימתי) ואפילו את הפרק הנ"ל הצלחתי לצלוח (בסבל לא מבוטל). אני מניח שאתה יודע שלאחרונה שודר פרק ארוך מחוץ למניין בשם razor. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. מאוד אהבתי גם אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקים רבים הם סבוניים במובהק (אפילו בעונה הראשונה הדי מוצלחת). מהות הסידרה הוא אופרת הסבון, אבל בהתחלה היה ערך מוסף לסידרה. Unfinished Business היה סבוני במובהק בצורה מובהקת. אפילו אופרת הסבון הפכה להיות מאולצת משהו בשלב הזה של הסידרה. מ-Unfinished Business סבלתי מאוד, אבל שרדתי כדי לספר. בפרק שאחריו (שאולי היה פחות גרוע, אבל שימש כ"הקש האחרון"), אני ובת הזוג שלי נשברנו סופית בדיוק באותו הרגע והחלטנו שדי. ב-Unfinished Business אמנם יש את כל מה שרע בסידרה בצורה מרוכזת יותר, אבל אותן המחלות שזורות לאורך כל הסידרה במינונים הולכים וגוברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאביב אמר. פספוס מאוד מתסכל מבחינתי, מכיון שהיה למותג עצמו ולפיילוט המון פוטנציאל וזה לא שיש הרבה מד''ב איכותי שם בחוץ. גם אני קיבלתי את התחושה שלכותבים ''נגמר הסוס'' באיזשהו שלב. כנראה שלמלא שעתיים של פיילוט בתוכן איכותי זה הרבה יותר קל מאשר לשמור על הגחלת לאורך מספר עונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לטעמי הפיילוט הוא אחד מהחלקים החלשים ביותר של הסדרה (אמנם, לא כמו חלק מהנפילות של העונה השלישית). כנראה שאני פשוט לא רואה את מה שאביב מכנה ''אופרת סבון'' בתור אופרת סבון (או לא מבין שזו אופרת סבון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתם אמרים פיילוט, אתם מתכוונים לפרק הראשון של העונה הראשונה ("33"), או למיני סדרה שבאה לפניו? שניהם לדעתי הם יצירות מצויינות, כנראה המדע הבדיוני הכי טוב שנעשה למסך הקטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיני סדרה. "33" מתחיל מייד אחרי שהפיילוט נגמר, והקו העלילתי בין הפיילוט לעונה הראשונה הוא רציף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיני סדרה. 33 הוא לטעמי אחד מהפרקים הטובים בסדרה כולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן אישי מחפש דבר אחד עיקרי ביצירת מד"ב או פנטסיה: אמינות. האלמנטים הדימיוניים הם בעיני רק יריעה שעליה נפרשת עלילה אנושית לכל דבר. הצרה עם יצירה שמתרחשת במציאות דימיונית, היא שזה מאוד מפתה עבור היוצר להשתמש באלמנטים דימניוניים כ-Deus ex machina כדי להסיט את העלילה בכיוון שהוא רוצה. אולי מבחינת היוצר או מבחינת הצרכן הממוצע זה פחות מורגש בגלל שהיי - זה הכל בכלל "לא הגיוני" מלכתחילה, אז על מה בדיוק אתה מתלונן. אבל לי באופן אישי זה צורם, עד כדי שאני מעדיף לא לצרוך את היצירה בכלל, כולל החלקים הטובים שבה. התופעה שתיארתי לעיל מתחלקת לשני סוגים: אחד זה התנהגות "לא אנושית" בעליל של דמות מסויימת או מספר דמויות. התנהלות מאולצת ומלאכותית שפשוט לא סביר בעליל שבני אדם יתנהגו בצורה שכזו בסיטואציה הנתונה. הסוג השני הוא הסברים "טכניים" לאילוצים כאלו ואחרים, שעם כל הכבוד לעובדה שהכל בלאו הכי דימיוני, זה פשוט מטופש מדי, מאולץ מדי והמטרה שלשמה הומצא ההסבר מלכתחילה מאוד ברורה. הפיילוט מהבחינה הזאת עשה עבודה לא רעה מבחינתי. ההתנהגות של הדמויות האנושיות בסיטואציה של "המציאות שהכרנו מסתיימת באופן קטסטרופלי" הייתה בעיני משכנעת להפליא. לעומת זאת, במשך שאר הסדרה ובעיקר אחרי העונה הראשונה, השכנוע הזה הלך ונעלם. ההתנהגות של הדמויות נהפכה בהדרגה ממשכנעת ואמינה למאולצת ומלאכותית. ייתכן שזה מה שאביב מכנה "אופרת סבון" (=היצירות הטלביזיוניות המאולצות והלא אמינות האולטימטיביות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ. אני שופט על פי פרמטרים דומים, ואני לא חושב שהאמינות נפגעה במיוחד גם בעונות הבאות. למעשה, מבין כל סדרות המד"ב שיצא לי לראות, האמינות של BSG גדולה בסדרי גודל מכל השאר. דוגמאות בהחלט יכולות לסייע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את BSG אבל לדעתי פיירפליי מאוד אמינה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, BSG זאת הסידרה עם היצורים המשונים שצריכים להסתפר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא'לה, זה בכלל מהדור שלך... http://en.wikipedia.org/wiki/Battlestar_Galactica | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, פישר. כנראה התבלבלתי עם Babylon. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחח, שכחנו להזכיר את B5... איזה ציון נותן לה הפנל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה שלי, כמובן, היא לסדרה "המחודשת" משנת 2003. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין משונה הסדרה הזו. צפיתי בעונה הראשונה באדיקות ונהניתי מכל רגע. לגבי העונה השנייה לא החזקתי מעמד אחרי הפרק השלישי והשלכתי אותה הצידה בשאט נפש. גם 24 נעשתי דיי מעצבנת החל מהעונה השנייה, רק שמשום מה צפיתי בה עד העונה השישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפסקתי לאחר כחמישה פרקים בעונה השניה. זו היתה גירסת המתח עם ג'ק באוור ל-"Groundhog Day". לאחר יותר משני עשורים של צפיה (רבה מן הראוי) בטלויזיה - בא לי קצת לקטר על המדיום ועל היכולת שלו ליצר סדרות דרמה איכותיות. הצרה במדיום של הסידרה הטלויזיונית הוא הדחף הבלתי נשלט של הרשתות לחלוב כל סיפור הצלחה עד להבאתו לגסיסה איטית של ריקנות ורחיצה במים עומדים. גם אם הפרויקט נולד מרעיונות מוצלחים ויצירתיים, תמיד מגיעים האנשים עם החליפות ודוחפים לכיוון ה"יש לנו נוסחה מנצחת ומשבצת שידור, אז בשם אלוהי הרייטינג וסקרי דעת קהל, אל תתנו לכותבים ובמאים לגעת בזה!". סדרות שנופלות למלכודת הזאת (99% ומעלה ואני לא חושב שאני מגזים) תמיד מתחילות למחזר את עצמן, להתרחק מסיכונים יצירתיים, לרצות את ה-FanBase, להחליף קונפליקטים ופיתוח דמויות בנוסחאות אופרת הסבון הבנאליות ביותר (תוך כדי מחזוריות בלתי פוסקת של "החזרה אל הסטטוס קוו") ומאבדות אפילו את החשק שיש ליוצרי הסידרה (והשחקנים עצמם) בפיתוח היצירה. שלא לדבר על רוב התכנים שמתחילתם הם פרוייקטים של האנשים בחליפות. בקיצור: העמדה שלי היא שהמדיום הטלויזיוני, למרות הפוטנציאל שלו לתרום ליצירה מעמיקה וחוקרת (בלי הגבלת הזמן שיש לסרט ולמחזה) ולמרות שהוא כן יצר מספר פנינים (קטן) לאורך השנים, הוא "בגדול" מדיום נכשל, רדוד, מסחרי מידי, שכולו "ראשים מדברים" ללא שפה חזותית ובעצם לא יותר מאשר שעמום טוטאלי. כן, המצב חמור הרבה יותר ממדיומים מסחריים לא פחות כמו עולם הקולנוע. הסדרות המוצלחות הן היוצא מן הכלל *הנדיר* המעיד על הכלל. סידרה טובה היא לא פחות מאשר מעשה ניסי. נכון, אפילו בספרות (או בכל מדיום אחר) הרוב זה הבררה, אבל איכות התוכן הירוד בטלויזיה הוא, לדעתי, אינטרינזי למדיום בצורתו הקיימת. הסיכוי שלי להנות מאיכותו של ספר, שמישהו שאני מעריך המליץ לי עליו, עולה בכמה סידרי גודל על הסיכוי שלי להנות מסידרת טלויזיה, שמישהו שאני מעריך המליץ לי עליה. אני חושב שבעתיד, כאשר ה-PPP (או תשלום על הורדת תכנים) יהפוך למיינסטרים של הצפיה בתכנים, המדיום של "הסידרה" יממש יותר את הפוטנציאל שיש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטלויזיה יש עניין של משאבים מוגבלים. יש לך מספר מוגבל מאוד של משבצות שידור. בקולנוע ובספרות אתה יכול להוציא כמות גדולה של יצירות שלימות, במגוון רחב של ז'אנרים ומגוון רחב של איכויות שיפנו למגוון רחב של סוגי קהלים. בטלויזיה אתה צריך להשיג את כל הרייטינג מכמה עשרות משבצות שידור שבועיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן קיים הצורך לשנות את אופי התנהלות המדיום. אני לא רואה סיבה להמשיך עם הפורמט הזה בו יש DJ שקובע מה לשדר ומתי. ספקי התכנים צריכים להסתפק בהספקת התוכן ולוותר על תפקיד רעיית התוכן. השימוש ב-DJ תכנים אולי מתאים לתוכניות אירוח, חדשות ותוכניות מדורת שבט למיניהן, אבל לא ליצירה וסיפורת. הצרכן, היוצרים ואמנות הסיפור רק נפגעים מהשיטה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה אם המבנה הפיננסי של הענף הזה בנוי בצורה כזאת שזה קשה עד בלתי אפשרי להתמקד ביצירה איכותית ? אולי החליפות הם לא הבעיה, אלא תוצר הלוואי של צרכן רדוד ועלויות נלוות גבוהות, שיוצרות מצב שבו רק ל"מק'דונלדס" הטלביזיוני יש סיכוי לשרוד ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולנוע, ספרות, תיאטרון ומוזיקה לא באותה סירה? יש קהל ליצירה איכותית, פשוט לא גדול כמו לתכניות הפופוליסטיות. דווקא במציאות של זנב ארוך גם בטלוויזיה, אפשר לספק מספיק תכניות איכותיות למי שמעוניין, בלי הצורך הנוכחי ללקט אותן מבין הררי הזבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. ייתכן שיש באופן יחסי יותר קהל ליצירה ספרותית איכותית מאשר טלביזיונית. יכול להיות שעלויות ההפקה וההפצה במדיום הטלביזיוני גבוהות באופן יחסי מעלויות הכתיבה וההפצה של ספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרכן הרדוד (גם אני לפעמים כזה!) תמיד היה, תמיד יהיה ותמיד יקבל את מה שהוא רוצה. זה בסדר (כך זה גם בספרות ובקולנוע). הבעיה העיקרית במדיום הטלביזיוני איננה היות הענף מסחרי, אלא ה-Broadcasting. אם הצרכן יוכל לבחור תכנים בצורה פרטנית (ברמת פרק בסידרה ולא ברמת חבילת ערוצים) ולהחליט לבד מתי לצפות בהם, אני מעריך שרמת התכנים תעלה לרמה הרצויה בה הרוב אמנם נשאר מק'דונלדס, אבל גם יש מספיק היצע למסעדות גורמה. אני מאמין שכן יש כוח קניה (לא ענק, אבל גדול מספיק) שיצדיק יצירה טובה ע"י יוצרים שאוהבים את מה שהם עושים (ולא רק את מה שהם מרוויחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משתנה אם נרצה או לא. בארה"ב קוראים לזה From Prime time to My time. העתיד בו כל אחד יראה בטלוויזיה את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה אינו רחוק כל כך. הדבר היחיד שנשאר זה למצוא את הדרך לדחוף פנימה את הפרסומות (1). הטלוויזיה תהיה DVR (טיבו, יס מקס, הוט מג'יק) בעל קיבולת עצומה ומאגר תכניות ענק או אינטרנט זורם באיכות גבוהה המחובר למסך גדול. בסופו של דבר אין הבדל גדול ביניהם. (1) ספק הכסף העיקרי למערכת - מ- 30%-50% מההכנסות של רשתות הכבלים ועד 100% ברשתות המקומיות והארציות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מעלה חשש של הרבה הפקות דלות תקציב במקום מעט הפקות עתירות תקציב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהמצב לא יהיה שונה מהמצב כיום או מהמצב בקולנוע - האולפנים הגדולים ימשיכו לעשות מה שהם יודעים, קרי הפקות יקרות, המכוונות לקהל רחב בארה''ב ובשאר העולם. לידם יהיו הרבה אולפנים קטנים עם הפקות צנועות יותר. אגב, אין בהכרח קשר בין תקציב לאיכות - אני מעדיף לראות את הדיילי שואו, ארל או איש משפחה על פני מפלצת תקציב כמו רומא. מעניין יהיה לראות כיצד יסתדרו ספקי התוכן במבנה הטלוויזיה החדש, בעיקר בכל מה שנוגע לקונסיגנציה. האם יהיו עדיין ספקי תוכן שמתמחים בתכניות חדשות וספקי תוכן 'משומש' או שיהיה שינוי מהותי בדרכי הפצת התכנים אל הלקוחות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אתמול בלילה מחקתי תגובה דומה (אם כי קצרה יותר), ואני נשאר שוב רק עם: "מה שאביב אמר". העניין הוא שמחקתי את התגובה ההיא כי לא רציתי להיכנס לוויכוח ארוך ומתיש עם אבירי המדיום הטלבזיוני. ולכן אני מרגיש עכשיו חובה מוסרית להצי... לשאול: אם כל האמור לעיל נכון, האם זה לא מראה לנו למה המדיום הטלביזיוני רדוד באופן אינהרנטי ? שהרי יש הרבה יותר חליפות בשואו ביז מאשר בתעשיית המילה הכתובה, לא ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוב מה שאתה כותב, אבל השורה התחתונה לא מתחייבת. נניח, כמודל, שיש סדרות טלוויזיה טובות מאוד בעונתן הראשונה, ואז, בתהליך כמעט דטרמיניסטי, הן מידרדרות, או במקרה הטוב קופאות על שמריהן. לכאורה, יוצא מזה שסדרות טלוויזיה בהכרח אינן יצירות טובות. אבל זה נכון רק אם אתה שופט את הסדרה כחבילה אחת מתחילתה ועד סוף עונתה האחרונה. והרי אתה יכול להחליט שאתה מתייחס רק לעונה הראשונה והמוצלחת של סדרה, ואז כן יש יצירות טובות בטלוויזיה. אחרי הכל, צפייה בעונה אחת יכולה לספק חוויה שלמה; ולרוב ממילא היוצרים יוצרים את העונה הראשונה, ומוציאים אותה לאור, מבלי להיות בטוחים מה יהיה אחר-כך, אם בכלל. נכון שלרוב העונה הראשונה של סדרה תתאפיין בכך שהעלילה לא תיגמר באופן סגור (כי רוצים למשוך צופים לעונה השנייה). זו מגבלה, אבל לא במידה שמוציאה את הטעם מהסוגה (סוגת העונות הראשונות של סדרות טלוויזיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל זה מאוד תלוי במינון של הקצוות והחורים בעלילה שנשארים פתוחים. עונה ראשונה ואיכותית, שבנויה באופן כזה שהיא לא יותר מאשר אקספוזיציה מוצלחת (למשל) לא יכולה להנות מהנחה שכזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מעט מגזים. קודם כל, אין מקום להשוואה בין הטלוויזיה לספרות - המדיומים כל כך שונים. ההשוואה הנכונה (לדעתי) היא לקולנוע מצד אחד, ולמשחקי מחשב מצד שני. מדיום משחקי המחשב, אפשר לטעון, עדיין בחיתוליו ומלבד מספר כותרים בודדים בעשרים השנה האחרונות קשה למצוא בו הרבה מעבר לבידור זול ורפטטיווי. הקולנוע חווה ירידה ארוכה ומתמשכת באיכות ובמקוריות, כבר משנות ה-70. השפה החזותית ב-99.9% מסרטי הקולנוע שיוצאים בימים אלו, ואני לא מתייחס רק לסרטים הוליוודיים, היא משעממת ורדודה לא פחות מאשר בטלוויזיה. השימוש במספר מצלמות כמובן החל בקולנוע, אבל הובא לרמתו העקבית ביותר דווקא בטלוויזיה (ראה לדוגמא את Friday Night Lights מהשנים האחרונות); פורמט הראש המדבר הדוקומנטרי קיים גם בקולנוע, אבל תתקשה למצוא סרט דוקו' שמשתווה בתעוזתו ל-The Ascent of Man; נטורליזם קיים מראשית ימי הקולנוע, אבל The Wire עושה זאת בצורה כל כך משכנעת וחסרת מאמץ; ועוד ועוד. נכון, עוד לא היה קיובריק בטלוויזיה, ולא קורוסאווה, ואפילו לא טרנטינו או וונג קאר-וואי. אבל במאים עם שפה חזותית מקורית ופורצת גבולות הם נדירים לא פחות מאשר סדרת טלוויזיה איכותית. שים לב רק לסדרות של ערוץ אחד בעשור האחרון: דדווד, רומא, סופרנוס, The Wire, קרניבל - אתה יכול לחשוב על אולפן קולנוע שהיתה לו תפוקה אפילו דומה באיכות התוכן והביצוע? בסופו של דבר, לא צריכים לשפוט אף מדיום על פי המיינסטרים. הטלוויזיה הביאה לנו יצירות גדולות רבות, ודווקא בעשור האחרון היא הולכת ומשתפרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימת התוכניות של HBO - דדווד, רומא, סופרנוס, The Wire, קרניבל, מחזקות את הטענה שלי. כולן סדרות שאת ההצלחה שלהן (ואת עצם קיומן) ניתן להסביר ע"י השתנות אופי צריכת התכנים (שיתוף קבצים, DVD, IPTV). בעולם של Broadcast ,רייטינג ומשבצות שידור בלבד, The Wire (למשל) היתה נעלמת מהר מאוד. בעולם עתידי עם אופי צריכה שונה של תכנים, חלק אחר שלהן (רומא, קרניבל) היה שורד כדי לספק יצירות שלמות יותר. מה שאמרתי אולי נשמע כמו קיטור לשמו, אבל אני חושב שמתקבל הרושם הלא נכון. אני דווקא אופטימי לגבי *העתיד* של המדיום, בתנאי שאופי הצריכה ימשיך להשתנות בכיוון המגמה הנ"ל. אני חושב שדווקא צפוי למדיום "תור זהב" בעשורים הקרובים. אני לא חושב שצריך לזרוק את הטלויזיה לפח. כל מה שאני אומר הוא בסה"כ "Hang the DJ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי עם השערותיך לעתיד, פשוט קצת צרמה לי האמירה שאין בטלוויזיה עומק ויזואלי או תוכני בגלל מהותו של המדיום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן קצת צורם, אבל אני עומד מאחורי האמירה שלי לגבי הכאן ועכשיו (והיוצאים מן הכלל, אותם גם אני אוהב ומעריך, שאפשר לספור על שתי ידים, רק מחזקים את העמדה שלי לגבי האופי האינטרינזי הלקוי של המדיום). בעתיד (כשאופי המדיום עצמו ישתנה) אינשאללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאתה באמת יכול להגיד שהקולנוע או המוזיקה הפופולרית לא נמצאים באותה בעיה. בעיית התקליט השני (או הספר השני או הסרט השני או העונה השניה) היא בעיה שאין לה פתרון פשוט, לא לכל האנששים יש מספיק כשרון ומספיק מה להגיד על מנת ליצור יותר מיצירה אחת בעלת משמעות. מצד שני, בגלל העלויות המטורפות, דווקא מי שכבר הוציא משהו מוצלח יקבל את האפשרות להוציא עוד משהו. היום, אני חושב שדווקא הטלויזיה מיצרת דברים יותר טובים מהקולנוע, לא תמיד, לא הכל, אבל גם בקולנוע 99% זה זבל1. בעיקר בגלל שיותר אנשים מוכשרים באים היום לטלויזיה, שיותר כסף הולך לטלויזיה, והטלויזיה בארה"ב שינתה את הגישה כלפי תוכניות איכות. מה שאומר שהמצב רק משתפר. מצד שני, אני לא חושב שה-PPV יוריד את כמות הזבל, זאת נשמעת לי גישה נאיבית שלא מבוססת על המציאות. 1 אתמול קראתי את http://www.popup.co.il/?p=2727 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהתגובה לא אלי, הערה בכל זאת ה- DVR (ולא ה-PPV כמו שמישהו כתב) לא אמור להוריד את כמות הזבל אלא להקל על ליקוט תכניות האיכות, בזמן שנוח לצרכן לצרוך אותן. דבר שני שהוא עושה זה להקטין את מגבלות הכמות שרשת או אולפן מסוימים יכולים להפיק ו'לשדר'. שינוי נוסף ומעניין הוא יציאה מתכתיבי לו"ז של ההקרנות וכתוצאה מכך גמישות באורך של פרקים ובמבנה שלהם. היום רוב הסדרות בטלוויזיה מתחלקות לשני אורכים - 22 דקות ו- 45 דקות לפרק. בסדרה קצרה 2 הפסקות ובארוכה 4, כאשר לפני כל הפסקה רצוי שיהיה קליף האנגר. כותבים לטלוויזיה מתייחסים לאילוצים כמצב נתון ומעניין יהיה לראות סדרות שלא כפופות לאילוצים אלו. אגב, בסגנון Deeper Meaning of Liff, הייתי רוצה למצוא מילה שתתאר את הרגע שבו חודרת לראשך ההבנה שהפרק שאתה רואה הוא חלק מפרק כפול כי אין סיכוי שיצליחו להתיר את סבך העלילה בכמה דקות שנשארו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה, אני חושב שזה לא באמת ישנה משהו מהותי שהוידאו לא שינה קודם. אולי זה יעשה את החיים של צופה הטלויזיה ליותר קלים, ויאפשר לו לצפות בתוכניות באיכות ויזואלית גבוהה יותר, במחיר זול יותר, וזהו. מהותית אני לא חושב שזה לא ישנה הרבה, והאיכות התכנית לא תשתנה בעקבות זה. אני לא חושב שיש מגבלה אמיתית על הכמות הטלוויזיה המופקת היום. יש הרבה סדרות שלא כפופות לאילוצים האלה, אני לא חושב שביטול אילוצים ישנה את האיכות (האם הייקו עם יותר הברות יהיה איכותי יותר?) חשבתי שיש לזה שם: עדינה ווטסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סדרות לא כפופות לאילוצים האלו? לפחות בנוגע לסדרות האמריקאיות, אם אין רייטינג מספיק - מורידים אותן. זה איום מתמיד שמרחף מעל הראש שלהן. סטודיו 60, פיירפלי (המופתית) והמון סדרות בעלות פוטנציל איכותי לא קיבלו סיכוי אמיתי ואפילו סיינפלד לא הייתה רחוקה מגורל זה. אין לי ספק שבעוד מספר שנים סידרה כמו פיירפלי הייתה יכולה לשרוד לא מעט עונות, אפילו על מעריצי ג'וס בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לאילוצי הזמן. אין לי ספק שגם הרבה ספרים איכותיים לא יצאו לאור בגלל שההוצאות לאור לא השכילה להוציא אותם לאור. ככה כמעט פספסנו את (טוב, אין לי שמות כרגע, אם זה יהיה עקרוני, אני אחפש ברצינות). אני לא חשוב שהיום כשהעלות של הוצאת ספר נמוכה בהרבה, ויש כותבים שמוציאים ספרים על חשבונם, האיכות של הספרים עלתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה מעניינת אבל לא מדויקת (1). רוב האוכלוסיה רואה טלוויזיה בין השעות 18:00-24:00, כאשר מתוכן ישנן שעתיים של פריים-טיים. בשעות האלו סדרות למבוגרים צריכות להתחרות על תשומת לב הצופים, כאשר במקביל ישנן תכניות ריאליטי, חדשות וכד'. בסופו של יום, המגבלה שכל רשת יכולה לשדר רק תכנית אחת בכל זמן נתון הינה מגבלה חמורה ביותר. תחשוב על עולם שבו כל חנות ספרים יכלה למכור רק 20 ספרים בכל רגע נתון - איזו השפעה הייתה לכך על איכות הספרים. (1) אולי השוואה לעולם הקולנוע או התיאטרון יכלה להיות יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפריים-טיים של ארבעת(?) הרשתות הלאומיות בארה"ב הוא כמו מדף המומלצים בסטימצקי, גם מבחינת המבחר, גם מבחינת החשיפה וגם מבחינת האיכות. אם אתה לא רוצה לקרוא רק את רם אורן ועמוס עוז, אתה צריך לשוטט קצת יותר עמוק, ואפשרויות כאלה יש לך היום גם בטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אפשרויות? חוץ מארבעת הרשתות יש את רשתות הכבלים והלווין. ברשתות הכבלים אמנם יש מאות ערוצים, אבל מעט מהם נועדו לסדרות חדשות. ערוצי הכבלים הינם ערוצים ייעודיים, בעיקרם לספורט, שפות זרות (בעיקר ספרדית) וערוצי קונסיגנציה אז יש את HBO ואולי עוד שלושה ארבעה ערוצי כבלים שיכולים לשדר סדרות - אתה משווה את המצב לכמות הספרים שאפשר למכור בחנות ספרים של בארנס אנד נובל? המצב לא שונה בהרבה מהמצב בארץ - מאות ערוצים בכבלים אבל בסופו של דבר חמישה וחצי ערוצים שבהם אפשר לשדר סדרות מקור. בסטימצקי נמכרים עשרות ספרים חדשים מדי חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה ערוצים שהם לא ערוצי ספורט, ערוצים בשפות זרות או ערוצי קונסיגנציה יש? העניין הוא שאני לא חושב שזה מה שמהווה חסם לאיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הארי פוטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? לדוגמה, לאחרונה הקשבתי לארבעת התקליטים הראשונים של לד זפלין (למרות שאת הרביעי אני מחבב פחות). והם לא חריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל כלל יש יוצאים מהכלל (אם כי, אני לא חושב שדווקא לד זפלין הם היוצאים מהכלל. בכלל, אם אני כבר מדבר איתך, מה אנגלופיל כמוך עושה בארה"ב?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? כדי לקטר על הפרימיטיבים מהמערב התיכון שבוחרים במנהיגים דתיים אוהבי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה שלך מבוססת על כמה הנחות מוטעות. אבל אם נניח שהיא לא, אז אולי מידה מסוימת של מיזנטרופיה מונעת פילייה. חוץ מזה, יכול להיות שבאמריקה יותר קל לקבל דברים אנגליים, מתומצתים, מרוכזים, מסוננים. לדוגמה, אני לא אוהב את חדשות הביביסי בגלל צורת ההגשה המנייריסטית שלהם, עם כתבים שמניעים את הראש להשיג אפקט של "משמעות," אינטונציה של דיבור שירי-מלאכותי לאפקט דרמטי או מלגלג וכיוב', באנגלית בריטית לא תקנית :) אנדרסטייטמנט רציני יותר אפשר לקבל דווקא במקומות אחרים. ולענינינו, לד זפלין הם בהחלט לא יוצאים מהכלל. אני בטוח שיש לך הרבה דוגמאות אחרות, כמו להקה אחרת שהקשבתי לתקליטיה בזמן האחרון, קולוסאום, או הקליטים של זמרת הג'אז ג'יין מונהייט (תשובה אפשרית לשאלה הקודמת), וכמובן דוגמאות מתחום הספרות או סרטים כמו טרילוגיית הפיראטים מהקאריביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש הרבה יוצרים שמצליחים להוציא יצירות מוצלחות גם בפעם השניה והשלישית. מצד שני, יש הרבה שנגמר להם הסוס אחרי הפעם הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני כן יכול להגיד והנה אמרתי. אני חושב שההשוואה לבעיית הספר השני או הסרט השני היא השוואה נאיבית שלא מבוססת על המציאות (אלא על הצורך ליצור סימטריה מושלמת ומאולצת משהו). המדיומים שונים והבעיות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיומים שונים, חלק מהביות שונות, הטבע האנושי קבוע, אני חושב שנאיבי ולא מבוסס על המציאות היא האמונה שטכנולוגיה תשנה את הטבע שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה מעשיר ללמוד מה אתה חושב על האמונה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמונה שטכנולוגיה תשנה את הטבע האנושי יכולה להיות נושא מעניין לדיון, אבל בהקשר זה היא לא יותר מאיש קש שבחרת להתוכח איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שכל הבעיות האלה קיימות בכל סוגי היצירה האנושית מאז הרנסנס, אני לא חושב שמופרך ליחס אותן לטבע האנושי. מה לעשות, אני חושב שבני אדם באמת מתקשים לזהות איכות, מתקשים לייצר איכות, מתעקשים לשלם יותר למה שאיכותי פחות, נוטים להשאיר את היוצרים האיכותיים ללא תמיכה כלכלית מספיקה. אני חושב שטכנולוגיה זאת או אחרת לא תשנה את אף אחד מהדברים האלה. אני גם חושב שכשאתה מדבר על טכנולוגיה שתוזיל (למעשה) את עלויות השידור, בזמן שעיקר הקושי הוא עלויות הייצור, אפילו לא תגדיל את המבחר האיכותי, ותשאיר אותך עם הרבה זבל שלא תוכל לברור ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים את ''זן ואמנות אחזקת האופנוע''. דה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום ''מתקשים לזהות איכות'' הייתי צריך לכתוב ''מעדיפים שלא לצרוך איכות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את הדיון על הטעם הטוב. האם אדם שאין לו טעם טוב (בבגדים למשל) יודע שאין לו טעם טוב? ואם הוא יודע את זה, למה הוא לא משתפר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול למה זה מזכיר לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נראה לי שמי שמזהה איכות אבל מעדיף לא לצרוך1 אותה דומה למי שמעדיף להתלבש בחוסר טעם למרות שהוא יודע להתלבש טוב. 1 ביטוי מעצבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כן, אבל אני לא חושב שהשאלה ''למה'' (אנשים לא צורכים איכות או מתלבשים בטעם) שייכת לדיון על השאלה ''האם'' (אנשים לא צורכים איכות או מתלבשים בטעם) ולשאלה ''מה התוצאה'' (של אי צריכת איכות או חוסר בטעם בלבוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר, לי בכלל כבר אין מושג על מה הדיון. סתם הופתעתי מכך שאתה לא חושב שאיכות היא תכונה שבני אדם מסוגלים לזהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהבגדים הם לא הדבר הכי חשוב לו בעולם ולכן הוא משתדל להתלבש בטעם טוב, אבל משתדל רק קצת, לא הרבה - רק עד גבול מסויים ותו לא. מי שיודע שאלה המעריכים אותו, מעריכים אותו בזכות האינטליגנציה והאישיות שלו, ואלה שאינם מעריכים אותו - ממילא אין טעם להשקיע למענם שעות משעממות בתאי המדידה שבחנויות. מי שאינו סובל מעודפי זמן פנוי, ואת הזמן הפנוי המועט והיקר שיש לו - הוא מעדיף להקדיש לשיפור טעמו המוסיקלי באמצעות האזנה לסימפוניות של ברוקנר ולאו דווקא ללימוד תורת התאמת הצבעים האופטימלית בין החולצה לנעליים (?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, "מעדיף להקדיש לשיפור טעמו המוסיקלי"? נשמע כמו "להתקנפרם בתחום ש'חשוב באמת"'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, ניחשתי שהתגובה הזו תגיע די מהר וכבר התכוננתי: בוא נגיד לצורך העניין שמר X אינו פועל לשיפור טעמו המוסיקלי אלא מנסה להבין מה יש בהן, בסימפוניות הארוכות-עד-מאוד של אנטון ברוקנר, שגורם למספר אנשים לשבת בסבלנות, להקשיב להן עד סופן וגם ליהנות מהן. בוא נוסיף עוד, לצורך העניין ולמטרת הבהרת טוהר הכוונות, שגיבורנו עושה את הדבר בפרטיות ביתו המלאה, משתמש באוזניות ע"מ להסתיר את פעולותיו החתרניות מן השכנים, דואג לעשות את מעשיו בשעות שבהן הוא יודע שידידיו וחבריו לא יפתיעו אותו בביקורים בלתי רצויים, שומר על סודיות מוחלטת ואינו מתכוון לספר לאיש, אי פעם, על נסיונות הבנת-ברוקנר שהוא עורך לעצמו בלבד, בעצמו בלבד, עם עצמו בלבד, מסיבותיו שלו. דיל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דיל? הוא לא צריך לבקש ממני רשות. אני רק אומר שמהניסוח הראשון שלך - "לשיפור טעמו המוסיקלי" - עולה הרושם (שאתה כמובן רשאי לתקן) שאתה מחזיק בתפיסת עולם מסויימת, שלפיה יש דברים מסויימים שראוי להנות מהם, ומי שזה לא בא לו בטבעיות, צריך לנסות קשה יותר. זו תפיסה שונה מהותית מזאת הגורסת שאם חבר'ה מעניינים כמו הפרופסור ההוא נהנים מהמוסיקה של ברוקנר, שווה אולי לתת לה עוד הזדמנות או שתיים, כי לא לגמרי בלתי סביר להניח שפספסנו משהו בהאזנה הראשונה. אם אתה מחזיק בעמדה השניה, הייתי במקומך אומר "להנאה ממוסיקה שהוא כבר אוהב, ולהיחשפות למוסיקה נוספת, שהוא עשוי לאהוב." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהוא רוצה "להתקנפרם בתחום ש'חשוב באמת"', אז מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאין לי טעם טוב בבגדים בגלל המשוב שאני מקבל מהסביבה. זה לא מספיק חשוב בעיני כדי להתאמץ במיוחד להשתפר, מה עוד שאני סקפטי בקשר לסיכויי ההצלחה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אתה כבר הצהרת שאין לך בכלל טעם בבגדים, לא טוב ולא רע. בעלי טעם רע זה משהו אחר- הם יודעים איזה בגדים הם אוהבים והם משתדלים ללבוש אותם כי הם חושבים שזה יפה. לדעתי הם גם לא ממש מאמינים כשמישהו אומר להם שמה שהם לובשים זה מכוער. אולי נעלבים, אבל לא מאמינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך זה די עונה על השאלה ב תגובה 466619 , לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שם היתה רטורית. סמיילי טען שאו ש (א)אנשים לא יכולים לזהות איכות (ואז השאלה היא מי כן) , או ש(ב)אנשים מזהים איכות ובכל זאת סולדים ממנה, ואז השאלה היתה איך מישהו יכול לסלוד מאיכות, והתשובה הרטורית (שלי) היתה שאדם כזה לא *באמת* מאמין שזה איכותי, מה שמחזיר אותנו לאפשרות (א). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה קשור בשאלה אם מישהו מאמין/לא מאמין שמשהו באמת איכותי. הוא פשוט אוהב את מה שטעמו מכתיב לו, בלי קשר ל"קנון" של האיכותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש קנון, ניחא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין קנון, אי אפשר לדבר על "יותר" או "פחות" איכותי, לא? (כמובן, יש הרבה קנונים, לא אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היתה יותר פשוטה: בכל מה שנוגע לתרבות, אנשים לא קונים איכות. לא קשה להשתכנע בזה, אפשר להזכר בואן גוך שורף את ציוריו בשביל החום, בקפקא עובד כפקיד ועוד. אפשר גם להסתכל בכל רשימת רבי המכר (ספרים, סרטים, מוזיקה). עכשיו נשאר לנו לשאול את עצמנו אם בריטני ספירס באמת איכותית יותר מויואלדי. אם תסכים איתי שלא, תוכל לנסות לתת הסברים לתופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה קצת מבולבלת - האם "אנשים" הם בני החברה שלנו כיום, או המין האנושי בכלל? מן הסתם היו מקבילות למוזיקת פופ בימי ויוואלדי, אבל ייתכן שבסטנדרטים של ימינו הן היו נשמעות איכותיות ביותר. (קפקא מעולם לא פרסם ולא התכוון לפרסם את יצירותיו, אז הוא לא דוגמא טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים הם בני החברה שלנו היום, בני חברות אחרות היום, בני חברות אחרות בעבר, ואני מניח (באינדוקציה) שגם בני חברות אחרות בעתיד. ויואלדי וקפקא היו סתם דוגמאות. ממש אין חשיבות לשמות. על כל יוצר שאני ואת נסכים עליו שהוא איכותי אני מאמין שנמצא יוצר שנסכים עליו שהוא לא איכותי והרוויח יותר מהיצירה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא קראתי שום דבר שלו, אבל שמעתי את שמו מועלה כיוצר "איכותי" שהרוויח יפה - T. S. Elliot. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שהוכחת שקיים יוצר איכותי שהרוויח כסף. אתה ממש רחוק מלהוכיח שכל יוצר איכותי מרוויח, ו/או שכל יוצר שהרוויח הוא איכותי. בקיצור, זה לא הכיוון הנכון ולא יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון הנכון למה בדיוק? זה סתם היה אפרופו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון הנכון בלשכנע אותי שאני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? איך זה מביא אותנו ל"כלל" שלך? צ'רלס דיקנס - איכותי? נראה לי שנסכים שכן. הוא הרוויח כיוון שהסיפורים שלו התפרסמו בהמשכים בעיתון. אז אולי זו שאלה של פלטפורמות שיווק ולא של מה שאנשים רוצים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להראות לי שאנשים בוחרים לצרוך יותר דברים איכותיים מדברים לא איכותיים את צריכה להראות לי שברשימת רבי המכר מופעים דברים יותר איכותיים לפני דברים פחות איכותיים באופן די קבוע. לא ישכנע אותי: אנקדוטות על דברים לא איכותיים שלא נמכרו או דברים איכותיים שכן נמכרו. הסברים למה דברים לא איכותיים לא נמכרים. הסברים למה דברים איכותיים נמכרים. הסברים למה דברים לא איכותיים נמכרים. הסברים למה דברים איכותיים לא נמכרים. הסברים על מה זה איכות לדעתך. הסברים על מה זה לא איכות לדעתך. וכו' (וזה לא רק נדמה לך, כל מה שכתוב בתגובה הזאת באמת מובן מעליו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שמישהו ניגש לשכנע אותך, הוא צריך לדעת מה ההגדרה שלך ל''איכותי''. קשר בבקשה להודעה שבה הגדרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא. תגובה 466768 "כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית. אם נסכים על זה, נשאל "האם הראשונה תמיד נמכרת טוב יותר מהשניה?" אני טוען שלא, ושעבור כל הגדרה כנה שתתתן1 אוכל למצוא לך דוגמאות מקבילות לבריטני ספירס וויואלדי." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית" - אבל אם נגדיר "איכותי" כפופולרי, בין אם בקרב האוכלוסיה כולה או רק בקרב אליטה אינטלקטואלית נבחרת, אפשר בקלות להסכים שיש יצירות איכותיות יותר ויצירות איכותיות פחות, מבלי להסכים שהאיכותיות פחות תמיד נמכרות יותר טוב. אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון. עם הגדרות אחרות, גם לא ברור שהיצירה האיכותית נמכרת, בממוצע, פחות בהצלחה. אי-אפשר אפילו להתחיל לחשוב על הנושא לפני שתיתן הגדרה. --- נקודה שונה שמעניינת אותי - מה דעתך על חדשנות ואיכות? יצירה היא פחות איכותית ככל שקיימות יותר יצירות כמותה? זה משנה אם הן נוצרו באופן בלתי תלוי? זה משנה אם הן נוצרו לפני או אחרי המתחרות? זה משנה אם אני ניגש אליהן דווקא בסדר ההפוך? אם אתה לא הולך לתת לי הגדרה לאיכות, אבל מעוניין שאקבל שיש כזה דבר, יצירה איכותית ויצירה לא איכותית, אתה חייב קודם לענות לי לפחות על השאלות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל אם נגדיר "איכותי" כפופולרי ..." אבל, אם היית טורח לקרוא את מה שאני כותב לך לפני שאתה טורח להגיב, כמו למשל את "אלא אם כן אתה טטען ברצינות שההגדרה הכנה שלך לאיכות היא "מה שנמכר היטב" ולחוסר באיכות היא "מה שלא מצליח להמכר"" היינו יכולים לחסוך כמה תגובות. "אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון." אני לא. עובדה. "נקודה שונה שמעניינת אותי... אתה חייב קודם לענות לי לפחות על השאלות האלה" אני לא חייב כלום, להפך, אני טוען שעבור *כל* הגדרה כנה (אם יוצא יחיד מהכלל, ואחד משעמם במיוחד) של איכות ש*אתה* תתן אני אמצא לך דוגמאות מתאימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי גם קראתי, אבל, סמיילי ידידי, אם אתה אומר משהו לפני בנימה מזלזלת, זה לא מונע ממני להגיד אותו אחר כך ברצינות. "'אתה חייב להגדיר לפני שנתחיל בדיון.' אני לא. עובדה." - לזה אתה קורא דיון? כשעשוע אינטלקטואלי בלבד, ולמרות שזה בכלל לא הכרחי לדיון, כפי שהוכחת זה הרגע באותות ובמופתים, אולי תספק "הגדרה כנה" אחת לאיכות, כדי שנדע איך להבין אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל ידידי, אני חייב הרבה דברים להרבה אנשים, אני לא חושב שאני חייב לך כלום, ובטח שלא הגדרות. אין לי שום הגדרה לאיכות, אני לא מבין בדברים כאלה. הייתי רוצה להאמין שכשאני נפגש באיכות אני מזהה אותה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך. אני לא רואה במה זה משנה, יותר מזה, כל הגדרה שאני אתן רק תקלקל את הטענה שלי ותהפוך אותה למקרה פרטי ולא מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לעקוץ, לא להעליב. סלח לי בבקשה אם נפגעת. אני בוודאי לא מבין אותך, שהרי לא סביר, לעניות דעתי, שאתה מצפה שאיילים ישתכנעו בהרגשה הפרטית שלך, ש: 1. כשאתה פוגש באיכות, אתה מזהה אותה, 2. היא נמכרת פחות טוב מחוסר-איכות, וזאת מבלי לדעת כלל מהי להרגשתך האישית איכות. טענת שמספיק להסכים שיש כזה דבר, איכות, ושהיא לא ההגדרה יוצאת הדופן היחידה, כביכול, של איכות כפופולריות. הנה הגדרה נוספת שלא משתלבת עם הטענה שלך - איכותי הוא מה שמשרת את מטרתו נאמנה. מוסיקה נועדה לגרום להנאה (גם אם מלנכולית). ספרים נועדו לספק את סקרנותך, לגרום לך להנאה, ולאפשר לך להראות חכם כשאנשים נכנסים אליך הביתה ורואים אותם על המדף. איכות נמכרת מצוין על פי ההגדרה הזאת, נדמה לי, וזו הגדרה בכלל לא משונה או משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדורפל - תגובתי מוצמדת כרגע לתגובתך שהיא האחרונה בפתיל לעת עתה, אך היא מיועדת לשניכם, לך ולסמיילי: יש כמעט בהכרח השטחה והחמצת העניין, כאשר באים לתת הגדרה כוללת של "איכות", במספר מלים/משפטים, לכל האמנויות ביחד - או לכל הדברים ה"איכותיים" עלי אדמות - ביחד. הנה למשל, אני ניסיתי פעם להסביר בקיצור יחסי, בתגובה 380410, מדוע, לדעתי, המוסיקה הקלאסית היא איכותית יותר מסוגי מוסיקה אחרים (אם כי כיום לא הייתי מדברת על *כל* סוגי המוסיקה האחרים אלא הייתי מסייגת ואומרת - היא איכותית יותר מסוגי מוסיקה *רבים* אחרים). הרבה לפניי ניסו כמה משתתפים, כמה שעדיין פעילים (למרבה השמחה) באייל, (רב"י, ירדן), ועוד כמה שכבר אינם פעילים או עברו מאז לאלמוניות - לדון ברצינות ובעמקות רבה יותר ממני בשאלת עליונותה המסויימת של המוסיקה הקלאסית על פני סוגי מוסיקה אחרים, בפתיל המעניין בערך מתגובה 152912 והלאה. כמו שאתה וסמיילי יכולים לראות עפ"י ההסברים שלהם, לדעתם לא זו בלבד שמידת ה"נמכרות" של מוסיקה כלשהי אינה מהווה מדד לאיכותה, אלא, כמו שאומרת נגה בתגובה 153068 - איכותי הוא דווקא פחות נגיש. ואני מוסיפה לדבריה: נגישות מצומצמת - זה איננו חוק בל יעבור, אך החוק הנ"ל "עובד" בתחומי אמנות רבים והדבר בולט מאוד במוסיקה. נדמה לי שהמונח "מורכבות" יכול להוות מונח מפתח ובסיס מסויים לפענוח כמה עקרונות מובילים בנושא זה. מובן שאפשר להתווכח עם הטענה, אבל ההסברים בפתיל ההוא הם, לפחות לדעתי, מנומקים ומשכנעים למדי, ונקל להבין מתוכם מה יש בבאך שאין לבריטני ספירס (אם כי, כמובן, זו האחרונה מצטיינת במספר איכויות שבאך לא יכול היה אף לחלום על שכמותן - אבל איכויותיה אלה הן לאו דווקא בתחום המוסיקה אלא בתחומים אחרים לגמרי, והן שהביאו לרמת הנמכרות הגבוהה שלה). זה באשר למוסיקה. ומישהו אחר יכול לנסות ולהסביר מה איכותי, או "איכותי", בספרות, ובסוגי ספרות מסויימים או סופרים מסויימים על פני סוגים אחרים וסופרים אחרים. ומישהו שלישי ינסה להרים את הכפפה באשר לאמנות הפלסטית לסוגיה וכו' - ונדמה לי שככל שיוסיפו ויפרטו, איש איש ותחושותיו, הידע שלו, דעותיו ונימוקיו - יילך מדד ה"נמכרות" ויתגלה במלוא חולשתו ושטחיותו, וכהסבר מרכזי - הוא ייעשה פחות ופחות איכותי - בשאלה הגדולה ההיא, מהי איכות. אגב, לגבי האמירה של סמיילי - "אני מזהה איכות כשאני פוגש אותה" - מישהו, א(ה)רון ספלינג, המפיק המיתולוגי של "בברלי הילס" ז"ל (ז"ל - גם הסדרה וגם המפיק) - אמר את זה פעם על היופי - "אני לא יודע מה זה יופי, אבל אני יודע כשזה נכנס לחדר". לגבי עניין האיכות האמירה הזאת היא אולי גם כן אפשרית, אבל היא בוודאי הרבה יותר מסובכת ופחות קונצנזואלית מאשר לגבי היופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא תרמתי כמעט כלום בפתיל ההוא. מה שכן, היה שווה לחזור - גיליתי ששם שלפתי ''ראובן'' כתור שם פרטי בדוי למגיב ''קורא נבוך'', שהיום מוכר לקהל האייל בשמו האמיתי ''ראובן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם גרמת לו להתקף לב קטן בתגובה ההיא שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה שווה לחזור מכמה וכמה בחינות, ולמעשה, תגובתי באה בעיקר לקשר לתגובות המושקעות והמפורטות של החרדון (איפה הוא? הוא עוד כאן?) - ע"מ להביא דוגמה, כיצד מנמק אדם היטב את דבריו כשהוא בא לדבר על איכות. אשר לזה שאתה "כמעט לא תרמת כלום" - העיקר האיכות, לא הכמות :-] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגימטריה, "קורא נבוך" = "ראובן זיטק"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי, כאמור, הוצאו מהקשרם. לא ניסיתי להגדיר איכות, או לטעון שאפשר להגדיר איכות. מה האיכויות שבריטני ספירס מצטיינת בהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריטני ספירס היתה בתקופת הילדות שלה ספורטאית מצטיינת והיתה בנבחרת התעמלות תחרותית במדינת ילדותה, לואיזיאנה. כישורי התנועה שלה עוזרים להעמדה ולכוריאוגרפיה במופעים ובקליפים - נקודות שהן חלשות ובעייתיות אצל חלק מהזמרות. חוץ מזה לטעמם של רבים היא מאוד סקסית, והיא ידעה לבנות בעזרת צוותים מקצועיים טובים תדמית ארוטית וחושנית שממלאת תפקיד מכריע בהצלחה ובפרסום שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא אמרתי ש''כשאני פוגש באיכות, אני מזהה אותה'' אמרתי, ואני מצטט, ש''הייתי רוצה להאמין שכשאני נפגש באיכות אני מזהה אותה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך''. הייתי גם רוצה לחשוב שאני יפה, אבל אני לא יכול לטעון בכנות שזה באמת כך. אמרתי גם ש''אני לא מבין בדברים כאלה'' ובאמת התכונתי למה שאמרתי. ב. העובדה שבני האדם לא בוחרים לצרוך איכות היא לא הרגשה פרטית שלי (כאמור, אני לא מבין בדברים כאלה. אני אחד מבני האדם, וכמו רובם אני הרבה פעמים בוחר במוצר הלא איכותי, באמת מתקשה בלזהות איכות, לא מרגיש רע במיוחד עם זה, ולא חושב שצריך למצוא תירוצים או להגדיר את המושג איכות מחדש בגלל זה). ההגדרה שלך היא אותה הגדרה משעממת, שגם יוצאת הדופן, גם לא שייכת לדיון (הרי, לפי ההגדרה שלך, אין מראש שום בסיס לטענות של אביב), וגם, פשוט, משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא ניסיתי להראות לך דבר כזה - בתגובתי האחרונה תהיתי האם בחלוקה "איכותי/לא איכותי" יש פרמטרים נוספים שמשפיעים על אופן הצריכה ומטים את התשובה לשאלה "מה אנשים צורכים יותר". למשל, יצירת פופ "לא איכותית" באה בד"כ עם גב כלכלי ופרסומי של תאגידים גדולים. לו היה ניתן גב כזה ליצירה איכותית, האם היתה נצרכת באותה מידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסיקת הפופ (הפופולרית) קשורה קשר בל ינתק לתקשורת המונים ולנגישות הנרחבת שלא היתה בתקופתו של ויולדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, ואני באמת לא יודע הרבה, ציורים בתקופתו של ואן גוך לא היו מוצרי צריכה המונית, כמו למשל דיסקים של בריטני ספירס, ומי שדחו את ואן גוך הם אותה אליטה שבהסתמך על הקונצנזוס שבה אתה מגדיר את ואן גוך כגאון רב איכויות בדיעבד, ואת בריטני ספירס כג'אנק בהווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסתמך על קונצנזוס, ובטח שלא על "אליטה". אני לא מגדיר ג'אנק ולא מגדיר איכות. כל מה שצריך להסכים עליו כרגע הוא שיש יצירה יותר איכותית ויש יצירה פחות איכותית. אם נסכים על זה, נשאל "האם הראשונה תמיד נמכרת טוב יותר מהשניה?" אני טוען שלא, ושעבור כל הגדרה כנה שתתתן1 אוכל למצוא לך דוגמאות מקבילות לבריטני ספירס וויואלדי. 1 אלא אם כן אתה טטען ברצינות שההגדרה הכנה שלך לאיכות היא "מה שנמכר היטב" ולחוסר באיכות היא "מה שלא מצליח להמכר". אם זאת הטענה שלך, אז היא די משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אתמול בתערוכת אוריגמי. איפה שהוא היה תלוי על הקיר "מדריך לאספן/מי שמבין עניין". המלצה מס' 7 הייתה "האם היצירה נעשתה בידי אמן מפורסם?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי קונה את המדריך. נדיר שחושפים בפניך את האמת ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספנות אינה בהכרח מוטת איכות אמנותית; לעיתים קרובות, אספנות מתמקדת בפריטים יקרים דווקא, או כאלה שסביר שיהיו יקרים בעתיד. בהקשר זה, המלצה 7 האמורה היא הגיונית מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. זו בדיוק הנקודה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומזה אפשר להסיק...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה צודק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, אבל יש בכ"ז ייהרג ולא יעבור אחד: אל תעז בשום אופן לשלב חגורה חומה עם נעליים שחורות או להיפך, פן יקרה משהו נורא ואיום ברמה הפרטית או הלאומית או בשתיהן גם יחד, וצה"ל לא אחראי. ראה הוזהרת, תגובה 139397. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעונה הזו היתי ממליץ לך על הרבה אדום וכובע, או מספר כובעים ומגבעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הרב פנינה קרליבך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם יכול לדעת שאין לו טעם טוב ולא לדעת איך לשפר אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עדיין לא הבנת, אינני מתכוון לשתף פעולה עם שיטת הויכוח שלך בה אתה גם אומר לי מה אני אומר וגם מתוכח עם זה. לא תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 466611 מסבירה את הדעה שלי, ושלי בלבד. מן הסתם, היא לא מתיימרת להציג את הדעה שלך. אני מקווה שאתה לא רומז שאני צריך אישור ממך להחזיק דעה משלי או להביע אותה. אם אתה מסכים למה שכתבתי, הידד. אם לא, אתה מוזמן לנמק למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. "הטבע האנושי קבוע, אני חושב שנאיבי ולא מבוסס על המציאות היא האמונה שטכנולוגיה תשנה את הטבע שלנו." "אני גם חושב שכשאתה מדבר על טכנולוגיה שתוזיל (למעשה) את עלויות השידור, בזמן שעיקר הקושי הוא עלויות הייצור, אפילו לא תגדיל את המבחר האיכותי, ותשאיר אותך עם הרבה זבל שלא תוכל לברור ממנו." אף אחד לא מפריע לך להביע את הדעות שלך. אני רק מבקש לא ליחס לי את הדעה ההפוכה (או כל דעה אחרת מעבר למה שאני טוען), רק בגלל שזה יוצא נוח לרטוריקה שלך. לטיעון *שלי* לא היה שום חלק שדיבר על עלויות ייצור ושום חלק שדיבר על טכנולוגיה שמשנה את הטבע האנושי. הטיעון שלי אפילו לא דיבר על שינוי בטעמו האישי של צרכן התכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגנתו של סמיילי אני חייב לציין שהתגובה שלו מתייחסת כנראה לדברים שאני כתבתי, שעומדים בבסיס הפתיל הזה. גם אני הבנתי שהתגובה שלך מסכימה עם הדברים שאני כתבתי, כך שמכאן נובעת לדעתי אי ההבנה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב את הדיון ואני חייב להודות שאני לא מבין מה קפץ עליך, ומה בדיוק אתה רוצה להגיד כאן. אם אתה רוצה להגיד משהו כמו "העמדה שלי שונה ממה שכתוב בתגובה 466043." אז הייתי שמח אם תכתוב את העמדה שלך, בשביל שאוכל להבין אותה. אם אתה רוצה להגיד משהו כמו "אין לי כח להתווכח איתך בגלל שאתה ..." אז אתה יכול להגיד את זה (או לא להגיד כלום), ולא להתחבא מאחורי תירוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה שלי זהה למה שכתוב בתגובה 466043 (ובתגובות אחרות שכתבתי). העמדה שלי אף פעם לא טענה ש"טכנולוגיה תשנה את הטבע שלנו" או דיברה על עלויות ייצור. חבל שאתה מסרב לקבל את הנקודה ה*פשוטה* הזאת. זה לא שאין לי כוח להתווכח איתך. מעולם לא רציתי להתווכח איתך. רק רציתי להבהיר שמתקבל הרושם שאו שלא הבנת את העמדה שלי או שאתה מיחס לי דברים שמישהו אחר אמר או שאתה ממציא את הדברים שאני אמרתי משום שזה נוח רטורית להצגת עמדתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טענת: "אני חושב שבעתיד, כאשר ה-PPP (או תשלום על הורדת תכנים) יהפוך למיינסטרים של הצפיה בתכנים, המדיום של "הסידרה" יממש יותר את הפוטנציאל שיש בו." אני טענתי: "המצב הנוכחי הוא פועל יוצא של הטבע האנושי, ולכן הוא ישתנה רק אם הטבע האנושי ישתנה" ונימקתי למה אני חושב ככה. אתה יכול לא להסכים איתי, אתה יכול גם להסביר למה (למה המצב הנוכחי הוא לא פועל יוצא של הטבע האנושי, או למה הטבע האנושי ישתנה), אבל איש קש אין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הנוכחי הוא לא פועל יוצא של הטבע האנושי משום שהוא נובע ממאפיינים שהם ספציפיים למדיום הטלויזיוני (כגון הצורך של תוכנית ש*כן יש לה ביקוש* בקרב קהל מסויים לנצח בקרב על משבצת שידור מסוימת או להעלם, למרות שיש לה מספיק ביקוש שהיה מצדיק את קיומה הכלכלי בשיטת הפצה אחרת). כששיטת הצריכה תשתנה, לא יהיה שינוי באנינות הטעם של הצופים (ובטח שלא שינוי בטבע האדם1), אלא בסה"כ תהיה אפשרות להצדיק כלכלית תכנים שלא ניתן להצדיקם בשיטת ה-Broadcast. אתה יכול לענות על השאלה הבאה, בבקשה? אם אין איש קש, אז של מי בדיון זה האמונה הנאיבית והלא מבוססת על המציאות שטכנולוגיה תשנה את האופי האנושי? מי הוא אותו נאיבי הוזה שטען את הטענה הזו? __________ 1 מה שזה לא יהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לך שאמרתי משהו על הפער בין עלויות ההפקה לעלויות השידור? משום מה זה מאד עיצבן אותך בזמנו. הנה מתברר שזה כן קשור. יש שישראל היום בערך שלוש מאות ערוצים שונים שמשדרים כל רגע1. חלק גדול מהזמן הם משדרים שידורים חוזרים, רדיו או שקופיות. העלות לבעלי הערוצים האלה להחליף את השקופית או השידור החוזר בתוכנית איכותית היא אפסית, קניית הזכויות2 ולחיצה על play. העלות לבעלי הערוצים ליצר ולשדר בערוצים נוספים או העלות למתחרים חדשים לשדר עוד ערוצי היא אפסית (עובדה שהם הקימו ערוצים שמשדרים שקופיות) במילים אחרות, אין היום שום תחרות על שום משבצת שידור, אם היה אפשר להפיק מספיק תוכניות, היה קם מי שמשדר אותם. אם בכל זאת, מעדיפים לשדר לך שקופית, שמספר הופים שלה הוא בערך 10 בשבוע, במקום לשדר לך תוכנית איכותית בא יצפו 10 אנשים בשעה3, כנראה שיש בעיה למצוא תוכניות איכותיות כאלה. הסיבה שהם בוחרים שלא לעשות את זה, ולשדר לך שקופיות במקום, היא לא בגלל רועה לב, ולא בגלל שיטת ה-Broadcast אלא פשוט בגלל שאין להם את מספיק סדרות איכותיות לשדר, ואין מספיק סדרות איכותיות לשדר משום שהעלות של הפקת סדרה כזאת היא גבוהה בהרבה מהעלות של הוצאת ספר, ומעט מפיקים יקחו סיכון (ובצדק). כמובן שכל זה נובע מהטבע האנושי, וכנראה שישאר קבוע. (הדברים שכן יעלו את האיכות הטלויזיונית הם דברים שיוזילו את ההפקה, כמו אנימציה והפקה באמצעים זולים) "של מי בדיון זה האמונה הנאיבית והלא מבוססת על המציאות שטכנולוגיה תשנה את האופי האנושי?" שלך. אני מניח שהתגובה הזאת תגרום לך להתפרצות עצבים נוספת, אז בסדר, אני נלחם באיש קש, בו נחכה ונראה מה יהיה המצב עוד עשר שנים. 1 שלא לדבר על ארה"ב, בריטניה או אירופה. 2 ועלות הזכויות היא במילא פועל יוצא של עלות ההפקה. 3 שזה, בחשבון קצר, פי 168, רווח שאף יזם לא היה מוותר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מקפיד לפספס את הנקודה. היום (1) הגוף המשדר כפוף למגבלות מסוימות. א. יש לך רק שני ערוצים מסחריים. בשאר הערוצים קשה הרבה יותר לכסות עלויות הפקה יקרות ויותר חשוב מכך: ב. אתה יכול לשדר רק בזמן נתון *אחד* כל פעם. אם תשדר בשעות לא טובות - נאמר ביום שני בשעה 10 בבוקר אז יהיו לך מעט צופים. אם תשדר בשעות הפופולריות (פריים טיים) תאלץ להתחרות מול התותחים הכבדים והפופוליסטיים של המתחרים. מחר (2), כשתוכל לשדר תכנית (עם פרסומות) ומשה יוכל לראות אותה ביום שלישי בארבע ודני יוכל לראות אותה בשבת בשש - פוטנציאל הזנב הארוך שלך יגדל משמעותית - ואיתו גם הגיוון בהיצע (3) (1) או אתמול - היום אנחנו כבר נמצאים בתהליך של שינוי המגמה (2) או מחרתיים (3) בלי קשר לשינוי באופי האנושי (מאיפה הבאת את זה?). מי שצורך זבל ימשיך לצרוך זבל (רוב האנושות). מי שצורך איכות יהיה נגיש יותר - זה הכל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לך מאות ערוצים, קשה להם לכסות את עלויות ההפקה, ורק הוזלה בעלויות ההפקה, או תוספת תשלום לערוצים (שני דברים בלתי סבירים בעליל) תשנה את המצב הזה. ב. ממש לא נכון. הבי בי סי משדר בפריימטיים בלפחות חמש ערוצים בו זמנית. יס משדרת בפרייםטיים בארבע ערוצים בו זמנית. העלות של הוספת עוד ערוץ או עוד עשר ערוצים היא שולית. כולם משדרים שידורים חוזרים על גבי שידורים חוזרים, ככה שאם לא ראית ביום שישי בארבע, תוכל לראות ביום שבת בשש, ביום ראשון בשבע, בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד חמש שנים, או מתי שתרצה אם תלך לספריית הוידיאו הסמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספריית הוידאו היא ההתחלה - VOD וטיבו הם ההמשך. שידורים חוזרים לא קשורים כי מדובר בשעה נוספת שאמורה להשיא רווח, מלבד השידור הראשון וגם היא מוגבלת מאוד. עלויות הפקה הן חלק (חשוב) מהמשוואה אבל ממש לא היחיד. כל מה שאני טוען הוא שהטכנולוגיה החדשה מאריכה את הזנב ובכך הופכת הפקה של תכניות בעלות מכנה משותף פחות נמוך לכדאיות. קח אותי כדוגמא (1) - אני לא אוהב טלנובלות ותכניות ריאליטי והייתי שמח לצפות בשעות שנוחות לי בתכניות איכותיות יותר. אבל אני לדוגמא, לא רואה סדרות שחייבים לצפות בהן באופן עקבי כי מספיק שפעם אחת הסדרה נופלת על אירוע משפחתי/משחק כדורגל (2) שאני אצא מהרצף ושידורים חוזרים למחרת בבוקר לא יעזרו לי כי אני עובד. חוץ מזה תמיד יכול להיות שדווקא באותו יום ובאותה שעה תהיה סדרה איכותית יותר. בעולם בלי מגבלות שידור (באותן עלויות ייצור) הייתי רואה את הסדרה בזמן שנוח לי. עכשיו תיקח אותי ותכפיל פי 10,000 בארץ ופי מליון בארה"ב וכבר מתחיל להיות לך כדאי להפיק את הסדרה האיכותית הזאת. מתמטיקה פשוטה - נאמר שבכדי להחזיר עלויות הפקה צריך ש- 150,000 איש יצפו בסדרה. לסדרה יש פוטנציאל של 400,000 צופים, אבל בכל שעה שבה תשדר אותה 350,000 לא יוכלו לראות אותה/יעדיפו לראות תכנית אחרת שמשודרת באותו זמן. במצב הקיים (בעבר) לא היה כדאי להפיק את הסדרה. במצב החדש (VOD, טיבו) כן יהיה כדאי. וזה עוד לפני שנכנסתי לעובדה, שאתה משום מה ממשיך להתעלם ממנה, שבארץ יש רק שני ערוצים מסחריים, כלומר אתה יכול לשדר רק שתי תכניות שמשולבות בהן פרסומות בכל שעה נתונה. (1) מסביבי יש הרבה אנשים שבכלל אין להם כבלים (אני לא יכול בגלל הספורט) כי רוב הזמן יש זבל. תן להם את האפשרות לצפות במה שהם רוצים מתי שהם רוצים הם ישנו את הפוזיציה שלהם. (2) אני יודע שאני יכול להקליט (אין לי וידאו) או להוריד באינטרנט אבל לא בא לי. בא לי לפתוח ביום שבת את הטלויזיה ולראות שלושה פרקים ברצף. ככה פשוט. ואוטוטו אני אוכל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מכמה עובדות: 1. ישראל לא כל כך מעניינת, סתם מדינה מוזרה עם שפה של שבע מליון ומשהו דוברים. יש עוד הרבה מדינות בעולם, עם יותר ערוצים, ושפות יותר פופולריות. 2. בישראל יש היום הרבה יותר משני ערוצים פרטיים (=ערוצים של גורמים שהקימו אותם למטרת הפקת הון) ומאד קל להקים עוד ועוד ערוצים כאלה. 3. כבר היום אין במה למלא את כמות הערוצים שמשדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי לאחרונה ב"אוז": Television is a medium rarely well done | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרד אלן אמר שחיקוי זה הביטוי הכי כן של הטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרנק לויד רייט אמר שטלוויזיה זה מסטיק לעיניים. (ניצחתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנינה רוזנבלום אמרה שמסטיק זה לא טוב ועדיף מסקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את ניצחת. סיבוב חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
24: אני רואה עכשיו את העונה השישית, ועדיין די נהנה. האם אתה ואביב וגדי יכולים לומר במה היא הידרדרה לדעתכם? יש בה דברים שקצת מעצבנים גם אותי, אבל נדמה לי שהם היו מההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי לאן הגעת. לדעתי, פרק הפתיחה של העונה השישית היה מעולה, אם כי מאוד התאכזבתי מכך שהם שוב פעם מבססים את כל היום על טרוריסטים שמנסים להשמיד את ארה"ב. אלא שההמשך לא מתקרב לאותה הרמה. כמה מהדברים שעיצבנו אותי, בקווים כלליים כדי למנוע ספוילרים מהותיים: 1) מיחזור, מיחזור, מיחזור. כמעט ואין קו עלילה שלא ראינו בצורה זו או אחרת בעונה קודמת. 2) כפועל יוצא של המיחזור, יש נסיון בוטה להיות בומבסטיים יותר כדי להתגבר על סף הרגישות שעלה. כך במקום להביא כיווני עלילה חדשים ומעניינים, מביאים לנו את סוף הפרק הרביעי. 3) אם כבר סוף הפרק הרביעי - מכאן ועד לסוף הפרק ההתייחסות אל מה שקורה שם היא מגוחכת. חוסר האמינות של הסדרה (שתמיד הייתה לא אמינה) חוצה כאן כל קו אדום. 4) שתי דמויות ה-Villans הגדולות של העונות הקודמות עושות כאן קאמבק (אחלה!) אבל מתגלות כפתטיות וטיפשות להדהים, ופועלות בצורות לא הגיוניות בעליל. 5) באופן כללי, התנהגויות משונות של הרבה מהדמויות נראות כאילו הוכתבו על ידי האילוץ התסריטאי (למשל, ההתנהגות של מוריס בסוף פרק 7; ההתנהגות של טום בפרק 10). 6) פיתולי עלילה תמוהים שלא משיגים שום דבר ברור - בפרט, הצורה שבה מערבים את לוגן בכל העסק. יש עוד, אבל זה כבר עשוי לגלוש לספויילרים רציניים להמשך העונה. אני רואה את הסדרה הזו (וסדרות באופן כללי) כשאני הולך על הליכון, כך שהאדרנלין שלה הוא תמיד תרומה מבורכת. הבעיה היא שבעונה הזו, בפעם הראשונה, הרגשתי שזה לא מצדיק את העלבונות המרובים לאינטליגנציה שספגתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לעונה 6 דווקא - חשבתי שכמו לוֹחָה 1 ואביב, הסדרה מבחינתך הידרדרה עוד קודם. 1 שיש שקוראים לו כאן לחל"ע, אבל אני לא אוהב לקרוא את זה. בעל הדבר מוזמן לציין אפשרות מועדפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הלא חרדי'' או ''הלא עורך-דין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הלא ולא'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוֹבָה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דובי לא לא''. היי רגע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דובון לא לא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 300703 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מחכה לתשובה ממני כבר שנתיים? כמה רומנטי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי שאתה עדיין מחכה לאור ברמזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רומנטי רק אם השקעת את השנתיים האלה במחשבה מרוכזת על התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי דווקא עד לעונה 6 הסדרה שמרה על איכות לא רעה (לסדרה מסוגה...) - בפרט, עונה 5 הייתה מצויינת פרט לקטע תמוה אחד או שניים. העונה היחידה לפני 6 שהרגשתי שהייתה ממש גרועה הייתה עונה 3, שלקתה בבלאגן עלילתי יוצא דופן (ההתחלה הייתה גרועה בצורה מחרידה, והתחושה הייתה שאי שם בסביבות פרק 8 הכותבים התייאשו, זרקו הכל לפח והתחילו משהו חדש ולא קשור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששבר אותי סופית היה האריה (או הנמר) שהופיע משום מקום והתחיל לרדוף אחרי הבת שלו איפשהו בעונה השלישית או השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פומה. זה באמת היה מגוחך עד כדי גיחוך1 כמו הרבה מאד אלמנטים אחרים בסדרה. אבל עלי להודות שאני אוהב אותה למרות זאת. ___________ 1- אני מתאמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב (או לא יודע) אם הסידרה הידרדרה. לא נשארתי מספיק בשביל לבדוק. הרצון לזנוח הגיע כבר באמצע העונה הראשונה ונשארתי עד הסוף רק בגלל השוונג. זנחתי אותה בעונה השניה בגלל אותם הדברים שהיו בה מההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו העונה השישית זה כבר לא "24"! צריך לקרוא לזה "שבוע"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטנציאל מדהים לעונה השביעית! 24 פרקים בהילוך נמוך, מלאי רוגע, עם כמה מחשבות אקזיסטנציאליסטיות, טיול קצר בטבע וביקור אצל ההורים ביום המנוחה של ג'ק באואר. העונה תתחיל בפרק 11, לאחר יקיצה טבעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שילוב של העונה הזאת עם ריאליטי: לעקוב אחרי קיפר סאתרלנד בכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שרוצה להיזכר: http://www.efitriger.com/?p=1859 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שסיים לאחרונה מרתון BSG (עם בני הקטן) גם אני רוצה להמליץ על הסדרה הזו שמנסה ומצליחה להראות כיצד ניתן לעשות סידרת מדע בדיוני מורכבת שחורגת מקרבות לייזר וחייזרים ריריים ירוקים. אדוארד ג'יימס אולסמוס, אחד מהשחקנים הראשיים של הסדרה (וגם הבמאי של כמה וכמה פרקים) הרשים אותנו מאד במשחק המאופק שלו. הוא גם משחק בסרט מומלץ Stand and Deliver המבוסס על מקרה אמיתי של מורה למתמטיקה שלקח על עצמו משימה ללמד תלמידים בבי"ס תיכון באזור מצוקה היספני בלוס אנג'לס. ואפרופו סייפיי, עוד 2-3 סדרות שוות: firefly סידרה בסגנון המערב הפרוע בחלל החיצון, כיף אך בלי העומק של BSG charlie jade סדרה דרום-אפריקאית/קנדית חכמה על בלש מעולמות מקבילים v בינתיים אנjנו רק אוגרים הפרקים. ממה שקראתי הסידרה נראית מבטיחה, עם עלילה הכוללת אלמנטים שמזכירים קצת את bsg (ואולי גם את district 9) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את הסרט v ,לא שווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשבתי ש Stand and Deliver מתיחס לדניס מור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם כאן כתבו על מה קצת מעצבן אותם ב"האוס" (לצד המחמאות). לאחר שצפיתי בשמונת הפרקים הראשונים של הסדרה, אתרום שתי פרוטות משלי, מה אותי קצת מעצבן בה (לצד המחמאות). לצד הציניות שהיא מוקד הסדרה ועיקרה, יוצריה לא מתנזרים מכמה רגעים של סנטימנטליות ורגש בכל פרק. מקובל עלי ולא מיותר. אבל זה נעשה באופן גרוע. קודם כל, כי השחקנים לצידו של יו לורי פשוט אינם טובים. אולי זו גם אשמת הבמאי, לא יודע - בכל אופן, בסדרות הטלוויזיה העיליות של ארה"ב כבר התרגלנו למשחק משכנע יותר. ומה שיותר מעצבן, השימוש במוזיקה: תמיד, כמה שניות לפי שהרגש נכנס לסצינה, מתחילה מוזיקה עצובה או דרמטית. גם זה מן הסתם משהו שעושים ברוב הסדרות והסרטים, אבל כנראה יש איזו מיומנות של איך עושים זאת בעדינות, כי לפחות עלי זה לרוב עובד כנדרש, באופן לא מודע. ב"האוס" הם כנראה חסרים את המיומנות הזו: פעם אחרי פעם אני נהיה מודע למוזיקה מייד כשהיא מתחילה, מבין שעכשיו מורים לי מה להרגיש, ונאטם. חוץ מזה, בהחלט בידור משובח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות כל שנאמר כאן להגנת האינטרנט והטלוויזיה ולהנמכת האידוליזציה של הספרים, הרי שנדמה כי ברובנו טבוע אינסטינקט מסוים, לפיו ספרים נחשבים יותר. כשאנחנו נכנסים לביתו של אדם זר ורואים עשרות מדפי ספרים, משהו בנו אומר "אינטלקטואל", וזאת מבלי לבדוק כמה בלוגים הלה קורא באינטרנט ובכמה סדרות טלוויזיה איכותיות הוא צופה. רובנו מאחלים שילדינו יעדיפו ספרים על פני אינטרנט וטלוויזיה. מדוע? חלק מהעניין הוא, כמובן, החבילה הכוללת המגיעה עם הקריאה, הגלישה והצפייה. בטלוויזיה ובאינטרנט, לצד האיכות, יש אלימות, ריקנות, חומרניות ושאר מרעין, ופשוט לא ניתן לסנן אותם. בקריאת ספר הבעיה אינה קיימת. האינסטינקט אומר שבקריאה בלעדית של ספרים נשמרת באדם מין "בתוליות", ושחשיפה למדיומים האחרים גורמת להורדה של סף התרבות הפנימי, לא רק בהקשר של הספרים והסדרות הספציפיים, כי אם בחיים בכלל. מה דעתכם? ולמה לא הזכרתם את שתי הסדרות המצויינות Weeds (הדשא של השכן) ו-Arrested Development (משפחה בהפרעה)? הומור כה מתוחכם כמו באחרונה מעולם לא היה בטלוויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וקיים גם העניין הפשוט של הקושי היחסי שבקריאה לעומת הקלות שבצפייה (האינטרנט נמצא איפה שהוא באמצע; הוא כולל המון צפייה ולצדה קריאה של טקסטים קצרים יחסית). האם תרגול תדיר של פעולת הקריאה (לשם הקריאה) משפר את היכולת האינטלקטואלית שלנו? האם הזנחת הקריאה לטובת הטלוויזיה פוגמת בה במקצת? (במקרה כזה הרי שצערה של לסינג מוצדק, ללא קשר לרמת הסדרות, הבלוגים והספרים). אני בטוח שנעשו מחקרים. זה מעניין. אמנם צפייה בסרט היא פעולה פסיבית בהרבה מקריאה, אך לעתים (לא ב"אודיסאה בחלל") כמות המידע ליחידת זמן גדולה בהרבה מאשר בקריאה, וגם לכך צריך קצת אינטלקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא סרט כמו אודיסאה בחלל כנראה דורש יותר חשיבה מרוב הספרים והסרטים, ללא קשר ל''כמות המידע ליחידת זמן''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה כשהבמאי והתסריטאים לא חושבים, ומשאירים את המלאכה לצופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו המטרה של כל אמנות טובה - לגרום לקהל לחשוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתום ת'פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה הקודמת שלי הייתה ניסיון לגרום לך לחשוב ("מה עובר עליו?"). אני לא חושב שכל אומנות טובה, מטרתה לגרום לקהל לחשוב. מוסיקה לא גורמת לי לחשוב, למשל. חוץ מזה, אתה בוודאי יודע את ההבדל בין תנאי הכרחי לתנאי מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, מקובל. אבל אם אתה מסכים שזהו תנאי מספיק, הירידה על קיובריק לא היתה במקומה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם אני *לא* מסכים שזה תנאי מספיק. אמרתי שאפילו אם זה היה תנאי הכרחי, כמו שטענת בהתחלה, זה לא היה משנה, בגלל ההבדל בין תנאי הכרחי לתנאי מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מוזיקה לא גורמת לך לחשוב - אז או שאתה לא צורך אותה כאומנות (גם מוזיקת מעליות היא מוזיקה) או שאני ואתה לא מגדירים את המילה 'לחשוב' אותו דבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן - איך מוסיקה גורמת לך לחשוב? (לא המילים, המוסיקה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי דרכים לצרוך מוזיקה - נקרא להם 'לשמוע' ו'להקשיב' לפעמים אני שומע מוזיקה (1) - מעליות, גלגל"צ, המתנה בטלפון וכד' כשאני מקשיב למוזיקה זוהי פעולה אקטיבית ולא פסיבית. אני מבין שכמו שחשבתי אנחנו מגדירים חשיבה בצורה שונה, כשהפעם נראה שההגדרה שלך מדויקת יותר. אפשר לקרוא להפעלת המוח אליה אני התכוונתי 'ריכוז'. אני מניח שאפשר לחלק את תפוקות האומנות לאסתטיות ולמוכוונות מסר או מטרה, אם לכך התכוונת (1) אגב, רוב רובה של המוזיקה אותה אני צורך כוללת מילים כך שקשה לי להפריד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה לסקר חדש ע"ב התגובה הקודמת איך אתם מבלים את רוב זמנכם ברשת ? קריאת טקסטים צפיה בסירטונים צא'טים דיונים בפורומים/בלוגים/האייל ... (תשובה המרמזת לפרשיה שהייתה בכותרות בשבוע האחרון, אם כי אני לא בטוח שתתקבל בברכה כתשובה הומוריסטית). אני כותב זאת בגלל הפער המהותי בין השימוש שלי ברשת לכתוב ע"י האייל המהגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת את האופציה ''משחקים''. אני שומע שהיא פופלארית מאד אצל מגזרים מסוימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב גלהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר לי שאף אחד פה עדיין לא הזכיר את באפי ואנג'ל. אז הנה, הזכרתי. לעניות דעתי העונות השלישית והרביעית של אנג'ל הן פשוט גאוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ.ש.ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ארחיב את ה- ? שלי. מה בדיוק רצית להוכיח? אני מבין שאתה צופה אדוק :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכוונת המשורר היא שתגובתך1 אכן מוכיחה שהאינטרנט פיתה דור שלם אל תוך הריקנות. ------ 1. או אולי כל הדיון הזה2. 2. אם אביב, כמוני3, לא רואה טלווזיה ואין לו מושג על מה אתם מדברים, יתכן שמדובר פה באפקט המהנדס הבכיר4. 3. לא מדובר באידיאולוגיה. משנת 1982 תמיד היה חסר לי אחד מהשלושה - זמן, טלוויזיה, קליטה. אולי כשהילדים יגדלו אני אצליח להשלים השכלה. 4. במקום העבודה שלי, מהנדסים בכירים יודעים כל כך הרבה פרטים ודקויות בתכום ההתמחות שלהם, שכל אספקט אחר של המוצר (עליו הם יודעים הרבה פחות) נראה להם טרוויאלי. או במקרה הזה - מההיכרות הדלה והשטחית שלי עם תכניות הטלוויזה הן כולן נראות לי דלות ושיטחיות. 5. חלאס. זהו. צריך גם לעבוד היום. 6. אולי במקום "אפקט המהנדס הבכיר" "אפקט לורנס דארל". אבל זה מסיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי שבחיי ראיתי המון טלויזיה, צפיתי בהמון קולנוע וקראתי כמה ספרים1 (אולי קצת יותר ספרים מרוב האוכלוסיה, אבל נראה לי שבהחלט פחות מהממוצע האיילי). הדעה השלילית שלי על *המצוי* במדיום, נובעת (כך אני מאמין) מהיכרות מספקת (עד רחבה מדי). _________ 1 בימים אלה העזתי לקחת לידי, לראשונה בחיי ובידים רועדות, אוסף מחזות של Wilde. חשבתי שזה יעזור לי להרדם. אם מישהו היה רומז לי שהוא כל כך מצחיק, הייתי עושה זאת מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מישהו"? יש מישהו שמציג את ווילד בדרך כלשהי ו*לא* רומז שהוא כל כך מצחיק? זה כמו שתגיד שניגשת בכובד ראש ל"טום סוייר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים היותר מצחיקים שראיתי בחיי היה מישהו שאכן ניגש ברצינות (תהומית) לתום סויר, ונשאר בעמדה זו עד סוף הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי קטן (אני רוצה להאמין שבסביבות גיל 6, אבל כנראה זה היה מאוחר יותר) קראתי את "שלושה בסירה אחת" ומקבץ מכתבי קישון, ולקחתי אותם ברצינות תהומית. אני זוכר שתהיתי במיוחד למה נותנים לג'ורג' לישון בבנק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ילדים... פעם סיפרתי לאיש מבוגר, פרופסור באוניברסיטה, קטע מצחיק להפליא, שהגדרתי אותו מראש כ"הברקה פראית". והוא שמע והנהן בראשו בפקפוק מסוים, ורק אחרי כמה דקות אמר, "זה מצחיק, לא?"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2794!? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? יכול להיות. לא חשבתי על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה סתם חור בהשכלה, אבל בשלבי תיקון (סיימתי כבר שני מחזות ופצחתי בשלישי). את "The Importance of Being Earnest" הכרתי מזמן מצפיה (בטלויזיה!) ותמיד אהבתי (אני אשאיר אותו כאחרון לקריאה). מעולם הוא לא התקטלג בראשי (משום מה) כאוסקר ווילד ומעולם לא חשבתי שדרושה חקירה נוספת. טפשי מצידי, אבל נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...מאידך גיסא, ארנסט הוא באמת הכי מצחיק. במיוחד השיחה עם הדודה, משהו שקראתי אי אלה פעמים ובטוח שיצחיק אותי גם אם אחזור לקרוא עוד פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להוכיח1 שרשימת התכנים2, במדיום הטלויזיוני, מתחלקת לשתי רשימות: 1. רשימה קטנה להתעצב של תכנים באמת טובים. הבאמת יוצאים מן הכלל (ולא סתם מיעוט) המעידים על הכלל. רשימה שהיא הרבה יותר קצרה (עד כה) ביחס לרשימות קצת יותר מרשימות שיש למדיומים בוגרים יותר (כגון הקולנוע והספרות). 2. רשימה קצרה, אבל ארוכה קצת יותר, של תכנים שהם בעיקר *בידור* (בידור בינוני עד בידור טוב שבד"כ מרקיב עם הזמן) שאולי נחשבים כ"טלויזיה טובה" אבל, לדעתי, רק בגלל הציפיות הנמוכות שיש לנו מהמדיום. ברשימה הזאת אפשר להכניס את באפי,Heroes, Lost, 24, BSG ואפילו סדרות שאני בעצמי מחבב וממשיך לצפות בהן בהנאה (כגון האוס). או בקיצור, מה שאמרתי קודם: אם באפי ואנג'ל הן הסדרות בהן אנו משתמשים על מנת להגן על המדיום, אז מסכן המדיום. שמישהו יעזור לו. David Chase ודומיו, הצילו! ________________ 1 ברור לי שאי אפשר באמת להוכיח. אני רק מציג נקודת מבט. 2 בהקשר של סדרות, אני לא מדבר על הסרט הדוקמנטרי ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול אתה צודק. אבל... יש הבדל לא קטן בין באפי לאנג'ל. יש הבדל גדול מאוד בין 24, LOST, HEROES, ובטח שהאוס. חולשתו של המדיום לטעמי היא גם הכח שלו. בעוד שסרט מחייב בממוצע 100 דקות של עלילה הדוקה, על סדרה עם עליות ומורדות צריך להסתכל בצורה קצת אחרת. גם בסדרות המופת שלך יש פרקים פחות טובים. העיקר בטלוויזיה היא לדעתי החוויה שנוצרת לאורך זמן, אולי בדומה יותר לספר מאשר לסרט. הבונוס הגדול בספר, זה שתמיד אתה יכול להפוך את הדף ולהמשיך לקרוא. בסדרה אתה מכין את עצמך לפיק שיחזיק אותך עד שבוע הבא. זו חוויה אחרת לגמרי. ועדיין... הכיף הכי גדול הוא לקחת סדרה לסוף שבוע ולראות אותה ברציפות. החוויה נהפכת מאוד דומה לחוייה של קריאת ספר 1. כשאני אומר שלדעתי העונות השלישית והרביעית של אנג'ל הם גאוניות, אני מתכוון לזה, בדיוק כמו שאתה מתכוון לזה כשאתה מדבר על הסופרנוס. אבל צריך להכנס לזה בשביל לקבל איזשהו מושג. נראה לי שלא סתם חזרת לבאפי. זו הסתכלות על הקונספט בתור החולשה, ומצד שני חוסר רצון או יכולת להתייחס אל התוכן. סיפור המסגרת פחות חשוב לטעמי. ______________ 1 לצערי הרב, לא נראה שיצא לי עוד פעם לעשות את זה ב- 20 השנים הקרובות :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרנט הולך ונהיה חשוף ופגיע יותר ויותר לוירוסים שונים ומומחי אבטחה עומדים חסרי אונים. פרויקט "הלוח החלק" באונ' סטנפורד מנסה לפתח רשת חדשה ומאובטחת יותר. אבל ייתכן והבעיה איננה טכנולוגית אלא אופי המשתמשים, קרי האנונימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר שואל האם צריך להמציא מחדש את האינטרנט. התשובה כמובן: לא. אין שם בכלל פרטים טכניים של איך התחליף הנהדר הזה אמור לפעול ולכן אני לרגע אניח את ההנחה הלא ממש סבירה שזה באמת עובד. הם רק מתעלמים מפרט קטן אחד: כבר יותר מעשר שנים רוצים להכניס את IPv6, שפותרת בעיה אקוטית לספקים (מחסור בכתובות. ועוד כמה דברים קטנים). זה מתקדם לאט מאוד. מי שחושב שהכנסת פרוטוקול חדש תיקח פחות מעשר שנים טועה בגדול. ולקינוח: חוקרים שעוסקים בדברים קצת יותר מעשיים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להרחיב קצת? האם בכלל זה ריאלי לצפות לרשת חדשה שתהיה בטוחה [יותר] מהאינטרנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לשלול את האפשרות הזו לחלוטין, אולם לא ברור לי למה הם בדיוק מתכוונים במושג "רשת בטוחה". הביזור הוא אחד העקרונות החשובים של האינטרנט. רשתות IP הצליחו לתפוס את מקומן של רשתות מורכבות יותר. לביזור יש הרבה יתרונות. לדוגמה: אם יש מישהו עם היד על השלטר של האינטרנט: לאיזה ארץ הוא כפוף? מה קורה אם העובדים שם שובתים? מהי בדיוק זהות? מה שה עוזר לי שאומרים לי שהההודעה חתומה ע"י משה כהן מתל־אביב? במה זה שונה מהודעה חתומה ע"י PaypaI.com? הרבה מההתקפות הנפוצות היום לא צריכות להסתמך על אלמוניות. לדוגמה: הודעת דואר שנשלחת ממשתמש אחד לכל מי שמתכתב איתו. בקיצור: גם ללא הפרטים המלאים אני מסופק אם זה יוכל לעזור. אם נראה על מה הם מדברים בדיוק (מישהו מוכן לצלצל לארכיבאי של האינטרנט כדי לברר על מה מדובר?) אולי יהיה אפשר להגיד משהו יותר משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך ב־IPv6 נעשה יותר אקוטי: IANA (Internet Assigned Numbers Authority [Wikipedia]) הקצתה את הבלוקים האחרונים הזמינים של כתובות IP. עכשיו נשארו רק כל מיני בלוקים אצל רשמים אזוריים. ר' גם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה גרועה שלא מספרת דבר על הפרויקט ולא מסבירה איך בכלל ייתכן תאורטית למנוע את הסיכונים שהיא מונה. ההאשמה שלי (הגולש האנונימי הממוצע) בריגול וחבלה בינלאומיים, והאמונה בטוב ליבן האינסופי של רשויות החוק, הופכת את הכתבה למסוכנת פוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך "דגש קל" הגעתי למאמר של גדעון אפרת (צריך ללחוץ על אייקון ה"וורד") שהתמצית שלו היא בערך "הנוער של היום הוא ממש, ממש בררה". לא קראתי את כל המאמר, אבל שתי הערות קטנוניות: (1) אומרים "סקייפ", ולא "ספייק" (2) השורה הרלוונטית בשיר של קורין אלאל היא "אנחנו זן נדיר", ולא "אנחנו זן אחר". וגם ציטוט, להמחשת רושם ה-WTF ("הם" זה "הנוער של היום"): "רבים מהם פתוחים ליחסי מין עם בני מינם כמו עם בני או בנות המין השני (וזאת, כאשר אינם בוחרים להימנע כליל ממין, כפי שחלקם בחרו מטעמים אסתטיים)." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעזאזל ערימת הקשקושים הזו מופצת על ידי משרד החינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ערימת קשקושים תמוהה במיוחד. הצצתי שוב במאמר, ולא יכולתי להתאפק מלצטט עוד כמה פנינים: - שפתם דלה להפליא, עתירת שגיאות, לקונית וחסכנית כמידות האֶס אֶם אֶס. - מיעוטם מצא ב"בּלוג" את הבמה היצירתית ספרותית. אך, הבה נודה: ה"בּלוג" נרקיסיסטי מאד, אקסהיביציוניסטי לא אחת, ופנייתו האנונימית אינה מאשרת את השפה כהתקשרות אותנטית. - אפילו מושגי הגוף שלהם מאשרים אחֵרוּת שלא הכרנו כמותה בעבר. ניחא, נטייתם ההמונית להתקרחות בגיל צעיר (דבר שלא הכרנו בצעירותנו, מן הסתם תולדת תנאים אקולוגיים אחרים, המזון הרע של רשתות המזון המהיר והמשקאות הדיאטטיים) - הדיקור והקעקוע הם היבטים נוספים לגופניותם האחרת של בני הדור החדש: נאו-פרימיטיביזם ... כשהם מנקבים את לשונם, האם אין הם מאשרים את שלילת הדיבור? - אפילו את האפיסטמולוגיה של האפשרי המירו הצעירים במבנה הלשוני של "יש מצב" ("יש מצב שאמשיך ללמוד", "יש מצב שנלך לסרט" וכו'): זהו מבנה כה כללי ואל אישי עד כי הוא מחייב אפילו פחות מה"ייתכן ש...", או ה"אולי". - אין בהם כל אתגר אינטלקטואלי שמעבר לזריזות אצבע ותפיסה (הו, כמה שבני הזן החדש מצטיינים בזריזות זו: ראו את שליטתם הדיגיטלית הפנומנלית). - מבנה הנפש שלהם אחר. אלה הם יצורים נעדרי אינהיביציות, הזקוקים בדחיפות למודל פסיכואנליטי חדש, כזה שאינו מושתת על הדחקת היצר מחמת חרדה ואיסורים חברתיים. - אודה ואתוודה: היצורים החדשים הללו משפיעים עלינו: בתקשורת הדיגיטלית, בשיגעון שמירת הכושר, בדיאטות, בהתמכרות לאינטרנט, בסגידה ל"תכניות המציאות" וכו'. עוד ועוד מבוגרים מתמכרים ל"יוּ טיוּבּ", וכבר שמענו אודות אותה אֵם שהתחזתה לנערה ב"פֵייס בּוק" למען התעמר בבתה עד להתאבדותה של זו האחרונה. כן, המוטציות מדביקות גם את דור ההורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נשמע כמו מורה לספרות מתוסכל. אין שום פיחות. תמיד רוב האנשים התעניינו בדברים הבסיסיים של החיים, רק מעטים היו אינטלקטואלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה, דווקא "יש מצב" הוא המדויק ביותר מבחינת התיאוריה הסמנטית השולטת בקרב הפורמליסטים: תוך שימוש בלוגיקה מודאלית מוגדר סט של "עולמות אפשריים", ועל-פניהם מכמתת השפה הדבורה כאשר אומרים "ייתכן ש" או "הכרחי ש". אם לא ניתן לטרמינולוגיה להפריע, נקרא לאותם עולמות "מצבים" ונקבל בדיוק את ה"יש מצב" כתחליף מדויק ל-"ייתכן ש", שכן, הוא אומר שקיים מצב שבו (...). וזהו בדיוק הניתוח המקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! אבל אם כך, את הצורה "יש מצב לקפה?" צריך להחליף ב"יש מצב עם קפה?". (ובוגרי מתמטיקה יאמרו "יש מצב כך שקפה?".) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, באמת יש טרנד של צעירים להימנע כליל ממין מטעמים אסתטיים? לא שמעתי על זה, איך זה מתנהל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנהל? פשוט מדובר בצעירים שבעקבות שעות מחשב רבות מדי, תזונה לקויה ומחסור באור שמש ואוויר צח נהפכו למחוצ'קנים בעלי שער דליל ועודף משקל ומסיבה אסתטית זו נאלצים להתנזר ממין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני חשבתי שאולי הם מתנזרים ממין בגלל שפורנו באינטרנט יותר אסתטי. --- אל''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהיה באמת איזה דיבור על ''א-מיניים'' (אם כי אני לא בטוחה מאיזה טעמים). אבל מצד שני נהיה גם דיבור על ''פאן-סקסואלים'' אז זה מתקזז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... מהטעם שפשוט לא בא להם? (ויש גם משהו על איילים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ברור שלא בא להם. אבל אני לא רואה שום *טעמים* לזה. הנימוק יכול להיות אסתטי (מין זה מלוכלך!), הורמונלי (לא מסוגלים לחוות התעוררות מינית), או קשור בחוסר רצון לחוות אינטימיות צמודה מדי עם כל אדם שהוא (חוסר רצון גדול כל כך עד שהוא מחניק את החשק), או קשור בתשישות פיזית (מהסוג שעדיין מאפשר לקום לעבודה בבוקר, אבל כל פעילות אחרת נדחית על הסף), או אפילו נובע מדיכאון סמוי, ושמא בכלל מדובר בתופעת לוואי לתרופה נפוצה כלשהי (פרוזאק או גלולות למניעת הריון)? לא ידוע לי שהעניין נבדק ונחקר בצורה רצינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי איזה כתבה קטנה עליהם, והרושם הוא ,לפחות מאלה שמתבטאים על כך בחופשיות, שפשוט אין להם נטייה למיניות. צריך להודות שמהרגע שאנחנו מכירים באפשרות שגברים יכולים להימשך מינית לגברים, ונשים לנשים, וכולם לשני המינים, גם האופציה לא להימשך בכלל די מתבקשת. הם אנשים מצוינים ומאושרים מכל בחינה אחרת, בעלי חיים חברתיים מלאים, פשוט לא בא להם. חלקם אפילו התנסה ביחסי מין, והרגיש הנאה פיזית, אבל לא התלווה לזה סיפוק רגשי, וזה לא גרם לחשק לעוד. מבין האפשרויות שהזכרת, הכי קרוב זה הורמונלי, אבל מי אמר שזה דווקא הורמונים ולא מערך מוחי שונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זו אפשרות כמובן, מערך מוחי. מזכיר לי את הספר ''מצוקה'' של גרג איגן, שבו יש קבוצה (לא מאורגנת) של א-מיניים שגם עברו מרצונם ניתוח להסרה של כל סימני המין החיצוניים (פטמות והלאה, בלי להשאיר שום סימן). וזה מתוך אמונה אידיאולוגית שהאלמנט המיני רק מפריע ביחסים עם בני אדם אחרים. האמת שיש שם תיאור יפה ומרגש, כולל התאהבות בין בחור א-מיני לבין אדם ''רגיל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש בטוח שמהרגע שאנחנו מכירים באפשרות שגברים יכולים להימשך מינית לגברים, ונשים לנשים, וכולם לשני המינים, גם האופציה לא להימשך בכלל ממש מתבקשת. אם נניח שמין הוא צורך, אזי לשאלה "עם מי?" יתן כל אחד את התשובה החביבה עליו (כולל האופציה "עם עצמי"1), לשאלה "כמה?" יבחר כל אחד את המתאים לו, אבל לשאלה "האם בכלל?" התשובה "לא" נראית לא ממש סבירה. אפשר להמשיל את זה למזון. יש המעדיפים בשר, ויש המעדיפים פסטה, יש מי מי שסולד מדגים ויש מי שמברוקולי, יש בעלי תיאבון בריא ויש האוכלים כציפור2, אבל אין מי שמתנזר ממזון.3 ____ 1 בכל זאת, מישהו שאני אוהב. 2 למי שלא יודע, ציפור אוכלת הרבה יחסית למשקל גופה (זה די ברור כשחושבים כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי לגרום לגוף לעוף), אבל מי אני שאשבור דימויים. 3 אפילו המוגדרים כאנורקסים מכניסים מפעם לפעם דבר מזון לפיהם, ואנורקסיה זאת מחלה, לא העדפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך במין חלש מהצורך באוכל. במחנות הריכוז אנשים חלמו על אוכל, לא על מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הצורך במין חלש מהצורך באוכל, הוא, להבדיל מהצורך באוכל אינו צורך קיומי, ועדיין - הוא צורך. ____ עירוני בא לבקר את חברו המושבניק. המושבניק מראה לחברו את המשק המשוכלל שיש לו - וגולת הכותרת - לול אוטומטי לחלוטין. בלול קופץ תרנגול על אחת התרנגולות. תוך כדי כך מתחיל המאביס האוטומטי לעבוד. מזנק התרנגול מגבה של התרנגולת וחש אל האבוס. אומר האורח: אני מקווה שאני אף פעם לא אהיה עד כדי כך רעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלול אוטומטי יש, כמדומני, תרנגולות נקבות בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח, אבל גם אם כן, למה לתת לאמת לקלקל בדיחה? (שגם ככה היא לא משהו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלול פיטום יש גם זכרים (אבל אני לא בטוח שהם מגיעים לבגרות מינית) ובלולי רביה ודאי שיש תרנגולים (גם למטילות יש אבא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלול ביצי רביה יש 10% זכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כך שהם צורכים סמים לא חשבת ? אינני מכיר את הפיזיולוגיה של חיי מין במובן הפרשה עצמית של חומרים מסממים (בתוך המוח או בבלוטות שנישלטות על ידיו), כל זאת כחלק מהתהליך. אבל יש לי סיבות להאמין שסימום עצמי כזה אמנם קיים. (סמים = חומרים שמשפיעים בצורה חזקה על הריכוז, על הרגשת הנאה פיזית ועל מצב הרוח.) בימים אילו בהם לא קשה להשיג סמים, למשל ריטלין, אפשר להשיג סיפוקים מסממים ללא פעילות מינית. לכן יהיו כאילו שיוותרו על הטירחה ויסתפקו בסמים שהם קונים. לפי זכרוני, יש סמים עליהם ניטען שהם מורידים את החשק המיני ויש סמים שדווקא מעלים אותו (לא זוכר פרטים), בכל מקרה משתמע שיש קורלציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שזה בעיקר מערך מוחי כי לא נראה לי שלנזירים ולנזירות יש מערך הורמונלי מיוחד. אני גם לא חושבת שזה מערך מוחי נדיר, אולי נדיר יותר אצל גברים אבל אצל נשים הוא די שכיח. לא מעט נשים אחרי לידה, שנים אחריה, לא כל כך מתחשמקות לבעליהן והיו מוכנות לוותר על הטורח הזה, ואני מכירה זוג שהבעל הוא ההומו, לא מוצהר אבל ברור, והם חיים יחד כבר 35 שנה, הוא אולי "מסתדר" במקומות אחרים אבל היא שבעת רצון מהמצב, יש לה קריירה יפה - הם אפילו עובדים באותו מקום עבודה - יש לה בנות ויש לה נכדים ואין לה חסר מיוחד. אני חושבת שכל אחד מכיר זוגות כאלה, אם לא אישית אז מהתקשורת. לא כזה ביג דיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? זה לפעמים ממש מקומם אותי, המקום המכובד שאת נותנת לליבידו הגברי, והקלילות של איון הליבידו הנשי. המיניות הנשית היא מחזורית - זה אומר שלפעמים היא דועכת עד כדי שום דבר, ולפעמים היא מועצמת עשרות מונים (בימי הביוץ למשל). נכון שלפעמים אישה יכולה להוציא עצמה מה-cycle הזה, ולחיות שנים בלי להרגיש בחוסר, אני מכירה כמה וכמה דוגמאות כאלה. מצד שני, אולי הגורם הוא תרבותי בכלל? בגלל שנשים מורגלות לעשות ויתורים ולהחסיר מעצמן - אז "לא נורא", לא יהיה לה שפע רגשי/מיני/גופני, היא יכולה להאריך ימים ושנים ולעבור על זה בשתיקה. יש לי משפט סיכום אבל גם 2 ילדים באמבטיה אז אעצור כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) כן, נתקלנו כבר בנושא הזה. אני לא מאיינת את הליבידו הנשי, אני אומרת כפי שאמרתי אז ששני הליבידואים אינם בני השוואה כי החשק הגברי הוא ברובו מכאני ולא תלוי בשום דבר, אולי מלבד בריאות גופנית. בניגוד לחשק הנשי. לא מזמן נפלתי בזפזופ על תוכנית ראיונות מסוג מיוחד, אינני יודעת מי המראיין אבל הוא מאד נחמד, ושמעתי קטע שיחה שלו עם פבלו רוזנברג. פבלו סיפר לו שאשתו שאלה אותו שאלת סקר: מה אתה מעדיף, מין איכותי פעמיים בשבוע או מין סתם כל יום. שניהם כאיש אחד עשו פפפףףףףף ופרצו בצחוק. ברור שכל יום! נו, אני שואלת אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הכתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד היו א-מיניות ובמיוחד בגיל צעיר, על א-מיניים לא שמעתי. אבל לְמה לכל הרוחות עפרת מתכוון מטעמים "אסתטיים"? בינתיים הניחוש של איזי נשמע הכי סביר - טעמים של אסתטיקה כפויה, או שעפרת התכוון לומר משהו אחר לגמרי והתבלבל עם תחום אחר שהוא מרבה לדבר עליו, אמנות ואסתטיקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |