|
||||
|
||||
יש סצינה, למיטב זכרוני, שבה סבא דון קורלאונה מחייך לנכדים. חוץ מזה, הסרט יוצר הזדהות עם החארות של המין האנושי, וזה הישג כשלעצמו. ישנו גם הקונפליקט המעניין של מייקל בין נאמנות למשפחה לבין חיים הוגנים ואהבה פרטית. זה, על כל פנים, טוב בהרבה מהארי פוטר; ואם לא מהארי פוטר אז מרם אורן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |