בתשובה לרון בן-יעקב, 17/12/07 19:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לכל כלל יש יוצאים מהכלל (אם כי, אני לא חושב שדווקא לד זפלין הם היוצאים מהכלל. בכלל, אם אני כבר מדבר איתך, מה אנגלופיל כמוך עושה בארה"ב?). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? כדי לקטר על הפרימיטיבים מהמערב התיכון שבוחרים במנהיגים דתיים אוהבי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה שלך מבוססת על כמה הנחות מוטעות. אבל אם נניח שהיא לא, אז אולי מידה מסוימת של מיזנטרופיה מונעת פילייה. חוץ מזה, יכול להיות שבאמריקה יותר קל לקבל דברים אנגליים, מתומצתים, מרוכזים, מסוננים. לדוגמה, אני לא אוהב את חדשות הביביסי בגלל צורת ההגשה המנייריסטית שלהם, עם כתבים שמניעים את הראש להשיג אפקט של "משמעות," אינטונציה של דיבור שירי-מלאכותי לאפקט דרמטי או מלגלג וכיוב', באנגלית בריטית לא תקנית :) אנדרסטייטמנט רציני יותר אפשר לקבל דווקא במקומות אחרים. ולענינינו, לד זפלין הם בהחלט לא יוצאים מהכלל. אני בטוח שיש לך הרבה דוגמאות אחרות, כמו להקה אחרת שהקשבתי לתקליטיה בזמן האחרון, קולוסאום, או הקליטים של זמרת הג'אז ג'יין מונהייט (תשובה אפשרית לשאלה הקודמת), וכמובן דוגמאות מתחום הספרות או סרטים כמו טרילוגיית הפיראטים מהקאריביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש הרבה יוצרים שמצליחים להוציא יצירות מוצלחות גם בפעם השניה והשלישית. מצד שני, יש הרבה שנגמר להם הסוס אחרי הפעם הראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |