 |
אני באופן אישי מחפש דבר אחד עיקרי ביצירת מד"ב או פנטסיה: אמינות. האלמנטים הדימיוניים הם בעיני רק יריעה שעליה נפרשת עלילה אנושית לכל דבר. הצרה עם יצירה שמתרחשת במציאות דימיונית, היא שזה מאוד מפתה עבור היוצר להשתמש באלמנטים דימניוניים כ-Deus ex machina כדי להסיט את העלילה בכיוון שהוא רוצה. אולי מבחינת היוצר או מבחינת הצרכן הממוצע זה פחות מורגש בגלל שהיי - זה הכל בכלל "לא הגיוני" מלכתחילה, אז על מה בדיוק אתה מתלונן. אבל לי באופן אישי זה צורם, עד כדי שאני מעדיף לא לצרוך את היצירה בכלל, כולל החלקים הטובים שבה.
התופעה שתיארתי לעיל מתחלקת לשני סוגים: אחד זה התנהגות "לא אנושית" בעליל של דמות מסויימת או מספר דמויות. התנהלות מאולצת ומלאכותית שפשוט לא סביר בעליל שבני אדם יתנהגו בצורה שכזו בסיטואציה הנתונה. הסוג השני הוא הסברים "טכניים" לאילוצים כאלו ואחרים, שעם כל הכבוד לעובדה שהכל בלאו הכי דימיוני, זה פשוט מטופש מדי, מאולץ מדי והמטרה שלשמה הומצא ההסבר מלכתחילה מאוד ברורה.
הפיילוט מהבחינה הזאת עשה עבודה לא רעה מבחינתי. ההתנהגות של הדמויות האנושיות בסיטואציה של "המציאות שהכרנו מסתיימת באופן קטסטרופלי" הייתה בעיני משכנעת להפליא. לעומת זאת, במשך שאר הסדרה ובעיקר אחרי העונה הראשונה, השכנוע הזה הלך ונעלם. ההתנהגות של הדמויות נהפכה בהדרגה ממשכנעת ואמינה למאולצת ומלאכותית.
ייתכן שזה מה שאביב מכנה "אופרת סבון" (=היצירות הטלביזיוניות המאולצות והלא אמינות האולטימטיביות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש