 |
2499 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, הן על המאמר והן על ההמלצה. והערה לשונית, קטנונית, אחת: כתבת "חבורת הרקדנים־מקישנים...". אני מניח שבביטוי "מקישנים" כוונתך למה שקוראים "פרקשניסטים", כלומר נגני כלי הקשה. יישר כח על הבטוי העברי, אבל נראה לי ש"נוקשים" עדיף. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על התופים מקישים, ולא נוקשים, הלא כך? 1 לא אתה! חיים לנסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית של ימינו: טמבל שומר אבטיחים :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה ברצינות. (מקשן, מיקשה והדמיון ביניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסוציאציות שלי כנראה היו קצת איטיות היום.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובדלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בועטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מקשנים הכוונה היא דווקא לאותם מקישים על המקש במקלדת ויוצרים מוסיקה בעזרת המחשב. סתם למחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוקשים. מי שמקצועו לחזר על הפתחים, אני מוכן לקרוא לו ''נוקש''. אם כי אפילו כאן יש הגורסים ''הקש בדלת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אז חזרנו לנקודת ההתחלה: מקיש ונוקש משמעותם זהה. *אני* מעדיף את הפונטיקה של השני בבואי לתאר את מעשיו של החובט (מחביט?) בכלי ההקשה. __ הגדרה לתוף: כלי נגינה עקשן, שאינו מוכן לנגן, אלא אם כן מכים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי באבן-שושן. המשמעות זהה, אבל שתי הדוגמאות שיש שם מן המקורות בהקשר של נגינה הן ''הקיש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה באשר ל"הקיש" במובן הסיק? המקור משותף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה להטיף לאלימות באינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדפתך - כבודה במקומה מונח, אבל המונח הנכון היחיד לתיאור פעולתו של נגן כלי ההקשה הוא, כמובן, הקשה. מסיבה זו הם קרויים כלי הקשה ולא כלי נקישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, כלי נקישה הוא ביטוי שגור ומקובל ל-percussion instruments. כמו כן, המשקל הזה תואם את "כלי נגינה" ו"כלי נשיפה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
about 166 for "כלי נשיפה" "כלי נקישה". about 20,500 for "כלי נשיפה" "כלי הקשה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאול את גוגל זה נחמד, אבל אם רוצים תשובה מוסמכת, עדיף לשאול את האקדמיה. זה מה שעשיתי, ולהלן תשובתה: במילון למונחי במוזיקה של האקדמיה ללשון העברית (תשט"ו) נקבע כלי נקישה, וזאת צורת המופת; מכאן המנגן הוא נוקש (אפשר לעיין במונחי האקדמיה באתר שכתובתו רשומה בתחתית המכתב). כיוון ש"נקישה" ו"הקשה" הן מילים נרדפות או כמעט נרדפות, לא נראה שהגרסה האחרת, "כלי הקשה" ו"מקיש" היא בבחינת טעות. בברכה קרן דובנוב מזכירה מדעית המזכירות המדעית האקדמיה ללשון העברית ואגב, אני מכיר כמה פרקשניסטים אשר חובטים בתופים ובמצילות בזעם כזה, שנראה שהם מוציאים את כל העצבים. לאלו אני מציע לקרוא "מנקשים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנקשים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או החיה, בגרסתו החבובתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
about 2 for "צורת המופת". about 91 for "הצורה התקנית" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך 135,000 "חמש שקל" בערך 519 "חמשה שקלים" בערך 53,300 "חמישה שקלים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאתה יודע לגגל? או אולי סתם רוצה להטריד? about 551 for "חמישה שקלים". about 23 for "חמישה שקל". about 36 for "חמש שקלים". about 998 for "חמש שקל". אבל(!) חלק ניכר מן האחרונים מביאים את הביטוי הנ"ל כדוגמא לבטוי לא תקני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך פנית לאקדמיה ללשון העברית? אני יודע שהם עונים למכתבים ולשיחות טלפון. נראה שהטכנולוגיות שלאחר 1905 עדיין לא הגיעו אליהם. שלחתי אליהם מייל ולא קיבלתי שום תשובה. יונת הדואר שלהם הגיעה, כנראה, ללבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פניתי אליהם לאחרונה בשאלה לכתובת acad@vms.huji.ac.il, וקיבלתי תשובה מהירה ואדיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שלחתי הודעה לאותה כתובת דואר אלקטרוני ב-24.10.2005 ועדיין ממתין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי כדאי לנסות שוב - אתה יודע, לפעמים מכתבים נמחקים בטעות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אנסה שנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמו יובל (נוב). את התשובה (כולל שגיאת ההקלדה "למונחי במוזיקה") העתקתי לתגובה 348364. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניתי אליהם לאחרונה לכתובת לעיל, ולא נעניתי במשך חודשיים. שלחתי בפקס, ונעניתי (בדואל) למחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי יאמר "מִנשק" ולא "ממשק". עם כל הכבוד, בשני הנושאים האלה האקדמיה יכולה ללכת לחפש. ואם תנסה להסביר ל-Percussionist שהוא למעשה "נוקש", סביר להניח שהלז יתנקש בחייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה מקיפה על תולדות ההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " יש כאן : מלך שהוא סנדלר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המאמר הנחמד. למה מוקד העניינים הפך להיות מקיש נוקש? איזה ניג'וס. בתור מכורה לפסקול המקורי והחדש, שלא מתביישת לשאוג אותם בכל רחבי הבית בכל אפשרות אפשרית בהחלט, החלטתי עם עצמי וגם הסכמתי לעצמי (מכירים את זה שילדים אומרים "את מסכימה לי"?) שהפסקול הישן מיושן מעט, וגם אוזן בלתי מזוינת תתחספס מעט אשר שמיעת המקורי. אם להודות על האמת, הוא אפילו טיפ טיפונת מ-ש-ע-מ-ם, גם משום שהקולות שלהם לא מספיק טובים, אבל עדיין זו הצלחה מוסיקלית ענקית. את החדש פשוט כיף לשיר וכיף להאזין לו, הוא משמח מאוד. עיבוד נפלא. נקודת מחלוקת קטנה: שיבוץ "שיר ערש" הוא החלטה גאונית ומפתיעה. לקח לי שתי דקות להחזיר נשימה מרוב התרגשות והפתעה כשראיתי את זה קורה בתאטרון. ואם מישהו חפץ בטקסט - יש לי ואשמח לשלוח במייל - את הגרסה הכמעט אחרונה של הטקסט למהדורת 2005 אשר מוצגת עכשיו בהבימה. וכך הלאה וכך הלאה להוסיף על זה נוכלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של כתבה. דרושה לא מעט תעוזה, לדעתי, כדי להשוות בין הביצוע המיתולוגי לבין החדש ללא דעות קדומות, אבל הכותב עמד בזה בכבוד. צל"ש מיוחד על העלאת נושא הקישוטים הקוליים הלא נחוצים לסדר היום. לצערי לא זכיתי לשמוע את הביצוע החדש, עדיין (גם בגלל מיקומי מחוץ למזרח התיכון, אבל גם בגלל אותן דעות קדומות שהזכרתי: החשש שזמרי הגירסה החדשה יוסיפו "קישוטים" לשירים המקוריים כה כבד, עד שיש נטיה להישאר בבית ולא לקחת את הסיכון). אני לא בטוח שאני מדבר על אותו סוג של קישוטים שירדן הזכיר - לדעתי הצרה הגדולה ביותר של מרבית הזמרים בדורנו היא עם מה שמוזיקאים קוראים לפעמים "גליסים" (צורת רבים של "גליס", קיצור של "גליסאנדו"): כשהזמר אמור להתחיל משפט מוזיקלי בתו מסוים, הוא למעשה נוחת על תו נמוך יותר, ופותח את המשפט בגלישה הדרגתית (גם אם מהירה מאוד) למעלה לעבר צליל הפתיחה המקורי. תיאור מילולי של גליס נשמע קצת מסובך אבל למעשה התרגלנו לזה עד כדי כך שלמרביתנו זאת כבר נשמעת צורת השירה הטבעית. אם אמנם ל"גליסים" ירדן מתכוון, אני לא מסכים עם ההסבר שמקורם בהשפעה משולבת של רוק ושל מוזיקה מזרחית. גם במוזיקה המזרחית וגם ברוק יש לא מעט זמרים טובים שמשתמשים בגליסים באופן מדוד - כלומר כאפקט קולי אחד מתוך מגוון רחב של אפקטים, שמשתמשים בו ברגעים שבהם זה עשוי לשרת את המילים (או לשרת כל מטרה אחרת, אבל לא באופן אוטומטי). לדעתי הסיבה העיקרית לשימוש המופרז בגליסים מסוג זה היא חוסר יכולת קולית: לא קל לנחות במדויק על הצליל הרצוי, ללא אימון ופיתוח הקול. כך שנחיתה אקראית על צליל אחר היא כורח המציאות אצל זמרים בינוניים, וכיוון שבמשך השנים הציבור הרחב הפסיק לצפות מהזמרים שידייקו בשירה, מה שהתחיל כפשרה הפך להיות מאפיין של סגנון. נדמה לי, אם כי לא ממש חקרתי את העניין, שהגליסים נפוצים יותר בפופ ישראלי מאשר, למשל, בפופ אנגלי או אמריקאי. לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך. סגנון השירה שהתפתח בהן הוא ייחודי בכך שהוא ביצע בגליסים שידרוג נוסף: ממאפיין סגנוני אחד, זמרי הלהקות הצבאיות הפכו את הגליס להיות המטרה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה: גליסים, ובעברית גלישים או גליצ'ים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף למחאה נגד הגליסים - אתך במאבקך הצודק! אני אבל חולק עליך בנוגע לאשמים. כתבת: "לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך"; לדעתי, הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך (שזמריהן אכן הרבו לחטוא בגליסים ובחטאים אחרים) היו בעלות השפעה זניחה על פני המוזיקה הישראלית, בניגוד חד למעמדן בשנות החמישים והשישים. כמה שירי להקות צבאיות מעשרים וחמש השנים האחרונות האייל (או הישראלי) הממוצע מכיר? שמותיהם של מי מחברי הלהקות האלה היו מפורסמים כשעוד לבשו מדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהשאלה בסוף היתה רטורית, אבל בכל זאת, כדי להדגים כמה מעט שירים נשארו מאז, להלן מה שאני זוכר: "קום והתהלך בארץ" "יא-ליל" ("קול פעמונים עולה בעיר העתיקה") ו"שרית הספרית" הזמר היחיד שהתפרסם עוד שלבש מדים שאני זוכר היה יהודה אליאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח גם מכיר את ''ארצנו הקטנטונת'' בביצוע המקורי (להקת פיקוד צפון), אבל כפי שאמרת, זה רק מדגים כמה מעט שירים נשארו מאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של להקת חינוך מיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שזה כבר שנות התשעים, כשליוצאי הלהקות היה מייד מקום בערוץ הילדים (ליאת אחירון למשל, ומי אמר טל מוסרי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי חשבתי ש''שנות השמונים ואילך'' כוללות את שנות התשעים. וטל מוסרי התחיל ב''תופסים ראש'' ו''צעירי תל אביב''. הוא לא צמח בלהקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של להקת חיל חינוך, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ללהקת חיל חינוך קראו אז "להקת חינוך מיוחד": http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=15562 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יונה עם עלה של זית" (וגם, נשכח קצת וטוב שכך, "שיר הסלנג" - "הי אתה, אם באת לצבא, תלמד לטובתך תלמד את השפה". וגם, עדיין לא נשכח מספיק, "לאחד החיילים" (מה זה היה לך, רחל שפירא?)). אני דווקא לא שומע הרבה גליסים בכל אלו. כולם, אגב, מהחצי הראשון של שנות השמונים - אולי ירון מתכוון לתקופה מאוחרת יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה גליס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראי תגובתו של ירון שפתחה את הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שהלהקות הצבאיות של 20 השנה האחרונות לא התקרבו לרמת הפופולריות של הלהקות הצבאיות בגלגולים קודמים. מהבחינה הזאת אני מקבל את התיקון. אבל מה, אני חושב שללהקות עדיין יש מקום מרכזי כמקום שבו זמרים מתחילים, שחלקם יתפרסמו בשלב יותר מאוחר, מקבלים לראשונה במה, מבססים את הרגלי השירה שלהם, ומתרגלים לרמת הציפיות של הקהל. מהבחינה הזאת התפשטות הגליסים בלהקות הצבאיות הרסנית היום אפילו אם השירים שלהם נותרים אלמוניים. למי שהזדמן בשנים האחרונות לאירועים ותחרויות למיניהם בבי"ס "רימון" (ומי אם לא "רימון" פולט שוב ושוב זמרים חדשים אל לב המיין סטרים) קל מאוד להרגיש בדומיננטיות של יוצאי להקות צבאיות, ובמקביל, במאפיינים הבולטים של השירה שלהם. גליסים כבר אמרנו אבל יש עוד; למשל, היעדר הבדל בין "חזק" ל"חלש" (מבחינת עוצמת הקול), ואם כבר יש "חלש", אז הוא מועבר בלחישה ולא בשירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין - הבדל בשירה בין חזק לחלש הוא כמובן דומיננטי ברוק, אבל האם אתה מוצא כזה ב"זמר העברי"? בעיבודים של "שלישיית שריד" יש בלי סוף קרשנדו ודימינואנדו, אבל זה מבליט את העובדה שהם היו פחות או יותר יחידים בכך (ולטעמי, לא שרדו יפה במבחן הזמן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אולי הבדלים חזק-חלש הם לא המאפיין הכי בולט של הזמר העברי. כתבת למעלה בצדק שדווקא בלהקות הצבאיות הותיקות (וגם התרנגולים למיניהן) השירה היתה מונוטונית. וגם כתבת בצדק שכוכבים כמו הסולנים של "שלמה ושלמי" הם לא דוגמא לזמרים גדולים. ובכל זאת נדמה לי שכללית, הכוכבים של העבר הקפידו על זה יותר. אין לי ראיות לכך בשליפה, אבל נדמה לי שיהורם גאון, יפה ירקוני, שושנה דמארי, הפרברים, אילנית ועוד השתמשו בדינמיקה עשירה שתישמע היום די מיושנת (גם לטעמי). אלה שעדיין מפגינים מגוון של צבעים בשירה גם היום, מבלי להישמע טרחניים, הם בעיקר הותיקים - חוה אלברשטין, ריקי גל, אריק איינשטיין. מי אלה בעצם שלישית שריד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ירקוני תשמח מאוד לשמוע שהיא "השתמשה בדינמיקה עשירה" :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.mooma.co.il/artist.asp?ArtistID=2779 , אבל אין שם יותר מדי אינפורמציה. כנראה שלא רק אני חושב שהם לא התיישנו היטב, אלא גם עורכי תוכניות הרדיו הרלוונטיות - אבל בכל זאת פה ושם אפשר לשמוע אותם. אני מכיר רק מעט שירים בביצועם, ואפילו אלו מוכרים יותר בביצועים אחרים, כך שקשה להצביע עליהם באמצעות שירים - אולי רק "טוב ללכת בדרכים". שרו בליווי גיטרות בלבד, והצטיינו בעיבודים מרובי אקשן: קונטרפונקט, מנגינות בגיטרה, וכאמור הרבה משחקי דינמיקה - אבל לפחות היום זה לא נשמע באמת מוצדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הם מיוצגים כאן: תגובה 350439 ב"האם אמרו לך פעם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה. אכן, התכוונתי לגליסים. ובצער-מה אני גם נוטש את התיאוריה היפה שלי על מקורם לטובת התיאוריה שלך, הפשוטה והסבירה הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הנה דוגמאות. נכנסתי לאתר של רשת ג' ופתחתי את רשימת השירים במצעד הפזמונים ששודר השבוע. בחרתי כמה שמות די באקראי, ואז חיפשתי דגימות שלהם ב imusic.co.il. כל הדוגמאות שלהלן לקוחות מתוך הדגימות (הורדת הדגימות היא בחינם). דוגמא א': חופשי - שרונה נסטוביץ. "אולי אתה חושב שאתה מכיר אותי כמו שאתה מכיר את עצמך": בשורה "מכיר את עצמך" יש גליס על ההברות "כיר", "עצ", "ך", כלומר על כל הברה מוטעמת, או מבחינה מוזיקלית, כל הברה שבה אם השירה לא היתה מדויקת, היינו מרגישים. "תראה אותי תראה אותך, מה שחושבים בפנים זה לא תמיד מה שנראה": בשורה "תמיד מה שנראה" יש גליס על ההברות "מיד", "ש", "אה". כנ"ל - בכל מקום שצריך לדייק בשירה, יש גליס במקום. "להיות חופשי, להיות כל מה שבא לך": ב"מה שבא לך" יש בעצם גליס על כל תו. דוגמא ב': אסף אמדורסקי - זה מכבר (ברשימת המצעד של רשת ג' הופיע שיר אחר של אסף אמדורסקי, אבל השיר לא היה ב-imusic, ולכן בחרתי שיר שכן היה). "זה מכבר אין איש מחכה לי שם": גליס על ההברות "זה", "כבר", "אין", "מ", "כה". "ואם אין ים הרי אין גם ספינה": גליס על "ים", "גם", "נה". דוגמא ג': הראל מויאל - אמצע הלילה בכפר. "אמצע הלילה בכפר": גליס על "לי" ו-"כפר". "מדליק עוד סיגריה לפני מעצר": גליס על "גר", "ני", "צר". "אני שומר ומואזין שר מרמאללה": גליס על "מר", "זין". צריך להבחין בין סלסולים טיפוסיים שלקוחים מתוך המוזיקה הערבית הקלאסית (למשל במילה "מעצר") לבין סתם גליסים (למשל ב"מר" ו"זין"). נראה לי שההגזמה בגליסים מדברת בעד עצמה. מאוד ייתכן ש-3 הזמרים שהוזכרו כאן מסוגלים לשיר יותר טוב. מה שבטוח הוא שהם יודעים שאף אחד לא מצפה מהם להתאמץ. מה שעוד בטוח הוא שגליסים בלי חשבון הם חלק בלתי נפרד מסגנון השירה שלהם - יכול להיות ששירה יותר מדויקת היתה אפילו נחשבת אצלם לפגם. על אסף אמדורסקי חבל לי במיוחד - בחור מוכשר באמת, ובכל זאת, אם הייתי לאה גולדברג הייתי שוקל לתת לו סטירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלום לא קורה פה, כלום *לו-או* קורה פה.." (אביתר בנאי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה קישוט ענייני ולא נדוש שנובע מזה שהברה אחת תופסת שני צלילים (או יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שירון הראה, למצוא דוגמאות זה קל, אבל אנצל את ההזדמנות כדי להוציא קיטור: אתי אנקרי, כשהיא שרה (עם מתי כספי) את "כמו גלגל בתוך גלגל". זה מעצבן במיוחד, כי היא הרי יכולה גם אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנצלת את הבמה להלין על השירה העצלה והלא מדויקת שפשטה בארצנו יש עוד גורמים שמחזקים אותה כמו העובדה שניתן ''לתקן'' הקלטות, שתופעת ''כוכב נולד'' פשטה בארץ, וכיוב' אבל אין תרופה לכך מלבד להאזין לחוה אלברשטיין או מדייקים אחרים מתקופות אחרות (גם אז היו ''לא מדייקים'', אל דאגה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנית רדיו קצרצרה של NPR על תיקוני שירה בעזרת המחשב: http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId... הדיון הזכיר לי משהו קשור. טריק אולפני נפוץ הוא להקליט את הזמר שר פעמיים את אותו התפקיד בדיוק - לא קול ראשון וקול שני - ולהכניס את שני הערוצים ביחד לתוצאה הסופית. בגלל הבדלי גובה זעירים בין שני הצלילים המושרים בכל רגע נתון, מתקבל אפקט עשיר של "עומק" (יש המון דוגמאות שכולם מכירים, אבל אף אחת לא עולה עכשיו בראש). בביוגרפיה (בעלת השם המוצלח all you need is ears) של ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי של הביטלס, הוא מספר שכשהוא עבד עם הבי-ג'יז, הוא לא הצליח ליצור את האפקט הזה - האחים גיבס שרו פשוט מדוייק *מדי*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביצוע של מתי כספי ל"חופשה באדום" (מישהו כאן הזכיר את ארגוב?), הוא משחק עם זה - חלק מהשורות הן בהקלטה יחידה, וחלק בהקלטה כפולה כזו - עד המשפט שחותם את השיר, שבו נשמעים איזה ארבעה-חמישה מתי כספים שרים ביחד - אם כי לפחות אחד מהם במובהק בגובה שונה (ואולי כולם, והוא פשוט יוצר אקורד?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו, כספי סיפר שהקליט כך (בריבוי קולות) כדי לשחזר את החוויה שהיתה לו מהפעם הראשונה ששמע את השיר: מקהלת בנות ליוותה את הפזמון מצד אחד של הבמה. אאל"ט, זו הסיבה שבסטריאו ניתן לשמוע את "מקהלת כספי" רק מרמקול אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא למיטב שמיעתי (שהיא לא משהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהמקהלת מתי כספים בסוף ההקלטה החדשה של חופשה באדום שרה באמת ארבעה קולות, בלי קשר לטכניקה של הכפלה כדי ליצור עומק. אם כבר מקטרים אז ארשה לעצמי להעיר שההקלטות החדשות של מתי כספי נשמעות כאילו הוא הקדיש חצי שעה לכל אחת ועבר הלאה. המקהלת מתי כספים במיוחד נשמעת כמו פתרון מאולץ מאוד - היא גם קצת מבהילה, אבל בעיקר מעוררת געגועים לחופשה באדום הישן. חוצמזה, למרות שמתי כספי היה ונותר אחד המקפידים הגדולים על שירה מדויקת, בשנים האחרונות מפריע לי שאפילו הוא הגדיל משמעותית את מינון הגליסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שגם בתחום הגליסים, לא עלינו, היה אריק איינשטיין חלוץ: ב"לא פעם בקיץ", מפסטיבל הזמר על 1966. אין ספק שזה היה בכוונה ובמודע; למרבה השמחה זה לא תפס במשך עשרים השנים הבאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהכוונה לסוג אחר של קישוטים - ה"סלסולים" והוספה של תוים נוספים בין הצלילים העיקריים של המנגינה, אמצעי סגנוני שהוא חלק אינטגרלי מהמוסיקה המזרחית, ולהבדיל, במוסיקה הבארוקית. והשווה: שרית חדד עם קישוטים (אני חושבת שיש עוד ביצוע יותר מסלסל ומקושט, אבל לא מצאתי אותו) חווה אלברשטיין עם לא מעט גליסאנדי, דווקא, אבל בכל זאת לדעתי בביצוע מרשים והבחורה הזאת, שעלתה בחיפוש אקראי ביוטיוב, ששרה מאד נקי, מדייקת, לא מסלסלת/מקשטת ולא שרה עם כמות משמעותית של גליסים- אבל אני בכלל לא בטוחה שזה הופך את הביצוע שלה לטוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביצוע של שרית חדד בעיניי לא מועיל, לא מזיק. לשיר הזה, שיש בו כבר מן הקלישאה, אני מוכן לקבל ריענון בדמות השירה של חדד. כנראה שאם הייתי מקשיב יותר מדקה כבר הייתי מתעצבן. הביצוע של חווה אלברשטיין, לעומת זאת, עצבן אותי מאוד, כמעט מהרגע הראשון. הקול והמשחק בהגשה שלה נפלאים כרגיל, אבל הגליסים כאן לטעמי פשוט רוצחים את השיר. זה כמובן מאוד חריג אצלה - אני תוהה אם כמו כמו אריק איינשטיין ב"לא פעם בקיץ" (תגובה 361779 (לא שאני יודע עליו - רק מכניס אותו לאותו ניחוש), זה היה ניסיון מודע וחד-פעמי לעשות משהו שונה. אחרי שני אלו, הביצוע האקראי מיוטיוב היה כמוזיקה באוזניי. יכול להיות שאני סתם שמרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל מנהג מגונה במוזיקה יימצא המלחין שיעשה בהם שימוש מכוון, שנון ויפה (מרווח הטריטון "המכוער" ו"חמוריקו" של ארגוב). חידה: איזה שיר בפופ העברי עושה שימוש מכוון, שנון ויפה בגליסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברנו עוד על אהבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמתי לב! שם נשמע לי שהמוזיקה היתה מעדיפה צלילים מובחנים, ורק הגרון האנושי, אפילו של סוזן ופראן, לא יכול כנראה (אולי גם ב"בנימינה", למרות ששם מצליחים קצת יותר). הדוגמה שלי הרבה יותר בוטה. רמז: כמו ב"חמוריקו", ההשראה באה מחיקוי של צליל מעצבן שגיבור/ת השיר עושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד מקטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם לזה הכוונה, אבל במחלק המוסר השכל יש גליס מכוון, שנון ויפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולא לזה התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זה בשיר החיים היפים זה מכוון ויפה, אבל לא ממש שנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שזה מכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע ככה, בעיקר ב''רגליה די יפות'' או ב''שרק שוב לא יהיה פיחות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חווה אלברשטיין שרה את השיר הזה, לא? אפשר לבדוק אם גם אצלה יש גליסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גליס? נשמע לי (במגבלות הסאונד) כמו סלסול. חשבתי שאתה מדבר על התפקיד של גלוסקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם פחות ברור אם זה מכוון או נובע ממגבלות הקול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו! לפי דעתי שניכם לא הבנתם מה זה גליס! :-) דוגמא (של ירון, מייסד הפתיל) לגליס היא ההברה הראשונה, "זה", ב"זה מכבר" בביצוע אסף אמדורסקי, על ההתחלה כאן. שימו לב איך הוא עולה לתו הרצוי (מי) מאיזשהו תו לא מוגדר מתחתיו, והשוו לתו הפתיחה היציב בביצוע של אושיק לוי. זה ממש נשמע כאילו שאמדורסקי פשוט לא פוגע בתו הראשון, ומתקן במהירות. גליס (מהמין המעצבן) "קלאסי" יופיע אצל זמר בינוני בתחילת משפט מוזיקלי או מיד אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית, לפני שהגרון שלו התאפס על הצליל המדוייק. ב"החיים יפים" שנידון למעלה אני שומע טיפה סלסולים אצל פליישר, וגליסנדו מכוונים אצל גלוסקא, אבל לא גליסים, במובן שלדעתי ירון התכוון אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גליס זה פשוט קיצור של גליסנדו, לא? והם יכולים להיות מכוונים או לא-מכוונים, והם יכולים להיות מעצבנים או לא מעצבנים, (ולרוב הם מעצבנים, ולאחרונה או לא-מכוונים או חלק מאופנה של רשלנות). לא? לא הייתי נטפל לגלוסקא אלמלא הדוגמה הוטלה לפתחי. מחר או מתישהו אפרסם לאיזה שיר אני התכוונתי, ואז תגיד מה דעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שגליס זה קיצור של גליסנדו, אבל אנחנו מנסים להבדיל בין מינים שונים שלו. הנה ניסיון לקיטלוג. גליס ממין א' נובע מיכולת קולית נמוכה - חוסר יכולת לפגוע ישר בתו הנכון - וכאמור, יופיע בד"כ בתחילת משפט מוזיקלי או אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית. גליס ממין ב' נשמע כמו גליס ממין א', אבל הוא מושר פחות או יותר בכוונה, כי הזמר שמע יותר מדי זמרים ששרים עם גליסים וחושב שגליסים זה יפה. גליס ממין ב' עשוי לפיכך להופיע בין שני תווים קרובים טונלית באמצע משפט מוזיקלי, כלומר במקום בו הזמר לא היה צריך להתארגן על הצליל הנכון. הגליס על ההברה "זה" בתחילת הביצוע של אמדורסקי הוא או ממין א' או ממין ב' (הימור שלי: א'), אבל הגליס על ההברה "נה" בסוף המשפט "עוד חודש, עוד שנה" (39 שניות לתוך השיר) הוא בעליל ממין ב'. גליס ממין ג' הוא אפקט קולי, אחד מבין רבים, שזמר מיומן ובעל חוש טעם ישתמש בו במשורה. דוגמא: ההברות "where" ו-"o", במשפט "somewhere over the rainbow" בתחילת הביצוע הזה של ג'ודי גרלנד. שימו לב שבפעם השניה שהיא שרה את אותה השורה (52 שניות אחרי תחילת השיר), אין גליסים. גליס ממין ד' הוא גליסנדו מלא 1 - מעבר מצליל אחד לצליל אחר לא בקפיצה, אלא תוך שירת/נגינת כל רצף התדירויות שביניהם, כאשר לצליל הראשון יש זכות קיום מלאה בפני עצמו (כלומר הוא לא "הכנה" לצליל שני), ובכל ביצוע של השיר/מנגינה - עם גליסנדו או בלי - היה צריך לכלול אותו. להפתעתי לא הצלחתי להיזכר בדוגמא ממש טובה, וההכי מוצלחת שעולה על דעתי כרגע היא הגליסנדו שבין שתי ההברות במילה crazy בשיר בעל אותו השם של אירוסמית' (דקה וכמה שניות לתוך השיר). בניגוד לגליסים ממין א'-ג', הכיוון של גליס ממין ד' הוא במקרים רבים מלמעלה למטה. כשכתבתי שאני שומע גליסנדי מכוונים אצל אופירה גלוסקא ב"החיים יפים" התכוונתי לגליסים ממין זה. בנוסף, יש סלסולים למיניהם, שחלקם כוללים גליסים/גליסנדי, אבל בוא נשים אותם בצד. הגליסים המעצבנים (לדעתי), ושאליהם אני חושב שירון התכוון, הם אלה מסוג א' ו-ב'. אני לא הבחנתי בכאלה ב"החיים יפים", וגם לא ב""לא פעם בקיץ" שהזכרת בתגובה 361779. ____________________ 1 כדי שלא אואשם בבורות אציין שיש המבדילים בין גליסנדו לבין פורטמנטו, כאשר המינוח הראשון שמור למעבר בין שני צלילים תוך השמעת כל הצלילים הבדידים ביניהם (בנבל או בפסנתר, למשל), ואילו השני שמור למעבר דרך כל רצף התדירויות שבין הצלילים (בכלים המאפשרים זאת, כגון כינור, טרומבון, או הקול האנושי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסקירה! בשיר שעליו אני חד - נו, יאללה, מי שעדיין לא רוצה פתרון שלא יכנס לכאן - הם מסוג דל"ת; בכל אופן, זה משהו שברור שאלמלא מילות השיר, זו היתה נחשבת שירה רשלנית ומכוערת (וכמובן הזמרת זכת השירה לא היתה מעלה בדעתה לשיר כך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זיופים וגליסים בלתי פוסקים (ועדיין חינני ביותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, על איזה שיר אתם מדברים? כנראה שזה כבר לא נמצא ביוטיוב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, באמת ירד מיוטיוב. ירדן התכוון לשיר "תני לי להחליט" של ג'וזי כץ, מאחד הפסטיבלים הראשונים בשנות השבעים. לא מצאתי ביוטיוב עותק אחר לביצוע המקורי, אז הנה הגירסה של נינט לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תרצי לשיר בעצמך ולהפליא בגליסייך - הנה לך ליווי מוכן (רק שימי לב לאזהרה שמתחת לתמונה!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ריטה ביצעה את השיר הזה, לדעתי בצורה מדויקת יותר (אבל מה אני כבר מבינה, אחרי הסקירה המלומדת של יובל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שיפור משמעותי בַּדיוק (אך למשל לא בתו הראשון של כל בית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מין ד': כאן ב-0:55 וכו' וגם כאן ב-0:20, הגיטרה אבל גם הקולות גולסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור הראשון מוביל אותי להודעה: This video contains content from UMG. It is not available in your country. Sorry about that. איזה שיר זה? תודה על השיר השני. לא הכרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הראשון: Visage - Fade to Grey. השיר השני: !!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, חטפתי מנת יתר של אייטיז מהקליפ של השיר השני - התסרוקות, הבימוי, הסינתסייזרים... מתחרה אפילו בקליפ של Don't you want me ששיבצתי במאמר על הפנדר רודס, ושנראה כמו פרודיה על עצמו. בכל אופן, בהחלט מדובר בגליס ממין ד'. תודה. (אז אני לא מכיר אלבומים מוקדמים של הפינק פלויד. מה תעשו לי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נכה בך עם שלושה סימני קריאה!!!) הקליפים האלה באמת מפליאים. אני לא מצליח להיזכר אם בזמנו חשבנו שהם מרגשים ועמוקים או שהם מצחיקים לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קישור לשיר הראשון. באשר לשני - תודה על רגע, קט וחולף ככל שיהיה, של תחושת עליונות מוסיקלית עליך (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קובי אוז מספר לצביקה פיק בדיחה על הגליסים של צביקה פיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי. האם אתה ממליץ על הסדרה הזו כולה? (השמועה עליה רק חלפה עמומות ליד אוזני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, לא יודע. איכשהו התגלגלתי היום ביוטיוב לפרק הזה, שגם אותו ראיתי בדילוגים רציניים, ובמקרה נחתתי על בדיחת הגליסים. אבל נראה נחמד מאד, וכשיהיה לי יותר זמן אני מתכנן לראות את כל הסידרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נאלצתי לשפוט בעצמי :-) וצפיתי כבר בפרק וחצי עד עכשיו. יופי של סדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, כיף לצפות. למרות אקלקטיות מה בבחירת המרואיינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, אז שניכם עשיתם לי עוד יותר תיאבון לראות את הסדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה שאוז מדגים זה לא גליסים, אלא מליסמות, הלא כן? (ומליסמות הן אמצעי הלחנה לגיטימי ומקובל, מה שגרם לי קצת לבלבול בהאזנה ראשונה לבדיחה. בכל אופן הטענה נגד השירה של פיק הפתיעה אותי. ובדיוק כשתהיתי, השמיעו ברדיו את שושנת פלאים, וניסיתי לשים לב במודע למידת הדיוק בשירה שלו. באמת די מזעזע בקריטריונים של שירה קלאסית; טיפה גליסים, טיפה מליסמות לא מחויבות, הרבה ויברטו בתדר נמוך, ונדמה לי שגם זיופים סתם, אם כי לא תמיד אני משוכנע מה בשירה ומה בהקלטה. ועם זאת, 1. אולי בהשוואה לשנות השבעים זה באמת היה יוצא דופן וסיבה לבוז; בשביל קובי אוז לצחוק על זה בסדרה חדשה זה קצת מצחיק. אוז שר מדויק עכש"י, אבל אצל רבים מבני דורו והדורות שאחריו זה אפילו לא קריטריון. 1.5 (לא קשור) באחת משתי העונות שראיתי של "כוכב נולד", באחת מתוכניות האודישן, היה איזה רגע שבו פיק (אחד השופטים) התיישב באופן לא מתוכנן מראש ליד הפסנתר שהיה שם, ואילתר כמה שניות של ביצוע מחופף לחלוטין, ככה בשביל הצחוקים, של אחד השירים הישנים שלו. רגע אחרי שזה נגמר אמרנו לעצמנו אני ואשתי, לעזאזל, גם כשהוא כל כך מחפף, וגם כשכבר עבר זמנו לכאורה, הכריזמה שלו כזמר משאירה אבק לכל המתמודדים הצעירים שנתנו שם את נשמתם. 2. כל הזיופים לא מפריעים לביצוע להיות יפה, וללחן הנפלא שלו לזהור.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכותך למדתי עכשיו מילה חדשה - Melisma [Wikipedia]. אז קודם כל תודה. עד כמה שאני מבין את המושג, התופעה הצביקפיקית שקובי אוז צחק עליה היא טכנית אכן מליסמה, אבל מסוג מאוד מסוים - כזו שהלחן היה יכול להתקיים היטב גם בלעדיה, כי הראשון מבין שני הצלילים ששותפים לאותה הברה הוא רק קישוט מקדים לצליל השני, ה"עיקרי", וזה היה בסדר גמור לשיר רק את השני. אולי לזה התכוונת כשכתבת "מליסמות לא מחויבות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלזה התכוונתי, אבל ניסחת במדויק את מה שהיה אצלי רושם עמום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אני אוהב אותך לאה" יש כמה דוגמאות טובות לגליס הצביקפיקי הנ"ל - למשל ההברה האחרונה ב"הנה ימים רבים חלפו", והאחרונה ב"כעיני רחל". ובעניין שתי התגובות האחרות שלך, מתחתינו בפתיל: אני כנראה עוד יותר בור ממך בטניס, כי אפילו לא הכרתי את הביטוי "שגיאה לא מחויבת". ותודה גם ממני לאלון נחשוני, שבטוח קראתי פעם את התגובה שלו אבל שכחתי את המושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים האלה אני לא בטוח שהמליסמה לא מוצדקת - יש לה תפקיד מלודי, וזו אולי שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל במליסמה "אמיתית" זו לא שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה - ברור שעדיף איתה. למשל, אם נחסל את הצליל השני ב"התקווה" - "כו-הול עוד בלבב..." (ועל אחת כמה וכמה אם נחסל את הראשון) - המלודיה תינזק באופן חסר תקנה, בשונה ממה שקורה בשני המקומות שציינתי באאא"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(את ההשראה לביטוי "מליסמה לא מחויבת" קיבלתי ממונח שמשתמשים בו בטניס, "שגיאה לא מחויבת", שבתור בור בטניס תמיד הצחיק אותי - אם היא כן מחויבת אז איך היא בכלל שגיאה? - וגם עורר בי פליאה, שמונח שנשמע על פניו סובייקטיבי ואפור הוא מספיק חד-משמעי כדי לעשות עליו סטטיסטיקות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מצטער על הספאם, אבל את התודה אני צריך להעביר לאלון נחשוני, תגובה 573379.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הזדמנות טובה להמליץ על האוסף החדש של ארגוב בהוצאת ''הד ארצי'', ''מנגינה מאירה, מצלצלת'' - שלושה דיסקים ערוכים לתלפיות. גם לא פסחו, נדמה לי, על אף שיר שווה באמת מהשירים המוכרים (כך שלמי שלא ידע את יוסף מדובר בקורס מקיף), גם נבחרו ביצועים טובים (אפילו לא אחד מרגיז), וגם יש לא מעט פיתויים לשועלי זמר עברי ותיקים, בדמות אי-אלו שירים לא מוכרים וביצועים לא מוכרים. תענוג צרוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חלפה שעה מפרסום התגובה, ושמתי לב שחסר ''החולמים אחר השמש''. נו, אז למי שיקנה רק את האוסף יש עוד למה לשאוף... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחן שאתה מתעב, נכון? :-) אני דווקא שרה אותו לינוקא כשמטיילים במנשא, והוא תמיד מחייך באותו מקום - בעלייה החדה מעלה ב"נעבור" ("בין הברושים והכרם שנית נעבור"). הוא גם מחייך תמיד בעלייה החדה בסוף כל בית ב"שיר אביב" ("אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר") וגם בכל עלייה גבוהה אחרת בעצם. מעניין אותי האפקט החזק הזה של אותו מקום מדויק בשיר בכל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ, מעניין אם גם ינוקא-ירדן טייל במנשא ושיר אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי שיש לך שם זאטוט מוסיקלי במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את הבדיחה במשפט הראשון עם הסמיילי, אבל ליתר בטחון, תגובה 329450, משפט אחרון. אני לא טוב בזה כל כך, אבל נדמה לי שהעלייה ב"נעבור" היא במרווח קווינטה, ושמרווח קווינטה נחשב לנעים-באוזן קלאסי. נסי להחיִיך אותו עם "כְּשֶאִ", שתי ההברות הראשונות ב"חורשת האקליפטוס", דוגמת בית הספר לקווינטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיוך הגדול באמת של הינוקא מתקבל כשאמו מגיעה לסוף השיר. אתה מכיר את הרגשת הרווחה כשאיזו אזעקה רחוקה שלא היית מודע לקיומה מפסיקה לפתע לזמזם בתת ההכרה שלך? זהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצחקת אותי. אצלנו *אף פעם* לא מגיעים לסוף השיר. _________ ברקת, אם מסורה במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה היה סתם חיוך ידידותי. אבל כנראה שזכרתי לא נכון את רגשותיך לגבי השיר. אנסה ואדווח (הוא מטייל עכשיו בבטחה עם סבא בגן הציבורי, מקום בו האזעקות העולות ויורדות של אמא לא ישיגו אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ולא שיר הסנדלר), כאשר דיברת על שיר שרכטר שינה את משקלו ל7/8 (בצורה מקסימה לחלוטין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמו המקורי הוא אכן "שיר השיכור" (ככל הנראה) - כך הוא מופיע בטקסט של המקורי של המחזמר (וכך גם בדיסק של ההפקה החדשה), אולם בדיסק ההפקה של 1964 הוא נקרא דווקא "שיר הסנדלר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדירים הם המקרים בהם אני מוצאת דעה שקולעת לדעתי בתאימות כה "מוחצת". כמה הערות, תוספות וכו' [זה יצא ארוך משחשבתי, עמכם הסליחה]: דבר ראשון, אני חייבת לציין שגם יוני עטרי וגם אילי גורליצקי הם זמרים טובים לא פחות משהם שחקנים טובים - מדובר בבוגרי להקות צבאיות ששרו בהרכבים שונים (בניגוד לקושניר ולגיאת שהם בראש ובראשונה שחקנים, והראשון ממש לא זמר, למרות ששלחנו אותו פעם לאירוויזיון...). בעיני הם (א"ג וי"ע) עשו עבודה ווקלית מצויינת וגם יצקו הרבה אופי לדמויות. ציינת את המשחק של קושניר ושל גיאת כ"פרחי" מדי, ואני מסכימה לחלוטין, זו בדיוק המילה שחסרה לי ע"מ להגדיר את מה שהציק לי במשחק שלהם. ממירי מסיקה לא התרשמתי במיוחד עד להצגה (השירים שלה ברדיו לא סחפו אותי), אבל אחרי שראיתי אותה על הבמה - וואוו! איזו תותחית. מדובר בליהוק המוצלח ביותר בהצגה, היא נכנסת לנעליה הגדולות של רחל אטאס המנוחה ולא מביישת את המקור. ראויה לציון העובדה שהליהוק שלה נעשה עוד בהיותה אלמונית למדי - רק בהמשך השנה יצא הדיסק שלה והיא התפרסמה כזמרת. כמו תמיד, כשמלהקים ע"ס הכשרון נטו ולא ע"ס מדד ה"כוכבות" של השחקן, רואים את התוצאות בשטח. ההצגה עצמה מהנה ביותר - תלבושות, תפאורה וריקודים ססגוניים ביותר. נעשו שינויים בסדר השירים במחזמר וגם כמה תוספות פה ושם, רובם לא הפריעו לי. מעבר ליכולת השירה (והפרחיות המצערת במשחק) של השחקנים הראשיים, שני דברים הציקו לי במיוחד: א. החריזה המשובחת של אלתרמן קצת הלכה לאיבוד בהגיית הטקסט אצל השחקנים. אני מניחה שהגישה הפעם היתה להעביר את הטקסטים באופן מודרני וקולח יותר, כך שהעצירות במשפטים יהיו טבעיות ויותר בשפת דיבור מודרנית, ולא בהכרח לפי המשקל המקורי. מה לעשות שחריזה דורשת שמירה קפדנית על המשקל, וברגע שהחרוז מוקם פתאום באמצע המשפט בלי נשימה אחריו, הוא פשוט נבלע ברצף המילים, וזה קרה יותר מדי פעמים לצערי. ב. העיבודים החדשים של רכטר. יוני רכטר הוא אחד מהיוצרים האהובים עלי ביותר, ויש לי הערכה עצומה כלפיו. יחד עם זאת, נדמה לי שמרוב רצון לחדש ולרענן, הוא הלך לא פעם רחוק *מדי* מהמקור, לטעמי לפחות. אקדים ואומר שאני חובבת מושבעת של ארגוב וגם של מחזות זמר, קראתי את המחזמר במלואו, ואת הדיסק של 1964 יש לי כבר כמה שנים על המדף. בבואי להצגה החדשה האוזן שלי היתה רגילה מאד לביצועים המקוריים, ולא פעם היה קשה לי "להשתחרר" ולהיפתח אליהם. היו בחירות מוזיקליות שבהצגה עצמה הציקו לי ולאחר מספר האזנות לדיסק החדש התחבבו על אוזניי, כך שכיום אני כבר יותר מאוזנת בהתיחסות לעיבודים החדשים. הבעיה שלי עם רובם היא העובדה שמרוב תוספות, שינויי מקצב, מעברים מוזיקליים, ריקודים, תיפופים וכו', כל שיר נהיה חגיגה שלמה בפני עצמו, נמתח על פני דקות ארוכות מדי, ובמינון גבוה מדי זה פשוט הופך להיות טרחני ומעיק. נכון, העיבודים המקוריים באמת היו פשוטים, אבל פשטות היא לא בהכרח דבר רע. אם לקחת כמטאפורה ציטוט מהמחזמר עצמו "לא תמיד העיקר החוכמה, גם השטות מבקשת סיפוק." לפני כחודש, כשחזרתי מההצגה עם הדיסק, הרצתי אותו מספר פעמים ברצף, ואז חזרתי להאזין לישן. בהתחלה היה חסר לי פתאום העושר בעיבודים של רכטר, אבל אחרי שהאזנתי בקפידה שמתי לב שלמרות הפשטות שבעיבודים המקוריים, לא חסר בהם דבר - היתה תזמורת, היו כלי מיתר וכלי נשיפה במקומות הנכונים (הרבה יותר מאשר בעיבודים החדשים, ובתור חובבת כלי נשיפה וחליל בפרט, זה חסר לי). "כי הלב שום דבר לא עוזר לו, אם חסר לו דבר מה אז חסר לו". לא תכננתי לפרט על כל שיר (בהפקה החדשה), אבל פתאום שמתי לב שאני חשה צורך לעזות זאת... מצטערת על האורך, אבל אני לא מצליחה להתאפק. מי שירצה, יקרא. 1. שיר החכם והכסיל - ההקדמה הזו היתה קצת מיותרת לטעמי, ויותר מהכל מסקרן אותי מהיכן צץ בית נוסף לשיר - הוא לא מופיע בגירסה הקודמת וגם לא בטקסט של ההצגה. לא ראיתי קרדיט עבור תוספת טקסט לשיר הזה... מוזר. 2. לא נשמעה כזאת I - מירי מסיקה מלכה. 3. לא נשמעה כזאת II - התוספת של השירה של קושניר מיותרת למדי, וצורמת במיוחד השפה " תגידו מה קרה, על מה המהומה". לא רק שאין חרוז (לכל היותר עובר בקושי), אלא שיש הבדל במשלב בין שתי השורות. הראשונה בולטת במיוחד כיוון שהיא פשוט לא משתלבת באופן טבעי עם הטקסט של אלתרמן. אני רחוקה מלהיות אלתרמן, אבל אחרי שחשבתי על זה כמה דקות, הצלחתי להגיע להצעה הבאה: "הגידו על שום מה // היתה המהומה" (אפשר גם "כל המהומה" אם שרים את השווא ב-מ' כמו שווה ולא כמו צרה). גם מתחרז, וגם שומר על המשלב. 4. למה שלמה - הפרדת שיר היין לשני חלקים שונים היתה בחירה מעניינת, אבל לא התחברתי אליה. את שירת הראפ(?) הפגנה כלל לא אהבתי. על הבמה עם השלטים והריקודים זה עוד עובר איכשהו, בדיסק זו רצועה שאני מדלגת עליה בלי לחשוב פעמיים. 5. שיר השיכור - אמנם ההקדמה ה"מזרחית" אינה לטעמי (אני לא מחובבי הז'אנר, מה לעשות) והיא תמיד ארוכה לי מדי ומעיקה עלי... א-ב-ל ההמשך ב-7/8 פשוט מדליק לחלוטין, ומשדרג את השיר בכמה רמות. אני מאד אוהבת שירים במקצב 7/8, זה מקצב מאד שמח, ועל הבמה זו בכלל היתה חגיגה שלמה. אני מודה שלשיר הזה היה לי קל יותר להסתגל - מבין כל שירי המחזמר המקורי השיר הזה הכי פחות אהוד עלי (השירה של גורליצקי עם ההגיה המודגשת של הצירה המלא קצת מעיקה, הלחן הוא בעיני מהפחות מוצלחים, והעובדה שהשיר סובל מעודף השמעות לא עוזרת). פרט לכך גירסת השיר החדשה שוחררה לרשת כבר לפני כשנה, כך שידעתי מראש מה אני הולכת לשמוע והיה לי זמן להרגיל את האוזן ולהתכונן נפשית... לסיכום: מבחינתי מדובר בהברקה העיבודית של המחזמר ב-ה' הידיעה. 6. זה דודי מדוד - לא אהבתי. שינוי המקצב הפך את השיר לאיטי יותר ואבד לו חלק מהעוקץ שהיה במקור. הקצב המקורי שהיה קוצף ושוצף התאים במדוייק לטקסט ולהלך הרוח של נעמה, העיבוד החדש הוא משהו שונה לחלוטין, לא רע בפני עצמו, אבל פשוט לא קשור, לא משתלב. בביצוע המקורי הזעם של יונה עטרי פשוט נטף מכל מילה, היה בו הרבה פלפל, אבל גם אהבה לבעל, בעוד הביצוע החדש נשמע בעיקר מייבב ובעיקר "פרווה". 7. ריקוד נופרית - לא קיים בדיסק הישן, איזה כיף שהוא נכלל בחדש! 8. הנח להן שלמה - כנ"ל (ומירי מסיקה מלכה, כמובן). 9. אישי כמו כולם - ההקדמה המדוברת של גיאת (בקול מצטפצף) מדגימה יפה את עקרון ה"פרחיזם" עליו דיברנו. השיר עצמו עובר דיי מהר, אין לי הערות מיוחדות (לא מתעלה על המקור). 10. שיר הנקמה - מצויין, כמו כל השירים של מירי מסיקה. יש לציין שבשירים של נופרית השינויים בעיבוד היו מינוריים יחסית, וזה בהחלט לטובה. אהבתי את העיבוד הקולי של הבנות המלוות אותה. 11. שיר החכם והכסיל II - חמוד למדי, עיבוד קולי מעניין. הביצוע המועדף עלי היה ונשאר המקורי, אבל בנקודות; אין ספק שגם לביצוע החדש יש חינניות בלתי מבוטלת. ידיד שלי טוען שהם נשמעים כמו הגששים, במיוחד כמו גברי (נו, חוכמה גדולה, זה בגנים!) ואני טוענת שהם דווקא מזכירים לי יותר את התרנגולים (גם כן "הפתעה גדולה" - אחרי הכל מדובר בשירים של ארגוב...). 12. שיר היין - בסדר. לא מתעלה על המקור, אבל לא גורע. 13. שיר ערש - תוספת דיי מיותרת מבחינתי. על אף שמדובר בשיר נפלא, צדק ירדן בכותבו שהוא כבר לעוס למדי (יתכן שהפעם דווקא עיבוד ראדיקלי יותר היה מצליח להפיח בו חיים חדשים), והוא אכן מרגיש קצת זר ולא משתלב באופן אינטגרלי. 14. אל השדות - אוי ואבוי. העוול שנעשה לשיר הזה הוא פשוט בלתי נסלח מבחינתי. זה היה שיר הערש המקורי שחתם את המערכה הראשונה, אך כיוון שהפעם הונחת שיר ערש אחר, השיר הזה הפך לשיר הפותח את המערכה השניה. כתוצאה מכך העיבוד החדש הפך שיר ערש עדין (עם עיבוד חליל מקסים) למין שיר סמי-מזרחי שכאילו יצא מפסטיבל שירי הדכאון של הגשש. בפרט חסרה לי השורה (שהושמטה הפעם) ששר שלמה: "שלי שלי הוא זה השיר, אשר ירונו; כן הוא קיים, שירי, שיר השירים". 15. בודד אני - אין טענות על העיבוד, את השירה של קושניר אני פחות אוהבת. חבל במיוחד על ההחלטה להפוך את הבית האמצעי משירה לדיבור (ציינת את זה במאמר). זה אולי מבהיר את הטקסט, אבל דווקא הבית הזה הולחן בואריציה מעט שונה ומעניינת, והוא חסר לי. כמו כן חסר הבית האחרון "הרי לך מרוב משחק וחילופין למלך אין עם מי לשתות בגילופין" - למה סתם להשמיט? החלטה תמוהה במיוחד היא לשנות שתי מילים בשיר "בודד אני בזה" הפך ל"בודד אני בודד" ו"מה טוב היה ללגום" ל"מה טוב היה לשתות". איזו סיבה היתה לשנות דווקא כאן את הטקסט המקורי של אלתרמן? 16. זה לא בשבילי - אכן כך. הביצוע החדש מתחיל לא רע (הבנות המלוות), אבל נשאר רך מדי ובהמשך מתחיל להימרח ולהתפזר לכיוונים לא רלוונטים (ואלס קלאסי?! איך זה קשור?!) והוא פשוט מאבד את העוקץ. זה לא שהעיבוד רע, הוא מעניין, הוא נשמע טוב, אבל הוא ממש לא מתאים לסיטואציה. חבל במיוחד על קיצור הפאוזה הדרמתית-קומית אחרי השורה "וחסר לי שלמי בעלי" מה שדי פגם בבדיחה לדעתי. גלית גיאת לא מתקרבת ליונה עטרי, וההפסקות לריקודים ושלל "הדגשות" באמצע השיר מאריכות אותו יותר מדי, ולטעמי סתם קוטעות את הזרימה, הקצב והחיוניות שהיו במקור. 17. שיר המריבה - לא רע, אבל שוב, לא מתעלה על המקור. המשחק של עטרי ואטאס פשוט טוב בהרבה, ומה שיותר מציק לי הוא שבביצוע החדש נשמע שהן בעיקר מדברות את הטקסט במקום לשיר אותו. 18. שלמי ונעמה בארמון - כל מה שכבר כתבתי על השחקנים, נכון גם הפעם. 19. שמש מוף - שוב ביצוע ווקאלי נפלא של מירי מסיקה. גם הפעם אהבתי את הליווי הקולי של הבנות, פרט לסופרנית שנאלצה לצפצף את תפקיד החליל שהיה בעיבוד המקורי. אני יודעת שאני לא אובייקטיבת, אבל זה לא רק מהאהבה לחליל אלא באמת גם בשל העובדה שהצפצופים האלה פשוט לא נשמעו טוב (הבחורה מגיעה לגבהים האלה, אני לא מנסה לגרוע מיכולותיה הווקליות; אבל מבחינת השילוב, העיבוד כמכלול - לא אהבתי). אם כבר הגעתם עד הלום (סחתיין עליכם!) - מישהו אולי יודע מה זה "מוף"? 20. שיר הפיוס - אני אמביוולנטית. עיבוד מרענן ומעניין, אבל קצת יותר מדי... גם הפעם מרוב שינויי קצב ונסיון לגוון את העיבוד כמה שיותר, השיר לא זורם מספיק לטעמי, וחסר את החינניות והקלילות שהיתה במקור. למרות כל זאת (זה ישמע לכם סותר, אבל זה לא) הפעם דווקא אהבתי את הנגיעות המזרחיות ב"שלמי אתה אשכול הכופר" (רק חבל שהן נמרחו יותר מדי) ואת שינוי המקצב ב"מהר שלמי מהר חבקני". גם בהמשך היו משחקים מעניינים בשיר, שמצד אחד בהאזנה נטו נשמעים קצת "יותר מדי", אבל על הבמה תורגמו לריקודים מגניבים ביותר (החסרתי פעימה כשקושניר סובב באויר את גלית, סחתיין עליהם!). סה"כ אהבתי את השיר, היה שמח, זה העיקר. 21. שיר סיום - היי! נכון שגם המקצב המקורי הוא "הורתי" למדי, אבל העיבוד החדש מקצין את זה עד כדי כך שכל פעם שאני מאזינה לו אוטומטית אני רואה בעיני רוחי להקת ריקודי עם (עם התלבושות והכל!). פרט לכך, שלושה בתים קוצצו ממנו באכזריות, לא יפה! לא תאמינו, אבל בזאת סיימתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסכמות והפירוט, אני מוצא שאני מסכים איתך על הרוב (צריך באמת להרביץ למישהו על "תגידו מה קרה"; נראה לי שקם דור שכבר לא מודע לכך שזה לא תקני1! ההצעה שלך "הגידו על שום מה" וגו' טובה מאוד). "מוף" היא שמה העברי של ממפיס, מהערים המפורסמות של מצרים העתיקה (ואולי השם המצרי? "ממפיס" הוא בבירור תעתיק יווני). 1ומי שכבר כן יודע שהציווי צריך להיות שונה מהעתיד מתכנת אתרי אינטרנט עם כפתור "כנס". את מי אני צריך לכנס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכשנו אותו לפני ההצגה והתענגנו עליו יחד, כך שבהצגה זיהינו את פניני אלתרמן ואפילו את הגמויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אפשר למצוא את הגרסא המקורית של המחזה לצפייה? (עם אילי גורליצקי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם ב-1964 ההצגה צולמה. יש לי יסוד לא-ודאי לחשוב שזו של 1982 (עדיין עם אילי גורליצקי) צולמה ושודרה בטלוויזיה (אולי ותיקים ממני יכולים לאשר מכלי ראשון). אם כך, יש סיכוי (אבל לא וודאות) שהיא נמצאת בארכיון רשות השידור. האם זה זמין לציבור? לא יודע, אם אתה מוכן להתאמץ מספיק אתה מוזמן לפנות אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"כך היה" שידרו בשנה האחרונה צילום של "שיר היין" מאותה שנה. הצילום בש"ל כמובן ובאיכות גרועה למדי, אבל מקסים לראות: http://www.youtube.com/watch?v=tMkNJVfkJXE עוד מארכיון הערוץ הראשון: יונה עטרי שרה את "זה לא בשבילי" (מתוך מופע מצולם כלשהו): http://www.youtube.com/watch?v=kSb_KoCOJgU היא מקסימה (על אף שהיא מתעקשת לשיר "בִּדִיוק" בעקביות מצערת). עיבוד כלי הנשיפה נשמע לי נאמן למדי לעיבוד המקורי (המקסים) של אריה לבנון. אחרון חביב גם כן מ"כך היה": דקה של אילי גורליצקי שר את "שיר הסנדלר" 1982: http://www.youtube.com/watch?v=GHJZulBhnTs (ושר "איננוֹ". *אנחה*. העולם אינו מושלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. יש לציין שהעיבוד של "שיר היין" כאן שונה מאוד מזה שבדיסק של ההצגה הראשונה - כל הקטע האינסטרומנטלי לא נמצא בדיסק, ולא השירה המואטת בסוף. אני מניח שמה שמצולם כאן הוא מה שהיה על הבמה, וזה מאשר חשד שלי - שהדיסק משלב הקלטות דיאלוגים/מונולוגים "חיים" מההצגה, כולל צחוקים ומחיאות כפיים מהקהל, עם הקלטות מוזיקליות מהאולפן. "החשד" (לא שזה פשע, כן?) הזה התעורר אצלי קודם רק בגלל שלפעמים המעבר בין הדיאלוג לשיר נשמע לא חלק. עכשיו מתברר שגם העיבודים המוזיקליים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הגיוני, מקובל ורצוי שהשירים מוקלטים באולפן. הקלטות חיות מהבמה נשמעות טוב פחות, ואין סיבה שההנצחה באלבום לא תהיה מיטבית. הרבה פעמים דווקא הקלטות חיות מהבמה זהו פתרון זול כשלא רוצים להשקיע בהקלטות אולפן. את הירידה באיכות שומעים היטב, למשל בהקלטה של "יוסף וכתונת הפסים" משנת 92' כמדומני (עם חוה אלברשטיין ושי זורניצר). ב. ייתכן (ואף מתקבל על הדעת) שהעיבודים שהיו על הבמה בשנת 1964 נשמעו ממש כמו בדיסק, אבל בשנת 72', אחרי 8 שנים, חלו שינויים. יכול להיות שבזמן הזה המחזמר ירד והועלה מחדש, סביר שהתחלפו שחקנים וצוות, אולי גם בעלי תפקידים משפיעים כמו במאי, כוריאוגרף, מנצח ומעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הם שוב הופיעו ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר"! הם - אילי גורליצקי (70), יונה עטרי (74), וגם אריה לבנון (78, הגילים באדיבות ויקי), שעיבד את המוזיקה להצגה הראשונה. איתם על הבמה היו התזמורת הסימפונית חיפה, המקהלה הקאמרית טבעון, ודפנה ארמוני (ינוקא) בתפקיד נופרית, במקום רחל אטאס שהלכה לעולמה. זה הלך כך: לבנון כתב עיבודים חדשים (לתזמורת סימפונית ומקהלה; במקור היו מעט נגנים וזמרים), וגם הלחין כמה קטעים לתזמורת בלבד, וגם ניצח. גורליצקי, עטרי, ארמוני והמקהלה שרו את השירים המוכרים, עם מעט העמדה, וביניהם ובין קטעי התזמורת תמצת גורליצקי את העלילה, תוך שיבוץ מעט חרוזים מן המחזה, מונולוג וחצי, וקומץ הגיגים וזכרונות מסביב למחזמר. האודיטוריום של חיפה היה מלא. אז איך היה? נשים דברים על השולחן - לא באים להופעה כזו בציפייה לניצוצות מוזיקליים חדשניים. אפילו לא למען הנוסטלגיה, שהרי מי שראה אותם בהצגה המקורית יודע שהחוויה הבידורית-אמנותית לא תשוחזר כאן במלוא עוצמתה. באים לחלוק כבוד (וחלק אולי באים כי הם מנויים לסדרה, אבל בכל אופן היה קהל מבין ואוהב). בהינתן זה, היתה הופעה ענקית. המקהלה היתה מפוספסת - הם לא קיבלו הרבה קטעים, והקטעים שהם כן קיבלו לא עשו עימם חסד. החלקים שלהם בשיר הסיום, ועוד יותר מזה "שיר השתייה", מהירים מדי למקהלה גדולה. המילים נבלעו לחלוטין והעליצות הדרושה נבלעה בכבדות. דפנה ארמוני התחילה בקול עצור להדאיג ב"לא נשמעה כזו", אבל התחממה בהמשך, עשתה "שמש מוף" מצוין, וב"שָֹרָתי בשחק" כבר פתחה את מלוא הפה ונתנה ביצוע אדיר. אבל ארמוני אינה הסיפור כאן (בעצם היא סיפור מעניין, אבל סיפור אחר). רק אציין לשבח את המלהקים שחשבו עליה: חוץ מזה שמבחינת שירה היא נהדרת לתפקיד, הקול שלה מזכיר מאוד את זה של אטאס. אריה לבנון הרשים: גם התזמורים וגם הלחנים החדשים היו יפים, אם גם לא פורצי דרך. נגיעה נחמדה במיוחד: בבית של ארמוני בשיר הסיום, המילוי התזמורתי שבין השורות שלה היה מנגינה "מצרית". יונה עטרי התחילה מהוסס - כללית בסדר, אבל עם כמה צלילים אבודים בשני השירים הראשונים. חששתי לה לקראת "שיר המריבה", שהוא גם קשה טכנית, גם משיאי המחזמר, וגם היא צריכה לעמוד בו כשווה מול ארמוני. אבל התברר שהיא רק שמרה לו כוחות: היא שרה בו בעוצמה, בדיוק ובהתלהבות, ולא נרתעה גם מתנועות ריקוד מפתלות גו ואגן. את האיכות הזו היא המשיכה גם ב"שיר הפיוס". ואילי גורליצקי? נראה שכבר זמן רב הוא התגעגע להופיע מול קהל. הוא פשוט חגג: התרוצץ על הבמה, פלרטט עם הקהל ("אין מה להגיד, אתם קהל מוכשר"), ושר גם בקטעים של המקהלה. גם הוא פספס כמה צלילים בסופי שורות, ומסיבה שלא ברורה לי רץ מהר מדי במונולוג המפורסם "היא את מלכי אוהבת", אבל מה זה חשוב. בנסיבות אחרות ההשתלטות שלו על הערב היתה יכולה להתקבל כטרחנית, אבל כאן זו המסיבה שלו, וקל לפרגן לו. אני מניח שמבחינתו הם יכולים לצאת עכשיו לסיבוב הופעות. כאמור, זו הופעה שאולי החלק הכי חשוב בה הוא מחיאות הכפיים בסוף (ארוכות ובעמידה). אבל המשתתפים הרוויחו אותן ביושר, גם הערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, כמה אני מקנא! (נדמה לי שהייתי האלמוני מתגובה 214892) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני זו לא הופעה חד-פעמית. תהיה לך ההזדמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה הזדמנות נוספת, ב-9 במרץ בהיכל התרבות בתל-אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי מההופעה לפני זמן קצר (תודה! תודה!). הרושם שלך התקיים גם כאן, תו לתו ולפרטיו. באופן כללי, כמעט כל המשתתפים השתפרו עם התקדמות ההופעה. דפנה ארמוני התחילה גרוע, ובשירים המאוחרים היתה מרשימה ביותר. למען האמת, עד שקראתי את תגובתך בשנית הייתי בטוח שהיתה בעיה בסאונד. המקהלה באמת לא תרמה, וחבל, חוץ מאשר בשיר אחד (שכחתי איזה). יונה עטרי היתה מצוינת, ובאמת הרשימה במיוחד בשיר המריבה ובשיר הפיוס. בהיותי ילד, הקטע היחיד שזכרתי מההופעה (בטלוויזיה) היה הילוכו התרנגולי של גורליצקי בשיר הפיוס; כנראה אינני יוצא דופן, כי על פי מחיאות הכפיים הנקודה הזו היתה רגע השיא בהתרגשות הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פשוט מעולה. דפנה ארמוני הייתה ליהוק מוצלח ביותר (נופרית היא ללא ספק תפקיד ל"ביג מאמא", ולו המחזמר היה מוצג בחו"ל זה היה תפקיד לזמרת שחורה). לא מצאתי בעיה בשירה שלה ב"שערוריה כזאת", והשיר השלישי שהזכרת הוא "שיר הנקמה" (או "שיר המצרייה" - מה קרה ששכחת את שמות השירים?). אילי ויונה היו מצוינים כתמיד, נראה שיש אנשים שקורצו מחומר מיוחד והם פשוט לא מזדקנים... אריה לבנון שינה לא מעט אבל שמר על רוח העיבודים המקוריים (שלו) והחזיר עטרה ליושנה (אחרי ה"עיבודים" של רכטר זו הייתה חוויה מתקנת). המקהלה הייתה טובה, בעיקר בקטעים שמראש נועדו לשירה של כל הקאסט (למשל "שיר היין" היה מצוין, והעיבוד שהם שרו היה כבר אז, רק לא הוקלט לאלבום, מסתבר. ניתן למצוא אותו ביוטיוב http://www.youtube.com/watch?v=tMkNJVfkJXE). אני חולקת עליך - לא היה טעם לתת להם מלאכותית קטעים נוספים, גם ככה לא אהבתי שהם שרו את "שיר החכם והכסיל" (שנועד במקור לסולו של דמויות משנה). זה לא נשמע טוב בביצוע מקהלה וקצת התבאסתי, זה אחד השירים האהובים עליי ביותר. שיא הערב מבחינתי היה "אל השדות". זה שיר יפהפה ועדין, והוא בוצע ללא דופי, לשמחתי גם בנאמנות רבה לעיבוד המקורי. התרגשתי עד דמעות, מילולית. זו הייתה חוויה מתקנת כפליים, מאחר שבהפקה של הבימה הפכו את היוצרות, ומשיר ערש שחותם את המערכה הראשונה הוא הפך לשיר "מארש" שפותח את המערכה השנייה, פשוט רצחו אותו לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהפקה שראיתי, זו מלפני כמה שנים, עם קושניר בתפקיד שלמי, הם סיימו את המערכה עם ''אל השדות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הם לא, בוודאות. הם סיימו את המערכה הראשונה ב"שיר ערש" ("היכל ועיר נדמו פתע...") שגם הוא נכתב ע"י אלתרמן/ארגוב, אבל להצגה "אסתר המלכה" וזו הפעם הראשונה שהוא שובץ ב"שלמה ושלמי". שיר יפה, אבל מקומו לא שם, לטעמי. המערכה השנייה נפתחה בצעידה של קוצרים בדרך ליום עבודה בשדות, ואז הם שרו את "אל השדות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובן לשנתון עוד יותר מוקדם בזמר ובבידור הישראלי עדיין מופיע באופן סדיר: שמעון ישראלי (1932). לפעמים בצוותא ת"א, לפעמים בחיפה, למשל במוצ"ש ה-6 במרץ. עבדכם ינכח וידווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אפשר להבחין שהוא קצת פחות צעיר מפעם (מתקשה לפעמים למשוך הברות ארוכות, שמץ של רעד קל בידיים), אבל רק קצת. הוא שר ומדבר בקלות ובנינוחות, והבאס המיתולוגי עדיין רועם כשצריך. מתברר שהוא מגדיר את עצמו כשחקן יותר מאשר כזמר, ובהתאם המופע הוא של דיבורים (בעיקר על עצמו) לא פחות משל שירים. החומרים שלו טובים, יותר מכפי שחשבתי: השירים הסאטיריים (את רובם לא הכרתי) והמונולוגים עדיין עוקצים יפה, ובזכות מינון טוב של אירוניה עצמית הוא נחלץ מסנטימנטליות-יתר. ביתו אירית מלווה אותו בפסנתר חשמלי. יש לה מדי פעם שורה בשיחה פסאודו-ספונטנית איתו, ואז מבינים מה זה אומר שהוא שחקן, אבל היא באמת חמודה, והיטיבה לעבד את "עמוק עמוק העצב בעיניים" ואת "סתם יום של חול". הראשון הוא רגע שיא במופע: אחרי שהוא מקדים ומסביר למה הוא לא הקליט את השיר בעבר (אורלנד אמר לו שהוא צעיר מדי), הביצוע שלו מתחרה עם זה של אריק לביא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלכם הוא נתן רק קטע קטנטן מ"תורת היחסים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי שהוא שכח את המילים. גם ב''סתם יום של חול'' הוא לא שר את כל הבתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעית השירים האלה נמאסו עליו מרוב שימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. (אז מה, כולם כאן כבר ראו אותו לפני?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה עטרי נפטרה. יהי זכרה ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי שם בראשית שנות השמונים, שודר בטלוויזיה מעין סיפור אותו חייט (אילי גורליצקי) מספר לילד. כל מה שאני זוכר הם קטעי משפטים של גורליצקי: "אני תפרתי לגנרלים". "טלאי מאחור - כמו למכנסי רכיבה". כמו כן היה שם קרב תותחים מוזר, אני חושב שבין הרוסים לטורקים. מישהו יודע מה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתוך "המימיה שהלכה לאיבוד" של נחום גוטמן. אני לא משוכנעת לגבי הספר, אבל זה נחום גוטמן בברור. הדודה באה והביאה שמלה, מלפני המלחמה (מלחמת העולם הראשונה). מבד משובח - אבל עם קצת חורים. זה בשביל נחום, להכין לו מכנסיים ארוכים1. את החורים הציעה הדודה לאחות עם חוטים. לקחו את המכנסיים לחייט. את רעיון החוטים החייט פסל מכל וכל. "אני תפרתי לגנרלים. לי יש מספריים!" מכנסיים אינם גרביים ולא מאחים עם חוטים. הוא הכין מכנסיים, סידר את החורים שיהיו מאחורה, ושם עליהם טלאים משולשים, עם תפירה מסביב כדוגמא, כאילו בכוונה. תוך כדי כך, הוא סיפר על המכנסיים שתפר לגנרל רוסי. הגנרל יצא למלחמה, נפל בשביל, ושוביו הורידו ממנו את המכנסיים, הואיל והן היו כל כך משובחות. לאחר זמן הוא הצליח למצוא את שובהו, זיהה את המכנסיים, ולקח את המכנסיים בחזרה. אגב, אותן מכנסיים היו בעוכריו של נחום גוטמן, הואיל וכשבאו לגייס לצבא התורכי, הם לא הסכימו להאמין שהוא בן 15 וטענו שהוא בן 18, וכשיר לגיוס. והוא נאלץ להמלט. 1 כמקובל לבחורים שהגיעו לפרקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגנרל הרוסי היה קרוב של בר-כוכבא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בר-כוכבא נפל בשביל (והוא שם, בכלוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבר כוכבא, אם לא היה בעצמו גנרל אז הוא אכן היה קרוב של הגנרל. הבן שלי הגדיר אותו הבוקר כ-''איש צעיר, גבה כוכב''. אגב, הוא גם טען ש-''הוא היה גיבור, הוא קרא לדהור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תמיד חשבתי שאם הוא צריך עזרה מדרור אז כנראה הוא לא כל כך גיבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפץ על האריה! קפץ על האריה! כל העם אהב אותו, קפץ על האריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו אני לא הבנתי למה הוא קרא לי דרור, כששמי בכלל לא דרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא תפר לגנרל מכנסיים, אלא מעיל. סליחה ושליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכנסיים. לחלוטין מכנסיים. ולא מעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המעיל כבדרך ארץ, אז לבש יחיאל פרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הקישור שלקמן, בספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" יש סיפור בשם "מכנסים ארוכים". זה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הראשון מתוך 'סיפורים מצויירים' בו מספר גוטמן על החייט שתפר לו מכנסיים עליהם כתב 'אז ידעתי: האדם הזה, הצועד במכנסיים אלה, כבר נעשה בחור'. בהמשך, בסיפור 'עוד על מכנסיים ארוכים', אכן מתייחסים אל גוטמן הצעיר כבחור המשתמט מגיוס כי 'אלה מכנסיים של בן עשרים ושתיים'. בזמן העבודה מספר לו החייט על 'בגד' שתפר לגנראל רוסי (לאחר מכן אכן מתייחס הגנראל לבגד כמכנסיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא ואיום. את ה''בחור'' במשפט שנתפר על המכנסיים קראתי במבט ראשון ב-ו' חלומה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מימית הפלאים" ועוד שמונה-עשר סיפורים כתובים ומצוירים בידי נחום גוטמן. כנס וערך: אוריאל אופק. סיפורים שליקט מ"דבר לילדים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנים שאני מחפשת ולא מוצאת :( זה צורך נפשי אני פריקית של המחזמר של 1964 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית שכתוב שם "חסר במלאי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שלא. בכל אופן מי שמחפש את זה, יכול לחפש באתרים כאלה או להזמין בחנות דיסקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית שזה נכון ל2002? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי, וגם עכשיו כשאני רואה לא ברור לי מה התאריך הזה מסמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבינתיים _______ ובהזדמנות: מזל טוב להפונז ולתשע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופה, תראו מי קפץ לביקור! איזה כבוד. תישאר לקפה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |