הגרלות ענק בישראל ובארה''ב | 1287 | ||||||||
|
הגרלות ענק בישראל ובארה''ב | 1287 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מה בעצם מושך אותנו (טוב, לא "אותנו", אותי לא) להסתכל בציפייה על ההגרלות הללו? מפעל הפיס מנסה להדגיש כל הזמן את הפן החברתי של מפעלי ההגרלות - מרכזי פיס, פעילויות תרבות וכו'. גם הטוטו, אחרי הכל, "מקדם את הספורט בישראל". אבל לדעתי, אפשר לסכם את זה בשורה אלמותית של עוזר המפיק מתוך הסרט "חידון האשליות", שהיא גם הסיבה שמעולם לא ניסיתי להתקבל לאחד מאותם שעשועוני ידע דוגמת "מיליונר" או "הכספת" או "החוליה החלשה" בטלוויזיה: "הצופים לא מסתכלים על התוכניות כדי להתפעל מהידע. הם שם בשביל להסתכל על הכסף." וחוץ מזה, הגרלות הן מס על טיפשות, כבר אמרנו? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כרטיס הגרלה: נותנים תוחלת, מקבלים שונות. |
|
||||
|
||||
הלוואי שזה היה המצב - בפועל התשלום גבוה בהרבה מהתוחלת (אחרת מפעילי ההגרלות לא היו מרוויחים...). |
|
||||
|
||||
זה בדיוק הענין - מפסידים בתוחלת, תמורת העליה בשונות. |
|
||||
|
||||
שמי שמבקש להיות עשיר מאד, צריך להשתתף במספר גדול יחסית של אירועים בעלי תוחלת שלילית נמוכה, מתוך תקווה שבאחד מהם לפחות הוא יהנה מהשונות הגבוהה...בעניין זה מומלץ מאד ספרו של נסים טאלב: |
|
||||
|
||||
האם הכוונה היא למין "הילוך שיכור", נהמר שוב ושוב עד שנזכה בפרס הגדול או עד שנתרושש, מה שיבוא קודם? כי אפשר לחשב את ההסתברות להצליח באסטרטגיה כזו (דהיינו להתנגש במחסום הראשון לפני שמתנגשים בשני), ואם התוחלת בכל ניסוי שלילית, היא נמוכה מאד מאד. |
|
||||
|
||||
זוהי בדיוק האסטרטגיה של קרנות הון סיכון רבות - הן דוחפות את החברות שבהן הן משקיעות לבחור את המסלול עם הסיכון הגבוהה ביותר והרווח הפוטנציאלי המקסימלי ביותר מתוך ידיעה ברורה שהם גורמות לרוב החברות להכשל ומתוך תקווה שאחת או שתיים מתוך כל קרן שהן מגייסות תצליח ותכסה על האחרות ולמעלה מכך. |
|
||||
|
||||
לא נכון. אני דווקא רואה את הטריוויות בשביל הידע (וגם לראות אם אני מצליח יותר מהמתמודד), את הכסף הם יכולים לקחת. נחמד ה''מס על טפשות'' |
|
||||
|
||||
אם הצופים היו מסתכלים על התוכנית כדי להתפעל מהידע, היית מנסה להתקבל לאחד השעשועונים האלה? למה? |
|
||||
|
||||
אם ידע היה ערך חברתי אולי הייתי מנסה את כוחי, כדי לעודד את הערך הזה. בפועל, נראה לי שחלק נכבד מהאנשים אומרים לעצמם ''וואו, מאיפה הם יודעים את כל זה, אבל למי אכפת - יש שם הרבה כסף''. |
|
||||
|
||||
אנחנו השתתפנו פעם בטורניר זוגות של מלך הטריוויה וזכינו באיזה עשרים ומשהו אלף שקל. הנסיך טוען שהגיע הזמן שיהיה תגמול כספי לגיקיות. אני מסכימה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כפריק של ידע מאז שאני זוכר את עצמי, אני עדייו תמה האם זה ערך חשוב. ודאי שבתחום המקצועי ידע הוא דבר נחוץ ואף הכרחי, אך כאשר חבר הכנסת אלי כהן אומר לפנינה דבורין ("אוי לבושה. ואתם רוצים להיות נבחרי העם") שאינו זוכר מי היה יו"ר הכנסת הראשון,* ודוד מנע טוען שנהלל בנויה בצורת ח', מה זה אומר עליהם בעצם? למה זה משנה בכלל? מה המשמעות של שלל הטריויה האצורה במוחנו, מי יותר ומי פחות? האם יש לה זיקה מהותית לאינטלגנציה? האם מדובר על תבונה ורגישות? * אז מי היה יו"ר הכנסת הראשון? ודאי שאני יודע, היה לו גם שם מיוחד כזה, זה על קצה הלשון, אז שאף אחד לא יעיז לכתוב בלי להזהיר אותי מספויילר. ומי שהולך להציע למצוא את זה באתר הכנסת, שידע שזה פתרון עלוב שלא אבחר בו. למה? היתכן שמדובר בגאווה ודעה קדומה? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע לא זוכר וממש גם לא אכפת לי. ידע הוא דבר שאני משתמש בו לשם צורך, יש עוד המון דברים שאני לא יודע כי ככל הנראה אני לא אזדקק להם , לא בשיחה אם מכרי ולא אפילו בדיון באייל. אני משתדל לדעת דברים שמעניינים אותי ומי היה היו''רהראשון ועד האחד לפני אחרון ממש לא חושב לי. |
|
||||
|
||||
פעם מזמן קראתי את "שלושה בסירה אחת" ואהבתי. לפני שבוע קניתי לידידה את הספר ליום הולדתה. מדובר במהדורה חדשה ו*מוערת*. כלומר מסביב לטכסט, כמו פרשנות למקרא, הוסיף דני קרמן שלל הערות ידע על מקומות ומושגים המופיעים בטכסט. האם הנאתי מקריאת ספר מוער שכזה תתעצם לעומת הטכסט הבסיסי לבדו? האם חווית הקריאה שלי תעמיק בעקבות כך? האם ידע הוא דבר שטחי? או בסיס לכל העמקה? |
|
||||
|
||||
זה בדיוק הזמן להמליץ על ספר, שהמלה מצחיק עושה לו עוול, בדיוק כמו שהיא לא מתאימה כל כך ל"שלשה בסירה אחת" או לספר המשך הרפקאות החברים בגרמניה "שלושה בתיור Bummel". הספר The ascent of Rum Doodle מאת וו.אי. באומן מספר על משלחת מטפסי הרים שמורכבת מקבוצת ג'נטלמנים נהנתנים, ששמה לעצמה מטרה לטפס לפסגת ההר הגבוה ביותר בעולם, שגובהו 40,000 רגל וחצי. אנתרופולוג ומומחה השפות של הקבוצה שוכר להם סבלים מקומיים, אך עקב מגבלות לשוניות הם מגלים שממתינים להם 30,000 סבלים סובלניים "היוגיסטנים הם אנשים מוצקים, עצמאיים, חברותיים, בעלי הדר ושמחת חיים. שפתם איננה כוללת פעלים ומדוברת כליל דרך הבטן" הוא מסביר. "פרון אמר שאלה דברי שטות. אם הם היו מדברים רק דרך הבטן, הם היו סובלים בקביעות מבעיות גזים. קונסטנט אמר שלמעשה זה כך, זוהי מחלה לאומית. פרון שאל כיצד הם יכולים להשאר עליצים. קונסטנט ענה שתודות לאופיים החזק". ועוד, על טבח המשלחת פונג וכיצד ליכולתו הקולינרית היתה השפעה מכרעת במסע במעלה ההר. כמובן שעיקר ההנאה מהספרים האלה נובעת לא כל כך מההרפתקאות שעוברות עליהם, לא מהיחס האנין שלהם לעולם אלא מהשפה, דבר שאובד כמעט לחלוטין בתרגום. אגב, באחת החניות במעלה ההר, אחד מחברי המשלחת מרענן את נפשו בקריאה בספר שלושה בסירה אחת. |
|
||||
|
||||
קניתי, קראתי, והתאכזבתי. עדיף היה לקרוא בפעם העשרים את שלושה בסירה אחת. |
|
||||
|
||||
לעיתים ידע הוא דבר שיטחי ולעיתים אינו כזה. למרות שהמאמרים על הקוונטים אותי מאוד עיינו אני בטוח שאת אחי הם היו מאוד משעממים, כל אחד יכול לרכוש ידע בתחומים אחרים, וידע שיש לאחי בתחום המזון לי אין ולא ממש מעניין אותי לרכוש ידע בנושא, למרות שאצלו מדובר בתחביב ואפילו אני אוהב שטעים לי. אגב אני אוהב ספר כמו שהוא ללא תוספים לסוגיהם השונים. |
|
||||
|
||||
אני מודה שאת "שלושה בסירה אחת" לא קראתי. אך בעניין דומה, ברוב הספרים של טרי פראצ'ט יש המון בדיחות שכדי להבין אותן (ולהנות יותר מהספרים) צריך כמות מסויימת של ידע כללי. עד כדי כך, שלמרות שאין ממש מהדורה "מוערת", יש באינטרנט אתר שמקבץ את כל ההערות הללו. כיף לעבור עליהן בקריאה שנייה של ספר, ולראות מה פספסנו: |
|
||||
|
||||
אני בטוח שגם אני הזכרתי תכונה זו של ספרי טרי פראצ'ט. לא משנה, טוב לאתר אינטרנט שיהיו בו חזרות על גבי חזרות, שלא יאבד לו המידע. על כל פנים, אכן כן, עוד כמה מאות שנים, כאשר תשתנה האנגלית לחלוטין (והרי, האנגלית המודרנית היא עצמה רק בת כמה מאות שנים), עד שלבסוף רק בלשני-עתק (archaeolinguists) יוכלו להנות מיצירותיו. |
|
||||
|
||||
>זהו? זה בסדר? עכשיו אני יכולה לכתוב? מצויין. יש כאן מספיק שורות מתות. לימדו אותי בדג. נה לכם< יוסף שפרינצק >ואפילו לא בדקתי בשום אתר. אני גם ככה לא יודעת לחפש דברים באתרים. |
|
||||
|
||||
הבן של שפרינצק (יאיר?), היה ח"כ ומספר 2 ברשימת מולדת של גנדי, בפעם הראשונה בה נכנסה המפלגה לכנסת (88). |
|
||||
|
||||
והמר''ן הולמס היה אומר, כי טוב לאדם להגביל את הידע שלו לתחום עיסוקו, להחזיק את ראשו כחדר מסודר ומאורגן, ולא למלא עצמו בטריויה חסרת-ערך, חדר מבולגן עם חולצת הוואית פה, שבר מראה שם. (הוא לא היה מתבטא, כמובן, במלים אלו בדיוק, אבל אני הכנש''ם, הפרשן המקראי הדגול, ומותר לי.) |
|
||||
|
||||
לא מעט זוכים, בארץ ובעולם, לא הסתדרו לאחר הזכייה הגדולה. חלקם אפילו הגיעו לפשיטת רגל או לסכסוכים משפחתיים חמורים כתוצאה מהזכייה וניהול לא נבון של הכספים. נראה לי רצוי לחלק את הפרס ב"מנות" קבועות, נגיד 20% מהזכייה מיידית, והשאר אחת לשנה (או לפרק זמן קצוב אחר, שיוגדר מראש). זה צריך להיות חלק מתנאי ההגרלה, והמטרה היא למנוע מהזוכים "לאבד את הראש" (למרות שייתכן שחלק מהאנשים, יבזבזו את כל המנה בידיעה שעוד כמה חודשים מגיעה המנה הבאה). ההצעה מתייחסת לסכומים גדולים (למשל, מעל מיליון ש"ח במקרה הישראלי). |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה זו השיטה הנהוגה בארה''ב |
|
||||
|
||||
בארה''ב ניתנת לזוכה אפשרות בחירה (בחלק מההגרלות, לפחות). |
|
||||
|
||||
הסכומים ב''תשלומים'' הם הרבה יותר גבוהים (גם אם מחשיבים את הריבית). |
|
||||
|
||||
מי שמציעים לו היום 90 מיליון דולר במזומן או 180 מיליון לאורך 30 שנה צריך להיות אידיוט לא קטן כדי לבחור באופציה השנייה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה? |
|
||||
|
||||
1. הנתונים הכלכליים מצביעים על פיחות חד הצפוי בשער הדולר, עד לרמות של 1.4 דולר ליורו במהלך השנים הקרובות. תשלום של מיליון דולר בעוד שנתיים עשוי להיות שווה כ 30-40 אחוז פחות משוויו הנוכחי. 2. אפשר לנחש (למרות שלא בדקתי) שדירוג האשראי של מנהלת הלוטו ושל חברות הביטוח שלה נמוך מזה של הבנקים הגדולים ושסכום הזכיה אינו נהנה מביטוח של ממשלת ארה"ב בדומה לביטוח הבנקים ע"י ה FDIC. 3. כמו שלימדו אותנו בצבא - דברים טובים לוקחים כל עוד הם שם, דברים רעים דוחים במידת האפשר... |
|
||||
|
||||
בארה"ב כל הכנסה חייבת במס, כולל זכיות גדולות וקטנות בלוטו. לבחירה אם לקבל את הפרס במכה אחת או על פני 20 שנה יש משמעות מבחינת תשלומי המס. אם זכית בגיל 50 כשסביר להניח שאתה בשיא המשכורת, אז גם מדרגת המס היא הכי גבוה. בפנסיה, מדרגות המס יורדות. גם כן, יש זמן להתייעץ עם מומחים לתכנון מס, כולל כל נושאי הירושה, מתנות (אמיתיות או פיקטיביות) לילדים ועוד. לטל - הריבית היא דבר משתנה לאורך זמן ואי אפשר לתכנן ל20 שנה על סמך רמת הריבית הנוכחית, אלא אם את הסוגר את כל הכסף. אפילו אז, סביר שתסגור סכומי כסף במדרגות של ריבית-זמן שונות, לשנה, 5 שנים, 10 ואולי גם ל30. |
|
||||
|
||||
כי עם הריבית הנוכחית הוא יכול לקבל קרוב ל 100% בעשר שנים. |
|
||||
|
||||
בארץ. בארה''ב הריבית נמוכה בהרבה. |
|
||||
|
||||
"לא מעט זוכים, בארץ ובעולם, לא הסתדרו לאחר הזכייה הגדולה. חלקם אפילו הגיעו לפשיטת רגל או לסכסוכים משפחתיים חמורים כתוצאה מהזכייה וניהול לא נבון של הכספים" - מעניין, האם יש לך מחקרים שתומכים בטענה זו? (באתר של מפעל הפיס מצאתי טענה הפוכה - גם-כן בלי שום תמיכה מחקרית...) |
|
||||
|
||||
יש סיבה שהאייל הקורא עושה פרסומת למפעל הפיס? שילמו לכם בשביל זה? למה בכלל פרסמתם את הידיעה הזאת? איזה דיון יכול להתפתח מתוך השטות הזאת? לכלכתם. |
|
||||
|
||||
א. לא. ב. תגובה 116141 אתה גם מוזמן לדון על ההשלכות של מפעל ההגרלות בישראל. על מימון תרבות בזכות הגרלות ולא מכספי מיסים, על המשיכה שלנו "לראות כסף" ולהתלהב מסכומים גדולים שלא יגיעו אלינו, וכו'. |
|
||||
|
||||
כלומר, היה לך משהו להגיד על זה, אז החלטת לשים ידיעה על הנושא? ואם אני נורא רוצה להגיב, נגיד, על הידיעה הזאת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2342493,00.h... , אז גם אני יכול להוסיף ידיעה לאייל ולפרסם את התגובה שלי אחרי זה? אני ישמח אם דובי יצטרף לדיון ויגיד מה הוא חושב על ידיעות חדשותיות "חשובות" כאלו באייל. |
|
||||
|
||||
שאלות 20, 21. |
|
||||
|
||||
כן, קראתי כבר. ובכל זאת, השיקול שלכם נראה לי מוזר. פעם שלחתי הצעה לידיעה, ובסוף דובי ענה לי ואמר שבגלל שעבר כל-כך הרבה זמן עד שהוא קרא את האימייל, זה כבר לא רלוונטי. אבל אין לי דרך אחרת ליצור אתכם קשר. מה שזה אומר הוא שאם לי יש תגובה מאוד חשובה למשהו שקרה, אין לי שום כוח להכניס ידיעה לאייל כדי שאוכל להגיב עליה. אבל אם לך יש, אז דווקא יש לך את הכוח. נראה לי שאם השיקול שלך להכניס ידיעה הוא רק זה ש-לך- יש מה להגיד על זה, למרות שקשה מאוד ליצור דיון מתוך הידיעה, אז זה שיקול לקוי. ושוב, אני -א-שמח אם דובי יצטרף לדיון ויביע את דעתו. דובי? השמיע קול! |
|
||||
|
||||
אתה יכול גם לבצע מחטף: לפרסם את הידיעה שלך כתגובה בדיון קיים בנושא קרוב או בעדכון החדשות האחרון. את הידיעה על yes (איזה דיון אתה מצפה שיתפתח בעקבותיה?) יכולת למשל לפרסם בתגובה בדיון 560. |
|
||||
|
||||
לא יודע איזה דיון יתפתח בעקבותיה. סתם בחרתי כותרת מויינט. איזה דיון בדיון ציפה ערן שיתפתח בעקבות הידיעה הזאת? |
|
||||
|
||||
תגובה 116155 הנה, יצרתי לולאה בדיון. |
|
||||
|
||||
גם כן דיון... אני מסכים שהופתעתי קצת לראות את הכותרת (אחרי שדקות ספורות לפני כן קראתי על הזכייה בארה"ב ושקלתי בחיוך להציע לך לפרסם על זה ידיעה - אבל על "הללויה"?!), אבל, נו, שויין, שיהיה. לאיש בלי נצח: לערן, כמו גם לשאר חברי המערכת, יש שיקול דעת מלא בפרסום עדכוני חדשות באייל. היו מספיק פעמים שאני פרסמתי עדכון חדשות שנותר גלמוד ונטול תגובות לעד. גם אם אני לא חושב שזו ידיעה מעניינת במיוחד, אני לא חושב שיש טעם לדיון הזה. לגבי ההצעות לפרסום תגובות - המצב בעבר אכן היה בעייתי, כי אני סנילי, איטי ועצלן. כרגע, הודעות שנשלחות לעורך מגיעות לא רק אלי אלא גם לטל, ואם אני לא טועה - גם לערן, כך שיש סיכוי נמוך יותר שההמלצה לא תתקבל מסיבות טכניות. זהו, נראה לי. יום טוב. |
|
||||
|
||||
הודעות שנשלחות לעורך לא מגיעות אלי. כשסוף-סוף נכניס את כתובת האימייל news@haayal.co.il אז אולי ההודעות האלו יגיעו אלי. |
|
||||
|
||||
הדבר הכי מעניין בחירטוט ששמו ''הללויה'' הוא שאנשים מצייתים ואומרים את המילה הזו במילרע, כמו בפרסומת ברדיו. |
|
||||
|
||||
אני מתעבת הגרלות, הימורים, משחקי מזל ואפילו התערבויות. שלא לדבר על קומדיות של טעויות, שגורמות לי לכבות את הטלוויזיה ולנשום עמוק. כנראה סוג של פוביה. |
|
||||
|
||||
עשית לי את היום! כמוני כמוך (במיוחד בנוגע לקומדיות של טעויות). ובנוגע ללוטו: כמי שמתעסקת בסטטיסטיקה למחייתי, די ברור למה אני לא קונה כרטיסי לוטו. |
|
||||
|
||||
אני מחוייבת ע"פי חוק (אני גרה בקו-אופ). ונדמה לי שגם אם לא הייתי מחוייבת, הייתי מבטחת: כשמדובר על אסון עם תוצאות כ"כ טראומטיות, אני "לא לוקחת צ'אנס" - גם אם סטטיסטית הסיכוי שיקרה משהו לדירה שלי הוא מזערי, הרי זה סיכון שלא אקח. לעומת זאת, אם הסיכוי שלי לזכות בלוטו הוא אותו הסיכוי בדיוק, הרי שאם לא מדובר באסון פוטנציאלי, הוא באמת נראה כסיכוי זניח מכדי לגרום לי להוציא עליו כסף. |
|
||||
|
||||
אם כך את מבינה של רק תוחלת העיסקה היא שקובעת, אלא משהו חמקמק יותר (נדמה לי שהכלכלנים מדברים על ''תועלת''). |
|
||||
|
||||
בתיאוריה, הייתי שורפת מחר את הדירה שלי על כל תכולתה (בלי ביטוח), בשביל זכייה ב-200 מליון דולר בלוטו. אבל במציאות, יש לי ביטוח ואין לי כרטיס לוטו. |
|
||||
|
||||
נכון. אני חושב שזה היה ברנולי (לא לתפוס אותי במילה) ששם לב לפרדוקס מעניין: אנשים מגלים הענות שונה להמר הימורים בעלי אותה תוחלת. להמר על שקל בהטלת מטבע ניתן לשכנע רבים, אבל להמר על 100 שקל כבר יותר קשה ו-1000 שקל *ממש* קשה. אבל הרי הסיכוי לזכיה זהה בכולם : 50%, אז על מה מתבססת ההענות? הפתרון שהוצע היה שאנשים לא תופסים את המציאות באופן אובייקטיבי אלא מפעילים על הרווח "פונקציית התאמה". הפונקציה הזו נותנת משקל יותר גדול להפסד מאשר לרווח, ולכן אם תציע למישהו הימור על 1000 שקל, הוא קודם יחשוב על ההפסד האפשרי. אז אנחנו לא תופסים את העולם אובייקטיבית, ונוהגים בהתאם לתפיסתינו הסובייקטיבית (יתכן שזה מה שזיכה את כהנמן בנובל עכשו, לא ממש מבין לעומקו של המחקר שלו). אני תוהה כמה מודלים העוסקים בעובדות ואנשים מתייחסים לתובנה הזו, וכמה, מתעלמים ממנה. |
|
||||
|
||||
זו טענה מוזרה. הרי גם אם תבקש מאדם *לתרום* שקל אחד, הוא יענה הרבה יותר מהר מאשר, נגיד, אם תבקש ממנו לתרום 100 או 1000, בלי קשר לעובדה שאין לו שום אפשרות להרוויח. הנחת יסוד א': לאנשים לא מפריע לקבל כסף. הנחת יסוד ב': אנשים מעדיפים שלא להפסיד כסף. כמה שיותר הפסד, ככה יותר גרוע. מסקנה: הרתיעה מהאפשרות להפסיד כמות גדולה של כסף גדולה הרבה יותר מהרתיעה מהאפשרות להפסיד כמות קטנה שלך כסף, מבלי שהשמחה מהרווח האפשרי תשתנה מהותית. |
|
||||
|
||||
המשפט האחרון שלך מכניס למשחק את אותה "פונקציית התועלת" שהזכרתי קודם: התועלת של המליון השני עבורך קטנה יותר משל הראשון. אני רק לא רואה איך זה מסתדר עם העובדה (?) שבהגרלות בהן הפרס מוכפל, למשל אחרי שאין זכיה בשבוע מסויים, הסכום הכולל שהמהמרים משלמים יותר ממוכפל. |
|
||||
|
||||
דניאל ברנולי אכן עסק בנושא, והוא אכן שם לב לפרדוקס, אבל זה לא הפרדוקס הזה. מה שהוא הראה זה שאנשים לא מקבלים החלטות רק לפי תוחלת התשלום אלא גם מתייחסים לסיכון הטמון בו (הגדל ככל שההתפלגות התשלומים "רחבה" יותר), ורובנו בד"כ מראים נטייה של שנאת סיכון - כלומר, נעדיף לקבל 50 ש"ח במזומן מלהשתתף בהגרלה שמקנה בסיכוי שווה 0 ו - 100 ש"ח (הפרדוקס אגב נקרא "פרדוקס סט. פטרסבורג, וכל חיפוש ברשת יעלה מאה אתרים המסבירים בדיוק מהו). "שנאת הסיכון" מסבירה מדוע אנחנו קונים ביטוח - נעדיף לשלם סכום ידוע מראש (הפרמייה) על פני השתתפות ב"הגרלה" בה אנו עלולים להפסיד את מכוניתנו, ביתנו או חו"ח את חיינו, על אף שבתוחלת הדבר אינו כדאי. לעומת זאת - ברוב מפעלי ההימורים (ו"הללויה" בכללם) תוחלת הזכייה נמוכה מעלות כרטיס ההשתפות - וקנייתו מצביעה על אהבת סיכון. כדי להבין מדוע הרבה אנשים גם מבטחים את רכושם (כלומר, שונאים סיכון) וגם קונים לוטו (אוהבים סיכון), צריך לקרוא קצת את עבודתם של כהנמן וטברסקי (עליה קיבל כהנמן את פרס הנובל לפני שבועיים)... |
|
||||
|
||||
משחק אני מציע את ההגרלה הבא. המהמר מטיל מטבע שוב ושוב עד שיוצא לו פלי. נניח שיצאו לו n עצים רצופים, הוא יקבל 2 בחזקת n אגורות. אם נסכם את ההסתברויות נראה שהתוחלת של כל תוצאה אפשרית היא אגורה (2 אגורות בהסתברות 1/2, 4 אגורות בהסתברות 1/4, 8 אגורות בהסתברות 1/8 וכן הלאה) כיוון שיש אינסוף תוצאות אפשריות הרי שהתוחלת של ההימור היא אינסוף. אני מוכר כרטיס למשחק הזה בעל תוחלת הפרס האינסופית במחיר השוה לכל נפש של 1000 שקלים חדשים. יש קונים? |
|
||||
|
||||
אולי תמורת שטר רמב"ם של 1000 שקל (ישן) במצב חדש... וגם זה לא בטוח. |
|
||||
|
||||
אם יצאו לי 30 עצים רצופים, לא יהיה לך ממה לשלם לי. יצאו 45 - גם ערבות מדינה לא תעזור. 60 - מוטטתי את הכלכלה העולמית. לכן התוחלת האמיתית של המשחק הזה אינה עולה על 50 אגורות. מוכר כרטיס? |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל רוב אלה שידחו את ההימור שהוצע לא עושים את החשבון שלך, הם נרתעים אינטואיטיבית מההימור בגלל איזו ''תחושת בטן'' לא מוסברת. במקרה הזה היא מביאה אותם למסקנה נכונה, אבל בהרבה מקרים אחרים היא משפיעה לרעה על ההחלטות שלהם, ואכן כהנמן וטברסקי עסקו בנושאים האלה רבות כפי שהוזכר במעלה הפתיל. |
|
||||
|
||||
זה בעצם שוב העניין של סיכוי וסיכון. נכון שתוחלת הרווח היא אינסופית, אבל הסיכוי להרוויח הוא קטן מאוד (אאל"ט אחד לאלף). הסירוב של אנשים לקנות כרטיס הוא לאו דווקא לא-רציונלי. רציונלי לדבוק בחישוב תוחלת אם המשחק חוזר על עצמו פעמים רבות. כאן זה לא המקרה: כדי להגיע לסיכוי גדול מחצי להרוויח, צריך לחזור על המשחק המון פעמים, ולשם כך צריך, כמובן, הון עצום. לא עשיתי את החישוב כמה פעמים צריך לשחק, אבל אני בספק אם למישהו בעולם יש מספיק הון. |
|
||||
|
||||
מעניין אם יש קורלציה (שלילית, אני מניח) בין הכיסוי הביטוחי שאדם עושה לבין נטייתו להשתתף בהימורים. |
|
||||
|
||||
יש מספר דרכים להגיע להחלטה אחת מהן היא לשאוף למקסימום תוחלת. שיטה אחרת היא למינימום נזק או סיכון אם תנסה להצמיד ערך מספרי למידת הנזק הנגרמת לך מ 1. תשלום דמי הביטוח במשך 10 שנים. 2. הנזק שעלול להיגרם לך מהאירוע שמולו אתה מבטח. עכשיו תכפיל את ההמספר הראשון ב 1 ותקבל אומדן לנזק שיגרם לך אם תבטח. תכפיל את המספר השני בהסתברות לאירוע במהלך 10 השנים הבאות. מה שיוצא גבוה יותר זו האופציה שבה יש יותר נזק. כיוון שאנשים נוטים ליחס משקל גבוה לנושאים כמו עובדה שהחותנת שלהם תזכיר לכולם בכל אירוע משפחתי איך היא אמרך להם לעשות ביטוח והם חשבו שהם חכמים גדולים ויודעים יותר טוב ותראו איך הם אכלו אותה, או להשפעה של נזק כלכלי כבד על מהלך חייהם, הם הרבה פעמים כן יעשו ביטוח. |
|
||||
|
||||
אז אתה אומר שגם הבילבולי מוח של החותנת הם חלק מהסיכון? מסכים. איפה זה נכנס בחישוב? ומה לגבי התיעוב שיש לאנשים מסוימים מעסקאות עם גופים גדולים שמחתימים אותך על המון ניירת בשפה משפטית שהם לא מבינים? ומה עם ההשפעה החיובית של פרסום? וההשפעה השלילית של מצב מדיני לא יציב? איך אתה משקלל את כל הפסיכולוגיה הזו למנגנון הבוחר כן\לא (לביטוח, טוטו, משכנתא וכו')? |
|
||||
|
||||
אני לא יכול לכמת את הדברים בצורה מספרית מדוייקת אלא רק להעריך בצורה גסה ולהחליט שהנזק שיגרם לי מאובדן כל רכושי גדול פי כמה וכמה מההפסד שיגרם לי כתוצאה מתשלום של סכום קבוע וידוע מראש. יותר מאחד חלקי ההסתברות שזה יקרה. אם היו לי הרבה ''רכושים'' הייתי סביר להניח שאובדן אחד מהם היה משפיע עלי הרבה פחות ואז אולי לא הייתי טורח לבטח אותו אבל כיוון שיש לי רק הימור אחד אני נותן לו משקל גדול יותר מערכו הכלכלי. |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן לשכנע אותי. מבלי להסכים או לסתור את מה שאמרת, אני רק אוסיף שגם לגודל הרכוש והמאמץ בצבירתו יש משמעות. אם אתה קבצן וכל רכושך עלי אדמות מסתכם בסמרטוט ועגלת סופרמרקט, אולי ההפסד של ''כל רכושך'' לא יהיה כזה טראגי. מאידך, ניתן לטעון שהשיקול הסנטימנטלי או אולי אפקט ''כבשת הרש'' מקנה דווקא חשיבות יתר לרכוש במידה והוא רכוש דל. |
|
||||
|
||||
אם הייתי קבצן לא הייתי מבטח את עגלת הסופרמרקט שלי. אם הייתי סוכן ביטוח הייתי מנסה לשכנע אותך לבטח את רכושך. השיקול שלי הוא לבטח את הדברים שיקשה עלי מאוד להשלים עם אובדנם כמו הדירה שאני חי בה והמכונית שלי. מה שאני יכול לחיות עם פגיעה בו תכולת הדירה, אני לא מבטח. חוץ מזה יש לי ביטוח חיים שזה ביטוח עם תוחלת שלילית. כדי לקבל את הכסף אתה צריך למות. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה זה ''לקבל''. אם אני חושב על המשפחה שלי ועליי כיחידה אחת, אז ''אני'' אקבל. |
|
||||
|
||||
אכן, אני זורק לפח בנון-שאלאנטיות את ההצעות לביטוח (מה שקרוי ''המשך האחריות'') המכשירים החשמליים והאלקטרוניים שלי, אבל המכונית והדירה מבוטחים. הדבר הזול היחיד שאני מבטח בכ''ז הם החיים שלי, אבל זה כבר משיקולים אלטרואיסטיים. |
|
||||
|
||||
בקטע של הלוטו התוחלת כן מקבלת משקל כיוון שמדובר בניסוי שחוזר הרבה מאוד פעמים. |
|
||||
|
||||
הסיבה לכך היא מה שנקרה עקרון התמורה השולית הפוחתת. נניח שיש לך רשימה של דברים שאתה רוצה לעשות עם כסף. נניח שהרשימה הזו מסודרת בסדר יורד של תמורה סובייקטיבית לשקל. אם יש לך x שקלים בסך הכל, אז תקנה את n הדברים העליונים ברשימה. אם תפסיד y שקלים, תאלץ לוותר על דברים בעלי תמורה סובייקטיבית רבה יותר מאשר תוכל לקנות אם תרוויח y שקלים. |
|
||||
|
||||
אני לא משוכנע שהבנתי. אם הפסדתי כסף, אני מוריד עוד פריטים מתחתית הרשימה. לעומת זאת, אם הרווחתי כסף, אז בכלל אין לי רשימה? |
|
||||
|
||||
לא, אז אתה קונה דברים מהמשך הרשימה שהתועלת בהם קטנה יותר עבורך. |
|
||||
|
||||
כל הרעיון של תוחלת מתייחס למספר גדול של ניסויים. דוגמא: אני מציע לך הימור. נעריך את שווי כל רכושך עלי אדמות. נניח שיצא 100000 שקל. נטיל מטבע. אם יצא עץ תיתן לי 100000 שקל, מה שישאיר אותך בחוסר כל (ולכן לא תוכל לחזור על ההימור) ואם פלי אני אתן לך פי 2 מזה. על פי חישובי תוחלת זה הימור משתלם מאוד אבל מעט מאוד אנשים יסכימו לקחת אותו כי הוא בסיכוי לא מבוטל ישאיר אותך חסר כל. עכשיו בוא נחשוב על הימור דומה במציאות קצת שונה. נניח שנינו מיליונרים גדולים שמשחקים בהטלות מטבע על אותם סכומים רק שהפעם 100000 שקל לא מי יודע מה הרבה כסף מבחינתנו. עכשיו ההימור נעשה מאוד כדאי עבורך כי אתה יכול לחזור עליו מספר גדול של פעמים ובממוצע אתה מרויח. בגלל לפעמים כדאי לעשות ביטוח גם אם מבחינת חישובי תוחלת אתה מפסיד ממנו. |
|
||||
|
||||
"עכשיו ההימור נעשה מאוד כדאי עבורך כי אתה יכול לחזור עליו מספר גדול של פעמים ובממוצע אתה מרויח" למה אתה חושב שהיכולת להמר מספר גדול של הימורי 50-50 מבטיח לי משהו? לא יצא לך מזה כלום חוץ מטירחה. |
|
||||
|
||||
"גם אם סטטיסטית" – זה בדיוק מה שניסיתי להגיד: גם אם די ברור למה את לא קונה כרטיסי לוטו, ההסבר לכך לא מגיע באופן בלעדי מהסטטיסטיקה, בה את מתעסקת למחייתך. |
|
||||
|
||||
ההסבר לאי קניית כרטיסי לוטו בא באופן בלעדי מהסטטיסטיקה. ההסבר לביטוח הדירה *לא* בא באופן בלעדי מהסטטיסטיקה. |
|
||||
|
||||
תסבירי בבקשה. (תגובה 116227) |
|
||||
|
||||
מה שאני מתכוון להגיד הוא שהעובדה שפלוני לא משתתף בהגרלת הלוטו וכן בוחר לבטח את רכושו אומרת, אם מניחים שפלוני זה מפעיל מערכת קבלת-החלטות זהה בשני המקרים, שהשיקול הסטטיסטי אינו השיקול היחיד *ואף אינו השיקול המכריע* במערכת קבלת-החלטות זו. לכן לא ניתן להסביר אף אחת משתי ההחלטות באמצעות הסבר סטטיסטי ותו לא. מסכימה? |
|
||||
|
||||
ארז כבר הסביר מצוין - אנחנו מייחסים משקל יותר גדול להפסד מאשר לרווח, וזה הגיוני - כמו שכתב דובי, להרוויח זה נחמד, אבל אם אני אאבד את הדירה, אני אהיה בבעיה רצינית. האם לא ייתכן שסטטיסטיקה מנחה את צעדיי כשאני מהמרת על רווח, אבל כשאני עלולה להפסיד את הדירה, אני אשלב שיקולים נוספים? ולפרדוקסים: לו הייתי חיה באמת ע"פי סטטיסטיקה, הרי שלא הייתי מעשנת, לא הייתי שותה, הייתי חוגרת חגורת בטיחות במושב האחורי, והייתי עושה ילדים לפני גיל 30. אז אני לא עד כדי כך רציונלית אחרי הכל. |
|
||||
|
||||
האם את מפעילה מערכת-שיקולים עקבית בקבלת החלטות? גם אם תעני ב"לא", אני אשאל אותך "האם את מפעילה מערכת שיקולים עקבית בקביעת מערכת השיקולים שתפעילי בקבלת החלטה כשאת ניצבת בפני דילמה?", ובסופו של דבר נגלה שההסבר להחלטה שלך לא להשתתף בהגרלת הלוטו וכן לבחור בביטוח הוא שקיבלת החלטה בתחום שנמצא מחוץ לסטטיסטיקה. אכן, מה שארז אומר הוא שהסטטיסטיקה לא מספקת הסבר להתנהגות האנושית. מסתבר (דומני שגם לנובליסט כהנמן היה חלק בכך) שגם הצגתה של "פונקציית תועלת" למשוואה לא עוזרת לנו להסביר את ההתנהגות. |
|
||||
|
||||
מישהו כבר זכה על האבחנה הזאת בפרס נובל. אותו סיכוי/סיכון רק מצדדים שונים מביא לידי להחלטות שונות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהגילוי החשוב של כהנמן היה אחר. לא סיכוי-סיכון מצדדים שונים (כמו לוטו לעומת ביטוח). החלטות בניגוד לחישוב התוחלת אינן בהכרח לא רציונליות, ויש כל מיני דרכים לנתח אותן (מצאה חן בעיני הדרך שהביא אפסאלון בתגובה 116333). מה שכהנמן הראה הוא שבאותה סיטואציה בדיוק אנשים יגיעו להחלטות שונות, כאשר הסיטואציה רק *מוצגת* בדרכים שונות. |
|
||||
|
||||
ראה תגובה 116247 |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין לשלם עבור סיכוי זעיר לזכות במשהו שאין לך לבין לשלם בשביל סיכוי זעיר להחליף את מה שהיה לך. אם הבית שלי נשרף ואין לי ביטוח, אני די תקוע. |
|
||||
|
||||
נניח שיש לך רכוש בשווי שני מליון שקלים, וחצי ממנו מבוטח. האם נכונותך לבטח את החצי השני תהיה שווה לנכונותך להמר על מליון נוסף, לו היה לך רק מליון אחד? |
|
||||
|
||||
יש הבדל. לא חלקתי על כך. כיוון שההבדל הזה נמצא מחוץ לתחום-השיפוט של הסטטיסטיקה (או, כמו שצריך היה להגיד כאן מלכתחילה -- של תורת ההסתברות), לא ניתן להסביר באמצעות תורת-ההסתברות לבדה את ההתנהגות האנושית באף אחד מהמקרים. |
|
||||
|
||||
בוא נתחיל שוב. אז למה חלק מהאנשים ממלאים לוטו וחלק לא? |
|
||||
|
||||
כי חלק מהאנשים יודעים לחשב תוחלת וחלק מאמינים לספי ריבלין. מעניין שאחוז מצביעי הליכוד בקרב ממלאי הלוטו גדול יחסית לחלקם באוכלוסיה (למרות שאני לא בטוח שאחרי הבחירות הבאות זה יהיה נכון). |
|
||||
|
||||
מרבית ממלאי הלוטו מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. מעניין למה. |
|
||||
|
||||
הייתי אומר שמיליון שקל ישנו הרבה יותר את החיים של מי שחי מהיד לפה מאשר את אלה של מי שחולם לקנות מכונית שלישית למשפחה. |
|
||||
|
||||
מליון שקל ישנו את חייו של בן המעמד הבינוני באופן מאוד, מאוד משמעותי. אני לא חושבת שזו הסיבה. |
|
||||
|
||||
אוקיי. אני יכול לחשוב על שני הסברים נוספים: 1. לבני המעמד הנמוך יש סיכוי קטן יותר שיהיה להם מושג ירוק בסטטיסטיקה. 2. לבני המעמד הנמוך יש נטייה חזקה יותר לצפות שהצלחה תיפול עליהם במקום שהם יגרמו לה. הסבר 1 נראה לי מצחיק בהתחשב במספר האנשים שאני מכיר, בני המעמד הבינוני, שענו "בטח" כששאלתי אותם אם יש סיכוי קטן יותר לקבל בלוטו את אותם המספרים שזכו בשבוע הקודם מאשר כל סדרת מספרים אחרת. הקוראים מוזמנים לערוך את הניסוי בעצמם (אבל לא באייל ולא בפקולטות שלהם, הייתי אומר). הסבר 2 נראה על-פניו סביר, משום שמי שלא מנסה לגרום להצלחתו רבים סיכוייו להגיע או להישאר במעמד הנמוך ממילא. אבל ההסבר מסריח אידיאולוגית, ולכן פסול בעיני על בסיס זה. מה שמביא אותי לתובנה פתאומית. שמאלן-חברתי לא יסכים בחיים שהמובטלים/עניים אשמים במצבם. ימני-חברתי יטען שהם במצבם מתוך חוסר כישורים או חוסר מוטיבציה. זאת אומרת: כולם בעד שוויון הזדמנויות בעיקרון. הימנים פשוט אומרים שכבר יש לנו שוויון הזגמנויות מלא, והשאר בידיים של בני המעמד הנמוך. השמאלנים אומרים שלא, אין שום שוויון הזדמנויות כרגע, וכדאי שנתחיל לדאוג לזה שיהיה. אבל מה זו "הזדמנות"? הרי אי אפשר להפריד בין הבחירה החופשית של אדם לבין הגורמים שעיצבו אותו (הנתונים להשפעת החברה). מי שלא למד לנצל הזדמנות, בעצם אין לו הזדמנות. ולכן האחריות של החברה למצבו של היחיד לא חייבת להיגמר אף פעם. המקום בו נגמר הימין ומתחיל השמאל הוא המקום בו נגמרת האוטונומיה של האינדיבידואל ומתחילות האחריות והסולידריות החברתית. אז אני אנסח את הסבר 2 שוב במונחים שמאלניים-חברתיים: מפעל הפיס מצטרף למנגנונים הקפיטליסטיים בקמפיין הדיכוי שנועד לשכנע את בני המעמד הנמוך בכך שאין להם סיכוי לצאת ממצבם בכוחות עצמם. _____________ עדי סתיו, נהנה לחשוב בקול רם |
|
||||
|
||||
1. הם צודקים. הסיכוי לכך שבשבוע הבא יצאו בדיוק אותם המספרים בלוטו קטן הרבה יותר מהסיכוי שיצאו מספרים אחרים. ושוב: יש לנו אופציה אחת של שישה מספרים ספציפיים, מול אלפי אופציות של כל קומבינציית מספרים אחרת. לא של קומבינציה ספציפית אחרת, אלא של *כל* קומבינציה אחרת. הדוגמא שלך נכונה לגבי מי שמילא טופס אחד ובו מספרים שונים מאלו של השבוע שעבר (הוא יכל בה-במידה למלא את המספרים של השבוע שעבר). היא לא נכונה כשאתה פשוט שואל איש ברחוב "האם הסיכוי שבשבוע הבא יעלו בדיוק אותם המספרים בלוטו קטן מהסיכוי שלא". 2. איך לבדך עלית על מה שמדעני החברה מתדיינים עליו כבר עשרות שנים! (בלי שום ציניות.) וסתם אנקדוטה בנוגע ל-2 - אכן מחקר שקראתי בנושא מראה כי בני מעמד הפועלים האמריקאי נוטים להאשים את הסביבה בחוסר הצלחה, בעוד בני המעמד הבינוני נוטים להאשים את עצמם. בני המעמד הנמוך מצפים שההצלחה תיפול עליהם יותר מבני המעמד הבינוני, מתוך תפיסת עולם שהסביבה היא שמשפיעה על הצלחות או כשלונות - דהיינו, שום דבר שאני כפרט יכול לעשות לא ישנה כהוא זה. ובנוסף, לוטו, כמו דת, הוא משהוא חיצוני להיתלות בו. ולעניים יש צורך חזק יותר להיתלות במשהו חיצוני. |
|
||||
|
||||
אה, ורק דבר אחרון - "מפעל הפיס מצטרף למנגנונים הקפיטליסטיים בקמפיין הדיכוי שנועד לשכנע את בני המעמד הנמוך בכך שאין להם סיכוי לצאת ממצבם בכוחות עצמם" - למעשה, מרקסיסטים וחבריהם מסתכלים על אותה הנקודה מן הצד השני - המנגנונים הקפיטליסטיים באים לשכנע את בני המעמד הנמוך בכך ש*יש* להם סיכוי לצאת ממצבם. |
|
||||
|
||||
אלא תאוריה מבוססת היטב שעוסקת במה שקרוי בפסיכולוגיה - מיקום שליטה פנימי ומיקום שליטה חיצוני. התיאוריה נמצאת בשימוש בעיקר בקרב חוקרים הבודקים הפרעות קליניות והתנהגותיות אצל בני נוער. בני אדם הנוטים בדרך כלל ליחס את הצלחותיהם וכישלונותיהם לסיבה פנימית כלומר- הם עצמם ורואים את הקשר בין מעשה לתוצאה כנתון לאחריותם, מאופיינים במיקום שליטה פנימי. הם מאמינים שכל מה שקורה להם הוא תוצאה של מעשיהם וחשים שליטה גדולה יותר במציאות ולכן יש להם מוטיבציה גדולה יותר לעשות דברים. לעומת זאת, בני אדם הנוטים בדרך כלל ליחס להצלחותיהם ולכישלונותיהם סיבה חיצונית - גורל, מזל, מזג האוויר, נהג האוטובוס וכו' מאופיינים במיקום שליטה חיצוני. הם לא רואים שום קשר בין מעשה לתוצאה וכל מה שקורה להם אינו תלוי במעשיהם אלא בגורמים חיצוניים. הם חשים חוסר שליטה במציאות ולכן יש להם מוטיבציה נמוכה לעשות דברים. אם נעזרים בתיאוריה בבחינת בני אדם ממעמד בינוני גבוה לעומת בני אדם ממעמד נמוך, מתווספת התיאוריה בנוגע לרצון להצליח והפחד מכשלון. נמצא כי בני המעמד הנמוך שרגילים ש''דופקים אותם'' והם מחוסרי תקוות שמישהו יעזור להם להתנייע חברתית, הם בעלי מיקום שליטה חיצוני ולפיכך לא מנסים כלל לשנות את מצבם. ובנוגע למספרי הלוטו - ישנם מנויים במפעל הפיס שמחזיקים בשיטת המספרים הקבועים ובמשך שנים ממלאים מדי שבוע בדיוק את אותם המספרים. |
|
||||
|
||||
מהנסיון הקטן שלי, בני אדם נוטים לייחס את הצלחותיהם לכשרונם ולחריצותם, ואת הכשלונות הם מייחסים למזל הרע. זה הופך את התיאוריה שהבאת על פיה. |
|
||||
|
||||
זה לא סותר: בוודאי לא את *כל* ההצלחות כל האנשים ייחסו לעצמם, ולא את *כל* הכשלונות הם ייחסו למזל. ואז אפשר, אולי, לאפיין בני אדם על פי מידת יחוס ההצלחות והכשלונות לעצמם או לסביבה, יחסית לממוצע (או בשקלול שונה להצלחות ולכשלונות). זה מסבך את המדד, אבל לא שולל אותו. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי אותך, והאמת היא שאני גם לא בטוח שאתה הבנת אותי. אם ההיפותזה שלי נכונה, זה הופך את יחסי הסיבה והמסובב בין מצבו הכלכלי-חברתי של האדם1 לבין הערכתו את השפעת אלמנט המזל על חייו. שוב יצא לי ניסוח מסורבל, אנסה להבהיר: עפ"י הרעיון שאני זורק, הסיבה היא החיים בזבל והתוצאה אמונה בחוסר מזל אצל השכבות הנמוכות, ובהתאם עבור השכבות הגבוהות: מאחר והצליחו, הם מייחסים יותר משמעות לכישורים. אפילו מי שזכה בלוטו מברך את עצמו על הבחירה הנבונה שעשה ("וואו, איך ידעתי להכניס את יום ההולדת של הכלב שלי"), בעוד כשלונות ברורים מקללים את המזל הרע שמביא עליהם בוסים בלתי אפשריים, עבודות משעממות והורים שלא הכריחו אותם ללמוד לבגרות. אוףףף, מאז הדיון על הרצון החופשי אני נתקל בקשיי ניסוח, אולי נשרף לי במוח איזה מעגל. בע"ה אדווח לגילית על שינויים באישיות, אם יאובחנו כאלה ר"ל. כרגע אני רץ לתפילת ערבית. __________________ 1- כמובן לא *כל* האנשים וכל שאר ההסתיגויות |
|
||||
|
||||
אה. סליחה ותודה. |
|
||||
|
||||
בני אדם שמודעים לעצמם וביקורתיים כלפי עצמם מייחסים גם את הכשלונות לעצמם (ואני לא מתכוונת ביקורתיים בצורה הרסנית). הדוגמא הישראלית הקלאסית הם כל העולים לקברות צדיקים (ויש הרבה כאלה) שמייחסים לסגולות הצדיק גם את ההצלחות וגם את הכשלונות בחייהם. מעבר לכך, במקרים של בני המעמד הנמוך, האמון שלהם בעצמם הוא לעיתים כל כך נמוך עד כדי שבשום אופן הם לא יסכימו לרעיון שהצליחו להשיג משהו בכוחות עצמם (למשל קידום בעבודה קורה רק כי הבוס אוהב אותו ולהפך - פיטורים הם רק כי הבוס ממש שונא אותו). |
|
||||
|
||||
לק"י טוב, אמרתי שזאת רק ההתרשמות הלא מדעית (לא תקפה ולא מהימנה, הה?) שלי מאינטרקציות מקריות עם מדגם לא מייצג של האנשים מסביבי. |
|
||||
|
||||
התרשמות אנושית טובה לא פחות ממדעית, גם סייגת מלכתחילה שמדובר בקומץ האנשים שאתה מכיר ולכן אתה בסדר (נכון שעכשיו אתה רגוע?). בנוגע לתוקף והמהימנות, הגונב מגנב פטור אבל אתה יוצא השלישי בשרשרת כך שאצלך שוב חוזר המינוס, אל תכניס את הראש הבריא והקטן שלך למחוזות חולים. |
|
||||
|
||||
תמיד המזל המחורבן שלי לוקח אותי לאתרים בהם לא מעריכים אותי. |
|
||||
|
||||
לאו דווקא. השווה למשחק הפרשנות המשעשע הפופולרי "היא אמרה לי לא, אני כנראה דוחה אותה" / "היא אמרה לי כן, היא כנראה נואשת". |
|
||||
|
||||
תודה על הסקירה המחכימה והמעניינת. לעניין המספרים הקבועים -- סביר להניח שרבים מבין אלה המהמרים על המספרים הקבועים, אם יזכו וירצו להמשיך להמר, יחליפו את המספרים שלהם מיד לאחר הזכייה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שממש יודעים. מה שכן, השאלה הזו היא שאלה על התנהגות אנושית (בפרט: קבלת-החלטות בתנאי אי-ודאות), אז הצעות לתשובה בוודאי באות (ועוד תבואנה) מתחום הפסיכולוגיה, ומחלקים מסוימים מתחום הכלכלה. |
|
||||
|
||||
למה זה ככה, את חושבת? ההסבר שלי די פסיכולוגיסטי - אני שונאת קונפליקטים שמבוססים על אי-הבנות וחוסר הקשבה. ובקומדיות האלה, הם תמיד מנסים להסביר ולא מצליחים, או שהדמות השנייה לא שמה לב. קונפליקטים אחרים אני דווקא אוהבת. למשל, לצעוק על קולגות שלא כפופים לי. סהרורי כזה. לגבי הימורים, הם מכניסים אותי ללחץ כזה, שאפילו זכייה לא מהווה לו קתרזיס ראוי. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שהסיבה היא הדביליות-לשמה של הרעיון שעולה לי על העצבים. והסוף האוי-כל-כך צפוי. למעשה, אני ממש לא יודעת. באמת שאלה טובה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל ככה צריך להגיד את זה! |
|
||||
|
||||
ואגב, כן, זה לא בוגר, אני יודע, אבל לאור הדיונים שכבר הולכים ומתפתחים כאן מותר לי לומר "אמרתי לך" ולחרוץ לשון? הייתי אולי שולח לך את זה בדואל, אבל לא השארת כתובת. |
|
||||
|
||||
נה לך. דפקא התפתח מתחת לתגובה שלי. ועכשיו, נגמר לי הטיימר (כי, כאמור, אני בלי נצח), ולכן אני אחזור לתהום הנשייה. ביי. |
|
||||
|
||||
אוי, דובי, דובי... מזמן לא צחקתי כ''כ. |
|
||||
|
||||
נכון? תמיד אמרתי שאני איש משעשע. אני עדיין תולה את האשמה בך. רק יצויין שאני חושב שייצגתי נאמנה את הקורא האלמוני שאכן זכה לתגובה כזו ממני פעם. או, כמו שאמר אלכס מאן - הדמויות הבדויות שלי מבוססות על אנשים שפגשתי באמת. אהם... נראה לי שאני אלך לקבור את עצמי עכשיו. |
|
||||
|
||||
אלכס אמר את זה? מתי? כשפגשת אותו בפעם השנייה...? |
|
||||
|
||||
שיחות איציק בעקבות החשיפה. |
|
||||
|
||||
סדום ועמורה, ביוזמת העורך הראשי. פשוט ביזיון. (גם) בגלל מגפת האלמוניות גליתי מבננות, ולאן אלך עכשיו? לפחות פופק אף פעם לא נחשף בצורה מבישה כזו. |
|
||||
|
||||
בהוד ובהדר שמאפיינים אותי מאז ומתמיד, אעבור בשתיקה על כל התקרית הזאת, ולא אזכיר לעורך הראשי ולצוות עוזריו את קיתונות השופכין ששפכו על ראשי, את הטרוניות והטענות שהטיחו בי ואת שאר המרורות שהאכילוני על חטאים פחותים בהרבה. לא, לא איש כמוני יזכיר את התלונות והנזיפות שהדירו שינה מעיני במשך לילות ארוכים ומרים ויסרו אותי בייסורי שאול בשעות הערות שלי, שהרי אני יודע להתעלות מעל חשבונות קטנוניים כאלה שיאים אולי לאנשים רגילים אך לא לבעלי גדולת-נפש אמיתית כמוני. כמה קל להכנע לרצון העז להוכיח, לתבוע את עלבוני, לשלוח הודעה שתהדהד מקצה האייל ועד קצהו ותעמיד את העורכים מבוישים ונבוכים קבל עם ועולם, וכמה נאור אני שאינני נכנע לרצון האנושי הזה. לא. יביטו הם עצמם בנפשם פנימה, יתייצבו לבדם מול האמת המרה שמכרסמת בנימי נפשם, ואולי בעוד שנים הרבה יוכלו להביט שוב במראה בלי להתחלחל. בחיוך דק, כמעט בלתי מובחן, אני אדפדף להודעה הבאה, נשאר נאמן לעקרונותי הגאים, שקט ונדיב ואכזר, ומקפיד הקפד היטב למחוק את הדוא''ל שלי כשאני חותם ''דוביכורדי''. |
|
||||
|
||||
מחיאות כפיים מקיר לקיר |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה עתה שבתי (יותר נכון, לפני שעה...) מטיול בשם "סדום ועמורה" אל הגבים בנחל אשלים ושות' ומה אני מוצא? 1. שהטיול שלי גולש גם לאייל. 2. כתבה מפתיעה למדי ב"הארץ": (המפתיע הוא שאני לא פניתי לעיתון בכלל, אך אני שמח על הכתבה). |
|
||||
|
||||
שאלת אותו אם האנשים האמיתיים האלה שהוא פגש, גם נהגו לסגוד לו ולחוכמתו באופן כל-כך אינטנסיבי? חוץ מזה גם הדמות שלי מבוססת על אנשים שפגשתי באמת1. ואגב, לדעתי אם הדמויות של מאן היו באמת עוסקות רק בהצגת דעות "מעוררות עניין", המעשה שלו באמת לא היה כזה "נורא". אני צריך להגיד שמאוד שימח אותי הפתיל הזה? מאוד שימח אותי הפתיל הזה. אגב אמרתי כבר פעם שאני המצאתי את הביטוי "מלכודת האיילים האלמונים"? אה, כן? טוב בסדר. חוץ מזה אני חייב להגיד שכל הסיפור הזה עושה לי חשק לאיזו חשיפה עצמית קטנה משל עצמי, אבל נראה. אולי בהזדמנות. 1 סתם אני בכלל לא דמות, יותר "אלטר-אגו" נדמה לי, למרות שבעצם אני בכלל לא בטוח שאני יודע מה זה. סתם נשמע לי מתאים. אה, ואני גם לא כל-כך בקטע של לפגוש אנשים ככה שגם מהבחינה הזאת זה קצת בעייתי. |
|
||||
|
||||
לא יודעת למה, אבל כשגם אתה וגם גולגר תומכים במשהו, זה מדליק אצלי אור אדום. |
|
||||
|
||||
ועכשיו, תוכלי לקרוא לי ליאור? |
|
||||
|
||||
שהיא לא קוראת לך ליאורה. |
|
||||
|
||||
במה גם אני וגם גולגר1 תומכים? 1שלמרבה המבוכה (של דובי כמובן) הוא אולי האדם היחיד שיכול להציל את העורך הראשי מלזכות בתואר "יוצר הדמות ה"מאנית" ביותר מאז עידן אלכס לשנת 2002". |
|
||||
|
||||
ביופי-טופי של זכות העורך הראשי להפוך את עצמו לטרול. |
|
||||
|
||||
ומה רע בזה? ולמה את משתמשת במילה "טרול"? |
|
||||
|
||||
זה ממש לא רע בפני עצמו. זה מערער אמון כיוון שהמערכת יצאה בזמנו נגד האלמונים ומחליפי הניקים 1, גם אם חלק מחבריה המשיכו לכתוב בצורה זו. טרול הוא מי שנכנס במסווה לפורום שבו מכירים אותו, כדי לעורר בלגן קטן. אבל אולי זה באמת כינוי חריף מדי עבור המקרה הנ"ל. 1 מעולם לא השתייכתי לקבוצה הזו, לא באייל. |
|
||||
|
||||
אני לא תומך בשום זכות של שום עורך ראשי להפוך את עצמו לשום טרול (=לכתוב במקביל תחת ניק בדוי?). הפתיל שימח אותי כי א. הוא פשוט היה מאוד מצחיק ומשעשע. ב. בהמשך למתקפת הצביעות שהייתה כאן פעם אחרי איזה פיצוץ, ובה כל העולם ואישתו תקפו (בין הייתר, ותוך כדי עירבוב מושגים) את "האלמונים הפחדנים" כתבתי שזה לא יהיה בלתי סביר להניח כי רוב הכותבים הקבועים ב"אייל" עושה מידי פעם שימוש ב"אייל האלמוני" (תגובה 106466 פיסקה אחרונה). עכשיו ניתן להוסיף לרשימת המכובדים שנתפסו ב"מעידתם" גם את העורך הראשי (ואאל"ט גם את עמית מנדלסון). כפי שכבר ציינתי, לטעמי, הדמות של דובי הייתה מביכה ב"מאניות" שלה. כלומר זאת לא הייתה סתם איזו דמות "אד-הוק" (נניח כזאת שתומכת באיזו עמדה, שדובי לא בטוח שהוא רוצה לעמוד מאחוריה), אלא זאת הייתה דמות שהקפידה לאזכר את יוצרה ואף לקדם את האינטרסים שלו בצורה די בוטה, ומבלי שזה יצטרך "ללכלך את ידיו". הנסיבות המקילות היחידות שאני יכול לחשוב עליהן כאן הן שאולי דובי עשה את זה מתוך מין חצי בדיחה מודעת לעצמה, שמלווה בחצי קריצה (לא שאני מאמין שהוא אי פעם היה חושף את עצמו בפומבי ביוזמתו). |
|
||||
|
||||
תגובה 111143 |
|
||||
|
||||
רציתי להגיד לו: כל הכבוד! (אם ידרוש רישום, תגידו שהשוטה שלח אתכם). |
|
||||
|
||||
פששש.. מרשים. |
|
||||
|
||||
תודה! עכשיו הגעתי לדיון כאן... |
|
||||
|
||||
העם איתך |
|
||||
|
||||
שוב, תודה לכולם. למעוניינים - כתובת האתר הרלוונטי |
|
||||
|
||||
המאבק על מערות אפקה ודרום גלילות נמצא בדיונים גורליים בוועדה המחוזית ת"א. חשוב שנציגי הוועדה יידעו שיש תמיכה ציבורית רחבה לדרישה לשמר את ערכי הטבע במסגרת תוכנית הבנייה. המעוניינים מוזמנים לשגר לוועדה המחוזית מכתב תמיכה בדרישות אלו. דוגמא הכוללת את כתובת הוועדה נמצאת כאן ובגירסת וורד 97: הגולשים מוזמנים! תודה מראש. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב (זוכר) שאי פעם הייתי אייל אלמוני , בטח שלא מתוך מטרה להיות אלמוני. |
|
||||
|
||||
א. לא הפעם הראשונה. צא וחפש איפה כבר נפלתי במלכודת. ב. אני לא יודע לשמור סודות. שתי דקות אחרי שהתגובה הראשונה פורסמה, כבר סיפרתי לאחד מקוראי האייל הקבועים שזה אני. סביר להניח שלא הייתי מחזיק מעמד לאורך זמן בכל מקרה. אם לא חשיפה פומבית - לפחות הייתי אומר לערן. ג. הקפדתי לאזכר את ''יוצרה'' כדי שלא יחשבו שזה אני, כמובן. מצד שני, הקפדתי שלא להגיב לעצמי. לא ישירות, בכל מקרה. בסופו של דבר, זה היה דיון ביני לבין עצמי בקשר לסבירות של הדיווח הזה. לא היה מקום לעשות אותו בפומבי, ואני מצטער שעשיתי כך למרות הכל. ד. מעולם לא אמרתי שאני מושלם. להפך. לפיכך, ומכיוון שהתנצלתי בפני ערן והוא, איש טוב שכמותו, לא ינטור לי טינה, הייתי רוצה לראות את העניין כסגור. |
|
||||
|
||||
א. זה בסדר, אני מאמין לך. ב. כן, רציתי להוסיף שם שאולי בפני ע''ב, באופן אישי, כן היית מתוודה. ד. גם אני מעולם לא טענתי שאתה מושלם, ומבחינתי העניין סגור. |
|
||||
|
||||
(נכון, אני לא אמור לענות לך יותר, אבל עקביות אינה שמי האמצעי) שירי מירי היתה דמות פלקטית להחריד שנוצרה בצלמה ודמותה של פזית הילדה המעצבנת מ'מה יש?' 1. היא בכלל לא מתקרבת בעומקה לדמויות כמו הצנחן המאני. בכלל, לא חששתי לחשוף אותה בפני ערן בילינסקי כדי להמחיש לו איזה מין לינקים בגוף התגובה הייתי רוצה להשאיל מבמה חדשה למותר האדם. זה שאח"כ הוא רתח מזעם עלי כי גלעד הלעיז על טל זה החלטה שלו. מומלץ במיוחד 'פזית בים' |
|
||||
|
||||
(ובכן ילדים, אנא סיפרו כמה פעמים הגיבו המגיבים גולגר ובועזסון, להודעותיו של הח"מ, מאז הכריזו כי אינם מתכוונים להגיב להן יותר. וכעת, נכון שכולנו מבינים שהכרזה כזאת - מעבר להיותה די פאתטית במישור העקרוני (ע"ע "אל תפנה אלי יותר בשאלות") - היא פשוט טקטיקה מחורבנת וחובבנית להחריד? תודה). לעניינו, דמות "מאנית" (עפ"י הגדרתי הפרטית והסוביקטיבית) היא דמות שעוסקת בעצמה, בקידום עניניה האישיים ובחיסול חשבונות עם מגיבים אחרים באתר, תוך שיוצרה שומר על נקיון כפיו, ממשיך להנות מ"הילת המכובדות" שלו. אין לכך כל קשר ל"עומק הדמות", שלדעתי היא בעיקר פונקציה של מידת הזמן שהיוצר משקיע בעיצוב דמותו. |
|
||||
|
||||
_____ העלמה עפרונית, מעולם לא ביקשה מאף אחד שלא יפנה אליה יותר בשאלות. בעיקר כי אף אחד לא שואל יותר מדי. |
|
||||
|
||||
ע"ע = עיין ערך. |
|
||||
|
||||
________ העלמה עפרונית, מפסיקה באופן רשמי את ניסיונותיה להצחיק את עצמה. |
|
||||
|
||||
אני אשמח מאוד אם תפסיק לנסות למשוך לי בצמות ולנסות לשרבב את שמי לכל מעידה פאתטית שלך. זאת בעיקר בשל העובדה שפנייתי אליך באופן אישי באימייל זכתה לתגובה גסת רוח מצידך. |
|
||||
|
||||
א. מעולם לא עלה בדעתי למשוך לך בצמות, נדמה לי שבעיקר בגלל נטייתך לאלימות פיזית, ובעיקר בגלל שעפ"י עדותך אותה נטייה לא נעצרת באיברים שמעל החגורה. ב. אמנם האתר הזה רווי בהוכחות ניצחות למוגבלותך החריפה בתחום הבנת הנקרא, אבל הייתי שמח לדעת איך הגעת למסקנה שבפתיל הזה מעורבת איזשהי "מעידה פאתטית" שלי. ג. זה לא מנומס להתייחס לתוכנן של הודעות אימייל אישיות, מבלי לבקש לכך רשות, באופן אישי, מכותב ההודעה2. ד. איזכורך בהודעתי היה בהקשר רלוונטי לתגובה לה הגבתי. 1 לע"ע, גם הפעם לא עשית כלום, ולא שזה אומר שאני לא אוהב אותך (בעיקר עם צמות), ולא שזה אומר שאני כליל נאורי. 2 לקהל קוראי ה"אייל" שקרוב לוודאי עוקב בדריכות אחר חילופי הדברים הללו, ותוהה בינו לבינו, "האמנם יכול להיות שההמ"ה חיבר תגובה שאופיינה בגסות רוח?!" - להד"מ. עותקים ישלחו במייל לפי דרישה. |
|
||||
|
||||
1 רק הערה קטנה לסעיף ג',לדעתי היא לא התייחסה כלל לתוכן,רק לסגנון. אבל סליחה,אל תיתן לי להפריע,אתה נראה "בשוונג".2 2 שיש המפרשים אותו כגסות רוח,אך חלקי אינו עמם. |
|
||||
|
||||
2 וגם חלקי אינו עמם. |
|
||||
|
||||
כן, חשבתי על זה עוד כשכתבתי את ההודעה (באמת), אבל עניתי לעצמי (כמו יהודי טוב) בשאלה: על סמך מה קבעה איילת שתגובתי באימייל הייתה גסת רוח? על סמך ה*תוכן* של תגובתי באימייל, אותו התוכן אותו יעדתי אך ורק לעינייה של איילת, מתוך ידיעה ברורה שהוא לעולם לא יחשף בפני יתר קוראי האתר ללא הסכמתי (בדיוק כפי שאני יודע למשל שאיילת לעולם לא תנצל את יכולתה לערוך תגובות לאחר שליחתן). 1אגב, זה לא אמור להיות "הלכה *עימו* לאורך כל הדרך"? |
|
||||
|
||||
ממתי תוכן וסגנון הם אותו דבר? אם י.אורן בסביבה שיניח לניצה,ויבוא וישפוט בינינו. 1 וואללה צודק,*עמו*. |
|
||||
|
||||
לא יודע. לדעתי הם לא. חוץ מזה לא טענתי שהניסוח שלי הוא הניסוח הכי מדויק בעולם, רק ש(א) כשקראתי אותו שוב, ב"פריוויו", הוא לא היה נראה לי מספיק לא מדויק כדי שאני אטרח לחזור ולתקן אותו, ו(ב) שבעצם ביקורתה של איילת על הסגנון שאפיין לכאורה את האימייל האישי אותו כתבתי לה, ישנה הפרה לא מנומסת של פרטיותי. אני לא חושב שיש הצדקה לכך שי. אורן יניח למי שהוגדרה על ידי אחד מן המכובדים והמוצלחים שבמגיבים כאן, כ"איום קיומי", ויטריח את עצמו בזוטות. אבל אולי אם במקרה הוא מחזיק איזו דמות משנה אחת או שתיים מן הצד, הוא יכול להניח לאחת מהן לבוא ולשפוט (לא שאני בטוח שיש מה). 1 ובטח שאני צודק. אני בשוונג. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה אולי נראה כמו צניעות, אבל זאת גאוותנות לשמה. אני יודע שבינך לבין טום קרוז המקומי אין לי סיכוי לצאת שנון, כך שהימנעות מדיון היא הדרך ההגיונית לשמור על כבודי. בסופו של דבר, ולהפתעתי, המניע שלי הוא כבוד. |
|
||||
|
||||
אבל ההזמנה נבעה מהערכה כנה לסגולותיך. 1 1 שמתבטאות בתגובה היפה הזו: תגובה 117384 |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אי אפשר באייל, בכוונה, לערוך תגובות לאחר שליחתן. אפשר רק להסיר אותן. כאן זה לא ארץ הצבי. |
|
||||
|
||||
אה. ומה לגבי האפשרות להחליף את שם כותב ההודעה לאחר שההודעה כבר נשלחה? |
|
||||
|
||||
גם את זה אי אפשר לעשות. אפשר להגיב מחדש תחת שם אחר. |
|
||||
|
||||
הטעות (הטכנית) היא שלי, ותודה על התיקון. כמובן שבפועל, במקרים מן הסוג של אותו המקרה אליו אני מרמז באלגנטיות אין קץ, מבחינת המשמעות והאפקט, אין הבדל. |
|
||||
|
||||
מקרים מהסוג של אותו המקרה אליו אתה מרמז לא אמורים לחזור על עצמם ואני מקווה שנצליח לשקם את היושרה שלנו בעיניך. בכל מקרה, הייתי שמח לגדוע כאן את הפתיל הזה ולהמעיט, באופן כללי, במטא-דיונים באייל ולהתרכז בדיונים עצמם. מה יש לך לומר על ההגרלות הגדולות ועל מפעל הפיס למשל? |
|
||||
|
||||
א. לפחות כאן אתה מתעל את האנרגיות הפמינופוביות שלך לכיוונים חיוביים. חזק ואמץ. ב. בעצם העובדה שאתה לא מסוגל לדון בשום נושא באופן אינטיליגנטי מבלי לנסות ולהתנצח עם אחרים. ג. מעולם לא התייחסתי לתוכן. כנראה משום שלא הצלחתי מעולם לפתוח חלק מהקבצים המצורפים שזוהו בסריקה כוירוסים והקרישו לי את המחשב פעמיים (שלא תגיד שלא נתתי לך צ'אנס). זו בעיני גסות רוח מעבר לעובדה שבאף אחת מהפעמים לא כיבדת את בקשתי הפשוטה לרדת ממני. ד. איזכורי בהודעותיך לא רלוונטי לשום דבר פרט להתנצלות. *לכל הדורשים עותקים - סירקו אותם קודם לכן. |
|
||||
|
||||
לא אוהב מישהו? מספיק שתעקם את האף באנינות ותפטיר משהו כמו "אויש, הוא שלח לי אימייל שהנורטון שלי מחק מיד". מוקצה מוקצה מוקצה. |
|
||||
|
||||
מעניין... 1. איילת הוציאה לאור את העובדה המבישה הזאת אודות המקורי. 2. המקורי, אחרי סערה של השתלחויות באיילת, השתתק באחת, ולא טרח להכחיש. 3. אחרי פרק זמן נכבד למדי מגיע לו עוד אלמוני גדול אשך, ומנסה לעוות את התמונה בתירוץ האינפנטילי הנ"ל. ועכשיו ילדים, מה אתם חושבים שקרה כאן ? 1. איילת שיקרה. המקורי זנח את כבודו באחת אחרי האשמה חריפה כל-כך. ורק אותו אלמוני מסתורי ואציל נפש, קם להגן על כבודו האבוד של הנ"ל בקול ענות חלושה. 2. איילת לא שיקרה. האלמוני השתתק באחת כיון שידע מה טוב לו. אולם אחרי שעות מספר ניסה ניסיון נואש אחרון זה להציל את כבודו, תוך זלזול משווע באינטיליגנציה של כל קוראי האתר. ישנו כמובן 3: 3. איילת לא משקרת. האלמוני השתתק באחת כיון שידע מה טוב לו. אולם אחרי שעות מספר ניסה *מישהו אחר* ניסיון נואש אחרון זה להציל את כבודו *של המקורי*, תוך זלזול משווע באינטיליגנציה של כל קוראי האתר. כמה מבדר לראות אלמוני מגיב כאלמוני. אתה בושה לשוביניסטים ולסקריפט קידי'ס כאחד ידידי. |
|
||||
|
||||
תגובתך אינה ברורה לי. ההנחה הלא סבירה היא שהתכוונת ל: 1. איילת הוציאה לאור את העובדה המבישה הזאת אודות המקורי בתגובה 116655. 2. בהנחה שהתכוונת ל-1, הרי הוא לא השתתק: תגובה 116743. אך, ככל הנראה לא לזה התכוונת. ההנחה הסבירה היא שהתכוונת ל: 1. איילת הוציאה לאור את העובדה המבישה ה ז א ת אודות המקורי בתגובה 116802. 2. אם 1 נכון- למה אתה מניח (אפילו לרגע! שהמקורי השתתק? הרי עוד לא עברו אפילו 24 שעות מכתיבת התגובה הזו, וכל אחד שעוקב יודע שהמקורי מופיע בד"כ בלילות, עקב עבודתו (השווה). תגובה 106269. 3. האם אתה טוען שהמקורי הגיב כאלמוני?! שוב, לא צריך הרבה כדי להבין שלפי השעה בה נכתבה תגובה 116963 הסיכוי הוא אפסי. מלבד זאת, ראה תגובה 95092. בקיצור- ממש לא נראה לי. |
|
||||
|
||||
מה יהיה? האם לנצח אני אצטרך לכלות את זמני בככתיבת לא מעט מילים, שאיש לא באמת יקרא, רק על מנת להפריך כל מיני טענות שמרוב שהן לא קשורות לשום דבר, קשה בכלל להחליט מאיפה להתחיל? הודעתה של איילת נכתבה ביום א' ב7 בבוקר. חלפו 11 שעות(!), אכן "פרק זמן נכבד למדי", עד שאותו אלמוני טרח לכתוב את מה שכתב. חלפו כ17 שעות עד שאני הספקתי לכתוב את תגובתי לטענותיה של איילת. אין ספק שמאז טיעוניך ההומוריסטיים והמשעשעים אודות ה"פיקטיביות" של דובי וערן, לא נראתה כאן תיאורית קונספירציה מוצדקת כל-כך. כמה משעשע שדווקא כותב כמוך שכותב הודעות כל-כך לא אינטליגנטיות1, מוצא לנכון להתלונן על "זלזול משווע באינטליגנציה של קוראי האתר". לסיכום: 1.לא שלחתי לאיילת שום וירוס. 2.האלמוני איננו אני. 3.אתה מוזמן להתנצל בזמנך החופשי. 4.אני לא ידידך. 1 למשל: "אני מהמר שכשעוזי כתב "לעשות סמיילי" הוא התכוון לחרם", או משהו בסגנון שכתבת לא מזמן. לא שעכשיו מישהו יאמין לי שכבר מזמן רציתי להתייחס בהזדמנות לתגובותיך הלא מוצלחות. |
|
||||
|
||||
נו טוב, הימור לא מוצלח. בגלל זה לא הייתי שם עליו כסף1, ובשביל זה הייתה האופציה השלישית בהודעה המקורית. חשבתי להוסיף התנצלות מותנית, אבל זה היה נוטל חלק מהעוקץ של ההודעה. תאוריית הקשר שלי על דובי וערן הייתה דמיונית בעליל מתחילתה, וחשבתי שזה ברור. אני מצטער אם אתה חושב שאני מספיק טיפש כדי להאמין ברעיון כזה, וכמובן שעכשיו כבר אין מה לעשות בקשר לזה. אני בטוח שאם תתאמץ, תמצא הודעות הרבה יותר מטופשות שלי מההודעה בקשר לסמיילי, שאני מתקשה לראות מה מטופש בה. אני מתנצל על 2. למרות האוכסימורון שבהצהרה. אל תדאג בקשר ל-4. תסלח לי אם אני נשאר סקפטי בקשר ל-1. -- 1 הנה ערן, ההודעה הזאת קשורה לדיון :). |
|
||||
|
||||
שמת לב מה כתבת בתגובה 117066? "ועכשיו, ילדים, מה אתם חושבים שקרה כאן?". "נסיון נואש אחרון זה להציל את כבודו" וכו'. "כמה מבדר לראות אלמוני מגיב כאלמוני". "אתה בושה לשוביניסטים ולסקריפט קידי'ס כאחד, ידידי". ואחרי כל זה "חשבתי להוסיף התנצלות מותנית"?! התגובה הזאת שלך יותר מעצבנת מהקודמת, ולו רק בגלל שאתה מנסה "לצאת מזה" במקום להתנצל וגמרנו. זהו, אני מיותר כאן, המקורי ילד גדול, פשוט לא יכולתי ללכת לישון ככה. חוסר צדק מקומם אותי. תגיד "סליחה" וגמרנו. |
|
||||
|
||||
אני משוכנע שבמצב הפוך היית אתה מתנצל וגמרנו. |
|
||||
|
||||
בתור מעריץ ותיק, מצב הפוך לא היה קיים. אבל לא התכוונתי להתנפל עליך (אם זה מה שעשיתי, כי עכשיו אני מרגיש שכן). |
|
||||
|
||||
אני יודע שהיו כבר שלושה ניחושים,אבל מה דעתך שפופק הוא רב"י? |
|
||||
|
||||
אין צ'אנס, לפי זמן התגובות. |
|
||||
|
||||
ראית את התגובה הזו של פופק? תגובה 117019 משהו עובר עליו? ותבדוק במנוע חיפוש כמה אנשים כותבים היפוטזה עם ט'. |
|
||||
|
||||
מנוע החיפוש הראה לי שגם מיכאל שרון כותב היפוטזה עם ט'. האם פופק הוא מיכאל שרון? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
פופק הוא מיכאל שרון? אני חושש לגזול מאבירי את תואר ההשערה המביכה של הלילה. וזכור לי לפחות פתיל אחד שבו פופק ומיכאל שוחחו זה עם זה.1 1 אני יודע שמיכאל יודע לדבר יפה עם עצמו,ובכל זאת. |
|
||||
|
||||
להפך, חביבי. השאלה נשאלה בציניות, כדי להראות לך שהעובדה ששניהם כותבים היפוטזה ב-ט'... לא יודע. לא נראה לי שפופק הוא רב''י, ממש לא. |
|
||||
|
||||
א. אני יודע שתאוריית הקשר שלך הייתה אמורה להיות הומוריסטית (זאת פחות או יותר הבעיה), כך התייחסתי אליה גם בהודעתי המקורית. ב. גם אני בטוח, זה היה סתם מהזיכרון ואפילו מבלי להביא את הלינק. לא מפתיע שאתה מתקשה לראות מה מטופש בה. |
|
||||
|
||||
ב. תקרא אותה שוב. זה היה ניחוש בלי לקרוא את הפתיל המדובר וסוייג בהתאם. אולי תופתע לגלות שכשמישהו לינקק לפתיל המדובר לא התקשיתי להבין את משמעות הביטוי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקראתי מספיק מהגותך ללילה אחד. כפי שכבר כתבתי זאת באמת הייתה סתם שליפה מקרית מהשרוול, וממילא שנינו הסכמנו כבר שישנן דוגמאות מוצלחות בהרבה. תסלח לי אם אני נשאר סקפטי (באופן כללי) לגבי משמעויות אותן אתה לא מתקשה להבין. |
|
||||
|
||||
אני תמיד סקפטי באופן כללי בקשר למשמעויות אותן אני לא מתקשה להבין. אני מרשה לעצמי להניח שאתה, בניגוד אלי, תמיד צודק. |
|
||||
|
||||
הרבה פעמים הסברת מה גורם לך לכתוב פה - זה עושה אותך אדם טוב יותר בחיים האמיתיים, אתה אומר. שיעזור לך אלוהים, אני מקווה שזה עובד. |
|
||||
|
||||
ברקת, באמת שאני לא רוצה להתערב (כן, אני יודעת, זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו), אבל האם באמת יש מקום ל"שיעזור לך אלוהים, אני מקווה שזה עובד"? התגובה שהגבת אליה נכתבה כתגובה להודעה שנכתבה בדיוק באותה שפה. |
|
||||
|
||||
שהייתי צריכה לשלוח לו את זה בפרטי. צודקת. כוונתי היתה להביע סלידה מכל הדם הרע שזורם כאן, לכל הצדדים. אם תרמתי לזה עוד יותר, מודה ועוזבת. |
|
||||
|
||||
הצדקנות לא הולמת אותך. חבל. |
|
||||
|
||||
א. נדמה לי שכבר חיוויתי כאן פעם את דעתי על האבחנות הפסיכולוגיסטיות שאת מתעקשת לתת כאן, ושהגיעו לשיאן באותה הפעם בה איבחנת אצלי תופעות מסוימות על סמך הודעה שלא נכתבה על ידי (תגובה 108334). ב. ישנן הרבה דרכים להגדיר את עצם העובדה שאדם כלשהו לא מסוגל לדון בשום נושא באופן אינטליגנטי מבלי לנסות ולהתנצח עם אחרים (זאת כמובן מבלי להתייחס לכך שאין כל קשר ממשי בין העובדה הזאת לבין התנהלותי, או לכך שתמיד משעשע לשמוע אותך מדברת על "לדון באופן אינטליגנטי"). נדמה לי שלא נוכל למצוא ולו אדם אחד שיסכים איתך שניתן להגדיר את העובדה הזאת כ"מעידה פאתטית". ג. כהרגלך יש כאן גבב של חלקיקי עובדות, שכמו שכבר כתבתי פעם לכנות אותו דמגוגיה או הוצאת דברים מהקשרם יהיה פשוט סוג של מחמאה. אני אתייחס רק לחלק מהדברים ובקצרה (ככל האפשר): לא שלחתי לך "קבצים" שלחתי לך קובץ "וורד 97", לאחר שהתלוננת שהודעת האימייל הרגילה ששלחתי לך יצאה "מג'וברשת". (מיותר לציין ש)הקובץ לא היה נגוע בוירוס. אני מצטער שהקובץ "הקריש" לך את המחשב, אבל לכנות מישהו גס רוח בשל כך, נו, בהתחשב בהגדרתך החדשנית ל"מעידה פאתטית" בסעיף ב', אולי זה לא מאוד מפתיע. קשר האימייל בינינו נעשה ביוזמתך, לאחר הודעה עניינית לחלוטין בכל קנה מידה שהוא, שפרסמתי ב"אייל". להודעה זאת מעולם לא טרחת להתייחס באופן ענייני, זאת למרות שהבאתי לידיעתך, עובדות שעמדו בניגוד לדברים המופרכים ש(שוב) טענת, ולמרות שבסופו של דבר (שוב) לא עמדת במילתך/איומך והגבת לה בפומבי, למרות שטענת שלא תעשי כן. ויש עוד ועוד, כמו למשל "הבקשה לרדת ממך", אבל אם אפילו אני כבר מתעייף, סביר להניח ש"הקורא המצוי" נטש כבר מזמן. ד. אין דבר כזה "איזכורי בהודעותיך לא רלוונטי". ישנן פעמים בהן רלוונטי להזכיר אותך (נניח כאשר הדיון עוסק בעורכים באייל ששמותיהם הפרטיים מתחיל בא'), וישנן פעמים אחרות בהן לא רלוונטי להזכיר אותך (נניח כאשר הדיון עוסק בהתנצלויות שאני חייב לאנשים), זאת ללא קשר לזהותו של כותב ההודעה. במקרה הנוכחי תגובה שנכתבה באופן ישיר להודעתי, עסקה (בין הייתר) בהצהרה פומבית של כותב על כך שהוא אינו מתכוון להגיב עוד להודעותיי. היות שגם את נתת הצהרה דומה בעבר, איזכורך היה רלוונטי. |
|
||||
|
||||
ההתעסקות האובססיבית שלך באינטיליגנציה שלי תמוהה בעיני, מה גם שלמזלי היא לא נתונה לחסדיך. עד כה, אתה התקשית לנהל דיון מבלי לשרבב את שמי לתוכו ואני, כמגיבה מנומסת (וכמו שאני נוהגת בכל מקום בו מוזכר שמי) הגבתי. לרגע לא חשבתי שתודה כי הדוא"ל ששלחת לי אכן היה נגוע בוירוס. ישנם 3 אנשים ממגיבי האייל הקבועים ששמעו על המקרה עוד באותו יום. לאחריו, שלחתי לך הודעה נוספת כדי להבין אם הדבר נעשה בכוונה תחילה אך לא נעניתי עד כה. חליפת האימיילים בינינו אכן החלה מיוזמתי, ולא על מנת לדון בנושאים פוליטיים (כפי שאתה, ללא ספק, מאוד רוצה לעשות) אלא על מנת לבקש ממך לחדול לנהל עימי דין ודברים הואיל ואינם נעימים לי. במקום לכבד את בקשתי זו יצרת את הפתיל הזה למרות שלא היתה לי שום נגיעה אליו. אני לא מתכוונת להביא מראי מקום וסימוכין לקטנוניותך ולסתירות שבדבריך, בנוסף לכך יש לי חשד מוצק למדי בנוגע לזהותך ולמניעיך אך משום שאני מתנגדת באופן מוחלט לאאוטינג, אשמור את ההוכחות לעצמי. הודעתי בנוגע לכך שלא אגיב יותר לדבריך נכתבה מתוך מחשבה שאולי תסכים עם הדברים ואולי אפילו תשמח בהם (כי איזו נטיה יכולה להיות לאדם אינטיליגנטי כמוך עם עבודה שווה לדון עם טיפשה כמוני?) משום מה, קשה לך להשלים עם המצב ולכן בכל מקום בו אראה שאתה מזכיר את שמי מתוך ציפיה לדעתי, אגיב. צר לי שאינך יכול לשמור על רמת דיון הולמת ושאינך מסוגל ולו בהודעה אחת לכבד בקשה אחת פשוטה והיא לא להתייחס אלי כלל בהודעותיך, עובדה זו מאירה באופן שונה את התיאוריה שפעם פרשת עלי בנוגע לאופן השימוש שלי בשמי האמיתי לעומת אופן השימוש שלך בשם הבדוי שלך. יום נעים, שבוע טוב. |
|
||||
|
||||
לא יותר פשוט לא לענות לו יותר, בלי להעצר לחשוב אם זה משמח אותו או מעציב אותו או אם הוא מזכיר אותך באינטליגנטיות/בכוונה/באיות נכון או במראי מקום מדוייקים? אין ספק שזה יהיה משעמם יותר לקוראים חובבי המדנים (ועבדך הנאמן כלול בהם) ויכול להיות שגם האלמוני המקורי יתבאס כי לא יהיה לו עם מי להתנצח ועל מי להרגיש חזק וחכם וצודק, אבל עם הזמן זה יכול לעשות טוב לכולם: לאגו שלך, לאינטלגנציה הרגשית שלו, לעורך הראשי וכו'. |
|
||||
|
||||
כבר מזמן לא היתה פה לחלוחית של האבקות בוץ שימשיכו |
|
||||
|
||||
טוב, נעשה קצת סדר. בעניין האימיילים: האימייל ששלחת לי נכתב בעקבות תגובתי זאת (תגובה 112575). כפי שניתן לראות מדובר כאן בהודעה עניינית לחלוטין1, שכלל לא עוסקת בך, ושסביר להניח שהייתה נכתבת באותו הנוסח, או בנוסח דומה, גם לו מגיב אחר היה טוען את מה שטענת את. אכן לא מצאתי שום סיבה להיענות לבקשתך, שלא להגיב יותר לאף הודעה שלך (במיוחד לאור העובדה שכאמור היה מדובר בתגובה עניינית לחלוטין), מה עוד שפנייתך לא נוסחה בסגנון של "מאוד לא נעים לי אז אולי אתה מוכן להתחשב ברגשותיי", אלא במין סגנון (אותו מצאתי מעט מגוחך) של "אני אסכים שלא תגיב לדבריי, כדי לחסוך ממך את עוגמת הנפש שתגרם לך מכך שאני לא אגיב להודעותיך" (ציטוט לא מדויק). בדיעבד, כאמור, הגבת גם לאותה הודעה ספציפית (בלינק שלא היה רלוונטי לכלום, אבל זה לא הנושא כרגע). פעם אחרונה: האימייל לא היה נגוע בוירוס, ומעולם לא עלה בדעתי לנסות "להדביק" אותך. אני בטוח שאת מבינה שהעובדה ש3 ממגיבי האייל הקבועים שמעו על כך עוד באותו יום, לא מעלה ולא מורידה דבר לגבי טענתך העובדתית, בדיוק כפי שאם עוד היום ישמעו 13 ממגיבי האייל הקבועים על כך ששלחת לי פצצה בדואר, זה לא יחזק את טענתי שאכן שלחת לי פצצה. <תמונת ראי> אני לא מתכוון להביא מראי מקום וסימוכין לשקרייך ולבורותך בסוציולוגיה </תמונת ראי>, או במילים אחרות את בוודאי מבינה שכל עוד אמירותייך נותרות תלויות באוויר ובלתי מגובות, אין להן שום ערך, והיה עדיף שתמנעי מהן. אין לך שמץ של מושג מי אני, ובכל מקרה אין לי מניעים נסתרים. את מקבלת בזאת את אישורי לחשוף כל פרט שהצלחת לדלות עלי (מתוך תגובותיי הפומביות, ובאמצעים אשר עומדים לרשותו של כל קורא מן השורה), כולל את זהותי ואת מניעי, כאן או באימייל. לחלופין את יכולה לחזור בך, או לחלופין תיתווסף עוד אמירה לרשימת אמירותיך הפומפוזית שאינן מגובות ולו בשמץ עובדתיות. אני באמת כבר איבדתי מזמן את הספירה. לא הבנתי לאיזו תיאוריה את מתייחסת, ולמה את מתכוונת בפיסקתך האחרונה. 1 בניגוד נניח להודעה הזאת שלך, שעוסקת אך ורק בגופו של אדם, ונכתבה ללא שום "התגרות" או "משיכת צמות" מצידי. תגובה 108331 (עכשיו אני שם לב שגם הגדרת את עצמך כ"מגיבה מנומסת". טוב, אני כבר מזמן טוען שאת משעשעת). |
|
||||
|
||||
ב. תגובה 116777 |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה (הנכתב) פשוט עוד פרסונה של עצמך (הכותב). כמוך גם סמיילי ומיץ, או כל כותב תחת ניק קבוע, להבדיל מפופק, שהוא דמות. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אז אני "עוד פרסונה"? כי דמות אני לא. אני אבל לא "עוד" מישהי. יש חפיפה כמעט מלאה בין העלמה עפרונית, לבין הבחורה שמביאה את דבריה לדפוס.1 בקיצור- לא הבנתי. מה זה משנה אם השם שמופיע מתחת לכותרת הוא אותו השם שמופיע בתעודת הזהות שלי? 1זה לא אותו 1 מהכותרת, אבל רק רציתי להעיר שאכן קיימת "העלמה עפרונית"שהיא דמות בעלת מאפיינים משל עצמה. רק שהיא לא לגמרי כותבת באייל. |
|
||||
|
||||
"לא לגמרי כותבת באייל"? ולאן נעלם הקו שלך? |
|
||||
|
||||
הממ, אני משוכנעת שכבר הסברתי את זה אבל לא נורא. הגבול בין הבחורה הראשונה שנקראה העלמה עפרונית, לבין הבחורה שאימצה את שמה הוא לא לגמרי ברור. מצד אחד, העלמה עפרונית הראשונה היא דו-מימדית. מצד שני, העלמה עפרונית השנייה (שבעולם התלת מימדי בכלל קוראים לה גלית, אבל אל תגלה) היא זו שהייתה ההשראה לעלמה עפרונית הראשונה. מצד שלישי, העלמה עפרונית השנייה היא זו שיצרה את העלמה עפרונית הראשונה, כאשר היא מתבססת על דמותה שלה. אז הדמות הדו מימדית לא ממש כותבת באייל (כאילו דה? היא דו מימדית!) מצד שני, כמו שכבר ציינתי הגבול בינהן ערטילאי לחלוטין. הקו שלי? נעלם? מה פתאום, על מה אתה מדבר? ואם כבר שאלות, מה קרה שהחלטנו לפתוח תיבת דואל ולחשוף אותה לעולם? ___________ העלמה עפרונית, עיתונות חוקרת במיטבה. (ובכלל, מהרגע שהקו נהיה "אישיו" וכולם החליטו לאמץ אותו בלי להבין בכלל למה, היא קצת עצובה.) |
|
||||
|
||||
דרך טובה ופרואקטיבית לשמוח היא להסביר לכולם מאיפה הקו, ולמה, ומתי, ומי, ואיפה, והיכן היית בשנים-עשר לפברואר? |
|
||||
|
||||
ניסיתי להסביר לעצמי: פרו=בעד אקטיבי=פועל לא הצלחתי להבין את המשמעות. אז או שברחו לך כמה אותיות,(ואז אין סיבה שאני אבין את פירוש המילה) או שאוצר המילים שלי פשוט לא גדול מספיק (כמו שמישהו כבר טרח פעם לציין באדיבות רבה) בכל מקרה, קודם שאני אבין על מה אתה מדבר, אחר כך הסבר. אולי. _________ העלמה עפרונית, משפיעה על אנשים. באמת! |
|
||||
|
||||
בלבול מוח מוחלט, מה שנקרא, "buzzword." כוונתי הייתה שתקחי יוזמה למען שיפור המצב, במקום להתלונן. כולם מתלוננים על מזג האוויר, אבל אף אחד אינו עושה דבר בנידון. ועכשיו, הסבר. ________ העלמה עפרונית לנשיאות! |
|
||||
|
||||
פרואקטיבי היא מילה יפה, ולא באזוורד, והשתמשת בה בהקשר הנכון. המשמעות היא לנקוט בצעד מונע - הקדמת תרופה למכה. |
|
||||
|
||||
אופס. תיכף גם יגידו לי שכשאני אומר שהשילוב של חיישנים תרמיים מרחביים עם מערכות בקרת-אש הוא סינרגטי, אני משתמש במלה ''סינרגיה'' בהטייה ובקונטקסט הנכון. |
|
||||
|
||||
כן, את עוד פרסונה של גלית. הרי גלית של הבית היא לא גלית של העבודה היא לא גלית של החברים. כל פעם את מציגה פרסונה אחרת. כך גם הגלית של האייל היא פשוט עוד פרסונה שאת מציגה לעולם, רק שבמקרה קוראים לה בשם אחר. (ואם לא היה ברור, אותו דבר חל לדעתי על כמעט כל המגיבים בשם קבוע, עצמי נכלל). |
|
||||
|
||||
הייתי שמח לדעת מיהו היוצר של מר פופק. מה שמח, מת. |
|
||||
|
||||
אין לך ניחוש בענין? |
|
||||
|
||||
פופק, זה הצ'אנס שלך להצלת האנושות. התגלה עכשיו וגאל אותנו מעונשו של השוטה. |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן לנסות לנחש, אני מתחייב לענות בכנות על שלושת הניחושים הראשונים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 96330 |
|
||||
|
||||
את הניחושים, שכחתי לציין, תשלח אלי בדואל. אני לא עונה ככה בפרהסיה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה רומז שלגלבץ אין חוש הומור?1 1 חוצמזה למזלי היו הלילה תיאוריות מביכות יותר: תגובה 117066 |
|
||||
|
||||
חלילה. התכוונתי ל"קלטי" שצץ בכל מקום, לא לזהותו של פופק.1 1 "מביכות" זה בעין המתבונן. אני, כאמור, משועשע מכל העסק (אפילו שמקודם התעצבנתי). |
|
||||
|
||||
צצתי אך ורק כדי לבלבל באופן סופי את האויב. אם כל תגובה שלי מוגדרת כתגובה של קלטי, הרי עדיף שכבר אחליט להיות קלטי. |
|
||||
|
||||
הכוונה שלי הייתה שמי שרוצה לנחש יפנה אלי בפרטיות הדואל. אבל כיוון שאף אחד מהניחושים שהועלו (דובי, מאן וגלבץ) אינו נכון אני אחרוג ממנהגי אענה על גבי האתר. |
|
||||
|
||||
אולי פשוט כדאי שכל מי שאינו פופק יגיב, וכך נוכל לגלות את זהות פופק על דרך האלימינציה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה יהרוס את כל הכיף. |
|
||||
|
||||
גם הניחוש הזה הועלה,מה איתו? תגובה 117136 |
|
||||
|
||||
מהניחוש השלישי ומעלה אני מכחיש הכל. תצטרך לשאול את הרב''י. |
|
||||
|
||||
בהנחה שאתה ורב''י חד הם גם הוא יכחיש,ואם הוא לא אז הוא בטח יכחיש. |
|
||||
|
||||
כבר מזמן חשדתי, מסיבות סגנוניות, שההוגה של פופק הוא גבר בשנות החמישים-שישים לחייו, או _לחילופין_ מרקע דתי (ולכן שמרני יותר) בשנות השלושים לחייו. פשוט יש בו משהו הונגרי או מזרח-אירופי כזה, אם בנתם לרעי. או, אם להיות ספציפיים, שמו עוזי וישנה. אלא מה, ההומור המיני-משהו של פופק בולט כמו קוץ בהשוואה לסגנון ההולם-עד-מאוד של עוזי. הוא בולט בצורה עד כדי כך בוטה (אל תעלב, פופק, לא בוטה אבסולוטית בעיני אחוס"ל בשנות העשרים כמוני, בוטה רק יחסית לעוזי) שאפילו הנחת העבודה שמדובר באלטר-אגו שנועד כולה לשחרר התבטאויות שההוגה עצמו לא היה מעז לומר אישית לא עזרה. לכן אני נאלץ להניח שמדובר בגבר בשנות השלושים לחייו, שלמרות שגדל ברקע דתי, הוא חזר בשאלה או שינה באופן אחר את אורח חייו וההזדהות הערכית שלו לפני, נאמר, לא פחות משלוש שנים. עכשיו: אין לי קשרים מי יודע מה עם הארכיבאי. האם רב"י מתאים לתאור? |
|
||||
|
||||
פופק כבר פסל כאן שלושה ניחושים, ואני חושד בו שהוא לא מתכוון לפסול את זה - כך שאני מתייצב להכחיש במקומו. עזר לי? |
|
||||
|
||||
כן. אבל הוא לא פסל את רב''י. |
|
||||
|
||||
זה לא אומר כלום. הוא כבר הגיע לשלב שהוא לא פוסל אף אחד. לי, דרך אגב, יש ניחוש משלי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא עזר, כי כמו שכתבתי, הייתי די בטוח שזה לא אתה גם ככה. סגנון ההומור דומה, אבל אני לא חושב שאתה היית כותב על פורנוגרפיה בצורה כזו בציבור (אפילו כאלמוני). הניחוש שלי הוא רב"י, בכפוף לתשובת הארכיבאי, מקורביו, או מביני עניין בדף החיפוש, כי מקלדתי לא העלתה תשובה לשאלותי עד כה. (ואם לא, אז קלטי :). |
|
||||
|
||||
ראה פליטת-מקלדת (?) של רב"י בתגובה 47964, שורה שניה. אבל ללא קשר, אני מציע לרדת מחיפוש האב הרוחני של פופק; דמויות וירטואליות הן מאד רגישות, וזה עלול להרוג אותן. |
|
||||
|
||||
איזו פליטה, אי"ה? לא אומר הרבה לכאן או לכאן. לעניין החיפוש, אתה צודק במאה אחוז. ירדתי. |
|
||||
|
||||
זהו, הרגתם את התמימות שלי לעד. לא מאמינה יותר לכלום ולאף אחד. |
|
||||
|
||||
לא, בבקשה לא. רק תפעילי את חוש הביקורתיות שלך. אני יכול לומר ש*אני* אקונן שוב בפעם הבאה שמגיב חדש יגיע לאייל בסערה וכולם יגידו "אתה דניאל קלטי, נכון?" במקום להתייחס לתוכן דבריו, וחבל. האמת? לא אהבתי את זה גם כשאפילו חברים במערכת חקרו שתי וערב את "האייל מיריחו" בזמנו, אבל זה כבר הטעם שלי. כמו שאמרתי פעם אחת או פעמיים, חבל שאנשים הופכים את האייל מאתר תוכן לאתר מפולת בוץ. אח... מאן, מאן, למה קילקלת לנו את התמימות, למה? |
|
||||
|
||||
(רמז: לא אי השדים ולא השארת המצב על כנו.) |
|
||||
|
||||
ואם אני ממש ממש אתנצל ואאשים את השעמום בעבודה, זה יעזור? |
|
||||
|
||||
תעבוד כבר, שמנדריק! תתנצל אחרי שתהיה בנאדם. |
|
||||
|
||||
אני אשמח הוא ישמח אוקיי? |
|
||||
|
||||
מה שבעיניי מעניין בהקשר של הגרלות מסוג הלוטו הוא עניין הידיעה, או מה שידוע יותר בשם "פרדוקס הלוטו". בקצרה הפרדוקס אומר שאדם שנכנה אותו לשם הנוחיות דני, קונה כרטיס לוטו. מעצם היותו אדם רציונאלי, המבסס חלק גדול מאמונותיו על הניסיון, דני יודע שיפסיד (ראה הערה 1). אם כך מדוע קנה את הכרטיס? כמו כן, מאחר ולכל שאר הכרטיסים סיכוי שווה להפסיד, אזי דני יודע שגם כל אחד מן הכרטיסים האחרים יפסיד. בנוסף ביודעו שמדובר בהגרלה הוגנת הוא יודע שיהיה כרטיס אחד שינצח. זהו פרדוקס - דני יודע שני דברים מנוגדים (כל אחד מן הכרטיסים יפסיד, ושישנו כרטיס אחד שלא יפסיד). ישנן דרכים שונות לגשת לפתרון הפרדוקס. רבים ניסו ועודם מנסים לנסח את קריטריונים לידיעה במקרים כגון אלו וכן במקרים אחרים. (1) שלילת הטענה "דני יודע שיפסיד בהגרלה" תוביל לשלילה של כל ידע אמפירי, שכן אנו נוטים להאמין בטענות אמפיריות מבוססות הרבה פחות מבחינה סטטיסטית. |
|
||||
|
||||
לפי ההגיון האמפירי הזה גם קניית ביטוח היא מעשה לא רציונלי, ובכל זאת אני בטוח שרבים מהמשתתפים הרציונליים של האייל ביטחו את רכושם. אגב, מישהו יודע מה הסיכוי שבשנה הבאה הדירה שלי (במישור החוף) תיהרס כתוצאה מרעידת אדמה? |
|
||||
|
||||
הסיכוי לזכייה בלוטו זהה בין אם אתה ממלא את הטופס ובין אם לא. |
|
||||
|
||||
אז הנה הצעה לדיון, שכבר מזמן עלתה בדעתי (ובדעתו של כל מי שקנה אי פעם טוטו-לוטו-שמוטו): איך מתמודדים עם סטפה כזו של כסף שנוחתת עליך יום בהיר אחד? בקיצור: איך לזכות, להנות ובאותה הזדמנות לא לאבד את הראש ? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהוא כתב פעם שכל הכסף נסגר בחיסכון. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי שאמרתי משהו כזה, אבל זה נכון. נכון אפילו לעכשיו. מצד שני, מה זה מליון שקל לעומת 111 מליון דולר? |
|
||||
|
||||
תקנה לחמותך בונבוניירה. הכי יקרה! או שתלך לבית מלון בים המלח. אין ספק שהפרסומת של הללויה חושפת כמה פנטזיות מאוד אידיוטיות של ישראלים, פלוס כשרים מתמטיים מאוד נמוכים. מה שהם לא מראים זה מה שהשמיעו לפני כמה דקות בכתבה ברדיו שעשו על ההגרלה: רוב האנשים אמרו משהו בסגנון "אורזים ועפים מהמדינה הזאת". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
יש לי תחושת-בטן שהתגובה ההיא לא הייתה באמת של גלעד, אבל נעזוב את זה. |
|
||||
|
||||
אם אתה צודק, כמובן שאני מתנצל בפני גלעד. אם לא, עדיין לא הייתי מתפאר, בטח שלא בהקשר הזה. אני לא טוען שהבחירה אינה לגיטימית, או שאני חושב שהיא מושא לבושה. אפשר לומר שזה היה קצת חסר טאקט. (אמרתי טאקט? פההה, תחזיקו אותי! אוי, הבטן, הבטן...) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא, רציני דובי, נגיד נפלו לך יום בהיר אחד 50 מליון מירושה על הראש (וגם דג זהב בשם פיליפ), אתה לא חושב שהאדם שאתה, דובי קננגיסר, מצוי בסכנה? איך עוברים שינוי כזה מבלי לסבול מתופעות הרסניות שונות. למשל, אדם שמגשים באחת את כל משאלותיו הבלתי מושגות עשוי בסוף היום (או התקופה) להרגיש חלול וריק, שדוד מהחלום שטיפח כל חייו. מה דעתך? |
|
||||
|
||||
לא יודע. מטרותי שלי אינן קשורות ברכישת דברים, ולכן 50 מיליון הש"חים לא יעזרו לי כהוא זה. המטרות שלי קשורות יותר בקבלת הכרה ציבורית (=פרסום ספר מוערך). אין ספק שהכסף יעזור לי לקדם את זה, אבל מכיוון שגם אם היה לי כל הכסף בעולם עדיין הייתי מתעקש לפרסם את הספר דרך הוצאת ספרים רגילה, ולא בהוצאה פרטית, הרי שהוא לא יאפשר לי בפני עצמו להגשים את החלום. אם הייתי מקבל לרשותי את כל הכסף, סביר להניח שאת רובו המכריע הייתי שם בבנק, ושומר לעצמי 5-10 מיליון דולר לקניית בית או שניים, קניות ובזבוזים. מה שהיה נשאר לי אחרי שקניתי את כל מה שאני רוצה, היה נכנס גם כן לבנק, והייתי חי בעיקר מהריבית. סביר להניח שהייתי מסיים את לימודי ומשתדל למצוא עבודה כלשהי שמעניינת אותי, כי אני לא רוצה לשבת כל היום בבית ולא לעשות כלום. המשכורת אמנם לא תטריד אותי במיוחד, אבל בכל זאת. |
|
||||
|
||||
אין לך חזון. אם אתה רוצה הכרה ציבורית לספר שלך, נסה לשלשל כמה גולדות לכיס של הנדלזלץ... |
|
||||
|
||||
אתה בודאי רואה את האפקט החזק שזכייה כזו תחולל על חייך. מה זה אומר לבזבז 5-10 מליון? עשית פעם משהו אפילו דומה לזה? ומה לגבי "לחיות מהריבית" ? לעולם לא תאלץ לעבוד קשה מפני שאתה *חייב את הכסף*, זה לא אומר שלא תעבוד קשה, אבל חלק מהרוח בגבך אולי תעלם. גם תהפוך למשועמם בסופו של דבר מכל דבר חומרי (ואולי בדיוק להפך, תלוי באישיות). לא תדאג יותר לרווחת משפחתך העתידית. אבל איזו השפעה תהיה לזכייה על ילדיך? הם יוולדו עם "כפית זהב בפה" ועשויים, כמו שקורה בד"כ, להפוך מנובוריש לחנטריש. תהיה בטוח שגם אם אותך זה לא ישנה, זה ועוד איך ישנה את איך שבנות המין האחר יראו אותך, ועל "אהבה שתלויה בדבר" כבר שמעת? פתאום המוני אנשים יפעילו עליך לחצים פסיכולוגים שונים ומשונים כדי לחלוק את מזלך הפתאומי. פרסום אתה תעב? אפשר לקנות הרבה השפעה, הכרה ופרסום דרך הארנק, אתה לא נאיבי, אני בטוח שאתה יודע את זה. וזו רק רשימה זריזה של "צרות של עשירים". |
|
||||
|
||||
לא, לא עשיתי את זה. אבל עד לפני שנה וחצי גם אף פעם לא פרסמתי כתבה בתשלום. זה שעשיתי את זה לא שינה אותי בצורה מהותית, למיטב ידיעתי. נכון, חיי ישתנו, אבל זה לא אומר שאני אשתנה. אני לא רואה סיבה שאני אשתנה. אני אפתיע אותך - גם היום אני לא צריך לעבוד קשה. אם לומר את האמת, ההורים שלי היו מממנים אותי אם לא הייתי עובד בכלל. הסיבה היחידה שאני עובד כיום היא משום שאני *רוצה* לעבוד, לא משום שאני צריך. לא ברור לי מה זה אומר להפוך משועמם מדברים חומריים. מה, בגלל שאת משחק המחשב "מאפיה" קיבלתי במתנה ולא קניתי, אני אשתעמם ממנו יותר מהיר? בולשיט. אני מאוד נהנה ממנו. הילדים שלי לא יחיו בעושר מופלג. כאמור - אני אחיה מהריבית. זה לא אפסי, אבל זה גם לא היסטרי. אין לי שום כוונה לרפד אותם מכל הכיוונים. אדאג שיהיו להם חיים נוחים, אבל לא באופן מופרז. נו, אולי אני סומך יותר מדי על החינוך שאתן להם. לא יודע. לא יצא לי לחנך ילד עדיין. ואם זה ישנה את איך שבנות המין השני - נו, מכיוון שהיחס עד כה הוא כ"כ שלילי, זה יכול רק לאזן את המצב, ובסוף אני אצא נורמלי. חוץ מזה, אין לי שום דבר נגד אהבה שתלויה בדבר. יותר טוב מכלום. וגם - בשביל זה יש פרי-נאפס. שאר האנשים ינופנפו לעזאזל. מעולם לא הייתי איש נדיב במיוחד. ואני מספיק מודע לסביבתי כדי לא להתעניין בפרסום שנובע מהכסף שלי, אלא רק מהכשרון שלי. ברור לי שעצם זה שיש לי הרבה כסף יסייע לי להשיג פרסום, אפילו אם אני לא באמת אנצל אותו, אבל הפרסום לכשעצמו פשוט לא מעניין אותי - אני רוצה שהכישורים שלי יתפרסמו. אם מישהו רוצה לראיין אותי על איך זה להיות כל-כך עשיר, אני אגיד לו ללכת לחפש. אם מישהו רוצה לראיין אותי על הספר החדש שלי ("עשיר ורע לי"1 - תפדל. אין לי כוונה לקנות פוליטיקאים, מלקקי-תחת או עדת מעריצים. לא מעניין אותי. לא עושה לי את זה. 1 סתם, אני לא סובל את אלו שמייללים על כמה טוב להם. |
|
||||
|
||||
יופי טל, אתה עם המלכודת המעצבנת שלך. |
|
||||
|
||||
קריאה מחודשת את הדיון חושפת את הדברים באור מאד שונה. זה קורה לך הרבה? (*דפקה* השם דובי הולם אותך יותר) |
|
||||
|
||||
מתוך הכרה בהיותי סנילי, אני לא משתמש בניקים כדי להמנע מהמלכודת הזאת. בפעמים הבודדות שניסיתי, התוצאה הייתה זהה לפעם הזאת. דפקא וישמח היו שתי טעויות מחושבות שנועדו לשלול את האפשרות שמדובר דווקא בי ככותב האלמוני. בזמנו, כשהייתי בצבא, כשכתבתי גרפיטי על קירות השירותים נהגתי לעוות את כתב היד שלי, או לכתוב ביד שמאל. בדיעבד זה די אדיוטי, משום שרוב הכתובות האחרות שם כללו בעיקר את שם הכותב... |
|
||||
|
||||
כ''כ מתחשק לי עכשיו להדביק פה פנינים מהשטיפות שעברתי באיציק מצד חברי המערכת על הדמות הוירטואלית המנוחה שלי. למרבה המזל האיציק שלי מת, ולכן המערכת יכולה לנוח על משכבה בשלום. שתי נקודות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כשאתה מחליף ניק ומוחק את כתובת הדוא''ל שלך, ההודעה הבאה שתכתוב תכלול את הניק החדש, אבל גם את כתובת הדוא''ל. התוצאה היא שזהותך נחשפת. מדובר בבאג שהפך לפיצ'ר הידוע כ''מלכודת האיילים האלמונים''. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה לא סיפרו לי שיש מלכודת? הייתי יכול להימנע מכך שתמניד ידעו מי אני! |
|
||||
|
||||
טיסק-טיסק טעות של מתחילים... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
השמש לא ירדה עדיין ממשכבה, אך מעל ליער ת"ק הפרסאות היו השמים כבר בהירים כלשהו ובישרו, כנראה, שבמהרה תקיץ השמש משנתה ותנער מעליה את שמיכותיה. קופאים וגלמודים עמדו עצי האורן בדימדומי השחר, והבור העמוק-עמוק נראה עמוק שבעתיים, וצנצנת הדבש של פו בתחתית הבור נראתה כמין דבר מסתורי, כעין כתם שחור, ותו לא. אך משנתקרב אליה, אמר לו חוטמו, כי זהו ממש דבש, והוא שרבב את לשונו, קינח את פיו והתקין עצמו ללקיקה. - עסק ביש! - אמר פו וכבש את חוטמו בצנצנת. - פילנפיל אכל מן הדבש. אחר הירהר לו מעט ואמר - לא. לא. אני הוא שאכלתי מן הדבש. שכחתי לגמרי. ואכן, את רוב הדבש אכל אמש, ולא נותר אלא מעט מאד בתחתית הצנצנת. אז העמיק את ראשו בצנצנת והתחיל ללקק... ... - אוי, אוי, אוי! - אמר חזרזיר ורצה לברוח משם. אך כיוון שהיה כל-כך קרוב לבור, רצה לראות מה צורה יש לו לפילנפיל, לכן זחל אל שפת הבור והציץ לתוכו... וכל אותה שעה, התאמץ ויני פו לחלץ את ראשו מתוך הצנצנת. יותר שטילטל את הצנצנת, נתהדקה יותר לראשו. - עסק ביש! - קרא מתוך הצנצנת. - הצילו! - קרא. ולרוב קרא: - אוי. הוא ניסה להטיחה בדבר-מה, אך כיוון שלא ראה דבר לפניו, לא הצליח. ניסה לטפס ולהחלץ מן הפח, אך כיוון שלא ראה אלא את הצנצנת, ובעצם רק חלק קטן ממנה, לא יכול למצוא את הדרך. לבסוף, הרים את ראשו, את הצנצנת וכל בה, ונתן קולו בבכי תמרורים ומיספד... ואותה שעההציץ חזרזיר לתוך הפח. - הצילו! הצילו! - צווח חזרזיר - פילנפיל! פילנפיל איום ונורא! מתוך "פו הדוב", מאת א. א. מילן. |
|
||||
|
||||
אוקיי. מגיע לי. אפשר די? |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה להיסחף ולפתוח פתיל בנושא. אבל, האם לדעתך יש משהו רע במה שעשית? יש איזו שהיא בעיה בשימוש בשמות בדויים אם זה לא נעשה ע"מ להכפיש כותבים אחרים? |
|
||||
|
||||
להסכים שמישהי תאהב אותך בגלל כספך זה כמו לשלם תמורת הוצאת ספרך. אם אתה רוצה שספרך יתפרסם בהוצאה רגילה בגלל איכויותיו, באותו אופן סביר גם שתרצה שיאהבו אותך בגלל כשרונותיך. |
|
||||
|
||||
עצם הוצאתו של ספר אינה גורמת לי אושר. נגרם לי אושר מכך שאנשים קוראים ואוהבים את הספר שלי, דבר שלא יקרה אם זה יהיה בהוצאה פרטית. לעומת זאת, יש סוגים מסוימים של עונג שדווקא כן יבואו מאהבת אישה, בלי קשר לסיבה לקיומה. וחוץ מזה, אני די ויתרתי על זה שיאהבו אותי בגלל מי שאני. |
|
||||
|
||||
אנשים בדרך-כלל אוהבים אנשים אחרים בגלל מי שהם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא עקבת אחרי הדיון. אני בונה על זה שאנשים יאהבו את הספר בגלל הספר. אני גם אמרתי שלא יפריע לי אם בחורות תאהבנה אותי בגלל הכסף (ההיפותטי, שניתן לי במסגרת הדיון). מי שתאהב אותי בגלל הספר היא פסיכופטית מיזנטרופית שאני לא חושב שאני מעוניין בקשר איתה שאינו מערב זכוכית מחוסמת. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה להגיד לי שאתה הולך להיות הבן אדם הראשון שיכתוב ספר לא בשביל שבחורות יאהבו אותו? תוכיח! פרסם אותו תחת שם בדוי! |
|
||||
|
||||
בחורות אוהבות זמרים, שחקנים, מאבטחים, ברמנים, שליחי-פיצה, דוגמנים... בחורות לא אוהבות סופרים. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה, כן קראתי, ואתה פחות או יותר הרסת בדיחה פחות או יותר טובה. |
|
||||
|
||||
פחות, מסתבר. ולא אמרתי שאני לא שואף לפרסום ולאהבת הקהל. אני פשוט לא מצפה שמישהי תבלה איתי את הלילה בגלל שהיא אהבה את הסיפורים המיזנטרופיים שלי. |
|
||||
|
||||
אני מרגיש צורך בלתי נשלט להסביר את העקיצה, במיוחד בגלל שהניסיון הראשון לא הצליח: עדי אמרה שאוהבים אנשים בזכות עצמם תגובה 116691. המרושע אמר שזה חדשות רעות בשביל דובי תגובה 116724. עדי הבהירה שהיא לא הבינה את הפואנטה תגובה 116725. אני ניסיתי לרמוז לה תגובה 116726. ואז... |
|
||||
|
||||
שכחת את תגובה 116652. בהתייחס למשפט האחרון של דובי אני כתבתי את תגובה 116691. |
|
||||
|
||||
אולי אני קצת מבולבל,אבל נראה שלו ניתנה לדובי הבחירה בין שיאהבו את ספרו או שיאהבו אותו,הוא היה מעדיף שספרו לא יהיה בודד. |
|
||||
|
||||
שרון סטון סיפרה לרובי וקס בסוף השבוע, שהיא יכולה להבחין מתי החברים שלה אוהבים אותה רק בגלל הדמות שהיא מגלמת בסרטים: "יש להם מבט כזה בעיניים - 'רגע אל תדברי, אל תדברי, זה הורס לי את הפנטזיה"'. |
|
||||
|
||||
מעניין אם אפשר גם לבקש משרון סטון ש"תעשה" איזשהי דמות כמו שאפשר, למשל, לבקש מצביקה הדר "לעשות ז'וז'ו", ומאורנה בנאי את לימור. אם מישהי אוהבת בדרן כלשהו בגלל דמות שהוא יכול לעשות באופן נורא מצחיק - האם היא אוהבת אותו בגלל דמותו או בגלל מה שהוא? |
|
||||
|
||||
אני מניח שאפשר לבקש משרון סטון לעשות את הג'סטה הכי ידועה של הדמות הכי ידועה שלה, אבל רק אם אתה חבר באמת טוב שלה. ואם גם תתעקש על התלבושת המקורית, היה מוכן לוותר על הידידות הזו. |
|
||||
|
||||
האם העונג הצפוי מאהבת כספופילית מיזנטרופית הוא יותר מהעונג הצפוי מאהבת ביבליופילית מיזנטרופית? |
|
||||
|
||||
אבל אם הביבליופילית המיזנטרופית תכניס את דובי למיטתה 1 ,זה מראה שהיא *באמת* אהבה את הספר:) 1פרט לעובדה שהיא תהיה צדיקה ותזכה במיצוה. |
|
||||
|
||||
לא כל פלוטופילית היא מיזנטרופית. בניגוד לכל בחורה שתאהב את הספר שלי1, שדווקא כן. 1 שם זמני: "לא משהו חשוב". |
|
||||
|
||||
הודעה זו לא מיועדת לעורך אישית אלא לכל המשתתפים בדיון ה"מרתק" שהתפתח כאן, ורבים דומים לו בכל רחבי האייל: די. תודה. |
|
||||
|
||||
נחמד. רק שכשזה לא בצבעי צהוב וחום, אז הרבה מהאפקט הולך לאיבוד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ההלקאה העצמית, חוסר האמון העצמי המשווע, העצבות לאין קץ ואווירת הנדכאים התמידית סביב "דובי קננגיסר" גורמת לי לפעמים לחשוד שדווקא דובי הוא הדמות הפיקטיבית, ומישהו אחר כאן באייל הוא הוא הדובי האמיתי, שמושך בחוטיה, וזהותו האמיתית לא ידועה. ואולי אפילו יוצרה המסתורי לא חשף את עצמו מעולם ! וכשאני יושב לי כאן לתומי ונותן להזיות מאין אלו להשתלט עלי אני אומר לעצמי - *איזו גאונות* ! ההלקאה העצמית, חוסר האמון העצמי המשווע, העצבות לאין קץ, אווירת הנדכאים התמידית - כולן מנציחות את מעמד הדמות כאדם מציאותי ואמיתי ! מי יחשוד בדמות עלובה ופאתטית שכזו ? ועכשיו מגיע מיומנות האשלייה לרמה חדשה - פרשיית האיש בלי הנצח ! מה יכול להרחיק ספק מלב האנשים יותר מאשר תפיסתה של הדמות הפיקטיבית עצמה בקלקלתה על שימוש בדמויות פיקטיביות ! גאונות לשמה ! -- אם אינכם יכולים לראות הודעה זו, סימן שפגעתי קרוב מדי למטרה. מצד שני יכול להיות שדווקא בשל כך מתעלמים מהודעתי באלגנטיות, כדי לא לתת לה תוקף. אה... תאוריות קשר... |
|
||||
|
||||
אח... די, דובי הוא אמיתי, ופגשתי אותו מספר פעמים ואני מדבר איתו בטלפון 3-4 פעמים בשבוע ומציק לו להכניס מאמרים לאייל והוא מציק לי להכניס חדשות, ואם אפשר אז שגם יהיו לעניין. בואו נניח לזה כבר ונמשיך הלאה במקום לנהל מטא-דיונים באייל? |
|
||||
|
||||
כן טוב זה דיי הורס לי את התאוריה. אלא אם... *גם ערן פיקטיבי* ! שניכם דמויות פיקטיביות של אותו יוצר מטורף שמושך בחוטי האייל ! הא ! מי יחשוד *בשתי* דמויות פיקטיביות שמגבות האחת את השנייה ! גאוני... גאוני... |
|
||||
|
||||
כבר עשו את זה כאן פעם תגובה 88685 |
|
||||
|
||||
כן טוב, חסרונות ההצטרפות לאייל בגיל מתקדם. של האייל. ודרך אגב אני בעד הגרלות ברמה העקרונית, ואני לא משתתף בדברים האוויליים האלה בחיים האמיתיים שלי. אבל אסור למנוע מההמון את הסם שלו. סתם שתהיה לי הודעה אחת לא אופטופיקית בדיון הזה. |
|
||||
|
||||
עכשיו קראתי את הדיון הנוכחי עד הסוף ומצאתי את כל הפתיל עם הטעות של דובי. לפני כן כל פרשיית האיש בלי נצח הסתכמה בשלוש ארבע הודעות בשבילי, והייתה דיי מעורפלת. אז בדיעבד הנושא באמת נטחן מספיק, ואני מבין את ההתנגדות שלך לעוד דיונים בנושא, ערן. נו טוב. ברשותך אני אאגור את תאוריות הקשר שלי לשערורייה הבאה באייל (שגם אותה אני בטח אפספס). |
|
||||
|
||||
אות וסמל לכל הנדכאים. אבל יום יבוא יומנו יגיע. אני מעריך שזה יכלול סניף דואר וכלי נשק אוטומטי אחד או יותר. |
|
||||
|
||||
איזה אוטומטי מה אוטומטי. אפילו בסדיר בקושי הרשו לי להחזיק עוזי... |
|
||||
|
||||
אני מעדיף משהו מהיר יותר מחץ וקשת לכשיגיע יומי. |
|
||||
|
||||
עם כל הכסף שבעולם אתה יכול *לקנות* את הוצאות הספרים... |
|
||||
|
||||
כן, ברור, אבל אני פשוט לא מעוניין בכך. אני רוצה שהם יוציאו את הספר שלי כי הם חושבים שהוא טוב, לא כי הם חייבים ולא כי אני משלם להם. |
|
||||
|
||||
עכשיו, 200 זה כבר סכום הגיוני יותר, נכון? ואין סיבה שחברים לא יהנו. מליון דולר לכל חבר, או בן משפחה, וכולם מאושרים. 200 מליון. חמישים מליון, תורם לגמ"חים כאלו ואחרים. מה, לחתולים תועים לא מגיע נתח? ולאלו שלא שפר עליהם גורלם? אני אסתדר עם 150 מליון בלבד, ביודעי שאחרים סביבי מאושרים יותר. אבל צריך לדאוג גם לעתיד. נראה לי שאקנה כמה חברי כנסת. 10 יספיקו? סביר להניח שכן, כדי לנווט אותם להחליט את מה שאני מאמין בו. גם זה סוג של צדקה. נקצה לכל ח"כ חצי מליון דולר לשנה (איש נדיב אני). חמישים מליון דולר ידאגו לי לעשרה ח"כי מחמד לעשור אחד. מספיק כדי לדאוג לאינטרסים שלי. נשארתי עם מאה מליון דולר בלבד. אני כמעט איש עני. אתם חושבים שזה יספיק לי כדי לחיות על פיצות מוזמנות ומילקשייקים עד סוף חיי? |
|
||||
|
||||
משהו מרגיז אותי בעניין של מפעל הפיס, כבר זמן רב (אבל נועם יורן הקדים אותי בפרסום, וכתב את זה בביקורת טלוויזיה השבוע ב"הארץ". מילא, בטח אמרו את זה קודם, גם לפניו). אחד הנימוקים לקיומו של המפעל (לנוכח הטענות שהימורים הם רעים ומזיקים, בפרט לשכבות החלשות) הוא שלאנשים ממילא יש צורך להמר, אז הבה נתעל זאת לפחות לאפיקים פחות מזיקים. נניח שזה נכון; אז באיזו זכות מפעל הפיס גם *מפרסם* את עצמו? שיציע את עצמו בשקט. אפשר היה להצדיק פרסום שמטרתו להעביר למפעל הפיס אוכלוסיות שמהמרות בקזינו. אבל נראה שהמפעל פונה יותר ל"אנשים פשוטים", ומנסה לשכנע להמר אנשים שלא יעלו על דעתם קזינו. זה דומה למצב שהרשויות המחלקות מתאדון למכורים להרואין יפרסמו את עצמן בטלוויזיה ויקראו לציבור לבוא בהמוניו - נניח, עם הסיסמה שבכותרת. |
|
||||
|
||||
מסתבר שאין אמת לא רק בפרסום אלא גם בשיקולי החברות המפרסמות. מה שחמור יותר זה שתקציב הפרסום נגזר מתוך אותם כספים המיודעים ''לכאורה'' לשכבות החלשות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |