|
בהוד ובהדר שמאפיינים אותי מאז ומתמיד, אעבור בשתיקה על כל התקרית הזאת, ולא אזכיר לעורך הראשי ולצוות עוזריו את קיתונות השופכין ששפכו על ראשי, את הטרוניות והטענות שהטיחו בי ואת שאר המרורות שהאכילוני על חטאים פחותים בהרבה. לא, לא איש כמוני יזכיר את התלונות והנזיפות שהדירו שינה מעיני במשך לילות ארוכים ומרים ויסרו אותי בייסורי שאול בשעות הערות שלי, שהרי אני יודע להתעלות מעל חשבונות קטנוניים כאלה שיאים אולי לאנשים רגילים אך לא לבעלי גדולת-נפש אמיתית כמוני. כמה קל להכנע לרצון העז להוכיח, לתבוע את עלבוני, לשלוח הודעה שתהדהד מקצה האייל ועד קצהו ותעמיד את העורכים מבוישים ונבוכים קבל עם ועולם, וכמה נאור אני שאינני נכנע לרצון האנושי הזה. לא. יביטו הם עצמם בנפשם פנימה, יתייצבו לבדם מול האמת המרה שמכרסמת בנימי נפשם, ואולי בעוד שנים הרבה יוכלו להביט שוב במראה בלי להתחלחל.
בחיוך דק, כמעט בלתי מובחן, אני אדפדף להודעה הבאה, נשאר נאמן לעקרונותי הגאים, שקט ונדיב ואכזר, ומקפיד הקפד היטב למחוק את הדוא''ל שלי כשאני חותם ''דוביכורדי''.
|
|