 |
השמש לא ירדה עדיין ממשכבה, אך מעל ליער ת"ק הפרסאות היו השמים כבר בהירים כלשהו ובישרו, כנראה, שבמהרה תקיץ השמש משנתה ותנער מעליה את שמיכותיה. קופאים וגלמודים עמדו עצי האורן בדימדומי השחר, והבור העמוק-עמוק נראה עמוק שבעתיים, וצנצנת הדבש של פו בתחתית הבור נראתה כמין דבר מסתורי, כעין כתם שחור, ותו לא. אך משנתקרב אליה, אמר לו חוטמו, כי זהו ממש דבש, והוא שרבב את לשונו, קינח את פיו והתקין עצמו ללקיקה.
- עסק ביש! - אמר פו וכבש את חוטמו בצנצנת. - פילנפיל אכל מן הדבש.
אחר הירהר לו מעט ואמר
- לא. לא. אני הוא שאכלתי מן הדבש. שכחתי לגמרי.
ואכן, את רוב הדבש אכל אמש, ולא נותר אלא מעט מאד בתחתית הצנצנת. אז העמיק את ראשו בצנצנת והתחיל ללקק...
...
- אוי, אוי, אוי! - אמר חזרזיר ורצה לברוח משם. אך כיוון שהיה כל-כך קרוב לבור, רצה לראות מה צורה יש לו לפילנפיל, לכן זחל אל שפת הבור והציץ לתוכו...
וכל אותה שעה, התאמץ ויני פו לחלץ את ראשו מתוך הצנצנת. יותר שטילטל את הצנצנת, נתהדקה יותר לראשו.
- עסק ביש! - קרא מתוך הצנצנת.
- הצילו! - קרא.
ולרוב קרא: - אוי.
הוא ניסה להטיחה בדבר-מה, אך כיוון שלא ראה דבר לפניו, לא הצליח. ניסה לטפס ולהחלץ מן הפח, אך כיוון שלא ראה אלא את הצנצנת, ובעצם רק חלק קטן ממנה, לא יכול למצוא את הדרך. לבסוף, הרים את ראשו, את הצנצנת וכל בה, ונתן קולו בבכי תמרורים ומיספד... ואותה שעההציץ חזרזיר לתוך הפח.
- הצילו! הצילו! - צווח חזרזיר - פילנפיל! פילנפיל איום ונורא!
מתוך "פו הדוב", מאת א. א. מילן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש