 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבית הנשיא נמסר "הדיונים נערכו שעות ארוכות והתנהלו בצורה עניינית, מעמיקה ורצינית, ובאווירה חיובית. הדיון עסק בבניית המסגרת להמשך שיחות ההידברות שיימשכו לאחר חג הפסח, אז יפגשו הצדדים לדיון בסוגיות המהותיות בכמה ימים מרוכזים שמטרתן לנסות ולהביא להסכמות רחבות". רגע מה? נשיא המדינה הוא עכשיו בתפקיד התקשורת במשא ומתן שנעשה בדלתיים סגורות? הנשיא גם יתחיל לספק לנו איורים של הנוכחים מסביב לשולחן בסגנון של ״איורים מבית המשפט״? האופוזיציה הישראלית (ספציפית לפיד וגנץ) שותפה היום להליך אנטי דמוקרטי בעליל, שלא מקובל בשום מקום בעולם הדמוקרטי. בשביל ה - Juxtaposition, הציצו איך מתנהלים הליכי חקיקה שנוגעים בחוקי המשחק / החוקה / היחסים בין רשויות המשטר, במדינות אחרות (למשל, הרפורמה עליה עובדים בשנים האחרונות בועדה למינוי שופטים באירלנד). בכל מקום בעולם, בו יש תהליך חקיקה, הדיון נעשה באופן פומבי בועדות. מתנהל דיון והוא פומבי ולפרוטוקול. כל מה שמישהו אומר בנושא בועדות נרשם והוא נגיש לציבור. אפשר לדעת מי אמר מה ומתי. מי יודע מה מתרחש שם בבית הנשיא ועל מה מסכימים בשמנו? דמוקרטיה יצוגית אין משמעותה שהדמוקרטיה מסתיימת אחרי ספירת הקולות בקלפי ומאותו רגע נבחרי הציבור יכולים לעשות מה שהם רוצים עם הקול שלנו במחשכים ובלי לתת דין וחשבון. הדבר החצוף הזה שהפוליטיקאים משני הצדדים עושים בבית הנשיא הוא הליך פסול ומנוגד לשיטת המשטר שלנו. כשאנחנו יוצאים להפגין, אנחנו צריכים להפגין נגד לפיד, נגד גנץ ונגד ההליך המשוקץ שמתרחש היום בבית הנשיא, לא פחות משצריך להפגין נגד הדיקטטורה שמתכננת הקואליציה. אם יגיעו הצדדים להסכמה (לא יגיעו, אבל נניח) אז מדובר בהליך חקיקה לא תקין בעליל בו דיונים על סעיפי החוקים נעשו ללא פרוטוקול וללא דין וחשבון לציבור. אם זה יוביל לחקיקה, יש לפסול אותה ככזאת שבוצעה בהליך חקיקה לא תקין. זה לא דמוקרטיה וזה הרס של מוסד הכנסת והרמת הראש של הדיקטטורה, כבר עכשיו, עוד אפילו לפני שהספיקו להרוס את בתי המשפט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. את דעתי על הבוז'י ונזקו הפוטנציאלי כבר כתבתי כאן. עד כמה שאני הקשבתי לנאומים אתמול בהפגנה, ה'הליך המשוקץ' להגדרתך בהחלט מטורגט1 על ידי מובילי המחאה. (צ"ל - מסומן כמטרה על ידי וגו'). 1 סליחה ירדן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שנתניהו הצהיר לאחרונה, ויותר מפעם אחת, שהוא עומד לחוקק חוק שיבטיח שוויון מלא (ללהט''בים, נשים וכד'), היה צריך לדרוש עצירה מוחלטת של כל התהליך עד לאחר חקיקת אותו חוק ושיריונו. חוק כזה עשוי להוריד חלק ניכר מחששות האנרכיסטים, ולצידו האפשרות להגיע לאותה ''הסכמה רחבה'' בקשר לשאר החוקים היתה מתחזקת. לא שאני תמים וטיפש מספיק להאמין להבטחתו של ראש ממשלתנו, אבל גם לפוצץ את הבלוף שלו לא יזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעידן המחאה, נמצאתי למד שלפחות 4 נקודות אכן מחייבות רפורמה משפטית. א. חובה לשחרר את הפקק שנוצר במערכת המשפט הישראלי אולי גם בגלל המחסור בשופטית אבל בעיקר בגלל הזחלנות הכרונית של המערכת הזו. משפט נתניהו הוא ההוכחה הסופית. המשפט הנוכחי נמשך כבר שלוש שנים וכלכליסט מצא שבקצב הנכחי ימשך עוד 10 שנים. בכל אותה תקופה נתניהו ואנשיו ממנים שופטים ויועמ"שים וכעת גם מנסים לקבוע איך ומי ימונה לבג"ץ. המשפט הזה כבר מזמן חסר ערך. שופטי המחוזי בירושליים הדנים את נתניהו יודעים שסיכוייהם להתמנות לעליון במידה וירשיעו אותו אפסיים ובנוסף נראה שכל הצדדים מאיימים למרר את חייהם לאחר פסה"ד. בצורה כזו אי אפשר לנהל מדינה. לא יתכן שמשפטים יתנהלו פרקי זמן של שנים ולא יתכן שרוה"מ ימשיך לכהן בזמן שמתנהל נגדו משפט. ב. צלילת האימון בביה"מ היא אכן רעה חולה המאיימת על עצמאותו. לבית המשפט אין חרב או ארנק (ולענייננו זה נכון למרות הטענות הלגאליסטיות של דניאל פרידמן שאינן נוגעות לנו) וכל סמכותו נשענת על אימון הציבור. באובדן זה, ביה"מ מאבד את עצמאותו ובמקום אימת הדין, מהלכים אימה עליו. איני יודע בדיוק איך אבל חובה להגן על אימון זה. אני לא חושב שביה"מ צריך לייצג את השבטים ואת העדות כמו הכנסת. ביה"מ לא צריך לייצג את הנוכלים, המושחתים והבריונים, על אף שאלו רבו כל כך לאחרונה. בביה"מ צריכים לשבת השופטים המנוסים ביותר והבקיאים ביותר בדין. ביה"מ העליון היום הוא הייצוגי והמגוון ביותר ever, ונראה שהאימון בו נמוך מאי פעם. ג. נדרש חוק יסוד חקיקה. לא יתכן שח"כים יחוקקו לנו חוקי יסוד ברוב של 61 ואח"כ כדי לתקן את הנזק ידרשו 80. למי שזקוק להוכחה לנזקו של המצב, יחשוב על התיקון השני בארה"ב (הזכות לשאת נשק). ד. נדרשים אלו שהם תנאי סף לכהונת ח"כ. לכל הפחות השכלה תיכונית מלאה, העדר הרשעות פליליות והייתי מוסיף דרגת מס מינימלית. רבו באחרונה חברי כנסת שאני שואל את עצמי מה העלה על דעתם שהם ראויים לכהן כחברי כנסת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי לנו אם תפול שערה משערות ראשה של הזכות לבחור ולהבחר. אתה לא רואה איך כבר מנצלים את סעיף 7א. לניגוחים פוליטיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שצריך להיות הבדל בין לבחור ולהבחר. הברירה האחרת היא כנסת ההולכת ונדמית לפריק-שואו. אני לא חושב שזה עניין פוליטי בכלל. חשוב לרגע על הגב' גוטליב. הרי לא צריך להיות פסיכיאטר מדופלם כדי להבין שהגב' זקוקה לספת הפסיכיאטר ולא למושב בכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת רוצה שפסיכיאטרים יהיו מעורבים בשאלות כאלה? לי נראה כמו סכנה גדולה לדמוקרטיה. בנוסף, כשאתה שולל זכות להיבחר אתה שולל גם את הזכות לבחור באותו מועמד שפסלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודווקא את הזכות לבחור הייתי מתנה בידיעה של כמה נושאים טריביאליים, בעיקר בנשואי אזרחות; בדומה לבחינת התיאוריה לנהגים פוטנציאליים, אני מציע שיהיה משהו דומה עבור קבלת רשיון הצבעה (הייתי גם מציע שהבחינה תכלול גם שאלות באנגלית ברמת מתחילים ובמתמטיקה בסיסית, מה שיפתור חיש קל את בעיית לימודי הליבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניכם אליטיסטים הרבה יותר ממני. אחד מציב תנאים לזכות לבחור, והשני לזכות להבחר. פעם עוד הייתי מוכן להתווכח על זה בדיון תאורטי. לאור המאורעות האחרונים אני חושב שזאת דלת שממש לא כדאי לפתוח, ונסכם את הדיון בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מדוע לא. יהיה פסיכיאטר ממלכתי שאדם לא יוכל להציג מועמדותו בלי תעודת כשרות ממנו. בטח שיהיו טענות. אבל אם יש תובנה ברורה ופוזיטיבית ממצב הביש שאליו נקלענו הרי היא שאי אפשר ליסד משטר תקין מתוך התחשבות באזרחים סוג ב' (הכוונה לכאלו שהזכות הדמוקרטית היחידה הידועה להם היא הזכות לתקוע אצבעם בעיני זולתם). גם אני מהרהר בתבונה של זכות ההצבעה האוניברסלית, אבל ההבדל בין לבחור לבין להבחר הוא עמוק ועקרוני. אני מתנגד מאד לגישה המקובלת היום בנוגע למעורבות האלקטורט בהנהגת המדינה. הגישה המקובלת היום קרובה מאד לדמוקרטיה ישירה, אף על פי שהמשטר שלנו הוא דמוקרטיה באמצעות נבחרים. אני איני חושב שהבוחר צריך להשפיע על המדיניות באמצעות סקרים, משאלי עם, הפגנות והחרמות. תפקידו המרכזי המרכזי של הבוחר הוא לבחור את הנבחרים ואז לקוות שיצליחו לפעול למען טובת הכלל. מעבר לכך מדובר במעורבות במצבים קיצוניים ומקרי קצה. בנוגע לבחירת הנבחרים, אני מקווה שחכמת ההמון מסתמכת כאן על איזו יכולת גנטית שהתפתחה בנו לבחור את מנהיגי הלהקה. ולכן אני בעד זכות בחירה רחבה, אבל זכות להבחר מצומצמת. מנהיגי הציבור לא צריכים לייצג את הציבור, הם צריכים להנהיג אותו. מי רוצה לעלות לאוטובוס בו נוהג אדם עם בעיות ראייה? ראה באיזה מהירות הפכו 64 מנדטים ל-52. על חולות נודדים כאלו, אי אפשר לבנות מדיניות המצריכה אורך רוח והתמדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאתה חושב שהמפלגתיות היא מונחית אידיאולוגיה. אני מציין כאן לך ולתועלת 4 הקוראים האחרים מסמך המביא נדבך עיקרי של האידיאולוגיה שתארתי כפינה המזרחית של בית הקואליציה מרובעת הפינות. מדובר בפוסט של אידיאולוג מזרחי מוכר: אבישי בן חיים. כדרכם של אידיאולוגים, הם פורשים משנתם על פני מאמרים ארוכים בלי קץ ואפילו ספרים. רובם, אינם שוים את הטרחה וגם האזרח המצפוני נוהג לאמל"ק אותם. למרבה המזל, אב"ח פורש כאן נדבך מרכזי של משנתו (איך ישראל 1 דופקת את ישראל 2) ועושה זאת בשווה ערך ל-2 דפי קריאה. לענ"ד חומר קריאה חובה לכל מי שמתעניין בפוליטיקה של מדינת ישראל 2023. קריאת המסמך מסבירה מצויין את שורשי התמיכה הקנאית של האמסלמים והדיסטלים במתקפה על בג"ץ של הקולוניאליסטים חובשי הכיפות. היא גם חושפת מקבילות מדכאת לפרשת חטיפת ילדי תימן. כמו סו אף זו, שתי האידיאולוגיות מבוססות על שקר אחד גדול. אבל שקר שקשה מאד לעקור אותו משורשיו המרובים והענפים. נחשף הממסד האחראי לקיפוח ישראל 2 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר עוסקים במסמכים חשובים: הרצאת דניאל פרידמן על המהפכה המשפטית של אהרון ברק. הרצאתו של ד. פרידמן היא מסוג ההרצאות שאתה משווע מי יחזיר לך את השעה וחצי שבזבזת על שמיעתה. וזה לא מפני שהדברים לא חשובים או לא מתקבלים על הדעת. נהפוך הוא. יש כאן רציונליזציה שפוייה של מניעים למהפכה המשפטית שמנסה הימין להעביר היום. וחשובים הדברים מאד מאד וראוי לכל מי שמתנגד מאד לרוטלוין לעמוד בפניהם. הצרה היא שהפרופ' פרידמן כל כך מפוזר, לא ממוקד ונמרח בזמן שאתה מתחיל להרגיש כמי שטובע במי אפסיים. מה שהיה צריך להיות הרצאה מבריקה של 20 דקות נמתח על שעה ורבע של עינוי המאזין. אולי זה חלק מהאסון של הימין שאחד הדוברים החשובים של ראיון הריאקציה המשפטית הוא מרצה כל כך גרוע. מה שהיה ראוי להיות כאן זה סיכום ותמצות הטענות של פרידמן בצורה קצרה וברורה כדי שמתנגדי הרפורמה יוכלו להתעמת איתן. כרגע פשוט אין לי זמן וכוח. אולי אעשה זאת מאוחר יותר, אם לא יקדימוני. חשוב מאד בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לך לא לפתוח קריירה בשיווק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצת? דעתך מעניינת אותי. למרות מה שכתבתי, נראה לי שיש בהרצאתו של פרידמן דברים שאינטואיטיבית אני חש שיש להם בסיס. המדובר כמובן במלחמתו של פרידמן באקטיביזם השיפוטי מיסודו של אהרון ברק ו"הכל שפיט". תחושת הבטן שלי, שכתבתי עליה בעבר, היתה שיש אי הלימה קרדינלית בין המליצות על זכויות המיעוטים, מלוא כל העולם משפט והכל שפיט לבין תחושת הביטחון האישי של האזרח הישראלי המתדרדרת הן בטחונית והן קרימינלית והעלמות שלטון החוק מחיי הרחוב והיומיום לטובת שלטון עבריינים וכנופיות. במילים אחרות, אם האזרח הישראלי היה חש ביטחון ושלטון החוק בחיי היומיום, הוא היה פתוח יותר לשמוע על בג"ץ המנסה להגן על זכויות האדם של הילידים בשטחים הכבושים. באותה מידה יש סתירה פסיכולוגית בין העיסוק המפורסם בתקשורת כל הזמן של הבג"ץ בענייני חקיקה ושלטון לבין הזחלנות החולנית של מערכת המשפט והקושי של האזרח הרגיל לקבל ממנה סיוע ללא עינוי דין לזמן ארוך. דניאל פרידמן, פחות מתיחס להיבטים האתיים והפסיכולוגיים, ויותר הולך לכיוון של הנראות של יועמ"ש המנחית הנחיות והוראות על שרים נבחרים. להרגשתי, יש קשר בין 2 הגישות הללו. דעתי היא כי חובתו של יועמ"ש היא לייצג את עמדת החוק, בין אם הדבר נושא חן בעיני השר שלו ובין אם לא, אבל קשה לי להבין מדוע שרים לא מפטרים יועמ"שים שלא נראים להם. יתכן שזה רק עניין של נראות, אבל יתכן שיש כאן גם עצמאות של היועמ"שים שאינה בהכרח חלק מן הדמוקרטיה. ומדוע היועמ"ש לממשלה חייב להיות גם התובע הכללי? חייבים לנסח את כל השאלות האלו בנוסח שאינו כולל סיפורי סבתא על סניף מר"ץ בעליון ועל אהרון ברק שמינה את בתו לשופטת בעליון. צריך לראות מה אנו עונים לטענות האלו. התשובה הניתנת בד"כ היא שהרפורמה כלל אינה מטפלת בבעיות אלו ולכן אנו כביכול פטורים מתשובה. הייתי אומר שהתשובה הזו אינה מספקת. האם אנו רשאים להתנגד לרפורמה מבלי להציע רפורמה חליפית? האם המצב הקיים עדיין בר קימא? האם הצעת רפורמה חליפית עשוייה להיות דרך פעולה שתחזק את התנגדותנו חרפורמה המוצעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא היתה לי הזדמנות להקשיב. חלק מהביקורת של פרידמן על בית המשפט העליון (קראתי את "הארנק והחרב" שלו) מוצדקת. אהרן ברק לא חף משגיאות. לדעתי היה טוב אילו רות גביזון [ויקיפדיה] היתה ממונה לעליון והיתה יוצרת את ה"גיוון" המתבקש. אבל זאת בכלל לא השאלה. 1. את הרפורמה חייבים להתחיל מהפרקליטות, לא מבית המשפט. הבעיות של בית המשפט מתגמדות מול הבעיות של הפרקליטות. והרפורמה צריכה לחזק את הפרקליטות, לא להחליש אותה. כן אני תומך בגוף חוקר חיצוני לפרקליטות בדומה להצעת ח"כ סעדה, כפי שהסכמתי עם דב, ובלבד שהשר הממנה את ראשה לא יוכל גם לפטר אותו. 2. אבל!!! כל דיון על הרפורמה המוצעת הנוכחית חייב להגדע, פשוט משום שיוזמיה אינם באים בידיים נקיות. חד וחלק, סוף פסוק. כעת כבר ברור ל(חלק מה)ציבור שהמפלגות הדתיות לאומיות בפאזה הנוכחית שלהן עם בן גביר וסמוטריץ' ורוטווילר וסטרוק הן הגרסאות המקומית של מפלגת הרפובליקה האסלאמית [ויקיפדיה], והן לקחו בשבי את נתניהו והליכוד. אפילו דרעי נבהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקראתי איזה מאמר של ד. פרידמן על הארנק והחרב שכנראה תמצת את תוכן ספרו בשם זה. אאז''ן הטענה שלו היתה שהתיאור הזה (למשפט אין ארנק או חרב) אינו נכון בדמוקרטיה המודרנית ולכן צריך מנגנונים חיצוניים כדי להגביל את כוחו. דוקא שם לא התרשמתי מטיעוניו של פרידמן וחשבתי שהוא לא הבין את הטיעון של המילטון. העובדה שלביה''מ יש כוח להורות למדינה לשלם כספים לכל מיני גורמים אינה שוות ערך למנגנון הרשות המבצעת המנהל ''צבא קבע'' של פקידים ומוציאים לפועל שהוא משלם את משכורותיהם ויכול לפטרם ממשרותיהם. רבים ממתנגדי הרפורמה (אהוד ברק) מטילים יהבם על המשבר החוקתי שבו בג''ץ יפסול את חוקי הממשלה והדרג המקצועי ישמע לביה''מ ולא לממשלה. אני לא רואה את ביה''מ העליון הזה ששופטיו נבחרו ע''י אפי נווה, איילת שקד ונורית קורן מגלה את האופי הדרוש כדי לעצור את חמשת טורי הקואליציה העולה עליהם ואין לי אמונה גדולה בנכונותם של בירוקרטים לסכן את משרותיהם. ראינו איך ממשלת ביבי כופפה כמעט ללא מאמץ את מח''א והרמטכ''ל ואת המפכ''ל. אני לא חושב שפקידי האוצר או משרד המשפטים יגלו יותר עמוד שדרה. ואם יקרה הפלא הזה מישהו יזכיר להם מי ממלאים את בתי הקברות. הדבר היחיד שיכול לעצור את העריצות הוא עמידה חד משמעית של הציבור שלנו מאחורי ההתנגדות, בדיוק כפי שנוהג המגזר החרדי והערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מה שראינו יותר זה שחיל האוויר וטייסיו כופפו את נתניהו, לא להיפך. מפקד חיל האוויר אפילו שיבח את תעוזת הטייסים בנאומו ביום הזיכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד , נטרפה דעתך? את חטאיי אני מספר. שהייה ממושכת בשמורות של תנועות חברתיות רדיקליות וקיקיוניות, יוצרת אצל אנשים מסויימים (כמוני למשל), רעב לאישור של ציבורים רחבים יותר והזדקקות קשה לצורך בהסכמה של ציבורים רחבים יותר. השיחות אצל הנשיא הן איזה סימפוזיום אקדמי שעקרון יסוד בו הוא חופש מידע ליברטריאני למען יוכל כל זב חוטם רדיקלי מרושת להביע את דעותיו הלעתים קרובות קיצוניות, מופרכות ואנטיפ(שיסט)יות? לא חשוב מה יוסכם באופן ניסי אצל הנשיא. זה לא יחייב אפאחד. התוצר הזה יצטרך להיות מובא לכנסת כאשר הוא חשוף באופן מלא וגם אולי לעבור שינויים בלחץ הצרכים והאופורטוניזם של חה"כ ורק כאשר יעבור בחקיקת הכנסת, יהפוך לתקף מבחינה ציבורית וחה"כ שיצביעו בעדו ונגדו ישאו במלוא האחריות למה שיש בו. הדמוקרטיה והחירות הפוליטית עדיין אינן תלויות בדיונים המטורללים המתנהלים במדיה הרשתית ולעתים קרובות מתקבל הרושם שהם מנוגדים לה. האנשים הכי פחות ראויים מקבלים שם פוקוס שהוא הכל מלבד יחסי לתועלת שהם מביאים לכלל. הלוואי שיצליחו להגיע להבנות בשיחות אצל הנשיא. בסופו של דבר, יצטרכו לבוא עם זה לכנסת ולשאת באחריות למה שיחוקקו שם. בחברה דמוקרטית יש משמעות קריטית לאנשים שנבחרים לייצג את הציבור בכנסת (כמאמר הרומאים res publicum). כל הדמוקרטיה הזו שפעם מופיעה כדמוקרטיית שוק בנוסח מרכז הליכוד או כדמוקרטיה של בית משוגעים בנוסח הדמוקרטיה של הרשת, נחזית להיות ההיפך הגמור ממה שנדרש לדמוקרטיה שפוייה והגונה. לענ"ד, יש חוסר הבנה בולט בחומר אצל אלו שאינם מבדילים בין חופש המידע הדורש גישה ציבורית רחבה ככל האפשר למידע מוסמך ועובדתי כפי שהוא נמצא אצל רשויות השלטון לבין חופש הברבור המאפשר לכל זב חוטם, נבער מדעת, בלתי שפוי, חסר אחריות, חסר דעת ושונאים פסיכופתיים להפיץ את הפרשנויות הרעילות שלהם ברשת. בהזדמנות זו ברצוני לשתף עם 5 הקוראים של אתר רשתי זה, דיון רשתי שיש לו השלכות מפתיעות ולדעתי גם מרכזיות למשבר החוקתי דהיום. אך כדי שלא תעמלקו אותי אעשה סאת בתגובה נפרדת שכותרתה דז'ה וו מהפיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הבנתי על מה בדעתי יצא קצפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה הסכמת בתמימותך עם מישהו אחר ברשת שהוא כמובן רדיקל, זב חוטם, נבער מדעת, בלתי שפוי, חסר אחריות, חסר דעת ושונא פסיכופתי וזה הקפיץ לשוקי שמאל קצת את הפיוז. לצאת מהכלים עם תרעלה שכזאת זאת כנראה דוגמה למישהו מתון, בעל ניסיון, מלומד, שפוי, אחראי, בר דעת ואוהב אדם. לגופו של עניין: גם אם אי אפשר להמנע משיחות בדלתיים סגורות בין גורמים פוליטיים, בעולם המערבי-דמוקרטי לא מקובל לעשות שיחות כאלו על חקיקה באופן פורמלי ומוצהר. התנהגות שכזאת זה ״השתנה מהמקפצה״. ברגע שהמפגש בין הגורמים הפוליטיים הוא דיון פורמלי ומוצהר על סעיפי ותת סעיפי חקיקה, המסורת הדמוקרטית (שהיא לא רדיקלית אלא אפילו מאוד שמרנית) היא לנהל את השיחות הללו לפרוטוקול בועדות (כל בית מחוקקים עפ״י נהליו הפורמליים). תהליך מוצהר בו הגורמים הפוליטיים סוגרים את כל הפינות על סעיפי חוק / חוקה בדלתיים סגורות ואז מגיעים אל ועדות החקיקה כשהכל (או הרוב) כבר מוכן ומוסכם על הצדדים, רק כדי להצביע על הדברים בכמה ימים, כדי לעשות V שתהליך החקיקה בוצע על פי התקנון זה מסוג הדברים שנחשבים ״מעשה שלא יעשה״ בכל דמוקרטיה סבירה מסביב לעולם. אם מישהו היה מעז לעשות דבר כזה באחת ממדינות האיים הבריטיים, ארה״ב, קנדה או מדינות אחרות, הדבר היה הופך ללא פחות מאשר לסקנדל. בשביל ההשוואה של איך מבצעים תהליך חקיקה תקני של שינוי בועדת בחירת שופטים (למשל) אפשר להציץ בפרוטוקולים של הועדות באירלנד ולהציץ בלוחות הזמנים ובתוכן. התסריט בו היו מדברים שם בדלתיים סגורות ואז מגיעים עם משהו ״מן המוכן״ לועדות רק כדי לסגור את העניינים בשבועיים שלושה, הוא תסריט ששם היה נחשב להזוי ואצלנו למשהו שאנחנו אמורים לקבל כנורמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב זה, אתן לך קרדיט ואציב לך אתגר. קבל כאקסיומה שלא התכוונתי להתווכח או להעליב אותך. קרא שנית בסבלנות מה שכתבתי ונסה לפרש (לפונז למשל) מה טענתי לגופו של עניין ומה רציתי. (רמז: חייבים להשאיר פתח לנס שיקרה ואולי הצדדים בבית הנשיא יגיעו למשהו שמן הסתם לא יתרום לתיקונו של עולם, אבל לפחות נוכל להמשיך כאזרחים עד שיגיעו ימים טובים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה לגבי הקרדיט. לא כל אוסף של אותיות ראוי ל - steelmanning. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסף אקראי של אותיות? נו,נו,נו ואתה עוד טוען שאתה לא רדיקל. נו שוין, אענה לפונז בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוסיף מילה שלא כתבתי, נבהל ממנה ואז קורה לי שוב בשמות. בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיסחף לקיצוניות. לעולם לא יוואש אדם מן הנס. נניח שעל דרך הנס שלוחי לפיד/גנץ יגיעו לאיזשהן הסכמות עם שלוחי הממשלה. איזה קטסטרופה אימננטית יש כאן? למעשה, מציאת פשרות היא מלאכתם של פוליטיקאים כפי שנצחון בקרב הוא מלאכתם של גנרלים. אני לא חושב שדמוקרטיה היא שלטון ההמון. כל דמוקרטיה מודרנית היא רספובליקה במובן של שלטון נבחרי הציבור. המדינאים הנבחרים צריכים לעשות מה שנכון לדעתם לטובת הכלל ולא לפעול ע"פ סקרים ומשאלי עם. יש סוג של קלישאה האומרת כי בד"כ הפתרונות הנכונים לא אהודים על שני הצדדים באותה המידה. נ.ב. בסימן זיכרון השואה, חשוב לי כאן לסגור מעגל שכפי הנראה פתחתי במקום הלא נכון. הטוב והרע אינם זרים זל"ז. נראה שהם מקיימים יחסים אינטימיים סודיים. הויכוח על עצתו המחרידה של גנדי ליהודי הרייך הזכיר לי ארוע אחר קרוב לו במידת מה. המופת האלטרואיסטי של המחנך יאנוש קורצ'אק שצעד בראש חניכיו היתומים, לבוש בבגדי הטיול שלו אל הרכבות ותאי הגז של טרבלינקה. גם מעשה זה זכה לגנאי מפי מבקרים חריפים שראו בכך רק את הצד של המארטיריות של שה האלוהים המובל כצאן לטבח. המבקרים אומרים שקורצ'אק היה צריך לפזר את היתומים לכל עבר ולעשות כל דבר שישבש את מכונת הרצח. אילו היו ניצלים 2-3, היה זה שכרו. וזה במקום להרגיע את הילדים ולהקל על טבח התמימים. נדמה לי שזה מציין בכל זאת את האסימטריה בין טוב לרע. לרוע הרבה יותר קל להיות טוטאלי מאשר לטוב. גם הכוונות הטובות ביותר אינן מבטיחות חסינות מרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריכזתי הפניות בסוף. חלק מהמסמכים שעיינתי, שכחתי ואני פורש את הנאראטיב מן הזכרון. אני מציג אתגר בפני הקוראים למצוא את טעויות הזיכרון בענייני שמות ותפקידם בזמן הרלאבנטי. אני עושה זאת, לא משום שאני בטוח שאין כאלו (להיפך), אני פשוט לא מאמין שעוד מישהו יגזור על עצמו את השיטוט במרחב המסמכים המשפטי הזה. אחד הטירלולים הפופולריים במחוזות בית נתניהו ושלוחותיו הוא עניין הסכם שדות הגז עם לבנון. במסגרת רשתית אחרת נתקלתי בביביסטית שהעלתה את הפנייה לבג"ץ בעניין הסכם הגז עם לבנון 2022. בג"ץ כדרכו איחד שם כמה פניות של פורום קהלת, עמותת לביא, אורי עבודי ו-51 אחרים, איתמר בן גביר ועוצמה יהודית מתברר שבין 3 הטענות שבג"ץ השיב להן טענו באי כח פורום קהלת כי ביצוע הסכם הגז עם לבנון נוגד את חוק יסוד משאל העם (2014) הקובע כי מסירת שטח ריבוני של ישראל לגורם זר, תעשה רק אחרי משאל עם או רוב בכנסת של 80 ח"כ. לטענת המומחית, פסק בג"ץ כי חוק היסוד משאל עם חל רק על רמה"ג ומז' ירושליים ולא על שטחים אחרים. בודאי לא על שטחי מים. אני מניח שהמקור שלה היו פרסומי קהלת שארזו לה באריזה יפה אחת כמה וכמה מן הטענות החביבות עליהם: א. בג"ץ פוסק בניגוד להוראות החוק. ב. בג"ץ משתמש בפרשנות משפטפטנית על מנת לרוקן את החקיקה מתוכנה ולמלא אותה בתוכן מבית היוצר של מר"ץ. ג. ממשלת בנט-לפיד מוסרת שטחי מולדת לאוייב בניגוד לחוקי המדינה. ד. לאפאחד אין סמכות לוותר על שטחי מולדת ללא מדאל עם או בהסכמת 80 ח"כים. ה. הסמול הלא-ציוני והקוסמופוליט משתמש בבג"ץ הנוכל כדי לעקוף את החקיקה הציונית במקום לבטל אותה ו. הימין החכם והציוני שולח מטעמו שופטים "משלנו" לעליון והללו מעשה שטן, ברגע שמתחברים לכס השיפוט מיד מצטרפים לסניף מרץ המקומי. ואתה לך ותתווכח עם המומחה. אנסה בכל זאת. המשך בתגובת המשך. נימוקי בג"ץ הסכם הגז חוק יסוד: משאל העם הסכם הגז תגובת הממשלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן מתברר שהבג"ץ איחד את כל הטענות נגד הסכם הגז עם לבנון ודן בהן בהרכב של 3 שופטים, אסתר חיות, עוזי פוגלמן ונועם סולברג. ההרכב הזה דחה את כל הטענות ואיפשר לממשלת בנט-לפיד לחתום על ההסכם, גם ללא הצבעת הכנסת, ולמרות שהיתה זו ממשלת מיעוט שכיהנה כממשלת מעבר. מי שכתב את נימוקי פסה"ד נגד הטענה של קהלת היה פוגלמן והוא אכן טען שחוק יסוד משאל העם חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג וממילא לא קשור לשטחים ימיים. כך בעצם רמס הבג"ץ חוק יסוד של הכנסת ובאותה הזדמנות גם הכשיר מסירת שטחי מולדת למחבלים. שאל אחד מן המשתתפים, מילא פוגלמן וחיות, אבל הכיצד זה נועם סולברג, המינוי הפוליטי של מועצת יש"ע (אורי אריאל) לביה"מ העליון, צרף הסכמתו לפסה"ד של השופטים הסמולנים? זה היה רמז הזהב לפיצוח הקשר הגורדי הזה. מתברר שפוגלמן כותב שאין צורך בכלל לפסוק אם מים טריטוריאליים הם בחזקת ריבונות או לא. מאחר וישראל הקפידה לא ליישם את ה"שיפוט והניהול" שלה על משולש המים הטריטוריאליים שנמסר כאן ללבנון, ברור כבר שחוק משאל העם לא חל עליו. בנקודה זו אפשר כמו הקולגות שלי להחליט שהשופטים אידיוטים או בוגדים, או להמשיך לחפור. הדבר הראשון שמתגלה בחוק יסוד משאל העם, כבר בסעיף הפותח שלו (1א), כי לשון החוק אכן קובעת כי החוק עוסק במסירת שטחים שבהם הוחל המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל. בשלב זה הצד השני (שבאופן מפתיע משהו עדיין לא הצטרף לעדת האל תבלבל אותי עם העובדות), טען שהשופט ניצל ניסוחים משפטפטניים נפוצים כדי לקדם את האג'נדה שלו ולראייה, מדוע לא כתב המחוקק במפורש שהחוק חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג? נסכם היכן אנחנו. ישראל אכן הקפידה לא להחיל את המשפט והניהול שלה על משולש המים הטריטוריאלי מפני שהוא היה שנוי במחלוקת עם לבנון. אבל אליבא דקהלת זה סתם ניצול של לגליסטיקה ריקה מתוכן כדי להצדיק רמיסה של החוק וכוונת המחוקק. המשך יביא (בתגובת המשך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן לא נותרה ברירה אלא לפתוח את חוק יסוד משאל העם ולראות מה כתוב בו ומדוע חה"כ כל כך התרשלו בניסוחו שפתחו דלת לבג"צ להופכו על פיו. הלכנו לויקיפדיה העברית וראשית לנוסח החוק. והנה מתברר שכבר בסעיף הפותח של החוק (1א) נכתב במילים ברורות לגמרי שהחוק עוסק בהחזרת שטחים שהמשפט והמנהל של ישראל כבר הוחל עליהם. מאחר וישראל הקפידה שלא להחיל את המנהל והמשפט שלה (בהנחה שיש לדברים אלו משמעות במים טריטוריאליים), מפני שידעה שהשטח שנוי במחלוקת עם לבנון, הרי שברור שהחוק אינו חל על שטח זה. לא רק שהשופטים לא "התעללו" בחוק, אלא הם פשוט נהגו ע"פ לשונו והפרשנות שהוא חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג (שהחוק הישראלי הוחל בם) היא פרשנות סבירה לגמרי ומתבקשת. נפתרה אם כן החידה מדוע נציג המתנחלים בבג"צ אשר את פסיקת חבריו. נראה שלשון החוק הברורה לא הותירה בעדו שום אפשרות אחרת. מכתב החוק מתברר שמדובר בחוק מוזר למדי שלא לומר מפלצתי. מצד אחד החוק מכניס לחוקה הישראלית משאל עם שהוא נטע זר במשטר שלנו ומצד שני מתברר שישראל יכולה להכריז מלחמה על איראן או על האיחוד האירופי ברוב רגיל בכנסת, אבל כדי למסור את אלון שבות (ביתו של סולברג) לידי האוטונומיה הפלשתינית נדרשים 80 מנדטים. במה זכינו אם כן לחוק זה שהתקבל ברוב של 68 נגד 0? וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה. המשך יבוא (בתגובת המשך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי הדלה, החוק במפורש לא חל על אלון שבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק. אאז''ן אלון שבות היא בגוש עציון ולכן היא חלק משטח מז' ירושליים שסופח לישראל ולחוק הישראלי באופן רשמי. חכו להפתעה בתגובת ההמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא סופח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשומת לבנו פנתה אם כן לרקע ולהיסטוריה של חוק יסוד משאל העם. לרוע המזל הערך על חוק זה בויקיפדיה לא ממש טוב או לפחות ברור. מתברר שהחוק (2014) הוא תולדה של תהליך חקיקה שהחל ב-1999. החוק הסופי הוא הגרסה הסופית של כמה חוקים שהוצעו בדרך ואחד מהם אפילו נקרא חוק רמה"ג. מן הכתוב בויקיפדיה קשה מאד לעקוב אחר הנפתולים של חקיקת החוק ובפרט חילופי המפלגות שיצאו ונכנסו מן הקואליציה.כדי להבין מה קרה שם צריך להכנס למאמרי העיתונות המצויינים בערך כאסמכתאות. מתברר שחוק היסוד שעליו חתומה אורית סטרוק עבר בכנסת אחת והקואליציה החילה עליו הליך המשכיות שאפשר העברתו בקריאה שנייה ושלישית בכנסת החדשה שנבחרה עד למועד מסויים. מתברר שיו"ר הקואליציה יריב לוין העלה את החוק בתהליך מזורז כדי להספיק לאשר אותו לפני פקיעת תקפו. האופוזיציה שבראשה עמד אז בוז'י הרצוג (מפלגת העבודה) וכללה אז באופן חריג את כל המפלגות החרדיות, טענה שהזמן הקצר שעמד לרשותה אינו מאפשר בחינה של החוק ושיו"ר הכנסת אדלשטיין ולוין העבירו את החוק כגנבים בלילה. החוק עבר ברוב של 68 קולות (כל חברי הקואליציה) נגד 0. האופוזיציה החרימה במחאה את ההצבעה. אני מניח שאורית סטרוק לא היתה מתנגדת לכלול בחוק את כל שטחי א"י השלמה והימית ונחלותיה על הפרת והיאור. הבעיה היא שהקואליציה של נתניהו היתה ממשלת אחדות שבין 68 חבריה כללה גם את יאיר לפיד ועמיר פרץ. לשון החוק נוסחה כך שגם חברי הקואליציה הפחות ימניים יוכלו להצביע עבורו. הנה כי כן, לא זו בלבד ששופטי הבג"ץ פרשו את החוק באופן סביר, אלא שהפרשנות היתה גם ע"פ כוונת המחוקק. לשון החוק לא היתה שכחה ורשלנות, אלא כוונת מכוון. הנה כי כן, נמצא המקור ממנו חצב יריב המחריב איך מעבירים חוקי יסוד בכיפוף ידיים וכופים אותם על הציבור האדיש שלא בהכרח תומך בחוקים אלו ועוד מסנדלים אותם עם 80 קולות. אז זה הצליח לו. ללא ספק ההיסטוריה הזו שמשה השראה לרוטלוין בניסיונו לחזור על התרגיל ביריעה רחבה יותר. אלא שהפעם נראה שיאיר לפיד ושאר חברי האופוזיציה שנכחו אז כמו היום בזירה, הפנימו את האסון הצפון בשת"פ עם רוטלוין ודומיו. נראה שזו הסיבה לעמדה הנוקשה והעקבית שלהם נגד המפיכה המשטרית. נקווה שהם יזכרו זאת, גם אצל הנשיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |