|
||||
|
||||
ואם כבר עוסקים במסמכים חשובים: הרצאת דניאל פרידמן על המהפכה המשפטית של אהרון ברק. הרצאתו של ד. פרידמן היא מסוג ההרצאות שאתה משווע מי יחזיר לך את השעה וחצי שבזבזת על שמיעתה. וזה לא מפני שהדברים לא חשובים או לא מתקבלים על הדעת. נהפוך הוא. יש כאן רציונליזציה שפוייה של מניעים למהפכה המשפטית שמנסה הימין להעביר היום. וחשובים הדברים מאד מאד וראוי לכל מי שמתנגד מאד לרוטלוין לעמוד בפניהם. הצרה היא שהפרופ' פרידמן כל כך מפוזר, לא ממוקד ונמרח בזמן שאתה מתחיל להרגיש כמי שטובע במי אפסיים. מה שהיה צריך להיות הרצאה מבריקה של 20 דקות נמתח על שעה ורבע של עינוי המאזין. אולי זה חלק מהאסון של הימין שאחד הדוברים החשובים של ראיון הריאקציה המשפטית הוא מרצה כל כך גרוע. מה שהיה ראוי להיות כאן זה סיכום ותמצות הטענות של פרידמן בצורה קצרה וברורה כדי שמתנגדי הרפורמה יוכלו להתעמת איתן. כרגע פשוט אין לי זמן וכוח. אולי אעשה זאת מאוחר יותר, אם לא יקדימוני. חשוב מאד בעיניי. |
|
||||
|
||||
אני מציע לך לא לפתוח קריירה בשיווק. |
|
||||
|
||||
הצצת? דעתך מעניינת אותי. למרות מה שכתבתי, נראה לי שיש בהרצאתו של פרידמן דברים שאינטואיטיבית אני חש שיש להם בסיס. המדובר כמובן במלחמתו של פרידמן באקטיביזם השיפוטי מיסודו של אהרון ברק ו"הכל שפיט". תחושת הבטן שלי, שכתבתי עליה בעבר, היתה שיש אי הלימה קרדינלית בין המליצות על זכויות המיעוטים, מלוא כל העולם משפט והכל שפיט לבין תחושת הביטחון האישי של האזרח הישראלי המתדרדרת הן בטחונית והן קרימינלית והעלמות שלטון החוק מחיי הרחוב והיומיום לטובת שלטון עבריינים וכנופיות. במילים אחרות, אם האזרח הישראלי היה חש ביטחון ושלטון החוק בחיי היומיום, הוא היה פתוח יותר לשמוע על בג"ץ המנסה להגן על זכויות האדם של הילידים בשטחים הכבושים. באותה מידה יש סתירה פסיכולוגית בין העיסוק המפורסם בתקשורת כל הזמן של הבג"ץ בענייני חקיקה ושלטון לבין הזחלנות החולנית של מערכת המשפט והקושי של האזרח הרגיל לקבל ממנה סיוע ללא עינוי דין לזמן ארוך. דניאל פרידמן, פחות מתיחס להיבטים האתיים והפסיכולוגיים, ויותר הולך לכיוון של הנראות של יועמ"ש המנחית הנחיות והוראות על שרים נבחרים. להרגשתי, יש קשר בין 2 הגישות הללו. דעתי היא כי חובתו של יועמ"ש היא לייצג את עמדת החוק, בין אם הדבר נושא חן בעיני השר שלו ובין אם לא, אבל קשה לי להבין מדוע שרים לא מפטרים יועמ"שים שלא נראים להם. יתכן שזה רק עניין של נראות, אבל יתכן שיש כאן גם עצמאות של היועמ"שים שאינה בהכרח חלק מן הדמוקרטיה. ומדוע היועמ"ש לממשלה חייב להיות גם התובע הכללי? חייבים לנסח את כל השאלות האלו בנוסח שאינו כולל סיפורי סבתא על סניף מר"ץ בעליון ועל אהרון ברק שמינה את בתו לשופטת בעליון. צריך לראות מה אנו עונים לטענות האלו. התשובה הניתנת בד"כ היא שהרפורמה כלל אינה מטפלת בבעיות אלו ולכן אנו כביכול פטורים מתשובה. הייתי אומר שהתשובה הזו אינה מספקת. האם אנו רשאים להתנגד לרפורמה מבלי להציע רפורמה חליפית? האם המצב הקיים עדיין בר קימא? האם הצעת רפורמה חליפית עשוייה להיות דרך פעולה שתחזק את התנגדותנו חרפורמה המוצעת? |
|
||||
|
||||
עוד לא היתה לי הזדמנות להקשיב. חלק מהביקורת של פרידמן על בית המשפט העליון (קראתי את "הארנק והחרב" שלו) מוצדקת. אהרן ברק לא חף משגיאות. לדעתי היה טוב אילו רות גביזון [ויקיפדיה] היתה ממונה לעליון והיתה יוצרת את ה"גיוון" המתבקש. אבל זאת בכלל לא השאלה. 1. את הרפורמה חייבים להתחיל מהפרקליטות, לא מבית המשפט. הבעיות של בית המשפט מתגמדות מול הבעיות של הפרקליטות. והרפורמה צריכה לחזק את הפרקליטות, לא להחליש אותה. כן אני תומך בגוף חוקר חיצוני לפרקליטות בדומה להצעת ח"כ סעדה, כפי שהסכמתי עם דב, ובלבד שהשר הממנה את ראשה לא יוכל גם לפטר אותו. 2. אבל!!! כל דיון על הרפורמה המוצעת הנוכחית חייב להגדע, פשוט משום שיוזמיה אינם באים בידיים נקיות. חד וחלק, סוף פסוק. כעת כבר ברור ל(חלק מה)ציבור שהמפלגות הדתיות לאומיות בפאזה הנוכחית שלהן עם בן גביר וסמוטריץ' ורוטווילר וסטרוק הן הגרסאות המקומית של מפלגת הרפובליקה האסלאמית [ויקיפדיה], והן לקחו בשבי את נתניהו והליכוד. אפילו דרעי נבהל. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקראתי איזה מאמר של ד. פרידמן על הארנק והחרב שכנראה תמצת את תוכן ספרו בשם זה. אאז''ן הטענה שלו היתה שהתיאור הזה (למשפט אין ארנק או חרב) אינו נכון בדמוקרטיה המודרנית ולכן צריך מנגנונים חיצוניים כדי להגביל את כוחו. דוקא שם לא התרשמתי מטיעוניו של פרידמן וחשבתי שהוא לא הבין את הטיעון של המילטון. העובדה שלביה''מ יש כוח להורות למדינה לשלם כספים לכל מיני גורמים אינה שוות ערך למנגנון הרשות המבצעת המנהל ''צבא קבע'' של פקידים ומוציאים לפועל שהוא משלם את משכורותיהם ויכול לפטרם ממשרותיהם. רבים ממתנגדי הרפורמה (אהוד ברק) מטילים יהבם על המשבר החוקתי שבו בג''ץ יפסול את חוקי הממשלה והדרג המקצועי ישמע לביה''מ ולא לממשלה. אני לא רואה את ביה''מ העליון הזה ששופטיו נבחרו ע''י אפי נווה, איילת שקד ונורית קורן מגלה את האופי הדרוש כדי לעצור את חמשת טורי הקואליציה העולה עליהם ואין לי אמונה גדולה בנכונותם של בירוקרטים לסכן את משרותיהם. ראינו איך ממשלת ביבי כופפה כמעט ללא מאמץ את מח''א והרמטכ''ל ואת המפכ''ל. אני לא חושב שפקידי האוצר או משרד המשפטים יגלו יותר עמוד שדרה. ואם יקרה הפלא הזה מישהו יזכיר להם מי ממלאים את בתי הקברות. הדבר היחיד שיכול לעצור את העריצות הוא עמידה חד משמעית של הציבור שלנו מאחורי ההתנגדות, בדיוק כפי שנוהג המגזר החרדי והערבי. |
|
||||
|
||||
בינתיים מה שראינו יותר זה שחיל האוויר וטייסיו כופפו את נתניהו, לא להיפך. מפקד חיל האוויר אפילו שיבח את תעוזת הטייסים בנאומו ביום הזיכרון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |