בתשובה לשוקי שמאל, 16/04/23 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד לא הבנתי על מה בדעתי יצא קצפך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה הסכמת בתמימותך עם מישהו אחר ברשת שהוא כמובן רדיקל, זב חוטם, נבער מדעת, בלתי שפוי, חסר אחריות, חסר דעת ושונא פסיכופתי וזה הקפיץ לשוקי שמאל קצת את הפיוז. לצאת מהכלים עם תרעלה שכזאת זאת כנראה דוגמה למישהו מתון, בעל ניסיון, מלומד, שפוי, אחראי, בר דעת ואוהב אדם. לגופו של עניין: גם אם אי אפשר להמנע משיחות בדלתיים סגורות בין גורמים פוליטיים, בעולם המערבי-דמוקרטי לא מקובל לעשות שיחות כאלו על חקיקה באופן פורמלי ומוצהר. התנהגות שכזאת זה ״השתנה מהמקפצה״. ברגע שהמפגש בין הגורמים הפוליטיים הוא דיון פורמלי ומוצהר על סעיפי ותת סעיפי חקיקה, המסורת הדמוקרטית (שהיא לא רדיקלית אלא אפילו מאוד שמרנית) היא לנהל את השיחות הללו לפרוטוקול בועדות (כל בית מחוקקים עפ״י נהליו הפורמליים). תהליך מוצהר בו הגורמים הפוליטיים סוגרים את כל הפינות על סעיפי חוק / חוקה בדלתיים סגורות ואז מגיעים אל ועדות החקיקה כשהכל (או הרוב) כבר מוכן ומוסכם על הצדדים, רק כדי להצביע על הדברים בכמה ימים, כדי לעשות V שתהליך החקיקה בוצע על פי התקנון זה מסוג הדברים שנחשבים ״מעשה שלא יעשה״ בכל דמוקרטיה סבירה מסביב לעולם. אם מישהו היה מעז לעשות דבר כזה באחת ממדינות האיים הבריטיים, ארה״ב, קנדה או מדינות אחרות, הדבר היה הופך ללא פחות מאשר לסקנדל. בשביל ההשוואה של איך מבצעים תהליך חקיקה תקני של שינוי בועדת בחירת שופטים (למשל) אפשר להציץ בפרוטוקולים של הועדות באירלנד ולהציץ בלוחות הזמנים ובתוכן. התסריט בו היו מדברים שם בדלתיים סגורות ואז מגיעים עם משהו ״מן המוכן״ לועדות רק כדי לסגור את העניינים בשבועיים שלושה, הוא תסריט ששם היה נחשב להזוי ואצלנו למשהו שאנחנו אמורים לקבל כנורמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב זה, אתן לך קרדיט ואציב לך אתגר. קבל כאקסיומה שלא התכוונתי להתווכח או להעליב אותך. קרא שנית בסבלנות מה שכתבתי ונסה לפרש (לפונז למשל) מה טענתי לגופו של עניין ומה רציתי. (רמז: חייבים להשאיר פתח לנס שיקרה ואולי הצדדים בבית הנשיא יגיעו למשהו שמן הסתם לא יתרום לתיקונו של עולם, אבל לפחות נוכל להמשיך כאזרחים עד שיגיעו ימים טובים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה לגבי הקרדיט. לא כל אוסף של אותיות ראוי ל - steelmanning. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסף אקראי של אותיות? נו,נו,נו ואתה עוד טוען שאתה לא רדיקל. נו שוין, אענה לפונז בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוסיף מילה שלא כתבתי, נבהל ממנה ואז קורה לי שוב בשמות. בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיסחף לקיצוניות. לעולם לא יוואש אדם מן הנס. נניח שעל דרך הנס שלוחי לפיד/גנץ יגיעו לאיזשהן הסכמות עם שלוחי הממשלה. איזה קטסטרופה אימננטית יש כאן? למעשה, מציאת פשרות היא מלאכתם של פוליטיקאים כפי שנצחון בקרב הוא מלאכתם של גנרלים. אני לא חושב שדמוקרטיה היא שלטון ההמון. כל דמוקרטיה מודרנית היא רספובליקה במובן של שלטון נבחרי הציבור. המדינאים הנבחרים צריכים לעשות מה שנכון לדעתם לטובת הכלל ולא לפעול ע"פ סקרים ומשאלי עם. יש סוג של קלישאה האומרת כי בד"כ הפתרונות הנכונים לא אהודים על שני הצדדים באותה המידה. נ.ב. בסימן זיכרון השואה, חשוב לי כאן לסגור מעגל שכפי הנראה פתחתי במקום הלא נכון. הטוב והרע אינם זרים זל"ז. נראה שהם מקיימים יחסים אינטימיים סודיים. הויכוח על עצתו המחרידה של גנדי ליהודי הרייך הזכיר לי ארוע אחר קרוב לו במידת מה. המופת האלטרואיסטי של המחנך יאנוש קורצ'אק שצעד בראש חניכיו היתומים, לבוש בבגדי הטיול שלו אל הרכבות ותאי הגז של טרבלינקה. גם מעשה זה זכה לגנאי מפי מבקרים חריפים שראו בכך רק את הצד של המארטיריות של שה האלוהים המובל כצאן לטבח. המבקרים אומרים שקורצ'אק היה צריך לפזר את היתומים לכל עבר ולעשות כל דבר שישבש את מכונת הרצח. אילו היו ניצלים 2-3, היה זה שכרו. וזה במקום להרגיע את הילדים ולהקל על טבח התמימים. נדמה לי שזה מציין בכל זאת את האסימטריה בין טוב לרע. לרוע הרבה יותר קל להיות טוטאלי מאשר לטוב. גם הכוונות הטובות ביותר אינן מבטיחות חסינות מרוע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |