בתשובה להפונז, 16/04/23 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגיד , נטרפה דעתך? את חטאיי אני מספר. שהייה ממושכת בשמורות של תנועות חברתיות רדיקליות וקיקיוניות, יוצרת אצל אנשים מסויימים (כמוני למשל), רעב לאישור של ציבורים רחבים יותר והזדקקות קשה לצורך בהסכמה של ציבורים רחבים יותר. השיחות אצל הנשיא הן איזה סימפוזיום אקדמי שעקרון יסוד בו הוא חופש מידע ליברטריאני למען יוכל כל זב חוטם רדיקלי מרושת להביע את דעותיו הלעתים קרובות קיצוניות, מופרכות ואנטיפ(שיסט)יות? לא חשוב מה יוסכם באופן ניסי אצל הנשיא. זה לא יחייב אפאחד. התוצר הזה יצטרך להיות מובא לכנסת כאשר הוא חשוף באופן מלא וגם אולי לעבור שינויים בלחץ הצרכים והאופורטוניזם של חה"כ ורק כאשר יעבור בחקיקת הכנסת, יהפוך לתקף מבחינה ציבורית וחה"כ שיצביעו בעדו ונגדו ישאו במלוא האחריות למה שיש בו. הדמוקרטיה והחירות הפוליטית עדיין אינן תלויות בדיונים המטורללים המתנהלים במדיה הרשתית ולעתים קרובות מתקבל הרושם שהם מנוגדים לה. האנשים הכי פחות ראויים מקבלים שם פוקוס שהוא הכל מלבד יחסי לתועלת שהם מביאים לכלל. הלוואי שיצליחו להגיע להבנות בשיחות אצל הנשיא. בסופו של דבר, יצטרכו לבוא עם זה לכנסת ולשאת באחריות למה שיחוקקו שם. בחברה דמוקרטית יש משמעות קריטית לאנשים שנבחרים לייצג את הציבור בכנסת (כמאמר הרומאים res publicum). כל הדמוקרטיה הזו שפעם מופיעה כדמוקרטיית שוק בנוסח מרכז הליכוד או כדמוקרטיה של בית משוגעים בנוסח הדמוקרטיה של הרשת, נחזית להיות ההיפך הגמור ממה שנדרש לדמוקרטיה שפוייה והגונה. לענ"ד, יש חוסר הבנה בולט בחומר אצל אלו שאינם מבדילים בין חופש המידע הדורש גישה ציבורית רחבה ככל האפשר למידע מוסמך ועובדתי כפי שהוא נמצא אצל רשויות השלטון לבין חופש הברבור המאפשר לכל זב חוטם, נבער מדעת, בלתי שפוי, חסר אחריות, חסר דעת ושונאים פסיכופתיים להפיץ את הפרשנויות הרעילות שלהם ברשת. בהזדמנות זו ברצוני לשתף עם 5 הקוראים של אתר רשתי זה, דיון רשתי שיש לו השלכות מפתיעות ולדעתי גם מרכזיות למשבר החוקתי דהיום. אך כדי שלא תעמלקו אותי אעשה סאת בתגובה נפרדת שכותרתה דז'ה וו מהפיכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הבנתי על מה בדעתי יצא קצפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה הסכמת בתמימותך עם מישהו אחר ברשת שהוא כמובן רדיקל, זב חוטם, נבער מדעת, בלתי שפוי, חסר אחריות, חסר דעת ושונא פסיכופתי וזה הקפיץ לשוקי שמאל קצת את הפיוז. לצאת מהכלים עם תרעלה שכזאת זאת כנראה דוגמה למישהו מתון, בעל ניסיון, מלומד, שפוי, אחראי, בר דעת ואוהב אדם. לגופו של עניין: גם אם אי אפשר להמנע משיחות בדלתיים סגורות בין גורמים פוליטיים, בעולם המערבי-דמוקרטי לא מקובל לעשות שיחות כאלו על חקיקה באופן פורמלי ומוצהר. התנהגות שכזאת זה ״השתנה מהמקפצה״. ברגע שהמפגש בין הגורמים הפוליטיים הוא דיון פורמלי ומוצהר על סעיפי ותת סעיפי חקיקה, המסורת הדמוקרטית (שהיא לא רדיקלית אלא אפילו מאוד שמרנית) היא לנהל את השיחות הללו לפרוטוקול בועדות (כל בית מחוקקים עפ״י נהליו הפורמליים). תהליך מוצהר בו הגורמים הפוליטיים סוגרים את כל הפינות על סעיפי חוק / חוקה בדלתיים סגורות ואז מגיעים אל ועדות החקיקה כשהכל (או הרוב) כבר מוכן ומוסכם על הצדדים, רק כדי להצביע על הדברים בכמה ימים, כדי לעשות V שתהליך החקיקה בוצע על פי התקנון זה מסוג הדברים שנחשבים ״מעשה שלא יעשה״ בכל דמוקרטיה סבירה מסביב לעולם. אם מישהו היה מעז לעשות דבר כזה באחת ממדינות האיים הבריטיים, ארה״ב, קנדה או מדינות אחרות, הדבר היה הופך ללא פחות מאשר לסקנדל. בשביל ההשוואה של איך מבצעים תהליך חקיקה תקני של שינוי בועדת בחירת שופטים (למשל) אפשר להציץ בפרוטוקולים של הועדות באירלנד ולהציץ בלוחות הזמנים ובתוכן. התסריט בו היו מדברים שם בדלתיים סגורות ואז מגיעים עם משהו ״מן המוכן״ לועדות רק כדי לסגור את העניינים בשבועיים שלושה, הוא תסריט ששם היה נחשב להזוי ואצלנו למשהו שאנחנו אמורים לקבל כנורמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב זה, אתן לך קרדיט ואציב לך אתגר. קבל כאקסיומה שלא התכוונתי להתווכח או להעליב אותך. קרא שנית בסבלנות מה שכתבתי ונסה לפרש (לפונז למשל) מה טענתי לגופו של עניין ומה רציתי. (רמז: חייבים להשאיר פתח לנס שיקרה ואולי הצדדים בבית הנשיא יגיעו למשהו שמן הסתם לא יתרום לתיקונו של עולם, אבל לפחות נוכל להמשיך כאזרחים עד שיגיעו ימים טובים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה לגבי הקרדיט. לא כל אוסף של אותיות ראוי ל - steelmanning. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסף אקראי של אותיות? נו,נו,נו ואתה עוד טוען שאתה לא רדיקל. נו שוין, אענה לפונז בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוסיף מילה שלא כתבתי, נבהל ממנה ואז קורה לי שוב בשמות. בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיסחף לקיצוניות. לעולם לא יוואש אדם מן הנס. נניח שעל דרך הנס שלוחי לפיד/גנץ יגיעו לאיזשהן הסכמות עם שלוחי הממשלה. איזה קטסטרופה אימננטית יש כאן? למעשה, מציאת פשרות היא מלאכתם של פוליטיקאים כפי שנצחון בקרב הוא מלאכתם של גנרלים. אני לא חושב שדמוקרטיה היא שלטון ההמון. כל דמוקרטיה מודרנית היא רספובליקה במובן של שלטון נבחרי הציבור. המדינאים הנבחרים צריכים לעשות מה שנכון לדעתם לטובת הכלל ולא לפעול ע"פ סקרים ומשאלי עם. יש סוג של קלישאה האומרת כי בד"כ הפתרונות הנכונים לא אהודים על שני הצדדים באותה המידה. נ.ב. בסימן זיכרון השואה, חשוב לי כאן לסגור מעגל שכפי הנראה פתחתי במקום הלא נכון. הטוב והרע אינם זרים זל"ז. נראה שהם מקיימים יחסים אינטימיים סודיים. הויכוח על עצתו המחרידה של גנדי ליהודי הרייך הזכיר לי ארוע אחר קרוב לו במידת מה. המופת האלטרואיסטי של המחנך יאנוש קורצ'אק שצעד בראש חניכיו היתומים, לבוש בבגדי הטיול שלו אל הרכבות ותאי הגז של טרבלינקה. גם מעשה זה זכה לגנאי מפי מבקרים חריפים שראו בכך רק את הצד של המארטיריות של שה האלוהים המובל כצאן לטבח. המבקרים אומרים שקורצ'אק היה צריך לפזר את היתומים לכל עבר ולעשות כל דבר שישבש את מכונת הרצח. אילו היו ניצלים 2-3, היה זה שכרו. וזה במקום להרגיע את הילדים ולהקל על טבח התמימים. נדמה לי שזה מציין בכל זאת את האסימטריה בין טוב לרע. לרוע הרבה יותר קל להיות טוטאלי מאשר לטוב. גם הכוונות הטובות ביותר אינן מבטיחות חסינות מרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריכזתי הפניות בסוף. חלק מהמסמכים שעיינתי, שכחתי ואני פורש את הנאראטיב מן הזכרון. אני מציג אתגר בפני הקוראים למצוא את טעויות הזיכרון בענייני שמות ותפקידם בזמן הרלאבנטי. אני עושה זאת, לא משום שאני בטוח שאין כאלו (להיפך), אני פשוט לא מאמין שעוד מישהו יגזור על עצמו את השיטוט במרחב המסמכים המשפטי הזה. אחד הטירלולים הפופולריים במחוזות בית נתניהו ושלוחותיו הוא עניין הסכם שדות הגז עם לבנון. במסגרת רשתית אחרת נתקלתי בביביסטית שהעלתה את הפנייה לבג"ץ בעניין הסכם הגז עם לבנון 2022. בג"ץ כדרכו איחד שם כמה פניות של פורום קהלת, עמותת לביא, אורי עבודי ו-51 אחרים, איתמר בן גביר ועוצמה יהודית מתברר שבין 3 הטענות שבג"ץ השיב להן טענו באי כח פורום קהלת כי ביצוע הסכם הגז עם לבנון נוגד את חוק יסוד משאל העם (2014) הקובע כי מסירת שטח ריבוני של ישראל לגורם זר, תעשה רק אחרי משאל עם או רוב בכנסת של 80 ח"כ. לטענת המומחית, פסק בג"ץ כי חוק היסוד משאל עם חל רק על רמה"ג ומז' ירושליים ולא על שטחים אחרים. בודאי לא על שטחי מים. אני מניח שהמקור שלה היו פרסומי קהלת שארזו לה באריזה יפה אחת כמה וכמה מן הטענות החביבות עליהם: א. בג"ץ פוסק בניגוד להוראות החוק. ב. בג"ץ משתמש בפרשנות משפטפטנית על מנת לרוקן את החקיקה מתוכנה ולמלא אותה בתוכן מבית היוצר של מר"ץ. ג. ממשלת בנט-לפיד מוסרת שטחי מולדת לאוייב בניגוד לחוקי המדינה. ד. לאפאחד אין סמכות לוותר על שטחי מולדת ללא מדאל עם או בהסכמת 80 ח"כים. ה. הסמול הלא-ציוני והקוסמופוליט משתמש בבג"ץ הנוכל כדי לעקוף את החקיקה הציונית במקום לבטל אותה ו. הימין החכם והציוני שולח מטעמו שופטים "משלנו" לעליון והללו מעשה שטן, ברגע שמתחברים לכס השיפוט מיד מצטרפים לסניף מרץ המקומי. ואתה לך ותתווכח עם המומחה. אנסה בכל זאת. המשך בתגובת המשך. נימוקי בג"ץ הסכם הגז חוק יסוד: משאל העם הסכם הגז תגובת הממשלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן מתברר שהבג"ץ איחד את כל הטענות נגד הסכם הגז עם לבנון ודן בהן בהרכב של 3 שופטים, אסתר חיות, עוזי פוגלמן ונועם סולברג. ההרכב הזה דחה את כל הטענות ואיפשר לממשלת בנט-לפיד לחתום על ההסכם, גם ללא הצבעת הכנסת, ולמרות שהיתה זו ממשלת מיעוט שכיהנה כממשלת מעבר. מי שכתב את נימוקי פסה"ד נגד הטענה של קהלת היה פוגלמן והוא אכן טען שחוק יסוד משאל העם חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג וממילא לא קשור לשטחים ימיים. כך בעצם רמס הבג"ץ חוק יסוד של הכנסת ובאותה הזדמנות גם הכשיר מסירת שטחי מולדת למחבלים. שאל אחד מן המשתתפים, מילא פוגלמן וחיות, אבל הכיצד זה נועם סולברג, המינוי הפוליטי של מועצת יש"ע (אורי אריאל) לביה"מ העליון, צרף הסכמתו לפסה"ד של השופטים הסמולנים? זה היה רמז הזהב לפיצוח הקשר הגורדי הזה. מתברר שפוגלמן כותב שאין צורך בכלל לפסוק אם מים טריטוריאליים הם בחזקת ריבונות או לא. מאחר וישראל הקפידה לא ליישם את ה"שיפוט והניהול" שלה על משולש המים הטריטוריאליים שנמסר כאן ללבנון, ברור כבר שחוק משאל העם לא חל עליו. בנקודה זו אפשר כמו הקולגות שלי להחליט שהשופטים אידיוטים או בוגדים, או להמשיך לחפור. הדבר הראשון שמתגלה בחוק יסוד משאל העם, כבר בסעיף הפותח שלו (1א), כי לשון החוק אכן קובעת כי החוק עוסק במסירת שטחים שבהם הוחל המשפט, השיפוט והמנהל של ישראל. בשלב זה הצד השני (שבאופן מפתיע משהו עדיין לא הצטרף לעדת האל תבלבל אותי עם העובדות), טען שהשופט ניצל ניסוחים משפטפטניים נפוצים כדי לקדם את האג'נדה שלו ולראייה, מדוע לא כתב המחוקק במפורש שהחוק חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג? נסכם היכן אנחנו. ישראל אכן הקפידה לא להחיל את המשפט והניהול שלה על משולש המים הטריטוריאלי מפני שהוא היה שנוי במחלוקת עם לבנון. אבל אליבא דקהלת זה סתם ניצול של לגליסטיקה ריקה מתוכן כדי להצדיק רמיסה של החוק וכוונת המחוקק. המשך יביא (בתגובת המשך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן לא נותרה ברירה אלא לפתוח את חוק יסוד משאל העם ולראות מה כתוב בו ומדוע חה"כ כל כך התרשלו בניסוחו שפתחו דלת לבג"צ להופכו על פיו. הלכנו לויקיפדיה העברית וראשית לנוסח החוק. והנה מתברר שכבר בסעיף הפותח של החוק (1א) נכתב במילים ברורות לגמרי שהחוק עוסק בהחזרת שטחים שהמשפט והמנהל של ישראל כבר הוחל עליהם. מאחר וישראל הקפידה שלא להחיל את המנהל והמשפט שלה (בהנחה שיש לדברים אלו משמעות במים טריטוריאליים), מפני שידעה שהשטח שנוי במחלוקת עם לבנון, הרי שברור שהחוק אינו חל על שטח זה. לא רק שהשופטים לא "התעללו" בחוק, אלא הם פשוט נהגו ע"פ לשונו והפרשנות שהוא חל רק על מז' ירושליים ורמה"ג (שהחוק הישראלי הוחל בם) היא פרשנות סבירה לגמרי ומתבקשת. נפתרה אם כן החידה מדוע נציג המתנחלים בבג"צ אשר את פסיקת חבריו. נראה שלשון החוק הברורה לא הותירה בעדו שום אפשרות אחרת. מכתב החוק מתברר שמדובר בחוק מוזר למדי שלא לומר מפלצתי. מצד אחד החוק מכניס לחוקה הישראלית משאל עם שהוא נטע זר במשטר שלנו ומצד שני מתברר שישראל יכולה להכריז מלחמה על איראן או על האיחוד האירופי ברוב רגיל בכנסת, אבל כדי למסור את אלון שבות (ביתו של סולברג) לידי האוטונומיה הפלשתינית נדרשים 80 מנדטים. במה זכינו אם כן לחוק זה שהתקבל ברוב של 68 נגד 0? וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה. המשך יבוא (בתגובת המשך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי הדלה, החוק במפורש לא חל על אלון שבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק. אאז''ן אלון שבות היא בגוש עציון ולכן היא חלק משטח מז' ירושליים שסופח לישראל ולחוק הישראלי באופן רשמי. חכו להפתעה בתגובת ההמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא סופח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשומת לבנו פנתה אם כן לרקע ולהיסטוריה של חוק יסוד משאל העם. לרוע המזל הערך על חוק זה בויקיפדיה לא ממש טוב או לפחות ברור. מתברר שהחוק (2014) הוא תולדה של תהליך חקיקה שהחל ב-1999. החוק הסופי הוא הגרסה הסופית של כמה חוקים שהוצעו בדרך ואחד מהם אפילו נקרא חוק רמה"ג. מן הכתוב בויקיפדיה קשה מאד לעקוב אחר הנפתולים של חקיקת החוק ובפרט חילופי המפלגות שיצאו ונכנסו מן הקואליציה.כדי להבין מה קרה שם צריך להכנס למאמרי העיתונות המצויינים בערך כאסמכתאות. מתברר שחוק היסוד שעליו חתומה אורית סטרוק עבר בכנסת אחת והקואליציה החילה עליו הליך המשכיות שאפשר העברתו בקריאה שנייה ושלישית בכנסת החדשה שנבחרה עד למועד מסויים. מתברר שיו"ר הקואליציה יריב לוין העלה את החוק בתהליך מזורז כדי להספיק לאשר אותו לפני פקיעת תקפו. האופוזיציה שבראשה עמד אז בוז'י הרצוג (מפלגת העבודה) וכללה אז באופן חריג את כל המפלגות החרדיות, טענה שהזמן הקצר שעמד לרשותה אינו מאפשר בחינה של החוק ושיו"ר הכנסת אדלשטיין ולוין העבירו את החוק כגנבים בלילה. החוק עבר ברוב של 68 קולות (כל חברי הקואליציה) נגד 0. האופוזיציה החרימה במחאה את ההצבעה. אני מניח שאורית סטרוק לא היתה מתנגדת לכלול בחוק את כל שטחי א"י השלמה והימית ונחלותיה על הפרת והיאור. הבעיה היא שהקואליציה של נתניהו היתה ממשלת אחדות שבין 68 חבריה כללה גם את יאיר לפיד ועמיר פרץ. לשון החוק נוסחה כך שגם חברי הקואליציה הפחות ימניים יוכלו להצביע עבורו. הנה כי כן, לא זו בלבד ששופטי הבג"ץ פרשו את החוק באופן סביר, אלא שהפרשנות היתה גם ע"פ כוונת המחוקק. לשון החוק לא היתה שכחה ורשלנות, אלא כוונת מכוון. הנה כי כן, נמצא המקור ממנו חצב יריב המחריב איך מעבירים חוקי יסוד בכיפוף ידיים וכופים אותם על הציבור האדיש שלא בהכרח תומך בחוקים אלו ועוד מסנדלים אותם עם 80 קולות. אז זה הצליח לו. ללא ספק ההיסטוריה הזו שמשה השראה לרוטלוין בניסיונו לחזור על התרגיל ביריעה רחבה יותר. אלא שהפעם נראה שיאיר לפיד ושאר חברי האופוזיציה שנכחו אז כמו היום בזירה, הפנימו את האסון הצפון בשת"פ עם רוטלוין ודומיו. נראה שזו הסיבה לעמדה הנוקשה והעקבית שלהם נגד המפיכה המשטרית. נקווה שהם יזכרו זאת, גם אצל הנשיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |