 |
|
 |
||
|
||||
 |
אומנות נועדה להעביר רעיון דרך חומר והאמצעים או ה"אומנים" עצמם אינם העיקר. פעם ציירים רכשו חומרי גלם לרקיחת צבעים והיום אומני אילוסטרציה דיגיטלית משנים מאות גוונים בלחיצת כפתור. המדד חסר השם 1 שמרחף מעל הדיון מצביע בעיקר על הזמן והקושי שבהשגת היכולת. שני אלה ומורה בשר ודם נדרשו להשגת מיומנות מקצועית שהיוותה מחסום או תנאי מקדים לבטא יצירה אומנותית. תנאי לשלב הביצוע, אך לא לרעיון עצמו. הרעיון לא צריך דיפלומה או טקס בישבן 2. נראה שמקור הנטיה לקשר או לחפש בצילום את ההיבט ההוא 1 כשאנחנו מודעים לבימוי מניפולציות וכלים שמאפשרים ליצור חזות כלשהי היא (גם) נובעת מהשתייכותנו לדור ביניים. ספרנו כמה תמונות נותרו בפילם, התאמנו מהירות לגודל צמצם ומיהרנו לצבוע לפני שיתייבש וכו'. האריסטוקרטיה "האומנותית" שהתקיימה בזכות אותם מחסומים נלחמת בחדש וכמו בתחומים רבים הקרב למעשה אבוד. כבר אין מודליסטים שמרכיבים בידיים יציבות מאות ספי חלונות בגודל 2 מ"מ מקרטון ביצוע כדי להדגים איך יראה המגדל שהגה הארכיטקט. זה לא משנה ללקוח אם המודל על מסך או הוזרק במדפסת פלסטיק כל עוד הרעיון מומחש היטב. החשוב שרואים את המגדל, את הרעיון עצמו. המסקנה הטמילית היא שבעשור הבא יקטן מספר האומנים שיתפרנסו מעבודות ציור וצילום או לימוד עד שייעלמו תוך דור לכל היותר. 1 תערובת של מקורי, טבעי, אותנטי ומושכל (נרחש בתבונת כפיים). 2 הגאון מהאדסאקר פרוקסי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם ה"לחיצת כפתור", כביכול, דורשת מיומנות. הרבה מיומנות. כזו שהעדרה עלול להוות מחסום. וגם - אז המודליסטים לא מרכיבים מאות סיפי חלונות בגודל 2 מ"מ מקרטון ביצוע1 - הם מעצבים אובייקט תלת-מימדי. גם את זה צריך לדעת לעשות. 1 הם לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמתבצע בעזרת מיחשוב לא רק נתפס כקל ופשוט לביצוע אלא משפיע על ערכי אומנות מסורתיים (כמו נדירות ומאמץ) במדידת היצירה. מיומנות תמיד מהווה חסם אבל כיום הרבה קל להשיגה. אפשר לקחת קורסים בתוכנות ויז'ואל ולהגיע לרמת ביטוי טובה תוך 100-500 שעות אדם. אי אפשר ללמוד ציור תוך 500 שעות ובטח שלא פיסול או ריקוד. גם במוסיקה המהירות שבה הצעירים מגיעים לתוצאות טובות די מסחררת. בצילום החסם כמעט הוסר לחלוטין. המצלמות כיום מזהות פנים, את הפריים, מפקסות, מודדות אור, מתאימות ניגודיות, מהירות צמצם, ויורות עשרות צילומים בשניה. אפילו במצב "אוטומט" (מניפולציה ממוחשבת) אפשר לקבל תוצאות שפעם כדי להגיע אליהם היה צריך לעבור ויזה דולורזה- ולא נכנסנו להשפעות כרטיס הזיכרון. האדריכלות נתפסה פעם כיותר "אומנותית" אבל שם ויתרו על המודלים מקרטון והשרטוט הידני בגלל סוג היחסים והחיבור לסביבה. ההורדה בערך האומנותי עדיין לא התרחשה בתחומי "אומנות" מסויימים שבהם שולטת אורתודוכסיה מנותקת. שם הענקת תו איכות ליצירה או דיפלומת אומן שמורה ל"מביני עניין". כדי להגן על מעמדה, האורתודוכסיה מנסה להדגיש את חשיבותו של התווך (אמצעים, כישרון, ידע, זמן, דיפלומה) ולמרות זאת התווך הופך לפחות רלוונטי. אם יש משהו שאפשר ללמוד מהרשתות החברתיות, ובמיוחד בתחום הצילום הוא שהרעיון או היצירה מקבלים "ערך אומנותי" כשלא פעם זהות היוצר ושאר המידע לגבי התווך לא רלוונטים. זה מחזיר אותנו לאותו מדד חמקמק. יש בסיס לתחושה המשותפת שקיים קשר בין התווך והקליפות החיצוניות לערך היצירה אבל הוא לא נמצא במיומנות או בדברים שהאורתודכסיה מעלה על נס. מה שחשוב באומנות כמו בזרעים וממנו נובע הערך העיקרי הוא מידע. שיטת ההפצה, הזמן וכל הדרמה שבהתרבות ה- Sequoiadendron giganteum נדרשים אבל בסופו של דבר הקידוד הייחודי אחראי לתחושת הקסם שביער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאפשר ללמוד ציור, תוך 500 שעות. ואפילו פחות. ריקוד זה עניין אחר, ולריקוד טרם נמצאו פתרונות טכנולוגיים... ובעולם האמנות, מה שמשפיע יותר מכל, הוא מי עשה. ולא מה עשה, כמה השקיע וכיו"ב. ציור ריאליסטי ומדוייק של אמן אלמוני יהיה שווה הרבה פחות מערימת בלוקים שאמן ידוע סידר במוזיאון1. 1 או הקקי שלו. Artist's Shit [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בדיוק מה שמדרדר את האמנות והופך את זה לקשקוש שהוא סלט בין מיתוג מסחרי ובורסה של לופט געשעפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תדע שזה לא חדש. גם ציור של אמן אלמוני מתקופתו של רמברנט או ורמיר יהיה שווה הרבה פחות מציור של רמברנט או ורמיר. אם כי יתכן בהחלט שבאותו הזמן הם השתכרו פחות-או-יותר אותו הדבר מיצירתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לקבוע בודאות, אבל אני משער שככה זה מתחיל, וזה נגמר במה שקורה היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, זה התחיל הרבה קודם. אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ; וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. מדוע מעיל יקר-מאוד-אך-משומש ערכו גדול מערכו של מעיל זהה, שלא נלבש ע"י המלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה, נלך עוד אחורה, אל נשות המלך דוד, שלאחר המשכב עם אבשלום נותרו עריריות לצמיתות. היות וכל הדברים לעיל מסמנים מלוכה ושייכים למלוכה, השימוש בהם מותר למלך בלבד. מן הסתם, לא מסתבר שהמעיל שלבש המלך, היה מעיל "משומש" במצבו, אלא רק בהגדרתו. הכבוד שניתן למרדכי היהודי, היה כבוד מלכים, פשוטו כמשמעו. אם ככה, אני צריך להאזין לשיר גרוע של אלוויס, רק כי זה "שיר של המלך"? נדמה שיש הבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שבהגדרתו. ועדיין - מעיל שלבש אותו המלך, שווה יותר מאותו-המעיל-במצב-חדש-מאותו-החייט? כי זה המלך? ומאותה הסיבה - התחתונים (המשומשים) של מייקל ג'קסון / ג'סטין ביבר / דייויד בואי - בייצור המוני ממפעל - שווים יותר מאותם התחתונים עצמם שלא לבש אותם הידוען1? אז מאותה הסיבה - ציור של אמן ידוע, שווה יותר מאותו הציור ממש אילו היה נוצר בידי אמן פחות-ידוע / לא-ידוע / האסיסטנט של אותו אמן-ידוע. 1 זה שווה יותר אם הידוען כבר מת, ולא יכול לייצר יותר תחתונים משומשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מאותה הסיבה? הרי אותו המעיל במצב חדש, שווה לציור אחר של אותו אמן. לעומת התחתונים של מייקל ג'קסון, שאין בהם יחוד, שכל אחד יכול ורשאי ללבוש אותם, אלא שבמקרה היה זה מייקל ג'קסון שלבש אותם. איכשהו זה לא נראה לי אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלך פרס לא היה סתם אדם. הוא היה אלוהי. לאנשים רגילים אסור היה אפילו לראות אותו (בתחילת המגילה מוזכרים שבעה נכבדים שהם רואי פני המלך). לא נראה לי שמדובר כאן על חפצים משומשים. לא סביר להניח שכתר המלכות נשאר אצל האיש. סמלי המלך חזרו אל המלך. הכבוד שניתן לאיש הוא כבוד של ממלא מקום שמני של מלך. אבל מעבר לכך, כן: גם היום מעיל משומש של ידוען יכול להימכר במכיר מכובד. אין לזה קשר לערך אומנותי. יש לזה קשר לערך שהוא רק מאית מהחשיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחזור רגע לתחרות הצילום. האם מדובר על קישקושים? באחד מהדיונים הקודמים על מהות האומנות הציע מישהו (לא זוכר מי) קריטריון ליצירות אומנות מהסוג הזה: יצירה שלא צריך לראות אותה – מספיק תיאורה (במשפט בודד) כדי להבין את תוכנה. לעומת זאת, צילום הנורה הוא קצת מעבר ל„צילום של נורה ברגע שהיא מתפוצצת״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מחזיר אותנו לדיון שהתנהל בדיון 3706. אין לי מושג על איזה צילום נורה אתה מדבר, אבל מי שמצליח לתפוס צילום נאה של רסיסים מתפזרים מן הנורה, יכול ליצור תמונה אמנותית, בשונה משטויות אחרות. גם בנושא של עריכות דיגיטליות ניתן לבצע אמנות, אבל לדעתי צריך לחלק בין אמנות הצילום לאמנות העריכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צילום הנורה מתגובה 671614. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי זו אמנות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדקתי אבל נראה שהתמונה צולמה במצלמת "מהירות גבוהה" וגם בזא'נר הזה התווך והחסמים מתפוררים במהירות. המשאבים לצילום מהיר הופכים לזמינים וערך הנדירות (והתובנות) מהקפאת תהליכים מהירים 1 ששימש כתווך שקישר בין היצירה לאומנות נמצא בנסיגה. להערכתי בתוך עשור נוכל לצלם בסמארטפונים ובמצלמות מדגמים "ממוצעים" תמונות שנחשבו לפני עשורים בודדים למעשה אומנות מובהק. גופרו ומצלמות אקסטרים אחרות כבר מצלמות באזור ה 300FPS וצפוי עוד הרבה שמח עד שההתלהבות מהז'אנר תמוצה. בכל מקרה, במוזיאונים ובתערוכות צילום כנראה שלא נראה תמונות מסוג זה בעתיד. 1 שמחת עניים: https://www.youtube.com/watch?v=7woVTuN8k3c |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OMG. צפיתי פעמיים. בפעם השניה במהירות כפולה זה היה עוד יותר מרשים בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה כל כך מהיר בצילום הוידיאו שקישרת אליו. לפי ההאטה של פי 2 עד פי 3 גג ממהירות אמיתית, נראה שקצב הפריימים לשנייה כאן לא עולה על 150-200. דבר שהיה די זמין טכנולוגית כבר לפני שבעים שנה, כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון זה צולם במהירות גבוהה מ 200FPS ולכן השימוש במצלמה הייחודית. אפשר להשכיר ציוד לצילום מהיר 1 במחיר מתקבל על הדעת וביוטיוב בהחלט מנצלים את הסרת החסם: https://www.youtube.com/watch?v=99P4PAqQWCM. 1 כזה :http://www.highspeedcameras.com |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין הצילום של הגל לבין המצלמות האלה, ובין אלה לבין הצילום של הנורה? ומה הקשר בין כל אלה לבין החופש האומנותי הנוסף שהטכניקות האלה מקנות? צילומים שמקפיאים רגע יש מזמן. באופן כללי, הקטנת האתגר הטכני אכן מגדילה את היקף השימוש האומנותי בטכניקה מסויימת. לפעמים זה יוצר שחיקה אמנותית כלשהי, וכנראה על האפקט הזה אתם מדברים, אבל תמיד יש מקום לאתגר אמנותי חדש ולא משנה בת כמה הטכניקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר שוידיאו של תנועה איטית ב FPS גבוה מככבים ביוטיוב ובעבר היו שמורים לאולפנים שהפקידו את הציוד היקר בידי מקצוענים וכיום ציוד שכזה ניתן כמתנת בר מצווה. זאת דוגמא שהבנת ואפילו הגדרת כשחיקה אומנותית. מעבר לכך שאני לא חושב שאומנות אמיתית יכולה לסבול משחיקה של ערכה האומנותי (לא המסחרי) טענתי שצילום וציור כמקצוע עתיד להיעלם בדיוק כמו בוני המודלים כי הרעיון חשוב מהתווך (הטכניקה). דוגמאות לאומנות אמיתית רואים בשרידים שנמצאו במצרים והעולם העתיק. כנראה שאני לא מבין כמוך את הביטוי אתגר אומנותי חדש. אם אתה רוצה, תסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להקפיא רגע כמו בתמונה של הנורה היה אפשר גם בבר מצווה של הסבא למיטב ידיעתי ולא בציוד יקר. אפילו את ה"פוטושופ" במקרה הספיציפי הזה אין בעיה לעשות בחדר חושך עם סכין יפנית (אם עבדת מספיק קשה על אחידות תאורה ומיקום בצילומים המקוריים). בינתיים אפילו הציור מחזיק מעמד אחרי 40,000 שנה, אז יפתיע אותי אם התחזית שלך תתממש בקרוב. בניית מודלים מקרטון *עבור אדריכלים* (שאליה נראה לי שאתה מתכוון) זאת נישה די זעירה ופונקציונלית ובהגדרה לא ממש אמנות לשמה, אז גם אם היא תעלם מחר זה לא יגיד שום דבר על אמנות פלסטית בכללותה. בניית מודלים בכלל היא משהו אחר. אפילו מדפסת תלת מימדית היא רק עוד כלי בידיו של המודליסט, ובעזרתה הוא יכול לעשות מה שמזמינה ממנו חברת קוקה קולה או מה שמזמין ממנו אמן או להיות אמן בעצמו. באתגר אומנותי חדש התכוונתי לכך שאפשר להיות מקורי בכל טכניקה, ולא חשוב בת כמה היא. כך למשל אפילו בניית מודלים מקרטון יכולה להיות טכניקה אמנותית של יצירה של אמן צעיר שתוצג במוזיאונים על הירח של צדק. -------------------------------------- לי (עד כה) יצא לצייר בעפרונות ובדיגיטייזרים, לצלם ולפתח בעצמי בפילם ולערוך בפוטושופ, להכין רהיטים מעץ באופן ידני ובחיתוך לייזר, לפסל בחימר ובמחשב (ולהדפיס בהרבה סוגים שונים לגמרי של מדפסות 3D), ואפילו עזרתי לאמן או שניים בעלי שם בארץ לעשות תוכניות עבודה להרכבת פסלים גדולים שנותנים בסוף לקבלני ביצוע במתכת ובמקרה אחד בכלל לגדוד של טייחים. וחשוב להדגיש שציר הזמן בהתנסויות שלי לא תמיד הולך מהישן אל החדש - למשל שלחתי בדואר פיזי תרשימים ב 1:1 לחיתוך לייזר לפני שרגלי דרכה בנגריה, והדפסתי בתלת מימד לפני שלמדתי לעבוד עם חימר על אבניים. מנקודת המבט הזאת הטיעון שלך לגבי הכחדות תחומים שלמים באמנות בגלל התפתחות טכנולוגית כזו או אחרת נראה קלוש ביותר. לכל טכניקה יש את המאפיינים שלה ואמן יכול לבחור מה הכלי שמתאים לו. לצורך העניין יש טכניקות שהומצאו אד הוק עבוד יצירה אחת. פעם באה בלונדון, לך לנשיונל פורטרט גלרי. חוץ מהאוסף הקבוע (גם מומלץ בחום!) יש באולם בקומת קרקע כל שנה תערוכה (אולי סוג של תחרות שנתית) של פורטרטים. המדיום הוא כמעט תמיד שמן על בד כמו לפני מאתיים שנה, הנושא הוא פרצופים כמו מאז ומעולם, ויש שם דברים מהממים ומקוריים כל שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלחת תרשימים פיזיים לחיתוך לייזר? DXF יוצא הכי מדוייק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
DXF היה תמיד הפורמט השנוא עלי :) רק אדריכלים שיודעים מהצורה של שרטוט להבין מה קנה המידה שלו יכולים לסבול אותו. אבל היה אפשר בתיאוריה לשלוח IGES (או DWG למכורים לאוטוקאד). זה היה בשנות התשעים. שלחתי למפעל בצפון שהתעקש לקבל שרטוטים ולהכין את תוכנית החיתוך בעצמו. אני חושב שהייתה להם טראומה משרטוטים שיש בהם מספר קווים חופפים שגרמו למכונה להמיס את הפלדה. זה היה רק קווים ישרים עם כמה חריצים בזוויות של 90 מעלות אז אולי באמת לקח להם פחות זמן לשרטט מאשר לעבור על תוכניות קיימת. במקרים אחרים שלחתי תוכניות. גם על זה יש לי מור"קים אבל לא חושב שיעניינו מישהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורק? ________ אני דווקא יודע למה התכוונת. אז מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*להתיך* את הפלדה ויש פקודה פשוטה למחיקת קוים כפולים: modify==> Delete Duplicate Objects
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את התיקון, תודה. מבחינת קווים כפולים - אשתדל להיות פרקליט השטן כי גם לי היה יותר נוח לשלוח שרטוט בקובץ אבל זה היה מפעל שהסכים לעשות לי משהו מחוץ לייצור הרגיל שלו ולכן לא שאלתי יותר מדי שאלות: הסרת אובייקטים כפולים אכן היא צעד בכיוון אבל יש לפונקציה הזאת לפעמים אפקטים לא צפויים ולא תמיד היא עושה את כל מה שאתה חושב שהיא אמורה לעשות. בין השאר היא לא מורידה קווים שחופפים באורך חלקי (יעני הקווים AB ו CD כאשר הם מסודרים כך: A---C---B---D) והיא דורשת קביעה של טולרנס. במקרה של חיתוך לייזר אולי אפשר להניח שכל מה שמתחת לעובי של קו החיתוך של הלייזר הוא מתחת לטולרנס, אבל גם לטולרנס גבוה מדי יש חסרונות - קווים זזים וזוויות מתעוותות. אולי בימינו זה עובד יותר טוב (שנים רבות עברו מאז שנגעתי באוטוקאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסה 2014 ואילך היא מורידה גם חפיפות, ואם זה לא מספיק, מוודאים בעזרת PEDIT=>>JOIN על כל שרשרת קוים וקשתות חשודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ב*פעם *ה*באה בלונדון... תסו"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה - זה נכתב בקריצה אבל טוב לגלות שזה לא עובר. תזכיר לי מה זה תשו"ס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, סליחה ושליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לכך שאפשר להיות מקורי בכל טכניקה, ולא חשוב בת כמה היא. _______ אני עדיין מנסה להגיע לשפה משותפת. אתה מתכוון למקורי במובן שטרם נעשה או במובן הנאמן -ואם נאמן, למי? לאומן או ליצירה עצמה ("שמסתתרת בפסל")? ובעצם -מדוע לא אמן? תודה על ההמלצה. יש דברים מעניינים מבחינה אומנותית במוזיאון ארצות המקרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לעזור: "אתה מתכוון למקורי במובן שטרם נעשה או במובן הנאמן -ואם נאמן, למי?" מקורי במובן שטרם נעשה, אני חושב. האופציה של "נאמן" לא ברורה לי כלל. "לאומן או ליצירה עצמה ("שמסתתרת בפסל")?" ליצירה.* "ובעצם -מדוע לא אמן?" אני לפעמים מתבלבל בין השניים, בכל מקרה הכוונה ספציפית כאן היא לאמנות. במובן הרחב אני לא חושב שיש גבול חד בין אמנות לאומנות ודווקא פה אני חושב שאנחנו מסכימים, מכיוון שאתה מעניק חשיבות גדולה לרמת המיומנות הטכנית שכרוכה בתהליך היצירה. אני בטוח שיש דברים מעניינים במוזיאון המקרא אבל לעניינינו אתה טענת דברים שלדעתי ביקור ב NPG (יש לי עוד המלצות בלונדון.. ) יכול להפריך (אם תנסה). * עלה לי רעיון מעניין מהשאלה שלך - המקוריות של האמן עצמו (להבדיל מהמקוריות של יצירותיו) היא יותר תחושה סובייקטיבית פנימית שלו עצמו מאשר תכונה אובייקטיבית של מישהו. התחושה שאתה מקורי היא חלק מהכיף ביצירה, אם באמת בסוף יוצא משהו שלא עשו לפניך, אתה מחזק את התחושה הפנימית הכיפית הזו. אם קורה ההיפך אתה יכול להכיר בזה, להתעלם מזה או להחליט שאתה פחות מחפש את זה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מקורי במובן שטרם נעשה, אני חושב. _____________ לרדיפה השכיחה אחרי השונה והמוזר על מנת להרוויח את התואר מקורי אין דבר עם אומנות -או נאמנות. דיוויד בואי אללה ירחמו, לא פעם נפל לאותו פח. 2. נאמן ליצירה שמסתתרת בפסל. ______ אני מסכים שהאמן אינו המקור ליצירה והמקור לאומנות הוא חיצוני. הרעיון שעלה מהשאלה מעלה על נס את הסובייקטיביות כשבעיני אומנות אמיתית היא אובייקטיבית. הווה אומר, מיועדת ומכוונת ומשפיעה באותה דרך על אנשים באותו מיקום דרגה או מעלה רוחנית. 3. אני לפעמים מתבלבל בין השניים... מכיוון שאתה מעניק חשיבות גדולה לרמת המיומנות הטכנית שכרוכה בתהליך היצירה. ___________________ ההיפך, אני לא מעניק חשיבות לאמן, לכלים, לטקס בישבן ולא למיומנות אלא טענתי שהרעיון חשוב משניהם ובעצם הדבר היחידי שחשוב. הבלבול ומתיחת קו גבול עבה בין אמנות לאומנות שכיחים מהסיבה שקשה להכיל את הרעיון שהאומנות חיצונית ודווקא האגו ושיקולים מסוג "חייב להיות מקורי" מפריעים לה. הפוקוס בעבודת אומן מתרכז ברעיון בעוד שאמן כביכול עסוק בהגשמתו (ברמה הטכנית) בצורה מיטבית. ארחיק לכת ואומר שכל עוד לא מדובר באומנות אמיתית אין הבדל בין אומן לאמן. הבדל בין סתת אבן לפסל לא נמצא באבן אלא ברעיון וכל עוד שניהם עסוקים ברעיונות נטולי ידע מועיל ההבדל בין שניהם אינו מהותי. נניח שאפסל מגוש גרניט שחור פרארי בקנה מידה אמיתי. זה משו משו, עד לרמת דיוק של 5 מ"מ. פרארי שחורה משיש מבריקה מליטוש מים יסודי. פסל מרגש, זה וואו, זה רעיון, זה Joy...ועכשיו אפסל את מוניקה בלוצ'י ועוד שניה את אובמה עם רגליים על השולחן. ההבדל בין אומנות אמנות לאומנות אמיתית נמצא מעבר לרעיון, בתועלת שבמידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי שאלות: למה אתה מתכוון ב"נאמנות", בתגובה הקודמת ( כאלטרנטיבה ל"מקוריות")? מה זה "רעיון"? זה המסר? מה ההבדל בין הרעיון לבין החוויה של צופה (נניח צופה אופטימלי) ביצירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא יודע למה התכוונתי בדיוק" כתשובה רעה מצויינת כי היא מדגימה כיצד אומן מתחיל עם רעיון שמשתנה בתהליך היצירה למשהו שונה. הכוונה לנאמנות במובן של אבטחה והבטחה שנדרשות באומנות אמיתית כי הרעיון הוא מסר שמכיל תועלת1. לרוב הוא מכיל מאפיינים קליידוסקופיים רב שכבתיים שמלמדים את הצופה בהתאם ליכולתו לספוג את הידע. החוויה היא פועל יוצא ואפשר להגיד שהיא די אחידה או משותפת מפני שכולנו דומים. מקצבים, צבעים, פוזיציות, יחסים, צורות, טקסטורות, מתמטיקה ועוד משפיעים על בני אדם באופן די דומה- גם כשאין לנו את המילים לבטא את השוני או את הרגישות, השפה והמודעות שנדרשות לפענוח וביטוי השוני. וגם כשאנחנו מאמינים שכל דבר הוא סובייקטיבי. במקרים רבים במה שנקרא יצירת אומנות אפשר למצוא זכר למסר שהשתבש ואם גם זה לא מסבך את העניין לפעמים האומן יוצר משהו שמכיל מסר שאינו מבין ונותן בו הסברים מצוצים מהאצבע. 1 אנלוגיה פזיזה קפצה לכביש. -מפת אוצר נושאת תועלת עבור מי שיודע לקרוא את הסימנים. נסה לשער מה נדרש כדי לתכנן מפת אוצר שבעוד Y שנים רק אנשים ש- X יידעו לזהות בה את Z שנדרש כדי להגיע לאוצר, מה יגדיל את סיכויי המפה לשרוד במשך התקופה ומה יגרום לאנשים לזכור שהאוצר חשוב וקיים כדי שהמפה לא תסיים את חייה כחומר גלם לסנדלים בבזאר ים תיכוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שניה מתמקד בשני דברים שהעלית: האובייקטיביות והמקוריות. גם לי יש אנלוגיה פזיזה, כדי לנסות להבין למה אתה מתכוון ב"אוביקטיביות": אני אישית מפרש את מה שאתה קורא לו "אובייקטיביות" בתור אוניברסליות אנושית, משהו בחיווט של המוח שיגרום ל"הנאה" או איך שלא נקרא לתחושה שמקבלים שחווים אמנות טובה. אבל גם האוניברסליות הזו היא מוגבלת, כי בכל זאת, כמו טעם באוכל, יש חשיבות גדולה לחוויות קודמות. זאת אומרת שאמנות (בינתיים) עוד לא מדליקה ומכבה את התחושה "אמנות" במוח ישירות, אלא תלויה בהמון המון שכבות של תיווך בין החושים והזכרון לבין התחושה שאנחנו מדברים עליה. עד כה אתה מסכים? אז באנלוגיה לאנלוגיה שלך - יכול להיות שהמפה המושלמת עבור אדם A, ש(ליטרלי) מעיפה לו את המוח, היא לא המושלמת לאדם B (למרות שגם הוא נהנה ממנה כי בכל זאת כולנו בני אדם). אולי היא אפילו לא המושלמת לבן אדם A בעוד עשר שנים. ולגבי המקוריות, בעיקר בהתייחס לתגובתך הקודמת: אמרת שההבדל בין אמן לאומן מבחינתך הוא הרעיון - ובתחושה אני מסכים, למרות שאני עדיין לא יודע בדיוק למה הכוונה ברעיון. אבל אם לא הייתה מקוריות, למה הפסל ממשיך לפסל פסלים חדשים? ולמה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל אחרי שיבין את הרעיון שהפסל בגדולתו הצליח להעביר לו, ובהנחה שהוא סתת יותר טוב גם יגיע לתוצאות יותר טובות? עד שתענה אתן את התשובה שלי: אומנות היא תקשורת ויש לה שני צדדים. דיברנו על הנאתו של הצד שקולט, אבל גם הצד שיוצר נהנה ממשהו (במובן הרחב, גם אם הוא דכאוני וקודר). העובדה שהוא *יוצר* משהו חדש היא עקרונית. החידוש הזה יכול לנבוע מסוג מסוים של "סוביקטיביות", כלומר שהוא מבטא את האמנות האולטימטיבית מ*בחינתו*, אבל לכך אולי לא תסכים. מה נשאר חוץ מהחידוש שטמון במקוריות עצמה, כלומר מהבעת אותה אמת אובייקטיבית (שבה אתה מאמין) בדרך חדשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. צ"ל "*אמנות* היא תקשורת ויש לה שני צדדים" ולא אומנות. בררר. מחשבה מטרידה: יש מצב שויכוחים כאלה יחודיים לעברית?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מפרש את מה שאתה קורא לו "אובייקטיביות" בתור אוניברסליות אנושית. _______ מאוד קרוב לאופן שאליו כיוונתי רק שאצלי החיווט במוח והחוויות המוקדמות נקרא בפשטות העיצוב המופלא. מי שעיצב את הדבר שבן האנוש חי בתוכו כיוון לתפקוד ואופן פעולה מבוסס תגובה. בניגוד לשאר בע"ח, היצור שנברא בצלם אינו יכול שלא לעבד דרך המערכות הרבות שלרשותו נתונים יחודיים. אדם A ורדם B יודעים המון על ההבדל בין עיגול שלם לעיגול מקוטע ויתעוררו או ירגעו מאותם מקצבים. זה נכון שאדם A יכול לעבור מסלול שונה בחייו מאדם B ושבנקודת זמן מסויימת שניהם יגיבו באופן שונה לאומנות שלפניהם. A יכול להתעלם ולחלוף על פניה בעוד ש- B יתעכב שעה ארוכה בשל מה שנראה לו כזווית טכנית או הנדסית. למה הפסל ממשיך לפסל פסלים ולמה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל אחרי שיבין את הרעיון שהפסל בגדולתו הצליח להעביר לו, ובהנחה שהוא סתת יותר טוב גם יגיע לתוצאות יותר טובות? _______ 1. חלק מהאמנים, לרוב כאלה שהצליחו מבחינה מסחרית בגלל קשרים או תזמון 1 מוציאים את "העבודות" לקבלנות משנה. 2. אמרתי ששכיח לראות באומן כאחד שמכוון לרעיון והאמן כזה שאמון על הביצוע. לשניהם ברוב המוחלט אין קשר לאומנות אמיתית. 3. באומנות אמיתית יש הבדל בין תחומי האומנות השונים אבל כלל האצבע הוא אחריות ונאמנות. תהליך היצירה לא יתבצע מרחוק ע"י שליחת מסמכים והנחיות. חייבים להרגיש ולמדוד. העובדה שהוא *יוצר* משהו חדש היא עקרונית. החידוש הזה יכול לנבוע מסוג מסוים של "סוביקטיביות", כלומר שהוא מבטא את האמנות האולטימטיבית מ*בחינתו*, אבל לכך אולי לא תסכים. מה נשאר חוץ מהחידוש שטמון במקוריות עצמה, כלומר מהבעת אותה אמת אובייקטיבית (שבה אתה מאמין) בדרך חדשה? _____ על הנאת היוצר אין ויכוח השאלה מה חדש באמת. אפשר להפוך על קצפת קופסת טונה ולקרוא לחתול שחור שאף פעם לא הסתובב בציבור עם שפם לבן. בז'אנר הצילום של הנשיונל גיאוגרפיק יש אינסוף *חידושים מסוג זה. מה שיוצרים מבצעים לרוב נשאר בגדר וריאציות, סגנונות או בביטוי שמתרץ את האמת- קאבר לרעיונות של אחרים או חלקים שמישהו כבר עשה או במקרה הטוב, פירורים ממסר שלרוב סולף או שובש, וסביר שהוחלף במשהו שהאומן מרגיש איתו בנוח. מהאזנה מקרית לרדיו נראה שאפילו ליצר נגמר הכוח. אינסוף שירים שמבטאים את אותו סט רגשות בדרך נורא דומה גם כשמבחינת האומן מדובר ביצירה אישית. כנ"ל לגבי תמונות, סרטים, ציורים ועבודות פימו. הסובייקטיביות שאתה מדבר עליה מפעילה את התווך ומפריעה לתרגום הרעיון בעוד שאומנות אמיתית צריכה מישהו שיודע להגיע לכניעה ושכחה מוחלטת של האישי כדי להתרכז בהפעלת כישוריו באופן שישרת את הרעיון בצורה המיטבית. אם צריך לירוק דם, מה טוב. אני מהאסכולה שחושבת שלערך שטמון במסר עבור האומן (שמתבטא בייסורים) יש משקל השפעה חיובית. אסכולה, עוד מילה "אומנותית". מה נשאר? עולם ומלואו. הייתי שמח אם היו מייצרים פחות תכנים מפוקפקים ע"י "מומחים" מפוקפקים בנוגע ל"עבודות" מפוקפקות שיצרו "אומנים" מפוקפקים שלמדו ב"מוסדות" אומנות מפוקפקים. צריך לעודד ילדים ליצור ולהתנסות בכמה שיותר יצירתיות. לחזק את הגאונות הטבעית ולא להגביל או להעמיס דוקטורינות, היסטוריה ותיאוריות. זה קצת יותר מועיל מללמוד על מצבו הרפואי של ואן ברוך בשיעורי "אומנות". מה רע בשיעורי אמנות? 1 יש זרמים באומנות, לא כי מישהו "המציא" אותם אלא מפני שהמסר משתנה. המפה חיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל" - נדמה לי שזה נקרא רפרודוקציה, וזה די מקובל לפחות בתחום הציור. מישהו אולי יודע איך קוראים לזה באנגלית? - הערך האנגלי המתבקש בויקיפדיה דוקא לא תומך (למרבה ההפתעה) בהגדרה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ל-Oil painting reproduction [Wikipedia]? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ציטוט של האלמוני החובב. בהמשך למשקל התווך והשאלה שהצגת אולי הביטוי המתאים לאמן שמבצע העתק שכזה הוא הפוסל במומו. אם יצבטוני לא אנתץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאיבדתי אותך בסבך האסוציאטיבי של התגובות של שנינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יצירה אומנותית יכולה לסבול משחיקה. אם נקבל את ההגדרה של אומנות כיצירה אנושית שהתכלית העיקרית שלה בעיני צרכן האומנות היא בעיקר לעורר רגש, ואולי גם מחשבה (דיון 3097), אז סביר שרמת הריגוש יכולה להשתנות עבור אותה יצירה עצמה. אם אני שומע את אותו שיר 200 פעמים ברצף, גם אם זה שיר אהוב, אהנה ממנו יותר בפעמים הראשונות בהשוואה לאחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהתכלית העיקרית שלה בעיני צרכן האומנות היא בעיקר לעורר רגש, ואולי גם מחשבה... _______ ברוך השם, נגעת בעצב החשוף. זה אחד ההבדלים בין אומנות אמיתית למה שנקרא ומזוהה כיום כאומנות שזאת כל תכליתה. אומנות שנופלת תחת ההגדרה "רפי תרגש אותי" לעומת משהו שטמון בו מידע מקודד בתהליך (או שכבות) שגם בפעם ה- 200 שתחשף אליו לא מובטח שתפענח או תוכל להכיל את היצירה. הרולינג סטונס או הנדריקס לא ישרדו עוד 200 שנה ומוצארט ובטהובן- כן. השתתפתי כאן בדיון כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכן להתערב אתך על 10 אשראים גלקטיים שבמאה ה 24 יבצעו קונצרטים של ביטלס לפחות כמו של מוצרט, ובואי כמו צ'ייקובסקי. Life on Mars? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשום נוסח בעברית שבוודאי תשרוד עד אז :) https://www.youtube.com/watch?v=9KdYAVjRiJ4 אני שומע בואי וביטלס מילדות אבל מה שיצרו בדור ההוא זמני בהחלט. לא מוריד מהפאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצרט יצר פופ. ''חליל הקסם'' לא שונה בהרבה מ''גריז'' נניח. הוא פשוט היה גאון מוזיקלי (אבל גם מקרטני). באך, לעומתו, התעסק בנשגבות השמימית ועשה מוזיקה דתית. המוזיקה של שניהם תשאר צרובה בתרבות המערבית, בלי קשר לכוונות המקוריות של היוצרים, וכך גם זו של הביטלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרטני, ג'ף לין וכוכבי רוק אחרים יצרו אחלה מוסיקה אבל אי אפשר להשוות את השירים שאנחנו אוהבים ומעריכים למה שטמון ביצירותיהם של באך בטהובן ומוצארט. מעבר לכך, שלושתם היו דתיים בצורה כזאת או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אי אפשר להשוות את מוצארט והביטלס? אתה יודע מה, מדוע אי אפשר להשוות בין מוצארט ויוני רכטר? אולי מוצארט ייצא יותר מוצלח בהשוואה, אבל אפשר להשוות. אני לא מבין מה מונע להשוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשוות בין כל הדברים. האמירה אין להשוות פשוט מציינת שאין טעם או תועלת בהשוואה. ברובד הפשטני שיר פופ מוגבל לעומת יצירה קלאסית מעצם פופיותו בגלל האורך שמכתיב את עומק הרעיונות המוסיקליים שאפשר לבטא. לא שההגבלה מלמדת על ההבדל המהותי אבל היא משפיעה. החברים מהרוק ניסו להאריך (אפריל של סגול כהה, אמא לב האטום, אולפילד ורבים אחרים) כדי לאפשר חופש גדול יותר- אבל מי זוכר. לא זוכרים ולא יזכרו. ההבדל המהותי הוא שמוצארט באך ובטהובן ביטאו דברים נשגבים. החברים הטובים אולי נגעו או רמזו עליהם מדי פעם אבל לא הצליחו לנגן את הרעיונות במלואם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שלשה דברים סותרים- 1. אין מקום להשוואה בגלל ההבדל התוכני שגורמת האריזה השונה. 2. אין מקום להשוואה בגלל ההבדל הערכי של הדברים הנשגבים שהותיקים ביטאו. 3. החדשים ניסו אבל לא הצליחו 1. האריזה אני לא רואה איך רעיונות מוזיקליים נפגמים מאורך הביטוי שלהם. שום דבר לא חסר ל טוקטה ופוגה או לסויטה מס. 3 (6 דקות בגרסה הכי מהורהרת שלה) האם הכל זהב היה יוצא נשכר מהפיכתו לאופרה של שעתיים וחצי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סותרים, משלימים. 1. יש קשר בין האריזה לתוכן למרות שאינו מעיד באופן אבסולוטי על טיב המתנה. 2. איי איי. 3. ניסו ובצדק כי קשה לשחק כדורגל כשהנעליים לוחצות. קשה להגדיר דקויות והבדלים בין יצירות מוסיקליות בגלל טבעה המסתורי והחמקמק של המוסיקה ולכן נתפסים לז'אנרים. הכל זהב הוא פזמון [ויקיפדיה] ומוגבל בחריזה, משפטים מוסיקליים קליטים ותיבה שמושפעת מאורך הנשימה האנושי. מעבר לאריזה אני לא חושב שאתה חושב שהם עוסקים באותה מהות. כדי להראות שהאריזה איננה חזות הכל וכדי למתן את הנחרצות הטמילית ולפגוע בתדמיתי הקולית אשתף אותך בתובנה. למיטב הכרתי וחושי המפותחים, השיר פזמון ליקינטון עוסק במלאכתם של מלאכים מקומיים. בעיקר ללחן הקליט שמזכיר שירי ערש דומים. הפזמונאות יכולה לגעת בדברים נשגבים אך מדובר בממצא יוצא דופן ואני משער שקיימת תקרת זכוכית בגלל סף הקליטות של העולמות היותר עליונים ומוגבלות השפה האנושית. מוזר שמלאכים משרתים סביבנו כבר רבבות שנים ולמרות זאת נוצר להם לאחרונה דימוי של הנחלא"ים של העולמות העליונים. לא כולם קופידון מדושני עונג ואנחנו למדים שיש מלאכה מרובה, במיוחד בגנים. מוסיקה, כמו גן מוקפד ומיוחד יכולה לשמש מלכודת דבש למלאכים ואנשים בתרבויות מסויימות (פחות ארציות מהתרבות הארצישראלית) משקיעים את נשמתם בגינה מתוך שאיפה בלתי מודעת לשהות במחיצתם. מכאן הקשר לגמדים ופיות יער בפולקלור שאינו מקרי בהחלט ולתפקידו של החליל בעלילה. שוב אותה נחרצות טמילית. לא נורא. מלאכי ישמח לשמוע שפגמתי בתדמית הקולית של הנמר. פיות יער בגינה! אתה נמר אתה? אתה עוגת פירות. - והכל נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ההבדל המהותי הערכי של הדברים הנשגבים מוצרט עשה פופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. ניסו אבל לא הצליחו לנגן את הרעיונות במלואם. ניסו ניסו, ובסוף הצליחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו שטמון בו מידע מקודד בתהליך שגם בפעם ה 200 שתחשף אליו לא מובטח שתפענח אותו או שתוכל להכיל את היצירה". שמע, היו כמה קורסים במתמטיקה בהם נחשפתי לא מעט ל"משהו שטמון בו מידע מקודד..." שגם בפעם ה 1000 אני כבר כנראה לא אפענח אותו. אז זאת הייתה אומנות? נחמד שאתה יודע בכזה ביטחון מה יהיה עוד 200 שנה. יש עוד דברים שאתה רוצה לספר לנו עליהם? לא הבנתי מה רע בלרגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתגונן? לא טענתי שאני יודע מה יקרה עוד 200 שנה רק ניסיתי להדגים עד כמה מסובך ליצור אומנות אמיתית אמידה, מקודדת ובעלת תועלת ואפילו ציינתי שהמתמטיקה היא חלק מהרשמים האוניברסליים שמתקיימים באומנות מדומיינת גם באמיתית. את התשובה לגבי ריגושים אתה יודע למען השם. המתרגש הסדרתי עלול ליצור תלות מנטלית בריגושים ולהוריד את סף העניין בכל דבר שדורש תהליכים ממושכים שמאפשרים תוצאות מרחיקות לכת. מה עדיף- סטוצים או זוגיות ארוכת טווח? אני לא נגד סטוצים. הכל שאלה של מטרה ומינון. מה רע בחוויאג'? אפשר ללגום מרק רגל מתובל או להסניף את התבלין רק שבתבלינים ברור מה השימוש המועיל וברגשות, קצת שכחנו מרוב התרגשות. יש גם סוגים או תחומים שונים של רגשות ומיד נגיע למגבלות השפה ולכן אסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שירה וספרות נעלמו כשהומצאה מכונת הכתיבה ולאחריה מעבד התמלילים? מאחר והחלק הטכני של אמנות הצילום הפך להיות נגיש לכל, הרעיון, המסר או הקומפוזיציה מקבלים חשיבות גבוהה יותר. כמו בספרות, מבחינה מסוימת זה מקל ומבחינה אחרת זה מקשה (והכי יפה: שתי הבחינות האלה הן אותה בחינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה השפה עצמה היא התווך (המצלמה) ולא מעשה האומנות עצמו. כל עוד אנחנו אנושיים אומני שפה תמיד יהיו איתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניקח את שתי הפסוקיות: * השפה עצמה היא התווך (המצלמה) * כל עוד אנחנו אנושיים אומני שפה תמיד יהיו איתנו. ונשתמש ב"שיטת ההצבה" שלמדנו פעם בתיכון, נקבל: * כל עוד אנחנו אנושיים אומני המצלמה תמיד יהיו איתנו שהוא מה שטענתי. האפשרות שאנחנו מסכימים על משהו די מפחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההצבה שהדגמת, נקבת הצב תוליד צבי שיקראו לו אייל שייטרף בידי זאב. מסקנה -ידי זאב מפחידות בגלל הטפרים והפרווה שחורה. -הבנת? בהזדמנות, בדיחת אימה שסיפרתי לקטנים לפני השינה. זה כשעוד היו קטנים ויכלו להרשות לעצמם לצווח לאמם כמו אווזים במשחטה. המסכנים מעולם לא זכו לראות קצבים שסיפקו שירותי שחיטה לפי דרישה (1 Oy Demand) הם גם לא ביקר במשחטות בקר למיטב ידיעתי. בעצם, לא בטוח. -בכל אופן. ילד ואביו נכנסים ליער עבות. הילד פונה לאביו ואומר "נורא חשוך כאן, אני מפחד." האב משיב: "אתה מפחד? אני זה שצריך לחזור את הדרך לבד." 1 הזכויות שמורות, כולל העצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לילד קוראים יצחק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת ליעקב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי הרומן כפי שאנחנו חושבים עליו כיום נמצא בסכנת הכחדה יותר מוחשית מאשר אמנות פלסטית, אבל אני רחוק מלהתנבא ולתת תחזיות על העלמותו המוחלטת. לאורך הדיון התערבבו לסירוגין פרמטרים של איכות, עמידה במבחן הזמן (שני דברים שונים!), ערך כספי, פופולריות, רמת המומחיות המינימלית הטכנית ושאר ירקות ומגיע לכל מיני מסקנות מרחיקות לכת... אבל בתכלס אתה פחות או יותר מצייר את הגבולות של הטעם האישי שלך ולא הרבה מעבר, בטח לא מספיק בשביל רמת הפסקנות הזאת. בתכל'ס, בסופו של דבר, אומנות היא בבסיס משהו שאנשים עושים מתוך דחף יצירתי, וכל עוד הדחף הזה קיים האומנות תהיה קיימת. מידת הפופולריות זה משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט האחרון יש לקרוא ''אמנות'', למרות שהוא לא בלתי נכון עבור ''אומנות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שציינתי בדברי רמז לגבי הטעם האישי שלי ובטח שלא לגבי גבולותיו. מה שאני אוהב לא מוגדר לתחום אומנות, אומן או סגנון ואני לא חושב שאוכל לשרטט גבול כזה גם אם ארצה. אני לא רוצה כי ברור שאני מעוניין לצרוך דברים שונים מסיבות שונות בזמנים שונים ועד שאסיים לשרטט מפה שכזאת אצטרך לחדד את העיפרון ולהתחיל מחדש. לילה דוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי לציין את מצלמות ה -360 שעומדות להצטרף לזירה : https://www.youtube.com/watch?v=7gjR60TSn8Q | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הרבה לפני כן. בימינו מצלמות מהירות זה כבר ענין של מה בכך. סוני RX-10, מצלמת חובבים לכל דבר, מצלמת סרטונים במהירות של עד 960 פריימים בשניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה כמעט לא קשורה - אתה ממליץ על ה-RX-10? מבחינת איכות תמונה, מהירות צילום, צילום בתאורה נמוכה וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להמליץ על מצלמה בלי להתנסות בה, ולא היה לי העונג לנסות את הסוני. קראתי בקורות טובות, אבל לקרוא זה לא כמו להתנסות. בשנים האחרונות כל המצלמות שלי היו מתוצרת פנסוניק והייתי (ועדיין) מאד מרוצה מהן. דומני שרב''י הוא צלם חובב, אולי הוא מכיר יותר ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מוסיף שהמלצה טובה (מאלה שמגיעות עם שליח וארוזה עם סרט קישוט ופלומבה של אמינות) מבוססת על רמת ההיכרות של הממליץ עם המצלמה ועוד יותר עם הדגמים הרלוונטים של המתחרים בתוספת נימוקים. לידיעת הפונז, הנמר טוען שיש מקום לשיפור בשירות הלקוחות של סוני (בישראל ובחו''ל) שהמידע במנואלס חסר (מפאת רגישות שיווקית) ותוכנות העזר של ציוד הצילום הוגבלו לחלק זה של העולם משיקולים נעלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשאלה היא האם זה ראוי לכנוי ''צילום''. קשה לחלוק על כך שליצירה יש ערך אמנותי, אבל השאלה היא אם יצירה שנערכה זכאית להכלל בז'אנר האמנותי ''צילום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעולם האמנות, מה שמשפיע יותר מכל, הוא מי עשה. _________ צודקת ולכן הקשר בין "יצירות" לאומנות מתקיים בעיקר באוויר החם שמפזרים המוספים והמגזינים לתרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה לא מסתפק בכותרת כמו כולם וחייב לקרוא כמו ימני קיצוני את התוכן? שי לכבוד החג ולקראת השלג בציון: https://www.youtube.com/watch?v=wok0fV4Fp7w |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |