בתשובה לצב מעבדה, 18/01/16 10:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שהתכלית העיקרית שלה בעיני צרכן האומנות היא בעיקר לעורר רגש, ואולי גם מחשבה... _______ ברוך השם, נגעת בעצב החשוף. זה אחד ההבדלים בין אומנות אמיתית למה שנקרא ומזוהה כיום כאומנות שזאת כל תכליתה. אומנות שנופלת תחת ההגדרה "רפי תרגש אותי" לעומת משהו שטמון בו מידע מקודד בתהליך (או שכבות) שגם בפעם ה- 200 שתחשף אליו לא מובטח שתפענח או תוכל להכיל את היצירה. הרולינג סטונס או הנדריקס לא ישרדו עוד 200 שנה ומוצארט ובטהובן- כן. השתתפתי כאן בדיון כזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוכן להתערב אתך על 10 אשראים גלקטיים שבמאה ה 24 יבצעו קונצרטים של ביטלס לפחות כמו של מוצרט, ובואי כמו צ'ייקובסקי. Life on Mars? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשום נוסח בעברית שבוודאי תשרוד עד אז :) https://www.youtube.com/watch?v=9KdYAVjRiJ4 אני שומע בואי וביטלס מילדות אבל מה שיצרו בדור ההוא זמני בהחלט. לא מוריד מהפאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצרט יצר פופ. ''חליל הקסם'' לא שונה בהרבה מ''גריז'' נניח. הוא פשוט היה גאון מוזיקלי (אבל גם מקרטני). באך, לעומתו, התעסק בנשגבות השמימית ועשה מוזיקה דתית. המוזיקה של שניהם תשאר צרובה בתרבות המערבית, בלי קשר לכוונות המקוריות של היוצרים, וכך גם זו של הביטלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרטני, ג'ף לין וכוכבי רוק אחרים יצרו אחלה מוסיקה אבל אי אפשר להשוות את השירים שאנחנו אוהבים ומעריכים למה שטמון ביצירותיהם של באך בטהובן ומוצארט. מעבר לכך, שלושתם היו דתיים בצורה כזאת או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אי אפשר להשוות את מוצארט והביטלס? אתה יודע מה, מדוע אי אפשר להשוות בין מוצארט ויוני רכטר? אולי מוצארט ייצא יותר מוצלח בהשוואה, אבל אפשר להשוות. אני לא מבין מה מונע להשוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשוות בין כל הדברים. האמירה אין להשוות פשוט מציינת שאין טעם או תועלת בהשוואה. ברובד הפשטני שיר פופ מוגבל לעומת יצירה קלאסית מעצם פופיותו בגלל האורך שמכתיב את עומק הרעיונות המוסיקליים שאפשר לבטא. לא שההגבלה מלמדת על ההבדל המהותי אבל היא משפיעה. החברים מהרוק ניסו להאריך (אפריל של סגול כהה, אמא לב האטום, אולפילד ורבים אחרים) כדי לאפשר חופש גדול יותר- אבל מי זוכר. לא זוכרים ולא יזכרו. ההבדל המהותי הוא שמוצארט באך ובטהובן ביטאו דברים נשגבים. החברים הטובים אולי נגעו או רמזו עליהם מדי פעם אבל לא הצליחו לנגן את הרעיונות במלואם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שלשה דברים סותרים- 1. אין מקום להשוואה בגלל ההבדל התוכני שגורמת האריזה השונה. 2. אין מקום להשוואה בגלל ההבדל הערכי של הדברים הנשגבים שהותיקים ביטאו. 3. החדשים ניסו אבל לא הצליחו 1. האריזה אני לא רואה איך רעיונות מוזיקליים נפגמים מאורך הביטוי שלהם. שום דבר לא חסר ל טוקטה ופוגה או לסויטה מס. 3 (6 דקות בגרסה הכי מהורהרת שלה) האם הכל זהב היה יוצא נשכר מהפיכתו לאופרה של שעתיים וחצי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סותרים, משלימים. 1. יש קשר בין האריזה לתוכן למרות שאינו מעיד באופן אבסולוטי על טיב המתנה. 2. איי איי. 3. ניסו ובצדק כי קשה לשחק כדורגל כשהנעליים לוחצות. קשה להגדיר דקויות והבדלים בין יצירות מוסיקליות בגלל טבעה המסתורי והחמקמק של המוסיקה ולכן נתפסים לז'אנרים. הכל זהב הוא פזמון [ויקיפדיה] ומוגבל בחריזה, משפטים מוסיקליים קליטים ותיבה שמושפעת מאורך הנשימה האנושי. מעבר לאריזה אני לא חושב שאתה חושב שהם עוסקים באותה מהות. כדי להראות שהאריזה איננה חזות הכל וכדי למתן את הנחרצות הטמילית ולפגוע בתדמיתי הקולית אשתף אותך בתובנה. למיטב הכרתי וחושי המפותחים, השיר פזמון ליקינטון עוסק במלאכתם של מלאכים מקומיים. בעיקר ללחן הקליט שמזכיר שירי ערש דומים. הפזמונאות יכולה לגעת בדברים נשגבים אך מדובר בממצא יוצא דופן ואני משער שקיימת תקרת זכוכית בגלל סף הקליטות של העולמות היותר עליונים ומוגבלות השפה האנושית. מוזר שמלאכים משרתים סביבנו כבר רבבות שנים ולמרות זאת נוצר להם לאחרונה דימוי של הנחלא"ים של העולמות העליונים. לא כולם קופידון מדושני עונג ואנחנו למדים שיש מלאכה מרובה, במיוחד בגנים. מוסיקה, כמו גן מוקפד ומיוחד יכולה לשמש מלכודת דבש למלאכים ואנשים בתרבויות מסויימות (פחות ארציות מהתרבות הארצישראלית) משקיעים את נשמתם בגינה מתוך שאיפה בלתי מודעת לשהות במחיצתם. מכאן הקשר לגמדים ופיות יער בפולקלור שאינו מקרי בהחלט ולתפקידו של החליל בעלילה. שוב אותה נחרצות טמילית. לא נורא. מלאכי ישמח לשמוע שפגמתי בתדמית הקולית של הנמר. פיות יער בגינה! אתה נמר אתה? אתה עוגת פירות. - והכל נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ההבדל המהותי הערכי של הדברים הנשגבים מוצרט עשה פופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. ניסו אבל לא הצליחו לנגן את הרעיונות במלואם. ניסו ניסו, ובסוף הצליחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו שטמון בו מידע מקודד בתהליך שגם בפעם ה 200 שתחשף אליו לא מובטח שתפענח אותו או שתוכל להכיל את היצירה". שמע, היו כמה קורסים במתמטיקה בהם נחשפתי לא מעט ל"משהו שטמון בו מידע מקודד..." שגם בפעם ה 1000 אני כבר כנראה לא אפענח אותו. אז זאת הייתה אומנות? נחמד שאתה יודע בכזה ביטחון מה יהיה עוד 200 שנה. יש עוד דברים שאתה רוצה לספר לנו עליהם? לא הבנתי מה רע בלרגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתגונן? לא טענתי שאני יודע מה יקרה עוד 200 שנה רק ניסיתי להדגים עד כמה מסובך ליצור אומנות אמיתית אמידה, מקודדת ובעלת תועלת ואפילו ציינתי שהמתמטיקה היא חלק מהרשמים האוניברסליים שמתקיימים באומנות מדומיינת גם באמיתית. את התשובה לגבי ריגושים אתה יודע למען השם. המתרגש הסדרתי עלול ליצור תלות מנטלית בריגושים ולהוריד את סף העניין בכל דבר שדורש תהליכים ממושכים שמאפשרים תוצאות מרחיקות לכת. מה עדיף- סטוצים או זוגיות ארוכת טווח? אני לא נגד סטוצים. הכל שאלה של מטרה ומינון. מה רע בחוויאג'? אפשר ללגום מרק רגל מתובל או להסניף את התבלין רק שבתבלינים ברור מה השימוש המועיל וברגשות, קצת שכחנו מרוב התרגשות. יש גם סוגים או תחומים שונים של רגשות ומיד נגיע למגבלות השפה ולכן אסיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |