בתשובה לנמר טמילי, 18/01/16 12:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"משהו שטמון בו מידע מקודד בתהליך שגם בפעם ה 200 שתחשף אליו לא מובטח שתפענח אותו או שתוכל להכיל את היצירה". שמע, היו כמה קורסים במתמטיקה בהם נחשפתי לא מעט ל"משהו שטמון בו מידע מקודד..." שגם בפעם ה 1000 אני כבר כנראה לא אפענח אותו. אז זאת הייתה אומנות? נחמד שאתה יודע בכזה ביטחון מה יהיה עוד 200 שנה. יש עוד דברים שאתה רוצה לספר לנו עליהם? לא הבנתי מה רע בלרגש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתגונן? לא טענתי שאני יודע מה יקרה עוד 200 שנה רק ניסיתי להדגים עד כמה מסובך ליצור אומנות אמיתית אמידה, מקודדת ובעלת תועלת ואפילו ציינתי שהמתמטיקה היא חלק מהרשמים האוניברסליים שמתקיימים באומנות מדומיינת גם באמיתית. את התשובה לגבי ריגושים אתה יודע למען השם. המתרגש הסדרתי עלול ליצור תלות מנטלית בריגושים ולהוריד את סף העניין בכל דבר שדורש תהליכים ממושכים שמאפשרים תוצאות מרחיקות לכת. מה עדיף- סטוצים או זוגיות ארוכת טווח? אני לא נגד סטוצים. הכל שאלה של מטרה ומינון. מה רע בחוויאג'? אפשר ללגום מרק רגל מתובל או להסניף את התבלין רק שבתבלינים ברור מה השימוש המועיל וברגשות, קצת שכחנו מרוב התרגשות. יש גם סוגים או תחומים שונים של רגשות ומיד נגיע למגבלות השפה ולכן אסיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |