בתשובה לנמר טמילי, 17/01/16 21:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם שירה וספרות נעלמו כשהומצאה מכונת הכתיבה ולאחריה מעבד התמלילים? מאחר והחלק הטכני של אמנות הצילום הפך להיות נגיש לכל, הרעיון, המסר או הקומפוזיציה מקבלים חשיבות גבוהה יותר. כמו בספרות, מבחינה מסוימת זה מקל ומבחינה אחרת זה מקשה (והכי יפה: שתי הבחינות האלה הן אותה בחינה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה השפה עצמה היא התווך (המצלמה) ולא מעשה האומנות עצמו. כל עוד אנחנו אנושיים אומני שפה תמיד יהיו איתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניקח את שתי הפסוקיות: * השפה עצמה היא התווך (המצלמה) * כל עוד אנחנו אנושיים אומני שפה תמיד יהיו איתנו. ונשתמש ב"שיטת ההצבה" שלמדנו פעם בתיכון, נקבל: * כל עוד אנחנו אנושיים אומני המצלמה תמיד יהיו איתנו שהוא מה שטענתי. האפשרות שאנחנו מסכימים על משהו די מפחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההצבה שהדגמת, נקבת הצב תוליד צבי שיקראו לו אייל שייטרף בידי זאב. מסקנה -ידי זאב מפחידות בגלל הטפרים והפרווה שחורה. -הבנת? בהזדמנות, בדיחת אימה שסיפרתי לקטנים לפני השינה. זה כשעוד היו קטנים ויכלו להרשות לעצמם לצווח לאמם כמו אווזים במשחטה. המסכנים מעולם לא זכו לראות קצבים שסיפקו שירותי שחיטה לפי דרישה (1 Oy Demand) הם גם לא ביקר במשחטות בקר למיטב ידיעתי. בעצם, לא בטוח. -בכל אופן. ילד ואביו נכנסים ליער עבות. הילד פונה לאביו ואומר "נורא חשוך כאן, אני מפחד." האב משיב: "אתה מפחד? אני זה שצריך לחזור את הדרך לבד." 1 הזכויות שמורות, כולל העצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לילד קוראים יצחק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת ליעקב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי הרומן כפי שאנחנו חושבים עליו כיום נמצא בסכנת הכחדה יותר מוחשית מאשר אמנות פלסטית, אבל אני רחוק מלהתנבא ולתת תחזיות על העלמותו המוחלטת. לאורך הדיון התערבבו לסירוגין פרמטרים של איכות, עמידה במבחן הזמן (שני דברים שונים!), ערך כספי, פופולריות, רמת המומחיות המינימלית הטכנית ושאר ירקות ומגיע לכל מיני מסקנות מרחיקות לכת... אבל בתכלס אתה פחות או יותר מצייר את הגבולות של הטעם האישי שלך ולא הרבה מעבר, בטח לא מספיק בשביל רמת הפסקנות הזאת. בתכל'ס, בסופו של דבר, אומנות היא בבסיס משהו שאנשים עושים מתוך דחף יצירתי, וכל עוד הדחף הזה קיים האומנות תהיה קיימת. מידת הפופולריות זה משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט האחרון יש לקרוא ''אמנות'', למרות שהוא לא בלתי נכון עבור ''אומנות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי שציינתי בדברי רמז לגבי הטעם האישי שלי ובטח שלא לגבי גבולותיו. מה שאני אוהב לא מוגדר לתחום אומנות, אומן או סגנון ואני לא חושב שאוכל לשרטט גבול כזה גם אם ארצה. אני לא רוצה כי ברור שאני מעוניין לצרוך דברים שונים מסיבות שונות בזמנים שונים ועד שאסיים לשרטט מפה שכזאת אצטרך לחדד את העיפרון ולהתחיל מחדש. לילה דוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |