בתשובה להפונז, 12/06/14 12:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה גם שהשחיתות נובעת מחוסר עניין של בעלי הכוח בבעיותיו של האזרח הקטן. זה לא שהמושחתים יראו שהמצב מידרדר ופתאום יהפכו את עורם ויחשבו בצדקנות שצריך לתקן את הבעיה. אנשים ינהלו מאבקי כוח ואנשים ינסו להרוויח ולהשמין על גבם של אחרים גם במצבי חירום. לכן צריך להימנע ממצבי חירום ולא לחשוב שמצב החירום יעודד אנשים להבריא את החברה. בהתעלם מבעיות קיימות בהתנהלות משרדי הממשלה (בעיות שמחלקן לא ניתן להתנער כי הן חלק מכל מערך תפקידים אנושי), אני לא חושב שהבעיה מתחילה מכך שהממשלה מתעלמת מרווחתו של האזרח. לפעמים נראה לי שהאזרחים מתעלמים מתפקידה של הממשלה. אנשים בארץ למדו לומר "מגיע לי" על כל דבר ועניין, מה שמזכיר לי את גל הבכיינות שהתרומם לפני כמה חודשים, כשכל מיני אנשים שלמדו לתארים מהגרביים ומתלוננים שהם לא יכולים לקנות דירה עד גיל 25, לקנות טלוויזיה גדולה, להחזיק רכב, להחליף סמארטפון יקר כל שנה ולצאת לבלות בקביעות. הממשלה לא מחזיקה בקמצנות מאגר של כספים, כדי לנשנש ממנו בחשאי, כשאף אחד לא רואה. הממשלה מנתבת - ביעילות או שלא ביעילות - כספים שבאים מהציבור. אם הציבור רוצה עוד כסף, או שישלם עוד כסף, או שהכסף יבוא על חשבון נתיבים אחרים שבהם הוא זורם כרגע. תוסיף לתקציב הבריאות, תקצץ בביטחון. תוסיף לביטחון, תקצץ בחינוך. תוסיף לחינוך, תקצץ בתקציב הפנים. הממשלה צריכה לקבוע סדר כללי ולפתור מחלוקות בסדרי גודל מסויימים. לדרוש מהממשלה לקבוע כל דבר ועניין מביא לתלות עמוקה של האזרח בממשלה. הקומוניזם נכשל בנקודה זו והקפיטליזם די משגשג ברמותיו השונות. נכון שמבקרי הקפיטליזם מביטים בזכוכית מגדלת על בעיות מסויימות ועל אחוז מסויים של עניים. אבל זה כורח המציאות מעצם טבעו של העולם. דבר שתמיד אפשר לנסות ולצמצם ולשפר, אבל אסור לשכוח שבחלופות האחרות הבעיות גדלות ואחוזי העוני גדלים, שלא לדבר על כך שמושג העוני מעמיק. לכן צריך להפחית את הלחץ ולזכור בכל פעם שנאבקים להכניס דבר חדש לתקציב הממשלתי, שזה בא על חשבון דברים אחרים. זה לא בור בלי תחתית. אם התקציבים הממשלתיים לא מצליחים לכסות את מלוא השירותים הניתנים בסל הבריאות או איך שזה לא עובד, כנראה שצריך לצמצם את המתכונת. צריך יותר להסתמך על תשלומי ותרומות האזרח ופחות על תקציבי ממשלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מיני אנשים שלמדו לתארים מהגרביים ומתלוננים שהם לא יכולים לקנות דירה עד גיל 25, לקנות טלוויזיה גדולה, להחזיק רכב, להחליף סמארטפון יקר כל שנה ולצאת לבלות בקביעות". יש לך דוגמאות לתלונות כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה לפני כמה חודשים סדרת טורי דעה של טיפוסים כאלה, לאחר שבנסיבות מסויימות התקוממו כל מיני טיפוסים שקרא לעצמם (אם אני זוכר נכון) דור ה-Y. הם לא ציינו שהם קונים טלוויזיה גדולה ויוצאים לבלות ומחליפים סמארטפון וחלקם מחזיק רכב. הם רק התלוננו שהם לא יכולים לקנות דירה אחרי שעברו מסלול "רגיל" של לימודים-צבא-טיול בזבזני של אחרי צבא-לימודים לתואר-חיפוש עבודה ו...משבר כשגילו שתואר בספרות תקשורתית או תקשורת ספרותית לא מקנה להם משכורת של 15 אלף נטו בחודש. נראה לי שניתן למצוא את סדרת הכתבות האלה בחיפוש גוגל, ואת המתלוננים האלה בכל מיני טוקבקים בנושאי כלכלה, מיסוי וצרכנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נחמד שבתור מי שהביא את הטיעון הזה מלכתחילה, אתה תהיה זה שימצא את הכתבות האלה בחיפוש גוגל כדי להביא סימוכין לטענה שלך, ולא תטיל את הטרחה הנוספת על שאר הקוראים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וודאי שזה יהיה הרבה יותר אבירי מצדך, בפנותך לעלמה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התגובות שלכם, באופן מוזר נשמע לי שאף פעם לא שמעתם על תלונות דור ה - Y על שהם למדו והשכילו ולא משיגים את מה שהשיגו הוריהם בעשרות שנים של עבודה וחיסכון. לבקשתכם, הנה כמה דוגמאות: http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3612371... בדף האחרון יש קישורים לעוד רשימה של טורים בנושא.http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4438342,00.h... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הדוגמא האחרונה שלך באמת מסבירה כבר את הכל, אילו מן אנשים הם אלו, אלו פרימדונות?: "התחלתי ללמוד מיד לאחר שירותי הצבאי מבלי לבזבז זמן בחיפוש עצמי או בטיול ארוך במזרח. למדתי בתוכנית המצטיינים למדעי המוח באוניברסיטת בר-אילן וקיבלתי תואר ראשון בביולוגיה ובפסיכולוגיה. לאחר סיום התואר הראשון התחלתי ללמוד לקראת תואר שני בנוירוביולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. כן כן, לא סתם "לימודי שקר" באיזו מכללה נידחת. כעבור שנה וחצי עברתי למסלול הישיר לדוקטורט." "וגיבורי המקלדת טובים מאוד במציאת פתרונות בסגנון "תמצאו עוד עבודה". ובכן, את השנה האחרונה העברתי בעבודת מחקר מהבוקר עד הצהריים, משם המשכתי היישר ללמד ילדים קטנים מדעים. כשחזרתי הביתה מיד אחרי שהרדמתי את הבת הקטנה שלי התיישבתי מול המחשב לכתוב מאמרים על מנת להרוויח בכבוד עוד קצת כסף. אבל האם זה הפתרון? לעבוד בכמה עבודות 12 שעות ביממה? ומי יגדל את הילדה שלי? מי ידאג להתפתחות שלה בשנים הראשונות החשובות?" ומה שהורג אותך באמת זו השאלה האגואיסטית: "ואיזו רשת ביטחון אני ובעלי נוכל לספק לילדים שלנו?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. העובדה שבתגובתך בחרת להתמקד אך ורק במישהי שבאמת למדה לתואר רציני ולא בזבזה זמן וכסף, מלמדת שכל השאר הם לא כאלה ולכן לא התמקדת בהם. וגם אותה כותבת שיוצאת מן הכלל שמבזבז זמן וכסף, חוזרת להיות כמו כולם שמצפה בתור התחלה לקבל יחס כמו הותיקים והמנוסים בענף. היא בעצמה מתמרמרת בטור שהמעסיקים מעדיפים להעסיק ולשלם את המשכורות השמנות לאנשים שצברו ניסיון. כלומר, כשלה ולבעלה יהיה נסיון, עוד כמה שנים, המצב שלהם ישתפר. כמו שהרבה זוגות מתבססים עם הגיל, הניסיון והשנים, לאחר שהם רוכשים לעצמם וותק ושם בקריירה שלהם. אחת הבעיות שציינתי, הייתה הציפיה של אנשים לקבל את ההטבות והתנאים של ''ההורים שלנו'' שעבדו שנים כדי להגיע למעמד הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הלינקים שלך מתארים כתבות שטענות (כמוך) ש'הדור הזה מפונק', ולא מביאות דוגמאות ספציפיות של אנשים מסוימים שאכן מקטרים באופן שאתה תיארת. אני דווקא זוכר כתבות יותר מתאימות, שבהן משפחה עם משכורת הייטק וחצי גרה בשכירות בחולון (או אצל ההורים) כי זה נראה לה מופרך להוציא שליש מהנטו על משכנתא1, אבל אין לי זמן וכח למצוא לינקים ספציפיים. 1 מה שנדרש מחלק ניכר מאיתנו לקניית דירה גם לפני עשור-שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרים בשדרות רחוק מהעבודה, מצמצמים בבילויים, מרוויחים ביחד 10,000 נטו, נעזרים משמעותית בהורים - http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,73... עברו מהצפון למרכז בגלל העבודה, נסעו לחו"ל בפעם האחרונה לפני חמש שנים, לא מתקרבים לדירה - http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,73... מורה ואחות, גרים בצפון לא יכולים לקנות דירה כי לא נבנות היום דירות פשוטות http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,73... עורך דין, ללא רכב, משכורת 6,000 נטו. גר אצל ההורים. חוסך ולא יכול לקנות דירה כי הבנקים לא מאשרים משכנתא רלוונטית ללווה יחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי לא מעט על הגל הזה. ייתכן שהם באמת בכיינים, עובדים פחות מדי ומצפים ליותר מדי. אבל אני נזכרת בגיל הזה בדורי (לפני עשרים שנה ויותר) ויש הבדלים, גם אובייקטיביים וגם סובייקטיביים: 1. החיים - חיים בעיר הגדולה עם מותרות פה ושם - היו הרבה יותר זולים (שכ"ד, אוכל, חשבונות, כולם התייקרו מאוד בעשור האחרון). והוצאות התקשורת שנחשבו לגיטימיות/סטנדרטיות היו נמוכות יותר (זה מגיע למאות ואלפי שקלים בחודש על חיבורים ומכשירים ייעודיים). 2. בני דורי עבדו בזמן התואר (הלא שימושי) בעבודות קשות, כולל ניקיון וחקלאות (שהיתה "עבודה מועדפת"), בלי להתבייש ובלי למצמץ. היום כמעט אין ישראלים-יהודים צעירים בעבודות כאלה. 3. גם החלומות אחרים: לפני עשרים ומשהו שנה הג'וב הכי זוהר בישראל היאפית היה עבודה במשרד פרסום. היום נראה לי שהרוב שואפים להיות כותבי תסריטים לתוכניות ריאליטי או בודקי תוכנה, וזה רק בעבודה הסטודנטיאלית שלהם (שהיא כמובן מקפצה לקריירה התקשורתית או היזמית המזהירה שהם סבורים שיפתחו). עם החלומות עצמם אין בעיה, אבל זו בעיה כשמישהו נתקע בתקופה ממושכת של חוסר תעסוקה או עבודה חלקית מאוד, בלי יכולת להשתלב בג'וב "רגיל", בגלל שהוא חש שעולמו הפנימי המיוחד לא מקבל מענה בתנאים הללו (או נימוק נרקיסיסטי אחר). אגב, אני לא מבקרת את ה"יוצאים לבלות". אדם צעיר בתחילת חייו, מותר לו לגמרי לצאת לבלות. ויש כל מיני סוגי בילויים (גם בירה אחת בסוף הערב היא בילוי). אי אפשר לבקר אותם מנקודת מבט של הדור החסכני שלא נוסע במוניות ולא יושב בבתי קפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. את בטוחה? לעניות דעתי העובדים הזרים דחקו את רגליהם של הישראלים (לרוב) מעבודות ניקיון, אך בחקלאות הם לרוב החליפו ערבים. יש עדיין לא מעט משרות לישראלים (כולל עבודות זמניות לחסרי ניסיון) בחקלאות. 3. בדיקת תוכנה נחשבת עבודה מועדפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. התכוונתי לעבודה שזיכתה בהטבות של משרד העבודה. נשמע לי דינוזאורי משהו אפילו בזמן ההקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שבעבר הערת לי על שאני מעיר בסוף השרשור לכל ההודעות, אבל אני מוצא שזה נוח וממוקד יותר מאשר לפזר ערימה של הודעות שונות לאורך אותו שרשור עצמו. נקודות 1. ו-2 מצביעות בדיוק על מה שאמרתי. הדור מפונק. לא מוכן לעבוד קשה, לחסוך או להמנע ממותרות שבאות על חשבון דברים חיוניים. לכן אנשים מעסיקים עובדים זרים. גם כי ישראלים לא מוכנים לעבוד בענפים מסויימים של המשק וגם כי ישראלים באופן כללי הם עובדים מפונקים שרוצים עבודה קלה ושכר גבוה. גם לגבי נקודה מס' 3. בעבר אנשים רצו לעסוק בכל מיני עבודות, אבל הגישה הייתה מעשית. למצוא עבודה שמתאימה ומפרנסת, יותר מאשר לעשות תואר בהנדסת תקשורת כריית חלומות, ואז לחפש עבודה בתחום כי "זה מה שאני אוהב לעשות" ואחרי זה להתלונן שאין עבודה ואין כסף. עם כל הפתיחות לגישות הפסיכולוגיות ולטענות שלכל אחד מגיע להיות מה שהוא רוצה וחולם ובלה בלה בלה, אנשים שוכחים שלא כל מה שרצוי - מצוי. כשהמציאות טופחת על פניהם, הם נכנסים למשבר - כפי שציינת. עדיין, רובם מסרבים לקבל את זה ומצפים שהממשלה - כמה נוח - תיצור איזושהי אוטופיה שבה כל אחד יכול לעסוק במה שהוא רוצה ואוהב ולהתעשר מזה, גם אם זה לא בדיוק נחוץ, יצרני או מועיל. אני מסכים איתך בקשר לחשיבות של הבידור בחייו של אדם. השאלה היא בעניין של תדירות ועלות. כפי שאמרת, גם לשבת עם חברים על כוס בירה יכול להיות בילוי. אפשר לעשות כל מיני דברים. אבל אנשים רוצים לבלות בתדירות גבוהה ולשתות עד אובדן חושים במועדונים שבהם מחירי השתיה מרקיעים שחקים. וברצינות. כשכולם גדלים בתחושה שמגיע להם ושלא יצאו פראיירים ושחלום של אדם זה חשוב ותמיד צריך להתגשם, למה שיעצרו בעצמם ויתאפקו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אתה לא צריך להטיף לגבי נקודות 2 ו-3. אני מהדור הקודם, זה שהתואר הראשון היה עבורו כרטיס כניסה מחמיא לשוק העבודה. חינכו אותי שצריך לעבוד (וצריך לחסוך) שכל עבודה היא ראויה, ועדיף שתהיה קבועה. אלה בעצם שאריות של חינוך שנות השבעים, שעדיין השתלמו בשנות השמונים. לקראת שנות ה-30 שלי (בערך בפרוס המילניום) המצב כבר התחיל להשתנות. כשעברתי מעבודה שכירה לפרילאנס לא היו לי כמעט מודלים שהיכרתי, מלבד חברה אחת שעשתה את הצעד קצת לפניי. בדור הזה - אין ריבית על החסכונות, תואר ראשון הוא ברירת מחדל, שוק העבודה למשכילים יחסית מחפש יותר ויותר פרילאנסרים, יוקר המחייה עולה כל הזמן, וסטודנט שיעבוד היום בניקיונות יזכה להרמות גבה. אני יכולה להסכים אתך ש"הצעירים מפונקים", אבל הם גדלו לתוך מציאות קיימת. אלה המים שהם שוחים בהם. לשחות נגד הזרם דורש יותר משאבי נפש מאשר יש לסטודנט הממוצע לתקשורת או משפטים במכללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מהטיף לך. אפילו היית בת גילי, זה דיון תיאורטי ולא נסיון לחנך את בני שיחי. אני מבין את הטענה שלך בקשר לקושי לשחות נגד הזרם. כתבתי משהו ברוח זו בהודעה האחרונה שלי: כשכולם גדלים בתחושה שמגיע להם ושלא יצאו פראיירים ושחלום של אדם זה חשוב ותמיד צריך להתגשם, למה שיעצרו בעצמם ויתאפקו? אז אי אפשר לבוא בטענות אל אנשים שהולכים לבזבז זמן וכסף בטיול של אחרי צבא, כי "כולם עושים את זה". אסור גם לבוא בטענות על אנשים שמשקיעים אלפי שקלים בקניית צעצועים טכנולוגיים יקרים ולא חיוניים, כי "כולם עושים את זה". את כל זה אפשר לומר על תדירות הבילוי, אופי ומחירי הבילוי. אי אפשר להתלונן על התופעה של תארים מהגרביים, כי פלח נכבד ממחזיקי התארים המשכילים והאקדמאים, מחזיקים בתארים כאלה. זו המציאות בה הם גדלו, ולכן אני לא יכול לבקר את התלונות שלהם על ההורים שלהם שניסו לתת להם חיים טובים ונוחים יותר. אז איפה זה משאיר אותנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נשאל, אם מישהו שלא נסע לחו"ל ולא קנה אייפון ועובד בסתם עבודה חסרת ברק, האם הוא כן יכול לשלם שכירות על דירה סבירה במרכז ולחיות בנעימים בלי לעבוד מבוקר עד ערב (אופן חיים שכן היה קיים ומאוד נפוץ לפני 20-30 שנה). אבל אני חוששת מכאן נידרדר לדיון מהסוג של פוסט-המחאה החברתית (האם זו דרישה סבירה לחיות במרכז, לחיות בנעימים, למצוא איזון בין עבודה לחיים וכולי, או שזה פינוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מיותר לציין שהיום חופשה בחו"ל היא לא עניין יקר כמו פעם, ולמעשה לפעמים יוצאת זולה יותר מאשר חופשה בארץ. ורגע לפני "אז צאו לקמפינג במקום למלון!", שווה להזכר שהשטחים הציבוריים בהם אפשר לעשות קמפינג חופשי הולכים ומצטמצמים (גם בגלל הפרטה אבל גם בגלל גידול האוכלוסיה). גם באייפון קל לנפנף אבל בהנחה שטלפון סלולרי חכם עולה 1500-2,000 שקל, ונרכש אחת לפלוס מינוס שלוש שנים, מדובר בהוצאה שנתית ממש מינורית. 500-600 שקל לשנה? זה מה שעושה את ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לדייק, אייפון עולה 3600 שקל. ואולי דוגמת האייפון אכן לא מתמצה בהמון כסף נומינלי, אבל היא בדיוק מראה על הלך רוח של צרכנות לא נבונה - של לקנות אייפון בכמעט ארבעת אלפים שקל, במקום להתפשר על סלולרי חכם בשליש מהמחיר הזה, שחוץ מהפוזה ייתן לך פונקציונלית את כל מה שאת צריכה. חופשה בחו"ל למשפחה, גם היום, היא לא עסק זול בכלל. אם את לא מצליחה לחמוק מטיסות בזמנים המבוקשים, מדובר באלפי דולרים רק על הטיסות, לפני שהתחלנו עם מלונות ושאר הוצאות. ואגב, גם בעולם, מחירי המלונות נסקו לשחקים בעשר-עשרים השנים האחרונות. אני זוכר שבניינטיז שהיתי במלון במרכז מנהטן ב-90 דולר ללילה, כשהיום אין דבר כזה בפחות ממאתיים וחמישים דולר ללילה. אז אם אה מוכן להוציא על חופשה בחו"ל 50 אלף שקל בשנה, אחרי עשר שנים הגענו לחצי מיליון שקל שהוצאת (בלי ריבית, הסכום הנכון בטח דומה יותר ל-600/700 אלף). אז מי שהחליט ליסוע ולהנות - סבבה, אבל אחרי זה גם להתלונן שהמשכנתא שלו גהלה בעוד 3000 שקל לחודש זה קצת בעייתי. ואחרי כל ההסתייגויות הנ"ל, בועת מחירי הדיור היא אכן בעיה חמורה וגורפת הרבה מעבר לקיטורים כאלה ואחרים של בוגרי תארים כאלה ואחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*אם אתה *המשכנתא שלו גדלה אייפון שמייפון, המקלדות של הסמארטפונים האלה יכולות לשגע פילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלי אין אייפון ולכן בדקתי בזאפ. 3,600 ש"ח זה המחיר של המכשיר החדש ביותר אצל מפעילות הסלולר שהמחיר אצלן גבוה בהרבה מקנייה "רגילה". לגבי טיסות, יש יותר ויותר טיסות לואו קוסט, דילים מפתים למדינות קרובות, אפשרות ללון בצימרים1/יחידות דיור פרטיות/AIRBNB וכו'. אולי מחיר המלון במרכז ניו יורק עולה 250$ ללילה, אבל לילה בדירה משפחתית ביער השחור רחוקה מכך, שלא לדבר על חופשת "הכל כלול" באחת מערי החופים הקרובות, וכמובן - האפשרות הקסומה לנחות על הספה של ההוא שלמד איתך לתואר הראשון והיגר לברלין או להאג. לא שיש בכל זה לרמוז שישראלים היום מצטיינים בתכנון כלכלי לטווח רחוק, אנד יט. 1 לא אלה היקרים של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משגע אותי איך הצימרים בגליל עולים פי ארבעה מאחיהם ביער השחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהבעיה היא שבגליל קשה למצוא דירות אירוח פשוטות אלא רק "צימרים רומנטים מפנקים". מקומות שמאפשרים לינה משפחתית נוחה אין יותר מדי בישראל. נתקלתי בדירות להשכרה בכפרים דרוזים, יש מעט בתי ספר שדה (שלמיטב זכרוני לא כוללים מטבחון וכו'), יכול להיות שגם בחלק מהקיבוצים - בזה זה בערך מתמצה. אפשר לקוות שעם airbnb ודומיו הספקטרום יורחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי עם ''הצימרים הראומטיים המפרקים'' הוא שאינם מציעים אירוח נעלה על כל צימר לא יומרני ביער השחור, בזלצבורגלנד או בטירול. אולי ארוחת הבוקר יותר מושקעת, גם זה לא תמיד. אה, ויש בריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקנות אייפון בקניה "רגילה" במקום במחיר גבוה אצל חברת הסלולר, לטוס בטיסות מוזלות בדילים מפתים למדינות קרובות (מדינות אויב בחלק מהמקרים), זה בהגדרה של למזער נזקים. כשהייתי בן 18 שוחחתי עם אדם שהיה מבוגר ממני והשווה בינו לבין חבר שלו שלא טס ולא בילה ועבד והלך ברגל, וקצת אחרי גיל שלושים יכל לסיים את המשכנתא ולחיות בבית שלגמרי שלו. בעוד שאותו אדם ששוחח איתי, היה צפוי לשלם משכנתא עוד כמה שנים טובות. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אומרים שגם הכסף הגדול נמצא בפרטים הקטנים. אולי מי שמחליף אייפון רק פעם בשלוש שנים וזה יוצא לו אלף שקל לשנה, זה לא כל כך משמעותי. כי זה משהו כמו 85 שקל לחודש. אבל כמה הוצאות חודשיות כאלה יש שאפשר לוותר ולחסוך? מהדקים את החגורה עד שמתבססים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל-כך משכנע. כשמספר המשכורות הדרוש לקניית דירה כ"כ גבוה, להגיד למישהו "אז אל תקנה פלאפל" או "אז אל תקנה אייפון" זה טיפה בים. בכתבה המקושרת צריך 30% יותר משכורות ממה שנדרש בשנת 2007, וגם זה לא בדיוק הפרש של שנות-דור. בסופו של דבר, עליית שווי הנדל"ן בישראל משמעותית מאוד. אי אפשר לומר ש"אם רק היינו עובדים כמו ההורים שלנו הייתה לנו דירה", כי הנתונים מראים שהיום דירה רחוקה הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מתי היית בן 18, אם מותר לשאול? ואם אפשר שאלת המשך - בן כמה אתה היום? ב. נוח להתפס ל"חופשות בחו"ל ואייפונים", אתם יכול להחליף את זה בטיפולי שיניים, רכב אמין (כי אם אתה לא גר במרכז עיר גדולה ועובד בסמוך, קשה להסתך על תחבורה ציבורית, שלא לדבר על סופי השבוע), טיפולים לרכב האמין, לימודים גבוהים (ובלי לדבר על ילד וההוצאות הנלוות לכך, החל מבדיקות בהריון ועד תשלום למטפלת). אני לא חושבת שתשלום משכנתא זה איום גדול כל כך (בטח במצב הריביות כיום). השאלה היא אם "כמה שנים טובות" זה 10 שנים או 30 שנה, ואם אדם עובד יכול להגיע להון ראשוני לצורך קניית דירה שעונה לצרכים באופן בסיסי אם אין לו סיוע משמעותי מהוריו. להצטמצם 3-4 שנים זה סביר. האם סביר בעיניך להצטמצם עשור רק כדי להגיע להון הראשוני כדי לקבל משכנתא לדירה בישראל? אני בכוונה מציינת שאני מדברת על ישראל, כי כאן אין שוק דירות להשכרה ארוכת טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפני 9 שנים. ב. טיפולים רפואיים זה דבר אחד. להחזיק רכב אמין כי קשה להסתמך על תחבורה ציבורית, זה דבר אחר. לימודים גבוהים זו הוצאה חשובה, בלי ספק. וכאן אנו חוזרים לנושא של איזה תואר לומדים והאם הוא שווה את ההוצאה. באותה מידה הקביעה של מהי דירה שעונה לצרכים באופן בסיסי. אם נניח שאדם מוותר על טיול אחרי צבא וחוסך את הכסף הזה ובשנים שלאחר השחרור משקיע, מצטמצם, עובד קשה וחוסך. אולי יצליח לחסוך עד גיל 25 סכום של 125 אלף שקל (כולל הכסף שלא בזבז אחרי הצבא). אם נכפיל את הכסף לזוג שרוצה לרכוש דירה, הרי שההון העצמי של 250 אלף שקל, אמור להספיק למשכנתא לדירות 3 חדשים מסויימות בירושלים. אבל מי אמר שחייבים דירה באחת הערים הגדולות? יש דירות טובות בהרבה וזולות בהרבה בישובים בסביבת הערים הגדולות, או בערי הפריפריה. אפשר למצוא המון פגמים בדרך הזו. אפשר לומר שקשה לנסוע מהעיר הגדולה לבית מרוחק. שקשה להצטמצם, שקשה לוותר על טיולים ועל חוץ לארץ ועל כל הפינוקים שיאפשרו לחסוך את הסכומים הנדרשים. אבל ככה אנשים נשארים בלי בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה יותר למצוא עבודה בפריפרייה, והצורך שלך להסתמך על רכב בפריפרייה גדול יותר (אין אוטובוסים יעילים לפרברים המרוחקים של מטרופולין ת"א / ירושלים / חיפה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שבפריפריה הצורך ברכב גדול בהרבה. אבל אם ההפרשים בעלויות של דירה כל כך גדולים, רוב הסיכויים שעוד ישאר עודף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזקת רכב, או שניים לשני בני זוג - היא הרבה יותר יקרה מההפרש בשכר הדירה. אז עדיף כבר לגור במרכז ולנסוע בתחבורה ציבורית מאשר להחזיק 2 רכבים. בנוסף - למה לקנות דירה? שכר דירה על דירה שעולה מיליון הוא בערך 3,000 ש"ח לחודש. זה 36 אלף לשנה, או ריבית של 3.6 אחוז. לא משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן.... אבל אם יש לך רק 300 אלף שקל ואתה מקבל 3.6 אחוז על מליון (כי לקחת משכנתא) אתה בעצם מקבל יותר מ-10 אחוזים (כמה זה יוצא אחרי הריבית?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להוריד את המשכנתא. יש לך נקודה - על דירה אפשר לקבל מינוף גבוה מאוד בתנאים יחסית נוחים. אבל במינוף גם יש סיכון - אם מחירי הדירה והשכירות יירדו, המשכנתא לא תרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שהמשכנתא שלך מקזזת חלק מזה - לקחת 700 אלף שקל לעשרים שנה נניח, זה יוצא כ-4000 שקל לחודש. נראה לי שזה הרג לך את כל הרווח החודשי, ועוד נשארת בהפסד (יוצא שאתה כל חודש בהפסד של אלף שקל, לא רווח של עשרה אחוז ולא נעליים). ולא רק זה, אתה גם ממונף עד הצוואר. יפה לך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי כמה פריפרייה. יואב לרמן כותב על זה קצת פה. בגדול - גם רכב יקר מאוד, וכולל גם את הזמן שמתבזבז בנסיעה. לפי הפוסט לעיל נראה שעדיף לגור בלי רכב במרכז ת"א מאשר עם רכב בלוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי (תקן אותי אם אני טועה) שכדי לקבל משכנתא צריך היום מינימום שליש הון ראשוני. כלומר הון עצמי של 250 אלף שקל מספיק לדירה במחיר 750 אלף שקל. ממש לאחרונה, בעקבות תוכנית הפטור ממע"מ, בדקו כמה דירות כאלה יש בשוק והמסקנה (של משרד האוצר) הייתה שגם בפריפריה המרוחקת בקושי ניתן למצוא דירות במחירים כאלה. אז מה בעצם אתה אומר? שאשה שמשתחררת מהצבא בגיל 20 צריכה להמשיך ישר לעבודה מאומצת כמה שנים, לקוות שבתקופה הזו לא תעבור שום מחלה או תאונה (שתמנע ממנה לעבוד ולהוציא הוצאות בריאותיות), שהוריה לא יזדקקו לתמיכתה, להתקבל ללימודים באוניברסיטה או במכללה ציבורית או להיות זכאית למלגה משמעותית, ללמוד תואר "פרקטי"1, לחלוק חדר במעונות שלוש או ארבע שנים עם אדם נוסף (היי! חסכנו את הצורך ברכב!), להשקיע את הכסף במסלול שלא עבר תספורת מצד אחד אבל צבר ריבית נאה מצד שני, ואז למצוא בן זוג שעשה את אותו המסלול בדיוק (על מי שרוצה בית משלה ולא חיה בזוגיות אני אפילו לא מדברת). כל זה כדי להצליח להציג לבנק שליש מההון שדרוש לדירת מגורים פשוטה במקומות מאד ספיציפים שבסבירות גבוהה לא קרובים למשפחה שלה, למשפחה שלו, ולאפשרויות עבודה מגוונות ומכניסות. אין ספק. אנחנו דור מפונק. 1 אגב, ההגדרה מהו תואר "פרקטי" הולכת ומצטמצמת ככל שיותר ויותר תחומים עוברים להעסקת עובדי קבלן.2 2 מה גם שבימינו אנו מ"תואר עם מקצוע" נגזר הרבה פעמים יום עבודה ארוך. אז למדת תואר פרקטי, ובגיל 30 תמצאי את עצמך מוציאה חלקים נרחבים מהמשכורת הפרקטית שלך כתשלום משכורת למטפלת שלמדה ספרות, כדי שזו תגדל לך את הילדים. פרקטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חישבתי לפי שלושים אחוז הון ראשוני. חיפוש זריז שערכתי בלוח ווין-ווין לפני שכתבתי את ההודעה הקודמת, מצא לי דירות בירושלים עצמה, דירות שלושה חדרים במחירים של 800,000 ואפילו 750,000. בישובים באזור ירושלים, המחירים נמוכים יותר. מה את בעצם אומרת? שהאשה הממוצעת שמשתחררת מהצבא בגיל 20 תומכת בהורים שלה ובדרך כלל עוברת תאונה או סובלת ממחלה? אלה נשמעים מקרים היוצאים מן הכלל. כן. היא יכולה לנסות להתקבל ללימודים, או לחילופין למצוא עבודה בלא לימודים, מה שרבים עושים. בהתחשב בסוגי התארים שהרבה אנשים מוציאים, אולי עדיף ככה. אז אולי היא גרה במעונות, או עם ההורים, במקום לשכור דירה. ולהגיע לגיל 25 במצב שבו אם היא רוצה לעבור לדירה עם בן זוג, היא יכולה לשלם משכנתא במקום לשלם שכירות. ששכירות זה כסף שהיא לא תראה יותר, ומשכנתא בונה את הבית שלה. אם היא תמצא בן זוג שהלך לפי אותו מסלול בדיוק? טוב. כאן צריך לחלק. מהפן התיאורטי של הדיון, אנחנו מודעים לזה שהרוב לא מוכנים להדק את החגורה, טוענים מראש שזה בלתי אפשרי ולכן מעטים מאוד הם אלה שהולכים במסלול הזה. מבחינה תיאורטית, אם אנשים היו מתנהלים נכון, הם היו יכולים לקנות דירה. מבחינה מעשית, אם הבחור לא חסך מספיק/בכלל, הרי שכזוג הם לא יכולים לומר שהם עבדו קשה וחסכו ולמרות זאת אי אפשר לקנות דירה. בהנחה שאדם לא עשה תואר פרקטי אלא עובד בכל מקצוע שהוא כחשמלאי, גרפיקאי, שרברב, נהג, מכונאי, פקיד/מזכיר וכו', הלימודים קצרים וזולים בהרבה ויש מקצוע לחיים. נכון שבדרך כלל אלה לא מקצועות שמעוררים חלומות על קריירה מזהירה שמכניסה מליונים - וזו הסיבה שהמונים הולכים ללמוד משפטים, מדעי המחשב ומנהל עסקים. כי הם חושבים שהתואר הוא השער למועדון משכורות העתק - אבל אלה מקצועות שימושיים, והעוסקים בהם יכולים להתפרנס בכבוד. אז אם ניקח אדם צעיר, רווק בשנות העשרים המוקדמות שמכניס קצת יותר מחמישיה נטו לחודש וחי אצל ההורים, אפשר לומר שהוא יכול לחסוך יותר מאלפיים שקל בחודש בלי בעיה מיוחדת. שיעשה לעצמו טבלה ובה ההוצאות שלו, סכום רזרבי להוצאות בלתי צפויות, תקציב מסויים לבילויים בחודש שלא עוברים אותו... ואולי זה כן אפשרי. ההערה על תשלומים למטפלת, אחד שלמדה ספרות או שלא סיימה תיכון, מהווה שער לנושא טעון אחר. כמה חלקים מהאשה לוקח הצד של האמא וכמה חלקים לוקח הצד של העובדת/קרייריסטית/מטפלת עם תואר בספרות על שם אבן שפרוט. עבודה, כמו שאנשים רבים למדו במהלך ההיסטוריה, זה דבר שבדרך כלל לוקח את כל היום. היות וביממה יש רק 24 שעות ועוד לא מצאתי את השיפוצניק שיכול להרחיב אותה, האשה/אם צריכה לחלק אותן בין הבית והעבודה, וכל אחד בא על חשבון השני. אם ההכנסה בעבודה רבה על ההוצאות של מטפלות ומעונות ועל הזיגזוגים בין העבודה והאימהות, זה משתלם. אם לא, אולי כל היציאה הזו לעבודה זה רק כדי להיות פמיניסטית ושלא יגידו שהיא כמו פגי באנדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל דירת שלושה חדרים ב-800,000 ש"ח צריך הון ראשוני של 270,000 ש"ח. בהנחה שזו דירת יד שנייה אין מע"מ אבל צריך שיפוץ קטן, אינסטלציה, תיקון חשמל וכו', נגיד 80,000? נשמע סביר לדירה ישנה במצב בינוני מינוס (אחרת לא הייתה "זולה" כל כך). הוצאות עו"ד נעות בין חצי אחוז לשניים. נגיד שלושתרבע אחוז, כי זו דירה קטנה אז מצאת עו"ד עצמאי. עוד 6,000 ש"ח. הוצאות למתווך (ולמיטב ידיעתי, היום רוב הדירות, גם אלה שמופיעות בלוחות יד שנייה, הם דרך מתווך) - 2% נוספים, עוד 16,000. נדמה לי שהמסים על דירה ב800,000 הם לא משמעותיים, אז נתעלם מהם. הגענו לפלוס מינוס 900,000 שקל, מה שאומר שההון הראשוני שלך בפועל צריך להיות 300,000 שקל. ההחזר, כמובן, הוא לא 600,000. הריבית עכשיו נמוכה, אז נגיד שתקח משכנתא בריבית קבועה לא צמודה. הצלחת לסגור ריבית של 3.65 לחודש, פרשת ל25 שנה, יצא לך החזר של קצת יותר מ3,000 ש"ח לחודש], +- 100-200 ש"ח נוספים ביטוח בשביל הבנק. אז 3,200 ש"ח. מפה לשם, את בת 27, עם בנזוג, אחרי שהקדשת את העשור האחרון (שנתיים צבא פלוס 7-8 שנות עבודה מאומצת ללא הפסקות ומזל) לשניכם אין שקל בחסכון, ואתם משלמים 3,200 ש"ח לדירת שלושה חדרים בשכונה בינונית מינוס בירושלים למשך 25 השנים הקרובות. כל זה, כמובן, במקרה שהקלפים באופן יחסית משחקים לטובתך. כן, אין ספק שזה *אפשרי*. זה אפשרי להקדיש את העשור הראשון של תחילת חייך כאדם בוגר למען מטרה אחת בלבד, ולדחוק הצדה כל דבר אחר שירחיב את דעתך ואת חייך. השאלה היא אם כחברה אנחנו חושבים שזה סביר שזה לא יהיה אפשרי אחרת. כמה הערות נוספות: - מי שגר ב"ישוב באזור ירושלים" מחזיק באופן כמעט אינהרנטי רכב צמוד. בד"כ שניים אם שני בני הזוג עובדים. זו לא הוצאה שאפשר להתעלם ממנה. - לא אמרתי שאשה בת 25 "סובלת ממחלה ותומכת בהוריה", אמרתי שכדי להגיע למצב שאותו אתה מתאר, היא צריכה גם לא לסבול ממחלה, גם לא לתמוך בהוריה (וגם לא להחזיר חובות על לימודים, ההלוואה על הרכב, או ההוצאות שנאלצה להוציא בצבא). - לגור אצל ההורים זו וואחד תמיכה כלכלית מצד ההורים. בשביל זה צריך (א)משפחה שגרה בדירה גדולה מספיק כדי שיוכלו לגור בה לפחות שלושה אנשים מבוגרים ו(ב)משפחה שגרה בסמוך מספיק לאוניברסיטה שהתמזל מזלך ללמוד בה. אם מוצאך בפריפריה, למשל, זו אופציה פחות רלוונטית. הורייך גרים בערד ואת לומדת בבן גוריון או בספיר? לא מספיק קרוב. - הכנסה של "קצת יותר מחמישיה נטו" משמעה 6+ בברוטו. זה *יותר מהשכר החציוני*. זה אפילו מתרחק יותר מהשכר החציוני כשאת אשה, מהגרת או ערביה. ככה זה, אנחנו סטטיסטית מרוויחות פחות, אבל את הממוצעים והחציונים מחשבים ללא הבדלי מין ומוצא. - לגבי אפשרויות הפרנסה הלוהטות כגרפיקאים אני מקווה שנועה ו. בסביבה והיא תוכל לענות לה מנסיונה. אם לא, אתה מוזמן לחפש תגובות עבר שלה בנושא. - הדאגה לילד והתשלום למטפלת הם לא "עניין של האמא" הם "העניין של ההורים", תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק להוסיף שהמונח המכובס 'באיזור ירושלים' מסווה את העובדה שאין שום סיכוי בעולם למצוא דירת שלושה חדרים בירושלים במחירים שהזכרת. או בקיצור - מדובר בפריפריה של הפריפריה. לדעתי בגוש דן גם אם מרחיקים לפתח תקווה או לשוהם, אין סיכוי למצוא מחירים כאלה - או כמו שאומרים - בין גדרה לחדרה זה לא קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך בה נושא עלות הדיור ממוסגר כאן, כמו גם במקומות אחרים באייל, באינספור כתבות אינטרנטיות, בחדשות, בעיתונים ובשיחות רחוב אקראיות היא שגויה מאד, ומובילה להתעסקות בפרטים לא רלוונטים והסקת מסקנות שגויות. בקצרה (וסליחה על הטון הדידקטי): (1) הדרך הנכונה לבחון את יוקר הדיור היא דרך מחירי השכירות, ולא באמצעות מחירי הדירות. (2) מסקנה א': המדד "המשכורות הדרושות לרכישת דירה" הוא גרוע, וכמעט חסר משמעות. מדד אנאלוגי, אך משמעותי, הוא "חלקה היחסי של עלות הדיור מההכנסה נטו". (3) מסקנה ב': לא נכון לשקלל עלויות משכנתא, שיפוצים ועריכת דין וכו' בעלות הדיור. (3) מסקנה ג': כל חישובי תקופת החזר למשכנתא, והספירה לאחור עד סיומם הם קצת שגויים, מאד מטעים ובעיקר לא רלוונטים. הסבר, פירוט ונימוק - בהמשך ההודעה. מניסיוני, אני מצטרף גם רשימה קצרה של דברים שאני *לא* אומר: (א) אני לא מביע את דעתי על החוכמה הפיננסית שברכישת דירה. אולי זה מבריק, ואולי זה מטופש. אבל זה בטוח דיון אחר. (ב) אני לא מביע את דעתי על הפרקטיות שבמגורים בדירה פרטית לעומת שכירות. אולי רכישת דירה היא צורך פסיכולוגי עמוק, ואולי זו "חוכמה" עממית מקושקשת. (ג) אני לא אומר שום דבר על יוקר המחייה היום, ולא משווה אותו ליוקר המחייה פעם (אני כן אומר - למי שמעוניין להשוות - איך נכון לעשות את זה בהקשר של דיור). ועכשיו, באריכות: אמנם כמאמר חז"ל "בית הוא בסך הכל קופסה שגרים בה", אבל מנקודת מבט כלכלית דירה היא נכס פיננסי, הון. היא נמצאת בבעלות של מישהו שיכול להשתמש בה להפקת תזרים מזומנים (למשל - אבל לא רק - על ידי השכרתה), ולפחות מתודולוגית חשוב להפריד בין השימוש בה (מגורים) לבין ההשקעה בה (רכישה). הסיבות לכך רבות: כנכס היא נמדדת ביחס לאפיקי השקעה אחרים, מגלמת מרכיבים ספקולטיביים, נושאת סיכונים ספיציפיים הקשורים במבנה ובסביבה הגיאוגרפית וכו'. כ-"קופסה שגרים בה" היא מוצר צריכה מן-המניין שמחירו נקבע על סמך הביקוש וההיצע של דירות דומות באותו אזור. אנליטית, מדובר בדברים שונים לגמרי. כמובן ששני האספקטים אינם בלתי תלויים, בלשון המעטה: קודם כל כי כמובן התשואה על הנכס נגזרת משווי השימוש בו בשוק הדירות השכורות, ושנית כי נהוג לרכוש דירות לשימוש עצמי. זו נקודה שכנראה מוסיפה הרבה בלבול מיותר, אבל בשורה התחתונה: נאמר שאדם רוכש לעצמו דירה - נאמר בלי משכנתא, ואולי אפילו לא רוכש אלא יורש. אם כך - הוא לא משלם כלום (לא שכירות, לא החזרי משכנתא) ולכן עלות המגורים שלו היא 0, נכון? לא נכון! במקביל לכך שהוא לא משלם כלום, הוא מפסיד את דמי-השכירות שהיה מקבל אילו הוא היה משכיר את הדירה שבבעלותו. במילים אחרות: במקום שהנכס שלו יניב לו (נגיד) 4% בשנה, הוא מניב לו 0% בשנה. כלומר עלות המגורים שלו היא בהחלט לא אפס, אלא בדיוק דמי השכירות אותם הוא מפסיד מאי-השכרת הדירה. לכל אדם, בכל ימי חייו, יש מרכיב של עלות-מגורים בהוצאותיו (וקו המחשבה הנפוץ, ברוח "אחרי 25 שנים של משכנתא, המגורים הם חינם", הוא שגוי מיסודו). כדי להפוך את הנקודה המעט אבסטרקטית הזו לקונקרטית ולהשתכנע בנכנותה, אפשר להעזר בניסויים המחשבתיחפ הפשוטים הבאים: אם זרובבל, שבבעלותו דירת 5 חדרים בתל-אביב, ישכיר אותה ב-8,000 ש"ח לחודש, ויעבור לגור בשכירות בדירת 3 חדרים בטבריה בדמי שכירות חודשיים של 2,000 ש"ח - לפתע תתווסף לו הכנסה פנויה חודשית של 6,000 ש"ח. מאיפה הם הגיעו? התשובה היא כמובן שהוא גרע אותם מהוצאות הדיור שלו. ונדמיין בביקום חלופי, פתחו דאנס-באר מרעיש ממול הבניין, והערייה (משום מה) הקימה בריכת ביוב פתוחה בשכנות לו. זרובבל לא יכול לסבול זאת, משכיר את דירתו ב-6,000 ש"ח לחודש ועובר לדירה זהה לחלוטין (אך ללא המפגעים) באותה שכונה, אותה הוא שוכר כאמור תמורת 8,000 ש"ח לחודש. דבר לא השתנה באיכות הדיור שלו, אבל פתאום מהכנסתו החודשית הפנויה נגרעו 2,000 ש"ח. כיצד? מן הסתם: ערכו של הנכס שהוא רכש צנח, וכעת התשואה המתקבלת ממנו קטנה יותר. מסתבר שלכולם, כל הזמן, יש הוצאות דיור, ולכל בעלי הדירות, כל הזמן, נושאים בסיכון כמחזיקים בנכס (בפרט: הדברים נכונים גם למי שגר בדירה בבעלותו). כמובטח, ישנן סיבות טובה מאד להפרדה המתדולוגית המדוברת (וישנן גם עוד סיבות: ההפרדה משחקת תפקיד חשוב כאשר עוסקים בזיהוי בועות בשוק הדיור, וכאשר בוחנים מדיניות ציבורית שמטרתה להשפיע על יוקר הדיור). בהקשר הנוכחי, כאשר מושא הבחינה היא עלויות הדיור, אי הפרדה כזו עלולה להוביל לתוצאות שגויות מכמה סיבות. דוגמא פשוטה אחת: גם ללא בועות למינהן, עליה במחירי הדירות יכולה להיות מונעת מספקולציה של משקיעים לגבי עליה עתידית בשווי הנכס (כי אולי הם צופים מחסור עתידי בדירות ביחס לגידול הצפוי באוכלוסיה) וזאת בזמן שכרגע יחסי ההיצע והביקוש של דירות למגורים שומרים על עלויות דיור (=מחירי שכירות) קבועות, ואולי אפילו במקביל לירידה בעלויות הדיור (כי, אולי, הממשלה החלה לבנות בקצב גבוה יותר - אפילו אם לא גבוה מספיק - כדי לדביק את הגידול הצפוי באוכלוסיה, וכרגע חלה עלייה בהיצע ללא עליה בביקוש, כי הצעירים שעתידים לייצר את הביקוש הצפוי עדיין גרים עם הוריהם). בפרק זמן קצר, אין קשר הכרחי בין מחירי הדיור לבין מחירי הדירות. ובמיוחד, זה לא ממש מעניין אם סבא-רבא שלי רכש דירה מכובדת בעודו עובד כסנדלר, וסיים את המשכנתא עליה ב-10 שנים. אם למשל באופן טיפוסי הוצאות הדיור אז היו 40% מהשכר, והיום הם 30% מהשכר, המצב השתפר מהבחינה הזו - גם אם הדירות יקרות יותר, והרבה יותר קשה לקבל משכנתא (אני לא אומר שזה המצב. כל ההודעה הזו היא מתודולוגית בלבד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שסיים לשלם את המשכנתא על הדירה שלו ב-2007, וגר באותה דירה מאז, מפסיד לשיטתך 4% בשנה, שזה אומר כשלושים אחוז במסתבר. דא עקא, שהערך של הדירה שלו עלה ב-100% מאז1, ולכן לא רק שעלות המגורים שלו היא לא גדולה מ-0 כמו שאתה טוען - עלות המגורים שלו היא שלילית, ואפילו שלילית חזקה. נראה לי שבנתון הזה, שהוא כמובן לא זניח כלל וכלל, לא התחשבת בניתוח שלך. כמו-כן, למי שקנה דירה וישלם משכנתא כל חייו2, עלות הדיור הרלבנטית היא המשכנתא שהוא משלם - שתלויה במחיר הדירה שהוא קנה, ולא במחירי השכירות. 1 הרבה (הרבה) יותר מכל השקעה מקבילה שהיה עושה בבורסה באותו פרק זמן. 2 למשל נורמן, ילד הירח :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברצינות: אם זה לא מעניין אותך, דלג. אם זה כן מעניין אותך, השקע איזו שניה וחצי בניסיון להבין את מה שכתוב לפני שאתה מגיב. בפסקה הראשונה אתה מתייחס בדיוק למרכיב הספקולטיבי המגולם בתמחור דירות כנכס פיננסי. דיברתי עליו בהתחלה ועליו נשענו הדוגמאות שלי בסוף. אז אתה פחות או יותר מצטט את אחד הנימוקים המרכזיים שלי בניתוח שמצדיק את ההפרדה בין הקונספט "דירה כנכס פיננסי" להקונספט "עלות הדיור", טוען שלא התחשבתי בו, ולבסוף מבין את המשמעות שלו בדיוק הפוך ומציג אותו כסתירה... לגבי האם השקעה בנדל"ן היא השקעה נבונה או לא - כאמור, אני מעוניין להמנע מהדיון הזה (וגם זאת כתבתי זאת במפורש). גם ההערה האחרונה שלך מעידה שלא ממש קראת את מה שכתבתי. זה פשוט לא נכון, והדבר מוסבר, מפורט ומודגם בתגובה הקודמת. עלות הדיור היא בדיוק מחיר השכירות שמפסיד רוכש הדירה מעצם מגוריו בנכס ("משכיר את הדירה לעצמו"). עלות המשכנתא היא מסיפור אחר, והיא עלות ההשקעה הממונפת בנכס פיננסי. להזכירך, אפשר גם לרכוש דירה ללא מינוף, ואפשר לרכוש באופן ממונף גם נכסים אחרים. אלה סוגיות סטנדרטיות במימון השקעות, והן לא קשורות לניסיון לאמוד את עלות המגורים במסגרת יוקר המחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות כל מה שאתה אומר, עדיין יש קורלציה לא רעה (גם אם לא מושלמת) בין מחירי הדירות למחירי השכירות, שזהים בניסוח שלך (אם הבנתי אותו) לעלות הדיור. בעשור האחרון מחירי הדירות במרכז הארץ עלו בכ-80%, ומחירי השכירות עלו באופן דומה (אולי קצת פחות, אבל דומה בקירוב ראשון). אי לכך, יש קורלציה בין מחירי הדירות ל'עלות הדיור', ואזי רוב הטיעונים לאורך הפתיל הזה שמקטרים על מחירי הדירות הם מוצדקים, גם אם לפי שיטתך המלומדת הם היו אמורים לקטר על 'עלות הדיור' ולא על מחירי הדירות. בקיצור, השיעור המושקע שלך בכלכלה, מעבר לתועלת הלימודית שלו, תרם לנושא הדיון שינוי סמנטי ולא עקרוני. כמובן שלו הקורלציה הזאת היתה נשברת באופן מובהק, זה היה באמת טיעון חזק ומשמעותי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקורלציה לא יכולה להשבר בגלל שהיא נובעת מחוקי ההצע והביקוש. אם מחירי הדירות יעלו מהר יותר (או ירדו לאט יותר) ממחירי השכירות אז שוכרי דירה ימהרו פחות לרכוש דירות, והביקוש לרכישת דירה יאד, וקצב עליית המחיר יירד בהתאם, וההפך. התועלת של עומר לדיון היא שהוא הביא הגדרה מנומקת, יפה ופשוטה, שברגע שמסכימים עליה אפשר לבדוק את העובדות. הוא מראש הבהיר שהוא לא נכנס לדיון עצמו. במקום להתחשב בעשרות פקטורים, חלקם לא רלוונטים לכל השוק, חלקם לא מוגדרים היטב ולא קל להבין כמה ואיך יש להתחשב בכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אנחנו לגמרי מסכימים (הקורלציה לא יכולה וגו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א) אני לא מסכים. ברור שיש קשר - אבל מדובר כאן בקשר בין שתי סדרות עתיות, ובהקשר הזה המושג האינטואטיבי של "קורלציה" הוא חמקמק. כפי שניסיתי להדגים בפסקה הלפני-אחרונה שלי, אפילו במודל הכי נאיבי בו מחירי השכירות מסבירים לחלוטין את מחירי הדירות, יתכן שאם נבחר בפרק זמן מסויים אוסף של זוגות סדורים של דגימות מהצורה <אומד מחירי השכירות עכשיו, אומר מחירי דירות עכשיו> - נקבל קורלציה שלילית (במובן של פירסון). וזה גם קורה פועל. (ב) המודל לעיל בהחלט ראוי לתואר "נאיבי". ישנם גורמים רבים שמשפיעים רק על מחירי השכירות, או רק על מחירי הדירות, או משפיעים באופן שונה ועם אפקטים טמפורליים אחרים על כל אחת משתי הסדרות (למשל: ציפיה לעליה עתידית בביקוש (דמוגרפיה) בלי עליה מקבילה בהיצע (ועדות תכנון וכו') עשויה להעלות היום את מחירי הדירות, מבלי להשפיע על תנאי ההיצע והביקוש הבסיסים שמכתיבים את מחירי השכירות היום. דוגמאות נוספות לגורמים המשפיעים באופן א-סימטרי הם זמינותם של הזדמנויות השקעה אלטרנטיביות בשוק, הריבית במשק, שינויים ברגולציה על מעניקי משכנתאות או על משכירי הדירות, מדיניות המיסוי, תנודתיות בשוק העבודה בפריפרייה ועוד, ועוד ועוד). אם אתה רוצה למדוד את עלות המגורים - אז תמדוד את עלות המגורים, ולא משהו אחד שנמצא באינטרקציה עם עוד שלושת אלפים פקטורים לא רלוונטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הלא בדיוק ישר בין מחירי מוצר ההון המכונה דירה לבין מחירי הדיור הזכיר לי את הבועה המתפתחת בקרקעות חקלאיות. ולמה אני אומר בועה? כי הסימן הברור ביותר של בועה הוא שהחלטת ההשקעה במוצר הבועתי מתקבלת לא על סמך ערך ריאלי כלשהו שמיוחס לו (יום אחד הקרקעות האלה יופשרו לבניה) אלא אך ורק על סמך התחזית הספקולטיבית לעליה במחירו, שנשענת רובה ככולה על העליה הקודמת במחירו. קראתי שמשווקים עכשיו קרקעות חקלאיות לא עם חזון להפשרה עתידית אלא תוך הסתמכות על העליה במחירן בשנה האחרונה (תראה כמה הרוויח זה שקנה לפני חצי שנה) ומתוך ציפיה שכל כולה ספקולטיבית - תקנה עכשיו ותמכור עוד מעט ברווח לפראיר הבא בתור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ב) משהו חומק ממני כאן. נניח כמו שאתה אומר, שיש גורמים שמשפיעים *רק* על מחירי השכירות. ונניח שבחודש אוגוסט 2014 אותם גורמים העלו את מחירי השכירות ב-10%. עד כמה שאני מבין, מאחר ועבור מי שרוצה לגור בדירה, שתי האופציות היחידות הן או לשכור או לקנות, ברגע שאחת האופציות התייקרה משמעותית, זה יגרום לחלק מהאנשים שרצו לשכור דירה באוגוסט לשקול את צעדיהם בשנית, וכתוצאה מכך להחליט דוקא לקנות דירה. מה שכמובן יגדיל את הביקוש לדירות (למכירה, לא להשכרה) ויעלה גם את מחירי הדירות. רוצה לומר (בקיצור) - מחירי השכירות ומחירי הדירות משפיעים זה על זה באופן ישיר. זאת לא איזה קורלציה סטטיסטית רנדומלית - יש פה קשר סיבתי שמביא לכך שעלייה של אחד מהם גוררת עלייה של השני, ולהיפך. אז גם אם יש גורמים חיצוניים שמשפיעים רק על אחד מהם - הסיבתיות הנ"ל תגרור את השני. ברור שיש גורמים שגורמים (הה) לקורלציה הזאת להיות לא מושלמת - הדוגמה הכי קלה שעולה בדעתי היא הריבית במשק, שמשפיעה על הרווח שלך מהשקעה חסרת סיכון מקבילה (להשקעה בדירה - וכאן אני הולך עם הקו שלך לפיו הרווח הפיננסי מדירה הוא רק עקב השכרה, לא עקב עליית ערך). אבל אלה אפקטים מסדר שני. בסדר ראשון, כשמחירי השכירות עולים - מחירי הדירות יעלו *בגלל* שמחירי השכירות עלו, לא בגלל גורמים חיצוניים כאלה ואחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל''ערך הדירה'' אין ערך אלא אם זו דירה שנייה, שאפשר למכור ולהרוויח ממנה. את הדירה היחידה שלך, במיוחד כזו שערכה עלה, אתה לא מוכר, אלא אם אתה נאלץ לעשות זאת (או מחליט לעבור לדירה יותר זולה. מבחינה זו גם כן אין יתרון לדירה שערכה עלה, כי גם ערך הדירות הזולות עלה לא מעט בתקופה הרותחת האמורה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול אני נוטה להסכים איתך, עם הסתייגויות קלות: א. 'ערך הדירה' היחידה שלך אינו זניח, למשל בשיקול האם לקנות אותה או לא. ההשוואה במקרה זה היא מול מי שלא קנה (והשקיע את כספו בבורסה למשל, תוך תשלום שכירות). במקרה שערך הדירות עלה בתקופה הרותחת, את שיש לך דירה מצבך הרבה יותר טוב משל חברתך שלא קנתה דירה לפני עשר שנים. בכמה יותר טוב? בכמה שעלה "ערך הדירה" שלך באותן עשר שנים (פחות הרווח מהשקעות אלטרנטיביות כאמור). ב. נכון שבמכירה וקנייה גב אל גב של דירות, עליית הערך הכללית מתקזזת (במקרה ומחיר הדירות דומה). אבל במקרה ואת מוכנה לעבור לשכירות לתקופה קצרה, עד יעבור זעם, ובינתיים למכור את הדירה הרותחת שלך ב-3 מיליון שקלים (ואז לקנות שוב כשהשוק מצטנן, או לשים את הכסף בבנק, או וואטאבר), יכול להיות שמצבך יותר טוב מאשר היה לו היית מוכרת את הדירה הפושרת שלך במיליון וחצי שקלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נדמה לי שבפועל מצבי יותר טוב מחברתי שלא קנתה דירה לפני עשר שנים לא בעלית ערך הדירה פחות הרווח מהשקעות אלטרנטיביות אלא בהפרש בין תשלום המשכנתא שנותר קבוע1 לבין עליית שכר הדירה. עליית ערך הדירה הופכת למשמעותית אם אני צריכה את הכסף לצורך מטרה שאינה מגורים. 1 או ירד, בהתאם למסלול המשכנתא הרלוונטי, ירידת הריבית וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הנחתי לצורך הענין שסיימת כבר את המשכנתא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתארת בדיוק את עליית ערך הדירה לעומת השקעות אלטרנטיביות. לעליית שכר הדירה יש שני מובנים: (1) תוספת לעלות המגורים. (2) עלייה בערך הנכס. מצבך כבעלת דירה (אולי) טוב יותר מחברתך מכיוון שתיק ההשקעות שלך מגדר לחלוטין את החשיפה לעלות הדיור שלך, וההעלייה בהכנסה החודשית שאת מפיקה ממנו מקזזת בדיוק את העליה החודשית בהוצאות. תשלומי המשכנתא, כך נראה, מבלבלים. כשאת חושבת על זה, דמייני שכבר סייימת עם המשכנתא והדירה בבעלותך המלאה. עכשיו: (א) עלות הדיור שלך היא השכירות שאת מפסידה על אי השכרה. קחי את זה בחשבון כשאת מנסה לאמוד את יוקר המחייה שלך. (ב) שווי השוק של הדירה נכלל במסגרת החסכונות שלך. אותו - אם תרצי - את יכולה להשוות לחסכונות חבריך שבמקום לרכוש דירה, לקחו את אותה השקעה (=הון עצמי + עלות המשכנתא), והפנו אותה לאפיקים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, אז עלות הדיור של מי שאין לו דירה היא שכר הדירה שלו, פלוס שכר הדירה שהיה יכול להרוויח מהדירה שאין לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. פלוס התשואה מתיק המניות שהוא לא קנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדאי להבהיר לעצמי את דבריך באופן טוב יותר (אני חייב לומר שאתה כותב ומתבטא בצורה נהדרת): מדוע אי השכרת דירה שבבעלותי נחשבת בעינך כחלק מה״עלות״? למיטב הבנתי, עלות הינה הוצאה שהוצאה ביצור. או בהקשר שלנו, כסף ששולם לשכירת הנכס. הפסד פוטנציאלי (להבדיל מהפסד אמיתי) של הכנסות, הוא בדיוק כזה. נניח שאני חברת ״מגורים בישראל בע״מ״ (ובואו לא ניכנס לכל מיני הבטי מיסוי). יש לי נכס יחיד - דירה. העלות שלי בנוגע לדירה היא המשכנתא החודשית פלוס מיסי עיריה שונים והוצאות תחזוקה. ההכנסה הפוטנציאלית שהייתה יכולה להיות לי אם הייתי משכיר אותה - אינה נרשמת בכלל בספרים. הרי אין לה ביטוי חשבונאי. אין דבר כזה ״הפסד פוטנציאלי״ או רכיב ״עלות פוטנציאלית״. כלומר, להבנתי, ואנא תקן אותי אם אני טועה, הנחת היסוד שלך לפיה אי השכרת הנכס מצטרפת לעלות בפועל, הינה לא נכונה. היא יכולה להשפיע על גובה ההכנסה הכוללת שלי ובסופו של דבר על שורת הרווח, אבל לא מצד העלות. אבל, אם למדתי משהו, שבחשבונאות כמו בחשבונאות, בדומה לאומנות כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה :) לא טענתי שאי השכרת נכס מצטרפת לעלות בפועל, ולא זהיתי בין הפסד פוטנציאלי לעלות. הצעתי, מתודולוגית, להתייחס לדירה בבעלותך, בה אתה גר, כאילו היא מושכרת בפועל. לכן מצד אחד הנכס נמצא ביוטליזציה מלאה ומייצר תזרים מזומנים חיובי של הכנסות מדמי שכירות (בדיוק ההפך מהפסד פוטנציאלי), אבל מצד שני העלות הריאלית של השימוש בנכס מצטרפת להוצאות השוטפות (אתה עושה שימוש בדירה, וזה כרוך בעלות). מכיוון שבמקרה הנדון הנכס שבבעלותך והדירה בה אתה משתמש הם אותו הדבר, ההכנסות מדמי השכירות מהצד הראשון ועלות השימוש מהצד השני מתקזזים בדיוק. אני חושב שדקדנות חשבונאית ופורמוליסטיקה פיננסית אינם העיקר בנושא זה. ההפרדה בין נכסים למגורים נועדה לשרת את אמידת רכיב הוצאות הדיור במסגרת יוקר המחייה, ולאפשר להשוותו למקומות ולזמנים אחרים (בלעדיה - כפי שניסיתי להדגים - קל להגיע למסקנות שגויות). אבל אם בכל להדרש לניסוי המחשבתי שלך, נאמר שחברת "מגורים בישראל בע"מ" עוסקת בהשכרת נכסים, ומשרדיה ממוקמים במבנה הנמצא בבעלותה . סביר, אם כך, מבחינה מאזנית לראות את ערך המבנה כשייך לצד הנכסים שלה, את ההלוואה ששימשה למימונו כחלק מההתחיבויותיה, ומנקודת מבט תזרימית לראות את דמי השכירות מהמבנה פעם אחת בצד ההוצאות התפעוליות, ופעם נוספת בצד ההכנסות. אבל מערך השיקולים שמכתיב מבנה דוחות חשבונאיים זה סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת טיעון יפה, תודה. אבל בשלב הזה לא יכולתי שלא להיזכר במיילו מיינדרביינדר ושרשרשת הערך של הביצה, עם שלב המפתח שבו הוא מוכר את הביצים לעצמו וקונה אותן מעצמו ומרוויח פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא השוויתי בין 1 דירה ל-0 דירה (ברור שמי שיש לו נמצא במצב עדיף על מי שאין לו), אלא בין 1 דירה ל-2 דירות (מה שהופך את הדירה מ"נכס" ל"נכס מניב"). ב. במצב של היום, ובכלל, דירה היא ביטחון1 לטווח הארוך מאוד. לעומת הר של מזומנים שנותן ביטחון לטווח קצר. למכור נדל"ן שערכו עולה בקצב מסחרר, כדי להחזיק פיקדון בבנק בריבית כמעט אפס, לא נשמע לי צעד נבון כלכלית. 1 זה לא המקום להזכיר לי שאזורנו מועד לרעידות אדמה. אני יודעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. ברור שזה לא צעד נבון. אבל זה בדיוק מה שנותן משמעות ל'ערך הדירה' ועלייתו (או ירידתו), גם כשאת מתגוררת בה. 1 אני תוהה אגב עד כמה זה נכון. לדעתי מאז קום המדינה לא היתה ולו רעידת אדמה אחת שגרמה לנזק משמעותי, קל וחומר לירידת ערך הדיור (ואשמח לנתונים אחרים אם יש למישהו). יתירה מזו, דומני שבמקרה כזה יש (תהיה) התחייבות ביטוחית (או ממשלתית) לפיצוי הולם לבעלי הדירות שאיבדו את רכושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לא בטוחה שאני מבינה. נניח שאני גרה בדירה ללא משכנתא. לפני 10 שנים יכלתי למכור אותה במיליון ש"ח. היום אני יכולה למכור אותה במיליון וחצי ובעוד חמש שנים במיליון מאתיים. בהנחה שאמשיך לגור בה (ולצורך העניין, לא אמשכן אותה עבור צרכים אחרים), איך מצבי היום טוב יותר בפועל ממצבי לפני עשר שנים או בעוד חמש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזאת כבר שאלה יותר עדינה שנוגעת בהנחות/הגדרות יותר בסיסיות. אני לא בטוח מה התשובה הנכונה, אבל כדי להתחיל כיוון כלשהוא אני אשאל שאלה אנלוגית, אולי מהתשובה אליה נוכל להתקדם (או למצוא את התשובה לשאלה שלך): ב1. נניח שיש לי כסף בבנק. לפני עשר שנים היו לי מיליון ש"ח, היום יש לי מיליון וחצי ובעוד חמש שנים יהיו לי מיליון מאתיים1. איך מצבי היום טוב יותר בפועל ממצבי לפני עשר שנים או בעוד חמש? 1 לצורך הענין הוא מושקע במניות שעולות וגם יורדות, וואטאבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שאתה מתכוון ל"כסף בחסכון" ולא ל"כסף בבנק", נכון? על פניו, באמת אין הבדל משעמעותי בין כסף שמושקע (בנכס פיזי או חשבונאי) כל עוד לא פודים אותו. ההבדל בין כסף שמושקע במניות ואג"חים וכו' לבין כסף שמושקע במרצפות, הוא שאת הדירה אי אפשר "לחלק". אני לא יכולה למכור חדר בחצי מליון ולהמשיך לגור בשלושה חדרים אחרים.1 אני כן יכולה למכור אג"חים בשווי של חצי מיליון ולהשתמש בהם לצרכים אחרים (קניית מניות, ניתוח דחוף בחו"ל, מתנה לבתי ההיפוטתית כדי שיהיה לה הון ראשוני לקנות דירת מגורים לעצמה). 1 אני יכולה להשכיר חדר אחד מתוך הארבעה לדייר משנה, אבל לעניין כזה יש השלכה ישירה על איכות החיים שלי להבדיל משינוי אפיקי השקעה דרך הבנק, אז נזנח את המסלול הזה שסובל מארומת שנות צנע חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי היטב1. העניין הוא שהן כסף בבנק והן כסף ב'קירות' מהווים 'פוטנציאל' למימוש או לרווחים, אבל כל עוד לא עושים איתם כלום, אין להם משמעות באותה מידה. והפוטנציאל הוא מה שנותן להם משמעות. זה שאת לא רוצה להשכיר חדר, או למכור את הדירה ולקנות דירה קטנה יותר בעת הצורך, רק אומר שמבחינתך ההשקעה בדירה היא פחות נזילה - ולזה אני מסכים בהחלט. אבל זה לא הופך אותה ל'בלתי נזילה' לחלוטין. היא מהווה פוטנציאל למימוש, רק באופן קצת פחות נוח. ברור שלעבור דירה זה כאב ראש נוראי, אבל בהסתכלות הכלכלית, זאת פעולה לגיטימית למימוש הכסף שמושקע לך במרצפות. וכש(מישהו היפותטי לחלוטין, חס וחלילה) יצטרך ניתוח דחוף בחו"ל שעולה מיליון שקל, המצב שלו אם הדירה שלו שווה שני מיליון שקל יהיה שונה מאד מהמצב שלו אם הדירה שלו שווה חצי מיליון שקל. 1 עם זה שבשוק של היום אני כבר לא מבין מה ההבדל בין 'כסף בחיסכון' ל'כסף בבנק' - המינוח של 'חיסכון' ש'נשבר' כשפודים אותו מול כסף 'נזיל' בבנק נשמע לי ארכאי וחסר רלוונטיות לשוק ההון המודרני של היום. את יכולה לקנות תעודת סל אג"חית, לקרוא לה 'חיסכון', ולא להוציא את הכסף עד הפנסיה, או עד שתקרה קטסטרופה שתצדיק את הוצאת הכסף. וזה בלי 'לשבור' שום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהשקעה בדירה היא בלתי נזילה אלא שהיא הרבה פחות נזילה. כל כך הרבה פחות נזילה, שבפועל פוטנציאל המימוש שלה יתבטא במקרים חריגים וקיצוניים הרבה יותר מאשר פדיון קרן כזו או אחרת. זה קשור גם בחסמים בירוקרטים - ההחלטה לפדות קרן או למכור אג"ח דורשת ממני טלפון לבנק, מקסימום חתימה על כמה מסמכים. מכירת דירת מגורים דורשת חיפוש פתרון מגורים חלופי, מציאת קונה, תשלום מסים שנגזרים מכך (ככל שישנם), ניהול מסמכולוגיה מול העיריה הרלוונטית והטאבו, שכירת עו"ד וכו'. את כל אלה צריך להוסיף על כך שאי אפשר למכור מרצפת או רבע חדר. מכירת דירת מגורים (כמו מכירת רוב הנכסים הפיזים) משמעה הכל או כלום. אם יש לי דירה ששווה היום מיליון וחצי ולך יש חשבון בנק ששוכבים בו מליון וחצי שקלים, ושנינו רוצים 50,000 ש"ח כדי לקנות אוטו. אתה יכול למכור אג"חים בלי לשבור יותר מדי את הראש בשאלות לטווח רחוק, כי עדיין ישארו לך 145,000 ש"ח. נראה לך סביר שאמכור את הדירה שלי בעבור מכונית ו145,000 ש"ח בבנק? לא. יותר סביר לקחת הלוואה או לוותר על הקנייה. ולמה? בדיוק כי לא מדובר בשאלה שהשיקולים לה הם טהורים כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה. נדמה לי אגב שאי אז, בדיוק כדי להתמודד עם בעיית האוטו שלך, היתה איזו פרוצדורה של למשכן חלק מהדירה, כערבות להלוואה שתקבלי מהבנק בעבור רכישת האוטו שלך. שאז ההבדל בינך לביני (על פי הדוגמה שלך, לא משהו אישי) הוא שאת אמורה לשלם גם את הריבית על ההלוואה1. אמנם הבדל, אבל שולי יחסית למחיר האוטו. אני בכלל לא בטוח שהיום הפרוצדורה הזאת עדיין רלבנטית, אולי כן. 1 ואני מצד שני מפסיד את הריבית על הכסף בבנק, כי הוצאתי את כולו עבור האוטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכל מאד תיאורטי בנקודת הזמן הזו שלי בחיים, אז אני לא מדברת מנסיון אבל מניחה שאפשר לקבל הלוואה בתנאים נוחים אם אפשר להציב את הדירה כערובה להלוואה. כמובן, במקרה של הלוואה בגובה 50,000 או 100,000 שקל, אני בספק אם יש הבדל אם שווי השוק של הדירה שלך הוא מיליון או מיליון וחצי, כך ששוב - מבחינה אישית, בפועל, עליית ערך הדירה ממליון למליון וחצי נותר על הנייר בלבד (להבדיל מעליית שווי האג"חים שלך שיותר רלוונטי לך בחיי היום יום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. (רק שעליית האג''חים שלי רחוקה מאד מהחמישים אחוז שעשית על הדירה שלך, סניפ סניפ...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לא צריכה להיות בין בית לפק''ם. מי שיש לו מספיק כסף וזמן יכול להשקיע אותו במקומות קצת יותר רווחיים ובטוחים (מניות, הלוואת, מטבע חוץ, נדל''ן בחו''ל, אגרות חוב, ביטוחים...). לא נשמע לי נבון כלכלית להשקיע את כל הפנסיה שלך בנדל''ן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תהיות נוספות שעלו לי בהמשך לתגובה שלך: הראשונה - והעיקרית ביניהן - היא שאצלי המקור ל"בית הוא בסך הכל קופסה שגרים בה" הוא פרפר נחמד, ולא חז"ל! (ה-חית אולי מתאימה, אבל למה ז"ל?) השנייה והשולית - אתה כתבת "במקום שהנכס שלו יניב לו (נגיד) 4% בשנה, הוא מניב לו 0% בשנה. כלומר עלות המגורים שלו היא בהחלט לא אפס, אלא בדיוק דמי השכירות אותם הוא מפסיד מאי-השכרת הדירה. לכל אדם, בכל ימי חייו, יש מרכיב של עלות-מגורים בהוצאותיו (וקו המחשבה הנפוץ, ברוח "אחרי 25 שנים של משכנתא, המגורים הם חינם", הוא שגוי מיסודו)." אני מכיר טיעון עם תוצאה דומה אבל מכיוון אחר - לו הכסף של הדירה היה יושב בבנק, הוא היה עושה את אותם 4% בשנה בהשקעה חסרת סיכון1, ולכן על הנייר המגורים בדירה שערכה יציב2 העלות שלהם היא הפסד רווח הריבית על ערך הדירה בכל שנה. זה נכון בעיניך? איך זה מסתדר (כלומר - נוגד/מקביל/משלים) עם הטיעון שלך? 1 קצת קשה נקודתית בימינו, אבל לאורך השנים זה בד"כ היה נכון. 2 ושוב אני מיישר קו עם ההנחות שלך כמו שאני מבין אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כיוונתי לאדמו"ר דודו זר. אני זוכרו לברכה בעודו חיים. אין (ואיך יהיה?) וויכוח שישנם קשרים סיבתיים בין שוק השכירות למחירי הדירות, ולא מדובר באיזושהי סטטיסטיקה רנדומלית. נהפוכו: בעוד שאפשר להיות בטוחים למדי בקיומם של לא מעט מנגנונים ספציפיים שקושרים בין שני הדברים, קשה הרבה יותר להבין (כלומר, למדל) את הקשרים האלה באופן מדוייק, והם משתנים אחד ביחס לשני באופן לא טריוואלי. לא מדובר באפקטים מסדר שני: שינויים בגורמים שאינם מחירי השכירות יכולים להיות דומיננטים בשינויים במחירי הדירות. שוב אפנה לדוגמא סיפורית במקום הסבר אנליטי: אם מחירי השכירות עולים באופן צפוי, כך שמחירי הדירות הנוכחיים כבר מגלמים את העלייה הזו - מחירי הדירות לא יעלו. אם במקביל, המשק נכנס לתקופת צמיחה מרשימה ומבטיחה כך שהבורסה הופכת להיות אטרקטיבית יותר, מחירי הדירות עוד ירדו במקביל לעלייה במחירי השכירות. יוקר המחייה עלה, ואתה מודד ירידה. למרבה המזל אפשר למדוד ישירות את מחירי השכירות, שהם אומדן מצויין לעלות הדיור - במקום למדוד את מחירי הדירות, שלא אומרים דבר לכשעצמם. בגדול, אני חושב שהסיפא שלך נכונה. אבל שוב אתה בוחן כאן אפיקי השקעה אלטרנטיביים (רכישת דירה מול תכנית חיסכון) ולא עוסק ביוקר המחייה. מנקודת מבט אישית, כל סט השיקולים שאתה מתאר לא משתנה אם הדירה המועמדת לרכישה היא הדירה השביעית שאתה רוכש בזמן שאתה גר באוהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, רק שעניין מדידת מחירי השכירות מטריד אותי מאספקט אחר. מאחר וכיום זהו הפרמטר שקובע את עלות הדיור במדד המחירים לצרכן הרשמי של מדינת ישראל1, והפרמטר הזה מוקטן באופן ישיר כשהריבית במשק נמוכה2, זאת שיטה מצוינת להקטין את מדד המחירים לצרכן ולטאטא מתחת לשטיח את העלייה במחירי הדיור. אני מבין להטיעון העיקרי שלך כבר לפני כמה תגובות היה שזה מוצדק לחלוטין, אבל יש לי הרגשה שעם כל הרציונליזציות, בסוף זה משמש את הממשלה כעוד כלי לאי-התמודדות עם עליית יוקר המחייה. וזה מעבר לכלי של הריבית הנמוכה עצמו, שמהווה דה-פקטו מס מאד משמעותי על החסכונות והפנסיות של כולנו. 1 ולדעתי זה התחיל לפני כעשור פלוס, מסיבה נקודתית אחרת: כדי למנוע מתנודות שערי דולר חדות להשפיע יותר מדי על המדד הנ"ל, אז כשמחירי הדירות היו צמודים לדולר. 2 מסיבות שפורטו או נרמזו כאן, אני אדלג על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחלוקת העיקרית ביננו היא אכן השאלה איך בוחנים את המשמעות של רכישת דירת מגורים. ציינתי באחת התגובות הקודמות שלי שבישראל אין שוק לשכירות ארוכת טווח, ולדעתי זה לא פרמטר שאפשר לפטור כחסר רלוונטיות. אני מסכימה איתך שמדד "המשכורות הדרושות לרכישת דירה" הוא גרוע, ולו בגלל שמצד אחד הוא מתעלם מכך שהמשכורת לא נחסכת כולה אלא משמשת לצרכים שוטפים, ומצד שני - מתעלם מכך שכסף שנחסך אמור להגדיל את ערכו ולא לנמנם בצד בחוסר מעש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה פרמטר מעניין, אבל המשקל שלו בהערכת יוקר המחייה נמוך. בסך הכל אם המצב היה כזה בו דמי השכירות הם נמוכים ביחס להכנסות - היה די בכך כדי לקבוע שעלות הדיור נמוכה (גם אם כל החוזים היו על בסיס שנתי בלבד). יש לך - אגב - מידע לגבי שכירות ארוכת טווח בישראל? בחיפוש זריז בגוגל לא מצאתי נתונים. מנסיוני האנקדוטלי (גם כשוכר ומאז ומעולם, ובשנים האחרונות גם כמשכיר), זו דווקא לא בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי ושל סביבתי מראה שאנשים גרים באותה דירה בשכירות כשנתיים-שלוש בממוצע, כאשר בכמחצית המקרים הסיבה לעזיבה באה מבעל הדירה ולא מרצונם החופשי. יש באמצע כמובן את האזור האפור שבו, עקב כך שנהוג לקבע את שכר הדירה לשנה בלבד, בעל הבית מעלה ומעלה את שכר הדירה עד שלדייר נשבר והוא עוזב, לא ברור לי על מי להטיל את ה'אשמה' כאן. ויש נקודה נוספת אורתוגונלית לדיון עד כה, אבל מנסיוני האישי היא ברורה כשמש: דירה ששייכת לך ודירה בשכירות - ברמה הפסיכולוגית וגם בשאר רמות - הן פשוט שני מוצרים שונים בתכלית. ההרגשה שונה, הטיפול שלך וההשקעה שלך במוצר - שכמובן משנים בעצמם את ערך המוצר עבורך, את חווית המשתמש אם תרצה, את הנוחות, את הזמינות, את הגמישות - כל אלה גורמים לזה שחווית המגורים בשני ה'מוצרים' האלה עשויה להיות שונה בתכלית. ומאחר שהיום כבר כל כלכלן יאמר לך1 שערך של מוצר מורכב גם מחווית המשתמש שהוא נותן, אזי הדיון התיאורטי בשני המוצרים האלה כאילו הם חליפיים קצת מחטיא את המציאות. אבל כמו שאמרתי, הטיעון הזה לא כל כך קשור לדיון עד כה. 1 טוב, את זה לא בדקתי. נדמה לי שדוקא אתה בתור נציג הכלכלה החופשית תסכים לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו. אנקדוטות מכאן ומכאן. מעניין מה הנתונים. לגבי הפסקה השניה שלך: עניתי על כך בתגובה להעלמה עפרונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון "שלי" לא בוחן שאלות כלכליות טהורות. אותי מעניינת השאלה האם הרצון להיות בעלים של דירה הוא פינוק והאם צריך לבחון אותו מנקודת מבט פיננסית בלבד או להכיר בכך שדירת מגורים, להבדיל מנכסים אחרים, היא לא עניין שיש לשקול בהתאם לרווחים הכלכליים העשויים לנבוע ממנו. המחיר של מגורים בשכירות קצרת מועד, או של מגורים בשכירות שאי אפשר לדעת אם היא קצרת מועד, הוא לא מחיר כלכלי בלבד. כשאני מדברת על שכירות ארוכת טווח הכוונה לשכירות של 10-15 שנים. פרק זמן שמצדיק השקעה של השוכר בדירה כדי להתאים אותה לצרכים שלו, מאפשר לקבוע תוכניות לטווח ארוך וכו'. שים לב שהמשמעות היא לא רק כמה זמן גרת בפועל באותו המקום, אלא גם מה הייתה הצפיות שלך לגבי עתידך באותה דירה. האם תשקיע בשיפוץ קל של המטבח (על חשבונך) כדי שיתאים לצרכיך? אם אתה חושב שתגור בדירה שנה לא סביר להשקיע בה, וגם חוסר הנוחות מוגבל. אם אתה מניח מראש שמדובר בדירה שתגור בה 4-5 שנים, ההשקעה הופכת להגיונית יותר (כי אותה הוצאה מתפרשת על פני יותר שנים) ומנגד, חוסר הנוחות מתארך. באופן אישי נתקלתי בשניים או שלושה מקרים שהם הסכם שכירות נחתם מראש לתקופה של שלוש שנים ומעלה. רוב ההסכמים שאני מכירה (גם אנקדוטלית, אבל ממספר ערים ומאנשים בסטטוסים שונים בחיים) הם לשנה אחת ומקסימום עם אופציה להארכה לשנה נוספת. שים לב, אני מדברת כאן על הצפיות של אורך השכירות, לא על אורכה בפועל. בפועל עזבתי לא מזמן דירה שגרתי בה שלוש וחצי שנים, שותפי לדירה גר בה כמעט עשור. אבל כשנכנסתי אליה לא ידעתי לכמה זמן אני נכנסת, ואחת לשנה זכיתי לתקופה מורטת עצבים בהם תהיתי אם אאלץ לעזוב. היות ובישראל שוק הדיור בשכירות מורכב כמעט במלואו מנכסים פרטיים השוכרים חשופים כמעט באופן אינהרנטי לגחמות ולרצונות של המשכיר. בין אם מדובר בהקפצת המחיר ובין אם מדובר ב"צריך לפנות את הדירה כי בת אחותי חוזרת מויסקונסין ורוצה לגור פה". זה לגיטימי כשבוחנים את הזכויות של בעל הנכס, אבל בו בעת אי אפשר להתעלם מכך כשבוחנים את השוק כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א) אפילו אם את חושבת שמגורים בשכירות אינם מגורים ראויים, מחירי השכירות הם אומדן טוב לאמידת יוקר המגורים (ומחירי הדירות אינם כאלה). כאמור, זה המחיר המשולם בפועל (אם כהוצאה לזכות בעל הבית, ואם כהפסד הכנסה כתוצאה ממגורים בדירה). (ב) אבל במקרה זה - כאשר אומדים את יוקר המחייה הכללי, כנראה שלשיטתך נכון לאמוד גם (בכמרכב נפרד מעלות הדיור) את העלות\תועלת היחסית בהשקעה בנדל"ן לעומת אפיקי השקעה אחרים (כי לטעמך להיות "בעל בית" זו זכות סוציואלית בסיסית). (ג) אני לא מסכים עם התפיסה הזו. לא אישית, ולא חברתית. אתחיל מהנימוקים האישיים, מכיוון שהנימוקים החברתיים הם הכללה שלהם. אני בוחר לגור בשכירות (זאת בזמן שיש בבעלותי דירה), ואין לי כוונה להפסיק עם הנוהג הזה אף פעם. הנה כמה נימוקים לכך: 1. מאז לידתי הוריי היו בעלי הדירה בה חיינו, ועברנו דירות בתדירות דומה למדי לזו בה אני עוזב דירות שכורות (כי נולדו לי אחים ונדרשה דירה גדולה יותר, כי אימי החליפה את מקום עבודתה, כי הם רצו לעבור לשכונה טובה יותר, וכו'). מגורים בשכירות מקלים על מעברי דירה (וזה טוב: את הדירה האחרונה עזבתי בלי סיבה מיוחדת, לאחר שלקראת תום החוזה של הקודמת הקדשתי כמה ימים לבחינת הדירות המוצעות באזור, ומצאתי דירה בבניין סמוך שמצאה חן בעיני יותר). בהכללה: כך או כך דירות עוברים ובתים מחליפים, וזה בסדר ואף רצוי. התפיסה לפיה "דירה היא לנצח" היא בעיני אנכרוניסטית ולא בסיס למצע סוציאלי. 2. מחיר הדירה בה אני גר בשכירות, כפול ממחיר הדירה שבבעלותי. אין לי די חסכונות לרכוש דירה כזו כרגע (מבלי להזדקק למשכנתא יקרה, שאין לי בה שום עניין). אם אעבור לדירה בבעלותי, הדבר בהכרח יהיה כרוך בירידה ברמת החיים שלי (אפילו אם לוקחים בחשבון את הקלות יתרה בה אוכל לשפץ את המטבח). בהכללה: אני לא מקבל את הקישר שאת עושה בין "מגורים בשכרות" לבין "רמת חיים נמוכה", ואפילו להפך. מגורים בשכירות מאפשרים רמת חיים גבוה יותר (כפונקציה של הכנסה, ולא רק של חיסכון), זאת גם אחרי שלוקחים בחשבון הקושי היחסי בשיפוץ המטבח... 3. אם כך תשובתי לשאלתך ("האם הרצון להיות בעלים של דירה הוא פינוק?") היא "כן". לפחות במובנים מסויימים. נכון - אם ארצה לשפץ את המטבח וכו', אצטרך להגיע קודם לסידור עם בעלי הדירה שלי (משהו בין חוזה ארוך טווח לחלוקה בהוצאות השיפוץ), או לחפש דירה אחרת עם מטבח שמתאים לי יותר. זה חיסרון (אגב, לא בהכרח! לגור בדירה בזמן שיפוצים יכולה להיות חוויה לא פחות מטריחה ממעבר דירה). מצד שני - כפי שכתבתי, יש למגורים בשכירות יתרונות רבים שלטעמי עולים על החיסרון הזה. זכותך כמובן לשקלל את היתרונות והחסרונות הללו אחרת ממני, ולבחור לגור בדירה שבבעלותך - אבל מנקודת מבט חברתית, אני לא רואה כאן שום קייס לטענה ש-"בעלות על דירה היא זכות בסיסית" ולא סתם העדפה של טעם (כלומר, "פינוק"). 4. כרגע אמנם יש בבעלותי דירה. אבל מתישהו אולי אמכור אותה. אני לא רואה סיבה לכרוך יחד שלא לצורך את האופן בו אני מנהל את חיי עם האופן בו אני מנהל את חסכונותי. בהכללה: אני לא חושב שעידוד אנשים להשקיע את רוב חסכונתיהם בנדל"ן, היא מטרתה חברתית ראויה. ממשלה שפועלת לאפשר מגורים סבירים וזולים עבור אזרחיה, היא ממשלה אחראית. ממשלה שפועלת לכך שכל משפחה תשקיע את רוב חסכונותיה בנדל"ן, מתעסקת בשטויות (במקרה הטוב). לעניין שוק השכירות: אני מתאר לעצמי שהמצב שונה בין מקומות צפופים עם תחלופת דיירים גבוהה בהם נפוצים חוזים לתקופות קצרות יותר (למשל ת"א וחלקים מירושלים ומחיפה), לבין ערים פריפריאליות יותר בהם נפוצים חוזים לתקופות ארוכות יותר (ראשון לציון, חולון, נס-ציונה, נתניה וכו'). עקרונית, אני לחלוטין מסכים איתך שראוי להשקיע מאמצים בטיפוח שוק השכרה משוכלל ומוצלח, שיאפשר גם השכרה לתקופות ארוכות, לרווחת כל הצדדים המעורבים (שוכרים ומשכירים). ספציפית, אני לא בטוח מה צריכים להיות המאמצים האלה, ואני לא יודע מה המצב בפועל (הייתי שמח לראות נתונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א) אני לא חושבת, ולא חושבת שטענתי משהו כזה. (ב) לטעמי להיות בעל בית זו לא זכות סוציאלית בסיסית. קורת גג יציבה היא זכות סוציאלית בסיסית. על השאלה מה הכוונה "יציבה" אפשר להתווכח. (ג) 1. לא טענתי שדירה היא לנצח או שהיא צריכה להיות לנצח. למעשה, אני חושבת שזוג שקונה דירת חמישה חדרים מתוך מחשבה שבעוד עשר שנים יהיו לו שלושה ילדים ובעוד 15 הוא ירצה שלכל אחד מהם יהיה חדר נפרד, עושה טעות. לכן אני גם חושבת שאם אפשר היה לשכור דירה בבטחון סביר ולטווח של 5-7 שנים, הדיון היה נראה אחרת לגמרי. אני לא יכולה לנתק את העמדות שלי מהמציאות אותה אני מכירה. 2. לא טענתי שמגורים בשכירות מביאים לרמת חיים נמוכה. 3. מידת היכולת שלך להשפיע על בעל הבית שלך מרשימה. באמת. יכול להיות שהיא נובעת מהבטחון שלך בכך שיש לך הכנסה שוטפת ויציבה שנוספת על ההכנסה שלך מעבודה ומאפשרת לך גמישות. יכול להיות שהיא נובעת מכך שאין לך בעיה לעבור דירות בתדירות גבוהה. יכול להיות שהיא נובעת מכך שאין לך ילדים שאתה רוצה שלא לנתק מהגנים ובתי הספר שלהם, או שאתה גר בעיר שאפשרויות השכירות בה רבות. יכול להיות שזה אופי. 4. כשבמציאות הנוכחית הממשלה לא פועלת כדי לאפשר מגורים סבירים וזולים עבור אזרחיה, וכששוק הדיור כרוך בכל כך הרבה אי ודאות, קשה לי להאשים את מי שמשקיע את חסכונותיו בדירת מגורים שתבטיח לו קורת גג (בין אם כשלעצמה ובין אם על ידי השכרתה לצורך שכירת דירה אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. ניטפוק: אם משקיעים את החסכונות בדירה לצורך השכרתה, אפשר באותה מידה לשים אותם בבנק או להשקיעם בכל אפיק חיסכון/השקעה אחר. בהקשר של הבנק: אפיק השקעה מזכיר לי שפיכת ביוב לנחל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. כוונתי הייתה לדירת מגורים שייתכן ובעתיד תצטרך/תרצה להשכיר. אם מדובר בדירה שמלכתחילה נועדה להשכרה מבחינתי לא מדובר בדירת מגורים כי אם בנכס נדל"ני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אותם דברים עליהם הגבת ב-"לא טענתי זאת", נכתבו בתשובה לשאלתך הרטורית "האם בעלות על דירה היא פינוק?", אותה פירשתי כאמירה שמגורים בשכירות אינם מהווים דיור ראוי (ובכך סטיתי מהסוגייה המתודית שהכניסה אותי לדיון מתלכתחילה, מכיוון שהנושאים כמעט בלתי תלויים). לגבי מצבו של שוק השכירות: האינטואציה והניסיון שלי (משני צידי המתרס) הפוכים משלך. לדעתי הרבה בעלי דירות שמחים לדיירים יציבים ואמינים לאורך זמן, וישמחו להשכיר לדייר כזה דירה לטווחי הזמן המדוברים (תוך הצמדת שכ"ד לאיזשהו מדד, כמובן), או לכל הפחות לחדש לו את החוזה (בלי עליה דרקונית בשכר הדירה). אבל כבר העלינו כאן הרבה השערות ואנקדוטות, ואפס נתונים אמיתיים. בכל מקרה, אין לי שום טענות כלפי מי שמחליט לרכוש דירה, והדבר האחרון שאני רוצה הוא להגן על מדיניות הממשלה בכל עניין שהוא :) אני כן אשמח לדיון מתודי ורציני יותר בסוגיית יוקר המחייה (לפחות באייל...), שלא כולל התייחסות למחירי הדירות ותעריפי השיפוצניקים כמדד לעלות המגורים, או השוואה בין מחיר הבמבה בלונדון למחירה בתל-אביב כמדד לעלות המזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בארסנל מספיק שנות חיים בדירות שכורות כדי לא לטעון שמדובר בדיור בלתי ראוי. נכון, הבחירה במגורי-בעלות או במגורי-שכירות היא שאלה של העדפה, טעם ונסיבות חיים, אבל לא כל העדפה של צורת חיים אחת על פני צורת חיים אחרת היא "פינוק"1. כשם שאדם שרוצה לעבוד כשכיר עם בטחון תעסוקתי ושמירה על זכויות העובד שלו אינו מפונק לגישתי יותר ממי שעובד כעצמאי (או להפך). החיים הם יותר מהישרדות גרידא, וקורת גג היא יותר מנדל"ן. 1 ואולי לא מיותר להזכיר שמעורבותי בדיון הייתה בהמשך לאביר המתקרנף ולא מחוץ לכל הקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה דעתך לכתוב כאן מאמר בסוגיית יוקר המחייה? זאת נראית לי הדרך היעילה ביותר (שגם היא לא מבטיחה מאה אחוזי הצלחה) לפיתוח דיון מתודי ורציני יותר. כמו כן היא תאפשר לך גם להרחיב, להעמיק ולהביא נתונים לפני שאיילים פראיים יתחילו לשאול שאלות מציקות ולפתוח שקיות במבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ל 2012 אחוז הגרים בדירות בבעלות בארץ הוא 67.9%, גבוה מממוצע OECD של 63.2%1 שיעור בעלי הדירות הוא די יציב אבל בקבוצת הגיל 30-39 חלה ירידה משמעותית בשיעור הבעלות מ 70.6% בשנת 1999 ל 56.9% בשנת 2012 דירה הפכה להיות מוצר יקר מדי עבור זוגות צעירים. אז אולי דירה בבעלות זה באמת פינוק בגיל 30 אבל כבר לא כל כך בגיל 40. השאלה עד כמה מסתכלים על הדירה כמוצר הון היא אישית. משפחות בעלות אוריינטציה עסקית יכולות לרכוש 2 דירות זולות להשכרה (תשואה 5%) ששכה"ד מהן מממן שכירות של דירה יקרה בהרבה (תשואה 3%) לדוגמה שתי דירות של 450 אלף ש"ח שמושכרות לסטודנטים בנשר יכולות לממן במלואו שכ"ד של דירה מפוארת למדי בשווי 1.5 מיליון על הכרמל. _________ 1 הודעה לעיתונות של הלמ"ס (ממוצע OECD נכון ל 2009) מעניין לראות שהמדינות בעלות שיעור הבעלות הגבוה ביותר (2009) הן יוון, ספרד, אירלנד, פורטוגל ואיטליה. המממ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ניפחת את עלויות הדירה. לא חייבים לשפץ והדירה לא בהכרח במצב גרוע. למה 80 אלף? על מה? זו עלות של שיפוץ למפונקים. להסתכל על התשלום ואורח החיים האלה כתמידי זה לא נכון.בדרך כלל אנשים מרווייחים יותר עם השנים.ככה שהיחס בין ההכנסה להוצאה משתנה ונעשה קל יותר. מי שגר אצל ההורים, גר בדירה שגר בה עד אז. פתאום הוא לא יכול להכנס לשם? או אולי זה קטע של נוחות? נשים מרוויחות פחות - סטטיסטית, כי הן עובדות פחות ועולות יותר - סטטיסטית. סטטיסטית יותר נשים עובדות חצי משרה. סטטיסטית יותר נשים יולדות ומניקות מגברים. וזה מעביר אותנו לנושא האחר. למרות שדאגה לילד ותשלום למטפלת זה עניין של שני ההורים, היות וסטטיסטית נשים יולדות ומניקות יותר מגברים, הטיפול הפיזי בעולל הוא באופן טבעי מיוחס לאמא. אם האמא מחליטה שהיא משאירה את התינוק שלה לטיפולם של אחרים, אחד השיקולים צריך להיות השיקול הכלכלי - ההכנסות מהעבודה שלה, או ההוצאות מהעבודה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה וודאי מתבדח בעלויות השיפוץ שאתה מציין. ההערכה של העלמה היא ריאלית לגמרי, ואפילו במד הנמוך. אנשים סביב ששיפצו דירה בתל אביב, הגיעו גם לפי 5 מהמחיר שהזכרת. זה שיפוץ למפונקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבלת את הרושם שאתה משתמש במונח "מפונקים" בנדיבות רבה. השאלה היא לא "האם אפשר". השאלה היא אם אדם בוגר ובריא וכשיר1, שמפרנס את עצמו בצורה מלאה וממלא את חובותיו למדינה, שלא רוצה להסתמך על הוריו ולא רוצה לקבל החלטות בנוגע למקום מגוריו ועבודתו אך ורק בהתאם לשיקולים כספיים, האם אדם כזה הוא מפונק. שים לב - השאלה היא לא אם אפשר לשרוד ככה, או אם מי ששאיפת חייו היא לקנות דירה יכול לחיות ככה ומוכן להקריב לצורך הזה הרבה - אנשים חיים בתנאים הרבה יותר קשים ומרים ושורדים ורואים טעם בחייהם - אלא האם אנחנו, כחברה, חושבים שבריא וסביר שמצב כזה יהיה תנאי סף. ובכל זאת, לעניין חלק מהטענות שלך: שיפוץ של 80,000 ש"ח הוא לא שיפוץ שמעביר דירה ממצב גרוע למצב ראוי למגורים, זה עלות של שיפוץ (בהנחה שמדובר על דירת 75 מ"ר פלוס מינוס. דיברנו על שלושה חדרים, כן?) חיצוני ברובו, אולי עם החלפה אחת של "קרביים" (כמו חשמל או אינסטלציה). לא שבירת קירות, לא החלפה לריצוף יוקרתי, לא חידוש מטבח מפואר. אין מה לעשות - כשדירה נמכרת במחיר נמוך יחסית ביחס לשוק, המשמעות היא בד"כ ש(א)מדובר באזור בעייתי ו(ב)לא מדובר בדירה חדשה או משופצת, אלא בדירה ישנה, שסובלת מבלאי טבעי ודורשת תיקונים. אגב, אם מי שקנה את הדירה גר אצל הוריו עד לאותה העת, המשמעות היא שצריך לרהט את הדירה מאפס, כן? בהנחה האופטימית מאד שחצי מהרהיטים קוששו מאתרי יד שנייה ומסירה, עדיין צריך לקנות כל מיני חפצים למפונקים כמו מקרר, שולחן אוכל או מיטה. הלאה. משפחה של שלושה ילדים ושני מבוגרים היא לא משפחה של ילד וארבעה מבוגרים. הדרישות שונות, הלחצים שונים, העומס הנפשי שנובע מהצפיפות שונה. כן, בגיל 22 יותר קשה לגור אצל ההורים מאשר בגיל 14, ובגיל 28 יותר קשה לגור אצל ההורים מאשר בגיל 23. גם להורים יותר קשה. גם הם זכאים לשקט ולמרחב משל עצמם. עוד לא אמרתי מלה על בני זוג שמצטרפים בשלב מסוים. אנשים מרוויחים יותר עם השנים (אגב, לא בהכרח, ובטח אם את שנותיך הראשונות בשוק העבודה הקדשת לצבירת כסף בלבד ולא מתוך מחשבה על אפשרות קידום מקצועי ופיתוח קריירה. ניחא), אבל ההוצאות גדלות עם השנים. משכורת שבגיל 25 אמורה להספיק לצרכיך בלבד, בגיל 35 אמורה להספיק לצרכיך ולצרכיהם של שני ילדים (אמרנו שיש זוגיות רצינית בגיל 27 ככה, כן?), ולשיטתך - לצרכיך, לצרכיהם של שני ילדים ושל האשה שמרוויחה פחות. נשים מרוויחות פחות גם באותו היקף שעות. מן הסתם לא משווים חצי משרה למשרה מלאה. יש לי חשד מסוים שהפער הזה נובע בין השאר מגברים שמחזיקים בתפיסות עולם דומות לשלך, אבל זה לא הדיון. רק שגם לשיטתך - אם אשה מרוויחה פחות מגבר, איך בני הזוג אמורים "להביא לשולחן" סכום כסף זהה באותו פרק זמן? לפיסקה האחרונה שלך אני לא מוצאת טעם להגיב. אם שאר ה"נתונים" שלך מבוססים על אותה תפיסת עולם ואותו סוג ניתוח, אני בספק אם יש טעם להמשיך בכלל בדיון הזה. למה אשה "עובדת פחות ועולה יותר" למעסיק? נקל עליך. למה אשה ללא ילדים עובדת פחות ועולה יותר? החסכון המשמעותי שאתה מדבר עליו הרי נוגע לתחילת גיל 20. 1 התגובה שלי זורמת עם תפיסת ה"זוג יהודי צעיר ובריא שנכנס לזוגיות ממוסדת במחצית השנייה שנות העשרים לחייו ולא נתקל בשום אירוע משמעותי וחצי בלתי צפוי בדרך" שלך, אבל מיותר לציין שאתה מתעלם מכל מי שלא חי בתוך המסגרת המאד ספיציפית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי כל הטיעונים הכמותיים שלך (שהעלמה מתמודדת איתם היטב בתגובתה ולכן לא אחזור על זה), בסוף הטיעון הוא השוואתי - לא כמה מפונק הדור היום, אלא כמה הוא מפונק יחסית ללפני חמש-עשרה, עשרים, שלושים שנה. ומאחר שמחירי הדיור של היום1 גבוהים בכמאה אחוזים יחסית למחירי הדיור לפני עשרים שנה - ועליית המשכורות לא מקזזת אותם ולו בקירוב, כל שאר הטענות הסוציו-פסיכולוגיות שלך מתפוגגות בעשן מול הנתון הכלכלי הישיר, הפשוט והאובייקטיבי שעומד מעל כל מיני פרשנויות למיניהן, שעליהן אפשר להתווכח2 עד מחר. רק שיהיה ברור שבאופן הזה הוויכוח נותר וויכוח שאיננו קשור לכלכלה. 1 אני מקווה שעל העובדות האלה אתה מסכים, אחרת כל הוויכוח עומד על כרעי תרנגולת 2 רק שוויכוח כזה - 'אתה מפונק' - 'לא אתה מפונק יותר' - 'לא, אתה' וגו' נשמע לי משעמם וחסר תוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתווכח על יוקר המחיה. אלה נתונים מציאותיים שמשפיעים על כל מיני גורמים במשק, בירידה של תושבים מהארץ ועוד. השאלות שאני שואל את עצמי כשאני ניגש לפרשה הן כדלקמן: 1. האם ניתן לקנות דירה בישראל? 2. אם ניתן, מה נדרש כדי לקנות את הדירה בפועל? 3. אם כן, למה אנשים לא עושים את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת לא עושים את זה? אין דירות שעומדות למכירה ולא נקנות. פשוט תמהיל הקונים השתנה בשנים האחרונות לטובת בעלי הון שקונים דירה שניה ושלישית ומקשים על זוגות צעירים להגיע לדירה ראשונה. לצערנו בגלל הריבית הנמוכה ומחירי הדיור הגבוהים כל בעלי הדירות היום הם "משקיעים". ראה הכתבה של מיכאל שראל הכלכלן הראשי של משרד האוצר לשעבר שהתפטר בגלל מע"מ אפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כי לפי התגובות שלך שהובילו לפתילון הזה, נראה היה שאתה מתווכח על גודל הפינוק. הוכחות היתכנות כמו 'האם ניתן'1 או למה אנשים לא עושים את זה2 הן כבר נושא אחר לגמרי - או לפחות גישה אחרת לגמרי לנושא הזה. 1 ניתן למי, מתי, איפה, באילו תנאים... 2 שמניחה כהנחת בסיס שקניית דירה היא הכרח שאין בלתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, לגבי פינוק - ההןרים שלי (בני שישים) יצאו לטיול של כשנה בחו''ל אחרי צבא. ועוד כמה יותר קטנים. אז עשו טילי תרמילאים באירופה. זה לא הפירע להם לרכוש דירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |