|
||||
|
||||
ראשית כל ערן, בנוגע לזוועות, אני מבקש להפנות אותך למכתב הגלוי של גדעון לוי לשמעון פרס היום ב"הארץ", שם הוא מפרט מקרים רבים שהמילה "זוועות" בהחלט ראויה להם. לוי, כידוע לך בוודאי, הוא עיתונאי אמין שנמצא בשטח כבר שנים ומכיר את המציאות מבפנים. מקור נוסף למידע תמצא בכתבה שמביאה היום שרה ליבוביץ-דר תחת הכותרת "דובר צה"ל? קשה להאמין". גם שם תוכל לקבל סקירה קצרה של זוועות ו"תקלות" הכיבוש. שבוע לאחר תחילת האינתיפאדה נמנע באו"ם גינוי לישראל על הפרת אמנת ז'נווה. דוגמא להפרה היא ירי ממסוקים על מיידי אבנים בצומת נצרים. כבר כתבתי את זה באחת התגובות שלי ב"האייל". ישראל לא עומדת בהגבלות שנועדו דווקא לתקופת מלחמה, ובהחלט מבצעת זוועות. איך תכנה את מותם הלא טיבעי של כ- 900 פלסטינים מאז תחילת האינתיפאדה, תקלה מצערת? זאת זוועה בדיוק כמו ריטוש אזרחים תמימים וחפים מפשע בישראל. אין ספק שגם ארגוני הטרור נוקטים במעשים זוועתיים. אני מסכים לחלוטין. אבל תפקידי הוא לבקר את העם שלי, האנשים איתם אני חי, האנשים שכל יום אני רואה איך הם מידרדרים לתהום נשיה. בנוסף, דווקא ישראל, כבעלת הכח, היא היכולה להביא להפסקת הזוועות ההדדיות במקום החבול הזה. אפשר להיות צודקים לעולמי עד ולסבול, ואפשר להיות חכמים, לוותר גם אם קשה, ולקצור את הפירות בעתיד. מפלטו של הנבל הוא הלאומיות. ובישראל האזרחים מעדיפים תמיד את הסולידריות הלאומית על פני הסולידריות האנושית. זאת אחת הטרגדיות הגדולות שלנו. התרגיל המחשבתי של ג'ון רולס בשם "מסך הבערות" הוא שפתח את הדרך לשינוי החשיבה אצלי (בבית שלי המפד"ל שולט בכיפה. ב- 96' כחייל עוד הצבעתי ביבי וגם ידעתי לנמק ולהתווכח על כך). התרגיל מתייחס לניסיון להשיג צדק כלכלי והוא אומר: תניח שכל מה שאתה יודע על עצמך זה שאתה אדם. אתה לא יודע אם אתה חזק/חלש; עני/עשיר; גבר/אשה; יהודי/ערבי; וכו'. עכשיו תנסה לקבוע כללי משחק, שבהם לא משנה מי אתה, לא תיפול חזק מדי מצד אחד, ומנגד, אם שפר מזלך ואתה בחזקים או המשכילים, תקבל על זה שכר שיצדיק את המוטיבציה והעבודה הקשה שלך. לתפיסתי, כל אחד מאיתנו יכול היה להיוולד פלסטיני (כמו גם בורמזי, או טרינידדי), ומנקודה זאת צריך כל אחד לשאול את עצמו: איך הייתי רואה את המציאות לו הייתי בצד השני? לי די ברור, שאנשים בעלי דעות כמו של מיכאל שרון או דב אנשלוביץ, היו מסבירים כפלסטינים בפלפול רב, למה ישראל היא מדינה של פושעים וגזענים, ולמה פיצוץ מחבל מתאבד ברחוב ראשי בלב עיר ישראלית הוא מינורי יחסית והתגובה היחידה האפשרית במגבלות המציאות, כאשר עם שלם שהם חלק ממנו לא מקבל מדינה כבר שנים, מצוי בסגר לא נגמר, מקבל יחס מתנשא כאל בני אדם סוג ז', נהרג ברבבות ומאות מאש צבא בעל עצמה אדירה, וכו' וכו'... |
|
||||
|
||||
טמונה במערכת שכר דיפרנציאלית, שבה כל אדם, ואפילו החלש ביותר, זוכה לתמיכה חברתית כך שיוכל להמשיך ולחיות בכבוד. מנגד, בעלי מקצועות מסויימים שהחברה תחליט שהם חשובים יותר מאחרים, יקבלו שכר גבוה יותר אם כי עדיין מוגבל בתקרת שכר. אף אחד הרי לא רוצה להפקיר את עצמו בידי מנתח המשתכר כמנקה רחובות. רופא כזה יהיה חסר מוטיבציה, פחות משקיע ולא טוב מספיק. |
|
||||
|
||||
עברתי על גדעון לוי, גם על שרה ליבוביץ-דר ולא מצאתי. ייתכן וההגדרות שלנו למילה "זוועות" שונות. אני בדרך כלל מגדיר "זוועה" כ"פגיעה והתעללות בנפש". אני לא רואה בהריגת פעיל צבאי "זוועה" למשל - הוא חלק מארגון פרה-צבאי וככזה (כמו כל חייל ישראלי אגב) מהווה מטרה. גם הריסת הבתים אין פרושה פגיעה בנפש ואני יכול להבין את הצידוק הצבאי שלה. לשאלת המחסומים, גם אני במהלך שירותי הצבאי נחשפתי לחיילים שהתעללו בערבים. מדובר אגב, בדרך כלל, בחיילים סדירים - זו אחת הסיבות שצה"ל ממהר לגייס מילואים כדי לאייש את המחסומים - בעלי משפחות נוטים להיות סבלניים וסובלנים יותר כלי האוכלוסיה האזרחית. הנה, הסרתי את מסך הבערות (כמובן שכבר הסרתי אותו מזמן, לא רק עכשיו) ולא גיליתי שום דבר חדש, המודעות העצמית וההסתכלות הדו-צדדית היו שם גם קודם, תודה. כאשר הלחימה מתבצעת בינות לאזרחים, אני יכול בהחלט לצפות לפגיעה באותם אזרחים. אני לא מתכוון לעבור אחד-אחד על אותם 900 הרוגים ולהוכיח כי מותו היה חשוב ונחוץ לביטחון ישראל. חלילה מכך. כמו שאני סמוך ובטוח שהחלק הארי מאותם הרוגים נהרג בעת ביצוע פעולה שסיכנה את החיילים העומדים מולו (אגב, הרשימה כוללת גם את אלו שנהרגו תוך כדי שביצעו פעולות כנגד אזרחים) אני גם סמוך ובטוח שחלקם נהרג בשגגה ואחרים אף בזדון. עם זאת, בהכירי את המערכת השיפוטית הצבאית. אותם מקרים שנחשפים (וחלק גדול מהם נחשף) בדרך כלל זוכים לטיפול הולם. אתה יכול לחלוק על דרך הטיפול (ראה למשל דו"ח בצלם על נסיבות מותו של חליל אל-מור'רבי: http://www.btselem.org/Hebrew/Press_Releases/2001/01...) אולם כאשר מסתכלים על התמונה הכללית איני רואה מחזה של זוועות כמו שהיו באפריקה או בבלקן או באפגניסטן לאחרונה. האם זה אומר שיש להקל בכך ראש? לא ולא. יש לטפל במקרים לגופם. האם זה אומר שהחברה הישראלית והצבא הישראלי הם פשיסטים ומצדיקי זוועות - אני סבור שלא, וכנגד ההכלה הזו שלך יצאתי, ואני עדיין יוצא. כיוון שאנלוגיות הן בעיקר סיפורים משעשעים, אני מתלבט האם להביא את צפון אירלנד כדוגמא. יודע מה? נלך על זה. מדוע בצפון אירלנד לא נפגעו ונפגעים כל-כך הרבה אזרחים מידי הצבא הבריטי? כיוון שההתנגדות הקתולית השכילה לאמץ כללי משחק מסויימים - יש הפרדה בין הלוחמים לבין האוכלוסיה. אמנם האוכלוסיה מביעה התנגדות אך במידה מוגבלת. כך יכולים שני הצדדים היריבים לנהל מאבק "תרבותי" (עד כמה שניתן להשתמש במילה הזאת בהקשר הנ"ל) יחסית. המאבק הפלסטיני הוא אינו כזה. הוא משתמש בנשים וילדים כדי להעביר אמצעי לחימה ולוחמים. הוא מבצע ירי מתוך הפגנות הכוללות אזרחים, ובכך ממיט (וממית בעקיפין) על האזרחים את התגובה מצד ישראל - מחסומים, ירי בהפגנות שממנו נפגעים אזרחים ועוד. גם בשטחים וגם בצפון אירלנד כל זמן שאין הסכמה על הפיתרון הרי שיש מאבק הנושא אופי צבאי. מי נפגע ממנו? זה כבר תלוי באופי הפעולה הצבאית של הצדדים הניצים. |
|
||||
|
||||
האם יתכן שהיו פיגועי תופת בלב אוכלוסיה אזרחית, בלונדון למשל? אולי אני הוזה, אני לא בטוח. אני לא מומחה לסכסוך באירלנד, אבל אני בטוח שגם בו היה (ועדיין יש) את הכיעור שלו, גם אם הניואנסים שונים. בנוסף, באירלנד, למיטב הבנתי, המאבק הוא בין פרוטסטנטים שרצו לפחות בשלבים מסויימים בהישארות אנגליה ובין הקאתולים ברצו בסילוקה. לא זה המצב אצלנו. האם נשים שנאלצות ללדת במחסומים תינוקות מתים, או חולי דיאליזה שעוברים שלש פעמים בשבוע, בדרכם לבית החולים - חלושים גם כך - מסכת ייסורים במחסומים ובדרכים עוקפות, אינם נכללים אצלך תחת הקטגוריה זוועות? כנראה שאנחנו באמת מגדירים את המושג באורח שונה. אני מניח, וסלח לי מראש אם זה לא מנומס, שלא באמת הסרת את מסך הבערות. לא חייתי מעולם תחת כיבוש, ואני יודע שכמה שאנסה לדמיין את זה, לא אדע באמת עד כמה זה נורא. עם זאת, אני חושב שאם אתה לא מבין את סבלם של הפלסטינים מהכיבוש שלנו (את סבלנו אנו מהכיבוש אתה וודאי מכיר), משהו בך חייב להיות מנוכר. יכול להיות שגם אם אמך היתה יולדת לך אח מת במחסום - ולא משנה אם היה איזה צידוק או התראה חמה על יולדת מתחזה שבטנה היא בעצם חגורת נפץ ענקית - לא היית טורח לכנות זאת זוועה; אבל זאת מכיוון שהיית פשוט הולך אל תא ה"טרור" הקרוב למקום מגוריך, ומבקש להצטרף לפיגוע הנקם הבא עוד באותו הלילה. |
|
||||
|
||||
הטרור החל בטרם ה"כיבוש". גם בשנות ה-50 היה טרור כנגד אזרחים קשה מנשוא. הגמביט התעמולתי של הצד השני הוא שהוא מראה מעין חתכים של מחזות לא אסטטיים (כגון היולדת הנעצרת במחסום), דבר המסיח את הדעת מכך שהמחסום הוצב כתגובה לטבח אזרחים במטרה למזערו, ולא כפרית שרירות של כובש דמים מטורף. אין סימטריה בין הפורע ובין המתגונן בפני הפריעה. הנחתך שאילו הייתי בצד השני, הייתי עוסק בהסברת עמדות הג'נוסייד שלו בשילוב להתממות המקובלת הינה מופרכת. מעצר רווח ודיכוי כבד של עיתונאים ואינטלקטואלים מצד הרשות לא היו מעודדים אותי להשאר. כך גם לגבי השחיתות והעריצות הקשות מנשוא, כמו גם אווירת האנרכייה, המיליציות והצבאות הפרטיים השונים, ושיסוי המון קשה יום וסובל כנגד מטרה חיצונית. דומני שאף אישתו של אבו-עמאר ברחה ממנו לפריז. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, גם ישראל היא לא המדינה הנוחה ביותר לבנות בה חיים. האם אנחנו בורחים? רובנו נשארים, כי זה הבית. אני מניח שיש גם פלסטינים שיכולים להרשות לעצמם לעזוב אבל נשארים מאותה סיבה פשוטה- זה גם הבית שלהם. |
|
||||
|
||||
ראשית, מדובר בפרוטסטנטים שרוצים להשאר חלק מאמא-בריטניה לבין הקתולים שרוצים להתאחד עם הרפובליקה של אירלנד. הזהרתי שכדרכן של אנלוגיות הן תמיד יהיו ''סיפורים משעשעים'' כיוון שאין שני דברים זהים. עם זאת, כפי שציינתי, אופי ההתנגדות שבחרו הקתולים כנגד השלטון הבריטי הוא כזה שלא ערב את האזרחים. אסף עמית, שם למטה, יטען שזהו סתם תירוץ כדי להצדיק את הפעולות הישראליות. אולם לא זאת כוונתי. כוונתי היא בכלל אחרת - להניח את כל הזוועות מאחורינו ולהתקדם קדימה. אם רוצים - אפשר להקים כמו בדרא''פ את ''ועדת הפיוס והאמת'' כפורקן לסבל שהצטבר, אבל ההתעסקות בשאלה ''מי התחיל'' לא תוביל לפיתרון, כמו שלא הפחד לחוסן המוסרי הוא שיוביל לפיתרון. אבל אני לא רוצה להיכנס לנקודה זו כרגע. אתה מתעקש על המוחלט ואני מדבר על היחסי. אני עדיין רחוק מלהשתכנע שיחסית למדינות אחרות במצבים דומים מדינת ישראל היא ''מדינת זוועות''. אני חוזר ומדגיש שלא מצאתי עדיין ''זוועות מאורגנות'' אלא בעיקר יוזמות של חיילים, משועממים, מתוסכלים או באמת בני-עוולה. ולמסך הבערות. חזרתי השכם והערב ואמרתי שאכן קורות זוועות לפעמים, ודוגמת היולדת הוא אכן מצערת. אני טוען שמספרן אינו כה גבוה ואני חוזר ואומר שהן אינן תוצאה של מדיניות מאורגנת. |
|
||||
|
||||
הבעייה היחידה בטעון שלך הינה שהצד השני אינו דוגל באותה סולידריות אנושית: פעולות הטבח שלו כלפינו ומשאלתו שנהפוך כולנו לנטורי קרתא מראים שהוא רוצה במקרה הטוב לגמדנו לדרגת כת דתית עלובה בקיצוניותה, ומתה מבחינת תרומתה היוצרת, ובמקרה הפחות מוצלח מבחינתנו - לאייננו מכאן. אשר למסך הבערות של ג'והן רולס, הרי שהצד השני אינו טורח במיוחד לנקוט בו: במקרה המקסימליסטי הוא מיידע את שומעיו "לטבענו האמיתי" כחלאות אדם רצחניות, ובמקרה המינימאלי - הוא מציגנו כחולי נפש בעלי תסביכים קשים, כשהמשתמע מכאן שאיננו ראויים לזכויות אזרח בוגר. ג'והן רולס עוסק בשאלת *חלוקת* הנכסים והוא מתעלם משאלת *היצור* של נכסים אלה. עוגת הנכסים הכוללת קיימת מלכתחילה בעיניו, בדומה לראייתו של שודד דרכים, המתמקד בביזת נכסים קיימים ונוצצים, וחלוקתם בין חבריו לביזה. הדגשים שלו, המתעלמים משאלות כגון, כיצד תשפיע חלוקה כזו או אחרת על שאלת היצור והצטמקות סך הנכסים המצרפי, נראים כעצלנות מחשבתית, אם לא דבר אחר. אני מציע לך בכל זאת לעיין בדיונים מודרניים יותר ופחות רגרסיביים אודות שאלות של צדק חלוקתי שאינן אדישות לשאלת היצרנות, כגון דיוניו של רוברט נוזיק (הקרוב לגישתו של נגיד הפ"ד גרינשפן) Anarchy, State and Utopia |
|
||||
|
||||
אנחנו צריכים להתחיל מתוך אמונה בטבעם האנושי של הפלסטינים. רובם המוחלט, כבני אדם, יכירו טובה תחת טובה, זכות קיום והגדרה תחת זכות קיום והגדרה, כבוד לאחר תחת כבוד לאחר. ואם לא- הרי שגם אז מצבנו האסטרטגי עדיין טוב לאין ערוך מזה שלהם, ואין אנו מצויים בסכנת הקיום שכל כך אוהבים לנפנף בה אצלנו. אני לא מקבל את הטענה שכל הפלסטינים סבורים שטבענו האמיתי הוא של "חלאות אדם רצחניות". אולי רבים מהם חושבים כך כי זה מה שהם מכירים מהמגע איתנו, אבל הם לא בבונים- גם הם מסוגלים להבין שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהם, עם פחדים, שאיפות ומוגבלויות. באשר לנוזיק, אכן, מלכתחילה, הוא התקבל טוב יותר מרולס. אותי אישית זה מעציב. הדאגה שלך ליצרנות ראוי שתתחשב גם בשיקולים אחרים כמו טובת בני אדם. נוזיק, במן קנאות של "זכויות פרט", התנגד ל"גניבה" של המדינה מהפרט (העשיר) לטובת תשלומי העברה לנזקקים, חלוקה מחדש של העושר וכו'. נוזיק מגן על האינדיווידואליות בעוז אבל שוכח לדעתי דבר בסיסי: הקולקטיב תורם לאינדיווידואל המון - בחינוך, לבוש, דיור, תחבורה ועוד - ואין שום סיבה שהאינדיווידואל יהיה פתור לחלוטין מכל חובה כלפי הקולקטיב. אם השאלה היא עד כמה לצמצם את חובותיו של הפרט, הרי שגם אני כאינדיווידואל שואף לצמצם את החובות עד כמה שניתן כל עוד זה לא פוגע באחר. אבל שלטון החזקים ללא מיצרים כבר הוכיח את עצמו כפוגעני כלפי הרוב החלש: המהפיכה הצרפתית עלתה בעקבות הסיאוב של האצילות שניצלה בכיעור את ההמון חסר האזרחות; כתביו של מארקס נכתבו על רקע ניצול איום ועוני מחפיר של גברים נשים וטף באירופה של המאה ה- 19. אנשים וילדים קטנים שימשו כעבדים מעלות החמה ועד צאת הנשמה. הקפיטלים האמריקני-נוזיקי אכזרי למדי לטעמי. השאיפה הנוזיקית לאיזון חברתי על ידי נדבנות מרצון של העשירים היא לדעתי לעג לרש. אני סבור שנוזיק הרחיק מדי לכת בפרשנותו את החירות לרכוש של ג'ון לוק. |
|
||||
|
||||
>"אנחנו צריכים להתחיל מתוך אמונה בטבעם האנושי של הפלסטינים." טוב, עם אמונה קשה להתווכח, מה גם שהגדרתך ל"טבע האנושי" היא קצת מעורפלת. >"רובם המוחלט, כבני אדם, יכירו טובה תחת טובה, זכות קיום והגדרה תחת זכות קיום והגדרה, כבוד לאחר תחת כבוד לאחר." אתה מכיר פלשתינאים? דיברת איתם? האם מוכרת לך הרטוריקה המוסלמית? הידוע לך שרוב המוסלמים הם דתיים? הידוע לך שהדת המוסלמית אוסרת לברך בן דת אחרת ב"סאלאם"? (משום שאין שלום לכופרים.) >"הם לא בבונים- גם הם מסוגלים להבין שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהם." אינני בטוח. בינתיים יש מי שמחסל בשיטתיות אזרחים ישראלים כל אימת שהוא יכול. (התגובה הישראלית ההססנית היא טפשית למדי, ומתרכזת בהכבדת חיי היומיום על האוכלוסיה האזרחית.) האם יש להם זן מיוחד של בבונים? לא. הם פשוט מאמינים במה שהשלטון שלהם (הן האזרחי והן התיאוקרטי) מזין אותם. מידת ההבנה שלהם של שורשי הסכסוך היא פחותה משלנו, לא מחמת הימצאות גנים קופיים כלשהם, אלא בשל היעדר זרימת מידע חופשית. |
|
||||
|
||||
אני מתקשה להבין את האיכות שיש בתרגיל המחשבתי שלך מבחינה מעשית. בתור תרגיל מחשבתי לגיבוש עקרונות של מוסר וצדק, נראה שיש בתרגיל הזה כדי לסייע, אך באופן מעשי מ.ש. ו- ד.א. נולדו ישראלים ולא פלסטינים והמטרה שלהם היא קידום האינטרס הישראלי אפילו במחיר של פגיעה בעקרון הצדק המופשט. |
|
||||
|
||||
א. ראוי ש''עקרון הצדק המופשט'' יהיה חלק מ''קידום האינטרס הישראלי''. ב. כדאי להבין מה טוב ל''צד השני'' כדי שתוכל לתת לו אותו בתמורה לדברים שטובים לך. (מרכאות מסביב למילים מסמנות עמימות מונחים מכוונת) |
|
||||
|
||||
ב. אבל מה אם מה שטוב לצד השני הוא דבר שאינך יכול לתיתו, כי הוא יהיה רע לך? |
|
||||
|
||||
אז משקללים. תגובתי רק באה להראות שלא נכון ש*כלל* אין תועלת בתרגיל המחשבתי. אין לי הרבה מה לומר בנושאי פוליטיקה, אני לא מרגיש מגובש דיי. (אני כרגע בשלב ההבהרה של המונחים העמומים מהודעה קודם). (למעשה אני בשלב זה יותר משנה, ועדיין לא בטוח). |
|
||||
|
||||
כולנו עושים את התרגיל המחשבתי הפשוט והאדיוטי הזה בשלב כזה או אחר (מקווה שרובנו לפחות). שמים עצמנו במקום של אחר, מהרהרים מה היינו מרגישים, חושבים, מאמינים, אם היינו בצד השני של המתרס. אבל אתה בסופו של דבר צריך לקבל החלטות שמתאימות וטובות *לך*. לא ההחלטות שטובות לאותו צד שני. החלטות שטובות ונכונות להמשך חייך בעולם *המציאותי*. לא החלטות שטובות אם ולו היית בצד השני. לא החלטות ורעיונות שמעולות לתרגיל של החיים אילו ואם. החיים בדמיון שלך, דמיון שמתכחש לרגשות הטבעיים של אדם לקבוצה בה הוא חי וממנה הוא ניזון. להתחשב באחר ולהבינו זה לא דבר שאם אתה לאומי אתה פשוט מבטל שולל וזורק. אתה מפלצת רעה שאוהבת לאכול את הזר, השונה ולחסל את האויב ללא פשרות. רוב העם הוא לאומי למזלנו הרב והוא מורכב מאנשים טובים ונחמדים (טובים ממך וממני), שיודעים שלהתחשב באחר ולהגיע לפשרות עם האויב זה נחוץ לא רק מפני שהם מרגישים סלחנות ואמפתיה לעיתים כמו כל אדם נורמלי, אלא משום שזהו גם האינטרס שלהם. להיות לאומי זה פשוט אומר שאתה פטריוט. ואם הפטריוטיות היא לפי דבריך מפלטו של הנבל אז אתה זקוק בדחיפות למילון בכדי להבין מה המילה הזו אומרת. אני חושב שהגישה שלך לסיכסוך היא מוטעית ביסודה. אתה טוען שהרעיון בספר שקראת הוא שתחשוב לרגע מה היה קורה אילו היית נולד אחר. אבל נולדת אתה! ואתה צריך לחשוב מבעד לרגע הזה של הדמיון כעצמך! והדבר הזה חשוב כל כך הרבה יותר כאשר אתה בתוך סיכסוך דמים. אם אתה נלחם עם אדם על פרוסת הלחם האחרונה הקיימת ביקום, ושניכם יודעים שאי אפשר לחלקה מביניכם כי חצי לא יספיק לאף אחד או פשוט מכיוון שאינכם יכולים לסמוך על השני. אם הפתרון שלך הוא לרכב על כנפי הדמיון ולנסות להבין את אויבך ולבסוף לקחת את עמדתו מתוך הומניות והבנה. הרי פרוסת הלחם תיעלם מידך ואתה תגווע בעוד אויבך יחיה לראות יום ואולי שנים נוספות. שנים שיכלו להיות שלך. לסיכום אתה אינך האחר. אתה מחוייב לעצמך בראש ובראשונה ואם לא תהיה מחוייב לעצמך ולקבוצת האנשים שמשרתת את קיומך אתה פשוט כורה לכולנו בור. להזדהות ולפעול למען האחר זה נהדר. אבל הגבול חייב להיות מונח ברגע בו ההבנה לאחר מיטשטשת עם הבגידה בעצמך. |
|
||||
|
||||
<offtopic> מעניין איך הציטטה התגלגלה בחזרה אל צורתה הטבעית.מישהו יודע לספר לי מי היה הראשון שטבע אותה? </offtopic>
|
|
||||
|
||||
אם התאבדות הרת דמים - הינה מפלטו של החרמן - וכשם שהאמונה בעמדות אויבו - היא תחושת המציאות של המסומם - וממש כפי שהסוציאליזם המוקצן ושלילת הייצרנות - הם האופיום של האינטלקטואל הנוטה לבלגן נפשי - כך בבאלה - מאמין בצדקת האדם החופשי. |
|
||||
|
||||
עופר שלח עשה שמוש באותה צטטה עצמה במאמרו היום ב-YNET.(מעתיקן!) היתכן שציטטות הן מקלטו האחרון של מי שלא מצליח לשכנע בצורה אחרת? החוכמה שבאמרה מסויימת זו די מוטלת בספק, גם אם מי שטבע אותה הוא סמואל ג'ונסון. לא כל פטריוט הוא נבל. ולרשות הנבלים עומד מגוון נרחב של מקלטים אחרונים. (ברזיל למשל פופולארית למדי). |
|
||||
|
||||
''הצטטן מחפה בזכרונו הטוב על חוסר יצירתיות.'' |
|
||||
|
||||
....אני באמת צריך להתחיל לקרוא יותר.. |
|
||||
|
||||
''הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל''. |
|
||||
|
||||
דומני שבתקופת התגבשות הלאומיות במאה ה-18 נחשבה הפטריוטיות לעמדה נאורה. וכיום, נראה שדווקא עמדות של הומניות כלל אנושית נשגבת מציבה את מצהיריה בעמדה הנעלה מכל חשד. מטיבם של מעשי נבלה קשים שהם מתבצעים לרוב בחבורות, וככל שהנבלה קולוסאלית יותר, כך החיפוי הרטורי הנשגב אמור להיות נאור יותר. כך, הקרימינולוג פרופ' גיורא שוהם מתאר אנשי חבורות כאלה כדלקמן: "פסיכופטים ממוסדים אלה, שכמה מהם היו קצינים בכירים, פקידי ממשלה ואנשי אקדמיה, היו חסרי רגשות כמעט לחלוטין כלפי הזולת, או שאימנו עצמם להדחיק רגשות אלה כמעט לחלוטין". דומה שברמה זאת של פעילות חבורתית, נדרש גם שגב נאור והומני כדבעי. אכן, פעולות נבלה רבות - עבריינות קשה ומרושעת -חסרת אלימות פיזית בעיקרה - חופתה לעיתים קרובות בעמדות הומניסטיות מודגשות: חלק מהרשימה, לא בהכרח החלק הקשה ביותר בה, כולל את בן שבת, דדי צוקר (פרשת קאמרה אובסקורה), פרשיות אי הסדרים בבית ברל, פרשיות שנחקרו כנגד טל זילברשטיין מדור שלום והרשימה ארוכה. מבחינה זאת, רבים דווקא האישים מן הימין שבצד פטריוטיזם, דפוס אופייני לגביהם הינה צניעות אישית רבה ויושר ללא רבב, כמנחם בגין, יצחק שמיר, ורבים אחרים. זאת בעוד לעיתים עבריינות פיזית, תכופות עבריינים בודדים ובקנה מידה קטן, עשויים לפנות יותר לנימת הפטריוטיזם העממי, ליצור אהדה ולנפנף אויבים באמצעות אקטים רטוריים בעלי אפקט מיידי בסביבת פעולה לא מתוחכמת. |
|
||||
|
||||
הרי לך: "פטריוטים בעד זכויות אדם" |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ולעתים הצטטן מחפה בספר-צטטות על זכרונו הגרוע. |
|
||||
|
||||
כשיהיה טוב לפלסטינים יהיה טוב לנו ולהיפך. זהו לא משחק סכום אפס למרות מה שמנסים למכור לנו. המשחק סכום אפס בא בסכסוך שלנו לידי ביטוי בנקודה אחת עיקרית- אנחנו אמורים לוותר על שטח שהפלסטינים ירוויחו, ובנקודה זאת אנחנו לא מוכנים להתפשר ומנסים להצדיק זאת באלף ואחד דברים, ובמרכזם הטרור. (סתם לרענון הזיכרון: ב- 15 באוגוסט 47' תקפו לוחמי ההגנה את ביתו של עובד פרדס ערבי בתל אביב ששימש ככל הנראה למפגש כנופיות ערביות. במתקפה נהרגו 11 ערבים בהם אישה וארבעת ילדיה הקטנים. האם ההגנה היה ארגון טרור?) הוויתור על השטח הוא רק אספקט אחד של המציאות. בכל המישורים האחרים כולנו נרוויח. היום כולנו מפסידים, ראה מצב העסקים הקטנים, מרכזי הקניות, השקעות החוץ, מצוקת הנכים, הנשים המוכות, הרופאים המוכים, הילדים שעוברים התעללות, המובטלים, העניים, ערביי ישראל, האתיופים וכו'. בישראל יש אנרגיות מדהימות ויכולת להגיע רחוק מאוד, אבל כשכל האנרגיות מופנות למאבק מ-י-ו-ת-ר, אנחנו מאבדים את היתרונות שלנו. אני לא דואג לפלסטינים יותר מאשר לנו; ההזדהות עם מצוקותיהם ודרישותיהם אינה באה על חשבון צרכינו אלא משתלבת איתם. כל אדם בוגר יודע שבנישואין שווה לעשות וויתורים, גם אם הם גדולים, כי הסך הכולל משתלם. ואנחנו נשואים לפלסטינים לדורי דורות, אלא אם נחליט על ג'נוסייד או גירוש המוני. אני עדיין מאמין שבסוף נבחר באנושיות במקום בלאומנות המבוססת אך ורק על הגזע שלנו, כיאנחנו קודם כל בני אדם ורק אחר כך יהודים. אדם וחווה שהם ראשית האנושות על פי המסורת היהודית לא היו יהודים. הם היו בני אדם אוניברסליים. כל ההפרדות ללאומים ודתות באו רק לאחר מכן. יש דרכים אחרות והרבה יותר מועילות להביא לידי ביטוי את עובדת היותנו יהודים וישראלים. זה לא חייב להיות ב"מלחמת קודש" או "מלחמת אין ברירה" כפי שוודאי נספר לעצמנו. |
|
||||
|
||||
מאין לך שזה לא משחק סכום אפס. כלומר באמת ערכת מחקר במאזן החברתי בין ישראל לפלסטינים שמראה שאם יהיה טוב לפלסטינים (מדינה על גבולות 67,48 וחצי מליון פליטים בתוך מדינת ישראל) בהכרח יהיה טוב גם לנו ? אם אנחנו לא מעוניינים לוותר על משהו כדבריך. סימן שאתה מודה שאנחנו כבר נצטרך לוותר על משהו. ואם אנחנו כבר מוותרים על משהו. סימן שכל המערכת שלנו קצת דומה לתיאור של משוואה שמרכיביה שווים לאפס. ואם לא משוואה בעלת סכום שווה לאפס, אז לפחות למשוואה שהסכום שלה כל כך קטן עד שהוא לא רחוק כל כך מאפס. בכל מקרה. מישהו יפסיד משהו. השאלה היא לא באיזה משחק מדובר, אלא האם שווה להילחם על הרווח באופק או המעט שכבר הרווחת. התשובה שלך בנושא כבר ידועה לי. |
|
||||
|
||||
Saying that a man "needs" to do what is good for him is meaningless - scientifically speaking, a man does not "need" to do anything, he can choose to do just the opposite.
Now, saying that a man always -does- whats good for him is also meaningless - this is more or less defining that any human action was "the best" choice for a man. Things become meaningful when we actually have to decide what are the things that are "good" for us. is it eating the last loaf of bread in existance in order to survive a day longer then our "rival"? perhaps. I could certainly imagine, on the other hand, these last two human beings killing themselves in a noble manner rather then fighting for another day of torture. and in doing so, they will (by-definition) do whats good for them. But what if there is more then a loaf of bread and an extra day of living torture, you may say? what if there is more on stake? again, men and nations act in various different ways, and they never "need" to do one thing or the other. some may try to keep all resources to themselves and watch the others dying slowly while believing this is "good" for them, while there are examples in history of men sharing resources and showing compassion and decency and a good heart. and for them, it is also the "good" way to act. When will a person be "betraying" himself? where is this fine line? to one, it may be failing to fill the quota on the trains. to another, it would be to let a fellow human being suffer, or worse, make him suffer. I fail to see how you may so easily discern that one person lives in an illusionary world to the point of "betraying himself", and the other is practical and "knows" whats "good" for him. Being born or thrown into a whirlwind of bloodshed and horror does not necessarily change everything. some may find it "good" to ruthlessly demolish the other side, others may may think that we are doing this unjustly, and that it is only worth fighting for things you -believe in-. why is it illusionary or impractical to choose to fight for one thing and not the other? |
|
||||
|
||||
תחסוך ממני את הדיון הפילוסופי. אני יוצא מנקודת הנחה שהבנת מה כתבתי גם בלי ההרצאה על איך לדבר נכון מבחינה פילוסופית. |
|
||||
|
||||
I would very much like to believe that I understood what you wrote - it is simply that I think it to be incorrect. speaking in an abstract manner (although I tried to carry on your example of the bread loaf) seemed natural, but this is far from being a "purely philosophical" issue. as a matter of fact, we do not even need to consider the complicated case of Israel and the palestinians.
Consider for example that you are to meet with a couple of friends from school, and when you get to the meeting point, you see them fighting with three other boys. at first, you may instinctively help your friends. but after a few minutes of fighting and evidently being the stronger side, wouldn't you be interested to know WHY exactly are we hitting these boys and get hurt ourselves? and would you still help your friends if you find out it all starts because your friends want to rape one of the boys' sister whom they find attractive (I am giving an extreme example on purpose)? And what if you were there to begin with? what if your friends said amongst themselves "lets beat the crap out of these boys here, and rape the girl". would you help them out succeed in their goal because they are "your" group? I think I wouldn't. Israel is a state and not a person, and so obviously does not try to rape anyone. however, is it so difficult to understand that some people think our state acts in an evil and unjust way? This goes far beyond "understanding" the other side's point of view! sometimes in relationships between couples there exists situations where no one side is correct or incorrect, and unfortunately they both suffer from each other's actions. in these cases all you can call for your help is the sympathy and the compassion you have for the other person - try to see his point of view, suffer his own suffering, and so maybe change your behaviour not because you think it is morally wrong, but because you care for that other human being. this is obviously a course of action most people would not bother to take when the hurt person is someone they don't care for or sympathize with. However, what I think Netanel was trying to say (and I think so myself to some degree) is not that the two sides are both right (and so we must mind our own suffering and not the other's, you may rightly insist). he claims that our actions are evil and unjust, that we try to wrongfully take what is not ours to take, and that we purposely cause harm to people who do not deserve it. he claims that it is not -decent-. he does not believe in it. in fact, he believes quite the opposite! Why is it betraying oneself to refuse to fight for everything you hold unjust, refuse to cooperate and defend what you find to be malicious and wrong? |
|
||||
|
||||
אני יכול לדבר איך שאני רוצה, בצורה מופשטת או מדויקת זה לא משנה אם אתה מבין את דבריי והבנת אותם טוב מאוד. אם אתה הולך נגד הקבוצה שלך אתה במידה מסוימת בוגד גם בעצמך. זה משפט מעולה נכון מובן ופשוט. אם אתה חושב שהוא לא משפט נכון...זכותך. אני חולק עליך. בעניין דבריו של נתנאל. הבנתי אותם טוב מאוד. והגבתי על החלק שרציתי להגיב עליו. נתנאל טען שצריך להיכנס למוחו של האחר כדי להגיע להבנה טובה יותר של הצד השני ולהזדהות עימו ועם כאבו, ועל רעיון זה שלו הגבתי. אל תגיד לי בבקשה מה נתנאל אמר או לא אמר. אני קראתי את דבריו בדיוק כמוך (או לפחות כמעט בדיוק כמוך). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל אין לך מספיק ידע עלי בכדי להחליט שאני טוען את טענותי כיוון שאני לא מחוייב לעצמי. אני לא זקוק לאפוטרופוס. דווקא משום שאני מחוייב לעצמי ולסביבתי הקרובה והרחוקה אני טוען את טענותי. נמאס מהטיעון הנבוב של הימין המציב את השמאל בפינה כילד מבולבל שאינו יודע מה טוב בשבילו; בוגד; לא מחוייב לעצמו. לא לעד יסתירו המתקפות האישיות הלא מבוססות את חוסר המענה האמיתי והישר- את החלל העמוק שמותירה התשובה שאינה ניתנת. |
|
||||
|
||||
אתה לא מחוייב לעצמך? ההפך אתה יותר מחוייב לעצמך מאשר לחברה בה אתה חי ולכן אתה פוגע גם בעצמך בסופו של דבר. ולכך יש לי מספיק ידע. די בהסתכלות על החברה שממשיכה להיות מותקפת על ידי אנשיה ונהיית חלשה יותר ויותר אל מול אינטרסים לאומיים פלסטינאים. אני לא צריך להכיר אותך בכלל, ואתה אישית לא מעניין אותי. אתה נפגע ותמשיך להיפגע מהחלשת החברה בה אתה חי. אבל כנראה שלא הבנת דבר וחצי דבר מדבריי. לי נמאס מהסיסמאות המטופשות של השמאל הקיצוני שנאמרים כמו תפילות שנעשה בהם שימוש יתר. המתקפות שלנו מבוססות יותר מהמנטרות שלך. ומהרעיונות האוויליים על חשיבה והזדהות עם האויב. כן אויב. יש אויב לחברה שבה את חי, ובין אם אני צודק או טועה, ברגע שאתה בוחר את הצד שלו ולא משנה מהן סיבותיך, אתה יותר ויותר מתקרב למה שאנשים קוראים בוגד (וזאת למרות שאין לי ספק שאתה אינך אחד כזה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |