בתשובה לנתנאל, 24/01/02 15:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עברתי על גדעון לוי, גם על שרה ליבוביץ-דר ולא מצאתי. ייתכן וההגדרות שלנו למילה "זוועות" שונות. אני בדרך כלל מגדיר "זוועה" כ"פגיעה והתעללות בנפש". אני לא רואה בהריגת פעיל צבאי "זוועה" למשל - הוא חלק מארגון פרה-צבאי וככזה (כמו כל חייל ישראלי אגב) מהווה מטרה. גם הריסת הבתים אין פרושה פגיעה בנפש ואני יכול להבין את הצידוק הצבאי שלה. לשאלת המחסומים, גם אני במהלך שירותי הצבאי נחשפתי לחיילים שהתעללו בערבים. מדובר אגב, בדרך כלל, בחיילים סדירים - זו אחת הסיבות שצה"ל ממהר לגייס מילואים כדי לאייש את המחסומים - בעלי משפחות נוטים להיות סבלניים וסובלנים יותר כלי האוכלוסיה האזרחית. הנה, הסרתי את מסך הבערות (כמובן שכבר הסרתי אותו מזמן, לא רק עכשיו) ולא גיליתי שום דבר חדש, המודעות העצמית וההסתכלות הדו-צדדית היו שם גם קודם, תודה. כאשר הלחימה מתבצעת בינות לאזרחים, אני יכול בהחלט לצפות לפגיעה באותם אזרחים. אני לא מתכוון לעבור אחד-אחד על אותם 900 הרוגים ולהוכיח כי מותו היה חשוב ונחוץ לביטחון ישראל. חלילה מכך. כמו שאני סמוך ובטוח שהחלק הארי מאותם הרוגים נהרג בעת ביצוע פעולה שסיכנה את החיילים העומדים מולו (אגב, הרשימה כוללת גם את אלו שנהרגו תוך כדי שביצעו פעולות כנגד אזרחים) אני גם סמוך ובטוח שחלקם נהרג בשגגה ואחרים אף בזדון. עם זאת, בהכירי את המערכת השיפוטית הצבאית. אותם מקרים שנחשפים (וחלק גדול מהם נחשף) בדרך כלל זוכים לטיפול הולם. אתה יכול לחלוק על דרך הטיפול (ראה למשל דו"ח בצלם על נסיבות מותו של חליל אל-מור'רבי: http://www.btselem.org/Hebrew/Press_Releases/2001/01...) אולם כאשר מסתכלים על התמונה הכללית איני רואה מחזה של זוועות כמו שהיו באפריקה או בבלקן או באפגניסטן לאחרונה. האם זה אומר שיש להקל בכך ראש? לא ולא. יש לטפל במקרים לגופם. האם זה אומר שהחברה הישראלית והצבא הישראלי הם פשיסטים ומצדיקי זוועות - אני סבור שלא, וכנגד ההכלה הזו שלך יצאתי, ואני עדיין יוצא. כיוון שאנלוגיות הן בעיקר סיפורים משעשעים, אני מתלבט האם להביא את צפון אירלנד כדוגמא. יודע מה? נלך על זה. מדוע בצפון אירלנד לא נפגעו ונפגעים כל-כך הרבה אזרחים מידי הצבא הבריטי? כיוון שההתנגדות הקתולית השכילה לאמץ כללי משחק מסויימים - יש הפרדה בין הלוחמים לבין האוכלוסיה. אמנם האוכלוסיה מביעה התנגדות אך במידה מוגבלת. כך יכולים שני הצדדים היריבים לנהל מאבק "תרבותי" (עד כמה שניתן להשתמש במילה הזאת בהקשר הנ"ל) יחסית. המאבק הפלסטיני הוא אינו כזה. הוא משתמש בנשים וילדים כדי להעביר אמצעי לחימה ולוחמים. הוא מבצע ירי מתוך הפגנות הכוללות אזרחים, ובכך ממיט (וממית בעקיפין) על האזרחים את התגובה מצד ישראל - מחסומים, ירי בהפגנות שממנו נפגעים אזרחים ועוד. גם בשטחים וגם בצפון אירלנד כל זמן שאין הסכמה על הפיתרון הרי שיש מאבק הנושא אופי צבאי. מי נפגע ממנו? זה כבר תלוי באופי הפעולה הצבאית של הצדדים הניצים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם יתכן שהיו פיגועי תופת בלב אוכלוסיה אזרחית, בלונדון למשל? אולי אני הוזה, אני לא בטוח. אני לא מומחה לסכסוך באירלנד, אבל אני בטוח שגם בו היה (ועדיין יש) את הכיעור שלו, גם אם הניואנסים שונים. בנוסף, באירלנד, למיטב הבנתי, המאבק הוא בין פרוטסטנטים שרצו לפחות בשלבים מסויימים בהישארות אנגליה ובין הקאתולים ברצו בסילוקה. לא זה המצב אצלנו. האם נשים שנאלצות ללדת במחסומים תינוקות מתים, או חולי דיאליזה שעוברים שלש פעמים בשבוע, בדרכם לבית החולים - חלושים גם כך - מסכת ייסורים במחסומים ובדרכים עוקפות, אינם נכללים אצלך תחת הקטגוריה זוועות? כנראה שאנחנו באמת מגדירים את המושג באורח שונה. אני מניח, וסלח לי מראש אם זה לא מנומס, שלא באמת הסרת את מסך הבערות. לא חייתי מעולם תחת כיבוש, ואני יודע שכמה שאנסה לדמיין את זה, לא אדע באמת עד כמה זה נורא. עם זאת, אני חושב שאם אתה לא מבין את סבלם של הפלסטינים מהכיבוש שלנו (את סבלנו אנו מהכיבוש אתה וודאי מכיר), משהו בך חייב להיות מנוכר. יכול להיות שגם אם אמך היתה יולדת לך אח מת במחסום - ולא משנה אם היה איזה צידוק או התראה חמה על יולדת מתחזה שבטנה היא בעצם חגורת נפץ ענקית - לא היית טורח לכנות זאת זוועה; אבל זאת מכיוון שהיית פשוט הולך אל תא ה"טרור" הקרוב למקום מגוריך, ומבקש להצטרף לפיגוע הנקם הבא עוד באותו הלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרור החל בטרם ה"כיבוש". גם בשנות ה-50 היה טרור כנגד אזרחים קשה מנשוא. הגמביט התעמולתי של הצד השני הוא שהוא מראה מעין חתכים של מחזות לא אסטטיים (כגון היולדת הנעצרת במחסום), דבר המסיח את הדעת מכך שהמחסום הוצב כתגובה לטבח אזרחים במטרה למזערו, ולא כפרית שרירות של כובש דמים מטורף. אין סימטריה בין הפורע ובין המתגונן בפני הפריעה. הנחתך שאילו הייתי בצד השני, הייתי עוסק בהסברת עמדות הג'נוסייד שלו בשילוב להתממות המקובלת הינה מופרכת. מעצר רווח ודיכוי כבד של עיתונאים ואינטלקטואלים מצד הרשות לא היו מעודדים אותי להשאר. כך גם לגבי השחיתות והעריצות הקשות מנשוא, כמו גם אווירת האנרכייה, המיליציות והצבאות הפרטיים השונים, ושיסוי המון קשה יום וסובל כנגד מטרה חיצונית. דומני שאף אישתו של אבו-עמאר ברחה ממנו לפריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, גם ישראל היא לא המדינה הנוחה ביותר לבנות בה חיים. האם אנחנו בורחים? רובנו נשארים, כי זה הבית. אני מניח שיש גם פלסטינים שיכולים להרשות לעצמם לעזוב אבל נשארים מאותה סיבה פשוטה- זה גם הבית שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מדובר בפרוטסטנטים שרוצים להשאר חלק מאמא-בריטניה לבין הקתולים שרוצים להתאחד עם הרפובליקה של אירלנד. הזהרתי שכדרכן של אנלוגיות הן תמיד יהיו ''סיפורים משעשעים'' כיוון שאין שני דברים זהים. עם זאת, כפי שציינתי, אופי ההתנגדות שבחרו הקתולים כנגד השלטון הבריטי הוא כזה שלא ערב את האזרחים. אסף עמית, שם למטה, יטען שזהו סתם תירוץ כדי להצדיק את הפעולות הישראליות. אולם לא זאת כוונתי. כוונתי היא בכלל אחרת - להניח את כל הזוועות מאחורינו ולהתקדם קדימה. אם רוצים - אפשר להקים כמו בדרא''פ את ''ועדת הפיוס והאמת'' כפורקן לסבל שהצטבר, אבל ההתעסקות בשאלה ''מי התחיל'' לא תוביל לפיתרון, כמו שלא הפחד לחוסן המוסרי הוא שיוביל לפיתרון. אבל אני לא רוצה להיכנס לנקודה זו כרגע. אתה מתעקש על המוחלט ואני מדבר על היחסי. אני עדיין רחוק מלהשתכנע שיחסית למדינות אחרות במצבים דומים מדינת ישראל היא ''מדינת זוועות''. אני חוזר ומדגיש שלא מצאתי עדיין ''זוועות מאורגנות'' אלא בעיקר יוזמות של חיילים, משועממים, מתוסכלים או באמת בני-עוולה. ולמסך הבערות. חזרתי השכם והערב ואמרתי שאכן קורות זוועות לפעמים, ודוגמת היולדת הוא אכן מצערת. אני טוען שמספרן אינו כה גבוה ואני חוזר ואומר שהן אינן תוצאה של מדיניות מאורגנת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |