 |
אנחנו צריכים להתחיל מתוך אמונה בטבעם האנושי של הפלסטינים. רובם המוחלט, כבני אדם, יכירו טובה תחת טובה, זכות קיום והגדרה תחת זכות קיום והגדרה, כבוד לאחר תחת כבוד לאחר. ואם לא- הרי שגם אז מצבנו האסטרטגי עדיין טוב לאין ערוך מזה שלהם, ואין אנו מצויים בסכנת הקיום שכל כך אוהבים לנפנף בה אצלנו.
אני לא מקבל את הטענה שכל הפלסטינים סבורים שטבענו האמיתי הוא של "חלאות אדם רצחניות". אולי רבים מהם חושבים כך כי זה מה שהם מכירים מהמגע איתנו, אבל הם לא בבונים- גם הם מסוגלים להבין שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהם, עם פחדים, שאיפות ומוגבלויות.
באשר לנוזיק, אכן, מלכתחילה, הוא התקבל טוב יותר מרולס. אותי אישית זה מעציב. הדאגה שלך ליצרנות ראוי שתתחשב גם בשיקולים אחרים כמו טובת בני אדם. נוזיק, במן קנאות של "זכויות פרט", התנגד ל"גניבה" של המדינה מהפרט (העשיר) לטובת תשלומי העברה לנזקקים, חלוקה מחדש של העושר וכו'. נוזיק מגן על האינדיווידואליות בעוז אבל שוכח לדעתי דבר בסיסי: הקולקטיב תורם לאינדיווידואל המון - בחינוך, לבוש, דיור, תחבורה ועוד - ואין שום סיבה שהאינדיווידואל יהיה פתור לחלוטין מכל חובה כלפי הקולקטיב.
אם השאלה היא עד כמה לצמצם את חובותיו של הפרט, הרי שגם אני כאינדיווידואל שואף לצמצם את החובות עד כמה שניתן כל עוד זה לא פוגע באחר. אבל שלטון החזקים ללא מיצרים כבר הוכיח את עצמו כפוגעני כלפי הרוב החלש: המהפיכה הצרפתית עלתה בעקבות הסיאוב של האצילות שניצלה בכיעור את ההמון חסר האזרחות; כתביו של מארקס נכתבו על רקע ניצול איום ועוני מחפיר של גברים נשים וטף באירופה של המאה ה- 19. אנשים וילדים קטנים שימשו כעבדים מעלות החמה ועד צאת הנשמה. הקפיטלים האמריקני-נוזיקי אכזרי למדי לטעמי. השאיפה הנוזיקית לאיזון חברתי על ידי נדבנות מרצון של העשירים היא לדעתי לעג לרש. אני סבור שנוזיק הרחיק מדי לכת בפרשנותו את החירות לרכוש של ג'ון לוק.
|
 |