 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכותרת של הידיעה כאן מביכה. מהאייל ציפיתי ליותר. לגבי ענת קם עצמה - ברור עכשיו שהתנהלותה היתה ילדותית וסתומה. אבל בסופו של דבר היא עברה עברת ביטחון שדה, וראויה למשפט ולעונש צבאי כלשהו (קנס \ הורדה בדרגה \ שחרור ממילואים). יש לזכור שטענת ה-"2000 מסמכים מחלומותיהם הרטובים של אויבי ישראל" היא כנראה מוגזמת1, ושתי הכתבות שפורסמו בפועל על סמך מסמכים שהדלפו, היו ראויות ביותר לפרסום, ולכל הפחות השנייה מבינהן הסתמכה על מסמכים שסיווגם הבטחוני היה בגדר פקודה בלתי חוקית. לקרוא למעשיה "ריגול חמור" זו בדיחה עצובה, אפילו אם עוקבים בפדנטיות אחר נוסח החוק היבש, וטענת התביעה שהיה בכוונתה לפגוע בביטחון ישראל היא כבר ממש חצופה2. אורי בלאו נהג מבחינה מקצועית כמו שכל עיתונאי ראוי לשמו היה נוהג. הוא לקח את חומרי המקור שנתנו לו, פרסם את שהיה עליו לפרסם, וסירב לחשוף את מקורותיו או להחזיר את החומר לשב"כ. ההסכם המקורי בינו לבין השב"כ כלל החזרת כל המסמכים שהיה בהם איזשהו סיכון בטחוני, תמורת הפסקת החקירה בענייניו (שמטרתה שמירה על חופש העיתונות, וחסיון מקורות אחרים שהיו עלולים להחשף). לאחר שבלאו עמד בחלקו, השב"כ חזר באופן חד צדדי מההסכם, והשאיר את בלאו בחו"ל2.בלאו (ועורך דינו) הציעו שגורם בטחוני מוסמך ומוסכם יעבור על המסמכים כדי לבקר על שיקול דעתו של בלאו, ולוודא שלא נותרו עוד מסמכים עם נגיעה בטחונית מעבר ל-50 שבלאו החזיר, אך השב"כ סירב. בעיני - זו ראיה לכך שמניעי המערכת הבטחונית אינם ענייניים, ושלפחות 1950 מהמסמכים שקם הדליפה מלכתחילה לא סיכנו כלל את ביטחון המדינה. מבחינה אישית הן קם והן בלאו נהגו באופן קצת פחות מוצלח, וזה אחד ההסברים - חלש יותר מההסבר הבטחוניסטי, אבל הוא פקטור נוסף - לכך שהתקשורת אינה עומדת לצידם כפי שהיה ראוי לה. לא אפרט, כי זו רכילות שאינה קשורה לעיקר. אבל כדאי לקחת בערבון מוגבל את סיקורי התקשורת הישראלית (כרגיל, בעצם). הסיפור עצמו הוא די מדהים. הוא לא סיפורה של "מרגלת", ולא סיפורו של "כשל אבטחת המידע בצה"ל", או של "עיתונאי שאינו שומר על מקורותיו". הסיפור הוא על המדרון החלקלק שעל שפתו עומדת הדמוקרטיה הישראלית ורוקדת סטפס. הכתבה שהיוותה טריגר לכל החקירה, היא זו שבה הובאו ראיות חזקות לכך שאשכנזי ונווה הם פושעים. לא "פושעי מלחמה" ולא "על פי הדין הבינלאומי", אלא פושעים ישראליים רגילים, שמוציאים להורג ללא סמכות, ובידיעה שאין להם סמכות. גבי אשכנזי, אחד מגיבורי הכתבה, הוא שהורה באופן אישי על פתיחת החקירה בעקבות פרסומה. ברור היום שהחקירה ומטרתה לא נועדו לסתום את פרצת אבטחת המידע שאפשרה לקם להדליף את המסמכים, אלא היו ועודם מערכה מחושבת נגד חופש העיתונות, שמטרתה העיקרית היא להבטיח שהעיתונאי הבא שיקבל חומר כזה, יעדיף לא לפרסמו. הדבר ניכר בצווי איסור הפרסום, בכתב האישום שהוגש נגד קם, בהתנהלות השב"כ מול בלאו ובהתבטאויות מערכת הביטחון (ובפרט של דיסקין). מוקדם לקבוע, אבל בהחלט ייתכן שהמערכה הזו השיגה את שלה. וכדאי להדגיש את הנקודות העדינות: הבעיה אינה עם ההחלטות הקונקרטיות שקיבלו אשכנזי ונווה. מעטים הישראלים שהזילו דמעה לאחר המבצע, ואני לא מערער על כך שכוונותיהם היו טובות. זו גם לא שאלה של "שמאל מול ימין" או של הצדקת מדיניות החיסולים. הנקודה היא זו: קיומה של פויזציה שהנמצא בה יכול ורשאי להורות על הריגה בלתי חוקית בשטח ישראל, וללא השלכות לאחר מעשה, הוא בלתי נסבל וצריך להטריד כל ישראלי. על סמך המסמכים שפורסמו, אשכנזי ונווה חייבים לעמוד למשפט (אבל זה לא יקרה). כמו כן, התנהלות החקירה בעקבות הפרסום לא הייתה כרוכה בשום צעד שערורייתי בפני עצמו (טוב, כמעט). אבל עצם חקירה מהסוג והאופי הזה (למען העיתונאים יראו וייראו), צריכה לקומם כל ישראלי, ולהטריד אותו הרבה יותר מהמסמכים שהדליפה קם. אבל גם זה לא יקרה. 1 נימוקים בפסקה הבאה. 2 זו אחת הנקודות העיקריות בפרשה. עוד על כך בהמשך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''לא אפרט, כי זו רכילות שאינה קשורה לעיקר.'' אבל מבחוץ זו נשמעת כמו השמצה לא מנומקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי לדעתך השמצתי? אם התשובה היא "הרבה מעיתונאי ישראל", יש צדק כלשהו בדבריך. אחרת - כנראה לא הבהרתי את עצמי נכון. הטענה היא זו: חלק מהיחס שקם ובלאו מקבלים מהתקשורת, מקורו בטעמים לא עניניים שקשורים באינטרגות פנים-ברנז'איות (לא שהיחס רע עד כדי-כך, אבל אני חושב שיותר סולידריות מקצועית ממש מתבקשת כאן). אבל זו לא נקודה עקרונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת משהו על ההתנהגות ה''אישית'' שלהם, לכאורה כזה שקשור לפרשייה הזו עצמה ולא לסכסוכים שיש להם עם אנשי הברנז'ה באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה כותב על אורי בלאו סותר את הרושם שנוצר, שלפיו ההתנהלות שלו כעיתונאי היא שחשפה את ענת קם כמקור. בין אם ברשלנות (בגלל פרסומו של צילום המסמך) ובין אם במזיד (כפי שרמזו חובבי קונספירציות, כדי להפוך אותה לשעיר לעזאזל ולתת לו הזדמנות לחמוק מהארץ). אולי בינתיים פורסמו עובדות ששוללות את הרושם הזה. לא ראיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לסתור את הרושם הזה, שהוא גם הרושם שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הארץ" עצמם טוענים שמעצר קם הגיע רק אחרי שבלאו מסר את המסמכים לשב"כ, ורומזים שזו הסיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות של אורי בלאו היה ההסכם עם השב''כ. המסמכים שבלאו העביר לשב''כ הם שגרמו לחשיפת ענת קם. בין מועד כתיבת המאמר בהארץ ובין גולויה שלח ענת קם עבר זמן רב ויתכן שללא ההסכם של בלאו עם השב''כ - קם לא היתה נחשפת. בהסכם התחייב השב''כ שלא להשתמש בחומר כדי לחשוף את המקורות של בלאו ולא עמד בהסכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מילה אמת. ידידנו מתנועת אם תרצו כבר מפיצים כרזות פשיסטיות שבהם נראית ענת קם מאחורי סורגים. את המקארתיזם המחליא צריך לשרש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמישהו יכבה את מחולל התגובות האוטומטי שמתחזה לארז לנדוור. האלגוריתם הזה פשוט מדי ולא משכנע - לתחוב 'אם תרצו', 'פשיסטי' ו'מקרתיסטי' בכל תגובה זו רמה שתוכנות בינה מלאכותית הגיעו אליה כבר לפני די הרבה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זו הודעה מוצפנת לאורי בלאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבירת בטחון שדה (למשל לקיחת מחשב אישי שמכיל מידע מסווג הבייתה לצורך עבודה) היא עבירת רשלנות, והטענה כאילו זה מה שעשתה ענת קם, היא מאד משונה בלשון המעטה. אני מניח שמסמכים מסווגים עברו תחת ידיהם של רבים מהמשתתפים כאן, במסגרת תפקידם בשרותם הצבאי או במסגרת אחרת, ואני בטוח שאצל רובם ככולם לא יעלה על הדעת להעביר מסמך שכתוב עליו ''סודי ביותר'', גם אם לפי השיפוט שלהם הוא לא כזה, לידיו של עיתונאי. העובדה שמדובר בעבירה שאינה עבירה של ביטחון שדה, אלא עבירה מסוג אחר לגמרי, ידועה להם היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. זוהי עבירה מהסוג של http://en.wikipedia.org/wiki/The_Pentagon_Papers | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסביר זאת לע'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פורסם שביבי עשה משהו דומה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסמך שטאובר? או שזה המסמך שענבל גבריאלי הדליפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסמך שטאובר מצלצל מוכר. עכשיו אני נזכר* שגם הדליפו תוכניות מבצעיות לפינוי התנחלויות. *בטח קראתי באיזה טוקבק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה בטוקבק, זה היה באתר של ערוץ 7, לפי חיפוש מהיר. דא עקא, צה"ל והממשלה הכחישו שהמסמך אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטען שכן, "מסמך שטאובר",אבל מחיפוש מהיר ב'דברי הכנסת' עולה שיש לא מעט הבדלים, אם כי אני תמה מה היה עולה בגורל המדליף (שכנראה הדליף ליותר ממישהו אחד, כי גדי סוקניק חשף את *תוכן* המסמך אחרי שביבי חשף את *קיומו*), אם היו תופסים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש ממשלה אינו פקיד, שמסמכים עוברים תחת ידיו. הוא בעל סמכות ויכול להחליט לפרסם קיומו של מסמך כזה או אחר. במקרה ההוא, ככל הזכור לי, פרסום קיומו של מסמך כזה היה מוצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא היה אז ראש ממשלה, אלא ראש האופוזיציה. העניין הגיע לבג''ץ, ובסופו של דבר נתניהו לא הועמד לדין, אבל אני לא זוכר את הבג''ץ הרלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה, אבל האם לא מדובר במסמך שבו ראש השב"כ חיווה את דעתו לפיה פתיחת מנהרת הכותל לא תביא לפריצת מהומות ? אני עצמי שמעתי אז את איילון בטלויזיה אומר בגלוי ממש את הדברים האלה. הוא הסביר שחוות דעתו הייתה שבשל ההתר לבנות את המסגד באורוות שלמה אפשר יהיה לפתוח את מנהרת הכותל ללא חשש. מאוחר יותר התנפלה התיקשורת ויוסי שריד על נתניהו בטענה שביצע את המעשה כנגד המלצות גורמי הביטחון, והייתה חגיגה שלימה סביב זה שמאד התמיהה אותי לאור אותו ראיון שעליו ספרתי. ואז סיפר נתניהו על המסמך הזה, והתיקשורת מצאה חגיגה אחרת לחגוג. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חושב על כך, כפי הנראה מסמך שטאובר זה משהו אחר. איני מכיר את הפרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה משהו אחר. איזה מסמך מטה שבו מתברר שישראל מוכנה לוותר על הגולן במו"מ מדיני, בשנת 1995. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ברק מציע את מבחן הסיכון הטבעי- נק' איזון שתתן לח"כ חופשיות בהבעת דעותיו. הסבר בפרשת מסמך שטאובר [נתניהו], רן כהן עתר לבג"צ נ היועמ"ש שקבע שחסינותו של ביבי קיימת. ע"פ מבחן ברק- הוצאת המסמך לציבור לא היתה מתוכננת, ונבעה ממצב נפשי אליו נקלע על דוכן הנואמים, ולכן עומד במבחן הסיכון הטבעי, כי המסמך בא לאשש את טענותיו שהגיעו לדיון ואף להאשמות בשקר.לכן, אומר ברק, היסוד הנפשי אליו נקלע ביבי- מאפשר לו את הגנת החסינות, ולו היה חושף המסמך לפני ששמעון פרס התגרה בו, אז לא היה נהנה מחסינות". מתוך מחברת בחינה של סטודנט שמצאתי ברשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם היסוד הנפשי שאליו נקלע כל חייל בצה"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יסוד נפשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל חייל צה''ל שיש לו חסינות בתור ח''כ. השאלה שעמדה שם לדיון היתה מגבלת החסינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד-מאד מקווה שלפחות מסמכים כמו אלה שעליהם אורי בלאו ביסס שתיים מכתבותיו, רבים היו בוחרים להעביר לידיו של עיתונאי. הרבה תלוי באנשים כאלה, ובלעדיהם ישראל הייתה בצרות. לגבי שאר המסמכים אין לי (וכנראה גם לא לך) מידע לגבי תוכנם. אבל לפי התנהלותה של קם, והגורם אליו בחרה להעביר את המסמכים, ברור לגמרי שכוונתה הייתה להביא מידע עם חשיבות ציבורית לידי חשיפה, ולא מידע עם חשיבות בטחונית לידי האוייב. גם אינפורמציה פחותת ערך דולפת לידי עיתונאים באופן כמעט שגרתי, ממניעים אלטרואיסטים יותר או פחות, ומדרגים לכל אורך ההיררכיה הצבאית. לא קשה לנחש שהסיבה העיקרית שדווקא עכשיו הרמטכ''ל דרש חקירה מקיפה, אינה בלתי תלויה בתוכן הדברים שפורסמו. שיקול דעתה של ענת כנראה לא היה מוצלח במיוחד מהרבה בחינות, בלשון המעטה, אבל לפחות באופן מהותי (לא משפטי) היא עשתה עבירת בטחון שדה, ובהחלט לא עבירת ריגול (גם סא''ל שמוציא את הלפטופ שלו מהיחידה בניגוד לפקודות ומשאיר אותו ברכב לא מבצע ''עבירת רשלנות'', אלא עובר על הפקודות בידיעה מלאה תוך הפעלת שיקול דעת לקוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט מהעין7: שתי הכתבות של בלאו מנובמבר 2008 לא היו הפרסומים הראשונים של העיתונאי שתיארו פעילויות ספק-חוקיות במערכת הביטחון ונגעו לפיקוד מרכז. בפברואר 2002, שנים לפני שקם התגייסה לצה"ל, פירסם בלאו יחד עם יוסי סעידוב כתבה במקומון "כל העיר", שעל-פיה חיילי הנח"ל החרדי ריססו בכדורים גופות שוטרים פלסטינים שבהם ביצעו וידוא הריגה והצטלמו עם גופת מחבל פלסטיני שסיגריה נתחבה בפיה. הכתבה התבססה על תחקיר פנימי של צה"ל שהגיע, בין היתר, לפיקוד מרכז. בינואר שנת 2004 פירסם בלאו ב"כל העיר" כתבה שלפיה רכז שב"כ הורה להפוך פעולת מעצר לפעולת חיסול. כתבה זו התבססה על תחקיר חטיבת שומרון שהגיע, בין היתר, לאלוף פיקוד מרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התצלומים מקו 300? מסמכי הפנטגון? זו לא עבירת ב"מ, זה צל"ש. בנוגע ל-2000 המסמכים הנוספים - זו כנראה כן עבירת ב"מ שאין לי הסביר אליה, ועליה ככל הנראה קם צריכה להישפט ולהיענש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התצלומים בקו 300 לא נעשו ע"י בעל תפקיד שהתירו לו להתעסק במסמכים שמוגדרים כ"סודיים ביותר", והוא הפר את האמון. אותו "ריגול חמור" שבחוק לא שייך בכלל לעניין זה. "מסמכי הפנטגון" הן עבירה לפי החוק שחל במדינת ישראל. מה החוק המקביל בארצות הברית איני יודע. מכל מקום, לפי ויקיפדיה, אלסברג לא הורשע לא בגלל שלא עבר עבירה, אלא בגלל שהראיות להרשעתו הושגו בדרך לא חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום ספק שענת קם עברה על החוק וכהיגד כללי אדם שעובר על החוק צריך להיענש על כך. אבל, קודם כל, אם חוק הריגול החמור אכן חל על ענת קם במקרה הזה, אזי הוא לא מידתי בשום פנים ואופן. ודבר שני, גם במקרה כזה, כמו במקרה של "פקודה בלתי חוקית בעליל", אולי יש מקום להתייחס גם לתוכן. אני לא בקי בפרשה, כי אף אחד לא בקי באמת, אבל אם היא אכן צילמה בסיטונאות 2000 מסמכים בעלי סיווג כזה או אחר, אזי די קשה להגן על זה, וככל הנראה מדובר באיזשהי אובססיה/שכרון כח/טימטום ועוד כמה תכונות שאין להן ולריגול או כוונה לפגוע במדינה כלום, והעונש צריך להיות בהתאם. אם כל המסמכים שהיא הדליפה היו דומים לזה שפורסם ע"י בלאו, אזי מגיע לה צל"ש וחנינה מיידית. יש מקרים מסוימים שבהם מותר לעבור על החוק, אלו מקרים שאי אפשר להגדיר בחוק, מאחר וזה יהיה פרדוקס, אבל במקרים אלו צריך לדון. צריך לדון בברירות שהיו לה (ללכת ולדפוק ליאיר נווה על השולחן?), בתוכן המסמכים (שמוכיחים שצה"ל הוא בעצמו העבריין), וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה טכנית: היום "צילום בסיטונות" אינו דומה למה שהיה פעם. החומר במחשב, והעתקתו אינה עבודה של ימים אלא של דקות. וכיוון שאתה מסכים שענת עברה על החוק ועליה להיענש (אני גם מוכן להסכים עמך שכבר ראינו עבריינים גדולים ממנה בתחום הריגול), אין חילוקי דיעות בעניין זה בינינו. אבל כאן אני מחזיר אותך לתגובתי הראשונה תגובה 539890 . העליתי את ענין האיפה ואיפה. למה ילדות בנות 12 שנחשדו בשפיכת מים על ביתו של פלסטיני, מובלות כבולות לבית המשפט ומי שבאמת אין ויכוח על כך שביצע עבירת ביטחון, יושב בביתו כמו שמספר איציק, עם אינטרנט וטלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יש איפה ואיפה במדינה. רוצחי פלסטינים מקבלים עונשים מצחיקים, חנינות ותנאי מאסר טובים. הלוואי שענת קם תזכה ליחס כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המיוחס לה נכון, אז בארצות לא פחות דמוקרטיות מאיתנו לארי פרנקלין יושב 13 שנה בכלא ומשלם קנס על הדלפת הרבה פחות חומר הרבה פחות רגיש ממה שטוענים שהיא הדליפה, וגם הוא בלי כוונות לפגוע בבטחון ארצו. ואגב, לדעתי הפרשנות של 'הארץ' למסמך שפורסמו היא לא כזו חד-משמעית, ולא צריך הרבה יותר מדי כדי להוציא פרשנות משפטית אחרת, שתגמד את אמירת 'עזוב אותי מבג"ץ' של נווה, ותטען - ואולי בצדק גמור - שההוראות המדוברות *אינן* היתר לרצח (למעשה, אני מכיר עו"ד ותיק אחד שטוען כך בדיוק). מעבר לכך, הרבה טענות ומעט ראיות מאפיינות גם את התגובה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פרנקלין - מבלי להכנס להבדלים ומשמעותם - איך זה בכלל רלוונטי? לגבי הפרשנות האלטנרטיבית למסמכים - היא אפשרית. כל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. אבל הפרשנות של הארץ אינה יצרתית, אלא מאד ישירה, והראיות חזקות מספיק על מנת לבנות קייס ולדרוש מבית המשפט להכריע בעניין. העובדה שזה לא קרה, ובמקום זאת ראינו תגובה כל כך אגרסיבית נגד עיתונאי ומקורותיו (תגובה שראשיתה בדרישה של אחד הנאשמים המרכזיים!) - גם לה חסרות ראיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך רלוונטי? דוגמה איך מטפלים במדינות אחרות בהדלפות ממין זה, שלא נועדו לפגוע בבטחון המדינה ולא לידי סוכנים זרים. באשר למקרה השני, יוזכר שהתגובה 'נגד העיתונאי ומקורותיו' באה שנה ומשהו לאחר מעשה, ולטענת מערכת הבטחון העיתונאי חוטף רק אחרי ש*הוא* לא עמד בהסכם (המאוד נדיב. אם היו תופסים אותי עם כמות מסמכים סודיים ביותר על המחשב, לא היו קונים לי מחשב חדש ולא מתחייבים לכלום, אני די בטוח), וכשהתברר לטענת השב"כ שהמסמכים כוללים לא רק משהו שיכול לשמש Whistleblowers אלא חומרים מבצעיים רגישים? וכמובן, אם הראיות כאלה חזקות, אני מתפלא איך אף אחד מהארגונים שמלאכתם בכך לא עתר לבג"ץ בדרישה להורות להעמיד לדין את נווה ואשכנזי. הרי זה לא כאילו שחסרים עותרים בארצנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על המסקנה ש:"ברור היום שהחקירה ומטרתה לא נועדו לסתום את פרצת אבטחת המידע שאפשרה לקם להדליף את המסמכים". עיתונאים יודעים שיש להם גיבוי של העיתון שלהם, כמו גם עיתונאים אחרים. אבל בכל הסיפור הזה, החיילת שהיתה בלשכה היא "החוליה החלשה" ביותר בשרשרת ביטחון המידע. אני חושב שהנופך הדרמטי שהוסף לעניין בהחלט נועד כדי להטיל אימה על החייל הפשוט הבא שישקול להדליף (וכן, אני מסכים שיש כאן איפה ואיפה בין חייל פשוט לקצין בכיר, למרות שפרשות כמו תא"ל במיל. יצחק יעקב מראות שזה לא תמיד כך). כמו שאני מבין, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לדעת מראש מי יהיה זה שידליף (אם בכלל), או לתפוס את ההדלפה בעיצומה. גם אם יסגרו את האפשרות להוציא מידע בצורה דיגיטלית או על נייר, אני יכול לחשוב על כל מיני דרכים להוציא את המידע (לצלם את המסך עם המצלמה של הטלפון הסלולרי למשל. אני לא רואה מישהו מחרים לכל חיילי צה"ל במפקדות, לא בשטח, את הטלפונים הסלולריים ומחזיר להם אותם רק כשהם יוצאים הביתה). אני בהחלט יכול להבין מי שמתכנן מדיניות ביטחון מידע שמשלבת בין חינוך לאחריות אצל מי שיש לו גישה למידע לבין שימוש במקרים כאלו לשם הטלת אימה על מי שמדליף ועל סביבתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להחרים? בכנסת למשל אתה נדרש להפקיד לפני כניסתך למשכן אמצעי הקלטה וצילום. אמנם מאפשרים להכניס מכשירים סלולרים (ומציינים "אסור לך לצלם") אבל אין מניעה עקרונית לדרוש הפקדה גם של טלפונים שכוללים מצלמה. באותה מידה, קשה לי לראות למה אי אפשר (לוגיסטית) לדרוש מחיילים בכניסתם למפקדה/חמ"ל/משרד1 להפקיד מצלמות וסלולרים אזרחיים. זה גם יפתור את בעיית "חיילים מצטלמים בחמ"ל ומעלים לפייסבוק". 1דווקא בשטח זה נראה לי מסובך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''להחרים'' התכוונתי אכן ל''להפקיד''. זה אכן קורה בכנסת, ואני יודע שגם במקומות כמו רפאל. אבל קשה לי לדמיין את זה קורה בכל צה''ל, בלי שתקום צעקה גדולה מכל מיני כיוונים (הורים, חיילי מילואים וכו'). זה היה מצליח אולי בצבא ממושמע יותר, עם מעורבות נמוכה הרבה יותר של אזרחים (אלו שמניתי קודם). אבל מי יודע, אולי אתבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בסיסי צבא בהם הסוללות של הסלולרי נפרקות אצל הש''ג. לא ידוע לי על צעקה גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה דורש מחיילים בכל צה''ל להפקיד מכשירי צילום, אולי אפשר להתחיל בחיילים שמשרתים במשרדים רגישים (חמ''לים, משרדי קצינים בכירים וכו'). אין מניעה שחיילת תדבר בסלולרי שלה בזמן הפסקת הצהרים (כשאז היא מחוץ למשרד) או אחרי שעות עבודתה (גם בהנחה שהיא נשארת לישון בבסיס, היא ישנה במגורים ולא במשרד עצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אותה חיילת תחזור למשרד לאחר שעות העבודה עם הטלפון הסלולרי ותצלם? ואם היא תהיה לבד במשרד? ואם לא בטלפון סלולרי, חיילים יכולים גם לתפור תחתית כפולה לתיק שלהם ולהבריח מסמכים מודפסים ככה אם הם מאוד רוצים. דרך טכנולוגית כמעט תמיד תימצא. ולכן לדעתי אין תחליף, ככל הנראה, למי שמנהל מדיניות ביטחון מידע, לשילוב של חינוך לביטחון מידע עם ניצול ארועים כאלו לשם הטלת אימה על מי שבוחר לעשות כן למען יראו וייראו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון אחר הוא למנוע ממסמכים כאלו בכלל להגיע לידיים של פקידות "סתם". עכשיו, בעידן האלקטרוני, איזה סיבה יש בכלל לפקידה לראות מסמך כזה? שהקצינים ידפיסו את זה בעצמם ויצלמו בעצמם. כל הפצה אלקטרונית יכולה להעשות באופן מוצפן, כולל שמירה בקובץ. העידן של הקלידנית היה צריך להסתיים לפני שנים יחד עם מכונות הסטנסיל ונייר הקופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הקצינים ידפיסו את זה בעצמם ויצלמו בעצמם'' נובמת אתה לא יכול לצפות את זה מאלוף פיקוד או מח''ט גזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, למה לא? אבל בוא נניח שהם באמת עסוקים מידי או בורים מידי, עדיין אפשר למצוא איזה שליש שיכול לעשות את זה. הנקודה שלי היא שזה כבר לא אמור להיות כל כך מסובך כמו פעם. אני עוד הספקתי להתנסות (פעם יחידה) בחוויה של כתיבת מאמר בכתב יד, העברה למזכירה, הוספת המשוואות, הגהה, החזרה למזכירה וחוזר חלילה. המעבר ללאטך היה טראומטי אבל שווה את המחיר. בצה"ל אפילו לא צריך משוואות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להניח, הם עסוקים! גם השליש לא יבזבז זמן ליד מכונת הצילום והמדפסת (שלא לדבר על הכבוד...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין אם אתה משחק אותה טרול או מה, אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שהזמן להכתיב את המסמך הוא בערך אותו הזמן להקליד אותו- ואולי אפילו יותר מהיר להקליד מסמך מאשר להכתיב אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם חלק ניכר מהתעסקות עם מסמכים היא העברתם לעיון / אישור / ידיעת גורמים שונים? (אין לי מושג. סתם משער) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? אז אתה שולח אימייל מוצפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה טריביאלי ולא על זה מדובר. קם הדפיסה אלפי עמודים כי המפקד שלה לא יכול לקרוא אותם על צג המחשב. תראה לי מח"ט או שלישו שעומדים כל יום כמה שעות ליד המכונה ומטעינים אותה בדיו וניירות? ולשאלה שלך: כתיבת מסמך לא נגמרת בהקלדה של המלים. צריך לערוך, לסגנן, להוסיף מכותבים, להצמיד מסמכים נלווים ועוד דברים שדורשים זמן ולא קשורים ישירות להקלדה פרופר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את דרגים האלו בצבא. מה הבעיה לשלוח להדפסה ואז ללכת להביא? הגברת קם הבריחה מסמכים בצורה *אלקטרונית*, לא עשתה לעצמה עותקים ספייר והוציאה אותם מלופפים סביב גופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה גדולה מאד, במיוחד של חוסר זמן. משרד המח''ט זה לא משרד של מנהל פרוייקט, וגם כמות המסמכים לפרק זמן לא דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך הרבה מאד נייר כדי לכסות את התחת של קצין בדגת אל''מ ומעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ממה שראובן רוצה, אל"מ משרדי != אל"מ מבצעי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמח"ט גולני מסתער בראש(?) כוחותיו, לא רצה איתו כתבנית כדי שיכתיב לה מזכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על הלשכה/משרד/קמבציה/חמל. אולי בשריון נהוג לשלוח מסמכים תוך הסתערות, גולני פשוט יורים קדימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה הבעיה שבלשכה/משרד/קמבציה/חמל, גם אם זה של קצין קרבי, הקצין יקליד את מה שיש לו לכתוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח הצטרפת רק עכשיו. דלג במעלה הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת חדש כאן. לאן לדלג? כמה למעלה? לתגובה 540014? לתגובה 540039? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו עדיין מדברים על הלשכה של אלוף הפיקוד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפסקתי להעביר מסמכים לכתבניות (כשעוד היו כאלה) כאשר התברר לי שלוקח לי יותר זמן ויותר עצבים לכתוב בכתב יד, להגיהה, להחזיר לתיקונים, להגיהה שוב (כולל טעויות שבגירסא הקודמת היו כתובות כהלכה). ____ זה היה בתקופתו של איינשטיין (לא אלברט, מעבד התמלילים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להגיהה" זה נחשב וישנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בההחלט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם קב''צים, קמ''נים. יכולים לרשום במחשב תוך כדי כמו שעושים רופאים. מצד שני בכל מקום יכול להיות קצין שיכה בו המצפון- אלא אם בעתיד לא ישארו רק קצינים אמוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שהעלית את נושא הרופאים. ההקלדה היא משהו נורא. גם ככה הם בקושי מתייחסים לחולים, ועכשיו, עם ההקלדה הזאת, הם אפילו לא *מסתכלים* עליך- רק במסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דור חדש כותב מהר יותר וזה בא לו בטבעיות. בהתחלה , הרופאים הותיקים היו כותבים באצבע אחת. אני מניח שגב בישיבה בחמל יכול מישהו מהיושבים לכתוב פרוטוקול בלפטופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקלדה גופא אולי היא לא הבעיה, אבל הדיפדוף האינסופי בתפריטים עד שהם מחליטים באיזה רובריקה אתה נמצא, זה יכול להוציא מדעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדפדוף כמובן אינו מופיע אצל מי שרושם סטנוגרמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי באמת בעקבות פרשות כאלו בצה"ל ילכו לכיוון כזה. ועדיין, תמיד יהיה צורך בעזרה אדמינסטרטיבית, ואותם אנשים שעוסקים בכך יהיו בעלי גישה ליומן של מי שהם עוזרים לו, ואולי גם למסמכיו. יכול להיות שמספרם יקטן, ואז יהיה יותר קל לפקח עליהם. כמובן שכל זה לא פותר את הבעיה של הדלפה בידי מי שמוסמך לגשת למידע (כאמור, אני לא מאמין שיש פתרונות מוחלטים. where there is a will there is a way) אלא רק מקטין את גודלה של רשימת הנחשפים למידע, שזה גם צעד בכיוון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע האם היא עברה פוליגרפים סדירים במהלך השירות ? זה מאוד מקובל בתפקידים מסויימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שבעקבות פרשה זו, יפסיקו בצה"ל להתחכם לחוק ולמה שקובע בית המשפט. אנחנו דוחפים לאותה הסירה את מה שכונה על ידי מערכת הבטחון- תכניות מגננה. אלו קלסרים עבים ולא בהם מדובר.בקלות אפשר לאבטח אותם. אנחנו מדברים על המסמכים השוטפים שמתעדים החלטות. שצה"ל יחליט להוריד את הפיקנטיות מהמסמכים על ידי הקפדה על התנהגות. תאר לעצמך שיש שם מסמך שמתעד חקירה פנימית של ארוע כמו "התקיפה" עם הקילשונים של חיילי חטיבת כפיר והריגת שני הפלסטינאים. אם התחקיר מרמז שהחיילים תקפו את הפלסטינאים ואחר כך סיפרו סיפור והדבר נקבר בהוראת המח"ט או אלוף הפיקוד? זהו מסמך שמטריד את האלוף הרבה יותר מתכניות מגננה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הנחמד הוא, שאתה עושה מעשה הברון מינכהאוזן ומושך עצמך בשיער מהביצה: קודם מדמיין משהו, ואז מחליט על סמך אותו דמיון מה באמת קרה ומה צריך לקרות ומה נכון לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון שלי איננו כל כך דמיוני אבל אינני חוקר כל יודע כמוך. ראיתי כבר מסמכים בצה''ל שהנזק הגדול שבחשיפתם היא המבוכה לבכירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שמדובר בפתרון שיאטום לחלוטין דליפות/הדלפות מידע. תיאורטית הרי יכול חייל לשבת עם בלוק צהוב ועט ולהעתיק מסמכים ותוכניות. מצד שני, זה כן יקשה עלייך להעתיק את המידע מה שאומר שלפחות את בעיית המידע שמודלף ברשלנות (למשל, חיילים שמצטלמים בחמ"ל) פתרת או צמצמת. מעבר לכך, נראה לי שאם קם הייתה צריכה להתאמץ בשביל להעתיק כל מסמך ומסמך, היא הייתה מעתיקה רק את המסמכים שנראו לה חשובים ולא עושה "קופי-פייסט" המוני (לכאורה). שוב - לא פתרת את הבעיה, אבל צמצמת אותה. אם חיילת חוזרת למשרד אחרי שעות העבודה, זאת אומרת שהמשרד פתוח. אם המשרד פתוח, זה אומר שמישהו נמצא שם ומורה לה להשאיר את הסלולרי בחוץ. אם המשרד סגור, זה אומר שיש לה מפתח. ברור שתמיד תהיה דרך. מחלקת בטחון שדה לא הוקמה בעקבות המצאת המצלמפון והאינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית מידע שמודלף ברשלנות היא אכן בעייתית, אבל לא נראה לי שהיא מוקד הפרשה הזו. המשפט להלן גורם לי להרגיש קצת כמו יועץ שאומר הכל אבל בעצם כלום: במקרה שלנו זו שאלה של איזה אמצעים אנחנו מוכנים להחיל, עד כמה אנחנו מוכנים להקשות את העבודה היומיומית, עד כמה אנו מעריכים שיש סיכון שאנשים ימעלו בחובת האמון שלהם למערכת, וכמה אנחנו יכולים להשקיע ביצירת מערכות אשר יעקבו ו/או יגבילו גישה למידע. יכול להיות שעקב הפרשה האחרונה דברים ישתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון שמוסט לכיוונים אחרים באייל? לא יעלה על הדעת! (: אגב, אני לא חושבת שמניעת הכנסת סלולרים אזרחיים לחמ"ל תקשה על העבודה היומיומית. יש סלולריים צבאיים ויש טלפונים נייחים. מקסימום זה יקשה על בזבוז הזמן בזמן העבודה היומיומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מההנחה היא, שסומכים על חייל בצה''ל. וענישה חמורה לענת קם ודומיה, יכולה להבטיח שמקרים מסוג זה לא ישנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהעניין זה שסומכים. יהיה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האימה שאתם מדברים עליה שצריך להטיל על החיילים כדי שלא יעשו את הפעולות שתארתם, צריכה להיות כוללת. לצורך זה גם הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד הם חיילים . מי יטיל אימה עליהם שלא יחרגו מהמסגרות בתוכן הם אמורים לפעול? המדינה מעניקה להם כוח עצום. האמצעי היחיד שיכול להבטיח שהם לא יפרצו את המסגרות היא האימה שמישהו עלול להדליף את מעשיהם. אינני מציע שלא יענישו את קם. אבל שלא ינקמו בה ויתייחסו אליה כאל מרגלת מסוכנת שמעבירה ידיעות לאוייב. נכון שאם מקשיבים לקצינים הבכירים, חלק מהם רואים בעיתונות אויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו תמימות, אבל נראה לי שלרמטכ''ל או לאלוף הפיקוד יש טיפה ראייה מערכתית יותר מלפקל''שית שרוצה להיות עיתונאית, ולעזאזל עם החיילים שעלולים לההרג כתוצאה מהמסמכים שהיא גנבה, שמסתובבים השד יודע איפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן, אם הרמטכ"ל או אלוף הפיקוד יעבירו מידע מסווג לידיעת עיתונאי זה או אחר, נניח כי הם שקלו את הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מפרסום המידע האמור, ושקלו זאת תוך ראיה מערכתית ומקיפה, ותוך ידיעת יותר עובדות,ונקבל זאת כנסיבות מקלות.1 אבל אם הרמטכ"ל או אלוף הפיקוד משאירים מסמכים מסווגים, בין אם hard copy ובין אם מדיה מגנטיים, בצורה בלתי מאובטחת, ברכב, במשרד או בבית, וזאת בניגוד לפקודות הצבא, הרי זה חמור יותר מאשר אותה פעולה (או מחדל) עצמה לו היו נעשים בידי חפ"ש זה או אחר. ההפקרות בכל הנוגע לבטחון מידע בצה"ל מתחילה מלמעלה. ___ 1 תרשה לי להיות סקפטי ביחס לנכונות הנחה זאת, אבל הכל זאת נניח אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש להם ראיה מערכתית. למרות שהרמטכ''ל אינו מפספס אף הזדמנות, מהפעמים הנדירות שהוא מתבטא, מלהזכיר שצה''ל הוא צבא מוסרי. אבל באמת זה לא ממש מטריד אותו, הדרך היחידה שיכולה לשמור על הצבא שלא יבצע פשעים הוא שיהיה תמיד חשש שעלול לחדור מעט מאור השמש לפעילויות שלו. אם מישהו היה מצלם בוידאו את תקרית התקיפה בקילשונים או במזרק -היו נאלצים להתעסק בשפיטת החיילים ובעמידה מול מחאות ההורים השמאלנים של חיילי חטיבת כפיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך איזו הוכחה להאשמה הזו? ואתה יודע מה קורה לרמטכ"ל בראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על התקיפה בקילשונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלא מעט חמ''לים באמת עושים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענת קם עסקה בריגול. הנה קטע מכתב האישום נגדה: 3. א. במהלך שירותה הצבאי אגרה הנאשמת בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות ובסמוך לשחרורה מצה"ל, במאי 2007 או בסמוך לכך, העתיקה את תכני התיקייה באמצעות אחר לשני דיסקים, האחד למסמכים והשני למצגות. ב. הנאשמת עשתה כן ממניעים אידיאולוגיים ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, בין השאר באמצעות פרסום המסמכים בציבור. 4. א. לאחר ההעתקה, לקחה הנאשמת את הדיסקים, והעבירה את דיסק המסמכים לביתה הגם שלא הייתה מוסמכת לכך. ב. בחודש יוני 2007 או בסמוך לכך, העתיקה הנאשמת את דיסק המסמכים למחשב נייד IBM בביתה. ג. דיסק המסמכים כלל בתוכו מעל אלפיים מסמכים, מתוכם מעל 700 מסמכים שסיווגם "סודי ביותר" ו"סודי". ד. כל המסמכים כמפורט ברשימת המסמכים בנספח הסודי ביותר המצורף לכתב אישום זה (מסומן – נספח א'). 5. בקיץ 2008 הציעה הנאשמת את המסמכים שבחזקתה לעיתונאי יוסי יהושע, אך מסירת המסמכים ליוסי יהושע לא יצאה לפועל. 6. בחודש ספטמבר 2008 או בסמוך לכך מסרה הנאשמת, ללא סמכות כדין ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לעיתונאי אורי בלאו (להלן – בלאו) מסמכים רבים מאד, ובכללם מסמכים רבים המסווגים "סודיים ביותר" ו"סודיים" (רשימות המסמכים – נספח ב' ונספח ג'). 7. לאחר מסירת המסמכים לבלאו, שוחחה הנאשמת מספר פעמים בלתי-ידוע עם בלאו כדי לתת לו, ללא סמכות כדין ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, הבהרות למסמכים שמסרה לו כולל הבהרות לגבי שמות מבצעים ויעדים, קודים של מבצעים, תאריכים וכדומה. --- אם ענת קם הייתה שוכחת מסמך סודי על שולחנה, במקום לסגור אותו בכספת בזמן שיצאה לאכול ארוחת צהריים, היתה עוברת עברת בטחון שדה. לאסוף מסמכים, להעתיק אותם ולשווק אותם לגורמי שמאל קיצוני מחוץ לצבא - זה נקרא ריגול. אגב, לפי החוק היבש, כמו שאתה קורא לזה, מה שענת קם עשתה זה ריגול חמור אפילו אם לא הייתה כוונה לפגוע בבטחון המדינה. קרא בבקשה מתוך חוק העונשין: 113. ריגול חמור (תיקון: תשס"ב) ב. מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם. ג. מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים. --- לפי סעיף 113ג גם גיבורנו אורי בלאו, אשם בריגול חמור. אבל זה רק החוק היבש. אתה איבדת את הצפון לחלוטין. התבלבלת לגמרי. המציאות פשוטה. יש אירגון טירור שנקרא "הג'יהד האיסלמי הפלסטיני". על פי שם האירגון, אפשר לנחש את מטרותיו. מטרתו ויעודו של צה"ל להלחם באירגונים כגון זה. הריגת ראשי אירגון טרור השואף להשמיד את המדינה ולהרוג את אזרחיה, היא יעודו של הצבא. לכך נוצר הצבא. זה טבעה של מלחמה - שהורגים את האוייב. אין שום דבר רע בחיסול אנשי אירגוני טרור, ויש לפעולה זו תמיכה ציבורית עצומה. הציבור מבין שכך הצבא מגן עליו. הציבור מבין שכך הצבא משרת את האינטרס הציבורי. ענת קם, ואורי בלאו איבדו את הצפון, כנראה באופן דומה למה שקרה לך. הם עברו, בתפיסת עולמם, לצד השני של המתרס. הם התחילו להזדהות עם אוייבי המדינה. הם דומים בעיני לחברים בכת. אנשים קיצונים שאוטמים את עצמם למציאות, ומחליפים אותה במציאות וירטואלית. הכחשת כל מה שסותר את האידאולוגיה של הכת, אמונה בתאוריות קונספירציה - אלה הכלים שלהם להתמודד עם המציאות שמחוץ לבועה שיצרו לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרה אצלכה שורה שהיא המשך טבעי למה שכתבת: ענת קם ואורי בלאו עברו לצד השני של המתרס- הפכו לטרוריסטים. דינם כדין טרוריסטים... בבוא היום יותר ויותר מתנגדים לקו שלך יוגדרו כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק לשם שינוי. לגבי אורי בלאו שלא משתף פעולה, ולא מסגיר את עצמו, כבר עכשיו מעמדו בעייתי מאוד. לאדם יכולה להיות כל דעה פוליטית שירצה, אבל כאשר עוברים מדיבורים למעשים, גם למדינה מותר לעבור למעשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה טכנית: אתה קובע ש־"ענת קם עסקה בריגול" לפי כתב אישום שהוגש נגדה. כלומר: היא נאשמת בכך שעסקה בריגול. העובדה הזו לא הוכחה בבית־משפט. לדוגמה: הכוונה לפגוע בבטחון המדינה שנויה במחלוקת במקרה הטוב. לא ברור לי על מה אתה מבסס את קביעותיך מהפסקה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לא ברור? כמו הרבה תגובות אחרות פה, על דמיון ואידיאולוגיה. אגב, מישהו יכול בבקשה להעביר לי את נספח א' לכתב האישום? (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים." זו פסקה מלשון החוק שעוסקת ב"ריגול חמור", שהביא ירון. המעשים המתוארים בפסקה הינם לפי הגדרת החוק "ריגול חמור", גם אם נעשו ללא כוונה לפגוע בבטחון המדינה. כוונה כזאת עושה את העבירה חמורה יותר, אבל הינם "ריגול חמור" גם ללא כוונה כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתבונן בסעיף 113ג - "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים;" אין מחלוקת שהיא בצעה את הפעולות המתוארות בסעיף זה, אין מחלוקת על העובדות. אם אין הוכחה לפגיעה בביטחון המדינה דינה קל יותר - רק שבע שנים, אבל עדיין העברה היא "ריגול חמור". אני לא נותן כאן יעוץ משפטי, והמצב החוקי אינו העיקר בעיני. הפעילות של קם היא חריגה ביותר. אין כאן מקרה של "גרון עמוק", אלא איסוף והוצאה שיטתית של מספר עצום של מסמכים מרשות הצבא. אין בשפה כינוי אחר מתאים אלא ריגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו אז מה? יש כאן חזרה נלהבת על תאורית הקונספירציה בלי שום הוכחה שהיא אמנם נכונה. סוב טענה שבלאו הוא בסדר. כל מי שמקושר למציאות אפילו בקשר רופף מבין שאזרח שגונב מסמכים סודיים של הצבא, וגם שמאלן קיצוני וגם בורח איתם לחו"ל הוא לא אזרח נאמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אינה תיאוריית קונספירציה; המימסד הצבאי -בטחוני חזק ודומיננטי מדי במדינת ישראל . ההשתוללות של המימסד הזה עכשיו-נסיונותיו להפחיד את החלק העצמאי של העיתונות- רק מוכיחים את חולשתה ואת הצורך בעיתונות הזאת. אורי בלאו הוא אחת הדוגמאות שעדיין שומרות על מקצת מהכבוד של המקצוע הזה, אני מתכוון ליצירה של העיתונאי- הכתבה. ודאי שאלו אינם דן מרגלית, אלון בן דוד , אור הלר, יואב לימור וחבריהם. מהו אזרח נאמן? זהו האזרח הממושמע שאינו שואל שאלות? הכבש? הפכנו ממדינת היהודים שאנחנו מתיימרים להיות למדינת הקרנפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט קשה להבין אותך. מצטטים לך את החוק ומראים לך ברחל בתך הקטנה, שבכלל אי אפשר להתווכח על כך שלפי החוק בוצעה כאן עבירה שמוגדרת בחוק "ריגול חמור", ואתה מפנה לאיזה מאמר מקושקש: "מערך בטחון שדה של צה"ל נכשל בשמירה על מסמכים מסווגים". איזה שטויות. ייתכן שהכישלון הוא בתחקיר הביטחוני של ענת קם שאישר לה להיות חשופה לחומר סודי, אך כאן מדובר בבעיה לא פשוטה. הרי אי אפשר לפסול את כל השמאלנים מלעסוק בתפקידים צבאיים מסווגים. אתה תהיה הראשון שיצרח. למעט מחדל התחקיר הביטחוני שהוא , כאמור, בעיה לא פשוטה, האם באמת אפשר לשמור שמישהו שעובד עם חומר סודי לא יחשוף אותו ? זה עניין של אמון. מאמינים באנשים כאלה שלא ייעשו זאת. ועוד הערה שאני מצמיד לכאן מסיבות טכניות. בכתב האישום שהביא ירון נאשמת ענת קם בריגול חמור שכולל כוונה לפגוע במדינה (ושהעונש עליו לפי סעיף ב' מאסר עולם). זה אולי עניין יותר בעייתי להוכחה, ולדעתי ממש תלוי בשופט שישב בדין. כי הרי גם ואנונו טען שהוא לא התכוון לפגוע בבטחון המדינה, ונראה לי שטענתו לא התקבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל המסמכים כמפורט ברשימת המסמכים בנספח הסודי ביותר המצורף לכתב אישום זה (מסומן – נספח א')." אז תסביר לנו שוב, איזה קלף מיקוח יש לבלאו?! "דיסק המסמכים כלל בתוכו מעל אלפיים מסמכים, מתוכם מעל 700 מסמכים שסיווגם "סודי ביותר" ו"סודי"." מתברר שבמלחמת הגרסאות בין הארץ (700 מסמכים) לבין מערכת הביטחון (אלפיים מסמכים) הארץ צדק ומערכת הביטחון הגזימה. הפתעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא רוצה את המדיה עם המסמכים בחזרה כדי שלא תיפול לידיים של השכנים. אם לבלאו יש משהו שהמדינה רוצה, אז זה קלף מיקוח. כתוב שם אלפיים, והיה שם דיסק נוסף עם מצגות. לא מספיק לך? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |