 |
|
 |
||
|
||||
 |
יורשה לי לנחש את תוצאות הסקר, רוב האנשים מדברים עברית ואנגלית, המיעוט החזק מדבר עברית והמיעוט מדבר יותר. למעשה זה מאוד עצוב. מגבלות השפה יוצרת מוגבלות בהבנה ובחשיבה. אני מאמין שגם אלו שמצביעים כיודעי אנגלית אולי יוכלו לשרוד באנגלית או לקרוא ספר אבל לא להבין את ההבדלים הקטנים והקונטציות הייחודיות למילה מסוימת על פני מקבילתה. העברית, כשפה מתה שגופתה מונשמת בכח, היא שפה מפגרת במידה מסוימת. כמות המילים בה היא מזערית. עושרה הספרותי, חרף יצירות מסוימות בקנה מידה גדול, הוא דל. באירופה היה יודע כל ילד יהודי מבית טוב לדבר כחמש שפות, אי אפשר להשוות את אפשרויות ההתפתחות המחשבתית של אדם כזה אל מול דובר שפה וחצי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי העברית היא דווקא שפה חיה ביותר. כמות המילים בה לא מזערית בכלל. בעברית יש כ-70,000 מילים; שייקספיר ידע "רק" 35,000 מילים (לפי ספר השיאים של גינס). האדם הממוצע משתמש ב-5,000 מילים בדיבור ופי שתיים בכתיבה. אילו מילים חסרות לך בדיוק? מה זה "עושר ספרותי דל"? נא להדגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב בארץ מבחינת ידיעת שפות נפלא כשמשווים אותו לאנגליה. רוב האנגלים יודעים מקסימום כמה מלים בסיסיות בצרפתית (שריד מימי ביה"ס, או מהחופשה). האנגלית אכן שפה עשירה בצורה יוצאת דופן, יש בה כחצי מליון מלים. אבל אדם /משכיל/ משתמש בכ-10 אחוז מזה. האחרים- פחות כמובן. סיבה חלקית למצב הזה הוא שזרים תמיד מדברים אנגלית ולכן אין צורך לטרוח ולשבור שיניים על שפות זרות. צורת החשיבה של עם משפיעה וקובעת את אופי ומבנה שפתו, ולכן אי ידיעת שפות זרות גורמת גם לאי הבנה של צורות חשיבה זרות. ומכאן- לצרות אופקים מסויימת. "שפה וחצי" עדיפות על שפה אחת. בישראל רבים שולטים בשתים או יותר שפות ברמה גבוהה, והרוב מדבר אנגלית לפחות ברמה בינונית (כך נראה לי). אייל מזוקן, תרשה לי למחות- העברית שפה חיה, נושמת, בועטת ויפהפיה. וגם- מה זה ילד יהודי מבית טוב באירופה? לדעתי רוב יהודי אירופה חיו במצב כלכלי וברמת השכלה שקבעו ידיעת שפה אחת עד שתיים- אידיש בלבד, או אידיש ושפת המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ידיעת אנגלית הינה חשובה ביותר, אך אחריה אפשר לעצור. אני לא בטוח שבתור בריטי הייתי מתאמץ ללמוד שפה נוספת. בתור ישראלי הרגשתי צורך חזק ללמוד אנגלית, כדי שאוכל להשכיר סרטים ללא תרגום, לקרוא ספרים באנגלית, להתמצא ולתקשר עם אנשים בחו"ל. לימוד שפה הוא תהליך קשה ומייגע לרוב האנשים וצריך סיבה טובה לכך. אני לא מסכים איתך בכלל על תיאוריית צורות החשיבה הזרות שלך, שוב, כל עוד מדובר באנשים דוברי אנגלית. אם צעיר בריטי יכול לטייל עכשיו בכל אירופה ולדבר כמעט עם כל מי שנקרה בדרכו, אני מפקפק ב"צרות אופקים" העלולה להיגרם, לדעתך. לעומת זאת, אנשים שמסרבים ללמוד אנגלית (או שפה נפוצה אחרת) בהחלט לוקים בצרות אופקים; איש האחזקה בחברה שלי מעולם לא היה בחו"ל וטוען ש"בארץ יש הכל" (כלומר, כל האופקים האפשריים קיימים בישראל). מובן שאנגלית לא נראית לו נחוצה. לפחות הוא נחמד. לסיום, אפשר דוגמא לאיך צורת החשיבה של עם משפיעה על מבנה שפתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר הצרפתים שמסרבים ללמוד אנגלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע. מה איתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צעיר בריטי יתקשה לתקשר עם רוב הצרפתים. ממה שהתרשמתי, גם בגרמניה לא ישושו לשוחח איתו באנגלית למרות ששם המצב טוב בהרבה. ב. אמרת שהיה חשוב לך ללמוד אנגלית כדי לצפות בסרטים ללא תרגום ולקרוא ספרים בשפת המקור, אבל חלק גדול מהספרות בעולם נכתב במקור בשפות אחרות, והרבה מהקולנוע הטוב באמת אינו באנגלית. יוצא מכך שהרחבת האופקים של אדם ששולט רק באנגלית, מוגבלת לכיוון ההשפעות התרבותיות האמריקאיות והבריטיות. הטענה שלך שאנגלית מספיקה די דומה לטענה של איש התחזוקה שתיארת ("בתרבות האמריקאית/בריטית יש הכל"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, אז של מי הבעיה כאן בדיוק? הבריטי אשם שהצרפתים מסרבים לתקשר בשפה הנפוצה בעולם? עובדת סירובם של עמים אלו או אחרים ללמוד אנגלית אינה מורידה ממעמדה הבינלאומי של שפה זו. ב. לא נכון, כי רוב היצירות הזרות מתורגמות לאנגלית. אם אני רוצה לראות את "החיים יפים", מספיק לי לדעת אנגלית; בטוח שזה יתורגם לאנגלית. אם אני רוצה לקרוא את "הסייבריאדה", מספיק לי לדעת אנגלית. הגריעה של התרגום מהמקור שולית לטעמי. בכל מקרה, אני לא מבין מה הטענה שלך בדיוק. ידיעת אנגלית הינה צעד גדול בכיוון הנכון אל עבר הרחבת האופקים, לא? מובן שנחמד יהיה ללמוד יפנית ולהבין את סרטי האנימה של כליל, אבל בהנחה שרוב האנשים לא יכולים לעשות זאת, אני מתפשר על ידיעת אנגלית ותרגום כל מה שזז לאנגלית. ג. לדעתי דווקא הקולנוע הטוב באמת הוא באנגלית. איזה קטע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מדובר באשמה, העובדה הפשוטה היא שחלק גדול מתושבי המדינות האירופיות הלא אנגלו-סקסיות לא מדברים אנגלית. בצרפת הדבר בולט בעיקר בשל תיעובם לאנגלתי ולאנגלים. אבל איטלקים הולנדים גרמנים ועוד רבים וטובים פשוט לא יודעים אנגלית. ב. ערכה של יצירה מתורגמת נפגם. הרי אין להשוות בין מלכוד 22 לcatch 22. הספר הראשון לא רע, אבל זה לא אותו הספר. השני הרבה יותר טוב. ג. הקולנוע הטוב באמת הוא צרפתי, ללא ספק. טוב נו אפשר להתווכח על זה, העניין סוביקטבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז מה הנקודה? ב. אז מה הנקודה? אני מבין שאתה מציע ללמוד את כל שפות העולם, ואם לא מתאפשר אז להחרים את כל יצירות העולם? ג. פויה צרפתי (קולנוע. בכל דבר אחר שקשור לצרפת אני מאוהב לגמרי). אני שונא ריאליזם. אני לא מבין מדוע אני צריך לבזבז שעה וחצי בצפיה בחייה של צעירה קשת יום המתגוררת בדירה מעופשת בדרום פריז ומתמודדת עם קשיי החיים. אני מעדיף נושאים קצת יותר שמיימיים (ואפילו מחוץ לתחום השמיים, לכיוון מרכז הגלקסיה, אם אפשר). מהסיבה הזו בדיוק אני מתעב גם יצירות ישראליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.''אם צעיר בריטי יכול לטייל עכשיו בכל אירופה ולדבר כמעט עם כל מי שנקרה בדרכו'' הוא לא, מ.ש.ל. ב. ודאי שלא, ''אבל חלק גדול מהספרות בעולם נכתב במקור בשפות אחרות,'' לא נכון, כי רוב היצירות הזרות מתורגמות לאנגלית'' - התרגום פוגם בערך היצירה, ולכן עדיף שלא לעצור אחרי אנגלית. אם אתה לא מבין גרמנית אתה מוזמן להסתבך עם תרגומו העברי של כה אמר זרטוסטרא, אבל אם אתה יכול ללמוד גרמנית, עדיף לקרוא אותו בגרמנית. ג. הקדמתי מראש שאין טעם (לדעתי) להתווכח. ההשואה בין קולנוע צרפתי לישראלי היא, אם תסלח לי, בגדר הוצאת שם רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הסיכוי שהוא יכול לדבר עם כל מי שנקרה בדרכו באנגלית גבוה מאשר בכל שפה אחרת. עכשיו בסדר? מ.ש.ל. ב. מדוע קריאה של "כה אמר זרטוסטרא" בעברית היא "הסתבכות" (עם החוק?) ובגרמנית לא? מ.ש.ל. ג. השם הרע כבר קיים, אני לא הוצאתי אותו משום מקום. מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי שאיבדת את חוט המחשבה שלך. טענת שאין בעיה של צרות אופקים וחוסר תקשורת, על כך התווכחנו. אני לא חושב שיש שפה יותר אוניברסלית מאנגלית. אני חושב שעדיף לא להעצר אחריה כיון שעדיין יש הרבה מאוד אנשים שלא תבין ולא תוכל לתקשר איתם. ב. סתם דוגמא. התרגום זוועתי, הספר מספיק קשה גם ככה. ג. די לחילול הקודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מעניין, הצרפתי חושב בדיוק אותו דבר. ב. יצירות מתורגמות יש גם בעברית ולכן איש החזוקה אינו מפסיד את החיים היפים או הקיבריאדה. ג. מה שתגיד, אני רק מקוה שאתה לא מתכוון לסרטים הוליודיים עתירי פעלולים ומעוטי עלילה (ואם כן הרי שאיש התחזוקה שאינו דובר אנגלית יכול להנות מהם לא פחות ממך, כאן התרגום לא פוגע בחווית הצפיה). אם כן אז המרחק ביננו בנקודה הזו גדול מידי ואין טעם להוסיף ולדוש בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה הצרפתי חושב בדיוק, שצרפתית היא השפה הנפוצה בעולם? הוא טועה אם כך, לא? ב. אם מישהו לא מעוניין לצאת מגבולות ישראל אפילו לדקה, ומסתפק בהיצע המצומצם של יצירות שתורגמו לעברית, אז כנראה שעברית בהחלט מספיקה לו. אין ויכוח. האם יש כאן צרות אופקים מסוימת? לדעתי כן. ג. לא כל הסרטים שיוצאים מהוליווד הינם עתירי פעולה ומעוטי עלילה. לא ניכנס לפרוט, אבל בוא נאמר שאת כל הסרטים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר בעשר השנים האחרונות אהבתי מאוד, ולמרות שכולם הוליוודיים לא זכור לי שסטיבן סיגל או ג'קי צ'אן השתתפו בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השפה הנפוצה ביותר בעולם היא עד כמה שידוע לי היא דוקא ספרדית האנגלית רק במקום השלישי. ב. עניין היציאה מגבולות ישראל הוא אמנם תמוה משהו אבל בעניין התרגומים, אני לא חושב שיש הרבה יצירות טובות שמתורגמות לאנגלית ולא לעברית. מדובר בהבדל כמותי קטן, לא עקרוני. ג. זה עניין של טעם. אני מוצא שרוב סרטי האוסקר הם עתירי תקציב אך דלים בתחום העלילה, דמויות וכו' (גם ביחס לסרטים אמריקאיים אחרים). אני חושב שאם אי פעם אירתם למשימה המפרכת של בחירת 10 הסרטים שהכי אהבתי בתקופה כמו 10 השנים האחרונות, חלק קטן מאוד מהם יהיה סרטים שזכו לכבוד של להיות מועמדים לאוסקר, שלא לדבר על לזכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מדבר על "שפה מדוברת", קריטריון המודד את מספר הדוברים של השפה כשפת אם (מדוע אם כן לא הזכרת את סינית, הנמצאת במקום הראשון?), ואני מדבר על "שפה נפוצה", קריטריון המודד את מספר המקומות בהם דוברים אותה ואת הפיזור הגיאוגרפי. אנגלית מנצחת בגדול, למרות שבהחלט יש איזורים עצומים בעולם בהם צרפתית וספרדית דומיננטיות יותר. ב. לפני שנה עשיתי מנוי לבלוקבסטר. תוך חודש צפיתי בכל סרטי ה-DVD שתורגמו לעברית. נשבע בספר התורה. סרטים חדשים לא-מתורגמים מגיעים לבלוקבסטר בקצב של כ-10 סרטים בשבוע. ג. "הכי טוב שיש", "להיות ג'ון מלקוביץ"' (מועמד ב-3 קטגוריות), "אמריקן ביוטי", "פורסט גאמפ", "רשימת שינדלר", "רוקד עם זאבים", "הנהג של מיס דייזי", "איש הגשם", "אמדאוס", "קרמר נגד קרמר", "תנאים של חיבה", "צייד הצבאים", "אנני הול", "קן הקוקיה", "העוקץ". כולם הוליוודיים, כולם זכו בפרס הסרט הטוב ביותר, חלקם הגדול אינם עתירי תקציב וכולם סרטים פשוט מהממים. ונכון, זה עניין של טעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למיטב ידיעתי הסינית היא במקום השני (אחרי ספרדית) אבל אין לי אישור מוסמך לכך, בכל אופן, בצרפת, איטליה, וגרמניה מדינות חשובות ומשמעותיות באירופה תתקשה למצוא אנשים שיוכלו לכוון אותך איך להגיע למקום מסויים באנגלית (דבר שדורש אנגלית בסיסית ביותר) מחוץ לערים הגדולות (לגבי גרמניה, הרושם שקיבלתי הוא שהם פשוט שונאים תיירים אבל לגבי שאר המקומות הם פשוט לא מצאו מילים). ב. אין לי DVD אז אני לוקח קלטות וידאו. לרוב סרטים שיוצאים ב DVD מגיעים לקלטות עם תרגום בתוך מספר שבועות. אני מעריך שכשה DVD יכנס ליותר בתים, הזמן הזה יתקצר. ג. חלק קטן מהסרטים ברשימה יכולים לקבל את התואר סרטים גדולים (בעיקר הישנים) רוב החדשים נחמדים אך לא יותר מזה וחלקם פשוט נוראיים לטעמי (רוקד עם זאבים ופורסט גאמפ). בכל אופן כולם נגישים לאיש התחזוקה שלא יצא מהארץ מעולם. ואינו דובר אנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים. האנגלית היום היא השפה-השניה הכי נפוצה בעולם. על פי נתוני האו"ם, רוב המדינות בחרו באנגלית כשפה הרשמית שבהם הם משתמשים במסגרת הזו. אם כך, באופן פרדוקסיאלי, ה-Lingua Franca דהיום היא האנגלית. הצרפתים מבכים לא רק את דחיקתה של הצרפתית אלא גם את עליתה של האמריקאית, בחזקת - מה שלאנגלי דרושה פסקה שלמה, אמריקאי מסתפק במשפט (כדוגמא מכלילה, המינגוואי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אמירה תמוהה משהו. נתחיל עם זה שמרבית הכתיבה האקדמית והמדע-פופולרית נעשית באנגלית ואינה זוכה לתרגום לעברית. אבל אפילו אם נדבוק רק בסיפורת - יש לך מושג כמה ספרים יוצאים במדינות דוברות האנגלית בשנה? יש לך מושג כמה יוצאים בישראל? אחוז פעוט מתוכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי כתיבה מדעית, מדע פופולארי (וגם ספרות טכנית ועיתונות עיסקית) אתה צודק למרות שמי שאינו בעל מקצוע בתחום אלא רק מתעניין יוכל למצוא את רוב מבוקשו בתרגום לעברית. לגבי סיפורת, אני מסכים איתך שיש הרבה יותר כתיבה באנגלית מאשר בעברית ולא כל מה שטוב מתורגם אבל יש לא פחות (ואולי יותר) כתיבה בשפות אחרות רוב הספרים שקראתי בזמן האחרון (אני חושב שכולם חוץ מהארי פוטר) נכתבו במקור בשפות שאינו אנגלית. אני לא טענתי שאין צורך ללמוד אנגלית אלא שהטענה שאנגלית בלבד זה מספיק אינה שונה מהותית מהטענה שעברית בלבד זה מספיק (לא שאני מדבר איזושהי שפה מלבד אנגלית ועברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הבנת אותי - לא דיברתי רק על כתיבה באנגלית, אלא גם על כמות התרגומים לאנגלית, שעולה פי כמה וכמה על כמות התרגומים לעברית. כמו כן חשובה איכות התרגום - תרגומים לעברית נוטים להיות עלובים משהו, בחלק לא קטן מההוצאות (וראה הארי פוטר כדוגמא טובה), בעוד שהרגשתי היא כי תרגומים לאנגלית נוטים להיות צמודים יותר למקור, ומושקעים יותר. ועוד פרט חשוב: השפה העברית משתנה בקצב מאוד מהיר, והמשלב המקובל לכתיבה - בקצב מהיר עוד יותר. תרגומים לעברית שנעשו בשנות ה-50 הינם קשים עד מאוד לקריאה, מה שלא נכון לגבי תרגומים לאנגלית (עבור דוברי אנגלית ברמה סבירה, כמובן). העברית גם מתקשה יותר להעביר שפת רחוב לכתב (דבר שמשתנה בשנים האחרונות - עכשיו קשה יותר לכתוב במשלב גבוה יותר, בלי לצאת פלצן). אם תבחן תרגומים של דיקנס לעברית, תגלה שהשפה רובה ככולה גבוהה מאוד, למרות שדמויותיו של דיקנס, במקור, דוברות שפת ביבים (יחסית לתקופה). חוץ מזה, לעברית יש הרבה פחות כינויי גנאי לעמים השונים. באנגלית אפשר לכנות גרמני בשלל כינויי גנאי שהיו נפוצים בימי מלה"ע השניה, ועוד יותר מכך כינויי גנאי ליהודים. בעברית, כינוי הגנאי היחידי הוא Xון - כושון, יהודון וכיו"ב. לגבי גרמנים, אפילו זה לא עובד (גרמנון?). זה אמנם מציג אותנו כאנשים מאוד נחמדים, אבל זה גם מקשה מאוד על מתרגמים. לא שאני מלעיז על העברית. אני פשוט חושב שזה לא שהיא מתה - זה שהיא נולדה רק לאחרונה. יש לה עוד דרך ארוכה עד שתתבגר היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעניין התרגומים, אני חושב שבכל תרגום משפה לשפה הולך משהו לאיבוד. זו לא חוכמה להשוות את הארי פוטר המקורי למתורגם אלא את התרגום לעברית של, נניח, תולדות המצור על ליסבון לתרגום האנגלי שלו. במקרה הזה אני לא בטוח שתמצא הבדלים משמעותיים. מכיוון שבשנים האחרונות קראתחי מעט מאוד ספרים מתורגמים מאנגלית או באנגלית, אני חושב שלפחות בתחום הזה היה עדיף שאשלוט בספרדית, צרפתית, רוסית או פורטוגזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''החיים יפים'' ו''הקיבריאדה'' תורגמו גם לעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עכשיו בגרנובל, צרפת. אני לא יודעת כמה העיר הזו טיפוסית, אבל כאן האדם הממוצע ברחוב אינו יודע מילה אנגלית, פשוט כלום. הכל כאן צרפתית בלבד- התוכנות, אתרי האינטרנט, הסרטים, תוכניות הטלויזיה. הצרפתית שלי עדיין חלשה מאוד, אבל אין לי את הרושם שהצרפתים מוגבלים יותר מבחינה תרבותית מארצות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי פעם לכתוב עבודה סמינריונית על הקשר בין סנסקריט לפילוסופיה הודית... (אני לא יודעת סנסקריט, ואת כל החומר שאבתי מספרים באנגלית על הנושא). אשתדל לתת דוגמא או שתיים בקיצור נמרץ- בסנסקריט יש שמוש רב בשמות עצם מופשטים. אם בעברית משתמשים בפועל- הוא מזדקן בסנסקריט אומרים ''הוא הולך לזקנה''. בעברית- ''הפרי מתרכך'' בסנסקריט ''הפרי הולך לרכות''. הנטיה הזאת לשמוש באבסטרקטים היא סמפטום של ראיית עולם שבה מודגש האוניברסלי, ולא הפרטי. במערב רואים עצמים שיש להם תכונות (כיסא חום). בהודו (המסורתית לפחות) רואים את העולם כתכונות שמתבטאות פה ושם בעצם. כלומר לא ''כיסא חום'' אלא ''חומות שהיא (במקרה זה) כיסא''. (זה מתקשר ישירות לפילוסופית ''העולם החומרי כאשליה''.) ולסיום- משהו שאני לא מבינה בו אך אסתכן בכל זאת... ראיית העולם ההודית הזאת מתאימה מאוד לתמונת העולם המצטיירת בפיזיקה המודרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באומרך "ראיית העולם ההודית הזאת מתאימה מאוד לתמונת העולם המצטיירת בפיזיקה המודרנית" אני מניח שאת מתכוונת לפילוסופיה הרואה את "העולם החומרי כאשליה". המנסח המובהק של הראיה הזו היה הבישוף ברקלי (מאה ה-18). הוא טען שאם דברים אינם נחווים הם לא קיימים, ולא ניתן לדבר על חומר שנמצא מעבר לתפיסתנו. אין העולם חומרי קיים אלא רק החוויה המנטלית קיימת. כדי ליישב את הסתירה בין התזה שלו שלמעשה אומרת - שום דבר לא קיים אלא אם הוא חווייה, כמו חלום שלא קיים אלא אם הוא נחלם, וכדי לסתור את אלה שקראו לו משוגע, הוא הכניס את אלוהים למשוואה. ועל זה לעג לו השיר There was a young man who said God בקלסיקה המזרחית, מהמעט שבמעט שמוכר לי, ישנה הפילוסופיה שאומרת שהתופעות אינן אלא אשליות. חלק מהפרושים טוען שהמציאות היא אשליה מוחלטת ואין משמעות למושג "מציאות". פרושים אחרים כותבים שהעולם הפנומנולוגי הוא אשליתי במובן שהוא השלכה של החומר דרך החושים.must think it exceedingly odd if He finds that this tree continues to be when there's no one about in the Quad Dear Sir: Your astonishment's odd I am always about in the quad and that's why the tree will continue to be since observed by, yours faithfully God הפילוסופיה המערבית הנוכחית הולכת בכיוון הפיזיקליסטי. אני לא חושב שהפיזיקה כופרת בקיומו של עולם חומרי והיא לא תופשת את עולם החומר כאשלייתי. אלא היא לא יודעת מהו"באמת" אטום, למשל, אלא יש לנו תאוריות שונות לגבי מהותו. הפיזיקה לא מתיימרת לייצג אמת כלשהי אלא לתת דעה והסבר טנטטיבי ולנסות לחזות תופעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שהראיה של תכונה שמתגשמת מתוך האוניברסלי ואחר כך חוזרת לתוכו מזכירה לי את ה-explicate order וה-implicate order של דייויד בוהם. בכתבים ההודים יש גם התיחסות לזמן כאל משהו קונקרטי, כמו מקום. יש באופנישדות קטע שמדבר על מה שקורה לנשמה (!please bear with me ) בצאתה מהגוף- היא נכנסת לשלהבת המוקד,אל תוך היום, אל תוך חצי החודש בו מתמלאת הלבנה, אל 6 החודשים בהם השמש נודדת צפונה, ומשם אל עולם האלים- השמש, הירח, אש הברק, והברהמן. (זו דרך האלים, לנשמות שגמרו את מעגל הקרמה. האחרים הולכים בדרך האבות, שגם בה יש מקומות, וזמנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבלין, הסיור בטריניטי קולג' שהודרך על ידי דוקטורנט לפילוסופיה חביב ועוקצני, מסתיים בספריה על שם ברקלי. הדוקטורנט לא חסך גם מהבישוף הנ''ל את לשונו החדה. אישית, אני מוכרח לומר שהוקסמתי מהגישה האידאליסטית של ברקלי ומהסגירות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאור הזה מאד יפה ופיוטי, ואם יורשה לי - רוחני וזו גם תשובה לאסתי1 למעלה - יופיה של תאוריה עומד בנפרד מתקפותה או מידת הרלוונטיות שלה2. לדוגמא, איך אפשר להשאר שווה נפש כשעומדים מול המאמץ האינטלקטואלי הכביר שהושקע במשך אלפי שנים, כשרואים את היופי הפואטי בבנין המקסים הזה שנקרא - דת. 1אולי הגיע הזמן לצרף שם משפחה 2ואני זע בכיסא במבוכה בגלל ההשלכות של המשפט הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כמו שכבר ספרתי ב"זאבי וליברמן פרשו" שם משפחתי וולש. ואני אפילו זוכרת שגם אתה עברת שם וסיפרת על ניב... :) 2 לינק על בוהם שאולי יעניין אותך- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1אהה, הבשר עייף וגו' 2תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אך הוודקה טובה''. (לקוראי האייל שאינם שולטים בברית החדשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש עוד תרגומים מאותה מכונה ממש: "Out of sight, out of mind" -> "Blind idiot".
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת החבר רון, מעיין אני שם בעניין. אכתוב לך לאחר שאסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר מקסים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מקריאה שלי על פילוסופיה סינית נראה כאילו השפה שלהם משתמשת רבות בשמות עצם קיבוציים, דבר שמוביל אותם לתפיסת העולם כקיבוצים של STUFF שממנה נובעים הרבה התחבטויות מיראולוגיות (היחס שבין החלק והשלם, יש שם לענף הלוגיקה הזה בעברית?) וראיית העולם כמציאות חסרת אבסטרקציה כמעט... אישית אני מסוגל להסתדר עם 4 שפות, רק בעברית אני מרגיש ממש בבית, אבל לפעמים כשמנסים לחשוב על משהו בשפה זרה, הוא פתאום נשמע די אחרת, כאילו כמה צבעים שלא ראית נשפכו להם על המשפטים והקשרים הופכים למשהו קצת שונה. חלק חשוב בפילוסופיה הסינית מקצה מקום לשפה - הסינים מציינים את קונפוציוס כגורס שעל מנת לתקן את אי הסדר החברתי יש לקבוע שמות, והאסכולות הסיניות מתווכחות ביניהם מהם הקריטריונים לקביעת שמות. הדאואיזם מציג תפיסות אנטי-לינגוויסטיות (השפה כמשחיתה) או ליברליות (אין דרך לקבוע שמות, והחוכמה היא בגמישות ובכבוד הדדי), וכל קו החשיבה שלהם וכמובן הויכוח בין האסכולות, מעניין מאוד. אי אפשר בלי להזכיר את סוסיר, פירס וספיר-וורף... לסיכום, נראה לי שאפשר להוסיף את השפה כקטגוריה לתפישת העולם האנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ראיית העולם ההודית הזאת מתאימה מאוד לתמונת העולם המצטיירת בפיזיקה המודרנית." אם כבר הסתכנת, אז אולי בכל זאת - למה כוונתך? (כבר שמעתי את האמירה הזאת, אבל עוד לא שמעתי שום הסבר. האם חסידי הפילוסופיות ההודיות מצפים שהאנשים פשוט יסמכו על דברתם כשהם מפריחים לאויר אמירה כה מוזרה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברית מתה, כדי לכסות על מותה אנחנו מלע"זים אותה. הישראלי המצוי אינו שולט בשפתו, גם אם הוציא בבגרות בלשון ציון גבוה, סביר שאת רוב השורשים העבריים אינו מכיר. הסיבה פשוטה, כל העברית שיש לנו לקוחה כולה מספרי קודש, אין כמעט אף ספר בעברית קדמונית של חולין. העם היום רחוק מהספר העברי הקדום ואי אפשר להאשים אותו. השפה שנולדה מחדש ללא הורים לא תפסה יפה, והעגות והלעזים ממלאים את שפתנו. האקדמיה, הגוף שאמור לפקח על התפתחות הלשון הוא גוף מנותק מהעם והעם מנותק ממנו. העיתונים בארץ, השניים המובילים בעיקר, אבל גם הארץ, כותבים בשפה ירודה ביותר. לא התכוונתי לילד יהודי בעיירה יהודית בימי הביניים. במבית טוב התכוונתי למשפחות משכילות מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. אבות ואמהות הורי, יודעים לפחות חמש שפות כל אחד. או כמו שאמר דודי המתגורר בבריסל, בלי צרפתית ופלמית אי אפשר ללכת ברחוב, בלי עברית ויידיש אי אפשר להסתדר עם המשפחה, ובלי אנגלית אי אפשר לעשות עסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה העברית שפה מתה? יש חדירה של מלים לועזיות לעברית, אז מה. אתה מתפעל מהתרבות היפנית העשירה, ואני אתך בזה. אתה יודע כמה מלים לועזיות יש ביפנית? הם לוקחים מלים הכי פשוטות מאנגלית והופכים אותן ליפנית ע"י הוספת תנועה בסוף. "ממחטה" למשל- כל כך קשה להמציא לזה מלה ביפנית? הם אומרים handkerchiefu! "להירגע" - relaxu! שלא לדבר כבר על מלים בינלאומיות רבות, שחדרו ליפנית כמו לשפות האחרות. אתה מוכן לחפש סימני מוות אחרים, בבקשה? ולגבי היהודים מבתים טובים- אני חשבתי על מזרח אירופה שבה חיו רוב היהודים. והמצב שם היה קצת שונה מאשר בבלגיה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא לא רק בחדירת מלים לועזיות, אלא גם בניתוק ממקורות השפה. הישראלי המצוי אומר יותר מילים לועזיות וסלנג מאשר משפטים עבריים תקניים. רמת ידיעתו את השפה נופלת בהרבה אל מול אחיו (?) היפני. רוב האנשים בארץ, ואני לא מדבר רק על מחנה יהודה והתקווה, מבינים עברית ברמתה הנמוכה ביותר. האליטות האינטלקטואליות אצלנו, אם בכלל קיים דבר כזה, לא מדברות בשפה גבוהה. למעשה אף אחד בארץ לא משתמש בשפה שהיא מעל למינימום. אף אחד כמעט לא כותב כך היום, שזה כבר מחפיר. החדשות והאקטואליה בכל צורות המדיה מובאות בשפה נמוכה, נשיא המדינה מדבר כמו איש מהרחוב. ביפן מדברים כמובן מילים לועזיות, לא טענתי שהדבר שלילי, ההבדל הוא ביחס הכמות בין המילים המקוריות למיובאות. יש בתים טובים במזרח אירופה ??? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדשות והאקטואליה מובאות בשפה בגובה העיניים, שהיא לא גבוהה ולא נמוכה. נשיא המדינה הנוכחי הוא איש מהרחוב. הקביעה שלך שישראלי ממוצע משתמש ביותר מלות לעז וסלנג מאשר במלים עבריות נשמעת לי כמו עניין של הרגשה (שלך). או שעשית מחקר בנושא? אם כן, אנא האר את עיניי. כל מה שידוע לי על מזרח אירופה הוא מכלי שני ושלישי. אני חושבת שרוב היהודים שחיו שם היו עניים, וחלקם עניים מאוד. (מצד שני אולי זה לא נחשב לעוני אם כולם חיים ככה? כששאלו את וודי אלן אם הם היו עניים בילדותו, הוא ענה- כן, אבל לא ידענו את זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהישראלי משתמש ביותר מילים לועזיות וסלנג ממילים עבריות, זה לא הגיוני כמובן. אמרתי שיש לו יותר מפטים שמכילים כאלו ממשפטים שלא. הקביעה היא אכן הרגשה שלי ולצערי אין שעתי פנויה ואין השכלתי מספיקה בכדי לערוך מחקרים. אבל אני חושב שדעתי נחשבת, בתוך עמי אני חי. החדשות מובאות למטה במקצת מגובה העינים, אולי נמוכה זה מעט מוגזם, הם בכל זאת שומרים (יחסית) על כללי הדיקדוק, אבל עדיין שפתו של ידיעות אחרונות לוקה בטעמה. אני לא טוען שישראל היא המזעזעת ביותר, יש ילידים אפריקאים שדוברים אוצר מילים קטנטן להחריד. אך המצב רחוק מלהיות טוב. למרות שבבתי ספר רבים קיימים לימודי שפה שלישית מעטים ביותר אם בכלל יוצאים עם ידיעת השפה הערבית או הצרפתית. אני לא אתייחס להשמצות חסרות השחר כנגד נשיא זה או אחר מנשיאי האומה. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין את התנגדותך לעגה. אין בה רע, לטעמי - למעשה, הרי היא מעשירה את השפה, שכן היא מטבלת אותה ברעיונות חדשים ומקוריים חדשות לבקרים. אין זאת כי אני תומך בכל מלת עגה שהיא, באופן עיוור ושלם. אבל לפסלה על הסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פוסל על הסף שימוש בעגה, כמו גם בשימוש בלעז. שניהם אכן מעשירים את השפה. השאלה היא המינון, מה העיקר ומה הטפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאני אבין טוב יותר, מאיפה הגיע נשיא המדינה הקודם? מהירח?! מדהים כמה טורדני יכול להיות משפט קצר אחד, ועוד כזה שנאמר בשפה פשוטה שאפילו האדם הפשוט יכול להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלכי תגובה אחת אחורה, ותראי שזו היתה תשובה לאייל המזוקן. הוא התלונן על שפת הרחוב של הנשיא. מה שהתכוונתי לומר בציטוט שהבאת הוא שבהיותו איש רחוב זו גם שפתו. הנשיא הקודם הגיע מהאוויר אם אני זוכרת נכון... (דרך מגרשי הגולף של קיסריה). ואין לזה שום יתרון על הגעה מכל מקום אחר. (לעומת אחרים פה אני לא חיבבתי אותו, ביחוד אחרי שאמר לאליס מילר ''מיידלה, לכי לסרוג גרביים'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שמדובר בתשובה לאייל המזוקן, והבנתי גם למה התכוונת (כן, אחת משתי# השפות שאני דוברת היא עברית, וכן, יש לי יכולת הבנת הנקרא בסיסית עד טובה.). אבל מה זאת אומרת נשיא המדינה בא מהרחוב? בפעם האחרונה שבדקתי, לא שלפו את האדם הראשון שעבר ואמרו לו "יאללה, לך תתמודד מול שימון, בהצלחה". לנשיא קצב יש רקורד מסויים שגם אם אינו כולל פרס נובל לשלום, כור לפיסטוקים וראשות ממשלה, עדיין לא ניתן לבטלו במחי יד. האם גם על ראש עיריית תל אביב או חיפה היית אומרת שמדובר באדם שבא מהרחוב? אני לא מחובבי נשיא המדינה הנוכחי. הוא עדיין ראוי לכבוד מסויים, וכך גם הרקורד שלו. # לא כולל שפת הסימנים... ;-D
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאין לי עליו (על קצב) דעה לכאן או לכאן. הוא נראה לי פוליטיקאי אפרורי, לא פחות ולא יותר מפוליטיקאים רבים אחרים. מה זה בא מהרחוב? תצטרכי לשאול את מר מזוקן למה הוא בדיוק התכוון. בשבילי "איש הרחוב" זה האיש הממוצע. וזה מה שהוא בעצם. נראה לי הגיוני שבהיותו איש ממוצע גם שפתו ממוצעת. להפך, אילו הוא היה מתחיל פתאום לדבר גבוהה גבוהה רק מפני שהתמנה לנשיא זה היה נראה לי מגעיל. את אומרת שיש לו רקורד מסויים? מה בדיוק? במה הוא הצטיין שמגיע לו להיות נשיא? אני הייתי שמחה אילו הנשיא היה איש בעל שעור קומה (ורצוי לא משורות הפוליטיקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הבעיה האמיתית היא שאי-אפשר לדבר בעברית שפה גבוהה מבלי להשמע תלוש ובלתי-אמין. להבדיל מבאנגלית ובערבית, לדוגמה. בערבית הדבר ראוי לציון במיוחד, שכן בה יש משלב מיוחד המיועד לכתיבה ולדיבור ברמה גבוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאפשר. הבעיה היא לא עם שפה גבוהה, אלא עם שפה מליצית. ועוד יותר גרועה היא השפה הכאילו-מליצית, זו ש''לימור'' השתעשעה בה. העניין הוא שאנשים רבים שמסוגלים לדבר בשפה גבוהה, בוחרים במקום זאת להשתמש דווקא בלעז (ראה שלמה ''פרטיקולרי'' בן-עמי) - זה נובע, יש להניח, מהצורך של אקדמאים לתקשר באנגלית בכל מקרה, ולכן העברית נזנחת ללא תרגומים מקובלים או סבירים למושגים שונים. שנה שעברה היה לא מרצה שנאנח כל פעם שהזכיר את העובדה שמאמרים אקדמאים בעברית לא נחשבים לכלום בישראל. וחבל שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי עיריית ת''א וחיפה הנוכחיים, באו ממש כמו עזר ויצמן מן המערכת הצבאית. אם כבר היה מתאים יותר להשוות בין הרקורד של ראש עיריית י''ם לזה של נשיא המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגיד, לפי מה שאני מבין משיחתכם, ש_מהות_ נשיאות ישראל היא התפקיד הקודם בו נשא נושאה. אני חייב להסכים. נסיון נושא נס הנשיאות הוא necessity, נסכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר כי לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. תחומי העניין שלי, רחבים ככל שיהיו, לא ממש כוללים את עיסוקיהם הקודמים של ראשי העיריות בארץ. נוסף לכך, חולדאי היה בעברו גם מנהל תיכון, ולא רק טייס. אתה יודע מה? גם ראש עיריית ירושלים יכול היה לבוא כדוגמא. (ראש עיירת באר 7 גם היה טייס. האם מדובר בתבנית כלשהי?) הנושא לא היה מה צריך להיות תפקידו הקודם. פשוט תהיתי מדוע מתעלמים מהעובדה שלקצב כן יש ניסיון קיים. הוא לא "בא מהרחוב". זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא ''מה הוא היה קודם'', אלא ''מה הוא''. הנשיא צריך להיות איש בעל שיעור קומה מסויים. חיים וייצמן, למשל. הוא צריך לשמש כנציג מכובד של המדינה, וכמודל לחיקוי. הוא לא צריך להיות פוליטיקאי, ובטח לא סתם איזה פוליטיקאי דמיקולו שלא עשה שום דבר חשוב בחייו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא על זה התחיל הדיון. השאלה הייתה האם הוא איש מהרחוב (ולכן שפתו- שפת רחוב) או שמא הוא בעל רקורד ציבורי מסויים. לומר לך שאני חושבת שקצב מודל לחיקוי? לא ממש. או ליתר דיוק- ממש לא. מצד שני, מעולם לא יצא לי להתחבט יותר מדי בנושא עברו של האדון קצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא איש מהרחוב בעל רקורד ציבורי מסויים (ודי עלוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ויצמן כן היה פוליטיקאי, הוא רק פרש כמה שנים קודם לכן. ב. ויצמן אולי אכל ושתה כמה דברים טובים אבל כפוליטיקאי הוא לא עשה הרבה. ג. אתה נותן את ויצמן כדוגמה לנשיא טוב?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי ששניכם חושבים על אותו נשיא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הרחב בנקודה ''וויצמן כפוליטיקאי לא עשה הרבה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרירה הפוליטית הגלויה של עיזר ויצמן היא די דלה. הוא כיהן בתפקיד שר הבטחון בממשלת בגין הראשונה במשך פחות מ 3 שנים עתירות פעילות חשובה לטובת הסכם השלום עם מצרים שאחריהן פרש ממפלגת החירות והפך לפוליטיקאי חסר חשיבות. בבחירות 84 הוא הריץ את מפלגת יחד שבקושי עברה את אחוז החסימה ובסופו של דבר נטמעה במפלגת העבודה. הוא ניסה לקדם שיחות עם אשף בשנות השמונים, ניכשל ובסופו של דבר פרש מהפוליטיקה. למעשה בתור מישהו שנמצא בחיים הציבוריים במשך כל כך הרבה זמן ההשגים שלו די מתגמדים (לעומת השגיו בתור איש צבא למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחבר הכנסת אבי יחזקאל? וחברת הכנסת גוז'נסקי? ושאר פרלמנטרים ותיקים? האם רק "פעולות ראווה" זה מה שקובע? בקיצור, אני הייתי נזהר מקביעות גורפות שכאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי באחד מאתרי הממשלה את זה- רואים פה תהליך ברור- מנשיאים שהיו בעלי השגים גם מחוץ לפוליטיקה (מדע, הסטוריה, ספרות, שירה, משפטים) דרך ויצמן ב' שחוץ מהפוליטיקה הוא "אלוף בחיל האוויר, איש עסקים" ועד קצבנו- "פוליטיקאי", וזהו. עלוב ועצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה זה "עלוב ועצוב"? לשם הוויכוח אנקוט כרגע עמדה קיצונית ואשאל "האם הנשיאות אמורה "סידור עבודה" למדענים/סופרים מזדקנים יותר מאשר לפוליטיקאים מזדקנים?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפקיד הוא יצוגי ברובו, כך שהשאלה היא בעצם, "מי אתה רוצה שייצג אותך?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אני רוצה שייצג אותי? אף אחד. אני עומד בזכות עצמי. מי "העם" רוצה שייצג אותו? לא יודע. לא נראה לי שאפשר להגיע לקונצנזוס על דמות אחת. תמיד תהיה קבוצה (ובדרך כלל לא מבוטלת) שתחשוב שהדמות לא מייצגת אותה. המסקנה שאני מגיע לכך היא אחת משתים: או שנכיר בכך שהנשיא הוא מינוי פוליטי ונפסיק עם נסיונות הצביעות לקבוע "מי ראוי להיות נשיא" או שנבטל את מוסד הנשיאות לגמרי אחת ולתמיד, נמנה את ראש-הממשלה לקבל כתבי האמנה משגרירים ושלום על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוליטיקה עצמה בישראל היא ''סידור עבודה'' לאנשי צבא מזדקנים. וגם פה- נמאס כבר מהאלופים ותתיהם שממלאים כל כיסא פנוי בשטח. יהיה טוב אם לפחות משרת הנשיא תאוייש ע''י אנשים שיש באישיותם פן אחר (או נוסף), שיעזור לי לכבד אותם עצמם, ולהרגיש שהם מביאים כבוד למשרה, ולא רק המשרה להם. פן אחר כזה איננו תלוי-גיל בד''כ, ולכן לקרוא לזה ''סידור עבודה'' זה לא ממש נכון (אם כי אפשר להבין למה אתה אומר זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, מה רע בזה? העובדה היא שיש חלל, וחלק (לא כל!) מאנשי הצבא הבכירים שפורשים, שנדמה לי שאין עוררין על כך שהעובדה שבחרו בקרירה צבאית רבת שנים והגיעו לדרגה שהגיעו זה לא רק בזכות קשרים ונישוק ישבנים מעידה על יכולתם הביצועית, מעוניינים למלא את החלל הזה. הבעיה היא אולי שאנשים שאינם מהסקטור הצבאי נוטים היום פחות לפוליטיקה ויותר לעסקים (אבל אולי "קונים" כמה פוליטיקאים בדרך...) אבל בזה אי-אפשר להאשים את הגנרלים והקולונלים. it's like the pot calling the kettle black. אשר לפן הנוסף, אני שב ושואל "מדוע?". אם משרת הנשיא היא תפקיד יצוגי אזי מה הבעיה שהפן הנוסף הוא "להיות פוליטיקאי" או "להיות איש עסקים" מצליח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרעיון לבטל לגמרי את מוסד הנשיאות לגמרי לא רע, ביחוד אם יימשך תהליך הפיחות. ב. ברור שלא כל הגנרלים מיל. מצטרפים לפוליטיקה- אין בה מספיק מקום לכל מי שהיה רוצה. רבים מהם אכן הוכיחו יכולת ביצועית בצבא, וזה יכול להיות שימושי מאוד בעסקים, אך בפוליטיקה נדרשות גם תכונות שלא תמיד נובעות ישירות משירות, ופיקוד, בצבא. פואד פוליטיקאי טוב? (זאת שאלה רטורית, אם יש לך ספק...) יש גם עניין של... גלישה אפשרית של המדינה לכיוון שלא הייתי רוצה בו (לא, לא משטר צבאי, אבל אווירה של). אבל זה כבר עניין של הרגשה אישית, לא טיעון של ממש [חסכתי לך הסתערות אחת :)] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קדימה. תקימי יחד איתי את התנועה לביטול מוסד הנשיאות? אוף, אחר כך טל יטען שאסור לי להיות נשיא בגלל זה... ב. כפי שחשדתי - העניין נובע יותר מתחושה (שגם אני שותף לה) של "יותר מדי חיילים בפוליטיקה". אגב, אני לא מסתער :) נקודה אחרת שניסיתי להעביר (ונראה לי שלא הועברה בצורה טובה) היא שעצם העובדה שאדם בוחר בתפקיד ציבורי (ולדעתי קצינים בכירים בצבא ממלאים "תפקיד ציבורי") מעידה על רצונו להשפיע ולתרום, ואני רואה בצער את זילות הקצונה הבכירה בעיני הציבור. איני סבור שצריך לחזור לימי בתר-ששת-הימים כשגורודיש היה סגנו של היושב במרומים אבל הזלזול הנהוג (ע"ע יום-טוב סמיה, ואפילו בנימין בן-אליעזר שהזכרת) כיום, צורם לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם אנקדוטה: אני באמצעו של קורס בתקשורת כרגע. אחת המטלות שעסקנו בהם הייתה לקחת ראיון עם יום-טוב סמיה באורך שישה עמודים (מתומלל ע"י יפעת) ולנתח אותו, לנסות להבין מה הוא אמר. אחרי ניתוח מייגע הגענו למסקנה אחת: הוא לא אמר כלום. מתוך שישה עמודים של מלל קלישאי אי אפשר להוציא הצהרה אחת שיש לה קשר לנושאי הראיון. יותר מזה, כמעט אי אפשר להוציא הצהרה משמעותית בכלל – רוב המשפטים הם פשוט מבואות למשפטים אחרים או שהם פשוט לא מסתיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! זה כנראה אומר שהוא אמר בדיוק את מה שרצה לומר (דהיינו, כלום) באופן כשרוני מאד, משום שנדרש ניתוח מדוקדק כדי להגיע למסקנה זו. ישנה סצנה שקראתי מזמן (נדמה לי שבטרילוגיית "המוסד" המקורית של אסימוב) שבה מגיע נציג השלטון למושבה מרוחקת, ודן עמם על תנאיהם במשך תקופה ארוכה. לאחר שהוא עוזב, הם מריצים את כל השיחות עמו דרך "מסנן אינפורמציה" ומגלים שבעצם, הוא לא אמר כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשראש העיר הארדין מביא את הניתוח לפני מועצת האנציקלופדיה ומראה להם שהלורד בעצם לא אמר כלום, יש לזה משמעות אדירה – הלורד (כרגע אני לא זוכר את שמו) היה אמור להבטיח הגנה למוסד בשם הקיסר. להבדיל, האלוף במיל' סמיה הובא לאולפן על תקן פרשן. אני לא רואה איזה אינטרס יכול להיות לפרשן לא לומר כלום. אם אין לו מה להגיד, הוא תמיד יכול לוותר על הראיון. מצד שני אולי אני לא מבין את כל המניעים, ואם כך – זאת כנראה משימה לבילינסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו נאום המפא''יניק שדן בן אמוץ פירסם באיך לעשות מה. (אם אני רק אגלה מי לקח לי את הספר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לקחתי, אבל יש לי את הספר. נא נא נא. אתה רוצה שאשלח לך את הנאום? אשמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן בבקשה .תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על "פליטות הפה הבטחוניות" האחרונות שלו? העלאה מכוונת של מדד החשדות ההדדיים במחנה האוייב, או סתם טפשות ורצון להראות חשוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה דעתי על פוליטיקה והדיבור כמכשיר בידי הפוליטיקאי. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, יש לך דעה בנושא? והנה, חשבתי שאני שואל שאלה תמימה, ורק במקרה הפניתי אותה אליך, כי דיברת על פואד. לא הייתה לי שום כוונה נסתרת בעניין, וחס וחלילה לא היה מדובר בשאלה רטורית, או דבר מה נתעב שכזה. שהרי אני איש כבוד. ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) אני מצטרף. אם בכל זאת צריך שיהיה נשיא, אני מעוניין שיקבע בחוקה שעליו לעמוד בתנאי אחד חשוב - עליו להיות אילם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אינני רואה כל סיבה מדוע ביטול מוסד הנשיאות יביא לאיסור להיות נשיא. ביטול מוסד הנשיאות יאמר רק שאין עליך חובה להיות נשיא. אבל אם אתה רוצה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעילות ראוה היא מה שקובע כשבאים לשפוט את יוקרתו הציבורית של אדם. וזה מה שבדרך כלל עומד למשפט כשבאים לבחור נשיא. ויצמן לא היה מקבל יחס טוב יותר מקצב (נשיא מהרחוב) לו היו שופטים רק את הקרירה הפוליטית שלו ( ולא מביאים בחשבון את הצבאית). אשר לשאר הפרלמנטרים הותיקים שציינת. הם מייצגים ציבורים או עקרונות מסויימים מאוד ורוב פעילותם באה לתמוך באותם ציבורים או עקרונות (זכויות האדם במקרה של גוז'נסקי חקלאים במקרה של שמחון למשל, יחזקאל, אני לא עוקב) מסיבה זו הם ידועים ומכובדים בתוך הציבור שנהנה מפירות עבודתם. ויצמן לעומת זאת בא כנציג של "עם ישראל". הוא לא מקדם נקודה מסויימת (זכויות האדם, קידום הנגב או החקלאות) אלא כמו פוליטיקאים אחרים שהוצנחולמערכת מהצבא (ברק, רבין בקדנציה הראשונה, וילנאי, שחק וכו) הוא בא לקדם את האינטרסים של כוווולם. הנושאים שהוא בחר לדחוף היו השלום והשסע בחברה (האליטות של מפאי מול הציבור של חרות). הוא דחף כמעט בכל דרכו הפוליטית (גם כנשיא) לממשלת אחדות וקידם את השיחות עם מצריים ומאוחר יותר עם אשף. אבל רוב מאמציו לא נשאו פרי. הייתה ממשלת אחדות אחת (פרס - שמיר, הוא לא לקח חלק בהצטרפות בגין לממשלת אשכול לפני מחלמת ששת המים משום שהוא היה בצבא אז) בלבד בכל זמן כהונתו בכנסת (משנת 72 עד , נדמה לי 88) והשיחות הגלויות עם אשף התחילו רק אחרי מלחמת המפרץ, לאחר שכבר פרש מן הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאבי יחזקאל אין אפילו 10 שנים בכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"הארץ" מצוטט רפול (מראיון ב"מעריב") - כששאלו אותו למה באוטוביוגרפיה שלו לא התייחס לתקופת "צומת" הוא אמר - '15 שנה בפוליטיקה זה לא משהו רציני'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד אפשר לסמוך על רפול, שיציג נקודת מבט מפוכחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוז'נסקי עשתה המון. אין מה להשוות בין מר ''אכלנו-שתינו-לכי-למטבח-מיידעלע'' לגוז'נסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחנה יהודה דוברים עברית חמה ועשירה לתפארת. גם דלת הארץ ששם. אמנם לא עברית "עכשוית" (קרי: שינקינאית), אבל עברית עם מבעים דקים ומפתיעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי על מי אתה מדבר. אם אתה מדבר על הזקנים המתגוררים בשכונה, אני מסכים איתך, שריד למשהוא ישן ואחר. אני מדבר על עובר האורח המצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מתאר שפה חיה מאוד, דווקא. זה שהיא לא מתפתחת בכיוון שאתה (או אני) רוצים, זה עניין אחר. עדיף להחליף את התואר ''מתה'' בתואר שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הבנת שהיא חייה אני לא יודע, הסבר? זה לא בכיוון שאני רוצה או לא. זה בלי כיוון ובלי עתיד. לא התפתחות אלא נסיגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהיפנים מבטאים מלה בשפה זרה, הם לא מוסיפים תנועה בסוף המלה דווקא אלא אחרי כל הברה שנגמרת בעיצור שאיננו N. בשפה היפנית פשוט לא קיימות הברות כאלה באופן טבעי, והקושי האמיתי לבטא אותן כשהן בשפה אחרת גורם ליפנים להוסיף אחרי כל הברה כזו תנועה כלשהי. בנוסף, אין בשפה היפנית שום דרך לכתוב הברה כזו, כי הסטים הבסיסיים של ה"אותיות" שלהם1 לא תומכים בהן. _____________ 1 הסטים הללו נקראים Hiragana ו-Katakana, ובהם כל תו מייצג עיצור ואחריו תנועה למעט התו שמייצג את העיצור N. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שהצהרתי למטה על השכלתי הרחבה יחסית בשפות, שלא לומר - בעצם, שכן לומר - אובססיה, אני רוצה לחלוק עליך. באף אחת מהשפות שלמדתי, לא התרשמתי שאני מקבל תובנות מעמיקות על החשיבה, או התרבות, או המנטליות של אותו עם. גם אם אני עיוור קצת, וכן אפשר לקבל תובנות כאלו, הרי שהן (התובנות) צריכות להיות באמת מדהימות כדי להצדיק את ההשקעה הכבדה. אני נוטה לחשוב שכל ספר עיון העוסק בעם מסוים (או יצירה ספרותית שעלילתה מתרחשת בקרב עם מסוים, או סתם נכתבה על ידי סופר בן עם מסוים) ייתן מבט מעמיק בהרבה מאשר לימוד השפה של העם, ובשבריר מהזמן. יש דוגמאות יפות, כמו זו שהבאת (או שמא היה זה רון בן יעקב?) על הסנסקריט והפילוסופיה ההינדית. אבל אני נוטה לחשוב שאלו דוגמאות אנקדוטאליות, הנוטות תמיד להוכיח את מה שאנו יודעים ממילא: אם לא היית יודעת דבר על הפילוסופיה ההינדית (או המנטליות ההודית, אם את רוצה), האם היית מעזה להסיק משהו על סמך דקדוק הסנסקריט? יש דוגמאות ברורות: ביפאנית יש בערך ארבע רמות שונות של כינויי גוף (אני, אתם, הן וכו'), הנבדלות במידת הנימוס שלהן (השפלה עצמית, נימוס סתם, פמיליאריות, והמוניות). אין ספק שיש קשר הדוק בין עובדה זו לבין המעמדיות הטבועה בחברה היפאנית. ועדיין, מדובר במאפיין שטחי ואנקדוטאלי של היפאנית, וטפשי קצת לירוק דם במשך שנים על לימוד סימניות הכתב היפאני רק כדי "להסיק" שהחברה היפאנית מעמדית. ואם כבר: ברוב השפות האירופיות יש שתי צורות פניה לאדם (גוף שני), מנומסת ופמיליארית. כך בגרמנית, רוסית, צרפתית ואיטלקית - כל השפות האירופיות החיות שאני מכיר, למעשה, חוץ מ...אנגלית. איך זה מסתדר עם הסטריאוטיפ של האנגלים כעם מנומס-עד-צונן? המורה שלי ללטינית, לאחר שלמדה אותנו שבלטינית יש נטייה לשים את הפועל בסוף המשפט (למרות שאין זה מחייב), קשרה את זה להיותם של הרומים אנשים נחרצים, מעשיים וקשוחים. זה נראה לי ממש פאתטי. אני נוטה לחשוב ששפות מקבלות את מרבית מאפייניהן הדקדוקיים מסיבות כל כך טריוויאליות, כל כך "באקראי", שאולי לא נצליח לעולם לתת לכך הסברים מספקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(המקום מתחיל להישמע כמו מושב זקנים עם ריח של וולטרן). א. לא הצעתי ללמוד שפות /כדי/ להגיע לתובנות. אני כן חושבת שכשלומדים שפה זרה (מכל סיבה שהיא) זוכים גם בערך המוסף הזה, של הבנת העם שזו שפתו. אני לא טוענת שידיעת שפה היא הדרך היחידה להבין עם. שפה היא פן אחד מפניה הרבים של תרבות. כל פן נוסף שאתה רואה עוזר להבנת המכלול. אתה צודק כשאתה אומר שאפשר גם לקרוא ספר על העם, או ספר מאת סופר בן אותו עם. (וגם צורות אמנות אחרות טובות פה). (שים לב שכשנתתי את הדוגמה על הסנסקריט הבהרתי שאני לא יודעת סנסקריט ושעבדתי מתוך ספרים באנגלית על הנושא.) ב. יש הבדל בין להבין דברים בשכל, לבין הבנה פנימית - תובנה (המלה הנכונה שבחרת). העבודה על סנסקריט והחשיבה ההודית היתה במסגרת החוג לפילוסופיה (לא בלשנות או משהו כזה). אני לא זוכרת למה בחרתי דווקא בזווית המסוימת הזאת. אני כן זוכרת שכתוצאה מכל העניין בפרוש היתה לי תובנה יותר עמוקה של הדברים. בקצרה- הבנתי שזו לא "פילוסופיה" במובן המערבי של המלה- אנשים שיושבים ומתווכחים. זו ראית עולם אחרת כמו שדג רואה את העולם אחרת כי העיניים שלו בנויות בצורה שונה. והראיה הזאת נמצאת ברמה של האנשים, של היומיום. ג. העלית נקודה נכונה- האם באמת אפשר ללמוד על עם מתוך התבוננות בשפתו, או שכאשר אתה כבר יודע עליהם דברים אתה הולך ומוצא "אישושים" למה שאתה כבר יודע. אולי יש פילולוג גאון שיכול לעשות בדיוק את זה- להבין עם אך ורק מתוך שפתו. /אני/ לא הייתי יכולה להסיק על ההודים אך ורק מתוך שפתם. אבל שוב- שפה היא כלי הבנה נוסף. ד. בעניין הפניה בגוף שלישי שלא קיימת באנגלית למרות הנמוס הצונן- לא חשבתי על זה עד עתה. אבל עכשיו שהעלית את העניין... יש לי די הרבה מה לומר על האנגלים, אבל זה חורג מהנושא. לא שאכפת לי לחרוג אבל בכל רגע עלול המחשב למצמץ ולהרוס את פרי עמלי... משהו שעולה בדעתי- באנגליה מעולם לא היה קיימים peasants, אלא רק farmers. אני מתכוונת להבדל בין ואסאל שחייו נתונים בידי אדוניו, לבין בן חורין, שאולי חוכר את הקרקע מבעל האדמה אבל הוא עדיין אדון לעצמו. אולי הפניה בגוף שלישי קיימת יותר בארצות שבהן הסדר החברתי היה מהסוג הואסאלי במקור? סתם ניחוש על רגל אחת. את הנמוס האנגלי הייתי מגדירה כ"מאופק" יותר מאשר כ"צונן". מה שחשוב יותר-ההבדל בין נימוס ואדיבות. נימוס זה נימוסי שולחן, החזקת דלת לאחרים וכולי. אדיבות- זה משהו יותר פנימי שמתבטא באי העלבת אנשים (במיוחד אם הם חלשים ממך), קבלה השונה, האקסנטרי, בלי הרמת גבות, דיסקרטיות, ועוד דברים שקשה לי למצוא להם כרגע הגדרה כוללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנית כבוד היא בגוף שלישי ולא שני, הוא ולא אתה. אבל, בצרפתית פנית הכבוד היא בגוף שלישי רבים S'ils vous plais. בהחלט באנגלית יש פניה מתוך כבוד בגוף שלישי או סתמי If her majesty pleases
Does Sir wishes his breakfast If one wishes to say something; one should simply say it |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קיימת באנגלית אבל לא באופן ההכרחי והגורף שבשפות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההערה על צרפתית. יש לכתוב il (הוא, זה) ולא ils (הם). Vous זה גוף שני רבים, לא שלישי. (וחוץ מזה, יש לכתוב plait (עם גגון מעל ה-i) ולא plais, אבל על זה אני סולח לך לגמרי ובלי תנאים מוקדמים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |