 |
פעילות ראוה היא מה שקובע כשבאים לשפוט את יוקרתו הציבורית של אדם. וזה מה שבדרך כלל עומד למשפט כשבאים לבחור נשיא. ויצמן לא היה מקבל יחס טוב יותר מקצב (נשיא מהרחוב) לו היו שופטים רק את הקרירה הפוליטית שלו ( ולא מביאים בחשבון את הצבאית).
אשר לשאר הפרלמנטרים הותיקים שציינת. הם מייצגים ציבורים או עקרונות מסויימים מאוד ורוב פעילותם באה לתמוך באותם ציבורים או עקרונות (זכויות האדם במקרה של גוז'נסקי חקלאים במקרה של שמחון למשל, יחזקאל, אני לא עוקב) מסיבה זו הם ידועים ומכובדים בתוך הציבור שנהנה מפירות עבודתם. ויצמן לעומת זאת בא כנציג של "עם ישראל". הוא לא מקדם נקודה מסויימת (זכויות האדם, קידום הנגב או החקלאות) אלא כמו פוליטיקאים אחרים שהוצנחולמערכת מהצבא (ברק, רבין בקדנציה הראשונה, וילנאי, שחק וכו) הוא בא לקדם את האינטרסים של כוווולם. הנושאים שהוא בחר לדחוף היו השלום והשסע בחברה (האליטות של מפאי מול הציבור של חרות). הוא דחף כמעט בכל דרכו הפוליטית (גם כנשיא) לממשלת אחדות וקידם את השיחות עם מצריים ומאוחר יותר עם אשף. אבל רוב מאמציו לא נשאו פרי. הייתה ממשלת אחדות אחת (פרס - שמיר, הוא לא לקח חלק בהצטרפות בגין לממשלת אשכול לפני מחלמת ששת המים משום שהוא היה בצבא אז) בלבד בכל זמן כהונתו בכנסת (משנת 72 עד , נדמה לי 88) והשיחות הגלויות עם אשף התחילו רק אחרי מלחמת המפרץ, לאחר שכבר פרש מן הפוליטיקה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש