 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל אנשי הימין שרוצים באמת להתעצבן מוזמנים לקרוא את מאמרה של אמירה הס, עיתונאית הארץ, שמתארחת במדור הדעות היוקרתי של הניו יורק טיימס: שניים מכותבי טורי האופ-אד (הטורים הפובליציסטיים) הבכירים של הטיימס, תומס פרידמן, מומחה בינלאומי למזה"ת, וויליאם ספייר, מגלים באופן עקבי אהדה לישראל בעקבות המלחמה האחרונה. שניהם מבינים שערפאת הכשיל את תהליך השלום. אולם הישראלית עמירה הס מציגה עמדה שלא היתה מביישת את הגרועים שבשונאי ישראל בדרבן. היא מתארת את מדיניות ההתנחלות של ממשלות ישראל לדורותיהן, על כך אין לי מחלוקת אתה, גם אני מאמין שזו היתה שגיאה היסטורית איומה. אולם בהמשך היא מתארת באופן כוזב את המצב בשנים האחרונות. הקורא האמריקני שאינו בקיא בפרטים יבין מכתבתה שישראל עדיין שולטת בכל השטח. תיאורה את המצב ביו"ש ועזה לא מזכיר ולו פעם אחת את העובדה שדה פקטו שולטת הרשות הפלסטינית בשטח ורוב הפלסטינים סרים למרותה. היא מאשימה את ישראל בכל קשיי הפלסטינים בשנים האחרונות ולא מטילה אחריות כלשהי על הרש"פ בנוגע למצבם של הפלסטינים. זה הבסיס להטעיות על גבי הטעיות שיוצרות את הרושם ש"ישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית" השולטת בכל הפלסטינים משני צדי הקו הירוק בדיוק כלשון ההחלטה שהתקבלה ע"י הארגונים הלא ממשלתיים בדרבן. לא להאמין שישראלית מכפישה כך את מדינתה. אכן יש לא רק אנשי ימין פאנטיים אלא גם שמאלנים פאנטיים ועיוורים בדיוק באותה מידה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה אומר זאת לנו, ולא שולח מכתב למדור המגיבים NYTIMES ?. אינך צריך שום וירטואוזיות מיוחדת, פשוט תרגם את הדברים -הנאמרים באופן מאוזן ושקול למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהגב' הנ''ל רחוקה מלהיות ''ליבראלית'' במובן של המפלגה הדמוקרטית האמריקנית, או במובן האירופי של סוציאל דמוקרטיה, והינה יותר לניניסטית דוגמטית, ש''דמוקרטיה'' אידאלית אצלה מתכנסת למושג של ''דמוקרטיה עממית'', כולל הזכאות לסלף את האמת בשם ''צדק'' לגישתה (וכפי שאמר כבר אנגלס, המטרה מקדשת את האמצעים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הסקת משהו על דעותיה בענייני כלכלה? (שני ניחושים: 1) מאז שסיימתי את ביה"ס השתנתה לגמרי המשמעות של המושגים "סוציאל-דמוקרטיה" ו"לניניזם" ועכשיו הם שייכים לתחום שונה לגמרי מכלכלה; מכניקת הקוונטים או אולי שירת ימי הביניים? 2) אתה מכיר אישית את הגברת הנ"ל (אולי למדתם ביחד כלכלה באוניברסיטה?)). (סליחה על ההצקה, אבל אני לא מוכן שיהיו כאן הודעות המצריכות מנת משכל של 180 בכדי להבינן. בהזדמנות אולי גם תספר לנו מדוע סיפרת לנו על משנתך (הלא רעה בכלל) בנוגע לחלוקתה ומעמדה של ירושלים, כל זאת בתגובה למאמר על אנשי צד"ל בישראל. מה לא בסדר אצלי? מה אני מפספס כאן?). נא לענות במילים פשוטות, תודה. שיהיה לך יום מקסים בצורה יוצאת מגדר הרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, תתעלם. אני מאוד רוצה תשובה. תהיה נחמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אמרת שאני מציע בתוכניתי לחלק את ירושלים.לחלק בין מי למי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, מה דעתך על הצעתו של תום פרידמן, הכתב המדיני הבכיר של העתון, שמכיר לפני את האזור (הוא היה שליח העתיון ללבנון בזמן המלחמה, ולירושלים) לדעתו הפתרון טמון בזה שישראל וארה"ב יבקשו מהאו"ם או גוף אחר דמוי או"ם, להשתלט על הגדה ועזה, ליצור ישות מדינית תחת שלטון הגוף הבינלאומי הזה, א-לה קוסובו ובוסניה. אני מניח שהוא מתכון שהכיבוש ימשך עד שיגיעו ימים שבו הפלסטינים יוכלו לנהל בעצמם את עצמם ללא איום וסכנה לישראל. הבעיות שאני רואה: 1) ישראל צריכה לפנות את השטחים - הפוליטיקה הפנימית לא מאפשרת את זה היום 2) האו"ם או תחליפו צריכים למגר את הטרור. אולי פרידמן מתכוון שהערבים והפלסטינים יעזרו למאמץ הזה, למען המטרה של השגת מדינה ללא מעורבות ישראלית 3) האם אמריקה, במיוחד זו של בוש, תהייה מוכנה לסכן ולהקריב חיי חייליה. אותה שאלה לגבי אירופה או כל מדינה אחרת שתשתתף בכוח הכיבוש הזר. הוא הבטיח להרחיב ולפרט את הצעתו בטורי אופ-אד הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4) רש"פ ומדינות ערב יתנגדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, קראתי את כתבתו זו של פרידמן ואכן אף אני הופתעתי מהצעתו להכניס כוחות נאט''ו לשטחי הרשות. אני מקבל את ניתוחו שכל הפתרונות המוצעים כרגע (מיצ'ל וכו') לא יעבדו, קרי, האלימות לא תפסק, אולם כמוך אני מפקפק אם הרעיון של נאט''ו ביו''ש ובעזה הוא בר ביצוע, בין היתר מהסיבות שמנית. פרידמן עצמו ציין שרעיון שלו אינו פשוט וקל ליישום, וכאמור, הבטיח לנסות לבסס אותו בכתבותיו הבאות. היות שאני רוחש לו כבוד רב אני ממתין בינתיים בסבלנות להסבריו הנוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצ'ארלס קראוטהאמר (Charles Krauthammer) יש רעיון אחר, אותו הוא מעלה ב-Weekly Standard תחת הכותרת Arafat's War- How to End it אם שרון מאמץ רעיונות של עיתונאים אז זה הרעיון שעליו הוא יילך.המאמר די ארוך אבל שווה לקראו- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך אסתי, ממש כבמקרה ה"ה פרידמן וספייר, הרי שאף קראוטהאמר - כנראה מתוקף יהדותו - מוטה באופן חד צדדי ואגיטטיבי כלפי העניין היהודי. ברשותי מאמרים משעשעים משבועון TIME של שנת 90, אשר בהם נוזף קראוטהאמר באומות העולם על שהללו נוקטות בסטנדרט כפול, בבואן לדווח על מעשיה המחרידים של מדינת ישראל כנגד אוכלוסיית הפלסטינאים באינתיפדה הראשונה. קראוטהאמר מתפלא מדוע לא נוזפים במדינות אחרות 1, אשר אף הן מבצעות מעשים מחרידים - אך שוכח כמובן לציין שישראל מבקשת להשפט ולהמנות כמדינת עולם ראשון, ולזכות ליחס המתבקש מחברות במועדון זה. שלך בברכה א. מאן 1 המדינות האחרות אשר קראוטהאמר מביא הינן כולן מדינות עולם שלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן האיש אינו אוביקטיבי. לא באתי להמליץ עליו אלא להפנות את תשומת לב המגיבים לרעיון שלו. אני חושבת ששרון אכן יילך בדרך זו, לפחות חלק א' של הדרך- התקפה מסיבית כוללת ומהירה על כל המפקדות וכו', בבת אחת. אשר לחלק ב (גדר הפרדה, הרעיון האהוב עליך) קשה להאמין ששרון יאמץ דרך זו. מצד שני, אומרים שהוא יודע להיות פרקטי כשצריך, אז-מי יודע. אשר למדינות המערב- אני חושבת שיתרונן המוסרי על ישראל נובע מכך שהן לא נמצאות במצב בו נמצאת ישראל. תמיד קל להטיף לאחרים כשאתה לא במקומם. כשהן כן במצב פרובלמטי מבחינה מוסרית, הן לא מתנהגות יותר טוב מישראל, החל מהרג אלפי אזרחים סומליים ע''י האו''ם, דרך היחס לפליטים מצד אוסטרליה וכלה בציד הלויתנים של נורבגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, פרידמן פרסם היום את מאמר ההמשך בדבר הצבת כוחות נאט"ו: התזה שלו בקיצור נמרץ היא זו: ראשית הוא מראה שאין כרגע שום הצעה סבירה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. שנית, הוא סבור שהסכם המסגרת לפתרון שהציע קלינטון הוא פשרה סבירה, אולם ישראל לא תקבל את ההצעה כי היא נכוותה עם ערפאת. ולכן הוא מציע את הקומבינה הבאה: הצעת קלינטון תיושם בשטח והמשטר של ערפאת ישאר על כנו (+ משטרה פלסטינית עם נשק מוגבל כפי שיש לה עתה) וכדי להבטיח שלא תהינה התפרצויות איבה יוצב לאורך הגבולות כוח נאט"ו שימנה 30,000 חיילים (בדומה לקוסובו) - ובא שלום על ישראל. פרידמן מסיים את מאמרו בציינו שהוא ער לכך שלהצעתו יש חולשות ומגרעות אבל לדעתו כל האופציות האחרות גרועות פי כמה. רון, שאלת מה דעתי על ההצעה. ובכן, כמי שתמך בפשרה שהוצעה בקמפ דיויד זה נשמע לי די מפתה. אולם אני רחוק מלמהר להתפתות כי: א. ברגע שייכנס לאזור כוח בינלאומי כנאט"ו נאבד במידה רבה את ריבונותנו וגם יהיה זה וויתור על עקרון של קונצזוס לאומי ציוני: על מדינת היהודים ישמרו רק יהודים כי אנחנו יכולים לסמוך בסופו של יום רק על עצמנו. ב. כמה זמן יישאר כוח נאט"ו הזה? בארה"ב חוזרת ועולה השאלה מתי ייצאו האמריקנים מקוסובו, ועוד לא עברו שנתיים מאז נכנסו. כמה זמן יעבור עד שחיילי נאט"ו יתחילו לעלות בלהבות השמיימה מפיצוצים של החמאס (ובתמיכה של חיזבאללה וסדאם חוסיין שרק מחכה להזדמנות כזו כדי לגמול לנאט"ו). ומשום מה אצל האמריקאים בכל פיצוץ כזה נהרגים במספרים גדולים. אחרי הפיגוע במפקדת המרינס בביירות שנהרגו בו למיטב זכרוני כ-250 חיילים אמריקנים הם קיפלו את הזנב והסתלקו משם כל עוד רוחם בם. כפי שציינת האמריקנים לא ישושו לשלוח כוחות שיטור לכאן מחשש לאבדות. גם הצרפתים הספיק להם הקטע שלהם באלג'יריה, והם לא ישלחו חיילים להסתבך כאן עם הפלסטינים (אני מניח שבעניין זה הם לא ממש סומכים על ערפאת שישמור על החיילים הצרפתים מפני מתאבדי החמאס). בקיצור, כוח נאט"ו זה יהיה שבוי של ערפאת שיחליט בכל פעם אם הוא נותן אור ירוק לטרור או לא. ובנוסף לכך יכולים כמה גולדשטיינים יהודים להחליט שהם גם רוצים להרוג חיילי נאט"ו ואז אנחנו נקלע לבעיות שלך תדע איך יוצאים מהם. ככל שאני ממשיך לחשוב על הצעתו של פרידמן אני רואה עוד ועוד תרחישים בעייתיים ביותר, אני חושש שהרעיון שלו לא יעבוד, שלא לדבר על כך שלא ארה"ב ולא ישראל יקבלו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המפתח טמון בהכרה ובקונצנזוס (שעדיין לא קיים) הפנימיים. אפילו כוח-פרידמן חיצוני שיתגבר על מוראות האימים מבירות (גם הצרפתים חטפו שם אם אני לא טועה), מפיצוץ המפקדה האמריקאית בסעודיה וגרירת גוויות המארינס הטראומטית בסומאליה, גם כוח כזה יקום או יפול על הנכונות הישראלית לפשרה בה אתה תומך, יותר מאשר על הנכונות הפלסטינית לעצור את הטרור. אבן הראשה היא השטחים וההתנחלויות וכל עוד הציבור רוצה להחזיק בהם, שום פתרון קסם (כולל גדר-אלכסנדר) לא יעבוד. ההחלטה הישראלית תכתיב את המהלכים הבאים. אם מועדות פני ישראל להחזיק בשטחים, מכל סיבה שהיא - היסטורית, פסאודו-היסטורית, דתית, רגשית, בטחונית או סתם דווקאית - הרי שעליה לפעול בנחישות ליישום ריבונותה בשטחים, עם או בלי מתן אזרחות לתושבים הפלסטינים, אך תוך הכרה והבנה בהשלכות צעד שכזה, ונכונות לשאת בהם. אם רוצים ללכת בדרך הפשרה בה אתה תומך, אז גם צריך לבצע בנחישות. בכל מיקרה, להתרכז במטרה ולחתור אליה. כמובן שתוך מלחמה בלתי מתפשרת בטרור (הסימפטומים) והתרחקות מכל שאיפות אידאיות אוטופיות (Pie in the sky) המושכל הראשון הוא החלטה אסטרטגית, כשכוח פרידמן יכול להיות כח עזר אבל לא הכח המניע. שים לב שהתנהלות ישראל נובעת משיקולים אגואיסטיים והחלטה אכזרית ולא פילנטרופיים, אם כי אגואיזם אין פרושו זניחת החמלה וההבנה לצרכיו של האחר. בדרכו העדינה והנאיבית (טוב, הוא היה מאנשי ברית שלום) אמר גרשם שלום מייד לאחר מלחמת ששת הימים שלישראל דרוש אומץ מוסרי לקבל על עצמה סיכונים "חסיד גמור ישאף לחיי שלווה לשוא, אם השלום אינו לרצון שכנו" יעקב טלמון הזהיר מפני ה Sacro egoismo האנוכיות הקדושה של מוסוליני והזהיר מפני הדיסונאנס שקיים בין זכות ההיסטורית ולרוב הדומם. "שומה על המדיניות הישראלית לנווט בתבונה בין אי-האמונה האפשרות של הסדר כלשהו עם העולם הערבי...תוך השענות מוחלטת על כוח תוך הסלמה בלתי פוסקת ;ובין ותרנות בהולה הנובעת מהשקפה שהנוקשות של הערבים ולחץ המעצמות יכריעונו עד כדי נסיגה מלאה" תוך אזהרה ממשפטה של ההיסטוריה שבה היחסים בין שליטים לאוכלוסיה מתמרדת היא מעגל קסמים של מרי, דיכוי, טרור ואמצעי הרתעה. חד, ברור ואכזרי מכולם היה לייבוביץ שהזהיר ב 1968 שלא יהיו פועלים יהודיים ( קרי, ישראלים) ואלה יהיו מפקחים, שוטרים ושוטרי חרש השולטים על אוכלוסיה עוינת, שיצטרכו לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית ורכישת משתפי"ם, וחשש לניוון ושחיקת צה"ל לכדי צבא כיבוש. לגיטימי לחברה לבחור לעצמה את דמותה, אבל צריך לדעת מהי משמעות הבחירה, לבחור, ולפעול לאור הבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
deux ex machina עד שלא ישפיע איזשהו גורם חיצוני על המערכת (או שהיא תקרוס מפנים ) ספק אם כוחות האינרציה המולידים את רמת הסכסוך הנוכחי יוכלו לצאת משיווי המשקל בו הם נתונים.הדמוקרטיה הסכיזופרנית הישראלית תמשיך לפתח מנגנוני חיות (אזורי התפר הוירטואלים המוצעים לאחרונה הם דוגמא נוספת לכושר המצאותיה) בסך הכול הרוב היהודי של חבריה חי עדין עם המצב הנוכחי ,לא רע בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר, באחת מתגובותי הבעתי את דעתי על הארץ והעובדים בו. דע לך: אמירה הס מתגוררת בראמללה. זו לא בדיחה ולא הזיית ימין. זו עובדה. עובדה נוספת, גם השמאלנים יודעיםן שסופו של עראפת, פרס והחלום הפלשתינאי עומדים בפני תבוסה. תבוסה ממנה כבר לא יקומו. רק סבלנות. שמחה לאיד קטנה יש לאנשי הימין: שימחה זו לאיד תמיד נובעת מקריאה על הסתבכויותיו של אדון שוקן בבור ההפסדים של הארץ ולאחרונה גם וואלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שי, היא עצמה מציינת בכתבה בטיימס שהיא מתגוררת ברמאללה, ואף מדגישה שבעוד שהיא כישראלית יכולה לנסוע בציר רמאללה-ירושלים-תל אביב בלי כל קושי, הפלסטיני המצוי מנוע מלהגיע לשטחים בתוך הקו הירוק. מה שהיא לא מספרת הוא שתוחלת החיים של ישראלי שמגיע לאזורי בי ו-סי אינה יותר מחמש דקות לפני שישחטו אותו, ושרק ישראלי שמשתף פעולה בלי שום מעצורים עם התעמולה הפלסטינית יכול להתגורר ברמאללה ולהשאר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני ממש לא טורח לקרוא טיפוסים כמוה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בתור מי שיש לו בדרך כלל ביקורת על ניואנסים בכתיבתה של הס, קשה לי להבין מה כל-כך הרגיז אותך במאמר הנוכחי. האם זאת עצם העובדה שהוא פורסם בעיתונות הזרה? כי הדברים שכותבת הס ב"הארץ" הם בנימה זהה לחלוטין (וכאמור דווקא עליהם לרוב יש לי ביקורת) למאמר הנוכחי. ישראל נמצאת בעמדת נחיתות מוסרית בעימות הנוכחי מכיוון שהיא כובשת אוכלוסייה של כשלושה מיליון בני אדם, ומונעת ממנה זכויות אדם בסיסיות. עם עובדה זאת אי אפשר להתווכח, ולא ניתן להכחיש אותה. (ניתן אמנם למצוא לה צידוקים, אם כי אני באופן אישי אינני מקבלם). מובן לי עלבונם של ישראלים רבים, מן הנאמר בוועידת דרבן, ומן התחושה שהעולם שופט את ישראל, באופן לא הוגן, ומחיל עליה סטנדרטים כפולים, כאלו שהוא עצמו, לא עמד, ולא היה עומד בהם. (דורון רוזנבלום, באופן שמעט הפתיע אותי (כלומר עצם העובדה שדווקא הוא כתב כך) כותב היום ב"הארץ", דברים ברוח זו). ישראל גם מצויה כאן במעין מלכוד, שמזכיר במידה מסוימת, את המלכוד שבו הייתה שרויה ברצועת הביטחון בלבנון. מצד אחד הקפיד החיזזבאללה לצייר את עצמו בעיניי העולם כארגון שכל מטרתו היא לשחרר אוכלוסייה כבושה מעולו של הכובש, מצד שני, איש ממנהגיו (וגם איש ממנהגי לבנון וסוריה) לא טרח (ולא במקרה, כמובן) לצאת בהצהרה ברורה שאומרת כי אם רק תחדל ישראל מהחזקת אותם שטחים בדרום לבנון, יסתיים מאבקו של הארגון במדינת ישראל. ושם, עוד היה מדובר בשטח אשר לגביו, לא הייתה לאף ישראלי תביעה טריטוריאלית ואידיאולוגית, והשהייה בו נעשתה אך ורק לצרכים צבאיים. קל וחומר לגבי שטחי יש"ע, אשר לא רק שישראלים רבים חשים כי הם "שייכים" לנו - אם כי הם אינם מוכנים ללכת עד הסוף עם אמונתם זאת, ולשלם את ה"מחיר" הכרוך בכך - מה שאכן הוביל לאותו מפעל איוולת הן מבחינה מעשית, והן מבחינה מוסרית, אלא שגם בהם מצויה ישראל במלכוד דומה. גם כאן מוצגים הדברים פעמים רבות, ע"י דוברים פלסטינאים (וגם הס שוגה בכך לדעתי, אם כי במאמר הנוכחי לא מצאתי עדויות לכך), כאילו הבעיה מתחילה ונגמרת בכיבוש הישראלי, בעוד שברור, כי גם אם תיסוג ישראל מכל אותם שטחים אשר כבשה ב67, עדין לא יסתיימו תביעותיהם של הפלסטינאים. כלומר גם כאן, גם כשישראל כבר מוכנה לקבל את התביעות הטריטוריאליות של הפלסטינאים, (ונדמה לי כי מותר לקבוע, אם כי בזהירות מה, כי בין ברק לבין הפלסטינאים, לא נותרו חילוקי דעות מהותיים, מבחינת "אחוזי השטח" שיוקצו למדינה הפלס'), ובתנאי שאלו רק יתחייבו כי בכך מסתימות תביעותיהם (ע"ע "קץ הסכסוך"), לא נמצא בצד השני מי ש"יספק את הסחורה". בכדי להתחיל ולחלץ את עצמה ממצב זה, על ישראל קודם כל להגדיר *לעצמה* את גבולותיה הריבוניים, יהיו אשר יהיו (כמובן שבכל שטח, אשר תבחר מדינת ישראל לספח אליה, היא תהיה מחויבת לשוויון זכויות מוחלט לאנשים המתגוררים בו), גם אם הגדרת גבולות זאת, תחייב צעדים חד צדדיים, ובלתי "סימטריים". ברגע שהיא תעשה כן, ותמצא (אם עדין תמצא) במצב שבו היא לוחמת על גבולותיה, יהיה לטעמי תוקף מוסרי רב יותר לפעולותיה, והיא אף תוכל, באם יהיה צורך, לנקוט בפעולות חריפות בהרבה משהיא נוקטת בהן עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=149&rep=23... להלן מספר דוגמאות הממחישות את בעייתה המרכזית של מדינת ישראל, אשר אינה יכולה מלחדול ולהטיף מוסר לגויי ועמי העולם השונים - בעייה אשר זה מכבר כונתה על ידי כבעיית ה'מוסר המשולש'.http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=149&rep=23... http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=149&rep=24... http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=167&rep=29... http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=668&rep=33... נקודה למחשבה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה המרכזית של החברה הישראלית הוא אי מוכנותה לשלם כל מחיר שהוא ,במהלך יזום שיוביל לפתרון כלשהו, התכנסות לקוי 67 במידה והיא אפשרית גם היא תדרוש את ליטרת הבשר שלה אם תערך באופן חד צדדי,בנוסף למשבר הפנימי שהיא תחולל. פתרון צבאי כולל מימין יגרור מחיר כבד ,שספק אם המרכז החברתי הישראלי יוכל לספוג. מה נשאר ,לחכות לגודו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בדיוק אני חושב שאתה טועה. החברה הישראלית כן מוכנה לשלם מחירים, אפילו מחירים "כבדים". לדעתי, בשנים האחרונות, אנחנו עדים למעשה, למצב שבו רוב האידאולוגיות המוצקות מימין ומשמאל (אולי בעיקר מימין), די נשחקו. אנשים מוכנים למעשה כמעט לכל פיתרון, ובתנאי שהוא יבטיח שקט. אם ברק וערפאת היו מצליחים להגיע להסכם שהיה כולל, כמו בהצעת קלינטון, בין 94 ל 96 אחוזים משטחי יש"ע, פלוס חולות חלוצה, תוך מיסמוסה המעשי של זכות השיבה בכמות משמעותית לתוך שטחי ישראל הריבונית, ובתוספת התחייבות של ערפאת כי בכך הסתיים הסכסוך, אני מאמין שרוב החברה הישראלית הייתה מוכנה לשלם את המחיר, וההסכם היה מאושר במשאל העם. השאלה הגדולה, בעקבות כשלון השיחות בקמפ דיוויד היא האם בכל זאת ניתן להגיע להסכם שגם יספק את מאווי הפלסטינאים, וגם יהיה ניתן לעיכול ע"י החברה הישראלית. אני מעריך שכן (למרות שאני לא בטוח בכך), ומה שבטוח הוא, שגם אם כרגע הדבר אינו ניתן, אין שום סיבה בעולם שנמשיך להעניש את עצמנו ע"י החזקה חסרת כל תוכלת מעשית, והצדקה מוסרית, בלפחות חלק משטחי יו"ש, ובכל שטח רצועת עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם אין המציאות מראה שכן ישנה נכונות (לפחות משתמעת) לשלם את המחיר, שניגבה בצורה אכזרית ביותר? אופי התשלום אמנם שונה לגמרי ממה שהתכוונת, ואין צורך להכנס למשמעות הערכית שלו, אם רק מסתכלים על עצם הנכונות (פסיבית יותר מאקטיבית) לשלם. במשך למעלה משלושים השנה האחרונות הביע הציבור את דעתו, ובחר בנציגים שלא בלכו בדרך הפתרון שלך תוך תשלום על הבחירה הזו.המחיר, שאולי היה מעורפל מה בהתחלה, התברר והלך ולמרות או בגלל גודלו (הרבה או מעט על פי נקודת ההשקפה) אמר הציבור את דברו. אולי יתברר שהמחיר הזה הוא כדאי עבור המוצר הסופי. יכול מאד להיות שעכשיו המצב כבר לא משאיר הרבה ברירות וחייבים להמשיך לשלם. מזכיר את סיפור (אמיתי) על שרברב שקיבל עבור עבודת תיקון אצל סוכן ביטוח את תשלום השנה הראשונה לפוליסת ביטוח חיים ריסק וחיסכון. את השנה השניה השלישית והרביעית השרברב שילם בעצמו אך בשנה החמישית הוא גילה שהפרמיה היא מעבר ליכולתו. אם יפסיק לשלם, יפסיד את כל כספו, אך אין לו ממה לשלם. וכאן זה רק כסף לא דמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון פרס אמר לא מזמן בראיון עיתונאי, שהציבור רוצה מדיניות של שמאל, שתבוצע ע''י מפלגות ימניות. יש לדעתי לא מעט אמת באמירה הזאת. ניתן למשל לראות, בכל סקר שתבצע, שאחוז האנשים שמוכנים לוויתורים מרחקי לכת בשטחים, או אפילו לוויתורים טריטוראילים כלשהם, גדול בהרבה מאחוז האנשים שמצבעים למפלגות שחרטו את האידיאולוגיה הזאת, או חלקה, על דגלן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה בגלל שכך זה נראה כ'אין-ברירה'. אם השמאל עושה צעד מסוים, יש אלטרנטיבה ימנית יותר. אם הימין עושה אותו, תאר לך מה היה עושה השמאל.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום שמעון, חד צדדיותה של גברת הס אינו גדול מחד צדדיותם של ה"ה פרידמן וספייר, אשר מתוקף יהדותם בוחרים להגן באופן בולט ומגמתי על מעשיה השונים של מדינת ישראל, לטוב ולרע. טענתך הנוספת בדבר שליטת הפלסטינאים 'דה פקטו' בשטחי הכיבוש הינה טענה כוזבת, היות ומעבר לשליטתם במובלעות A הרי מצויים הללו תחת כיבוש ישראלי דה-יורה ודה-פאקטו כאחד, לפי כל קריטריון בינלאומי מקובל. מדינת ישראל היתה והינה מדינה סגרטיבית מובהקת - מעבר לבעיות ביטחון אמיתיות ומדומות - המפרידה באופן ברור ותכליתי בין אזרחים המוגדרים שרירותית כ'יהודים' לבין אלו אשר אינם נכללים בהגדרה זו. מדינה דמוקרטית זו, כהגדרתה, מסרבת לדוגמא לקיים מנגנון נישואין אזרחי, העשוי לאפשר נישואין בין ערבים ויהודים על בסיס אזרחי 1, שלא לדבר על אפליות ישירות ועקיפות כבתחומים נוספים כלפי מגזרים לא יהודיים - ובמידה מסויימת לשיטתה אף כלפי מגזרים יהודים חילוניים למהדרין. שלך אלכסנדר 1 דוגמא אחת מיני רבות, אשר ממחישה כי בבואה לטפל בעניינים טכניים כלליים, הנוגעים לאזרחיה השונים, מתגלה מדינת ישראל כמדינת אפארדהייד פאר-אקסלאנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום פרידמן לא תומך בישראל באופן אוטומטי. "מבירות לירושלים" איננו ספר פרו ישראלי. עמירה הס תומכת בפלשתינאים 100 אחוז של הזמן. בעולם עפ"י הס ישראל לא /יכולה/ לצדוק והפלשתינים לא /יכולים/ לטעות. אשר לנישואים בין יהודים לערבים- במדינת אפרטהייד נישואים כאלה יהיו אסורים לפי חוק. בישראל אין איסור כזה. לכן אנא חפש מלה אחרת לתאור המצב, "אפרטהייד" לא מתאים כאן, אפילו אם אתה מאוד רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומס פרידמן תומך בשלל מעשיה השונים של מדינת ישראל - אגב גם בספרו זה שציינת. פרידמן בוחר, אמנם, לבקר ולמתוח ביקורת מסויימת על מהלכי מדינה זו, אך דואג ושומר להשאר ולצוף בקונצנזוס יהודי-אמריקאי, בעבר ובהווה. מבחינתי האישית המדובר בנקיטת עמדה פרו-ישראלית (יהודית) כללית, להוציא מקרים מיוחדים אשר בהם ניתן להעביר ביקורת 'עקיפה' על מעשי מדינה זו. מבחינה זו ניתן בהחלט להשוות כוון כתיבתו הכללי לצורת ומטרת כתיבתה של גב' הס האמורה, אשר מתאפיינת ומאופיינת בנטיות פרו-פלסטינאיות מובהקות, נעדרות אינטרוספקציה נייטראלית וסטאנדרט ביקורת מערבי מקובל. -------------------------------------- אכן, בישראל אין 'איסור' נישואין המעוגן בחוק בין אזרחים יהודים לערבים - אך גם כל אפשרות שכזו אינה בנמצא, ועל כן הקפדתי באפיון מדינת ישראל היהודית כמדינה סגרגטיבית, אשר אינה מאפשרת דה-פאקטו דיני קניין ודיני אישות משותפים וזהים לבני הקבוצות הדתיות השונות בקרבה. דעתך יכולה לנוח: מדינת ישראל אינה מדינת אפארדהייד, כי אם מדינת סגרגטציה מובהקת, או קוואזי-אפארדהייד לשיטתי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מדוע פובליציסט או עיתונאי חייב להיות מאוזן בבואו לתאר סיטואציה מסוימת או לכתוב מאמר מערכת קרי, כשעיתונאי מביא חדשה הרי ברור שהוא אמור, לפחות תיאורטית, להיות שווה נפש לגבי האירוע אותו הוא מתאר. אבל בעמודי המערכת מובאים רחשי ליבו, דעתו ועמדתו הסובייקטיבית של הפובליציסט. כל הקורא אותם יודע זאת, במיוחד קוראי הארץ או ניו יורק טיימס (העיתונים לאנשים החושבים). 2) את האיזון אמור הקורא הנבון לערוך בעצמו משלל המאמרים השונים והכתבות השונות אותם הוא חייב לקרוא בכמה שיותר במות, על מנת לנפות איכשהו את המוץ מן התבן. 3) ללא אמירה הס או אמנון לוי, על כל הטיות הדעה שלהם, כיצד יכול (=יכל) קורא העיתונות העברית לקבל מושג כלשהו על המתרחש בקרב הצד השני. לא הייתי ממהר ומשווה את כתיבתם ללורד האו-האו (עפ"י אנשלוביץ, אולי) או למסעה של ג'ין פונדה להאנוי במהלך מלחמת ויאטנאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחשוב שיש כאן אנשים שמציעים כתב עברי שאינו מבדיל בין אל''ף לעי''ן, כמו התעתיק הלטיני בני''ט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתיחסות שלי לאוביקטיביותם או ההפך של הס פרידמן וקראוטר היתה בתגובה למר מאן, שתקף את כתיבתו של קראוטר. לגבי עמירה הס- כשהיא כותבת בהארץ ישראלי ממוצע יודע לקבל את דיווחיה בפרופורציות הראויות להן. כשמאמר שלה מופיע ב-NYT הקורא פחות יודע איך לקבל את זה (קורא ממוצע, אפילו כשמדובר ב-NYT, אינו קורא עשרה מאמרים מעשרה מקורות שונים, משווה, מנפה ומסדר מחדש). לכן מאמר מעוות של הס בחו"ל, ועוד כזה שבו היא מזדהה כישראלית, מדאיג אותי יותר מאותו מאמר בארץ. אנשים עלולים לומר לעצמם- וואו, אם אפילו הישראלים מעבירים בקורת חמורה על ממשלתם, הפלשתינאים כנראה צודקים בכל מה שהם אומרים. אם אתה חושב שאני מגזימה- עיתונאים זרים שחוטפים בקורת מישראלים על פרו פלשתינאותם מצביעים פעמים רבות על מאמרים כמו של הס, ואומרים- אם הישראלים מעבירים בקורת כזו, למה לי אסור? נכון שמאמרים פובליציסטיים אינם חדשות ממש אלא עמדתו האישית של העיתונאי (והקורא הנבון אמור להפריד כאן בין לבין). אך לעתים מופיעים מאמרים פובליציסטיים כאלה תחת הכותרת "חדשות". דוגמה קבועה לכך היא מאמריו של רוברט פיסק, שכותב באינדיפנדנט, וששונא את ישראל כמעט כמו הס. מאמריו האישיים בעליל מופיעים תמיד בעמודי החדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפולמוס בדבר נישואים אזרחיים קיים במישור הפנים יהודי. טענה בדבר אי קיומה של אפשרות זו כמחסום בפני התבוללות היא טענה מופרכת, מאחר וכל דיכפין יתי ויתבולל. אין מניעה מוסדית לעניין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, מעודי לא טענתי כי אי קיום אפשרות נישואין אזרחיים נובעת מרצון להוות 'מחסום בפני ההתבוללות' כלשונך. אינני אף מתיימר לדעת מדוע נוקטת מדינת ישראל בקו פסול זה, המפריד דתית בחומרה בין אזרחיה השונים. קו פסול זה נחשב כ'גזעני' 1 במדינות המערב השונות. טענתי היחידה היתה שזהו המצב דה-פאקטו במדינת ישראל הסגרגטיבית - דבר המעמידה בשורה אחת עם מדינות בלתי מתוקנות בעליל, אשר גם בהן ה'דמוקרטיה' הינה בעירבון מוגבל עד מאוד. בברכה א. מאן 1 הטרמינוס 'גזענות' מאופיין בשיח האינטלקטואלים המודרני במספר הגדרות וזוויות מצב כלליים, אשר במסגרתן לא רק חלוקת בני אדם בהתאם לגזעם מהווה נורמת הפלייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך טוען שאי קיום נישואין אזרחיים בישראל הוא כדי לשמש מחסום להתבוללות, אז לא רק שאין כאן ''אפרטייהייד פאר אקסלנס'', כמו בטענת הפתיחה שלך, אלא אין כאן אפילו ''קווזי-אפרטהייד'', שזה הביטוי אליו נסוגת בהמשך. כל מי שמכיר את ישראל יודע שהנושא קשור בכלל למאבק בין דתיים לחילוניים ולא לסגרגציות כאלה ואחרות. כל מי שנישא בחו''ל, נישואיו מוכרים בארץ. אני מכירה אפילו זוג שמחמת חסרון כיס כרוני התחתן במצריים (במקום בקפריסין) ונישואיהם הוכרו בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטכניקות בהן נוקט הממסד הדתי על מנת לבלום את ההתבוללות הן כן סוג של סגרגציה, רק שהיא מונעת משיקולים דתיים ולא ממלכתיים. הממסד הדתי בישראל לא עוצר רק בנסיונות למנוע נישואים מעורבים, אלא הוא מקפיד עד היום על שימור ההפרדה בין יהודים ליהודים על בסיס עדתי (הפרדה בין תלמידים אשכנזים לספרדים בבתי הספר, למשל, וגם ההתעקשות על שני רבנים ראשיים - אשכנזי וספרדי - ברשויות המקומיות). הפרדה מהסוג הזה בהחלט נכללת במשמעותו המורחבת של מושג הגזענות, גם אם איננה מתורגמת ישירות לפגיעה בזכויותיו של ציבור מסוים אלא רק להתייחסות אליו על בסיס גזעו ומוצאו האתני. אז נכון, זה ''רק'' הממסד הדתי ולא ''המדינה'', אבל המדינה נתנה לממסד הזה סמכויות גם על אזרחי המדינה שאינם מקבלים על עצמם מרצון את הסמכות הרוחנית של הרבנים. כך נתנה מדינת ישראל גושפנקה לממסד שמפלה בין אנשים על בסיס גזעי באופן מופגן ובוטה, ואל לה להתנער מההשלכות של צעד זה על דמותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהיהדות הממסדית בישראל עושה כל מיני הפרדות. רוב ההפרדות האלה הן בתוך העם היהודי- דתיים-חילוניים, חרדים-כיפות סרוגות, יהודים ''כשרים''- כאלה שיהדותם מוטלת בספק, אשכנזים-ספרדים וכולי, עד כדי שבבי-כתות ורסיסי-חצרות של חסידים בבני ברק וירושלים. נכון שכשהם שולטים במשרד הפנים הם גם עושים כמיטב יכולתם להפריד בין יהודים ללא יהודים. זה המשך להתנהגות הכללית שלהם, שכולנו סובלים ממנה ולא מעיד על גישת הרוב במדינה, רוב השבוי בידי המיעוט המסויים הזה בגלל פגמים בשיטת הבחירות. בהזדמנות הראשונה שתהיה הרוב יעיף את המיעוט הזה לפינה שאליה הוא שייך, ועד אז נא לא להאשים אזרחים ידועי סבל כאילו הם שותפים לסגרגציות שהמיעוט הזה מנסה להשליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם בישראל יש יותר מדיי אנשים שלא קולטים ומבינים כלום מעצמם ומהסובב. יש את זה גם בארה"ב. גרתי שם מספיק שנים כדי לראות את בעיירות הקטנות ובמרכזים ההרוסים של הערים הגדולות, כולל קבוצת הלבנים המטומטמים שקוראים להם שם "זבל לבן". רק מה, האנשים האלה לא מצביעים בבחירות באמריקה, כי הם לא יודעים מתי ואיך ולא מצליחים לרשום את עצמם בזמן. הם גם מנותקים לגמרי מהמציאות החברתית פוליטית, ומתעסקים יותר בשתייה, סמים, הימורים, מופרעויות דתיות, או סתם בשגרה של דבילים. זה המזל של ארה"ב. בישראל האנשים האלה, שגם כאן הם מטומטמים באופן מבהיל ויש מהם הרבה, הולכים לבחירות וכן מצביעים לכל מיני אנשים, שכל אדם הגון היה מתרחק מהם. מדוע מדינת ישראל צריכה כל כך הרבה הפרדות? מדוע צריך גם הפרדות בין היהודים? אין לי ממש תשובה על זה, כי אני לא בדיוק אוהבת לחשוב על כך, אבל אולי כי אין ברירה. אולי ההבדל בין התרבויות הוא כל כך גדול, שאי אפשר לגשר עליו. אסור גם לשכוח שהאוכלוסיות הלא-דמוקרטיות של ישראל, כמו הש"סניקים, החרדים, חלק מהמתנחלים, רוב הערבים מביאות את רוב הילדים בשנים האחרונות. כניראה שהחלום הציוני-חילוני-דמוקרטי של דור המייסדים מתנדנד, וכניראה שאף אחד באמת לא יודע לאן המדינה הזאת הולכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי שלום, אינני יודע מדוע נוקטת מדינת ישראל באי קיום אפשרות נישואים אזרחיים - ואינני רוצה כלל להיכנס לספקולציות שונות בנושא, המתיימרות להיות קאוזליות בתשובתן לפשר תופעה זו. מכאן אף מסתבר כי טענתך הגורסת כי 'כל מי שמכיר את ישראל יודע שהנושא קשור בכלל למאבקים בין דתיים וחילוניים ולא לסגרגציות כאלה ואחרות' אינה מספקת כל מידע רלבנטי ואובייקטיבי באשר למדיניות מדינת ישראל בנקודה זו, כי אם את זווית דעתך הישראלית, כמדומני. נסיגתי למושג ה'קוואזי אפארדהייד' נבעה מרצון ברור ומודגש להתייחס לתופעות אמורות אלו בתחומי הקו הירוק בלבד, שם מדינת ישראל מקיימת - עדיין - מדיניות סגרגטיבית 'בלבד'. בקונטקסט כללי יותר, הכולל את שטחי כיבושי 67, הרי שלשיטתי מקיימת מדינת ישראל בהחלט מדיניות 'אפארדהייד פאר-אקסלנס' בשטחים אלו - ולו מהפרדתו הגורפת של חוק תושבי השטחים, קרי הפלסטינאים לחוק אזרחי מדינת ישראל היהודיים המתגוררים במקום, קרי המתנחלים למיניהם. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר כמה ימים ושימוש חוזר ונשנה שלך במילה, בוודאי איני היחיד שתוהה: למה ד' אחרי ה-ר'? לא רק באנגלית כותבים Apartheid, אלא גם בגרמנית (עפ"י מילון קולינס-פונס). נכון שבגרמנית מבטאים, כנראה, "אפרטהייט", אבל זה לא סיבה לשנות את הכתיב בכיוון ההפוך. האם יש סיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לתמיהה, אך יש להוסיף כי את המילה הוגים גם באנגלית ''אפרטהייט'', ובכל מקרה מקורה הוא מאפריקנס, שהיא ניב הולנדי מקומי של המתנחלים הלבנים בדרום-אפריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד שלום, הסבריי לכתיבתי זו מונחים בתגובתי למגיב המוכשר וחד העין ירדן ניר. אגב, גם שם משפחתך הינו הולנדי-אפריקאנרי, ועל מנת להראות ולהוכיח קרבת האותיות 'D' ו'T' בשפות הצפון אירופאיות [הינדו-גרמאניות] הרי שבהולנדית ובאפריקאנרית שם משפחתך נהגה ונכתב כ'דנבום' (Deneboom), בעוד שבשפה הגרמנית, אשר יותר 'חדה' בצורת הארטיקולאציה שבה, מתבטא שם זה כ'טנבום' ו/או אף למעשה בשמו הגרמני המדיוק 'טננבאום' (Tannenbaum), שפירושו המדוייק, הן בהולנדית והן בגרמנית הינו עץ אשוח. שם משפחה כמו לדוגמה 'הארט' יכול להכתב בהולנדית, באפריקאנרית ובגרמנית כ-Hart ו/או Hardt, אולם בהולנדית הסיומת DT מאפשרת השמעת העיצור כ'D' בלבד, בעוד שאין הדבר כך בגרמנית. האנגלוסכסים עם שפתם האנגלית אימצו את צמד האותיות DT לעיתים כ-TH, המבוטא בכל זאת כ-T, במידה והמילה אינה קיימת באופן מקורי בשפה האנגלית. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הניסיון המשפחתי שלי עם יוצאי הולנד, ישנה בעיה אמיתית לדוברי הולנדית להגות D בסוף מילה, והם נוטים להפכה ל-T או ל-DT, ברוב המקרים. על כן, שמי בקרב סבי וסבתי נהגה : גלעט (GILADT), וכך גם שמו של אבי, שנשמע בפי הוריו כמו שמה של עלמה ממוצא מרוקאי. מרבית דוברי העברית מלידה מגלים חוסר הבנה וחוסר הזדהות מוחלטים לבעיות אלו של רגישות לשפה ולהגיות שונות, ונוטים לקצץ ולהוסיף כטוב על ליבם בהתקלם בשם משפחה אירופאי זר ומוזר (רשימת שמות המשפחה שהוצמדו לי עולה על 20 דוגמאות שונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא. אין על ה"קננגראס" שמישהי פעם קראה לי (כשהשם הנכון היה רשום לה מול העיניים! בכתב היד שלה עצמה!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר היקר, הצדק עימך והטעות כולה שלי. הדבר היחידי שניתן לטעון בזכות צורת כתיבתי זו הינה העובדה כי שם עצם זה מקורו משפת האפריקאנס, והללו, כפי הנראה, כתבו מילה זו 1 בעברם היותר רחוק עם העיצור 'D' ו/או עם העיצור הגרמני-הולנדי 'DT'. היו אלו האנגלים אשר החליפו קונזונאנט זה באותיות 'TH'. הגיית המילה בשפת המקור נשמעת גם בימינו אנו כעיצור 'D', אך אין מילה זו נכתבת באותיות לטיניות באופן שכזה באף שפה אחרת, היות והתעתיק 'TH' קיבל את הבכורה. מכיוון שמילה זו, מסיבות מובנות, הינה על תקן מילה בינלאומית, הרי שיש לכבד התעתיק האנגלי/בינלאומי גם בשפה העברית ולכתוב 'אפארטהייד' ו/או 'אפרטהייד'. אין זו הפעם הראשונה שאני נדרש למילה זו; בתגובה אחרת וקודמת שלי הצעתי בהומור מסויים לשנות ולגייר את המילה אפארטהייד ל'יודישקייט' (יודישקייד, כפי שרשמתי אז) לתיאור מצב ההפרדה הקיים והנהוג בישראל. להלן התגובה האמורה בברכה א. מאן 1 המילה נכתבה באפריקנס עתיק באופנים הבאים: Apardheid
Apardtheid Apardtheidt |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר אחד יכול להאמר לזכות אמירה הס. כשאמירה הס מדווחת, היא *מדווחת* את המציאות, גם (ובעיקר) כאשר המציאות לא מצלצלת טוב לאוזניים ישראליות. הפרשנות שלה היא עניין אחר. גם גדעון לוי כותב ב"הארץ" מנקודת מבט דומה, אבל שלא כמו עמירה, הוא לא מדווח. הוא מנסה להתאים את המציאות לאמת הפרטית שלו. לפחות היתה לו את ההגינות להודות בכך בראיון עיתונאי. זאת הסיבה שלפעמים אמירה הס חתומה על ידיעות חדשותיות וגדעון לוי לעולם לא יהיה חתום עליהן. שיהיה ברור, הבנה לסבל הפלסטינאי אינה פוסלת כתבים. הבנת הצד הפלסטינאי אף תורמת לדיווח, וע"ע מאמרי הפרשנות האובייקטיביים של דני רובינשטיין בעמוד הראשון של "הארץ". ועוד על גדעון לוי. זכורה לי כתבה שלו (אולי ב-twilight zone של "הארץ") על קדושי החמאס הכלואים במגידו. אלו היו אנשי משפחה למופת שגורמים ל-snm להראות כמו קייטנה. מאז הכתבה הזו, קריאת כל דבר מפרי עטו דורשת ממני מאמץ מיוחד. כותבים כמו גדעון לוי ואורי אבנרי אולי מנסים לחנך את היהודים הישראלים. אבל ברגע בו הם אשרו את השימוש בכתבותיהם לתקיפת מדינת ישראל (כפי שהיום קורה בדרבן), הם לעולם לא יצליחו עוד בכך, ורק הפכו לשחקנים מרכזיים בתעמולה האנטי-ישראלית. ועוד נקודה למחשבה. חלק גדול ממאמרים אלו מתורגמים לעיתונות הזרה עם הסאב-טקסט הקבוע של "גם הישראלים מודים שהפלסטינאים צודקים". לצערנו, ההסברה הפלסטינאית לא סובלת מבעיות דומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר שאתה מציין את אמינות דיווחיה של הס (עמירה, אגב). לפני שאני ממשיך ומסביר, אציין שאני חושב שכתיבתה של הס היא לגיטימית, כמו גם פרסום מאמריה ב"הארץ" ובני"ט. הס בחרה בדרך שהיא בוודאי לא קלה מבחינה אישית, בשם הדברים שהיא מאמינה בהם. ועכשיו, לסיבה שכתבתי שההערה שלך מוזרה: לא מזמן פסק ביהמ"ש נגד "הארץ", לוי והס בתביעת-דיבה שעניינה היה *דיווח* של הנ"ל (אינני זוכר את הפרטים, אבל נדמה לי שהם דיווחו כי מתנחלים ירקו ובעטו בגופתו של פלסטינאי), פשוט מכיוון שהנתבעים לא הגישו כתב-הגנה. "הארץ" טען אז שדבר התביעה המתנהלת נגדו לא הגיע לידיעתו, ושזו הסיבה היחידה שלא הגן על עצמו. אני דווקא חשבתי ש"הארץ" נהג בחכמה, כשהעדיף לספוג הפסד "טכני" בתביעת-הדיבה, שלווה בדיווח קצר בעתונות, במקום להגרר לדיון מתוקשר בביהמ"ש, או להתפשר עם התובעים (ובכך להודות אולי, במשתמע, בכך שהדיווח לא היה מהימן). אם אכן כך הדבר, נראה (לפי תגובתך) ש"הארץ" אכן הצליח להגן על הרושם שדיווחיה של הס אמינים. למען הסר ספק: אינני מנסה לטעון ההיפך, רק רציתי להסב תשומת-לב למקרה המעניין הזה (שאמנם מנע בירור של הסוגייה). ייתכן, אגב, שהיו מאז התפתחויות בפרשה, שאינני יודע עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה לא זכור לי היטב, אבל אם אני לא טועה, בהכרעת הדין שפורסמה נכתב שהתביעה היתה כנגד עיתון הארץ והעיתונאי גדעון לוי. טענת ההגנה היתה שבמאמר פובלציסטי, להבדיל מדיווח או תחקיר עיתונאי, אין צורך לבקש את תגובת הנדונים. לא זכור לי שהתביעה היתה גם כנגד עמירה הס. ייתכן כמובן שהמדובר בשתי תלונות שונות. בכל מקרה, בהשוואה בין עמירה הס וגדעון לוי, אני עדיין מסוגל להתייחס לעמירה הס כעיתונאית (אולי עם דעות שונות משלי), ולגדעון לוי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאתה מתייחס ל''טענת ההגנה'', אין לי ספק שלא מדובר על המקרה עליו כתבתי למעלה - בו כלל לא הוגש כתב-הגנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם מדובר אם כך בתלונות שונות, שרק מוכיחות שב"הארץ" מפרסמים כתבות כאלו ללא בדיקה מספקת. בכל מקרה, התגובה שלי לא באה להגן על עמירה הס, אלא להדגיש שיש כתבים יותר גרועים/קיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיפוש קל שערכתי נראה שהמצב הוא דווקא הפוך. התביעה הייתה רק נגד הס, ולא נגד לוי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |