|
||||
|
||||
ההתיחסות שלי לאוביקטיביותם או ההפך של הס פרידמן וקראוטר היתה בתגובה למר מאן, שתקף את כתיבתו של קראוטר. לגבי עמירה הס- כשהיא כותבת בהארץ ישראלי ממוצע יודע לקבל את דיווחיה בפרופורציות הראויות להן. כשמאמר שלה מופיע ב-NYT הקורא פחות יודע איך לקבל את זה (קורא ממוצע, אפילו כשמדובר ב-NYT, אינו קורא עשרה מאמרים מעשרה מקורות שונים, משווה, מנפה ומסדר מחדש). לכן מאמר מעוות של הס בחו"ל, ועוד כזה שבו היא מזדהה כישראלית, מדאיג אותי יותר מאותו מאמר בארץ. אנשים עלולים לומר לעצמם- וואו, אם אפילו הישראלים מעבירים בקורת חמורה על ממשלתם, הפלשתינאים כנראה צודקים בכל מה שהם אומרים. אם אתה חושב שאני מגזימה- עיתונאים זרים שחוטפים בקורת מישראלים על פרו פלשתינאותם מצביעים פעמים רבות על מאמרים כמו של הס, ואומרים- אם הישראלים מעבירים בקורת כזו, למה לי אסור? נכון שמאמרים פובליציסטיים אינם חדשות ממש אלא עמדתו האישית של העיתונאי (והקורא הנבון אמור להפריד כאן בין לבין). אך לעתים מופיעים מאמרים פובליציסטיים כאלה תחת הכותרת "חדשות". דוגמה קבועה לכך היא מאמריו של רוברט פיסק, שכותב באינדיפנדנט, וששונא את ישראל כמעט כמו הס. מאמריו האישיים בעליל מופיעים תמיד בעמודי החדשות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |