בתשובה לג. שמעון, 02/09/01 22:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעון, מה דעתך על הצעתו של תום פרידמן, הכתב המדיני הבכיר של העתון, שמכיר לפני את האזור (הוא היה שליח העתיון ללבנון בזמן המלחמה, ולירושלים) לדעתו הפתרון טמון בזה שישראל וארה"ב יבקשו מהאו"ם או גוף אחר דמוי או"ם, להשתלט על הגדה ועזה, ליצור ישות מדינית תחת שלטון הגוף הבינלאומי הזה, א-לה קוסובו ובוסניה. אני מניח שהוא מתכון שהכיבוש ימשך עד שיגיעו ימים שבו הפלסטינים יוכלו לנהל בעצמם את עצמם ללא איום וסכנה לישראל. הבעיות שאני רואה: 1) ישראל צריכה לפנות את השטחים - הפוליטיקה הפנימית לא מאפשרת את זה היום 2) האו"ם או תחליפו צריכים למגר את הטרור. אולי פרידמן מתכוון שהערבים והפלסטינים יעזרו למאמץ הזה, למען המטרה של השגת מדינה ללא מעורבות ישראלית 3) האם אמריקה, במיוחד זו של בוש, תהייה מוכנה לסכן ולהקריב חיי חייליה. אותה שאלה לגבי אירופה או כל מדינה אחרת שתשתתף בכוח הכיבוש הזר. הוא הבטיח להרחיב ולפרט את הצעתו בטורי אופ-אד הבאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
4) רש"פ ומדינות ערב יתנגדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, קראתי את כתבתו זו של פרידמן ואכן אף אני הופתעתי מהצעתו להכניס כוחות נאט''ו לשטחי הרשות. אני מקבל את ניתוחו שכל הפתרונות המוצעים כרגע (מיצ'ל וכו') לא יעבדו, קרי, האלימות לא תפסק, אולם כמוך אני מפקפק אם הרעיון של נאט''ו ביו''ש ובעזה הוא בר ביצוע, בין היתר מהסיבות שמנית. פרידמן עצמו ציין שרעיון שלו אינו פשוט וקל ליישום, וכאמור, הבטיח לנסות לבסס אותו בכתבותיו הבאות. היות שאני רוחש לו כבוד רב אני ממתין בינתיים בסבלנות להסבריו הנוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצ'ארלס קראוטהאמר (Charles Krauthammer) יש רעיון אחר, אותו הוא מעלה ב-Weekly Standard תחת הכותרת Arafat's War- How to End it אם שרון מאמץ רעיונות של עיתונאים אז זה הרעיון שעליו הוא יילך.המאמר די ארוך אבל שווה לקראו- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך אסתי, ממש כבמקרה ה"ה פרידמן וספייר, הרי שאף קראוטהאמר - כנראה מתוקף יהדותו - מוטה באופן חד צדדי ואגיטטיבי כלפי העניין היהודי. ברשותי מאמרים משעשעים משבועון TIME של שנת 90, אשר בהם נוזף קראוטהאמר באומות העולם על שהללו נוקטות בסטנדרט כפול, בבואן לדווח על מעשיה המחרידים של מדינת ישראל כנגד אוכלוסיית הפלסטינאים באינתיפדה הראשונה. קראוטהאמר מתפלא מדוע לא נוזפים במדינות אחרות 1, אשר אף הן מבצעות מעשים מחרידים - אך שוכח כמובן לציין שישראל מבקשת להשפט ולהמנות כמדינת עולם ראשון, ולזכות ליחס המתבקש מחברות במועדון זה. שלך בברכה א. מאן 1 המדינות האחרות אשר קראוטהאמר מביא הינן כולן מדינות עולם שלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן האיש אינו אוביקטיבי. לא באתי להמליץ עליו אלא להפנות את תשומת לב המגיבים לרעיון שלו. אני חושבת ששרון אכן יילך בדרך זו, לפחות חלק א' של הדרך- התקפה מסיבית כוללת ומהירה על כל המפקדות וכו', בבת אחת. אשר לחלק ב (גדר הפרדה, הרעיון האהוב עליך) קשה להאמין ששרון יאמץ דרך זו. מצד שני, אומרים שהוא יודע להיות פרקטי כשצריך, אז-מי יודע. אשר למדינות המערב- אני חושבת שיתרונן המוסרי על ישראל נובע מכך שהן לא נמצאות במצב בו נמצאת ישראל. תמיד קל להטיף לאחרים כשאתה לא במקומם. כשהן כן במצב פרובלמטי מבחינה מוסרית, הן לא מתנהגות יותר טוב מישראל, החל מהרג אלפי אזרחים סומליים ע''י האו''ם, דרך היחס לפליטים מצד אוסטרליה וכלה בציד הלויתנים של נורבגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, פרידמן פרסם היום את מאמר ההמשך בדבר הצבת כוחות נאט"ו: התזה שלו בקיצור נמרץ היא זו: ראשית הוא מראה שאין כרגע שום הצעה סבירה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. שנית, הוא סבור שהסכם המסגרת לפתרון שהציע קלינטון הוא פשרה סבירה, אולם ישראל לא תקבל את ההצעה כי היא נכוותה עם ערפאת. ולכן הוא מציע את הקומבינה הבאה: הצעת קלינטון תיושם בשטח והמשטר של ערפאת ישאר על כנו (+ משטרה פלסטינית עם נשק מוגבל כפי שיש לה עתה) וכדי להבטיח שלא תהינה התפרצויות איבה יוצב לאורך הגבולות כוח נאט"ו שימנה 30,000 חיילים (בדומה לקוסובו) - ובא שלום על ישראל. פרידמן מסיים את מאמרו בציינו שהוא ער לכך שלהצעתו יש חולשות ומגרעות אבל לדעתו כל האופציות האחרות גרועות פי כמה. רון, שאלת מה דעתי על ההצעה. ובכן, כמי שתמך בפשרה שהוצעה בקמפ דיויד זה נשמע לי די מפתה. אולם אני רחוק מלמהר להתפתות כי: א. ברגע שייכנס לאזור כוח בינלאומי כנאט"ו נאבד במידה רבה את ריבונותנו וגם יהיה זה וויתור על עקרון של קונצזוס לאומי ציוני: על מדינת היהודים ישמרו רק יהודים כי אנחנו יכולים לסמוך בסופו של יום רק על עצמנו. ב. כמה זמן יישאר כוח נאט"ו הזה? בארה"ב חוזרת ועולה השאלה מתי ייצאו האמריקנים מקוסובו, ועוד לא עברו שנתיים מאז נכנסו. כמה זמן יעבור עד שחיילי נאט"ו יתחילו לעלות בלהבות השמיימה מפיצוצים של החמאס (ובתמיכה של חיזבאללה וסדאם חוסיין שרק מחכה להזדמנות כזו כדי לגמול לנאט"ו). ומשום מה אצל האמריקאים בכל פיצוץ כזה נהרגים במספרים גדולים. אחרי הפיגוע במפקדת המרינס בביירות שנהרגו בו למיטב זכרוני כ-250 חיילים אמריקנים הם קיפלו את הזנב והסתלקו משם כל עוד רוחם בם. כפי שציינת האמריקנים לא ישושו לשלוח כוחות שיטור לכאן מחשש לאבדות. גם הצרפתים הספיק להם הקטע שלהם באלג'יריה, והם לא ישלחו חיילים להסתבך כאן עם הפלסטינים (אני מניח שבעניין זה הם לא ממש סומכים על ערפאת שישמור על החיילים הצרפתים מפני מתאבדי החמאס). בקיצור, כוח נאט"ו זה יהיה שבוי של ערפאת שיחליט בכל פעם אם הוא נותן אור ירוק לטרור או לא. ובנוסף לכך יכולים כמה גולדשטיינים יהודים להחליט שהם גם רוצים להרוג חיילי נאט"ו ואז אנחנו נקלע לבעיות שלך תדע איך יוצאים מהם. ככל שאני ממשיך לחשוב על הצעתו של פרידמן אני רואה עוד ועוד תרחישים בעייתיים ביותר, אני חושש שהרעיון שלו לא יעבוד, שלא לדבר על כך שלא ארה"ב ולא ישראל יקבלו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המפתח טמון בהכרה ובקונצנזוס (שעדיין לא קיים) הפנימיים. אפילו כוח-פרידמן חיצוני שיתגבר על מוראות האימים מבירות (גם הצרפתים חטפו שם אם אני לא טועה), מפיצוץ המפקדה האמריקאית בסעודיה וגרירת גוויות המארינס הטראומטית בסומאליה, גם כוח כזה יקום או יפול על הנכונות הישראלית לפשרה בה אתה תומך, יותר מאשר על הנכונות הפלסטינית לעצור את הטרור. אבן הראשה היא השטחים וההתנחלויות וכל עוד הציבור רוצה להחזיק בהם, שום פתרון קסם (כולל גדר-אלכסנדר) לא יעבוד. ההחלטה הישראלית תכתיב את המהלכים הבאים. אם מועדות פני ישראל להחזיק בשטחים, מכל סיבה שהיא - היסטורית, פסאודו-היסטורית, דתית, רגשית, בטחונית או סתם דווקאית - הרי שעליה לפעול בנחישות ליישום ריבונותה בשטחים, עם או בלי מתן אזרחות לתושבים הפלסטינים, אך תוך הכרה והבנה בהשלכות צעד שכזה, ונכונות לשאת בהם. אם רוצים ללכת בדרך הפשרה בה אתה תומך, אז גם צריך לבצע בנחישות. בכל מיקרה, להתרכז במטרה ולחתור אליה. כמובן שתוך מלחמה בלתי מתפשרת בטרור (הסימפטומים) והתרחקות מכל שאיפות אידאיות אוטופיות (Pie in the sky) המושכל הראשון הוא החלטה אסטרטגית, כשכוח פרידמן יכול להיות כח עזר אבל לא הכח המניע. שים לב שהתנהלות ישראל נובעת משיקולים אגואיסטיים והחלטה אכזרית ולא פילנטרופיים, אם כי אגואיזם אין פרושו זניחת החמלה וההבנה לצרכיו של האחר. בדרכו העדינה והנאיבית (טוב, הוא היה מאנשי ברית שלום) אמר גרשם שלום מייד לאחר מלחמת ששת הימים שלישראל דרוש אומץ מוסרי לקבל על עצמה סיכונים "חסיד גמור ישאף לחיי שלווה לשוא, אם השלום אינו לרצון שכנו" יעקב טלמון הזהיר מפני ה Sacro egoismo האנוכיות הקדושה של מוסוליני והזהיר מפני הדיסונאנס שקיים בין זכות ההיסטורית ולרוב הדומם. "שומה על המדיניות הישראלית לנווט בתבונה בין אי-האמונה האפשרות של הסדר כלשהו עם העולם הערבי...תוך השענות מוחלטת על כוח תוך הסלמה בלתי פוסקת ;ובין ותרנות בהולה הנובעת מהשקפה שהנוקשות של הערבים ולחץ המעצמות יכריעונו עד כדי נסיגה מלאה" תוך אזהרה ממשפטה של ההיסטוריה שבה היחסים בין שליטים לאוכלוסיה מתמרדת היא מעגל קסמים של מרי, דיכוי, טרור ואמצעי הרתעה. חד, ברור ואכזרי מכולם היה לייבוביץ שהזהיר ב 1968 שלא יהיו פועלים יהודיים ( קרי, ישראלים) ואלה יהיו מפקחים, שוטרים ושוטרי חרש השולטים על אוכלוסיה עוינת, שיצטרכו לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית ורכישת משתפי"ם, וחשש לניוון ושחיקת צה"ל לכדי צבא כיבוש. לגיטימי לחברה לבחור לעצמה את דמותה, אבל צריך לדעת מהי משמעות הבחירה, לבחור, ולפעול לאור הבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
deux ex machina עד שלא ישפיע איזשהו גורם חיצוני על המערכת (או שהיא תקרוס מפנים ) ספק אם כוחות האינרציה המולידים את רמת הסכסוך הנוכחי יוכלו לצאת משיווי המשקל בו הם נתונים.הדמוקרטיה הסכיזופרנית הישראלית תמשיך לפתח מנגנוני חיות (אזורי התפר הוירטואלים המוצעים לאחרונה הם דוגמא נוספת לכושר המצאותיה) בסך הכול הרוב היהודי של חבריה חי עדין עם המצב הנוכחי ,לא רע בכלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |