בתשובה לטלי וישנה, 07/12/03 20:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על איזה שיעורים מדובר? ועד כמה ניתן לאפיין את קבוצת הסיכון להשפעה הזו? ומה יש להגיד על שיעורי התחלואה הנוספת, ביחס לשיעורי התחלואה משומן מן החי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחוזים - אני אנסה לברר. לו היה ניתן לאפיין את קבוצת הסיכון - המצב היה קל בהרבה. (היו מזהירים את האוכלוסייה הזו מפני עישון קנביס). כיום אין אפשרות כזו. הסעיף האחרון נראה לי לא רלוונטי. (אם רעל אחד מותר נתיר גם רעל אחר?) מכל מקום יש כמה הבדלים: 1. אני חושבת שסכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60. 2. קנביס יכול להיות מסוכן אפילו בעישון בודד, מה שאין כן בשומן מן החי הדורש נזק מצטבר. 3. שימוש בקנביס מהווה איום גם על הסביבה (החולה יכול להפוך למסוכן), מה שאין כן בשימוש בשומן מן החי. אם תענה לי מה בנוגע לסיגריות, תשובתי תהיה שמן הראוי היה לאסור גם את השימוש בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקידוש הבריאות מעל הכל הוא לא ערך ראוי. המדינה מתירה לי לאכול שוקולד וכוללת את טיפולי השיניים בסל הבריאות. זה היחס הנכון של חברה ליברלית, שחירות הפרטים בה היא ערך שהמדינה רואה לשלם תמורתו כסף. לכן גם הסעיף השלישי בתגובתך לא מוסכם עלי - גם בשימוש בשומן מן החי החולה הופך לנטל על מערכת הבריאות. על כן לדעתי האחוזים הם העיקר. לא אענה לך בסיגריות על סמים - אני חושב שניקוטין וזפת הם (יחד) סמים קשים. ואף על פי כן, לא הייתי אוסר בחוק שימוש בהן בהיקף של 2 סיגריות ביום - חרף הנזק. ישנם אנשים שבמשך כל חייהם מעשנים חצי ג'וינט ליום; ויש כאלה שהם משתמשים חברתיים בקוקאין מדי שבוע. זה משחק מסוכן, אבל כמו שאמרתי, הערך "בריאות מעל הכל" הוא ריאקציוני לטעמי. בכתבה מאירת עיניים של ארנה קזין תוארה לפני כמה חודשים תנועת-הנגד לגישה שהבריאות היא מעל הכל. אבל לא צריך להרחיק לכת לתימות תרבותיות – כל מי שיצא לטיול תרמילים באמריקה הדרומית יודע שהחיים הם לא מעל הכל. אני חושב ששיעור האנשים שיוצאים משם עם מחלה אקזוטית גבוה בהרבה משיעורם של המשתמשים שיוצאים מזה עם התקף פסיכוטי יחיד, שלא לדבר על סכיזופרניה. לו האידאולוגיה הזו היתה נחלת ה"מאבק בסמים", היה אפשר לכוון מאמץ מחקרי כדי לפלח למשל את האוכלוסיה ולהזהיר את הרגישים יותר (להתמכרות, למשל, או לאפקט פסיכוטי). כרגע עסוקים מדי בלהכרית את היער. אם להיות קומי: אולי כבר יהיה קמפיין נגד עישון מריחואנה, בתוספת מתכונים לספייס-קוקיז? הרי חצי מכל נזקי המריחואנה הם האפקט המסרטן שלה. והערה אחרונה: באתר הרשות למלחמה בסמים, שעל העיצוב שלו הופקד כנראה סטלן לא קטן, לא מוזכרים אפקטים פסיכוטיים כלל בעמוד המוקדש לנזקי המריחואנה. מה, מחששים לא מבינים מה זה סכיזופרניה? הרי הם כולם סטודנטים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם כפרט והחברה כחברה (למשל בהפניית משאבים) לא מתייחסים לחיים כאל ערך מעל לכל. השאלה היא שאלה של גבולות הליברליות. סמים, כולל סמים ''קלים'', הם לדעתי מחוץ לגבולות הליברליות הזו. אני מודעת לזה שאנשים אחרים ישימו את הגבול במקום אחר. רעיון הפילוח הוא רעיון מעניין. באופן עקרוני, כאשר נמצאת תרופה שיכולה לסכן בצורה קשה חלק מהאוכלוסייה הנטייה היא להוריד אותה כליל מהמדפים. במידה מסוימת המקרה של סמים ''קלים'' דומה למקרה זה - מדובר בחומרים שעשויים לגרום סיכון משמעותי לקבוצה מסוימת באוכלוסייה. צריכה להיות גם התייחסות שונה לחומרים שגורמים נזק מצטבר (אבל הנזק החד פעמי שלהם הוא זניח) מול חומרים שעשויים לגרום נזק קריטי בשימוש יחיד. שומן מן החי, סיגריות, אלכוהול, שוקולד, שייכים לקבוצה הראשונה. סמים לקבוצה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אופטלגין עלול לגרום נזק קריטי בשימוש יחיד. זה רק האחוזים שקובעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מגיעים למספרים, אז יש לך מושג כמה אנשים מתים בישראל כל שנה מעישון סיגריות רגילות, בד"כ לאחר חולי ויסורים להם ולסביבתם, יסורים שנמשכים כמה שנים והמון כסף שלהם, של המשפחה ושל המדינה? רמז: זה יותר מכל הטירור, תאונות הדרכים, תאונות המטיילים בחו"ל ועוד רשימה ארוכה של דברים הנחשבים למסוכנים/מפחידים/מאתגרים ובניגוד לשחושבים חלק מן המעשנים, הסבל מתחיל הרבה לפני גיל 80. ועוד רמז: כולנו שמענו את המספרים הבלתי נתפסים. הם הופיעו לא פעם בדו"חות באמצעי התקשורת ובפרסומות שהופיעו בכל פינה (רדיו, טלויזיה, תחנות אוטובוס, עיתונות), אבל עקב התניות מסויימות בהן אנו שרויים, מידע זה סווג כדל ערך ופינה את מקומו בזיכרון לאחר זמן קצר לדברים שנתפסו כבעלי חשיבות גדולה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מושג. אני לא בטוח למה המלבן מופנה אלי. כמו שכתבתי פה, אני סבור שסיגריות הן סמים קשים, או לפחות מציבות בעיה חברתית שגדולה בהרבה על המריחואנה, גם אם תאושר כחוקית. ההבדל הוא בעיקר בפיזביליות של הפתרונות לבעיה. את הסיגריות כבר לא ניתן, מבחינה פרקטית ודמוקרטית, להוציא מחוץ לחוק. בעוד שאת הקראק אפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שלא אליך צריך הייתי להפנות את תגובתי הקודמת. אני חושב ש''נדלקתי'' בגלל הביטוי ''קידוש הבריאות'' ובגלל שהזכרת את הסיגריות בדרך אגב, כאילו שמדובר בעוד סכנה, אחת מיני רבות, וחשוב לי להדגיש שלא כן היא. זהו הדבר האמיתי גם אם הפחות מפחיד מכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהם המספרים הבלתי נתפשים? האר את עינינו. ואתה לא צריך להאמין לכל הדו"חות והפרסומים. אחרי הכל, נדמה לי שישנה אגודה הקרויה "אחת מתשע" שמבשרת לנשים כי אחת מתשע מהן, 11 אחוז, תחלה בסרטן השד, כאשר הנתונים הפשוטים של תמותה מהמחלה הם של 2 אחוז בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. 11% מהנשים תחלנה בסרטן השד. 2% (מהנשים? מהחולות?) ימותו מסרטן השד. מה לא בסדר כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, טעיתי פעמיים: פעם אחת כשהתייחסתי לתמותה במקום למקרים חדשים ופעם שנייה כשבלבלתי בעצמי בין הדברים. נתוני האמת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם שאחת מ-13 נשים תחלה. עדיין רחוק במידה ניכרת מהאחוזים הנ"ל. מעבר לכך, עבור כ-30 אחוז מהחולים – נשים מבוגרות מאוד – לא נהוג ליישם טיפול רדיקלי, כך שלמעשה אם התגלה ואם לאו מניחים אותן באשר הן. קצב התקדמות הסרטן במקרים כאלו הוא איטי מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערכות שקראתי למספרם של אלו שמתים רק 1 מעישון הן בין 5000 ל10,000 בשנה בישראל. גם ברוב העולם המערבי השיעור דומה - סדר גודל של פרומיל מן האוכלוסיה בשנה. לגבי שיעור הירידה בתוחלת החיים של מעשן/נת, אני מכיר מספרים הנעים בין 5 שנים ל20 שנים. לזאת חשוב להוסיף את שנות הסבל הקודמות למוות. 1 כלומר, למשל מכלל הלוקים בסרטן הריאות לוקחים כ9/10 (בערך) שאלמלא העישון לא היו לוקים במחלה, ולא את כל אלו הלוקים במחלה זו. כעשירית היו לוקים בה גם ללא העישון. אגב, מי שמחפש תירוצים גם ימצא "מחקרים" הטוענים שסיגריות דווקא מעריכות את החיים בכשנה וחצי (אני מצאתי). אבל אם היו מספיק בעלי עניין כלכלי ומכורים בנושא חציית הכביש בעיניים עצומות, גם שם היו נמצאים מחקרים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראים שעלות המעשן למערכת הבריאות והסיעוד אינה גבוהה יותר מזו של לא מעשן, משום שאותן 5-20 שנה הן בטווח גילאים שלרוב הוא בעל עלויות בריאות גבוהות במיוחד. אם להאמין לכל המספרים האלו, ניתן להתרשם כי מי שאינו מעשן, אינו שותה, אינו אוכל בשר ובוודאי שאינו משתמש בסמים לא חוקיים, צפוי לחיות עד גיל 4703, פלוס מינוס שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם לא, זה לפחות יראה לו ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקרה, מי שאינו מעשן, אינו שותה, אינו אוכל בשר ואינו משתמש בסמים לא חוקיים ימות בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא איך הוא ימות, אלא איך הוא יחיה. (אם בכלל ניתן לקרוא לזה ''חיים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה לחיות בלי עישון, שתיית אלכוהול, אכילת בשר וצריכת סמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה מוסיף לרשימה עוד כמה תחביבים מטעמי "זה לא בריא", התשובה היא: השעמום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוסיף עוד תחביבים, דיברתי על ארבעת הדברים הספציפיים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם לא חסרים *לך*, אז אין *לך* שום בעיה. אבל אפשר להגיד את אותו הדבר על סקס, שוקולד או רכבות הרים (כולל שילובים בין השלושה). לי למשל לא אכפת לוותר על העישון (אני לא מעשן). אני לא מתכוון לחשוף את הפרטים (השמורים במערכת, ללא ידיעת המערכת) לגבי הסמים הבלתי חוקיים, אבל זה אכן נראה לי מאוד אידיוטי מצידי אם אוותר על השאר מטעמי "זה לא בריא". אלו פשוט דברים מהנים. הנאה היא לפעמים חשובה יותר מבריאות. בגדול, נראה לי שגם קריאת ספרים (או תגובות באייל הקורא) זה לא ממש בריא לעיניים. בריאות זה לא הכל בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, ב תגובה 190041 שאלתי שאלה פשוטה, שהתייחסה לסוגריים של דורון הגלילי. עם כל מה שכתבת לעיל אני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מה שכתבתי ואתה מסכים איתו הוא רוח הדברים של מה שכתוב בסוגריים של דורון הגלילי. אני לא חושב שהוא דיבר ספציפית אך ורק על עישון, אכילת בשר ו/או שתיה (אני מניח שהוא יגיד שחיים שיש בהם *רק* את אלה הם גם לא מציאה כל כך גדולה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ייצגת אותי בכבוד. אתה השני שעושה זאת היום. אני מניח שאני כבר יכול לפרוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקס זה גם בריא, גם לא עולה יותר מדי כסף (חוץ ממקרים פתולוגיים), וגם לא דורש הכשרה מיוחדת. סקס — הנשק של העם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר המתים מסרטן ריאות הוא כ-1200 איש מדי שנה. כלומר, אנחנו אמורים לקבל כאן כאלף ושמונים מקרים של תמותה המיוחסים לסיגריות. מה עם השאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרקורד הבריאותי של מעשנים כולל עושר רחב ומעניין של חוויות מלבד סתם איזה סרטן ריאות פושטי. ראה למשל http://www.health.gov.il/units/eduction/catalog/smok... או http://www.lung-rmc.co.il/haktana.html . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אחרי צירוף הנתונים הללו – וגם כאשר מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאין יחס של 100 אחוז בין עישון לסוגי הסרטן וטרשת עורקים עדיין לא מגיעים אפילו לרבע השיעור המרבי שנתת (המספר שקיבלתי הוא 2500). נוסף על כך הטיעונים גם שקריים בחלקם. למשל, נטען כי מספר מקרי סרטן הריאה עולה בהתמדה. על פניו, טענה זו אמורה להיות מופרכת, כיוון שמספר המעשנים יורד. אבל אם מקבלים טענה זו (כביכול, אנו סופגים היום נזקים מוגברים מן העבר) היינו אמורים לקבל מספר רב יותר של חולי סרטן ריאות, מה שאינו נכון לפי הנתונים: מספר החולים נותר קבוע על 20 לאלף בעשרים וחמש השנים האחרונות. השיעור הקבוע של חולים באוכלוסיה בכל סוגי הסרטן (התנודות זניחות) מצביעים על שורשים גנטיים ברורים, משום שהשמנת יתר, ירידה דרמטית בשיעור המעשנים (מכ-50 אחוז לכ-30 אחוז היום) אינם משתקפים כלל בשיעור החולים במחלות השונות. למעשה, המחלה היחידה שעלתה בצורה דרמטית ברבע המאה האחרון היא סוכרת, ואותה אפשר לייחס בהחלט לשינויים באורחות האכילה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הקישורים שנתתי הינם אקראיים - חיפשתי "נזקי עישון" ומבלי לבודקם יותר מדי הבאתי אותם. אם אתה רוצה מידע נרחב ומפורט בנושא, בין אם אתה רוצה לאמת את המספרים בהם נקבתי ובין אם 2500 נראה לך סיבה לא מספקת לקרוא לסיגריות "הדבר האמיתי" ממנו צריך לפחד, תצטרך לעשות מאמץ. המידע שלי הוא ממספר מחקרים עליהם שמעתי וקראתי את עיקר חלקם - בעשרים השנים האחרונות בעיתונות הכתובה ושאר אמצעי התקשורת. שים לב שכמו בתחומים אחרים הרשת מוצפת במידע גם בעניין זה ורובו אינו אמין. בדוק באתרי מרפא כגון: http://www.mednet.co.il (לרופאים בלבד) או כאלו באנגלית (ואם לא, אז לפחות שמור את הקישורים למקרה שתצטנן או משהו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמטריד אותי בטענותיך אינה האמירה שהעישון גורם לנזק. מוסכם על הכל שהוא אכן מזיק. יש לי בעיה, עם זאת, עם עובדות שאינן מבוססות ואמירות גורפות, שלעתים נראות כמו תחרות להדבקת כל צרה שבעולם לעישון. דוגמה יפה יכולה לשמש הסטטיסטיקה לגבי מקרי המוות הנגרמים מעישון. כל גורם בורר לו, בקווים כלליים, מה שמתחשק לו כדי להרכיב טבלה מאיימת ככל האפשר של נזקי עישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מבין שאתה לא בתחום וגם לך אין זמן לחקור את הנושא. אם לי היה, כבר הייתי אוסף כמה עשרות מחקרים בנושא, קורא את עיקרם, מעריך את תוקפם ובוחר שניים שלושה שנראים לי איכותיים במיוחד וכותב על זה מאמר לאייל בו הייתי מזכיר גם תוצאות השונות מאלו שהבאתי ומציין את מידת אמינותן. אבל אין לי זמן לעבודת מחקר על כל הודעה שאני מפרסם באייל. אז יש תגובות שאני מראש לא כותב מסיבה זו 1 ויש כאלו, כגון זו, שלמרות שאין באמתחתי צרור נאה של קישורים למידע מקוונן בנושא, המידע שאני מביא שם מבוסס במידה סבירה ומעלה. כך שאיני מבין על מה מבוססות טענותיך מלבד אולי הצורך להתעלם מן הנתונים המזוויעים הקשורים בעישון. לגופו של עניין: איני מבין את טענותיך. למה כוונתך ב"עובדות שאינן מבוססות"? אולי "שלא הוכחת" או "הטעונות בדיקה" אך טענה יכולה להיות שגוייה, גם אם היא מבוססת על נתוני אמת. המספר אותו ציינת אתה נראה לי הרבה יותר מביסוס טענותיי. למה התכוונת ב"אמירות גורפות"? אתה בטוח שאתה מתייחס לדבריי בדיון זה? אילו צרות הזרות לעניין בדיוק הדבקתי לעישון? לגבי "כל גורם בורר לו": זו עובדה שציינתי מלכתחילה, עדיין, יש אמת אחת, שבעין בוחנת ניתן לדלות משלל הנתונים. 1 או מסיבות אחרות - למשל אם מדובר במידע האסור בפירסום מסיבות שונות. היה גם מקרה בו יכולתי להשיג הסכמה לפרסום מידע צבאי, שהיה מאוד רלבנטי לאחד הדיונים - בתנאי שלא יצורף אליו שמי. ואולם בשל קרציית outing המסתובבת כאן נמנע הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בנושא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך אל הנמלה עצל, הדלק סיגריה ושב בצל... תגובה 221912 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלי יותר שווה: הוא מעיתון יותר אינטיליגנטי וכן ניתן להגיע אליו גם מחו"ל (ynet דורשים תשלום לקוראים מחו"ל). מצד שני בשלך יש קישור לדו"ח המקורי, אז אולי זה מתקזז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שלי עזר לעשרות אלפי איילים להפסיק לעשן כבר מיום שישי, לך תדע כמה שנים נחסכו במצטבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חוזרת וטוענת טענות שאינן נכונות עובדתית. הנזק שגורם עישון סיגרית מריחואנה או חשיש אינו "קריטי" ואינו עולה – ולפי רוב המחקרים פחות בהרבה – מנזקה של שתיית כוסית וודקה. אין אפילו מחקר אחד התומך בטענה שלך שעישון חשיש חד פעמי גורם נזק "קריטי". להיפך, הטענות הדי חלשות שמועלות נוגעות אך ורק לעישון הרגלי, מתמשך ובכמויות גדולות – אנשים שדופקים שלושה באנגים ביום. אם פוסלים את הטענה שלך שנגרם נזק קריטי משימוש בודד – ואפשר להחיל אותם כללים כמעט על שימוש באקסטזי או קוקאין – אנחנו נותרים עם משוואה שבה את פוסלת הרגל מזיק בשימוש ממושך אחד (סמים) ומתירה הרגל מזיק בשימוש ממושך אחר (כל השאר). למה ומדוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פעם הועלתה הטענה כי נזקי האלכוהול כבדים ב-ה-ר-ב-ה מנזקי צריכת מריחואנה , האם יש לחוקק חוקים גם נגד צריכת אלכוהול ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותו בית היוצר שמביא לנו היום את ''נגע הסמים''. ארה''ב, תחילת המאה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מישהו יכול לאשש ע"י הבאת לינקים את הטענה כי אלכוהול גרוע בהרבה ממריחואנה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב רעיון הפילוח – עד כמה שהבנתי כבר זוהה בסיס גנטי משמעותי למועדות להתמכרות. אני לא יודע באיזו רמת מובהקות וכמה זה חד-חד-ערכי וכו', אבל יש כנראה גן כזה, המבדיל בין אותם "משתמשי פנאי" לאלה שיוצאים מזה מכורים. הוא אגב רלוונטי גם לסיגריות, הרי בסופו של דבר לכל הסמים יש אותה השפעה על המוח (דופאמין כמדומני). אבל חברה שלא מסוגלת להציב דוכנים בכניסה למועדונים – כדי לבדוק שהסמים שם הם MDMA נקי ולא מזיק, לעומת ערבוביות זולות ורעילות – לא מסוגלת עדיין לעכל אפשרות להסביר לאדם שהוא בסיכון גדול להתמכרות, ולאדם אחר שהוא בסיכון נמוך מאוד. (עם זאת אני מניח שדרוש עדיין מחקר נוסף עד שנגיע לשם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי מישהי שהייתה אלרגית לקינמון, עד לרמת סיכון חיים. בקיבוץ בו היא חיה הוצא הקינמון מתפריט דייסת הבוקר בחדר האוכל,(1) אבל לא נאסר על החברים לצרוך קינמון בביתם. ____ (1) היא לא היתה צריכה לאכול קינמון כדי לפתח תגובה אלרגית, די היה בריח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ש"ק ריש היקר: טיפולי שיניים אינם בסל הבריאות. רפואת שיניים היא רפואה פרטית בישראל. 2. טלי וישנה היקרה: מחלות קרדיו-וואסקולריות, ובכללן אוטם שריר הלב, הן גורם התמותה מספר אחד בעולם. סכיזופרניה, לא. ועל כן האמירה "אני חושבת שסכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60" תמוהה במקצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא חיים רק להמנע ממוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע. זו שערוריה אמיתית. כמו בעולם השלישי, רופאי שיניים מתנדבים מציעים טיפולים רפואיים למי שאין לו יכולת לשלם תמורתם (עמותת "משלש" אם אני זוכר את שמה נכון). השתמשתי בזה כדוגמה ורק לשם מטאפורה. אמנם הנחתי שאיזה אייל/ת ת/יציין את זה, אבל לא צפיתי שזה יעשה אותי יקר, או מטרה לציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהיא שכיחה יותר. וודאי שלא כך הוא. אמרתי שהיא ''חמורה'' במובן של טרגדיה אישית (למרות היומרנות המסוימת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שמנסים להגיד לי כאן, שלחיות בצל מחלה מעיקה, שפוגעת באייכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות, חמור יותר ממוות פתאומי? וואלה. לא ידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכיזופרניה לא תמיד הורגת. היא בד''כ מחלה כרונית שפוגעת מאוד באיכות החיים. וגם היא פוגעת בקבוצת חולים צעירה יותר. אבל אני חושבת שהתכוונתי לסוג הפגיעה. סכיזופרניה פוגעת במשהו מהותי יותר לעצם הקיום של אדם כאדם. אבל אולי בכלל היית צינית, ואז התגובה הזו מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד ניתן ''לאזן אותה'' בתרופות, וגם כשכן אלו לא חיים קלים במיוחד. להבנתי, לא נאמר שסכיזופרניה חמורה יותר ממוות פתאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היו מעמידים בפני שתי אפשרויות: א. לחיות באיכות חיים אופטימלית במשך שישים שנה, מגיל אפס, ועד גיל שישים, ואז למות מוות פתאומי. ב. לחיות באיכות חיים אופטימלית במשך עשרים שנה, ואז לחלות במחלה קשה ומעיקה שפוגעת באיכות חיי, ולגסוס מהמחלה באיטיות במשך שישים שנה נוספות, עד גיל שמונים. לא הייתי מהסס יותר מידי לפני הבחירה המובנת מאליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני יקר: לא גוססים מסכיזופרניה. בודאי שלא באיטיות. מובן שזכותך לבחור את הבחירה שלך, נימוקיך ושיקוליך בודאי יהיו ייחודיים ושונים משיקולי או משיקולי כל אדם אחר. כל מה שהערתי הוא, שההשוואה, בין מוות מהתקף לב או התמודדות עם אירוע מסכן חיים כהתקף לב גיל 60 לסכיזופרניה, בהדגשה שסכיזופרניה חמורה יותר - תמוהה מאוד בעיני. לכשעצמי, אינני יכולה להבין השוואה בין מחלה כרונית לבין אירוע מסכן חיים. לאלון עמית: אשמח מאוד לשמוע כיצד אתה מפרש את משפטה של טלי וישנה "אני חושבת שסכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאני כאן, אני יכולה לענות בעצמי, אם כי אלון הסביר טוב ממני. לו אני צריכה לבחור עבורי או עבור קרובי בין שתי האפשרויות הנוראיות לחלות בסכיזופרניה בגיל עשרים או למות מהתקף לב בגיל שישים, אני בוחרת בשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהם מתעקשים לבחור גם עבור רחוקיהם וזאת עוד מבלי שהם ''יצטרכו'' לבחור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק הגעת למסקנה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 183590 משפט אחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהוא כתוב: "סכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60" זה לא "לחיות בצל מחלה מעיקה, שפוגעת באיכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות, חמור יותר ממוות פתאומי". נימוקים: "סכיזופרניה" איננה "מחלה מעיקה, שפוגעת באיכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות" "גיל 20" זה לא "" "התקף לב" זה לא "מוות פתאומי" "גיל 60" זה לא "". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי על פי מה שטלי וישנה מסבירה, שם, מעליך, כנראה שאתה לא ממש הבנת את כוונותיה, והפירוש שאני פירשתי אותה היה קרוב הרבה יותר. אגב, טלי, אני הייתי בוחרת להיות חולה במחלה כרונית שניתנת לאיזון ולטיפול תרופתי על פני מוות פתאומי. מעדיפה - ואף עשיתי זאת - לטפל בקרובי משפחה שחלו, ולא לאבד אותם בפתאומיות, בהיותם בני 60 בלבד (ואני בודאי לא צריכה להזכיר לך מהי תוחלת החיים הממוצעת לגברים ולנשים ואת הפער בין הגיל הממוצע לגיל 60). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן מאוד שלא ממש הבנתי את כוונותיה, וגם את הפירוש שלך יכולתי להסיק רק מתוך מה שכתבת, וזה מאוד לא הסתדר. בכל אופן, הויכוח על מי יותר גיבור, סכיזופרניה בגיל X או מחלת לב בגיל Y נראה לי קצת עקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תמיד נוטל חלק בויכוחים שניראים לך עקרים? ר"צ: הערתי הערה לטלי, שהיא קיבלה ברוח עניינית. אף אחד לא הכריח אף אחד להידחף בכוח לשיח שלה ושלי. ואגב, לעניות דעתי הפעוטה, טלי ואני עוסקות בסוגיה מרתקת, שאני יכולה לחשוב על חמישה כיוונים שונים שאליהם היא יכולה להתפתח. לא ככה, טלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה הכוונה ב''איזון וטיפול''. בהגדרה של חולה סכיזופרני מאוזן נכלל למשל חולה שגר בהוסטל, עובד בעבודה מוגנת (משהו ברמת השחלת חרוזים), והוא צל של מי שהיה בעבר. אם אני צריכה לבחור בין לחיות חיים שלמים עד גיל ששים לבין לחיות כאלה חיים עד מאה ועשרים, הייתי מעדיפה חיים שלמים עד גיל ששים, תודה. אם את נדיבה יותר ונותנת לי רק לחלות במחלת לב בגיל ששים בלי למות מהתקף לב, על אחת כמה וכמה. מכיוון שלא הגדרנו מראש את חומרת הסכיזופרניה, השאלות הללו קצת ריקות מתוכן (שלא לומר שהן לא היו מלאות תוכן מלכתחילה). אם נזכיר את השתלשלות העניינים, דיברנו על סמים מול עישון. סמים עשויים לגרום להתפרצות של סכיזופרניה אפילו לאחר שימוש יחיד. סיגריות גורמות לנזקים בריאותיים ארוכי טווח. מסיבה זו (בין היתר) ראוי יותר לדעתי לאסור על שימוש בסמים מאשר על שימוש בסיגריות (אישית, לא הייתי מתנגדת לאיסור של אלה אף אלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור מדוע היית נמנעת מאלה אף אלה, אך ברשותך, רציתי לתהות מדוע גם לא היית מתנגדת לאיסור של אלה אף אלה? מן הסתם מאד מהר דיון בנושא יעלה את טיעון "חגורת הבטיחות" מצד אחד ו"כלי הרכב הפרטיים" מצד שני (מוזר ששניהם קשורים לתחבורה). השאלה היא כיצד ניתן להשאר עקביים ולענות ב-"כן" על "איסור סיגריות" וב-"לא" על "איסור כלי רכב פרטיים", למשל. את יכולה? שאלה נוספת, חשובה בהרבה מבחינתי, היא עד כמה מבוססת טענתך בנוגע לקשר בין THC לבין סכיזופרניה. פשוט, אם אכן קיים קשר מבוסס בין השניים, אולי אפסיק לצרוך את הראשון... (וכעת קל להבין מדוע תגובה זו היא בעילום שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, ואין לי תשובה טובה או חד משמעית. בשאלת הליברליות (כמה אנחנו מוכנים לתת לאנשים להזיק לעצמם) אני ככל הנראה נמצאת במקום הפחות ליברלי. סיבות שאני יכולה לציין, שאף אחת מהן לא תשכנע את חסידי הליברליזם המוחלט: - העובדה שעול המזיקים לעצמם נופל בסופו של דבר על החברה. - בנוגע לסיגריות, העישון מזיק גם ללא מעשנים. - נוטלי סמים מאבדים שיפוט לפחות לזמן מה, מה שיכול לגרום סיכון ישיר לאנשים אחרים. בנוגע לקשר בין THC וסכיזופרניה - דיברתי עם אחד מראשי המחלקות העוסקים ב"תחלואה כפולה" (פסיכיאטרית והתמכרותית), והוא טען לקשר כזה (אפילו מתוך חולים מאושפזים אצלו). מעבר לזה, הוא טען לנזקים מוחיים אחרים שתועדו אצל חלק מהמשתמשים (כתוצאה מהשימוש). זה נדיר. זה קיים. אני לא מנסה סתם לזרוע פניקה - הסיכוי לנזקים מוחיים לצמיתות כתוצאה משימוש בקנביס הוא לא גבוה, אבל קיים. בזמן השימוש כן שכיחים שינויים בתפיסה, בהתמצאות בזמן ובמקום, הפרעה בשיפוט ובקואורדינציה. כל אלה מסכנים כמובן את המשתמש ואת הסביבה. לעתים יותר רחוקות הופעה של חרדה ופניקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אולי סיבות טובות להפסיק לצרוך THC, אבל לא נראה שהחשש מסכיזופרניה היא אחת מהן, במיוחד אם כבר צרכת את החומר מספר פעמים בעבר ולא התפרצה אצלך סכיזופרניה. לא נראה שרמת הסיכון מתקרבת לסיכון של פעולות אחרות כמו לחצות את הכביש (שלא לדבר על לסוע באוטובוס..). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה את מתעלמת מכל אותם חולים (אין לי נתונים סטטיסטיים ואני לא יודעת מה השיעור שלהם מכלל חולי סכיזופרניה), של אותם אנשים ש*משתלבים בחזרה בקהילה* (ביטוי שמאוס עלי, אבל הוא חלק מהטרמינולוגיה המקצועית שאני מכירה)? שחיים בצל מחלתם חיים מלאים? מתחתנים ויולדים ילדים? עוסקים במקצוע שלהם? להשקפתי, את מתמקדת בשולי הרצף. אין ספק שתסמונות ומחלות נפש כרוכות באומללות גדולה. אבל אני לא מוכנה לקבל שזו אומללות גדולה יותר מאשר מותו של אדם במפתיע - ולא רק בגיל 60, כי, כידוע לך בודאי, גברים לוקים בהתקפי לב בשכיחות גבוהה דווקא בסוף העשור הרביעי ובתחילת העשור החמישי לחייהם, ותסכימי איתי שזה *אמצע החיים*. בזכות תוחלת החיים הגבוה, שממשיכה לעלות ושלפי הערכות רפואיות תמשיך לעלות, גם אדם בגיל ששים הוא לרוב אדם חיוני, תוסס, מלא תכניות לעתיד. לא הייתי רוצה למות בגיל 60. או לחוות אירוע לב. את חושבת שזה לא משבש את החיים? את הדימוי העצמי? את מבנה האישיות? אדם שחווה אירוע לב, ימשיך לנהל את חייו בצל המחלה. יש מי שישתמשו באירוע כמנוף לשינוי בהרגלי החיים, לשיפור אייכותם. ויש מי שישקעו בדיכאון וחרדה - ואז אולי תתפרץ איזו מצוקה נפשית חבויה? לא רק עישון עלול לגרום צרות צרורות, אלא גם שומנים רוויים, סטרס, סקס לא בטוח, זיהום אוויר, ומי יודע - אולי אפילו טלפונים סלולריים. הסיכון לחטוף מחלה קשה, כרונית או ממארת, כתוצאה מאורח חיים, גדולה בעשרות או מאות אחוזים מהסיכון לסכיזופרניה בגלל שימוש בסמים. וזאת מבלי להיכנס לשאלת המינון או האחריות. והטיעון שיש להלחם בתופעת הסמים בגלל הסיכון לסכיזופרניה נשמעת לי, אעפס, על גבול ההיסטרית. לו היית אומרת לי שיש להילחם בסמים על שום הזיקה בינם ובין תופעות הרסניות - כמו פשע מאורגן וסחר בנשים, למשל - הייתי אולי מסכימה איתך, או מחפשת דרכים להפריד בין אלה לאלה. אבל ממה ששמעתי ממך עד עכשיו, את תולה בסמים (ואני מתייחסת לחשיש וגראס) איזו הילת נזק בריאותי הקשורה להתפרצויות של מחלות נפש, שנשמעת לי צדקנית. ומתעלמת מכך שהחומר הפעיל בגראס ומריחואנה (THC) משמש היום במחקר הרפואי ובתעשייה הפרמצבטית. ורק הזמן יוכיח האם העלות עולה על התועלת, או שמא ההפך. לעניות דעתי, ואני מתפרצת פה בנבואה שאין לה שום ביסוס, למעט תחושת בטן, מרגע שיתברר כי יש בחומר הפעיל תועלות בריאותיות שעשויות בשימוש מושכל להיות גדולות יותר מהנזקים (ויש נזקים, ברור שיש); שתוכח הכדאיות להפיק ממנו תרופות יעילות (יש כמובן כבר כיום בשימוש ובהתוויות מסויימות), המגמה תתהפך. אני לא צופה ליגליזציה של סמים בעשור הקרוב, אבל אני בטוחה שמגמת הדה-לגיטימציה עומדת להשתנות. עוד לפני כמה עשרות שנים נחשבו הלוקים במחלות נפש (מישהו הזכיר את פוקו ובצדק) כסוטים מן הנורמה, שיש לכלוא, להרחיק מהחברה. כיום המגמה היא להחזיר אותם לחייק הקהילה. ישנו תהליך של נירמול מחלות הנפש. ואין לי ספק שאחד הכוחות שעומדים מאחורי המגמה הזו, זה הכוח הכלכלי של חברות התרופות, וכמובן, הפוטנציאל הכלכלי של התרופות פסיכיאטריות. ועל כן אסיים את דברי בבירכת "פרוזק לכל פועל, וג'וינט לכל פועלת1". 1 כ SELF-MEDICATION |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שמחלות נפש הן רצף, וודאי שחלק מהחולים חיים חיים מלאים ושלמים לאחר התפרצות המחלה ורמיסיה. אבל דיברנו על סכיזופרניה ושם הפרוגנוזה מעודדת פחות. קשה למדוד מה טרגי יותר, ואני לא חושבת שיש מדד אובייקטיבי שייקבע. למשל, רוב ההורים שיאשפזו את בנם/בתם בהתקף פסיכוטי יבקשו משהו כמו "תעשו הכל כדי להציל אותה/ו". אתמול נתקלתי באב שאמר (במילים אלה): "עדיף לי שהיא תמות מאשר שתיכנס לבית חולים כזה". הוא התכוון לזה. בשבילו המחלה היתה הדבר הכי טרגי שיכול להיות. יותר מאובדן ילד. למרות הסיכוי בשיקום. לכן, כל מה שאני יכולה לומר הוא מה טרגי יותר לדעתי. לא יותר. מחלת לב יכולה לגרום לדיכאון. התפרסמו לא מעט מחקרים בנושא, כולל בתקופה האחרונה. ברוב המקרים הדיכאון הוא תגובתי ויחלוף באופן ספונטני, אבל לפעמים כמו שאמרת הוא יהיה יציב יותר. שוב, ומתוך הדגשה שקשה להשוות בין אומללויות בכלל ובין מחלות שלא הגדרנו את חומרתן בפרט, הרי שהאדם שלקה בהתקף לב בגיל ששים חי חיים מלאים קודם. יותר מזה, סכיזופרניה היא מחלה בעייתית יותר מדיכאון בעיני משום שהיא גורמת לשינויים במשהו מהותי יותר (אישיות, אם להיות יומרני) מאשר דיכאון. (איני מזלזלת בחומרה של דיכאון). הפיסקה השלישית שלך מחזירה אותנו לגרעין הדיון שלנו. יש המון גורמים מזיקים (החיים הם מחלה סופנית...) ואנחנו מעדיפים לחיות למרות הסיכונים - לצאת מהבית, לנסוע ברכב, לעבור כביש, לאכול, וכו' וכו'. הכל שאלה של נזק מול תועלת, או איזה סיכון אנחנו מוכנים לקחת בשביל איזו הנאה. אבל סמים ייחודיים בכל זאת במידת מה: הם ייחודיים במיידיות של הסיכון (שימוש יחיד יכול לגרום לנזק מוחי.), הם ייחודיים בנזק הסביבתי (לאחר שימוש האדם הופך להיות מסוכן לסביבה יותר מאשר ללא שימוש. לעניין זה יש דמיון רב בין סמים לשכרות, ואמנם איננו אוסרים על שתיית אלכוהול אבל החברה עושה מאמצים גדולים להילחם בנהיגה תחת אלכוהול). ובעיני, הם מיוחדים בזה שכל מטרתם לגרום לשינויים מוחיים (בניגוד לרוב הרגלי החיים המזיקים, שהמטרה שלהם שונה, והנזק הוא רק תופעת לוואי מצערת). "לו היית אומרת וגו' " - אבל אינני אומרת שקיימת זיקה בין סמים קלים לבין התופעות שציינת. למעשה, זה תלוי מאוד בסיטואציה החברתית. בישראל היום, למיטב ידיעתי, שימוש בסמים קלים הוא תופעה חברתית רווחת גם בקבוצות שאינן נוטות להתנהגויות שציינת. THC אכן משמש היום לטיפולים רפואיים מסויימים. הוא לא הסם היחיד, כמובן (גם מורפיום, למשל). וסתם לציין, THC הוא אחד החומרים הפעילים בקנביס, והמפורסם מכולם. אבל החומר עצמו מורכב מאוד לא מעט נגזרות פעילות. לכן חולים שמשתמשים ב- THC נקי לא ידווחו על אותן תחושות כמו המשתמשים בסם. לא הבנתי את הקשר שבין התופעה המבורכת של שיקום חולי נפש והחזרתם לתפקוד בקהילה ככל האפשר לבין לגליזציה של סמים. הסיבה לדעתי למגמה של החזרת חולי הנפש לקהילה היא גם התקדמות חברתית שהובילה לשיפור ביכולת שלנו כחברה להתמודד עם החריג, וגם טיפולים (בפרט תרופתיים) טובים יותר שאפשרו איזון טוב יותר של החולים. (ככל הנראה את צודקת - הכוח הכלכלי של חברות התרופות פעל בהקשר זה לטובת החולים הפסיכיאטרים.). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי הנראה לא הבעתי את עצמי בצורה מדוייקת. לא טענתי לזיקה בין ליגליזציה של סמים והחזרת הלוקים בנפשם לקהילה. מה שכן, ניסיתי לשער ייתכנות של לגיטימציה לעישון סמים (קלים) שעשויה להתרחש בעקבות הלגיטימציה שיקבלו הסמים הקלים על נגזרותיהם בזכות השימוש בהם בתעשייה הפרמצבטית. תארי לעצמך, שמדינות יאפשרו לחקלאים לגדל קנביס לשימוש התעשייה הפרמצבטית. קנביס יהפוך לענף ריווחי, לגיטימי. כשאת הסחורה העודפת יאפשרו להזרים לשימוש של מרפאים אלטרנטיביים (שיעמדו בקרטריונים מסויימים, נניח), או לבתי קפה על פי המודל האמסטרדמי. כשם שבעבר חולי נפש נחשבו ל"סוטים" שיש להרחיק מהחברה, ולא כך כיום; כשם שנאסר על יבוא ושיווק אלכוהול, אחד הכשלונות הקולוסאליים של מדיניות ארצות הברית, והיום זהו ענף מרויח ומצליח; אני מאמינה שגם השימוש בקנביס עשוי להתאזרח יום אחד במחוזותינו. מציאות אפשרית או דימיוני הפרוע? ימים יגידו. וויש'פול ט'ינקינג? אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שוללת בכלל את האפשרות שכך יהיה (בלי לחוות דעה לגבי "רצוי" או "לא רצוי"). מכל מקום, שני גורמים שקצת מורידים את ההסתברות: 1. סביר להניח שבתעשייה שיעדיפו את המוצר הסינטטי על פני הטבעי, מסיבות שונות (ניקיון כימי, אחידות בייצור, ועוד). 2. סמים אחרים (אם כי כבדים יותר) נמצאים בתעשייה הפרבצטית מזה זמן רב (מורפיום, לדוגמה) ובכל זאת לא נראה שיותרו לשימוש כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקה, לא ''סטרס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, דובי. זה כל מה שמצאת להעיר? אתה יכול להמשיך להגיד עקה, אני מעדיפה לומר סטרס. זה חלק מהטרמינולוגיה המקובלת בעולם כולו. לטלי וישנה: יש לי כמה תגובות לדברים שכתבת, ובהחלט מעניין אותי להמשיך איתך את הדיון. אבל לא בטוחה שימצא לי הזמן לכך היום. מתנצלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אנחנו לא בעולם כולו, אנחנו באתר עברי, ולכן מן הראוי לנצל מילים עבריות כאשר אלו זמינות לנו. חוץ מזה ''סטרס'' נראה מכוער באותיות עבריות. והיו לי דברים אחרים להגיד, ואמרתי אותם במקומות אחרים בדיון, היכן שהם היו יותר רלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבהם (או: במקומות בהם) הם היו יותר רלוונטיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליעזר בן יהודה היה שמח לדעת שיש מי שיעמוד על משמר שפתו גם בקנדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שסטרס מכוער יותר מהמילה שמתחרזת בראש כמעט באופן אוטומטי עם *קה? אז הטעם שלנו שונה, עם או בלי אותיות עבריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החומר הפעיל בגראס ומריחואנה (THC) משמש היום במחקר הרפואי ובתעשייה הפרמצבטית" - לא מדויק. אומנם יש פתיחות גדולה יותר מצד רשויות הרפואה להתיר לחולים כרוניים הסובלים מכאבים קשים להשתמש במריחואנה להקלת הכאבים, וגם לגדל אותה לשימוש עצמי (בעיקר כדי שלא יצטרכו לרוץ ולחפש דילרים). אבל לגבי השימוש בתעשייה הפרמצבטית, למיטב ידיעתי לא משתמשים ב-THC אלא במולקולה שהיא "תמונת מראה שלו". זה גילוי של חוקר ישראלי, בעצם, וחברת פארמוס הישראלית מפתחת תרופה לטיפול בנפגעי ראש על בסיס זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי מריחואנה משמשת להקלת בחילה ולא להקלה על כאבים. הרואין ואדולן[*] הם הסמים היכולים להקל על כאבים, אבל אין בהם צורך. בניגוד לחשיש, חומרים קרובים במבנם לסמים האלה הם חוקיים לחלוטין אצל חולי סרטן. ________________ [*] מבחינה רפואית טהורה, נראה שאדולן הוא התרופה הטובה ביותר לשיכוך כאבים אצל חולי סרטן, והוא אינו חוקי לצורך זה בגלל ההתנהלות המטומטמת של קובעי המדיניות בנושאים שבהם הם אינם מבינים. עם זאת - התחליפים הפחות טובים הם סבירים, דבר שלא ניתן לומר על האלטרנטיבות למריחואנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתחת תרופה... שלא הצליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אחרי שנכנסתי לקישור, אני לא בטוח שהבנתי את המשפט שלך: "מפתחת ... שלא הצליחה" או "... תרופה שלא הצליחה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל פרפראזה על המשפט שלי מ תגובה 208023 "וחברת פארמוס הישראלית מפתחת תרופה לטיפול בנפגעי ראש" וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני חייב לציין שככל שאני מתקרב לגיל שישים, אני פחות חד-משמעי בעניין. בגיל 61 אני בטח ארגיש אחרת לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנערותי, הזדעזעתי מהמחשבה שיום אחד אני אהיה זקן, והחלטתי שאני מעדיף להתאבד מאשר לחיות כאדם זקן. כבן 15, המשמעות המעשית של הרעיון הייתה להתאבד בגיל 40, מה שנראה לי אז כהגיוני להפליא. מאז, בערך אחת לשנתיים אני מוסיף עשור לדד-ליין (תרתי משמע) של החיים שלי. מה שאומר שכרגע אני מבטיח לעצמי בהן צדק שביום שבו אחגוג את היומולדת ה-90 שלי, אני אתאבד. ספיקינג אוף וויצ' - יש לי יומולדת עוד חמישה ימים. הידעתם? שלא תעיזו לאחל לי עד 120. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספיקינג אוף וויצ'... יש תרגום לעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר בסטרס נוראי שמא הכנסת אותו לעקה ימים אחדים לפני הבירט'דיי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת סטרס ומעט עקה דווקא מביאים תועלת: http://www.sciencedaily.com/releases/2003/12/0312110... ציטוט: "Sustained stress definitely is not good for you, but it appears that an occasional burst of stress or low levels of stress can be very protective" (ספוילר: רק בסוף המאמר מתברר שהמחקר נעשה על תולעים בתקווה שיש בו כדי ללמד גם עלינו, ככתוב: "כי אנוש רימה, ובן אדם תולעה" (איוב כ"ה, ו'))
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת צריכה היתה להיות הכותרת האמיתית מהמאמר, או אולי: החוקרים ממש משועממים- תראו מה הם עשו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ילד שיש ברשותו את הסיפור על פליקס הארנב, יודע ש''אפרופו'' זה בצרפתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<אנחה> יש הבדל ברור בין מי שמשתמש במילה לועזית מסויימת כ"טרמינולוגיה מקובלת", לבין מי שמשתמש בקצת הבריש הומוריסטי מפעם לפעם. אלא אם אמרת "סטרס" בהומור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט (זה היה בהומור. מותר לקלל פה אם זה בהומור?), לא תיארתי לעצמי שיש הבחנה כזו. וואלה (גם זה היה בהומור). הייתי עונה לך בהרחבה, אבל יש לי קו מת (נגמרה לי מכסת ההומור. רציתי להשתמש בטרמינולוגיה מקובלת, אבל ברגע האחרון נזכרתי שזה אתר של דוברי עברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידי, מולי, למה החלפת כינוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסגנון מזכיר פה ושם, אבל המתבלבלת היא לא מולי (מידע פנימי מוסמך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופה! לא רק שאני כבר לא צריכה להוכיח שאין לי אחות, מסתבר שיש לי אח. אם יש מי שמתכוון לעשות לי אאוטינג1, שידבר עכשיו (נראה אותו) או שידום לנצח. 1אני אחשוף את עצמי (עד כמה שזה נשמע קינקי. דובי, זה בהומור, קינקי. גם אאוטינג) בזמן ובמקום שיראו לי לנכון, ולא דקה מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אח, אחות. מולי זאת אשה (או שככה היא טוענת בכלופן). האלמוני חשב שזאת את בגלל הפרובוקטיביות המכוונת להכעיס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אח", התכוונתי אליך, אלמוני יקר. מאחר וכבר ביצעתי אאוטינג בעצמי, ראה את הערתי לעיל כמיותרת, אח שלי. פרובוקטיביות מכוונת להכעיס? אוהו. פרובוקטיביות היא לעולם מכוונת, אבל לאו דווקא להכעיס. מטרתה לעורר, לקנטר, להתגרות, לעתים באופן בוטה. מודה באשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין לך אחות או אח אך יש לך בגד בגד קפת ----------- 1 ותודה לברקת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההברקה הזו שמעתי עוד בימי המנדט הבריטי. חל עליה חוק ההתיישנות. ובאמהרית: אם היה לי יורו על כל "בגד קפת" שהופנה כלפי, הייתי מקלידה מהקריביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחשבתי ששמך המלא רקפת כל שבוע יוצא לי להכיר שם חדש, תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומעניין לעניין באותו העניין," למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש שיטה מאוד דומה, אבל אני מכפיל את גיל הדד-ליין פי שתיים. כרגע אני מכין את עצמי לרגע הגורלי ביום הולדתי ה-2560. _________ מכאן כמובן נובע שגילי הוא (המספר חלקי 40 לוג בבסיס 2) כפול 2 + 15. ודובי עוד בוכה ש*הוא* זקן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכיזופרניה היא לא מחלה סופנית. זוהי מחלה שאפשר וניתן לחיות איתה בצורה מאוזנת ואפילו האשפוז שנלווה אליה לעיתים, הוא לא תמיד מוחלט וניתן לצאת ממנו (אפילו אם מדובר במחלקה סגורה). לכן, גם ההתייחסות שלך אליה כאל טרגדיה, היא מוגזמת לדעתי (ובטח לא תוסיף יתר בריאות למטופלייך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בכל מחלה, זה תלוי כמובן בחומרה של הסימפטומים. "ישנן שתי צורות למהלך מחלה. באחת, הקלה יותר, קיים התקף פעיל פסיכוטי אחד בלבד עם החלמה מלאה או כמעט מלאה מלווה ליקוי קל 1. הצורה השנייה, קשה יותר, ומתפתח בה תהליך כרוני. בכמה ממקרים אלו אפשר לצפות במהלך גלי של החרפות והטבות חוזרות. [...] התקף כזה יכול הלתחיל בסימנים מבשרים הכוללים מתח, אי שקט, ירידה בתיאבון, מצב רוח ירוד, חוסר יכולת ליהנות, הפרעות שינה וקשיים בריכוז. כל התקף חריף יכול להימשך כמה חודשים ואפילו שנים, בייחוד בהעדר טיפול מתאים. התופעות של השלב הרזידואלי, שבאות בעקבות ההחלמה מהשלב החריף, הן בדרך כלל קשות בכל פעם יותר ויותר. בכמה מהמקרים המהלך סוער והגל החריף נמשך ופעיל באופן ממושך. משך ההתקף החריף על כל שלביו נמשך בדרך כלל כמה חודשים, ולאחריו חלה התאוששות והחלמה, לפחות חלקית, הנמשך בטיפול טוב יותר לשנה. בכמה מהמקרים מתפתחת בתקופה זו תגובה דכאונית קשה, שאיננה רק תגובה פסיכולוגית לנכות. [...] רמת ההסתגלות לאחר ההתקף החריף שונה מחולה לחולה. בארבעים עד חמישים אחוז מהמקרים ייתכן שיקום מלא, שהוא נדיר יחסית, או שיקום חלקי עם ליקוי מסוים באישיות. בשלושים אחוז מהמקרים יהיה שיקום חלקי עם סימנים כרוניים מתמידים, אך עם יכולת להסתגל לחיים בקהילה. רק עשרה עד חמישה עשר אחוזים מהחולים מגיעים למצב של ליקוי עמוק. חולים אלה אינם מגיבים לטיפול תרופתי וזקוקים לאשפוז כרוני או לטיפול תרופתי ושיקומי נמרץ בקהילה. [...] כמה סיכונים מלווים את מחלת הסכיזופרניה, הבולט בהם הוא התאבדות. [...] ארבעה אחוזים מהחולים מתאבדים, ואילו עשרים אחוז מנסים להתאבד. [...]" 2 *** כשאני מגיבה באתר, אני מנסה להתייחס לנתונים ולא למשאלת לב. בוודאי שעבור כל חולה בפני עצמו, עושים מאמץ מקסימלי להביא אותו לצד ה"טוב" של הסטטיסטיקה. הדבר לא משנה את העובדה הבסיסית שהיא, שכאשר מסתכלים על הנתונים בכללותם, סכיזופרניה היא מחלה קשה. ועוד, ההשוואה שנערכה לעיל היתה בין סכיזופרניה לבין מחלת לב. שני הבדלים מהותיים בין שתי המחלות שלא ניתן להתכחש להם הוא שסכיזופרניה פוגעת בחולים צעירים יותר ושהיא משנה את האישיות. שני ההבדלים האלה עושים אותה בעיני מחלה טרגית יותר. 1 התקף פסיכוטי יחיד בד"כ לא מסווג כיום כסכיזופרניה, כך שהנתונים המופיעים כאן הן אופטימיים יותר מהמציאות. 2 מתוך: אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן. פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס, אוניברסיטת תל-אביב, 1995. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני מסכים איתך לגבי החומרה של סכיזופרניה. עם זאת, עבור כמה מחולי הסכיזופרניה הטריגר היה מריחואנה, ועבור כמה מהם הטריגר היה כל מיני אירועים אחרים שאנשים נורמלים עוברים בחיים (גיוס לצבא, לחץ בעבודה וכו')? בסופו של דבר מדובר בחומר שכבר הרבה שנים משתמשים בו אחוזים מאוד ניכרים מהאוכלוסיה, ועבור רובם (כולל רוב האנשים שאני מכיר) בלי שום תוצאות שליליות נראות לעין (כמובן שיש מקרים שבהם שימוש יום יומי בחומר הוא תוצאה של בעיות אישיותיות, ואז השימוש לא ממש מסייע בפתירתן). לכן, אם את טוענת שהוא כל כך מסוכן, צריכים להיות מחקרים הרבה יותר רציניים ממה שהצגת. בגלל, סכיזופרניה לא מוזכרת בדרך כלל כטיעון כנגד מריחואנה. אולי זה בגלל שאין ממש ביסוס לטענות האלה. למעשה באתר של הNIH במידע סכיזופרניה לא מוזכר כל עניין הטריגר ומה שנאמר שם הוא most researchers do not believe that substance abuse causes schizophrenia. מה שהם אכן אומרים הוא ששימוש בסמים עלול להחמיר את הסימפטומים, (סיגריות דרך אגב, לפעמים דווקא יכולות לעזור). (מתוך http://www.nimh.nih.gov/publicat/schizoph.cfm )
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |