בתשובה לש''ק ריש, 07/12/03 21:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. ש"ק ריש היקר: טיפולי שיניים אינם בסל הבריאות. רפואת שיניים היא רפואה פרטית בישראל. 2. טלי וישנה היקרה: מחלות קרדיו-וואסקולריות, ובכללן אוטם שריר הלב, הן גורם התמותה מספר אחד בעולם. סכיזופרניה, לא. ועל כן האמירה "אני חושבת שסכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60" תמוהה במקצת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא חיים רק להמנע ממוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע. זו שערוריה אמיתית. כמו בעולם השלישי, רופאי שיניים מתנדבים מציעים טיפולים רפואיים למי שאין לו יכולת לשלם תמורתם (עמותת "משלש" אם אני זוכר את שמה נכון). השתמשתי בזה כדוגמה ורק לשם מטאפורה. אמנם הנחתי שאיזה אייל/ת ת/יציין את זה, אבל לא צפיתי שזה יעשה אותי יקר, או מטרה לציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהיא שכיחה יותר. וודאי שלא כך הוא. אמרתי שהיא ''חמורה'' במובן של טרגדיה אישית (למרות היומרנות המסוימת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שמנסים להגיד לי כאן, שלחיות בצל מחלה מעיקה, שפוגעת באייכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות, חמור יותר ממוות פתאומי? וואלה. לא ידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכיזופרניה לא תמיד הורגת. היא בד''כ מחלה כרונית שפוגעת מאוד באיכות החיים. וגם היא פוגעת בקבוצת חולים צעירה יותר. אבל אני חושבת שהתכוונתי לסוג הפגיעה. סכיזופרניה פוגעת במשהו מהותי יותר לעצם הקיום של אדם כאדם. אבל אולי בכלל היית צינית, ואז התגובה הזו מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד ניתן ''לאזן אותה'' בתרופות, וגם כשכן אלו לא חיים קלים במיוחד. להבנתי, לא נאמר שסכיזופרניה חמורה יותר ממוות פתאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היו מעמידים בפני שתי אפשרויות: א. לחיות באיכות חיים אופטימלית במשך שישים שנה, מגיל אפס, ועד גיל שישים, ואז למות מוות פתאומי. ב. לחיות באיכות חיים אופטימלית במשך עשרים שנה, ואז לחלות במחלה קשה ומעיקה שפוגעת באיכות חיי, ולגסוס מהמחלה באיטיות במשך שישים שנה נוספות, עד גיל שמונים. לא הייתי מהסס יותר מידי לפני הבחירה המובנת מאליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני יקר: לא גוססים מסכיזופרניה. בודאי שלא באיטיות. מובן שזכותך לבחור את הבחירה שלך, נימוקיך ושיקוליך בודאי יהיו ייחודיים ושונים משיקולי או משיקולי כל אדם אחר. כל מה שהערתי הוא, שההשוואה, בין מוות מהתקף לב או התמודדות עם אירוע מסכן חיים כהתקף לב גיל 60 לסכיזופרניה, בהדגשה שסכיזופרניה חמורה יותר - תמוהה מאוד בעיני. לכשעצמי, אינני יכולה להבין השוואה בין מחלה כרונית לבין אירוע מסכן חיים. לאלון עמית: אשמח מאוד לשמוע כיצד אתה מפרש את משפטה של טלי וישנה "אני חושבת שסכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאני כאן, אני יכולה לענות בעצמי, אם כי אלון הסביר טוב ממני. לו אני צריכה לבחור עבורי או עבור קרובי בין שתי האפשרויות הנוראיות לחלות בסכיזופרניה בגיל עשרים או למות מהתקף לב בגיל שישים, אני בוחרת בשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהם מתעקשים לבחור גם עבור רחוקיהם וזאת עוד מבלי שהם ''יצטרכו'' לבחור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק הגעת למסקנה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 183590 משפט אחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהוא כתוב: "סכיזופרניה בגיל 20 חמורה יותר מהתקף לב בגיל 60" זה לא "לחיות בצל מחלה מעיקה, שפוגעת באיכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות, חמור יותר ממוות פתאומי". נימוקים: "סכיזופרניה" איננה "מחלה מעיקה, שפוגעת באיכות החיים אך ניתן לאזן אותה בתרופות" "גיל 20" זה לא "" "התקף לב" זה לא "מוות פתאומי" "גיל 60" זה לא "". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי על פי מה שטלי וישנה מסבירה, שם, מעליך, כנראה שאתה לא ממש הבנת את כוונותיה, והפירוש שאני פירשתי אותה היה קרוב הרבה יותר. אגב, טלי, אני הייתי בוחרת להיות חולה במחלה כרונית שניתנת לאיזון ולטיפול תרופתי על פני מוות פתאומי. מעדיפה - ואף עשיתי זאת - לטפל בקרובי משפחה שחלו, ולא לאבד אותם בפתאומיות, בהיותם בני 60 בלבד (ואני בודאי לא צריכה להזכיר לך מהי תוחלת החיים הממוצעת לגברים ולנשים ואת הפער בין הגיל הממוצע לגיל 60). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן מאוד שלא ממש הבנתי את כוונותיה, וגם את הפירוש שלך יכולתי להסיק רק מתוך מה שכתבת, וזה מאוד לא הסתדר. בכל אופן, הויכוח על מי יותר גיבור, סכיזופרניה בגיל X או מחלת לב בגיל Y נראה לי קצת עקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תמיד נוטל חלק בויכוחים שניראים לך עקרים? ר"צ: הערתי הערה לטלי, שהיא קיבלה ברוח עניינית. אף אחד לא הכריח אף אחד להידחף בכוח לשיח שלה ושלי. ואגב, לעניות דעתי הפעוטה, טלי ואני עוסקות בסוגיה מרתקת, שאני יכולה לחשוב על חמישה כיוונים שונים שאליהם היא יכולה להתפתח. לא ככה, טלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה הכוונה ב''איזון וטיפול''. בהגדרה של חולה סכיזופרני מאוזן נכלל למשל חולה שגר בהוסטל, עובד בעבודה מוגנת (משהו ברמת השחלת חרוזים), והוא צל של מי שהיה בעבר. אם אני צריכה לבחור בין לחיות חיים שלמים עד גיל ששים לבין לחיות כאלה חיים עד מאה ועשרים, הייתי מעדיפה חיים שלמים עד גיל ששים, תודה. אם את נדיבה יותר ונותנת לי רק לחלות במחלת לב בגיל ששים בלי למות מהתקף לב, על אחת כמה וכמה. מכיוון שלא הגדרנו מראש את חומרת הסכיזופרניה, השאלות הללו קצת ריקות מתוכן (שלא לומר שהן לא היו מלאות תוכן מלכתחילה). אם נזכיר את השתלשלות העניינים, דיברנו על סמים מול עישון. סמים עשויים לגרום להתפרצות של סכיזופרניה אפילו לאחר שימוש יחיד. סיגריות גורמות לנזקים בריאותיים ארוכי טווח. מסיבה זו (בין היתר) ראוי יותר לדעתי לאסור על שימוש בסמים מאשר על שימוש בסיגריות (אישית, לא הייתי מתנגדת לאיסור של אלה אף אלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור מדוע היית נמנעת מאלה אף אלה, אך ברשותך, רציתי לתהות מדוע גם לא היית מתנגדת לאיסור של אלה אף אלה? מן הסתם מאד מהר דיון בנושא יעלה את טיעון "חגורת הבטיחות" מצד אחד ו"כלי הרכב הפרטיים" מצד שני (מוזר ששניהם קשורים לתחבורה). השאלה היא כיצד ניתן להשאר עקביים ולענות ב-"כן" על "איסור סיגריות" וב-"לא" על "איסור כלי רכב פרטיים", למשל. את יכולה? שאלה נוספת, חשובה בהרבה מבחינתי, היא עד כמה מבוססת טענתך בנוגע לקשר בין THC לבין סכיזופרניה. פשוט, אם אכן קיים קשר מבוסס בין השניים, אולי אפסיק לצרוך את הראשון... (וכעת קל להבין מדוע תגובה זו היא בעילום שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, ואין לי תשובה טובה או חד משמעית. בשאלת הליברליות (כמה אנחנו מוכנים לתת לאנשים להזיק לעצמם) אני ככל הנראה נמצאת במקום הפחות ליברלי. סיבות שאני יכולה לציין, שאף אחת מהן לא תשכנע את חסידי הליברליזם המוחלט: - העובדה שעול המזיקים לעצמם נופל בסופו של דבר על החברה. - בנוגע לסיגריות, העישון מזיק גם ללא מעשנים. - נוטלי סמים מאבדים שיפוט לפחות לזמן מה, מה שיכול לגרום סיכון ישיר לאנשים אחרים. בנוגע לקשר בין THC וסכיזופרניה - דיברתי עם אחד מראשי המחלקות העוסקים ב"תחלואה כפולה" (פסיכיאטרית והתמכרותית), והוא טען לקשר כזה (אפילו מתוך חולים מאושפזים אצלו). מעבר לזה, הוא טען לנזקים מוחיים אחרים שתועדו אצל חלק מהמשתמשים (כתוצאה מהשימוש). זה נדיר. זה קיים. אני לא מנסה סתם לזרוע פניקה - הסיכוי לנזקים מוחיים לצמיתות כתוצאה משימוש בקנביס הוא לא גבוה, אבל קיים. בזמן השימוש כן שכיחים שינויים בתפיסה, בהתמצאות בזמן ובמקום, הפרעה בשיפוט ובקואורדינציה. כל אלה מסכנים כמובן את המשתמש ואת הסביבה. לעתים יותר רחוקות הופעה של חרדה ופניקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אולי סיבות טובות להפסיק לצרוך THC, אבל לא נראה שהחשש מסכיזופרניה היא אחת מהן, במיוחד אם כבר צרכת את החומר מספר פעמים בעבר ולא התפרצה אצלך סכיזופרניה. לא נראה שרמת הסיכון מתקרבת לסיכון של פעולות אחרות כמו לחצות את הכביש (שלא לדבר על לסוע באוטובוס..). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה את מתעלמת מכל אותם חולים (אין לי נתונים סטטיסטיים ואני לא יודעת מה השיעור שלהם מכלל חולי סכיזופרניה), של אותם אנשים ש*משתלבים בחזרה בקהילה* (ביטוי שמאוס עלי, אבל הוא חלק מהטרמינולוגיה המקצועית שאני מכירה)? שחיים בצל מחלתם חיים מלאים? מתחתנים ויולדים ילדים? עוסקים במקצוע שלהם? להשקפתי, את מתמקדת בשולי הרצף. אין ספק שתסמונות ומחלות נפש כרוכות באומללות גדולה. אבל אני לא מוכנה לקבל שזו אומללות גדולה יותר מאשר מותו של אדם במפתיע - ולא רק בגיל 60, כי, כידוע לך בודאי, גברים לוקים בהתקפי לב בשכיחות גבוהה דווקא בסוף העשור הרביעי ובתחילת העשור החמישי לחייהם, ותסכימי איתי שזה *אמצע החיים*. בזכות תוחלת החיים הגבוה, שממשיכה לעלות ושלפי הערכות רפואיות תמשיך לעלות, גם אדם בגיל ששים הוא לרוב אדם חיוני, תוסס, מלא תכניות לעתיד. לא הייתי רוצה למות בגיל 60. או לחוות אירוע לב. את חושבת שזה לא משבש את החיים? את הדימוי העצמי? את מבנה האישיות? אדם שחווה אירוע לב, ימשיך לנהל את חייו בצל המחלה. יש מי שישתמשו באירוע כמנוף לשינוי בהרגלי החיים, לשיפור אייכותם. ויש מי שישקעו בדיכאון וחרדה - ואז אולי תתפרץ איזו מצוקה נפשית חבויה? לא רק עישון עלול לגרום צרות צרורות, אלא גם שומנים רוויים, סטרס, סקס לא בטוח, זיהום אוויר, ומי יודע - אולי אפילו טלפונים סלולריים. הסיכון לחטוף מחלה קשה, כרונית או ממארת, כתוצאה מאורח חיים, גדולה בעשרות או מאות אחוזים מהסיכון לסכיזופרניה בגלל שימוש בסמים. וזאת מבלי להיכנס לשאלת המינון או האחריות. והטיעון שיש להלחם בתופעת הסמים בגלל הסיכון לסכיזופרניה נשמעת לי, אעפס, על גבול ההיסטרית. לו היית אומרת לי שיש להילחם בסמים על שום הזיקה בינם ובין תופעות הרסניות - כמו פשע מאורגן וסחר בנשים, למשל - הייתי אולי מסכימה איתך, או מחפשת דרכים להפריד בין אלה לאלה. אבל ממה ששמעתי ממך עד עכשיו, את תולה בסמים (ואני מתייחסת לחשיש וגראס) איזו הילת נזק בריאותי הקשורה להתפרצויות של מחלות נפש, שנשמעת לי צדקנית. ומתעלמת מכך שהחומר הפעיל בגראס ומריחואנה (THC) משמש היום במחקר הרפואי ובתעשייה הפרמצבטית. ורק הזמן יוכיח האם העלות עולה על התועלת, או שמא ההפך. לעניות דעתי, ואני מתפרצת פה בנבואה שאין לה שום ביסוס, למעט תחושת בטן, מרגע שיתברר כי יש בחומר הפעיל תועלות בריאותיות שעשויות בשימוש מושכל להיות גדולות יותר מהנזקים (ויש נזקים, ברור שיש); שתוכח הכדאיות להפיק ממנו תרופות יעילות (יש כמובן כבר כיום בשימוש ובהתוויות מסויימות), המגמה תתהפך. אני לא צופה ליגליזציה של סמים בעשור הקרוב, אבל אני בטוחה שמגמת הדה-לגיטימציה עומדת להשתנות. עוד לפני כמה עשרות שנים נחשבו הלוקים במחלות נפש (מישהו הזכיר את פוקו ובצדק) כסוטים מן הנורמה, שיש לכלוא, להרחיק מהחברה. כיום המגמה היא להחזיר אותם לחייק הקהילה. ישנו תהליך של נירמול מחלות הנפש. ואין לי ספק שאחד הכוחות שעומדים מאחורי המגמה הזו, זה הכוח הכלכלי של חברות התרופות, וכמובן, הפוטנציאל הכלכלי של התרופות פסיכיאטריות. ועל כן אסיים את דברי בבירכת "פרוזק לכל פועל, וג'וינט לכל פועלת1". 1 כ SELF-MEDICATION |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שמחלות נפש הן רצף, וודאי שחלק מהחולים חיים חיים מלאים ושלמים לאחר התפרצות המחלה ורמיסיה. אבל דיברנו על סכיזופרניה ושם הפרוגנוזה מעודדת פחות. קשה למדוד מה טרגי יותר, ואני לא חושבת שיש מדד אובייקטיבי שייקבע. למשל, רוב ההורים שיאשפזו את בנם/בתם בהתקף פסיכוטי יבקשו משהו כמו "תעשו הכל כדי להציל אותה/ו". אתמול נתקלתי באב שאמר (במילים אלה): "עדיף לי שהיא תמות מאשר שתיכנס לבית חולים כזה". הוא התכוון לזה. בשבילו המחלה היתה הדבר הכי טרגי שיכול להיות. יותר מאובדן ילד. למרות הסיכוי בשיקום. לכן, כל מה שאני יכולה לומר הוא מה טרגי יותר לדעתי. לא יותר. מחלת לב יכולה לגרום לדיכאון. התפרסמו לא מעט מחקרים בנושא, כולל בתקופה האחרונה. ברוב המקרים הדיכאון הוא תגובתי ויחלוף באופן ספונטני, אבל לפעמים כמו שאמרת הוא יהיה יציב יותר. שוב, ומתוך הדגשה שקשה להשוות בין אומללויות בכלל ובין מחלות שלא הגדרנו את חומרתן בפרט, הרי שהאדם שלקה בהתקף לב בגיל ששים חי חיים מלאים קודם. יותר מזה, סכיזופרניה היא מחלה בעייתית יותר מדיכאון בעיני משום שהיא גורמת לשינויים במשהו מהותי יותר (אישיות, אם להיות יומרני) מאשר דיכאון. (איני מזלזלת בחומרה של דיכאון). הפיסקה השלישית שלך מחזירה אותנו לגרעין הדיון שלנו. יש המון גורמים מזיקים (החיים הם מחלה סופנית...) ואנחנו מעדיפים לחיות למרות הסיכונים - לצאת מהבית, לנסוע ברכב, לעבור כביש, לאכול, וכו' וכו'. הכל שאלה של נזק מול תועלת, או איזה סיכון אנחנו מוכנים לקחת בשביל איזו הנאה. אבל סמים ייחודיים בכל זאת במידת מה: הם ייחודיים במיידיות של הסיכון (שימוש יחיד יכול לגרום לנזק מוחי.), הם ייחודיים בנזק הסביבתי (לאחר שימוש האדם הופך להיות מסוכן לסביבה יותר מאשר ללא שימוש. לעניין זה יש דמיון רב בין סמים לשכרות, ואמנם איננו אוסרים על שתיית אלכוהול אבל החברה עושה מאמצים גדולים להילחם בנהיגה תחת אלכוהול). ובעיני, הם מיוחדים בזה שכל מטרתם לגרום לשינויים מוחיים (בניגוד לרוב הרגלי החיים המזיקים, שהמטרה שלהם שונה, והנזק הוא רק תופעת לוואי מצערת). "לו היית אומרת וגו' " - אבל אינני אומרת שקיימת זיקה בין סמים קלים לבין התופעות שציינת. למעשה, זה תלוי מאוד בסיטואציה החברתית. בישראל היום, למיטב ידיעתי, שימוש בסמים קלים הוא תופעה חברתית רווחת גם בקבוצות שאינן נוטות להתנהגויות שציינת. THC אכן משמש היום לטיפולים רפואיים מסויימים. הוא לא הסם היחיד, כמובן (גם מורפיום, למשל). וסתם לציין, THC הוא אחד החומרים הפעילים בקנביס, והמפורסם מכולם. אבל החומר עצמו מורכב מאוד לא מעט נגזרות פעילות. לכן חולים שמשתמשים ב- THC נקי לא ידווחו על אותן תחושות כמו המשתמשים בסם. לא הבנתי את הקשר שבין התופעה המבורכת של שיקום חולי נפש והחזרתם לתפקוד בקהילה ככל האפשר לבין לגליזציה של סמים. הסיבה לדעתי למגמה של החזרת חולי הנפש לקהילה היא גם התקדמות חברתית שהובילה לשיפור ביכולת שלנו כחברה להתמודד עם החריג, וגם טיפולים (בפרט תרופתיים) טובים יותר שאפשרו איזון טוב יותר של החולים. (ככל הנראה את צודקת - הכוח הכלכלי של חברות התרופות פעל בהקשר זה לטובת החולים הפסיכיאטרים.). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי הנראה לא הבעתי את עצמי בצורה מדוייקת. לא טענתי לזיקה בין ליגליזציה של סמים והחזרת הלוקים בנפשם לקהילה. מה שכן, ניסיתי לשער ייתכנות של לגיטימציה לעישון סמים (קלים) שעשויה להתרחש בעקבות הלגיטימציה שיקבלו הסמים הקלים על נגזרותיהם בזכות השימוש בהם בתעשייה הפרמצבטית. תארי לעצמך, שמדינות יאפשרו לחקלאים לגדל קנביס לשימוש התעשייה הפרמצבטית. קנביס יהפוך לענף ריווחי, לגיטימי. כשאת הסחורה העודפת יאפשרו להזרים לשימוש של מרפאים אלטרנטיביים (שיעמדו בקרטריונים מסויימים, נניח), או לבתי קפה על פי המודל האמסטרדמי. כשם שבעבר חולי נפש נחשבו ל"סוטים" שיש להרחיק מהחברה, ולא כך כיום; כשם שנאסר על יבוא ושיווק אלכוהול, אחד הכשלונות הקולוסאליים של מדיניות ארצות הברית, והיום זהו ענף מרויח ומצליח; אני מאמינה שגם השימוש בקנביס עשוי להתאזרח יום אחד במחוזותינו. מציאות אפשרית או דימיוני הפרוע? ימים יגידו. וויש'פול ט'ינקינג? אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שוללת בכלל את האפשרות שכך יהיה (בלי לחוות דעה לגבי "רצוי" או "לא רצוי"). מכל מקום, שני גורמים שקצת מורידים את ההסתברות: 1. סביר להניח שבתעשייה שיעדיפו את המוצר הסינטטי על פני הטבעי, מסיבות שונות (ניקיון כימי, אחידות בייצור, ועוד). 2. סמים אחרים (אם כי כבדים יותר) נמצאים בתעשייה הפרבצטית מזה זמן רב (מורפיום, לדוגמה) ובכל זאת לא נראה שיותרו לשימוש כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקה, לא ''סטרס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, דובי. זה כל מה שמצאת להעיר? אתה יכול להמשיך להגיד עקה, אני מעדיפה לומר סטרס. זה חלק מהטרמינולוגיה המקובלת בעולם כולו. לטלי וישנה: יש לי כמה תגובות לדברים שכתבת, ובהחלט מעניין אותי להמשיך איתך את הדיון. אבל לא בטוחה שימצא לי הזמן לכך היום. מתנצלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אנחנו לא בעולם כולו, אנחנו באתר עברי, ולכן מן הראוי לנצל מילים עבריות כאשר אלו זמינות לנו. חוץ מזה ''סטרס'' נראה מכוער באותיות עבריות. והיו לי דברים אחרים להגיד, ואמרתי אותם במקומות אחרים בדיון, היכן שהם היו יותר רלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבהם (או: במקומות בהם) הם היו יותר רלוונטיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליעזר בן יהודה היה שמח לדעת שיש מי שיעמוד על משמר שפתו גם בקנדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שסטרס מכוער יותר מהמילה שמתחרזת בראש כמעט באופן אוטומטי עם *קה? אז הטעם שלנו שונה, עם או בלי אותיות עבריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החומר הפעיל בגראס ומריחואנה (THC) משמש היום במחקר הרפואי ובתעשייה הפרמצבטית" - לא מדויק. אומנם יש פתיחות גדולה יותר מצד רשויות הרפואה להתיר לחולים כרוניים הסובלים מכאבים קשים להשתמש במריחואנה להקלת הכאבים, וגם לגדל אותה לשימוש עצמי (בעיקר כדי שלא יצטרכו לרוץ ולחפש דילרים). אבל לגבי השימוש בתעשייה הפרמצבטית, למיטב ידיעתי לא משתמשים ב-THC אלא במולקולה שהיא "תמונת מראה שלו". זה גילוי של חוקר ישראלי, בעצם, וחברת פארמוס הישראלית מפתחת תרופה לטיפול בנפגעי ראש על בסיס זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי מריחואנה משמשת להקלת בחילה ולא להקלה על כאבים. הרואין ואדולן[*] הם הסמים היכולים להקל על כאבים, אבל אין בהם צורך. בניגוד לחשיש, חומרים קרובים במבנם לסמים האלה הם חוקיים לחלוטין אצל חולי סרטן. ________________ [*] מבחינה רפואית טהורה, נראה שאדולן הוא התרופה הטובה ביותר לשיכוך כאבים אצל חולי סרטן, והוא אינו חוקי לצורך זה בגלל ההתנהלות המטומטמת של קובעי המדיניות בנושאים שבהם הם אינם מבינים. עם זאת - התחליפים הפחות טובים הם סבירים, דבר שלא ניתן לומר על האלטרנטיבות למריחואנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתחת תרופה... שלא הצליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אחרי שנכנסתי לקישור, אני לא בטוח שהבנתי את המשפט שלך: "מפתחת ... שלא הצליחה" או "... תרופה שלא הצליחה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל פרפראזה על המשפט שלי מ תגובה 208023 "וחברת פארמוס הישראלית מפתחת תרופה לטיפול בנפגעי ראש" וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני חייב לציין שככל שאני מתקרב לגיל שישים, אני פחות חד-משמעי בעניין. בגיל 61 אני בטח ארגיש אחרת לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנערותי, הזדעזעתי מהמחשבה שיום אחד אני אהיה זקן, והחלטתי שאני מעדיף להתאבד מאשר לחיות כאדם זקן. כבן 15, המשמעות המעשית של הרעיון הייתה להתאבד בגיל 40, מה שנראה לי אז כהגיוני להפליא. מאז, בערך אחת לשנתיים אני מוסיף עשור לדד-ליין (תרתי משמע) של החיים שלי. מה שאומר שכרגע אני מבטיח לעצמי בהן צדק שביום שבו אחגוג את היומולדת ה-90 שלי, אני אתאבד. ספיקינג אוף וויצ' - יש לי יומולדת עוד חמישה ימים. הידעתם? שלא תעיזו לאחל לי עד 120. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספיקינג אוף וויצ'... יש תרגום לעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר בסטרס נוראי שמא הכנסת אותו לעקה ימים אחדים לפני הבירט'דיי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת סטרס ומעט עקה דווקא מביאים תועלת: http://www.sciencedaily.com/releases/2003/12/0312110... ציטוט: "Sustained stress definitely is not good for you, but it appears that an occasional burst of stress or low levels of stress can be very protective" (ספוילר: רק בסוף המאמר מתברר שהמחקר נעשה על תולעים בתקווה שיש בו כדי ללמד גם עלינו, ככתוב: "כי אנוש רימה, ובן אדם תולעה" (איוב כ"ה, ו'))
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת צריכה היתה להיות הכותרת האמיתית מהמאמר, או אולי: החוקרים ממש משועממים- תראו מה הם עשו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ילד שיש ברשותו את הסיפור על פליקס הארנב, יודע ש''אפרופו'' זה בצרפתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<אנחה> יש הבדל ברור בין מי שמשתמש במילה לועזית מסויימת כ"טרמינולוגיה מקובלת", לבין מי שמשתמש בקצת הבריש הומוריסטי מפעם לפעם. אלא אם אמרת "סטרס" בהומור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט (זה היה בהומור. מותר לקלל פה אם זה בהומור?), לא תיארתי לעצמי שיש הבחנה כזו. וואלה (גם זה היה בהומור). הייתי עונה לך בהרחבה, אבל יש לי קו מת (נגמרה לי מכסת ההומור. רציתי להשתמש בטרמינולוגיה מקובלת, אבל ברגע האחרון נזכרתי שזה אתר של דוברי עברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידי, מולי, למה החלפת כינוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסגנון מזכיר פה ושם, אבל המתבלבלת היא לא מולי (מידע פנימי מוסמך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופה! לא רק שאני כבר לא צריכה להוכיח שאין לי אחות, מסתבר שיש לי אח. אם יש מי שמתכוון לעשות לי אאוטינג1, שידבר עכשיו (נראה אותו) או שידום לנצח. 1אני אחשוף את עצמי (עד כמה שזה נשמע קינקי. דובי, זה בהומור, קינקי. גם אאוטינג) בזמן ובמקום שיראו לי לנכון, ולא דקה מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אח, אחות. מולי זאת אשה (או שככה היא טוענת בכלופן). האלמוני חשב שזאת את בגלל הפרובוקטיביות המכוונת להכעיס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אח", התכוונתי אליך, אלמוני יקר. מאחר וכבר ביצעתי אאוטינג בעצמי, ראה את הערתי לעיל כמיותרת, אח שלי. פרובוקטיביות מכוונת להכעיס? אוהו. פרובוקטיביות היא לעולם מכוונת, אבל לאו דווקא להכעיס. מטרתה לעורר, לקנטר, להתגרות, לעתים באופן בוטה. מודה באשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין לך אחות או אח אך יש לך בגד בגד קפת ----------- 1 ותודה לברקת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההברקה הזו שמעתי עוד בימי המנדט הבריטי. חל עליה חוק ההתיישנות. ובאמהרית: אם היה לי יורו על כל "בגד קפת" שהופנה כלפי, הייתי מקלידה מהקריביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחשבתי ששמך המלא רקפת כל שבוע יוצא לי להכיר שם חדש, תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומעניין לעניין באותו העניין," למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש שיטה מאוד דומה, אבל אני מכפיל את גיל הדד-ליין פי שתיים. כרגע אני מכין את עצמי לרגע הגורלי ביום הולדתי ה-2560. _________ מכאן כמובן נובע שגילי הוא (המספר חלקי 40 לוג בבסיס 2) כפול 2 + 15. ודובי עוד בוכה ש*הוא* זקן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכיזופרניה היא לא מחלה סופנית. זוהי מחלה שאפשר וניתן לחיות איתה בצורה מאוזנת ואפילו האשפוז שנלווה אליה לעיתים, הוא לא תמיד מוחלט וניתן לצאת ממנו (אפילו אם מדובר במחלקה סגורה). לכן, גם ההתייחסות שלך אליה כאל טרגדיה, היא מוגזמת לדעתי (ובטח לא תוסיף יתר בריאות למטופלייך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בכל מחלה, זה תלוי כמובן בחומרה של הסימפטומים. "ישנן שתי צורות למהלך מחלה. באחת, הקלה יותר, קיים התקף פעיל פסיכוטי אחד בלבד עם החלמה מלאה או כמעט מלאה מלווה ליקוי קל 1. הצורה השנייה, קשה יותר, ומתפתח בה תהליך כרוני. בכמה ממקרים אלו אפשר לצפות במהלך גלי של החרפות והטבות חוזרות. [...] התקף כזה יכול הלתחיל בסימנים מבשרים הכוללים מתח, אי שקט, ירידה בתיאבון, מצב רוח ירוד, חוסר יכולת ליהנות, הפרעות שינה וקשיים בריכוז. כל התקף חריף יכול להימשך כמה חודשים ואפילו שנים, בייחוד בהעדר טיפול מתאים. התופעות של השלב הרזידואלי, שבאות בעקבות ההחלמה מהשלב החריף, הן בדרך כלל קשות בכל פעם יותר ויותר. בכמה מהמקרים המהלך סוער והגל החריף נמשך ופעיל באופן ממושך. משך ההתקף החריף על כל שלביו נמשך בדרך כלל כמה חודשים, ולאחריו חלה התאוששות והחלמה, לפחות חלקית, הנמשך בטיפול טוב יותר לשנה. בכמה מהמקרים מתפתחת בתקופה זו תגובה דכאונית קשה, שאיננה רק תגובה פסיכולוגית לנכות. [...] רמת ההסתגלות לאחר ההתקף החריף שונה מחולה לחולה. בארבעים עד חמישים אחוז מהמקרים ייתכן שיקום מלא, שהוא נדיר יחסית, או שיקום חלקי עם ליקוי מסוים באישיות. בשלושים אחוז מהמקרים יהיה שיקום חלקי עם סימנים כרוניים מתמידים, אך עם יכולת להסתגל לחיים בקהילה. רק עשרה עד חמישה עשר אחוזים מהחולים מגיעים למצב של ליקוי עמוק. חולים אלה אינם מגיבים לטיפול תרופתי וזקוקים לאשפוז כרוני או לטיפול תרופתי ושיקומי נמרץ בקהילה. [...] כמה סיכונים מלווים את מחלת הסכיזופרניה, הבולט בהם הוא התאבדות. [...] ארבעה אחוזים מהחולים מתאבדים, ואילו עשרים אחוז מנסים להתאבד. [...]" 2 *** כשאני מגיבה באתר, אני מנסה להתייחס לנתונים ולא למשאלת לב. בוודאי שעבור כל חולה בפני עצמו, עושים מאמץ מקסימלי להביא אותו לצד ה"טוב" של הסטטיסטיקה. הדבר לא משנה את העובדה הבסיסית שהיא, שכאשר מסתכלים על הנתונים בכללותם, סכיזופרניה היא מחלה קשה. ועוד, ההשוואה שנערכה לעיל היתה בין סכיזופרניה לבין מחלת לב. שני הבדלים מהותיים בין שתי המחלות שלא ניתן להתכחש להם הוא שסכיזופרניה פוגעת בחולים צעירים יותר ושהיא משנה את האישיות. שני ההבדלים האלה עושים אותה בעיני מחלה טרגית יותר. 1 התקף פסיכוטי יחיד בד"כ לא מסווג כיום כסכיזופרניה, כך שהנתונים המופיעים כאן הן אופטימיים יותר מהמציאות. 2 מתוך: אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן. פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס, אוניברסיטת תל-אביב, 1995. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני מסכים איתך לגבי החומרה של סכיזופרניה. עם זאת, עבור כמה מחולי הסכיזופרניה הטריגר היה מריחואנה, ועבור כמה מהם הטריגר היה כל מיני אירועים אחרים שאנשים נורמלים עוברים בחיים (גיוס לצבא, לחץ בעבודה וכו')? בסופו של דבר מדובר בחומר שכבר הרבה שנים משתמשים בו אחוזים מאוד ניכרים מהאוכלוסיה, ועבור רובם (כולל רוב האנשים שאני מכיר) בלי שום תוצאות שליליות נראות לעין (כמובן שיש מקרים שבהם שימוש יום יומי בחומר הוא תוצאה של בעיות אישיותיות, ואז השימוש לא ממש מסייע בפתירתן). לכן, אם את טוענת שהוא כל כך מסוכן, צריכים להיות מחקרים הרבה יותר רציניים ממה שהצגת. בגלל, סכיזופרניה לא מוזכרת בדרך כלל כטיעון כנגד מריחואנה. אולי זה בגלל שאין ממש ביסוס לטענות האלה. למעשה באתר של הNIH במידע סכיזופרניה לא מוזכר כל עניין הטריגר ומה שנאמר שם הוא most researchers do not believe that substance abuse causes schizophrenia. מה שהם אכן אומרים הוא ששימוש בסמים עלול להחמיר את הסימפטומים, (סיגריות דרך אגב, לפעמים דווקא יכולות לעזור). (מתוך http://www.nimh.nih.gov/publicat/schizoph.cfm )
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |