 |
|
 |
||
|
||||
 |
האתרעות לפיגועים לא פחתו אלא גברו עם תחילת פעולת ''ראש ממשלת'' הרשות. חוליות יוצאות מהמוקטעה למטרות רצח, וחוזרות אליה , הכל תחת חסותנו. במהדורת החדשות עתה, אני שומע על הרצח בחברון, ועל פגישת ראש הממשלה עם ''ראש הממשלה'' שנמשכת כאילו דבר לא התרחש. בדיוק כמו בימי רבין פרס העליזים. . . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה מערבב עם כמה דברים: ראשית, אני לא בטוח שאפשר להאשים את שרון במדיניות "אוסלו". ההסתייגויות שהוא וסילבן הגישו למפת הדרכים הן בדיוק בנושא טוריות התהליך וההדדיות שלו. אני מפרש את פגישתו עם אבו מאזן כניסיון לתהות על כוונותיו של האיש, ולא להכריע בנושא כזה או אחר. עובדה שבעקבות הפגישה היתה רק הכרזה של אבו-מאזן על כוונתו להילחם יותר בטרור. שנית, העובדה שגל הפיגועים הנוכחי התחיל בסמוך למינויו של אבו מאזן לא קושר בהכרח את אבו מאזן לגל זה. הרי התנועות שמאחורי הגל הינן החמאס והג'יהאד, וההצדקה שהן מפרסמות לגל הנוכחי אינה אבו מאזן, אלא פשוט הסיכוי להבשלת מפת הדרכים שאינה רצויה להן. דרך אגב, ניתן להגיד שבמידה מסויימת משרתים הפיגועים האחרונים את האינטרס של ממשלת ישראל הנוכחית, מאחר וגל זה כבר גרם לשרון לדחות ביקור מאוד לא נעים בוושינגטון (בו צפוי לחץ נשיאותי להמשך התהליך NO MATTER WHAT), ולהאשים את ערפאת דווקא בהכשלתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע חוליית הרצח שיוצאת ובאה מהמוקטעה אינה שייכת לחמס או לג'יהד האיסלמי אלא לפת''ח של ערפאת. כלומר אם נשווה את המצב היום למצב ששרר בתחילת תהליך אוסלו מבחינת ''הטובים והרעים'', ה''טובים'' של אז התפצלו, ורובם בראשות ערפאת התווספו ל''רעים'' של אז. עכשיו ''הטובים'' המעטים צריכם ''לעשות מאה אחוז מאמץ . . .''. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שמתחיל תהליך שנראה כטרגדיה יונית, שבה לא ניתן לעצור את העגלה עד ההתרסקות הוודאית. אני, אגב, לא בטוח כל כך שצבר ההצלחות האחרון של הרוצחים הערביים קשור במפת הדרכים. פרשנים שונים פרשו, אמנם, שלזרועות הביטחון יש בעיה, כי הם לא רוצים לטרפד את מאמציו של אבו מאזן. אם יש משהו בטענה הזאת ייתכן שנמנעו לאחרונה פעולות סיכול ומעצר בגלל הנימוק הזה, והפחתת הלחץ שנבעה מכך גרמה לחלק מההתרעות להתממש. אם זה כך, ההרוגים הם תוצאה ישירה של ''התהליך'' עוד לפני שהתחיל. אבל ייתכן גם שמדובר בחור מקרי במעטפת הביטחון שיש לאתרו ולסתום אותו כמה שיותר מהר. כפי שאמרתי כמה פעמים, הערבים לא ממהרים לשום מקום. הם ינסו להעביר את ''התהליך'' עם מקסימום יהודים הרוגים (מעבר לתרומה למטרתם ניכר בהם שהם נהנים מכך), ואם לא תהיה ''התקדמות'' משביעת רצון, הם יפחיתו את מעשי הרצח עד הנקודה שבה יצפו מאתנו ''להתקדם''. (כמובן שההפחתה הזאת לא תהיה קשורה במלחמה של אבו מאזן בטרור. זה חלום באספמיה. מי שמקשיב לאבו מאזן רואה כבר עכשיו שהוא מבקש מהם להפסיק, אך לא מאיים בשום פעולה נגדם, וזו חזרה ברורה על מה שהיה בתהליך אוסלו באופן אפילו יותר ברור ומובהק.) לכן, ככל שנהיה נחושים יותר בהתניית ה''התקדמות'' בהפסקת הטרור נחסוך בחיי אנשינו תוך כדי ''התהליך'' (בסופו, כשתבוא ההתפרצות, לא יהיה בידנו שום כלי למזער את הנזק, ללא קשר לנחישות הזאת). לכן, בקרתי בתגובתי הקודמת את החלטתו של שרון להמשיך בפגישה עם אבו מאזן למרות הפיגוע בשומרון. הפגישה הזאת הייתה תחילת ''ההתקדמות'', וסביר שאי הפסקתה מייד, יאותת לערבים שגובה הלהבות אינו גבוה מדי. כאילו כדי להוכיח את דעתי זו בא הפיגוע בעפולה (אבל זה סתם קוריוז. דעתי קשורה בהסתכלות על פרקי זמן יותר גדולים). עכשיו עשה שרון מעשה, והחליט לבטל את נסיעתו לארצות הברית, וזה, לדעתי, צעד נכון (כלומר, בהנחה שמקבלים את התהליך. ברור שלדעתי הכול לא נכון.) ולבסוף אחזור על העיקר שעליו כתבתי בהודעות אחרות. העיקר הוא שכמו בתהליך אוסלו, גם כאן אין שום רצון של הצדדים להסכים על התנאים לסיום הסכסוך. לכן מתחילים לזוז מבלי שיודעים לאן, וצריך כבר להבין אחרי אוסלו שהתזוזה הזאת מביאה רק נזק בדם ודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מעבר לתרומה למטרתם ניכר בהם שהם נהנים מכך'' יצטרף אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמו ששרון לא הופתע מול המצרים, והזהיר מפני מעשיהם בחסות הפסקת האש, כך הוא לא יופתע עכשיו, מול הפרות הפלשתינים את הפסקת האש", אורי דן, מעריב, http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/524/325.ht... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נבחן את שתי הפיסקאות האחרונות במאמר: "שרון, אז אלוף, מפקד חזית הדרום, פנה מייד למטה הכללי ולממשלה ותבע להשמיד את בסיסי הטילים, ולא להשלים עם הפרת ההסכם המצרית. הוא הסביר שהשלמה עם ההפרה תאפשר למצרים בבוא היום לחצות את תעלת סואץ בחסות מטריות הטילים. לא רצו לשמוע לו ודחו את פניותיו ותוכניותיו. ב-6 באוקטובר 73' חצה השריון של סאדאת את הסואץ בחסות מטריית הטילים שפגעו אנושות במטוסים הישראליים. מי שחושב שבאוגוסט 2003 ראש הממשלה הישראלי שוכח את אותה סכנת הונאה של קידום הטילים המצריים של 1970, כשהפלשתינים מצטיידים עתה בטילי קסאם והחיזבאללה ערוך עם הטילים שלו, כנראה שעדיין לא הפנים מיהו באמת אריאל שרון." אורי דן מתאר היטב את הפרות ההסכם כיום ע"י הפלשתינים ע"י הצטיידות בקסאמים (לראשונה גם ביו"ש), וע"י המינהרות ברפיח וכדומה. מבחינה זו האנלוגיה שהוא עושה בין שתי התקופות ושתי ההתנהגויות של האוייב נכונה. אבל לגבי התנהגותו של שרון אין ממש שום דמיון. לנוכח הפרת ההסכם ההיא ע"י מצרים תבע אריאל שרון מהממשלה להשמיד מיד את בסיסי הטילים. האם הוא משמיד היום את מפעלי טילי הקסאם בעזה ? האם הוא מטפל במנהרות ? אולי צריך להחזירו לצבא ולעשותו סוף סוף רמטכ"ל. אז יהיה מישהו שיתבע מהממשלה לעשות את הדברים האלה. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמת שאולי צריך לעשות את שרון רמטכל. נורא מצחיק. ראש הממשלה מחליט מי יהיה רמטכל אז הוא יחליט לעשות מעצמו רמטכ"ל? כן כן גם מופז יכול להגיד את מי הוא רוצה אבל מה זה משנה? ההגיון שלך הצחיק אותי מאד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צטטתי כאן לא אחת קטע מהסיפור "שלושה בבומל" (שנכתב עוד טרם מלחמת העולם הראשונה) שבו מתאר המחבר את האופי הגרמני. שם הוא ממליץ (בהומור כמובן) להעביר את כל הגרמנים קורס קצינים ולהטיל עליהם לפקד על עצמם, כי מבלי שיהיה מישהו שיגיד להם מה לעשות הם לא ידעו. אני חושב שזה מתאים לשרון. כשהוא איש צבא הוא צועק מה שהוא רוצה אבל עושה מה שאומרים לו. כשהוא במפלגה הוא יכול לצעוק "מי בעד מלחמה בטרור ?", מבלי שבאותו רגע הטרור בכלל יעניין אותו, אבל כשהוא בעמדה שאין מישהו מעליו שיגיד לו מה לעשות והוא צריך להחליט בעצמו, הוא מתבלבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לבוקה והמבולקה של הממשלה התגלתה גם בחדשות הערב. לפני זמן מה נתתי ציון טוב (על תנאי) לממשלה בעקבות הצהרת מופז שעד שלא יתפסו המפגעים שיצאו מבית לחם (שהועברה לשליטת הרשות עם תחילת ממוש "מפת הדרכים") לא תהיה התקדמות נוספת בתהליך ושום עיר נוספת לא תועבר לשליטת הפלשתינים תגובה 161448 והיום מספרים לנו שבדיוק אותו מופז מההצהרה ההיא (שהגדרתיו בעבר כיצחק מרדכי מספר שתיים) , הגיע להסכמה עם דחלן על העברת שתי ערים לשליטת הפלשתינים. למה ? האם עצרו הפלשתינים את אותם מפגעים. לא ידוע לנו על כך, אבל ידוע על עוד עבודה שהם צריכים לעשות בעצירתם של מחבלים נוספים שעשו פיגועים נוספים. ושרון שידע כל כך יפה אז לתבוע את אי ההשלמה עם קידום הטילים המצריים נתן את האו קיי והמשך ה"תהליך" יצא לדרך . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשארו עוד ערים להזין בהן את ההודנה המפלצתית ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו שממשיך להגיב כל הזמן לעצמו הזכיר לי פעם גורילות מסויימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? גם הגורילות הן... קרובות לא רחוקות של בני-אדם. אני בטוח שלו היו לנו גורילות בשלטון, המצב היה הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כממציא רעיון הגורילות קשה לי לעמוד על המנגנון שגרם לך להיזכר בהן (כמובן שזה לא אומר שההזכרויות שלך צריכות לקרות לפי האופן שבו אני מבין את הדברים), אבל צורת הראיה שלך את העובדות שמולנו, הזכירה לי את אותו יועץ הימורים שעליו פעם כבר איימתי לספר, והפעם אממש את האיום: אדם אחד השקיע את כל כספו בסוס מסויים בעקבות קבלת עצה מיועץ הימורים שנראה מאד סולידי. מייד עם תחילת המרוץ נראה הסוס הזה אחרון, במרחק של חצי סוס בערך מזה שלפניו. האיש נתן מבט שואל ביועץ ההימורים שעמד לצדו, וזה עשה בידיו תנועות מסוג "יהיה בסדר" (את הבדיחה הזאת צריך לספר פנים אל פנים כדי להראות את תנועת הידיים. כפות הידיים מופנות כלפי מטה ושתי הידיים נעות יחד מעלה ומטה). עבר עוד זמן מה והסוס הזה לא רק שנשאר אחרון אלא שנפער כבר רווח של סוס שלם בינו ובין זה שלפניו. שוב נתן האיש מבט תמה ביועץ הסולידי ושוב החזיר לו היועץ ללא מלים את תנועות היד האלה. ועבר עוד זמן. עכשיו כבר נראה הסוס הזה כקבוצה לגמרי נפרדת משורת הסוסים המתחרים. מבטו של האיש נראה כבר כמעט נואש, אך שוב חזר אליו היועץ באותן תנועות ידיים בטוחות. ובהמשך כבר עברו כל הסוסים בסיבוב שלם את אותו סוס, וגם הפעם השיב היועץ לאיש הנואש באותן תנועות ידיים בטוחות וסולידיות. לבסוף הסתיים המרוץ, וכפי שהראו כל הסימנים במשך המרוץ הגיע הסוס שלנו אחרון. האיש התפרץ לעבר היועץ בצעקות: מה עשית ? התרוששתי. הרי את כל כספי השקעתי בסוס הזה בגלל עצתך ! גם הפעם השיב היועץ לאיש בתנועת ידיים אבל הפעם בתנועת ידים של "מה אני יכול לעשות ?" (כפות הידיים מופנות כלפי מעלה והידיים פרושות למטה בפיסוק.) . . . נראה לי שההבדל בינך ובין אותו יועץ יהיה בסיום. אתה תגיד: רגע. זה לא נפלא ? האם לא התכוונת לכך שאתה מחפש דרך להפסיד את הכסף ? תראה באיזו צורה נפלאה ממש שרון את רצונך. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, לפחות חילופי הדברים גורמים לך לספר אנקדוטה כזו או אחרת מדי פעם. לא אכנס איתך שוב להרפתקה של איך באמת צריך לבחון את הדברים. קיבלתי את עצתך לחכות לסוף התהליך (בשאיפה שהאייל הקורא יהיה עדיין בסביבה...). (תגובתי הקודמת כיוונה לכך שאתה לא קיבלת את עצתך, ואתה ממשיך עם מנגנון ה''אמרתי לכם'' בכל עדכון חדשות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא היה שום מקום לביקורת על תגובתי האחרונה. כשמופז יצא בזמנו עם ההכרזה ההיא בפרוש לא אמרתי "אמרתי לכם", אלא להפך שבחתי את המעשה למרות שנגד את הראייה שלי לגבי האופן שבו פועלת הממשלה, ואת הערכותיי לגבי מעשיה בעתיד, כלומר, בניגוד לך, לא הייתה לי שום בעייה לומר: "טעיתי". אבל, כמובן שהתניתי אז את השבחים בכך שתהיה התאמה בין הדיבורים והמעשים. מה אני צריך לעשות היום כשמתברר שדבורים לחוד ומעשים לחוד ? להחריש כדי לרצות אותך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך לרצות אותי. מתחתי ביקורת קלה. עבר לי. ניפגש בעדכון החדשות הבא (אולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני באמת נאלץ לעמוד מאחורי מכובדי מר אנשלוביץ בנושא הזה. ייתכן שאני לא עוקב אחר הנעשה, אבל מה לעזאזל המדינאים (מותר לקרוא להם ככה?) שלנו חושבים שהם עושים? אנחנו משחררים אסירים, והפלסטינאים לא עושים דבר. אנחנו פותחים צירים, והפלסטינאים לא עושים דבר. אנחנו מפסיקים לבנות את הגדר, והפלסטינאים לא עושים דבר. אנחנו מעבירים אל הפלסטינאים שליטה על ערים, והם לא עושים דבר. מה פה קורה פה? -- אגב, לפני שיורים בי, ההצגה החד-צדדית היא מכוונת ומודעת-לעצמה, ובכל זאת, היא צמאה להסברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנ'לא יודע אם 'תה שם לב, אבל יש עדיין בעיה פנימית קשה ברשות של מאבק בין אחד שתקוע (זמנית) במוקטעה לאבו מאזן. פלונטר קשה, למען האמת. כל עוד לא מרשים לנו להעיף את מר מוקטעה החוצה לכל הרוחות, מה שנשאר הוא לנסות לחזק את אבו מאזן נגדו. הדרך הכמעט יחידה היא במחוות, שחלקן עלולות להיות בעייתיות מאוחר יותר (אם אבו מאזן יפסיד בהתמודדות). ספציפית, גם לי מותר להסכים עם דב בנושא אחד: מופז התגלה (שוב) כנמר של נייר. הוא לא שונה מיתר הממשלה (אולי דווקא פשרן יותר בכמה מישורים) אבל מנסה משום מה להצטייר כסמן הימני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב. למה אנחנו יורים לעצמנו ברגל בשביל שמר עבאס יוכל לצחקק בשמחה ולקרוא "הכנסתי לציונים, ב'קשה תאהבו אותי?" "משום מה," ועל שום מה? על שום שהוא רוצה להריץ את עצמו לראשות הממשלה, לאחר שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי יש סיבות להניח שאין עבאס דומה בשאיפותיו המדיניות לבעלה של סוהא. הוא מנסה באופן אמיתי למזג את שאיפות כל הארגונים תחת הסכם אחד (כפי שמתבטא כרגע בהודנה), לפרוק את כוחות ערפאת (שהם מבצעי הפיגועים האחרונים) מנשקם, ולחתור למדינה פלסטינית בתנאים שונים מאלו שרוצה ערפאת (קרי: מוכנות לפשרות בנושא גבולות 67, מזרח ירושלים שיבה, ויחסי פלסטין-ישראל). לגבי מופז: ייתכן, אבל אני לא חושב שבמציאות הישראלית של היום (וגם בתוך הליכוד) סמן ימני יוכל לזכות בקולות רבים כפי שעשה שרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק עושה מר עבאס בנידון? אתה כנראה מחובר הרבה יותר ממני למדיניות הפנים-פלסטינית, כי מן הכיוון שלי, חוץ מדיבורים רבים, הוא לא עושה דבר, לא הוא, ולא מר דחלאן. ודאי שהוא יוכל, ברגע שהמהלכים המדיניים האחרונים ייכשלו, ושרון יודח בבושת פנים ממקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיה קשה (או בלתי אפשרי) להביא דוגמאות למה עושה עבאס פרט להצהרות שלו בעיתונות (ולכן נראה שזה רק דיבורים) אבל די ברור שקיימת מלחמה פנימית קשה, שיוצאת מדי פעם החוצה, כמו במקרה האחרון בו אבו מאזן הגיש את התפטרותו. וזה קורה בכל צעד ושעל: הפרסום של דחלאן (שהוכחש מייד) של הצעה לקנות רובים מכוחותיו של ערפאת, כינון הממשלה החדשה, והמאבק על כל שר, והאיום של אבו מאזן כבר אז להתפטר, המאבק של סאלם פיאד בערפאת ברפורמה ברשות, ההשתלטות של דחלאן (מחנה אבו מאזן) על ארגוני הסירוב (של ערפאת) בעזה, וזה כנראה רק קצה הקרחון. העניין הוא, שאבו מאזן, למרות הצלחות נקודתיות, עדיין חלש משמעותית לעומת ערפאת, שמאז אוסלו (ועוד לפני כן בטוניס) צבר ממון וכוח, ומינה את כל מי שהוא מכיר למשרות מפתח בצמרת הפלסטינית, ולכן אם ישראל חושבת (ובצדק) שאבו מאזן מהווה אלטרנטיבה אמיתית וטובה יותר, היא צריכה לעזור לו מבחוץ. כמובן, העזרה הטובה ביותר שהיה יכול לקבל היא סילוקו של ערפאת, אבל די ברור שיש עלינו לחץ מתמיד מכיוונים רבים שאסור לבצע מהלך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיבורים, הצהרות, דיבורים, הצהרות נוספות שמיד מוכחשות, דיבורים ועוד הצהרות ודיבורים. לי בכלל לא ''ברור'' שיש מאבק פנימי כפי שאתה מתאר, בטח שלא מן ה''עובדות'' שהבאת לפני, ולא מן העובדות שמביאים העיתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך המלאה לא לקבל את ההסבר. אבל אני אשאל אותך איזה הסבר אתה מציע למאבק ברשות ? או לכך ששרון, שלא זז לקראת ערפאת במילימטר, אלא דרס אותו ב"חומת מגן" (למרות שאותו בוש לחץ עליו), מוכן להיפגש וללכת לקראת אבו מאזן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מאבק ברשות? כלומר, מאבק שובר-כלים רציני, בכיוון של מפת הדרכים? לא הצלחת להביא בדל שמץ של ראיה מעשית למאבק כזה. הכל דיבורים. אין לי מושג מדוע שרון עושה את מה שהוא עושה. ההסבר שלך מאד לא מספק, ואין לו אחיזה בפעולות בשטח. אני מקווה מאד שאתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן וכאן תמצא עדויות מסויימות: ואפשר להמשיך, אם זה לא מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיש יעמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא, ומה צריך להראות כדי שתחליט שהמצב הפוך ממה שנדמה לך ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינקים עמילין, יא צדיקי. (הלינקים לא עובדים לי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על התקלה. בעיה נבזית של חיתוך והדבקה. כמאן מרה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושת הכתבות הראשונות מסתמכות על ''מקורות ישראלים.'' (בכירים, תמיד בכירים.) הכתבה האחרונה מתייחסת להתפטרות שלא הייתה לה כל משמעות אופרטיבית. אני נשאר לא משוכנע. מה לעשות, כזה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז התגובה הקודמת שלי עדיין בתוקף. מה צריך, מבחינתך, ואראה אם זה אפשרי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה צריך בסך הכל בן-אדם בשביל לחיות? אהבה, אהבה כל הזמן. אמשיך בדיון מחר. ליל מנוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו בהבטחות שלי אני לא עומד. נו, טוב. בכל מקרה, אני לא יודע מה לומר לך. אני רוצה ראיות ממש, לא משאלות לב של ''גורמים ישראלים בכירים,'' ולא מהלכים חסרי משמעות מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שהאתר ממנו לקוח הניתוח הינו בעל אופי פוליטי, אבל הניתוח עצמו מביא ציטוטים ישירים, חלקם מפעילות _פנימית_ ברשות: ועוד כתבה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע קצת יותר משכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנסה אולי גם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר לשאול האם התשובה לשאלה בתגובה 148629 לא השתנתה? מה לדעתך היה אומר שרון כראש אופוזיציה אילו ממשלה ברשות מצנע היתה מחזירה עיר אחת, או משחררת אסיר בודד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי באמת איני יודע. אבל סתם אביא נימוקים נגד הפרישה מבלי לומר שהם מכריעים בעיני. הרי ברור שאם יפרוש האיחוד הלאומי תחליף אותו העבודה של פרס. לפעמים, במהלך הזמן קורים דברים מפתיעים שמעמידים את הממשלה בפני הכרעה אמיתית קשה וגורלית כשהכוחות בממשלה בעד ונגד פחות או יותר שקולים. במקרה כזה המצאותו של האיחוד הלאומי בממשלה במקום העבודה יכולה להיות מכריעה לגבי בחירת הדרך. כיוון שאני מדבר על משהו מפתיע גם התשובה לא יכולה להיות ברורה. קשה לצפות דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה חושב שהממשלה הזו (ממשלת ליכוד ללא עבודה), משרתת את תפיסת עולמך טוב יותר מהממשלה הקודמת (ממשלת ליכוד עם עבודה)? מהצד, הייתי משוכנע שדווקא הממשלה הקודמת, שלא שיחררה אסירים, ולא נתנה ערים, התאימה לך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להפנות אותך לדברים שכתבתי לפני הבחירות ב תגובה 119917: "ודע לך עוד דבר. לא אכפת לי כלל שמצנע ייבחר בבחירות האלה. כבר אמרתי באיזה שהוא מקום ששניהם יעשו את אותו דבר, ואני מעדיף שאת החרה הצפוי יאכל השמאל . . ." כלומר, אני חושב מזה זמן רב ששרון בזמן ממשלתו הקודמת ובזמן ממשלתו הנוכחית פועל אותו דבר, וכך הייתה עושה גם ממשלת שמאל. ההבדלים שאתה מצביע עליהם לא צריך להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת. הרי מעשים הם גם פונקציה של הזמן. מפת הדרכים בשלה ויצאה לדרך היום (לדעתי ההודנה הייתה אפשרית רק בעקבות הלחץ הצבאי החזק על הפלשתינים. לולא זה גורלה של מפת הדרכים היה כגורלן של תכניות אמריקאיות קודמות שלא הצליחו אפילו להתחיל), ולכן נעשים דברים שלא נעשו אז. כתבתי גם כמה פעמים שלו הייתה שולטת בזמן אותו פסח ארור שלפני האחרון ממשלת שריד בילין מצנע היא הייתה עושה את "חומת מגן" ואת "דרך נחושה" ממש כמו שרון. לא הייתה שום אופציה אחרת. ובכל זאת בחרתי שרון ולא מצנע ואני מעדיף את האיחוד הלאומי ולא את העבודה בממשלה. אולי כדי לקדם מקרים מפתיעים מיוחדים שבהם אולי הרכב הממשלה משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאת תגובתי מאז (בתשובה לאייל היפאני) החזירה אותי לפרשיות השחיתות של שרון מאז, שעליהן החלפתי אז דברים. בעניין זה חל שינוי מסוים בעמדתי, שביקרה את עמדותיו המדיניות חסרות עמוד השדרה של שרון, אך נטתה להחמיר פחות עם הביקורת עליו בעניין פרשיות השחיתות. גם היום איני בטוח כלל שפרשיות ההלוואות שלו הן כל כך חמורות בראייה אבסולוטית. בודאי לא עולות בחומרתן על הפרשיות של אהוד ברק. מדובר בעבירות (גם אצל ברק) שנובעות מחקיקה מאד ייחודית, שייתכן שבמדינה דמוקרטית אחרת לא הייתה קיימת כלל. אבל בכל זאת חלו כמה התפתחויות. הייתה ביקורת של מבקר המדינה על התנהגות ובפרשת האדמות בכפר מלל, ועל כך כבר דברתי. (אם נשוב להשוואה עם ברק גם ברק בוקר ע''י מבקר המדינה בעניין העמותות.) בעניין זכות השתיקה, איני חושב ששתיקתו של בנו כדי להגן עליו חמורה משתיקתו של יצחק הרצוג (שהוא בעצמו איש ציבור), בחקירת במשטרה כדי להגן על ברק, אבל כאן בכל זאת היה אלמנט ציבורי נוסף שמביא את שרון בנקודה ציבורית מסוימת לעמדת ביזיון יותר ''בכירה'' מאהוד ברק. אני מתכוון לפיטורי בלומנטל בגלל ששתקה, תוך שהוא מעלה על נס את חשיבות שיתוף הפעולה עם המשטרה של איש ציבור. שתיקת בנו לאחר מעשה הפיטורין ההוא מציגה אותו באור ממש מגוחך. כאן אפילו אני מתחיל להבחין בעור העבה שלו שעליו דובר רבות. נראה לי שהתקשורת מניחה לו יותר מהראוי. אני חושד שאולי זה בגלל שהיא מסכימה לדרכו המדינית השמאלנית, אך אולי זו רק פרנויה אישית שלי. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על "המלחמה הנחושה" של אבו מאזן בטרור ש "אין ממנה מנוס", כפי שהתבטא בעבר הפרשן עודד גרנות, אפשר ללמוד מראשית טיפולו בעניין. שוב כמו בהסכמי אוסלו, העניין בכלל אינו מלחמה אלא מו"מ עם הטרור שמטרתו הנמכת גובה הלהבות באופן זמני לגובה המתאים. אולי ההמשפט הכי מעניין בכתבה הוא: "משתתפיה סיכמו בין היתר למנוע "מלחמת אחים" פלסטינית בדרך להסכם - וכי הרשות לא תאסוף את הנשק הבלתי חוקי בכוח." זה העניין. כרגע אין הסכמה לגבי הנמכת גובה הלהבות, אך להערכתי גם זה יגיע, והדבר רק יפעל לרעתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמנעתי מתגובה על תגובתך הקודמת, מאחר ולדעתי יש לנו הרבה מן המשותף, אולם מאחר ונראה שאתה רוצה להדגיש נקודה מסויימת, אנסה להבהיר יותר את דברי: אין לי ספק ש"מפת הדרכים" הנוכחית במתכונתה היא "אוסלו ג"', שהפיל עלינו כבוד הנשיא בוש "שוחר השלום". העניין הוא, כפי שאתה יודע, שזה קצת בעייתי להגיד לא לארה"ב, ולכן מרגיש שרון שהוא חייב לקבל אותה, ולקוות שמרבית הסתייגויותיו מהמפה יענו. ההבדל המהותי בין תהליך אוסלו לתהליך הנוכחי הוא ברצונות של המחותנים הראשיים. בעוד שפרס וערפאת רצו להדהיר את התהליך קדימה, וויתורים ישראליים בוצעו בחפיפה לנהרות של דם יהודי באוטובוסים, כאן המצב שונה בתכלית: שרון לא יפנה אף יישוב תחת אש. מהצד השני, אבו-מאזן, כפי שטרחת להראות, לא ממהר לכבות את האש. הוא מעדיף קודם שתהיה הכרעה במאבק שלו מול ערפאת, שעדיין שולט באופן ניכר בחמושים הפלשתיניים. רק כשהוא ישיג שליטה (ואני מקווה שזה יקרה, ובקרוב), הוא יפעל הרבה יותר בנחרצות מול החמאס והג'יהאד. אז גם ארגונים אלה ישתפו יותר פעולה. כרגע פשוט אין לו מספיק כוח, וכוח היא מילת המפתח כאן. אני מאמין ששרון נפגש עם אבו מאזן כדי לנסות לחזק אותו. הוא מעוניין באבו מאזן חזק. הוא כנראה מבין שאבו מאזן אינו ערפאת, ולכן פרטנר לשלום מסוג אחר - יציב יותר. לראיה - הוא מעולם לא נפגש כך עם ערפאת. הסיבה היחידה, לדעתי, שהתהליך של שלום אמיתי בין רשות אבו מאזן לשרון לא מתקדם מהר יותר היא רק בשל העובדה שה"קוורטט" המונהג ע"י אנשים עם אינטרסים שונים לגבי איזור זה, טורח בעקביות להמשיך לתמוך בערפאת. לדעתי, התקווה היחידה של האיזור היא שבוש יוחלף בנשיא שהפוך לו בדיעותיו בבחירות הבאות. עד אז, כפי שזה נראה, ערפאת ואבו מאזן לא יכריעו את המאבק ביניהם, ואנחנו נשלם כרגיל בדם על היותנו קטנים ולא אדונים לגורלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפעמים הבאות אני מבקש קישורים מכל עיתון אחר, רק לא מ YNET. במקום בו אני נמצא כרגע אני נדרש לשלם על ה"תענוג" של לקרוא את הכתבות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובקרוב: שרון, ס'תכל מאחוריך! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |