בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/08/03 11:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קריאת תגובתי מאז (בתשובה לאייל היפאני) החזירה אותי לפרשיות השחיתות של שרון מאז, שעליהן החלפתי אז דברים. בעניין זה חל שינוי מסוים בעמדתי, שביקרה את עמדותיו המדיניות חסרות עמוד השדרה של שרון, אך נטתה להחמיר פחות עם הביקורת עליו בעניין פרשיות השחיתות. גם היום איני בטוח כלל שפרשיות ההלוואות שלו הן כל כך חמורות בראייה אבסולוטית. בודאי לא עולות בחומרתן על הפרשיות של אהוד ברק. מדובר בעבירות (גם אצל ברק) שנובעות מחקיקה מאד ייחודית, שייתכן שבמדינה דמוקרטית אחרת לא הייתה קיימת כלל. אבל בכל זאת חלו כמה התפתחויות. הייתה ביקורת של מבקר המדינה על התנהגות ובפרשת האדמות בכפר מלל, ועל כך כבר דברתי. (אם נשוב להשוואה עם ברק גם ברק בוקר ע''י מבקר המדינה בעניין העמותות.) בעניין זכות השתיקה, איני חושב ששתיקתו של בנו כדי להגן עליו חמורה משתיקתו של יצחק הרצוג (שהוא בעצמו איש ציבור), בחקירת במשטרה כדי להגן על ברק, אבל כאן בכל זאת היה אלמנט ציבורי נוסף שמביא את שרון בנקודה ציבורית מסוימת לעמדת ביזיון יותר ''בכירה'' מאהוד ברק. אני מתכוון לפיטורי בלומנטל בגלל ששתקה, תוך שהוא מעלה על נס את חשיבות שיתוף הפעולה עם המשטרה של איש ציבור. שתיקת בנו לאחר מעשה הפיטורין ההוא מציגה אותו באור ממש מגוחך. כאן אפילו אני מתחיל להבחין בעור העבה שלו שעליו דובר רבות. נראה לי שהתקשורת מניחה לו יותר מהראוי. אני חושד שאולי זה בגלל שהיא מסכימה לדרכו המדינית השמאלנית, אך אולי זו רק פרנויה אישית שלי. . . |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |