בתשובה לדובי קננגיסר, 15/01/08 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא סתם מסובך מדי? הרי שני הצדדים טוענים שהם נשאו ונתנו בתום לב. אז מה הטעם שבית המשפט יכריע שהתביעות לגיטימיות ויש לדון בהן, אם זה דיון הוגן אז לא צריך לתפוס 100 אלף סטודנטים בביצים. אם זה דיון תחת איום של חורבן, אז זה לא דיון אלא סחיטה. אם איום כזה הוא לגיטימי אז בשביל מה צריך את בית המשפט? אם הוא לא לגיטימי, אז השביתה איננה לגיטימית. אם אין להם חוזה (ולא מעמד של יחסי עבוד ממנו משתמע חוזה) אז מה הם עושים שם? אני גם יכול להיות מרצה שובת? (יש לי בגרות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אתה מבלבל בין "תביעות לגיטימיות" (כלומר, שהן סבירות, שהן עוסקות בענייני יחסי עבודה ולא, נגיד, תביעה להתפטרותו של ראש הממשלה שאינה רלוונטית ליחסי העבודה, שהן לא קנטרניות וכיו"ב), לבין "תביעות מוצדקות" שמן הראוי למלא. בית המשפט לא אמר למדינה "הם צודקים, תנו להם את מה שהם דורשים". הוא אמר "התביעות שלהם ראויות למו"מ, המו"מ שהתקיים טרם מוצה, למרצים יש זכות להמשיך לשבות עד שתמצו את המו"מ". אני מתקשה לראות איך כל הדיון הזה מתקשר לחורבן. מה נחרב פה? ואם כל המרצים היו קמים כגוף אחד ומתפטרים (כי תנאי ההעסקה שלהם חרא) זה היה יותר טוב? כי אני לא מצליח להבין איזה כלי אתה מציע לפתרון סכסוכי עבודה (חוץ מאשר "שהמרצים יקבלו מה שנותנים להם, יגידו תודה ויסתמו את הפה" או "חוזים אישיים", שזה האופציה הקודמת רק בפחות מילים). מי אמר שאין להם חוזה? אני אמרתי שלא מדובר פה בהפרת חוזה מצד מי מהצדדים - רק בדרישה של אחד הצדדים לשינוי החוזה הקיבוצי הקיים, כמקובל אחת לכמה שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצליח להבחין בין "תביעות לגיטימיות" (שיש לדון בהן) ו"תביעות צודקות" (שיש למלא). אני גם מבין שבה"מ פסק רק שתביעות המרצים לגיטימיות ויש לדון בהן ולא ציווה על המדינה למלא את התביעות. אבל מתוך ההבחנה הזאת נובע שיתכן שהתביעות הלגיטימיות הללו ידונו במו"מ, ובכל זאת המרצים לא יקבלו את מבוקשם (נגיד כי האוצר יגיד "אין לי"). אבל, מצד שני, בגלל שלמרצים יש זכות שביתה "עד חורבן", אם ביה"מ פסק שתביעותיהן לגיטימיות, אז הוא למעשה פסק שהם: א. או יקבלו את מבוקשם - כלומר בה"מ פסק שיש למלא את התביעות. ב. או יחריבו את המדינה (או יגרמו נזק בלתי נסבל, לאלפי סטודנטים ומעסיקים - כמו בתי חולים) ובגלל שאפילו "נערי האוצר" המרושעים לא יכולים לתת למדינה להחרב, משמעות ההחלטה של בה"מ, כשזכות השביתה עומדת בעינה, היא שיש למלא את תביעות המרצים. אז אני שואל, בשביל מה כל ההצגה? שהמרצים (וכל מגזר) יגידו מה הם רוצים וש"נערי האוצר" יתנו להם. או לחילופין, שיעברו לחוזים אישיים של כל מרצה מול כל אוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ובגלל שאפילו "נערי האוצר" המרושעים לא יכולים לתת למדינה להחרב" למה החלטת שהם לא אבל המרצים כן? אולי "נערי האוצר" צריכים להתפטר אם המרצים לא ממלאים את דרישותיהם, ואם מישהו מרגיש צורך בכלכלנים, שיחתים אותם על חוזים אישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נערי האוצר" זה אנחנו. אנחנו בחרנו את שר האוצר ונעריו משרתים את האינטרס שלנו - כפי שהוא רואה אותו. אם הוא לא רואה טוב, אז נחליף אותו כשיגיע המועד. להגיד ש"נערי האוצר" יחריבו את המדינה זה להגיד שהנציגים שבחרנו החליטו (בשמנו) להחריב את המדינה. אתה רוצה לדוו ברמה הזאת?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. אנחנו בחרנו את שר האוצר ואת הדרג המדיני. ''נערי האוצר'' הם עובדים שכירים, בדיוק כמו המורים, הרופאים ומנקי האשפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים. אנחנו, האזרחים, בחרנו את שר האוצר וה"נערים" הם שכירים הנתונים למרותו. אם הם לא מתנהגים יפה, שר האוצר (והממשלה הנבחרת) אחראי. לכן צריך להפסיק לדבר על "נערי האוצר" המרושעים (למרות שזה פופולרי). הסיכסוך הוא בין המרצים ובין אוצר המדינה. כלומר בין המרצים ובין האוצר שלי ושלך. אפשר שאנחנו מינינו אנשים לא נכונים לשמור על האוצר שלנו. שהשיקולים המנחים אותם שגויים. אם כך, נחליף אותם בבחירות הבאות. (אתה הרי לא מאמין שנערי האוצר לוקחים את הכסף הבייתה, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, כאשר מדובר בצד של המרצים, החורבן הוא מיידי, אבל פתאום כשמגיעים לנציגי המדינה, יש זמן, אפשר לחכות בנחת עד אחרי הבחירות הבאות כדי למנוע את החורבן? תחליט- אם החורבן באמת מדאיג אותך, למה אתה מוכן לחכות עד לאחר הבחירות כדי להתעסק עם שכירי באוצר? (אתה הרי לא מאמין שהמרצים שואפים להרס המדינה, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה להחליף שר אוצר כל פעם שקבוצת עובדים לא מרוצה מהמשכורת? אתה רוצה להחליף את שר התחבורה כל פעם שיש תאונה? אתה רוצה להחליף שר בטחון כל פעם שנופל קסאם? אתה מציע שנערי האוצר ישלמו לכל דורש כדי שהנזקים שהוא עלול לגרום לא ירשמו לחובתם? קשה לעקוב אחרי ההגיון שלך...אבל הלהט ניכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כל פעם שקבוצת עובדים לא מרוצה מהמשכורת, מדובר בחורבן המדינה? האם כל פעם שיש תאונה מדובר בחורבן המדינה? כדי לא לספוג עוד עקיצות על הלהט שלי, לא אמשיך בפארפרזות. מה שמרגיז אותי הוא שמי שחושב ששביתת המרצים שקולה לבגידה, ושאת אוניברסיטת בר אילן צריך להפציץ מעז לדבר על "להט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, הלהט אצל המסביר ניכר לאורך פתילים שלמים, ועקיצה אחת טפשית זה לא מה שיהרוג אותך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה בדיוק מציק לך. האם זו העובדה שקראתי לנזק שבביטול שנת לימודים חורבן (מעולם לא אמרתי "בגידה")? אם כן, אני לא חוזר בי. אם היית אומר שזה קצת מוגזם, או שהמטאפורה לא מתאימה, הייתי שוקל את דבריך. אבל אין לי עניין בדיון מעמיק על מה ראוי להיקרא "חורבן". אם לך יש עניין בדיון על זכות השביתה ויעילותה, אתה רשאי להחליף את המילה "חורבן" שבתגובותי במילים "נזק כלכלי עצום", או משהו דומה, ואז לעסוק בעניין עצמו. אבל אם העניין שמלהיט אותך הוא "המסביר לצרכן וסיגנונו" - אז צא מזה, חבל על הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל אם העניין שמלהיט אותך...", אמר הלפיד לגפרור :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה ממך, המסביר לצרכן, שלא תראה רק את האחרונים בתור. תאר לך שכל המורים היו מתפטרים. היית מאשים אותם בהרס בתי הספר? אל תתן לעצמך שיהנדסו אותך. אנשי האוצר דאגו ששכר המרצים יישחק מ-2001 -זו פרקטיקה מקובלת עליהם. מה אתה בא לטעון, שהמרצים אשמים בזה שהם מתנגדים לשחיקה בגלל שלאוצר אין כסף? אם לאוצר אין כסבף אז מדוע הוא מפחית מיסים לעשירים? אני אומר לך שהאוצר מוביל מדיניות להפרטת מוסדות ההשכלה הגבוהה. שלב הכרחי בתהליך הזה הוא להביאם אל עברי פי פחת. זו שיטה שבוצעה כבר לא פעם ובכל העולם. זו פן אחד של מה שנעמי קליין מכנה DISASTER CAPITALISM .הדרך היחידה שיש לשכירים להאבק בזה הוא באמצעות שביתות או במילים אחרות- שבירת כלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי האוצר הם עושי דברו של שר האוצר ש*אנחנו* (גם אתה, איציק אחי) בחרנו. בעוד שנה או שנתיים תהיה לנו הזדמנות לבחור לנו שר אוצר אחר שיעיף את נערי האוצר האלו לכל הרוחות. אני משוכנע שאנחנו נעשה אז בחירה מוצלחת יותר וסוף-סוף נבחר שר אוצר שיביא איתו נערים יותר נחמדים שיתחבבו אפילו על נעמי קליין. אבל כרגע זה השר *שלנו* והנערים *שלנו*. אולי אתה, (או מישהו) יכול להסביר מה ההגיון במשחק הזה, שאני ואתה והמרצים, המורים, הרופאים, הסבלים וכל אחינו בני ישראל, בחרנו לעצמינו שר אוצר שיעמוד בראש המערכת שמנהלת את אוצר המדינה, ובאותה עת השארנו בידינו כלי נשק שבאמצעותם אנחנו מחבלים במערכת הזאת. במקום לשבות ולהכות אחד את השני, בוא נפטר את שר האוצר ונבחר לנו אחד שישלם לכולם את מה שצריך. לי זה נראה כאילו אנחנו (יחד עם המרצים) יורים לעצמינו ברגליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מחשבה שאני משתעשע בה לאחרונה - הדרך להציל את הדמוקרטיה הישראלית, היא לנסות להרוס אותה. לנסות מתוך תקווה להכשל, אבל בכל זאת לנסות במלוא המרץ. למה? כי מלבד בחירות פעם בכמה שנים, לא נראה שהציבור מצליח להשפיע על השלטון בשום צורה. שביתות נכשלות (בלי להכנס לשאלה אם הן מוצדקות), מחאות ציבוריות, הפגנות ענק, שנים של נפילת קטיושות על שדרות, גינויים בלתי פוסקים של הממשלה בתקשורת ובבתי המשפט... אם, לעומת זאת, ירגישו בעלי השררה שקיימת סכנה ממשית לפוטש, ההפגנות ואיומי השביתה יעניינו אותם לפתע. אנחנו לא יכולים לצפות להפוך את נבחרי הציבורים לאידיאליסטים חרוצים, אבל מעמד שליט שחרד לכוחו ואף לשלומו, שנזהר לכן יותר מניצול מושחת של כוחו, ושקשוב יותר לקול בוחריו ועומל להשאר בגבולות הקונצנזוס (קרי: כנסת שנפטרת מראש ממשלה מאוד לא אהוד, אם הוא לא מתפטר בעצמו) - זה נשמע לי אפשרי. נראה לי שחמש מאות אידיאליסטים מזויינים שיכשלו בניסיון להשתלט על הכנסת, יעשו פלאים למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז נשארו לנו רק 498 לגייס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גורם לך לחשוב שאני מתנדב?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משוחרר! כבר אמרו לי שאם אני רוצה שמשהו יעשה טוב עלי לעשות אותו בעצמי. אבל ברצינות, המחשבה ששיעשעה אותך די מטרידה. והבעיה היא לא רק של הדמוקרטיה הישראלית אלא, נדמה לי, של זו המערבית. ===>"כי מלבד בחירות פעם בכמה שנים, לא נראה שהציבור מצליח להשפיע על השלטון בשום צורה". לי נראה שהציבור לא באמת רוצה להשפיע, וזה בעיה עוד יותר גדולה. זה הציבור שלא מבדיל באמת בין עבודה, ליכוד וקדימה, שמצביע יום עסל-יום-בסל, שנתן 7 מנדטים לגימלאים, זה לא ציבור שרוצה להשפיע. זה אפילו לא ציבור שיודע מה הוא רוצה, אז איך אפשר שירצה להצביע? המודה המוזרה והמטרידה שאני מזהה היא שהציבור לא רוצה להשפיע אלא רוצה לקטר. באקדמיה של השנים האחרונות קוראים לזה (זוכר את המחברות של אישתי?) "ביקורת". ולי נראה שהציבור - האקדמאי והאחר - רוצה רק להעביר ביקורת. פעם היו מחנכים ל"עשייה". היום מחנכים ל"ביקורת". אז זה לא משנה את מי הציבור בוחר. כי הוא לא בוחר מישהו כדי שישפיע לכיוון כלשהו. הוא בוחר מישהו שיעמוד באמצע המעגל ויספוג ביקורת. לא חשוב מה הוא יעשה ולא חשוב מי זה או מאיזה מפלגה הוא. כל זה שטויות. תפקידו הוא לספוג ביקורת. אז אולי, במקום אידיאליסטים, כדאי לנו לגייס 500 מבקרים מזויינים. את זה אפשר לעשות ברגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין העבודה, ליכוד וקדימה? (לא תודה, אין צורך להתעכב על ההבדלים העיקריים והנראים לעין - הלא הם השוני באותיות שבשלושת השמות וזה שהחארות שעומדים בראש - אחד גבוה שני נמוך ושלישי באמצע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הבאת את הרעיון ששר אוצר מביא איתו נערים חדשים? לשר האוצר אין יד במינוי רוב הפקידוּת שלו, כמו כל שר אחר. אולי כדאי שתשב ללמוד קצת על מבנה השירות הציבורי בישראל (ובכל העולם, בעצם), לפני שאתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק - טכנית. אני חושב שלשר האוצר יש סמכות לקבוע את מדיניות משרדו ולכפות אותה על כל העובדים שם - נערים, זקנים וטף. נדמה לי שהוא יכול גם - אם הוא מאוד רוצה - לפטר מהמשרד נערים סוררים שאינם מוציאים לפועל את מדיניותו ככתבה וכלשונה. תכלס, עזוב אותי באמש'ך. המדיניות הקפיטליסטית החזירית איננה נכפית עלינו על ידי הנערים בניגוד לרצון השר שבחרנו. כל שרי האוצר שבחרנו בשנים האחרונות הם קפיטליסטים חזירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו סמכות לקבוע מדיניות, ולעובדי המשרד יש סמכות להתעלם ממנו ולהפריע לו. ת'כלס, הוא לא מכיר את העובדות, והם כן. להם יש הרבה יותר כח מאשר לשר. לשר אין שום סמכות לפטר מישהו שהוא לא במשרת אמון. ראה מה קרה לאחרונה עם מה-שמו שהאשים את כולם בשחיתות והואשם בעצמו בניסיון לשמור על מקום עבודתו בכוח. או תחשוב על היכולת של שר בטחון לפטר רמטכ''ל. אין דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שר האוצר אינו צריך לפטר. הוא צריך למנות מנכ"ל (זו מישרת אמון)שתפיסת עולמו תואמת לשלו ולהחליט באופן ברור על מגמות. אם המגמות של הממשלה יהיו לא לקדם הפרטות אלא להיפך, כל פקיד שיתנהל בניגוד למגמות יוכל להיות מוחלף. אם השר ישאיר מנכ"ל שדוגל בתפיסת העולם הקיימת- ודאי שהוא לא יצליח לעשות כלום. מספיק שהוא יבטל את חוק ההסדרים וכבר קיצץ 50% מעוצמת פקידי האוצר. המילחמה בין זליכה ובין הבכירים באוצר,לא נסבה על אידאולוגיה; כולם שם בעלי אותן אמונות של הכלכלה הקונסרבטיבית ומשרתת של ההון. אולי זליכה היה מוכן ללכת להפרטות אך ורק לפי הספר והאחרים היו יותר גמישים ומשרתי פוליטיקאים; אבל הוא רוצה הפרטות ועוד איך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר שיש במשרד האוצר קבוצת אנשים שעושים מה שבא להם עם אוצר המדינה, ואף אחד לא בחר אותם ואף אחד לא יכול לפטר אותם, אז המצב הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי. במקרה כזה לא איכפת לי מזכות השביתה. שישבתו כמה שבא להם. ה''חורבן'' (של הדמוקרטיה) כבר התרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה כי רוב ציבור הבוחרים הוא קפיטליסט חזירי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רעיון. (שאני לא מעיז להעלות על הכתב, אבל אם כבר אמרת). אם רוב הציבור הוא קפיטליסט חזירי, אז נערי האוצר שמתעללים במרצים עושים מה שהציבור רוצה. אז למה מקטרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי האייל לא מייצג את הציבור? בגדול, למפלגות שתומכות במפורש במצע סוציאל-דמוקרטי ושמאלה אין רוב כבר הרבה זמן. למפלגות שמנסות ליישם מצע כזה אין רוב מאז 1977. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזה שהאייל לא מייצג את הציבור אתה כנראה צודק. הציבור קצת יותר ימינה גם בענייני בטחון וגם בכלכלה. אבל נראה לי (בלי ביסוס אמפירי) שלא כל האיילים הם מצביעי מרץ ושמאלה. סביר שיש פה הרבה מצביעי גימלאים, עבודה, קדימה ואפילו כמה ליכודניקים. ואני חושב שגם הם מקטרים על נערי האוצר. לא בגלל שהם רוצים משהו אחר (אולי נערות). חס וחלילה. הנערים הללו מבצעים את תפקידם - כמושא לקיטורים - באופן יוצא מהכלל. למה להחליף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מתרשם ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מאיזה חלק של דברי אינך מזדהה. אם זה חשוב, הסבר, פרט ונמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש חשוב, אבל אני מתרשם שרוב המקטרים שייכים לצד השמאלי עד שמאלני של המפה הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי יותר סביר לטעון שרוב הציבור פשוט לא מצביע לפי עמדות כלכליות, אלא לפי עמדות בנושאי בטחון. לכן השדה נשאר פתוח לגמרי להשפעות של מי שכלכלה כן מעניינת אותו, ולרוב, אלו בעלי אינטרסים עסקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט סביר. אבל אם רוב הציבור לא מצביע לפי עמדות כלכליות, למה רוב הציבור מקטר על החלטות כלכליות של נערי האוצר. עקרונית, בשביל ענייני בטחן-וכלכלה צריך מפלגות: שמאל-שמאל, שמאל-ימין, ימין-שמאל, ימין-ימין. אם יש מספיק בוחרים בשביל שמאל-שמאל, או ימין-שמאל, היו קמות מפלגות כאלו. האמת היא ששמאל-שמאל (מרץ) יש, אבל מספר מצביעה זניח. מפלגת ימין-שמאל אולי הייתה ב"עבודה" אבל בפועל היא עברה כלכלית ימינה ולכן אין היום מפלגת ימין-שמאל. אבל זו שאלת הביצה והתרנגולת - אין מפלגה כזו כי הציבור לא מצביע למפלגות כאלו, או הציבור לא מצביע למפלגות כאלו בגלל שאין כאלו? אני נוטה לקבל את האפשרות הראשונה ולומר שהציבור שחושב על ענייני כלכלה מצביע ברובו ימין כלכלי ומיעוטו שמאל כלכלי. והציבור שלא חושב על ענייני כלכלה מקטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כל פעם שאני עונה לך בסיגנונך פתאום אתה מפסיק להתעסק בעניין עצמו ומתחיל להתעסק בי? "אם היית אומר שזה קצת מוגזם, או שהמטאפורה לא מתאימה, הייתי שוקל את דבריך" זה בערך מה שאמרתי כאן תגובה 467899 .באמת שקלת את דבריי ואמרת שאם זה לא חורבן "אפשר למחוק את הפתיל". התחושה היא שזה קצת יותר ממטפורה אצלך. קודם אתה בוחר "מטפורה", מסביר לצרכנים ארוכות מדוע זאת לא מטפורה ("למחוק את הפתיל", "לשבות עד שהמדינה תיכבש"), ולבסוף מצהיר "אין לי עניין בדיון מעמיק על מה ראוי להיקרא "חורבן"" ? שביתה איננה חורבן. אם יש שביתה הגורמת "נזק כלכלי עצום" ( מן הסתם למדינה כולה), זה לא אומר אוטומטית שדווקא השובת אשם במצב. אם אגף התקציבים אינו מוכן לדון ( עזוב להתפשר) על הנושא בצורה עניינית, אולי צריך לשקול שהבעיה היא טכניקת ההליכה על הסף שלו. כמו שאני יודע שהאוצר לא מתכוון לגרום נזק כלכלי עצום למדינה, כך אני גם מתאר לעצמי שאין למרצים עניין בכך. בית המשפט לא אישר צווי ריתוק. אז מה, גם הוא תומך בגרימת "נזק כלכלי עצום"? ההפרדה בין עובד במפעל פרטי לעובד מדינה הוא לא ממש חד. החוסן הכלכלי של המדינה נקבע גם על ידי המפעלים הפרטיים, אז גם בהם אסור לשבות? שביתות היו גם נגד גופים פרטיים ( שביתת התסריטאים בהוליווד עולה בדעתי כרגע). הנזק הכלכלי שנגרם בהוליווד ומחלחל לכל החברה האמריקאית הוא גם עצום. אז להוציא צווי ריתוק לתסריטאים? הקביעה שהמרצים הם משאב אסטרטגי כמו הצבא הוא קצת מוזר. באמת נראה לך נכון שמרצים באוניברסיטה יגויסו גיוס חובה על פי חוק ויחוייבו ללמד במקצוע? אם אתה מתנגד לזכות השביתה, אז בבקשה תסביר לאיזה חלק בזכות השביתה אתה מתנגד. עד כמה שאני מבין, השאלה היא לא לגבי זכות השביתה אלא לגבי זכות ההתארגנות ותאום העמדות. אם אתה מקבל את הזכות הזאת, אז ברור שקבוצת עובדים יכולה לתאם משא ומתן משותף מול מעסיק. ברור גם שהם יכולים לנקות סנקציות נגד מעסיק. אם לא מוצא חן בעיני המעסיק, שלא ישא ויתן עם ההתאגדות הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיגנוני הוא קולני משהו. יש שיגידו פאתטי, אחרים פואטי? אבל הוא לא מכוון אל איש (למעט 2-3 איילים מיוחדים בכל ההיסטוריה שלי). אם אתה משתמש בסיגנוני זו הבעיה שלך, אבל כשאתה מפנה אותו נגדי *אישית* אני מתחיל להתעסק בך. אין לי עניין בך אז הייתי מעדיף שלא תחפש אותי אישית (בסגנון אתה רשאי להוסיף ולהשתמש, אם אתה רוצה). אני פתחתי את הפתיל מתוך עניין בזכות השביתה. אם לאנשים יש עניין רק בסיגנון שלי, אז מצידי אפשר למחוק את הפתיל. אני רוצה להשמש בסיגנון הזה אבל אין לי עניין להפכו לנושא הדיון. אמרתי שהשביתה היא חורבן. אתה יכול לומר שזה מוגזם, אפילו מופרע. שלא מדובר על חורבן אלא רק בנזק כלכלי עצום. אילו הייתה עושה זאת, היה לנו על מה לדון. אבל אם אתה לא חושב שהשביתה גורמת נזק כלכלי עצום, אז אין לנו בסיס משותף לדיון, ושוב, מצידי, אפשר למחוק את הפתיל. אני מעולם לא אמרתי שהמרצים השובתים אשמים במצב. אני חושב ש"זכות השביתה" אשמה במצב. צווי ריתוק, כבר אמרתי, הם פועל יוצא של זכות השביתה. לכן הם פסולים בעיני באותה מידה. אני לא אמרתי משהו לגבי עובדים במגזר הפרטי, פשוט מפני שהבעיה במגזר הציבורי גדולה ומסובכת מספיק. גם לא אמרתי שהמרצים הם "משאב אסטרטגי" (למרות שיש בזה משהו). בטח לא הייתי מציע לצוות עליהם גיוס חובה לאוניברסיטאות. אבל מאלו שבחרו במקצוע הזה אני מצפה שלא ישתמשו ב100 אלף אנשים כבני ערובה - אפילו בשביל לקבל מה שמגיע להם. לא, אין לי בעיה עם זכות ההתארגנות ובלבד שלמעסיקים יש זכות דומה ואין לאיש חובה להתקשר עם התארגנות כזו. אני נגד התארגנויות מונופוליסטיות של תאגידים ושל עובדים. כאן יצאתי נגד זכות השביתה משום שהיא פוגעת באופן לא מידתי בחפים מפשע ואין דרך להבטיח שיעשה בה רק שימוש הוגן. אם אתה מעוניין לדון בזה, ולא בסיגנון ההתבטאות שלי או בהסטוריה של ההתפרעויות שלי, אני אשמח להמשיך מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בחרתי את נערי האוצר, ואין לי שום יכולת לוודא האם הפעולות שהם עושים מחריבים או בונים את המדינה. לא כל החלטה שלהם היא קדושה מתוקף כך שבחרתי את שר האוצר. להגיש שנערי האוצר יחריבו את המדינה היא אמירה שדורשת ביסוס, לא פחות מהאמירה שמרצי האוניברסיטה הורסים את המדינה. אם יתברר, *לאחר הביסוס* שזה המצב, התקווה הספציפית שלי לגבי מה שרצוי היה ( לא בדיוק הבנתי את המשפט האחרון) לא תהיה רלוונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תשובתי לגלילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא לוקח בחשבון שגם הציבור ששובת ניזוק משביתתו. הטענה שלך כאילו האיגודים ששובתים ידם על העליונה (הם בעלי הכוח שמכתיבים את העניינים וזה רק עניין של זמן עד שהם יקבלו את כל העולה על רוחם) היא חסרת בסיס עובדתי והיא גם לא ממש הגיונית. אם המרצים יכלו לבקש את כל העולה על רוחם ולקבל זאת כי "אחרת יחרב הכל" אז למה להם להסתפק בדרישת 35%? פילנטרופיה? למה הם לא ביקשו 70%? לפי ההגיון שלך נערי האוצר יאלצו להסכים לכל דרישה אם הברירה השניה היא חורבן מדינת היהודים, לא? בחזרה לקרקע המציאות. המציאות היא שמדובר במאבקי כוח ולא במערכה חד צדדית כפי שאתה מציג אותה. אם כבר יש צד שידו על התחתונה בסכסוך הזה, זה הצד של המרצים שהעריכו לא נכונה את גובה העץ עליו טיפסו. המרצים יקבלו את כל אשר ירצו? האיומים של ור"ה והמרצים מזכירים לי את האביר השחור מהגביע הקדוש של מונטי פייטון1, עם כל האולטימטומים שלהם ודחייתם החוזרת. זה היה מצחיק אם זה לא היה כל כך פתטי ומזיק למדינה. השביתה שלהם חסרת שיניים (משום שהאוצר, בהנחיית הממשלה הנוכחית, דווקא די מעוניין בגרימת נזק לאוניברסיטאות בתצורתן הנוכחית. זה יעזור להם לקדם רפורמות מרחיקות לכת בעתיד הקרוב). שאלו אותך ועדיין לא ענית. האם אתה יכול להציע מנגנון חליפי וסביר יותר לטיפול במשברי סכסוך עובדים? אמירות בסגנון "שיתפטרו" נשמעות לא ממש רציניות, גם אם אתה מאוד רציני. ____________________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכף אשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור על איזה נזק עצמי לשובתים אתה מדבר. אני מודע לעובדה שיש כזה, אבל ההחלטה לגביו נתונה בידי השובתים. הם יכולים להתייחס לזה כאל עלות המאבק אם הם מאמינים שהמאבק יניב עבורם יותר. לכן לא נראה לי שאני צריך לקחת את הפרמטר הזה בחשבון. ===>"המציאות היא שמדובר במאבקי כוח ולא במערכה חד צדדית כפי שאתה מציג אותה". זה ממש לא ברור, אם אתה אומר שהשביתה (ה"חורבן") לא מטה את הכף לטובת השובתים, אז בשביל מה לגרום נזק לכל כך הרבה אנשים כאשר זה כל כך לא אפקטיבי? המציאות היא שמאבק כוחות (=מו"מ) הוגן יכול להתקיים רק כשאין איום. אם יש לצד אחד איום שהצד השני לא יכול (או קשה לו מאוד) לסבול, אז זה לא מו"מ - זו סחיטה. והכי מכוער ובלתי מוצדק זה לסחוט מצד ג'. משל למה הדבר דומה, שאני רוצה לקנות את המכונית שלך. אני מציע 10K אתה דורש 12K. אני אומר שאם לא תיתן לי ב10, אני ארביץ לילדים של השכן שלך (כי זה מש שאני יכול). אם אתה בנאדם שמרחם על ילדים אז אקבל את האוטו ב-10. אם לא, הילדים יקבלו מכות. זה מאבק כוחות לגיטימי? אני לא יכול להציע חלופה רצינית לשביתות כל עוד אינני מבין למה הן משמשות - ואת זה איש עוד לא אמר לי (גם לא אתה). אם הן משמשות לסחיטה, אז אני מציע לבטל את זכות השביתה בלי חלופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לבטל את זכות ההתחמשות של מדינות, בלי חלופה. אידאליזם זה דבר מתוק. כן, זה מאבק כוחות לגיטימי במסגרת כללי המשחק הקיימים. זה מכוער, אבל בהעדר מנגנונים אלטרנטיביים להסדרת הכוח בין המדינה (המעסיק) לבין איגודי העובדים, לאיגודי העובדים אין הרבה ברירות כשהם רוצים להגן על האינטרסים שלהם. ההבנה שלך את היחס בין עובדים למעסיקהם (יחס חוזי וולנטרי המבוסס על הסכמות הדדיות ואינטרסים משותפים) הוא אידיאליזם ללא בסיס במציאות הישראלית (או בכלל). אתה אוהב להגיד "אני לא מבין" גם כשאתה מבין טוב מאוד. בשביתה אכן יש אלמנט אלים. האלמנט אותו אתה מכנה "סחיטה" קיים בהחלט וכולם מודים בכך (גם בית המשפט והחוק המגנים על הזכות הזאת). זה סוג של נשק שלפעמים אין ברירה לאיגוד עובדים להשתמש בו משום שלמעסיקים (בעיקר למדינה כמעסיק) יש כלים אלימים מסוג אחר. מאבק כוחות יכול להתקיים רק כשאין איום? כשאין איום אין מאבק כוחות ואין משא ומתן. *כל* משא ומתן (אפילו משא ומתן לשלום) נובע מכך שלצדדים השונים יש אקדחים שהם יכולים להשתמש בהם. ברוך הבא למין האנושי - אנחנו יצורים חביבים שכאלה. נ.ב. אין ספק שקיימת בעיה אקוטית במדינת ישראל בכל הנוגע לשביתות ולניהול משברים במשק. כוח "השביתה" כ"נשק יום הדין" נשחק מסיבות שונות (עודף שימוש בכלי הנשק, אדישות השלטון, שימוש בגרירת הרגלים ככלי להתמודדות עם המשבר ובעיקר אדישות הציבור הישראלי שחושב שדמוקרטיה זה בסה"כ בחירות פעם בכמה שנים ושכבר התרגל לכך שהכל מתפורר פה ושכל חודשים שלושה דופקים אותו מכיוון חדש). אבל לדרוש את ביטול זכות השביתה, בלי הצעה חלופית לאיזונים ובלמים במשק, זה כמו לדרוש את ביטול כאב השיניים למי ששיניו במצב רקבון מתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההתנשאות בסגנון "אידאליזם זה דבר מתוק" וההתנפחות בסגנון "ברוך הבא למין האנושי - אנחנו יצורים חביבים שכאלה", אינן משפרות את הדיון. לדעתי אפשר לא להסכים בדרכים יותר מכובדות. אני חושב שהצעות לביטול מוסדות אנרכוניסטים איננה "אידיאליזם חסר אחיזה במציאות" אלא דווקא פרגמטיזם. אבל קשה לדון בזה אם אנשים רואים נוהגים חברתיים מיושנים כמציאות שאיננה ניתנת לשינוי. אני הרי לא הצעתי למחוק דיבר מעשרת הדברות. אין לי ספק שכשמישהו הציע לבטל את העבדות אמרו לו שזו הצעה אידיאליסטית שאין לה אחיזה במציאות כי "מי יעשה את העבודה?!". ידוע לי שכשאיזה אידיאליסט סהרורי הציע לאפשר לנשים לצאת מהמטבח קמו מיד נפוחי הסבר, אדוני המציאות ושאלו "אז מי ירחץ כלים?". שמעתי גם שכאשר הציעו לבטל את מוסד הדו-קרב, היה מי ששאל "אז איזו חלופה אתם מציעים לפתרון סיכסוכים?" ובכול זאת ,השינויים הללו התרחשו "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם". ביטול זכות השביתה (אם היא אכן מיותרת) נראה לי עניין קטן בהרבה משינויים שנעשים בשיגרה (שמעת שאיפשרו נישואים חד מיניים?). אפשר לנמק מדוע זוהי זכות ראויה, אבל ההתייחסות אל ביטולה כאל "ביטול כאב השיניים", נראה לי גובל באמונה בשדים ורוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שאתה מביא מדגימות דווקא מגמה הפוכה למה שאתה מתכוון לומר. שביתות היו מזמן, ומפורסמת שביתת פועלי הבניין מימי רעמסס השלישי. אבל השביתה בתבניתה המוכרת לנו כיום איננה "נוהג חברתי מיושן", אלא זכות מאוחרת, יחסית, שהמאבקים הנחושים עליה גבו בכמה מקרים חיי אדם בתקופת המהפכה התעשייתית וגם אחרי כן - למעשה, עוד בתחילת המאה ה-20. מאבקם של איגודי הפועלים בארה"ב על זכות ההתאגדות ובתוך כך על זכות השביתה הוא במידה רבה המשכו ההיסטורי המודרני של המאבק לביטול העבדות, וביטול זכות זו כמוהו כהצהרה כי יש להחזיר את העבדות במסגרת החוק משום שהמצב הנוכחי הנאור, הרואה חשיבות עליונה בזכויות האדם - הוא מצב של "אין מי שיעשה את העבודה". אפילו בריטניה של תאצ'ר, המשטר הכי בלתי-סוציאלי בארצות המערב ב-50 השנים האחרונות, לא ביטלה את זכות השביתה אלא רק הטילה עליה מגבלות קשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התומכים בביטול העבדות היו אידאליסטים. 2. הם צדקו והיו פרגמטיסטים. 3. אני אידאליסט. ==> לכן אני צודק ופרגמטיסט! אתה אידאליסט, אבל אתה לא צודק ואתה ממש לא פרגמטיסט. אני לא מסכים שזכות השביתה מיותרת. הוסבר כבר רבות למה זו זכות נחוצה. זו זכות נחוצה משום שבהעדרה, העובדים (ובעיקר עובדי המדינה) הם חסרי חוליות ואין להם שום דרך להתאגד ולהלחם על האינטרסים שלהם. זה מכוער, אבל נחוץ במסגרת כללי המשחק הקיימים. אתה יכול לתמוך בביטול כללי המשחק (ובניהם ביטול זכות השביתה), להציע כללי משחק חדשים (שוקי?) ולנסות לתאר לנו את אותו "עולם נועז חדש" ואיך הוא מתנהג, אבל אתה בוחר שלא לעשות זאת ולהסתפק באמירה ש"שביתה זה פויה". לפוליטיקאים המוכשרים שתמכו בביטול העבדות היו נימוקים עם אחיזה במציאות והם לא היססו לתאר אותם. הם *כן* השתדלו לתאר איך העולם יתנהג לאחר ביטול העבדות והם כן היו צריכים לענות על שאלות לגיטימיות בסגנון "אז מי ירחץ כלים?". זה מה שהפך אותם לרטוריקנים מוצלחים ואותך לסתם מישהו שצועק שצריך לעשות משהו, אבל אין שום תוכן רציני מאחורי דבריו. ה"פטור" שאתה חושב שיש לך מלבסס את הקשר של הדרישה שלך (ביטול זכות השביתה) למציאות (איך יוסדרו יחסי העבודה ומאבקי הכוחות בישראל ביום שאחרי?) הוא מה שהופך את הטענה שלך ממשהו שיכול להיות מעניין וששווה לקרוא וללמוד ממנו משהו לאמירה אידאליסטית ריקנית שאי אפשר למצוא בה את התוכן. האמונה שלך ש"זה כבר יסתדר" במקרה שיבטלו את זכות השביתה המשוקצת, גובלת באמונה באלילים (מהצד של האלילים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. עד כמה שזה ישמע לך מוזר, כוחה ה"מלוכלך" של השביתה הוא בעצם כוח שמיצב מערכות ולא הכוח שמחריב אותן. בדיוק כמו במקרה של מרוץ חימוש בין מדינות, בהעדר הסכמי שלום ואווירה של רצון טוב. יש במציאות אותה אנו מכירים כלי המצמצם את היכולת של העובדים להשתמש בנשק השביתה. מכנים את הכלי הזה "הסכמי שכר". המדינה (האוצר) מנסה להמנע וגוררת רגלים בחידוש הסכמי השכר במשק. התוצאה היא דרישה מעובדים ללכת לעבודה, במצב אבסורדי בו אין חוזה מוסכם שיגן על זכויותיהם ושכר שנשחק בעבור הזמן. במצב כזה, שלעובדים אין ברירה אלא להאבק על זכויותיהם פעם בכמה שנים ע"י הפעלת נשקים "מלוכלכים" שלוחצים על השלטון להגיע לפחות לפתרונות *חלקיים* (עד הפעם הבאה), הפתרון הוא לא ביטול זכות השביתה אלא מנהיגות אחראית שמוכנה להתחייב ולחתום על חוזה. השביתה היא בעצם רע הכרחי שעוזר לשמור על המשך קיום המערכות והיא לא הגורם שמחריב את המערכות (כפי שאתה טוען). ניהול כושל של המערכות (ברשות האוצר) הוא הדבר שמחריב את המערכת (ויוצר שביתות). לא רק שכלי השביתה הוא לא הגורם המחריב, הוא הגורם שמצליח לשמור על מערכת מתפוררת (וחסרת אמון הדדי בין מעסיק למועסק) להמשיך להתקיים באמצעות תפרים, שיהוקים, הסכמות חלקיות ואיום הדדי שיוצר מאזן אימה בין השחקנים. אין ויכוח על כך שזה לא המצב האידיאלי. הויכוח הוא על אם ביטול זכות השביתה הוא המצב האידאלי. הוא לא. בטל את זכות השביתה של המרצים הבכירים ואתה זה שבעצם החליף אקדמיה מקרטעת, חורקת ולא יציבה באקדמיה חרבה לחלוטין. השלטון לא רוצה לקחת אחריות בגלל שהוא מנוהל ע"י פוליטיקאים קטנים שחושבים מהיום למחר? השלטון מסרב להגיע לשקט תעשייתי והסכמי שכר? קבל שימוש חוזר בנשק היחידי שארגון העובדים יכול להשתמש בו (ושכמו במלחמה, כל הצדדים סובלים ממנו) - השביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שביתה של גורם במשק היא דרך אפקטיבית להעברת מידע על מצוקה של אותו גורם ליתר החברה. אם נמשיל את החברה כולה לאורגניזם, אז זה דומה, לדוגמא, לזה שהרגליים שלי מעבירות לי את המידע שקר להם ע''י כאב ואי נוחות, במקום לעשות לי נעים בגב או לשלוח לי מייל. בצורה הזו ''אני'' (''אני'' - כלומר החלק בגוף שמחליט, במקרה של מדינה זו הממשלה) נאלץ להחליט, בשקלול כל הגורמים, מה עדיף ''לי'' (''לי'' - כלומר לאורגניזם כולו, במקרה שלנו המדינה), למשל להמשיך לרקוד ברחוב אבל לסבול מהקור ברגליים או לוותר על התענוג וללכת הביתה ללבוש מכנסיים. חברה שלא מאפשרת את מנגנון התקשורת הזה בין חלקים ממנה, שקולה לגוף ללא מנגנון הכאב. אנשים שנולדים ללא המנגנון הזה לא מגיעים בד''כ לגיל בגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל האורגניזם המכונה ישראל כל כך רגיל שכואב לו (או שתת אורגניזמים בו ניזוקים) עד שהוא הופך להיות קהה חושים למה שמתרחש בגוף שלו. השביתה היא כלי ליצירת איזונים ובלמים, אבל בהינתן אזרחים שאדישים למצבם ולא תובעים בתוקף את זכויותיהם (בכל החזיתות - פוליטית ומשפטית), השביתה הופכת להיות פחות אפקטיבית עבור ארגוני העובדים (ולכן הם צריכים להכאיב לגוף במדדים הולכים וגוברים על מנת להיות אפקטיביים). האמת שבשל אדישותו הפושעת של הציבור בישראל כל הגוף סובל: 1. האזרח הקטן צריך לסבול ממערכות לא מתפקדות שוב ושוב וסדר חייו משתבש. 2. ארגוני העובדים מאבדים את כלי הנשק האפקטיבי ביותר שיש ברשותם - כח ה*איום* בשביתה. 3. האוצר צריך לנהל את המשק ממשבר אחד למשנהו ולעסוק בכיבוי שרפות. בכל מדינה נורמלית בעולם המערבי, נזקים כה גבוהים להשכלה הגבוהה (ומערכת החינוך בשביתה הקודמת) בקנה מידה שכזה, לא היו מתקבלים באדישות ציבורית שכזו. הם היו מוציאים אזרחים רבים לרחובות (לא רק סטודנטים) ומהווים סיבה מספיק מוצדקת להפלת ממשלות (או לפחות לביקורת ציבורית מאוד חריפה על התנהלותה הלקויה), עריפת ראשי שרים, תביעות פיצויים ושערוריה כללית. אצלנו קיימת הגנה על זכות השביתה (שזה אולי יפה), אבל לא רבים חושבים שגופים (אוצר וארגוני העובדים כאחד) צריכים לשלם ולפצות על הנזקים שהם מסבים לציבור. מעבר ליכולת המצומצמת של הציבור להשפיע על המערכות הפוליטיות באמצעות בחירות והפגנות, אני באמת חושב שהפעם פניה אל בתי המשפט בתביעת פיצויים1, איננה רק זכות שיש לציבור הסטודנטים, אלא פשוט חובה אזרחית שעליהם למלא (גם אם הרווח האישי יהיה קטן). אחרת השביתה בישראל תהפוך ממנגנון כאב למחלה כרונית במערכת העצבים. ______________ 1 שוב, לא על נזקי השביתה אלא על נזקי ניהולה הלא ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך התרגלנו לשביתות ולמינוח הלוחמני הכרוך בהן, עד שרבים אינם מבחינים יותר במוזרות של תופעה זו באווירה של שוק חופשי. יחסי עבודה הם מימוש של חוזה בין מעסיק ועובד. בדרך לא מקובל בחברה שלנו לכפות תנאי חוזה בדרך של "מאבק". הכלל הוא שאם הצדדים אינם מגיעים להסכמה, הם נפרדים ללא חוזה. האם באופן כללי מותר בדיני החוזים לאחד הצדדים להפר חוזה בכל פעם שידמה לו שהחוזה לא ראוי, ומגיעים לו תנאים טובים יותר? אם מוצר או שירות כלשהו יקר מדי, דרך "המאבק" היחידה היא לא לרכוש אותו. אם השקעת במק"ם והשקעתך "נשחקה" עקב האינפלציה, אתה רשאי למכור את האג"ח שלך. אם רבים ימנעו מרכישת מוצר כלשהו מחירו ירד או שיעלם מהשוק. ככל שידוע לי, איש מחברי הסגל הבכיר אינו כבול בשרשרת למקומו. אם שכר המרצים נמוך, כל אחד מאלה ש"מגיע לו" רשאי לחפש לעצמו אלטרנטיבות על פי כישוריו. אם תהיה תופעה של נטישה, האוניברסיטאות יאלצו לשלם יותר למי שבאמת מגיע לו יותר, וערכו באמת רב יותר. חוזים אישיים לחברי הסגל - זה אחד המרכיבים ברפורמה שמציעים "נערי האוצר", ואני חושב שזו רפורמה טובה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך התרגלנו למונחי השוק החופשי ולרציונליות הכרוכה בו, עד שרבים אינם מבחינים עוד במוזרות של תופעה זו בחברה המודרנית בה פערי הכוחות והמידע גדולים כל כך, עד שהיא לא מהווה שוק *חופשי* אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באילו אלטרנטיבות-על-פי-כישורים מדובר? ע"מ שדבריך לא יישמעו כאוסף של סיסמאות שו"חיסטיות ריקות מתוכן - אנא תן שלוש-ארבע דוגמאות לאלטרנטיבות ריאליות, מחוץ לעולם האקדמי, שאליהן יוכלו לפנות ולהיקלט מאות אנשים שעבדו במשך שנים כמרצים-חוקרים באוניברסיטאות. ובבקשה אלטרנטיבות שאינן כוללות עזיבת הארץ - בזה הרי איננו מעוניינים. בבקשה אלטרנטיבות ריאליות כאן במדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרצים המתפטרים יוכלו להיות מורים במקום אלו שיסרבו לרפורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב עוזרות בית, הן מרוויחות יותר. אבל למען האמת העניין איננו הומוריסטי כלל ועיקר, ושחיקת שכר - דבר שאיננו מופיע בשום מקום בתגובה 468265, שבה נעשה רק שימוש סטודנטיאלי חגיגי במונחים כלליים מן הספר - גם היא עניין לגמרי לא הומוריסטי. כך שאני עדיין מצפה מבעל התגובה להתייחסות רצינית ואמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי "כל אחד מאלה ש"מגיע לו" רשאי לחפש לעצמו..." מנימת הדברים צריך להיות ברור שיתכן שיש כאלה שלא מגיע להם, ושלפי דעתי קריטריון טוב ל"מגיע" הוא קיומה של אלטרנטיבה. יש בארץ אוניבסיטאות ומכללות. מדוע שלא יווצר שוק תעסוקה אקדמי? מדוע לחשוב במושגים של קרטל העסקה אקדמי? אין בארץ תעשיה? מדוע בלתי אפשרי שאנשי מקצוע בכירים בתחומי ההנדסה והמדע לא ימצאו את מקומם בתעשיה? אני לא ניסיתי להציע דרך "מאבק" חדשה למרצים בצורה של יציאת מצריים מעבדות ל"נערי האוצר" לחרות של השוק החופשי. אני חושב שאוניברסיטאות לא קמו לטובת המרצים אלא לטובת התפוקה האקדמית שלהם. לא ברור לי כיצד מתן תוספות שכר לבעלי תחביבים מוזרים שאין להם אלטרנטיבות תעסוקתיות, תעלה את התפוקה. המצב באוניברסיטאות בלתי נסבל; פעם שביתת סטודנטים ופעם שביתת סגל זוטר, פעם "מגיע" לסגל המנהלי, ופעם "מגיע" לסגל הבכיר. בכל שנה אקדמית יש שיבושים. המכונה הזאת לא עובדת וזקוקה לרפורמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי בדיוק מדוע הזכרת את המכללות ומדוע אתה מדבר על "קרטל העסקה". מכל מקום, אם נתרכז באלה ש"מגיע להם" - המכללות, רמתן האקדמית נמוכה, זה איננו סוד, והן אינן עוסקות במחקר (ברובן). הן עוסקות בהוראה לתואר ראשון ולכל היותר לתואר שני, ואינן מוסמכות להעניק תארי דוקטור וללמד דוקטורנטים - ואפילו אם לא נדבר על השכר - ירידה זו ב*מהות העיסוק* אינה "מגיעה" למי ש"מגיע לו". מהנדסים אכן יכולים למצוא עבודה בתעשיה, ויש שכבר עשו ועושים כן, לאחר שנואשו מן המאבק. כללית, מן המעט שידוע לי, התעשיה אינה נלהבת לקבל לעבודה אנשים שעברו את גיל 45 ובילו את כל חייהם באקדמיה, אפילו מהנדסים הינם. זה באשר לתחום מסויים וברור - מהנדסים. אשר ל"אנשי מקצוע בכירים בתחומי המדע" - זוהי הגדרה כוללנית שאינה אומרת דבר, ואם כבר הכללות - אנשי מקצוע *מן האקדמיה* בתחומי המדע המגוונים ובמגבלות הגיל וההתמחות שכבר הזכרתי - לא ימצאו את מקומם בתעשיה בקלות רבה כל כך, לא במסות שיהוו פתרון. לדבריך - "אני חושב שאוניברסיטאות לא קמו לטובת המרצים אלא לטובת התפוקה האקדמית שלהם" - אין על כך ויכוח (מבלי להתייחס להמשך הבעייתי והסתום-משהו של המשפט), ובכל זאת, אנקדוטה קטנה שאני מודה שאין לה קשר למציאות התועלתנית-קדחתנית של היום, אך היא יפה ומרגשת כשלעצמה: כשהוקמה האוניברסיטה העברית, לפני למעלה מ-80 שנה, אחת המטרות המוצהרות - לא המטרה הראשונה במעלה, אך בהחלט אחת המטרות המוצהרות - היתה לספק שדה פעולה ראוי לשכבת היהודים האירופאים הפעילים אקדמית, התוצרים המודרניים של תקופת ההשכלה, ובייחוד אלה מקרב יהודי גרמניה. בטקס הפתיחה, ב-1925, אמר ביאליק, אחד הנואמים: "טוב לי אוניברסיטה קטנה אחת, אבל כולה ברשותי וכולה שלי, עשויה כולה בעצם ידי מן המסד ועד הטפחות, מאלפי היכלי מדע שאני אוכל מפירותיהם ואין חלקי ניכר בבנינם. יהיו מזונותי מעטים ומרורים כזית, ובלבד שאטעם בהם פעם אחת את הטעם המתוק והנפלא של מתנת ידי עצמי. מתוך הרגשה זו נמלטנו אל הארץ הזאת. לא באנו לבקש פה לא עושר ולא שלטון ולא גדולה. הארץ הקטנה והדלה הזאת - מה כוחה לתת לנו מכל אלה? אין אנו רוצים אלא למצוא בה רשות היחיד כל-שהיא ליגיעת כפינו ולעמל רוחנו..." יפה, לא? לא הבנתי מה זה "בעלי תחביבים מוזרים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה לתרום עוד להמשך הדיון בשאלת אפשרויות תעסוקה חלופיות של מרצים. אין לי ידע מספיק כדי לבסס אמירה כלשהי מעבר לטענה הטריוויאלית שחלקם יכולים למצוא תעסוקה חליפית וחלקם לא. שאלה זו אינה חשובה בעיניי. חשוב שהאוניברסיטאות יתפקדו ללא שיבושים. בכל פעם שלמישהו במגזר הציבורי נדמה ש"מגיע" לו משהו, "אין ברירה" אלא להשתמש ב"נשק השביתה". ברור שאין ברירה; המדינה אינה מוכנה להיכנע ללא מאבק ל"דרישות הצודקות". וכיצד יודעים שהדרישות אכן צודקות? כיצד יודעים שהתוצאה הסופית משקפת את האינטרס הציבורי? לפי השקפתי הדרך היחידה להשתכר או להרוויח בהגינות היא לשכנע לקוח (אדם המשלם מכיסו) שכדאי לו לשכור אותך או לרכוש מוצר או שירות שאתה מציע. לך יש חלופות, ללקוח הפוטנציאלי יש חלופות, וכל אחד חופשי להחליט לפי האינטרסים שלו. בדרך כלל כשאנשים נושאים באחריות אישית ההחלטות שלהם איכותיות יותר. אני יודע שאני מנהל פה דו-שיח של חרשים, זה לא טוב, אבל אני לא מתחבר למה שכתבת ואינני יודע כיצד להגיב תגובה עניינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מפר חוזה. ההסכם הקיבוצי צריך להחתם מחדש, עד כמה שאני יודע, והמרצים יצאו למאבק כדי להשיג תנאים נורמליים יותר (למשל, מנגנון למניעת שחיקת שכרם - בדומה לזה שיש לפקידי האוצר, נגיד). אם תהיה תופעה של נטישה, האוניברסיטאות לא יוכלו לשלם יותר, כי זו לא החלטה שלהן - זו החלטה של האוצר. מישהו ציין את זה בדיון למעלה: המעסיק הוא "חבוי". אני ממליץ על קריאת "Exit Voice and Loyalty" של הירשמן כדי להבין את ההבדל בין ארגון מוכוון רווח בשוק החופשי לבין ארגון שבידי המדינה, שאינו רגיש לשורה התחתונה. העניין עם חוזים אישיים הוא שאוניברסיטה אינה מוסד שצריך להיות לצרכי רווח. לא, אין רווח כלכלי במחלקה להיסטוריה, או למדע המדינה, או למתמטיקה. אבל מדינה שבה לא יתקיים מחקר בתחומים הללו, מדינה שתהיה מורכבת כולה ממהנדסים וטכנוקרטים - נו, לשם אני כבר לא אחזור, ולא רק בגלל שלא תהיה לי שם עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מה שהופך את הטענה שלך ממשהו שיכול להיות מעניין וששווה לקרוא וללמוד ממנו משהו לאמירה אידאליסטית ריקנית שאי אפשר למצוא בה את התוכן" אם תגובה ריקנית שאין בה תוכן הוציאה ממך שני עמודים, מעניין מה היית כותב בתגובה למשהו מעניין. ===>"אתה אידאליסט, אבל אתה לא צודק ואתה ממש לא פרגמטיסט." אתה חושב שבחלוקת ציונים אד-הומנום תשכנע מישהו (מלבד את המאמינים ממילא) בדבריך? ===>"הויכוח הוא על אם ביטול זכות השביתה הוא המצב האידאלי. הוא לא." זאת נשמעת לך אמירה של מי שמשאיר מקום לדיון? אתה מגיב כמו חרדי ששמע הטלת ספק בקיומו של אלוהים - רחמנא לצילן. הדברים שכתבת להגנת זכות השביתה מעניינים. ומהאופן שכתבת אותם אין ספק שאין לך כל ספק באמיתותם. אז, יש משהו בו אני יכול לעזור לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס''ד זכות השביתה קדושה בעיני בדיוק כמו שזכותה של המדינה להחזיק בכוח צבאי קדושה בעיני (רמז - זה לא קדוש בעיני ובהחלט הייתי מעדיף לחיות בעולם בו הדברים הנ''ל לא קיימים או שמישהו היה מצליח ליצר חברה עם מנגנונים טובים יותר בה אין בהתנהגויות האנושיות המכוערות הללו צורך). הייתי שמח לשמוע (באמת) טיעונים מעניינים התומכים בהצעה שלך לביטול זכות השביתה בישראל (עם נימוקי מוסר, עם טיעונים תועלתניים וגם עם הצעות פרגמטיסטיות למימוש ההצעה), אבל למרות שאני מציג שאלות מנחות שאמורות לעזור לך להציג את עמדתך, אני לא מצליח לקבל תוכן אמיתי כתשובה (אלא רק רטוריקה וצלצולים). ''אם תגובה ריקנית שאין בה תוכן הוציאה ממך שני עמודים, מעניין מה היית כותב בתגובה למשהו מעניין.'' כנראה שהייתי כותב פחות ופשוט נהנה ללמוד דברים חדשים (או לפחות להיחשף לעמדה חדשה, שגם אם הכרעתי לא להסכים איתה, היא מוצגת בצורה מאתגרת ומעניינת). אני מגיע לאייל בעיקר בשביל לקרוא ופחות בשביל לכתוב. ממך הצלחתי ללמוד שאתה חושב ששביתה זה פויה. מנסיון דיון זה, אני לא חושב שניתן להוציא ממך עוד תוכן בנושא, משום שהוא פשוט לא שם. לכן, לא. אתה לא יכול לעזור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מאחל לך שלפחות השם יעזור לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי אידאליסט זה אחד שחושב שבגלל שלוורדים יש ריח נעים יותר מכרוב אפשר לעשות מהם גם מרק יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתעלם ממנו הוא שהסטודנטים של היום (בחלקם לפחות) יהיו המרצים של מחר. ההתייחסות שלך לכל הסיפור הזה כאל ''מה אנחנו הסטודנטים קשורים לזה, עזבו אותי באמא ש'כם'' מתעלמת מהעובדה שיש קשר ישיר בין העתיד של הסטודנטים לבין תנאי ההעסקה של המרצים - בין אם כשהם ירצו לעבוד בתחומי האקדמיה, ובין אם כסטודנטים שיזכו למרצים עם רמת מוטיבציה של המורים במערכת החינוך הממלכתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אתה מדבר איתי?! אני כבר מזמן לא סטודנט. אני מכיר ומוקיר את האינטרס המשותף של הסטונטים והמרצים. אני מאוד מעוניין (כאזרח) שהאונ' יהיו טובות והמרצים מעולים. אני רק חושב ששביתות ככלי לפתרון סיכסוכי עבודה (של מרצים או של אחרים), הן מזיקות, לא הוגנות ומיותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בכלל לא מבין את השימוש שלך במילה "חורבן". מה מעולמך, אם מותר לי לשאול, נחרב בגלל השביתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חורבן'' זה מטאפורה ל''נזק כלכלי עצום'' שהיה מתרחש אם היו מבטלים את שנת הלימודים. לא מדובר על משהו בעולמי הפרטי - אני לא אגואיסט כמו הקפיטליסטים החזירים ההם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חורבן'' זה לא מטאפורה, זו מילה עם משמעות. כמו ש''שואה'' זו מילה עם משמעות, וכשאתה אומר שהייתה לך שואה כי נשפך לך מיץ על השולחן, קצת קשה לדבר איתך ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לדעתך אפשר לפתור סיכסוך עבודה בו יש תהום בין הצדדים? בורר? מי יהיה הבורר?על פי איזו תשתית אידאולוגית יעבוד הבורר? שהשביתה פוגעת בקדושת הקניין? מה היית עושה למשל אם המרצים היו נלחצים לפינה בגלל איסור שביתה ומתפטרים באחת. מה תעשה עם החורבן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על זה. אני מדבר על חוזים (אישיים או קיבוציים) שיבטיחו התנהגות הולמת וסבירה - למשל, התפטרות/פיטורים עם הודעה מוקדמת. סגירת מחלקות/צימצומים עם הודעה מוקדמת. הדרישה להתנהגות הוגנת וסבירה ובתום לב היא דבר שאפשר לכתוב בחוזה ולהביא לשיפוט כשיש חשש להפרה. אבל בסוף. יש בעל בית. וזה לא המרצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עדיין זוכר את ההדיינות עם המורים ודאי תזכור את הכעס באוצר על דרישת המורים להקטין את מספר התלמידים בכתות; "אתם לא תגידו לנו איך לנהל" היתה התרסת האוצר. ואידך זיל גמור. יש בעל בית (בעל הבית השתגע וכן הציבור). אז לידיעתך, גם המרצים הם בעל הבית והכל תלוי כמה ירצו להיות בעל בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושבת שבכלל זה לא יפה לדרוש שכר עבור עבודה. חוץ מפקידי משרד האוצר, לא נראה לי מוסרי שאנשים ישתכרו מעבודתם. בפרט אם מישהו אחר זקוק לה, שאז זו ממש סחיטה מצדם אם הם רוצים תשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שאת חושבת אז יש ביננו מחלוקת על ענייני מוסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, באמת? אז איזו בעיה יש לך עם המרצים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, באמת. אני חושב שזכותי לתבוע מהמעסיק שלי יותר כסף תמורת עבודתי. אני חושב שאפילו אם הוא מסרב לתביעתי, אין לי זכות להרביץ לך בגלל זה. המרצים (כמו השובתים האחרים, במיוחד בענפים מונופוליים), פוגעים בהרבה מאוד אנשים. והפגיעה הזאת לא מוצדקת אפילו אם התביעות של השובתים מוצדקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני צדדים בסיפור הזה.יש גם צדד שעומד מול המרצים. מדוע אינך מאשים אותו בפגיעה הלא מוצדקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאם הייתי מרביץ לך בגלל שהבוס שלי לא נתן לי תוספת, היית כועסת עלי יותר מעל הבוס שלי. אני לא יכול להאשים את הממשלה כי אני (ביחד איתך) מיניתי אותה. אם יש לי טענות כלפיהם יש לי טענות כלפי עצמי וכלפיך. אם הם לא בסדר, זו אחריות שלי (ושלך) כי אני בחרתי אותם. אז במקום לקטר עליהם אני צריך לפטר אותם ולהביא אחרים. אבל, יש לי חוזה עבודה ל-4 שנים עם הממשלה הזו ואני לא רוצה להיות מעביד מרושע שמפטר אותם באמצע החוזה. לכן, אני מציע שנחכה לתום החוזה שלהם בעוד כשנתיים (יש בחוזה אפשרות לקצר את המועד), ונחליף אותם. אבל, אם כאשר נחליף אותם נביא במקומם כאלו שעושים בדיוק את אותו דבר, מה לנו כי נלין עליהם? --- נ.ב. אולי מיותר להזכיר שהמרצים (והמורים, הרופ...) גם הם אלו שמינו את הממשלה ביחד איתי או איתך. לכן צריך להאשים אותם פעמיים: פעם בגלל שהם מזיקים לנו בשביתה, ופעם שנייה בגלל שהם השתתפו במינוי ממשלה שמנהלת את אוצר המדינה בשלומיאליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה הדומקרטית שלך מניחה שכל פעילות הגומלין שלנו עם השלטון הוא חוזה לארבע שנים? אם כן אז זו איננה תפיסה דמוקרטית אפילו לא מינימליסטית. זו תפיסה המניחה שיחסים בין אנשים הם יחסי חוזה- יחסי מיסחר: כל אחד יתחייב למשהו ויתן משהו. אם מישהו אינו עומד בחוזה אז הוא צריך לחכות עד פתיחתו- הבחירות. אני מקווה שברור לך שכך הדברים אינם יכולים להעשות ללא כאוס ושבירת כלים בסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שחוזה ל-4 שנים זה רק אידיאל (אולי אוטופי). למרות שזה משהו שיש לשאוף אליו - כולנו (מימין ומשמאל) נהנה מקצת יציבות שלטונית. העובדה שאף ממשלה לא מחזיקה פה קדנציה שלמה לא פועלת לטובת איש מאיתנו. אני גם מסכים שבתוך הקדנציה יש מקום להשגיח ולבחון את הממשלה ולוודא שהיא מקיימת את החוזה (בהתאם לתנאים בשטח) וגם להעביר לה מסרים ולחצים באמצעות התקשורת, הפגנות, מכתבים למערכת, אספות מחאה וקללות על ראש הממשלה (ואמ-אמא שלו, אם צריך). כל זה לגיטימי. אבל, במסגרת תפיסתי הדמוקרטית, אסור לאף קבוצה להפעיל כוח אלים (כמו שביתה) נגד הציבור או נבחריו במטרה לאלץ אותם לשנות את מדיניותם. אפשר להביע מורת רוח מהמדיניות הזאת. וחייבים להניח שבציבור של מיליוני אנשים אף פעם לא תהייה 100% תמיכה במעשי הממשלה (מי שלא תהא). אבל אסור לפעול בניגוד למדיניות הממשלה - ואם יש לנו מערכת חוקית שמאפשרת פעולה (מעבר למחאה) נגד הציבור או הממשלה הנבחרת, אז זו מערכת לא קוהרנטית שצריך לתקן. ===>"תפיסה המניחה שיחסים בין אנשים הם יחסי חוזה- יחסי מיסחר" אני סבור שיש שלושה סוגי יחסים בין אנשים: 1. יחסי אחווה/אהבה 2. יחסי מסחר תן/קח 3. יחסי מלחמה. אני מעדיף את (1) אבל אני מכיר לפחות כמה אנשים וביחוד נשים שלא יצטרפו לאורגיה של 7 מיליון אנשים - לא את כולם הם אוהבים. אז נשאר לנו לבחור בין (2) ל- (3). במצב הזה אני מעדיף את (2). ואתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אני לא יכולה לכעוס על מועסקיי? לא ייתכן שארצה להחליף אותם בתוך פחות מארבע שנים? נשמע מעניין, החוזה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הם לא בסדר, זו אחריות שלי (ושלך) כי אני בחרתי אותם. אז במקום לקטר עליהם אני צריך לפטר אותם ולהביא אחרים." כל זה נכון באופן תיאורטי, "לפי הספר". אבל בפועל, *כל* הגלריה של הפוליטיקאים המציעים עצמם לבחירת הציבור, זה זמן רב - היא גלריה של אנשים מאוד בלתי ראויים. שניים מהם כבר הוכיחו את עצמם כראשי ממשלה מביאי-אסונות, השלישי מוכיח עצמו ככזה ממש כרגע, ושלושתם מסתמכים על זכרונו הקצר של הציבור. אלא מאי? - זכרונו של ציבור, כך מסתבר, איננו קצר כל כך, ולכן רבים כל כך חיים בתחושה מתמדת של "אין את מי לבחור", ובתחושה - נכונה! - שאת מי שלא יבחרו, ולא משנה מה אומר המצע של מפלגתו (המצעים גם הולכים ומתקרבים זה לזה, אבל זהו עניין לפתיל אחר) - הוא תמיד יפעל לא לטובת הציבור ולא לטובת המדינה, ואל כך גם תתלווה תמיד שחיתות אישית ברמה כזו או אחרת - דבר שגם הוא מתברר כנכון. ורובנו, מה לעשות, איננו סוחבים באוזן את הירקן שלנו או את השכן מן הדירה למעלה, מביאים אותם אל הכנסת ואל מול מצלמות התקשורת, ואומרים לציבור - "תבחרו אותו, הוא אדם חכם והגון והוא מחוץ לביצה" - זה לא עובד ככה, כידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"זה לא עובד ככה, כידוע" כן. ידוע שזה לא עובד ככה. איך זה כן עובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלה שניים קודמים התכוונת? לפי החישוב שלי מדובר בשלושה לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה זה משא ומתן? זה אומר שצד אחד בא עם דרישות כאלו, וצד אחד בא עם תנאים כאלו, ומגיעים להסכמה איפשהו באמצע. אם בית המשפט ימצא כי צד המרצים לא ניהל מו"מ בתום לב (כלומר, מתוך נכונות לפשרה), הוא יוכל להורות על הוצאת צווי מניעה. נכון לעכשיו, מי שלא נכון לשום פשרה זה דווקא צד האוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההגדרה שלך למו''מ איננה מדויקת. מו''מ זה תהליך בין שני צדדים, אבל לא מובטח שהם תמיד ידיעו להסכמה. מו''מ יכול להסתיים גם ללא הסכמה. אבל נכון שאם צד אחד בא למשא ומתן עם אקדח, זה עוזר למו''מ להסתיים ב''הסכמה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצווי מניעה לדעתך הם לא "אקדח"? בית המשפט נותן לשני הצדדים תמריץ לפעול כדי להגיע להסכמה כלשהי (אחרי הכל - המרצים לא מקבלים משכורת כל עוד הם שובתים, הם לא באמת רוצים להחריב את האוניברסיטאות, למרות כל מה שאתה אומר): לאוצר הוא מראה שהם לא יכולים לסמוך על צווי מניעה כדי לעשות עבורם את העבודה, ולשובתים הוא אומר שהם לא יכולים לשבות לעד בלי לנסות להגיע להסכמה ריאלית. עכשיו שישבו ויתחילו לעבוד על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרצים מקבלים חצי משכורת כי הם ממשיכים במחקר. להבדיל מהמורים, נניח, שלא קיבלו כלום מהשכר הנמוך-ממילא שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אנא תפנים: אני לא נגד המרצים. אני לא יודע אם הם צודקים או לא. אם הם צודקים אני בעדם) צווי מניעה הם תוצר לוואי של זכות השביתה. אני שואל בשביל מה צריך את כל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה נותן לעובדים כדי שהוא דרגת ביניים בין לשבת ולהתלונן, לבין להתפטר. אני באמת צריך להכנס להיסטוריה של זכויות עובדים, הזכות להתאגד והזכות לשבות? כי זה עניין שמתחיל אי שם במאה ה-19, פחות או יותר, ובאמת שאין לי כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום צריך? רק אם אתה רוצה. אבל אם אתה מחפש דרגת ביניים בין להתלונן ולהתפטר, מה דעתך על תביעה משפטית, על בוררות, על לובי לחקיקה מתאימה, על הפגנה (לא אלימה). אולי טורניר "הורדת ידיים" בין נערי האוצר לסגל הזוטר (שכוחו במותניו), אפשר גם טורניר משיכה בחבל או שש-בש. אבל איש עוד לא הסביר כאן, מדוע מבין כל המשחקים שאפשר לשחק בין התלוננות והתפטרות, דווקא אלימותכלכלית כלפי הסטודנטים היא המשחק המתאים היחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בסמכות בית המשפט לכפות על הצדדים ללכת לבוררות (תוך קציבת זמן להצגת העובדות לבורר, ולפסיקת הבורר)? הרי המקרה שלפנינו נראה כאילו הוא ויכוח על עובדות שכל רואה חשבון או כלכלן יכול להכריע בו תוך זמן קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח, מאחר שנראה שלשני הצדדים יש הגדרה שונה לשחיקה והם מודדים אותה בכלים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא בקי בעבודות שבין המרצים לאוצר. במידה מסוימת כל משא ומתן הוא על עובדות, או על הערכת העובדות או על האופן שבו הן נמדדות. סמכותו של בית המשפט נקבעת על ידי החוק. כל מה שאני אומר זה שכרגע החוק מתיר לארגוני עובדים לשבות (ולגרום נזק עצום לצד ג' ולציבור כולו) בלי שאפשר יהיה לשבור את השביתה. אפשר לחשוב על חוק שבמקום להתיר שביתה הוא, למשל, יחייב את הצדדים לבוררות. אז כשמשא ומתן בין עובדים למעסיק נכשל, הוא יעבור לבוררות או לבגץ או להכרעת גדולי התורה או הכרעה בשש-בש או בעץ-או-פאלי. יש שטוענים (נדמה לי) שחוק כזה הוא בלתי אפשרי. אני לא השתכנעתי. לעת עתה נדמה לי שחוק כזה אפשרי ואפילו עדיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה נראה פתרון סביר, אולם המשמעות למעשה היא שבית המשפט כופה על המדינה לשלם לעובדים סכומים שאולי היא לא מעוניינת לשלם להם (בהנחה שזו תהיה פסיקת הבורר), מנגד בית המשפט כופה על עובדים מאורגנים לקבל הסכם שכר שלא מקובל עליהם (אם כי כמובן אין כאן פגיעה בחופש של האדם הבודד לעזוב את האירגון). נדמה לי שפסיקה כזו מהווה פגיעה חמורה הן בשלטון העם והן בזכות להתאגד ולפעול כגוף מאוגד. תפקידו של בית המשפט אינו להסדיר יחסים בין כל שני גופים במשק, אלא לשפוט במקרים בהם קבע המחוקק חוקים להסדיר היחסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון למקרה הכללי, אבל חשבתי שסכסוך העבודה הזה ייחודי: שני הצדדים מסכימים שאם היתה שחיקה יש לתקן אותה, וכל הויכוח הוא בשאלה הטכנית מה גובהה של אותה שחיקה. מן הסתם טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"תפקידו של בית המשפט אינו להסדיר יחסים בין כל שני גופים במשק". זו נקודה חשובה. אם אני רוצה לעבוד אצלך ב10 שח/שעה ואתה רוצה לתת לי 8 שח/שעה, ואין בינינו כל הסכם (גם לא משתמע) קודם, וגם לא הגבלות חוקיות (כמו שכר מינימום), אז לבית המשפט, או בורר אחר, אין מה לעשות בינינו. אם בא לנו נתפשר ואם לא אז לא. אבל אם יש ביננו כללי משחק או הסכמות מוקדמות אז בורר/שופט יכול לקבוע לפחות אם אנחנו עומדים בכללים. למרצים (מהיום נגיד הזוטרים ) צריכים להיות כללי משחק מול מעסיקיהם. למשל אפשר לקבוע בחוק שהעלייה השנתית בשכרו של עובד, אם לא נאמר אחרת בהסכם, לא לא תהיה נמוכה ממחצית המדד. חוק נוסף למשל יכול להסדיר ברירת מחדל להודעה מראש על פיטורים/התפטרות. את כל החוקים אפשר לשנות בכל הסכם לגופו. במקרה כזה, לבורר/שופט יש מה להגיד. יתר על כן, אם נתקלים בסיטואציה שאין לגביה חוק ברור, בית המשפט יכול לפסוק על פי פרשנות סבירה (כשהוא מתיר למחוקק לטפל בנקודה, להבא), וכשברור שהמרצים יכולים להתפטר והמדינה יכולה לסגור הבסטה. אבל לא צריך להשאיר ווקום משפטי. הרי לא ייתכן שאם יש ביני ובינך סיכסוך שאין לגביו חוק (לא חשבו על זה קודם), ירשו לנו לשלוף חרבות ולהכריע את העניין בדו-קרב, כמו פעם. בחברה מתוקנת, לכל סיכסוך יש פתרון לא אלים. ושביתה זה פתרון אלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלך לאלימות בהקשר של יחסי עבודה היא מאד מוזרה. האם לדעתך גם פיטורין כשיטה לפתרון סיכסוך עבודה זה פתרון אלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטורין עם הודעה מוקדמת ושאינם מפרים חוזה, אינם אלימות בעיני. למשל, אם אני עובד אצלך על חוזה אישי ואתה מודיע לי 30 או 90 יום מראש שאתה רוצה לסגור או לצמצם את הבסטה, או אפילו להחליף את קו המוצרים, ואתה לא תהיה זקוק לי, זה לא נראה לי אלימות. גם אם אני מתפטר מהעבודה אצלך, עם הודעה מראש זה לא אלימות, אבל אם אני מתפטר בלילה שלפני העיסקה הכי גדולה שלך, זה כן אלימות. אפשר גם לעשות חוזים יותר ארוכים, לדעתי זה מה שצריך לעשות עם מרצים/חוקרים בכירים, אולי גם זוטרים: חוזה ל-5 או 10 שנים, אבל עם אפשרות יציאה של שני הצדדים בתנאים מוסכמים מראש ובאופן שימזער את הנזקים ההדדים. אני לא חושב שזה טוב שמרצים/חוקרים יחפשו כל קיץ עבודה אבל גם לא בטוח שצריך להבטיח לחוקר בן 30 שיש לו משרה בטוחה עד גיל 70. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שכשיש צד ג' שסובל, הוא עשוי להתעורר ולהוות גורם לחץ שיסייע למטרותיו של צד א' בהפעלת לחץ על צד ב'. איך אמר אביב? - זה מכוער אבל אלה עובדות החיים, בייבי. וכל האפשרויות שאתה מזכיר מקומן יאה להן בארצות אירופה השקטות והקרירות, אבל במציאות הקשוחה של ישראל עם פוליטיקת הזבל שלה, כל האפשרויות האלה הן באמת משחק שש-בש ולא משהו שיכול להביא לתוצאות בשטח. ואגב, ובכל זאת, אם כבר הזכרת תביעה משפטית - איזו תביעה משפטית did you have in mind? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי תובעת על זילות העברית. מה את באמת רוצה להגיד לי שלא יכלת לכתוב את ה בעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה זה "... שלא יכלת לכתוב את ה בעברית"? לא הבנתי. ב. האם המשפט "מה את באמת רוצה להגיד לי שלא יכלת לכתוב את ה בעברית?", על הפיסוק המסויים שנבחר עבורו - הוא-הוא דוגמה ומופת לעברית שאין בה זילות? נפלא הדבר ממני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |