|
===>"תפקידו של בית המשפט אינו להסדיר יחסים בין כל שני גופים במשק". זו נקודה חשובה. אם אני רוצה לעבוד אצלך ב10 שח/שעה ואתה רוצה לתת לי 8 שח/שעה, ואין בינינו כל הסכם (גם לא משתמע) קודם, וגם לא הגבלות חוקיות (כמו שכר מינימום), אז לבית המשפט, או בורר אחר, אין מה לעשות בינינו. אם בא לנו נתפשר ואם לא אז לא.
אבל אם יש ביננו כללי משחק או הסכמות מוקדמות אז בורר/שופט יכול לקבוע לפחות אם אנחנו עומדים בכללים. למרצים (מהיום נגיד הזוטרים ) צריכים להיות כללי משחק מול מעסיקיהם. למשל אפשר לקבוע בחוק שהעלייה השנתית בשכרו של עובד, אם לא נאמר אחרת בהסכם, לא לא תהיה נמוכה ממחצית המדד. חוק נוסף למשל יכול להסדיר ברירת מחדל להודעה מראש על פיטורים/התפטרות. את כל החוקים אפשר לשנות בכל הסכם לגופו.
במקרה כזה, לבורר/שופט יש מה להגיד. יתר על כן, אם נתקלים בסיטואציה שאין לגביה חוק ברור, בית המשפט יכול לפסוק על פי פרשנות סבירה (כשהוא מתיר למחוקק לטפל בנקודה, להבא), וכשברור שהמרצים יכולים להתפטר והמדינה יכולה לסגור הבסטה. אבל לא צריך להשאיר ווקום משפטי. הרי לא ייתכן שאם יש ביני ובינך סיכסוך שאין לגביו חוק (לא חשבו על זה קודם), ירשו לנו לשלוף חרבות ולהכריע את העניין בדו-קרב, כמו פעם. בחברה מתוקנת, לכל סיכסוך יש פתרון לא אלים. ושביתה זה פתרון אלים.
|
|