בתשובה להמסביר לצרכן, 16/01/08 11:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא לוקח בחשבון שגם הציבור ששובת ניזוק משביתתו. הטענה שלך כאילו האיגודים ששובתים ידם על העליונה (הם בעלי הכוח שמכתיבים את העניינים וזה רק עניין של זמן עד שהם יקבלו את כל העולה על רוחם) היא חסרת בסיס עובדתי והיא גם לא ממש הגיונית. אם המרצים יכלו לבקש את כל העולה על רוחם ולקבל זאת כי "אחרת יחרב הכל" אז למה להם להסתפק בדרישת 35%? פילנטרופיה? למה הם לא ביקשו 70%? לפי ההגיון שלך נערי האוצר יאלצו להסכים לכל דרישה אם הברירה השניה היא חורבן מדינת היהודים, לא? בחזרה לקרקע המציאות. המציאות היא שמדובר במאבקי כוח ולא במערכה חד צדדית כפי שאתה מציג אותה. אם כבר יש צד שידו על התחתונה בסכסוך הזה, זה הצד של המרצים שהעריכו לא נכונה את גובה העץ עליו טיפסו. המרצים יקבלו את כל אשר ירצו? האיומים של ור"ה והמרצים מזכירים לי את האביר השחור מהגביע הקדוש של מונטי פייטון1, עם כל האולטימטומים שלהם ודחייתם החוזרת. זה היה מצחיק אם זה לא היה כל כך פתטי ומזיק למדינה. השביתה שלהם חסרת שיניים (משום שהאוצר, בהנחיית הממשלה הנוכחית, דווקא די מעוניין בגרימת נזק לאוניברסיטאות בתצורתן הנוכחית. זה יעזור להם לקדם רפורמות מרחיקות לכת בעתיד הקרוב). שאלו אותך ועדיין לא ענית. האם אתה יכול להציע מנגנון חליפי וסביר יותר לטיפול במשברי סכסוך עובדים? אמירות בסגנון "שיתפטרו" נשמעות לא ממש רציניות, גם אם אתה מאוד רציני. ____________________ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תכף אשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור על איזה נזק עצמי לשובתים אתה מדבר. אני מודע לעובדה שיש כזה, אבל ההחלטה לגביו נתונה בידי השובתים. הם יכולים להתייחס לזה כאל עלות המאבק אם הם מאמינים שהמאבק יניב עבורם יותר. לכן לא נראה לי שאני צריך לקחת את הפרמטר הזה בחשבון. ===>"המציאות היא שמדובר במאבקי כוח ולא במערכה חד צדדית כפי שאתה מציג אותה". זה ממש לא ברור, אם אתה אומר שהשביתה (ה"חורבן") לא מטה את הכף לטובת השובתים, אז בשביל מה לגרום נזק לכל כך הרבה אנשים כאשר זה כל כך לא אפקטיבי? המציאות היא שמאבק כוחות (=מו"מ) הוגן יכול להתקיים רק כשאין איום. אם יש לצד אחד איום שהצד השני לא יכול (או קשה לו מאוד) לסבול, אז זה לא מו"מ - זו סחיטה. והכי מכוער ובלתי מוצדק זה לסחוט מצד ג'. משל למה הדבר דומה, שאני רוצה לקנות את המכונית שלך. אני מציע 10K אתה דורש 12K. אני אומר שאם לא תיתן לי ב10, אני ארביץ לילדים של השכן שלך (כי זה מש שאני יכול). אם אתה בנאדם שמרחם על ילדים אז אקבל את האוטו ב-10. אם לא, הילדים יקבלו מכות. זה מאבק כוחות לגיטימי? אני לא יכול להציע חלופה רצינית לשביתות כל עוד אינני מבין למה הן משמשות - ואת זה איש עוד לא אמר לי (גם לא אתה). אם הן משמשות לסחיטה, אז אני מציע לבטל את זכות השביתה בלי חלופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לבטל את זכות ההתחמשות של מדינות, בלי חלופה. אידאליזם זה דבר מתוק. כן, זה מאבק כוחות לגיטימי במסגרת כללי המשחק הקיימים. זה מכוער, אבל בהעדר מנגנונים אלטרנטיביים להסדרת הכוח בין המדינה (המעסיק) לבין איגודי העובדים, לאיגודי העובדים אין הרבה ברירות כשהם רוצים להגן על האינטרסים שלהם. ההבנה שלך את היחס בין עובדים למעסיקהם (יחס חוזי וולנטרי המבוסס על הסכמות הדדיות ואינטרסים משותפים) הוא אידיאליזם ללא בסיס במציאות הישראלית (או בכלל). אתה אוהב להגיד "אני לא מבין" גם כשאתה מבין טוב מאוד. בשביתה אכן יש אלמנט אלים. האלמנט אותו אתה מכנה "סחיטה" קיים בהחלט וכולם מודים בכך (גם בית המשפט והחוק המגנים על הזכות הזאת). זה סוג של נשק שלפעמים אין ברירה לאיגוד עובדים להשתמש בו משום שלמעסיקים (בעיקר למדינה כמעסיק) יש כלים אלימים מסוג אחר. מאבק כוחות יכול להתקיים רק כשאין איום? כשאין איום אין מאבק כוחות ואין משא ומתן. *כל* משא ומתן (אפילו משא ומתן לשלום) נובע מכך שלצדדים השונים יש אקדחים שהם יכולים להשתמש בהם. ברוך הבא למין האנושי - אנחנו יצורים חביבים שכאלה. נ.ב. אין ספק שקיימת בעיה אקוטית במדינת ישראל בכל הנוגע לשביתות ולניהול משברים במשק. כוח "השביתה" כ"נשק יום הדין" נשחק מסיבות שונות (עודף שימוש בכלי הנשק, אדישות השלטון, שימוש בגרירת הרגלים ככלי להתמודדות עם המשבר ובעיקר אדישות הציבור הישראלי שחושב שדמוקרטיה זה בסה"כ בחירות פעם בכמה שנים ושכבר התרגל לכך שהכל מתפורר פה ושכל חודשים שלושה דופקים אותו מכיוון חדש). אבל לדרוש את ביטול זכות השביתה, בלי הצעה חלופית לאיזונים ובלמים במשק, זה כמו לדרוש את ביטול כאב השיניים למי ששיניו במצב רקבון מתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההתנשאות בסגנון "אידאליזם זה דבר מתוק" וההתנפחות בסגנון "ברוך הבא למין האנושי - אנחנו יצורים חביבים שכאלה", אינן משפרות את הדיון. לדעתי אפשר לא להסכים בדרכים יותר מכובדות. אני חושב שהצעות לביטול מוסדות אנרכוניסטים איננה "אידיאליזם חסר אחיזה במציאות" אלא דווקא פרגמטיזם. אבל קשה לדון בזה אם אנשים רואים נוהגים חברתיים מיושנים כמציאות שאיננה ניתנת לשינוי. אני הרי לא הצעתי למחוק דיבר מעשרת הדברות. אין לי ספק שכשמישהו הציע לבטל את העבדות אמרו לו שזו הצעה אידיאליסטית שאין לה אחיזה במציאות כי "מי יעשה את העבודה?!". ידוע לי שכשאיזה אידיאליסט סהרורי הציע לאפשר לנשים לצאת מהמטבח קמו מיד נפוחי הסבר, אדוני המציאות ושאלו "אז מי ירחץ כלים?". שמעתי גם שכאשר הציעו לבטל את מוסד הדו-קרב, היה מי ששאל "אז איזו חלופה אתם מציעים לפתרון סיכסוכים?" ובכול זאת ,השינויים הללו התרחשו "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם". ביטול זכות השביתה (אם היא אכן מיותרת) נראה לי עניין קטן בהרבה משינויים שנעשים בשיגרה (שמעת שאיפשרו נישואים חד מיניים?). אפשר לנמק מדוע זוהי זכות ראויה, אבל ההתייחסות אל ביטולה כאל "ביטול כאב השיניים", נראה לי גובל באמונה בשדים ורוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שאתה מביא מדגימות דווקא מגמה הפוכה למה שאתה מתכוון לומר. שביתות היו מזמן, ומפורסמת שביתת פועלי הבניין מימי רעמסס השלישי. אבל השביתה בתבניתה המוכרת לנו כיום איננה "נוהג חברתי מיושן", אלא זכות מאוחרת, יחסית, שהמאבקים הנחושים עליה גבו בכמה מקרים חיי אדם בתקופת המהפכה התעשייתית וגם אחרי כן - למעשה, עוד בתחילת המאה ה-20. מאבקם של איגודי הפועלים בארה"ב על זכות ההתאגדות ובתוך כך על זכות השביתה הוא במידה רבה המשכו ההיסטורי המודרני של המאבק לביטול העבדות, וביטול זכות זו כמוהו כהצהרה כי יש להחזיר את העבדות במסגרת החוק משום שהמצב הנוכחי הנאור, הרואה חשיבות עליונה בזכויות האדם - הוא מצב של "אין מי שיעשה את העבודה". אפילו בריטניה של תאצ'ר, המשטר הכי בלתי-סוציאלי בארצות המערב ב-50 השנים האחרונות, לא ביטלה את זכות השביתה אלא רק הטילה עליה מגבלות קשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התומכים בביטול העבדות היו אידאליסטים. 2. הם צדקו והיו פרגמטיסטים. 3. אני אידאליסט. ==> לכן אני צודק ופרגמטיסט! אתה אידאליסט, אבל אתה לא צודק ואתה ממש לא פרגמטיסט. אני לא מסכים שזכות השביתה מיותרת. הוסבר כבר רבות למה זו זכות נחוצה. זו זכות נחוצה משום שבהעדרה, העובדים (ובעיקר עובדי המדינה) הם חסרי חוליות ואין להם שום דרך להתאגד ולהלחם על האינטרסים שלהם. זה מכוער, אבל נחוץ במסגרת כללי המשחק הקיימים. אתה יכול לתמוך בביטול כללי המשחק (ובניהם ביטול זכות השביתה), להציע כללי משחק חדשים (שוקי?) ולנסות לתאר לנו את אותו "עולם נועז חדש" ואיך הוא מתנהג, אבל אתה בוחר שלא לעשות זאת ולהסתפק באמירה ש"שביתה זה פויה". לפוליטיקאים המוכשרים שתמכו בביטול העבדות היו נימוקים עם אחיזה במציאות והם לא היססו לתאר אותם. הם *כן* השתדלו לתאר איך העולם יתנהג לאחר ביטול העבדות והם כן היו צריכים לענות על שאלות לגיטימיות בסגנון "אז מי ירחץ כלים?". זה מה שהפך אותם לרטוריקנים מוצלחים ואותך לסתם מישהו שצועק שצריך לעשות משהו, אבל אין שום תוכן רציני מאחורי דבריו. ה"פטור" שאתה חושב שיש לך מלבסס את הקשר של הדרישה שלך (ביטול זכות השביתה) למציאות (איך יוסדרו יחסי העבודה ומאבקי הכוחות בישראל ביום שאחרי?) הוא מה שהופך את הטענה שלך ממשהו שיכול להיות מעניין וששווה לקרוא וללמוד ממנו משהו לאמירה אידאליסטית ריקנית שאי אפשר למצוא בה את התוכן. האמונה שלך ש"זה כבר יסתדר" במקרה שיבטלו את זכות השביתה המשוקצת, גובלת באמונה באלילים (מהצד של האלילים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. עד כמה שזה ישמע לך מוזר, כוחה ה"מלוכלך" של השביתה הוא בעצם כוח שמיצב מערכות ולא הכוח שמחריב אותן. בדיוק כמו במקרה של מרוץ חימוש בין מדינות, בהעדר הסכמי שלום ואווירה של רצון טוב. יש במציאות אותה אנו מכירים כלי המצמצם את היכולת של העובדים להשתמש בנשק השביתה. מכנים את הכלי הזה "הסכמי שכר". המדינה (האוצר) מנסה להמנע וגוררת רגלים בחידוש הסכמי השכר במשק. התוצאה היא דרישה מעובדים ללכת לעבודה, במצב אבסורדי בו אין חוזה מוסכם שיגן על זכויותיהם ושכר שנשחק בעבור הזמן. במצב כזה, שלעובדים אין ברירה אלא להאבק על זכויותיהם פעם בכמה שנים ע"י הפעלת נשקים "מלוכלכים" שלוחצים על השלטון להגיע לפחות לפתרונות *חלקיים* (עד הפעם הבאה), הפתרון הוא לא ביטול זכות השביתה אלא מנהיגות אחראית שמוכנה להתחייב ולחתום על חוזה. השביתה היא בעצם רע הכרחי שעוזר לשמור על המשך קיום המערכות והיא לא הגורם שמחריב את המערכות (כפי שאתה טוען). ניהול כושל של המערכות (ברשות האוצר) הוא הדבר שמחריב את המערכת (ויוצר שביתות). לא רק שכלי השביתה הוא לא הגורם המחריב, הוא הגורם שמצליח לשמור על מערכת מתפוררת (וחסרת אמון הדדי בין מעסיק למועסק) להמשיך להתקיים באמצעות תפרים, שיהוקים, הסכמות חלקיות ואיום הדדי שיוצר מאזן אימה בין השחקנים. אין ויכוח על כך שזה לא המצב האידיאלי. הויכוח הוא על אם ביטול זכות השביתה הוא המצב האידאלי. הוא לא. בטל את זכות השביתה של המרצים הבכירים ואתה זה שבעצם החליף אקדמיה מקרטעת, חורקת ולא יציבה באקדמיה חרבה לחלוטין. השלטון לא רוצה לקחת אחריות בגלל שהוא מנוהל ע"י פוליטיקאים קטנים שחושבים מהיום למחר? השלטון מסרב להגיע לשקט תעשייתי והסכמי שכר? קבל שימוש חוזר בנשק היחידי שארגון העובדים יכול להשתמש בו (ושכמו במלחמה, כל הצדדים סובלים ממנו) - השביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שביתה של גורם במשק היא דרך אפקטיבית להעברת מידע על מצוקה של אותו גורם ליתר החברה. אם נמשיל את החברה כולה לאורגניזם, אז זה דומה, לדוגמא, לזה שהרגליים שלי מעבירות לי את המידע שקר להם ע''י כאב ואי נוחות, במקום לעשות לי נעים בגב או לשלוח לי מייל. בצורה הזו ''אני'' (''אני'' - כלומר החלק בגוף שמחליט, במקרה של מדינה זו הממשלה) נאלץ להחליט, בשקלול כל הגורמים, מה עדיף ''לי'' (''לי'' - כלומר לאורגניזם כולו, במקרה שלנו המדינה), למשל להמשיך לרקוד ברחוב אבל לסבול מהקור ברגליים או לוותר על התענוג וללכת הביתה ללבוש מכנסיים. חברה שלא מאפשרת את מנגנון התקשורת הזה בין חלקים ממנה, שקולה לגוף ללא מנגנון הכאב. אנשים שנולדים ללא המנגנון הזה לא מגיעים בד''כ לגיל בגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל האורגניזם המכונה ישראל כל כך רגיל שכואב לו (או שתת אורגניזמים בו ניזוקים) עד שהוא הופך להיות קהה חושים למה שמתרחש בגוף שלו. השביתה היא כלי ליצירת איזונים ובלמים, אבל בהינתן אזרחים שאדישים למצבם ולא תובעים בתוקף את זכויותיהם (בכל החזיתות - פוליטית ומשפטית), השביתה הופכת להיות פחות אפקטיבית עבור ארגוני העובדים (ולכן הם צריכים להכאיב לגוף במדדים הולכים וגוברים על מנת להיות אפקטיביים). האמת שבשל אדישותו הפושעת של הציבור בישראל כל הגוף סובל: 1. האזרח הקטן צריך לסבול ממערכות לא מתפקדות שוב ושוב וסדר חייו משתבש. 2. ארגוני העובדים מאבדים את כלי הנשק האפקטיבי ביותר שיש ברשותם - כח ה*איום* בשביתה. 3. האוצר צריך לנהל את המשק ממשבר אחד למשנהו ולעסוק בכיבוי שרפות. בכל מדינה נורמלית בעולם המערבי, נזקים כה גבוהים להשכלה הגבוהה (ומערכת החינוך בשביתה הקודמת) בקנה מידה שכזה, לא היו מתקבלים באדישות ציבורית שכזו. הם היו מוציאים אזרחים רבים לרחובות (לא רק סטודנטים) ומהווים סיבה מספיק מוצדקת להפלת ממשלות (או לפחות לביקורת ציבורית מאוד חריפה על התנהלותה הלקויה), עריפת ראשי שרים, תביעות פיצויים ושערוריה כללית. אצלנו קיימת הגנה על זכות השביתה (שזה אולי יפה), אבל לא רבים חושבים שגופים (אוצר וארגוני העובדים כאחד) צריכים לשלם ולפצות על הנזקים שהם מסבים לציבור. מעבר ליכולת המצומצמת של הציבור להשפיע על המערכות הפוליטיות באמצעות בחירות והפגנות, אני באמת חושב שהפעם פניה אל בתי המשפט בתביעת פיצויים1, איננה רק זכות שיש לציבור הסטודנטים, אלא פשוט חובה אזרחית שעליהם למלא (גם אם הרווח האישי יהיה קטן). אחרת השביתה בישראל תהפוך ממנגנון כאב למחלה כרונית במערכת העצבים. ______________ 1 שוב, לא על נזקי השביתה אלא על נזקי ניהולה הלא ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך התרגלנו לשביתות ולמינוח הלוחמני הכרוך בהן, עד שרבים אינם מבחינים יותר במוזרות של תופעה זו באווירה של שוק חופשי. יחסי עבודה הם מימוש של חוזה בין מעסיק ועובד. בדרך לא מקובל בחברה שלנו לכפות תנאי חוזה בדרך של "מאבק". הכלל הוא שאם הצדדים אינם מגיעים להסכמה, הם נפרדים ללא חוזה. האם באופן כללי מותר בדיני החוזים לאחד הצדדים להפר חוזה בכל פעם שידמה לו שהחוזה לא ראוי, ומגיעים לו תנאים טובים יותר? אם מוצר או שירות כלשהו יקר מדי, דרך "המאבק" היחידה היא לא לרכוש אותו. אם השקעת במק"ם והשקעתך "נשחקה" עקב האינפלציה, אתה רשאי למכור את האג"ח שלך. אם רבים ימנעו מרכישת מוצר כלשהו מחירו ירד או שיעלם מהשוק. ככל שידוע לי, איש מחברי הסגל הבכיר אינו כבול בשרשרת למקומו. אם שכר המרצים נמוך, כל אחד מאלה ש"מגיע לו" רשאי לחפש לעצמו אלטרנטיבות על פי כישוריו. אם תהיה תופעה של נטישה, האוניברסיטאות יאלצו לשלם יותר למי שבאמת מגיע לו יותר, וערכו באמת רב יותר. חוזים אישיים לחברי הסגל - זה אחד המרכיבים ברפורמה שמציעים "נערי האוצר", ואני חושב שזו רפורמה טובה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך התרגלנו למונחי השוק החופשי ולרציונליות הכרוכה בו, עד שרבים אינם מבחינים עוד במוזרות של תופעה זו בחברה המודרנית בה פערי הכוחות והמידע גדולים כל כך, עד שהיא לא מהווה שוק *חופשי* אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באילו אלטרנטיבות-על-פי-כישורים מדובר? ע"מ שדבריך לא יישמעו כאוסף של סיסמאות שו"חיסטיות ריקות מתוכן - אנא תן שלוש-ארבע דוגמאות לאלטרנטיבות ריאליות, מחוץ לעולם האקדמי, שאליהן יוכלו לפנות ולהיקלט מאות אנשים שעבדו במשך שנים כמרצים-חוקרים באוניברסיטאות. ובבקשה אלטרנטיבות שאינן כוללות עזיבת הארץ - בזה הרי איננו מעוניינים. בבקשה אלטרנטיבות ריאליות כאן במדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרצים המתפטרים יוכלו להיות מורים במקום אלו שיסרבו לרפורמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב עוזרות בית, הן מרוויחות יותר. אבל למען האמת העניין איננו הומוריסטי כלל ועיקר, ושחיקת שכר - דבר שאיננו מופיע בשום מקום בתגובה 468265, שבה נעשה רק שימוש סטודנטיאלי חגיגי במונחים כלליים מן הספר - גם היא עניין לגמרי לא הומוריסטי. כך שאני עדיין מצפה מבעל התגובה להתייחסות רצינית ואמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי "כל אחד מאלה ש"מגיע לו" רשאי לחפש לעצמו..." מנימת הדברים צריך להיות ברור שיתכן שיש כאלה שלא מגיע להם, ושלפי דעתי קריטריון טוב ל"מגיע" הוא קיומה של אלטרנטיבה. יש בארץ אוניבסיטאות ומכללות. מדוע שלא יווצר שוק תעסוקה אקדמי? מדוע לחשוב במושגים של קרטל העסקה אקדמי? אין בארץ תעשיה? מדוע בלתי אפשרי שאנשי מקצוע בכירים בתחומי ההנדסה והמדע לא ימצאו את מקומם בתעשיה? אני לא ניסיתי להציע דרך "מאבק" חדשה למרצים בצורה של יציאת מצריים מעבדות ל"נערי האוצר" לחרות של השוק החופשי. אני חושב שאוניברסיטאות לא קמו לטובת המרצים אלא לטובת התפוקה האקדמית שלהם. לא ברור לי כיצד מתן תוספות שכר לבעלי תחביבים מוזרים שאין להם אלטרנטיבות תעסוקתיות, תעלה את התפוקה. המצב באוניברסיטאות בלתי נסבל; פעם שביתת סטודנטים ופעם שביתת סגל זוטר, פעם "מגיע" לסגל המנהלי, ופעם "מגיע" לסגל הבכיר. בכל שנה אקדמית יש שיבושים. המכונה הזאת לא עובדת וזקוקה לרפורמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי בדיוק מדוע הזכרת את המכללות ומדוע אתה מדבר על "קרטל העסקה". מכל מקום, אם נתרכז באלה ש"מגיע להם" - המכללות, רמתן האקדמית נמוכה, זה איננו סוד, והן אינן עוסקות במחקר (ברובן). הן עוסקות בהוראה לתואר ראשון ולכל היותר לתואר שני, ואינן מוסמכות להעניק תארי דוקטור וללמד דוקטורנטים - ואפילו אם לא נדבר על השכר - ירידה זו ב*מהות העיסוק* אינה "מגיעה" למי ש"מגיע לו". מהנדסים אכן יכולים למצוא עבודה בתעשיה, ויש שכבר עשו ועושים כן, לאחר שנואשו מן המאבק. כללית, מן המעט שידוע לי, התעשיה אינה נלהבת לקבל לעבודה אנשים שעברו את גיל 45 ובילו את כל חייהם באקדמיה, אפילו מהנדסים הינם. זה באשר לתחום מסויים וברור - מהנדסים. אשר ל"אנשי מקצוע בכירים בתחומי המדע" - זוהי הגדרה כוללנית שאינה אומרת דבר, ואם כבר הכללות - אנשי מקצוע *מן האקדמיה* בתחומי המדע המגוונים ובמגבלות הגיל וההתמחות שכבר הזכרתי - לא ימצאו את מקומם בתעשיה בקלות רבה כל כך, לא במסות שיהוו פתרון. לדבריך - "אני חושב שאוניברסיטאות לא קמו לטובת המרצים אלא לטובת התפוקה האקדמית שלהם" - אין על כך ויכוח (מבלי להתייחס להמשך הבעייתי והסתום-משהו של המשפט), ובכל זאת, אנקדוטה קטנה שאני מודה שאין לה קשר למציאות התועלתנית-קדחתנית של היום, אך היא יפה ומרגשת כשלעצמה: כשהוקמה האוניברסיטה העברית, לפני למעלה מ-80 שנה, אחת המטרות המוצהרות - לא המטרה הראשונה במעלה, אך בהחלט אחת המטרות המוצהרות - היתה לספק שדה פעולה ראוי לשכבת היהודים האירופאים הפעילים אקדמית, התוצרים המודרניים של תקופת ההשכלה, ובייחוד אלה מקרב יהודי גרמניה. בטקס הפתיחה, ב-1925, אמר ביאליק, אחד הנואמים: "טוב לי אוניברסיטה קטנה אחת, אבל כולה ברשותי וכולה שלי, עשויה כולה בעצם ידי מן המסד ועד הטפחות, מאלפי היכלי מדע שאני אוכל מפירותיהם ואין חלקי ניכר בבנינם. יהיו מזונותי מעטים ומרורים כזית, ובלבד שאטעם בהם פעם אחת את הטעם המתוק והנפלא של מתנת ידי עצמי. מתוך הרגשה זו נמלטנו אל הארץ הזאת. לא באנו לבקש פה לא עושר ולא שלטון ולא גדולה. הארץ הקטנה והדלה הזאת - מה כוחה לתת לנו מכל אלה? אין אנו רוצים אלא למצוא בה רשות היחיד כל-שהיא ליגיעת כפינו ולעמל רוחנו..." יפה, לא? לא הבנתי מה זה "בעלי תחביבים מוזרים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה לתרום עוד להמשך הדיון בשאלת אפשרויות תעסוקה חלופיות של מרצים. אין לי ידע מספיק כדי לבסס אמירה כלשהי מעבר לטענה הטריוויאלית שחלקם יכולים למצוא תעסוקה חליפית וחלקם לא. שאלה זו אינה חשובה בעיניי. חשוב שהאוניברסיטאות יתפקדו ללא שיבושים. בכל פעם שלמישהו במגזר הציבורי נדמה ש"מגיע" לו משהו, "אין ברירה" אלא להשתמש ב"נשק השביתה". ברור שאין ברירה; המדינה אינה מוכנה להיכנע ללא מאבק ל"דרישות הצודקות". וכיצד יודעים שהדרישות אכן צודקות? כיצד יודעים שהתוצאה הסופית משקפת את האינטרס הציבורי? לפי השקפתי הדרך היחידה להשתכר או להרוויח בהגינות היא לשכנע לקוח (אדם המשלם מכיסו) שכדאי לו לשכור אותך או לרכוש מוצר או שירות שאתה מציע. לך יש חלופות, ללקוח הפוטנציאלי יש חלופות, וכל אחד חופשי להחליט לפי האינטרסים שלו. בדרך כלל כשאנשים נושאים באחריות אישית ההחלטות שלהם איכותיות יותר. אני יודע שאני מנהל פה דו-שיח של חרשים, זה לא טוב, אבל אני לא מתחבר למה שכתבת ואינני יודע כיצד להגיב תגובה עניינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מפר חוזה. ההסכם הקיבוצי צריך להחתם מחדש, עד כמה שאני יודע, והמרצים יצאו למאבק כדי להשיג תנאים נורמליים יותר (למשל, מנגנון למניעת שחיקת שכרם - בדומה לזה שיש לפקידי האוצר, נגיד). אם תהיה תופעה של נטישה, האוניברסיטאות לא יוכלו לשלם יותר, כי זו לא החלטה שלהן - זו החלטה של האוצר. מישהו ציין את זה בדיון למעלה: המעסיק הוא "חבוי". אני ממליץ על קריאת "Exit Voice and Loyalty" של הירשמן כדי להבין את ההבדל בין ארגון מוכוון רווח בשוק החופשי לבין ארגון שבידי המדינה, שאינו רגיש לשורה התחתונה. העניין עם חוזים אישיים הוא שאוניברסיטה אינה מוסד שצריך להיות לצרכי רווח. לא, אין רווח כלכלי במחלקה להיסטוריה, או למדע המדינה, או למתמטיקה. אבל מדינה שבה לא יתקיים מחקר בתחומים הללו, מדינה שתהיה מורכבת כולה ממהנדסים וטכנוקרטים - נו, לשם אני כבר לא אחזור, ולא רק בגלל שלא תהיה לי שם עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מה שהופך את הטענה שלך ממשהו שיכול להיות מעניין וששווה לקרוא וללמוד ממנו משהו לאמירה אידאליסטית ריקנית שאי אפשר למצוא בה את התוכן" אם תגובה ריקנית שאין בה תוכן הוציאה ממך שני עמודים, מעניין מה היית כותב בתגובה למשהו מעניין. ===>"אתה אידאליסט, אבל אתה לא צודק ואתה ממש לא פרגמטיסט." אתה חושב שבחלוקת ציונים אד-הומנום תשכנע מישהו (מלבד את המאמינים ממילא) בדבריך? ===>"הויכוח הוא על אם ביטול זכות השביתה הוא המצב האידאלי. הוא לא." זאת נשמעת לך אמירה של מי שמשאיר מקום לדיון? אתה מגיב כמו חרדי ששמע הטלת ספק בקיומו של אלוהים - רחמנא לצילן. הדברים שכתבת להגנת זכות השביתה מעניינים. ומהאופן שכתבת אותם אין ספק שאין לך כל ספק באמיתותם. אז, יש משהו בו אני יכול לעזור לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס''ד זכות השביתה קדושה בעיני בדיוק כמו שזכותה של המדינה להחזיק בכוח צבאי קדושה בעיני (רמז - זה לא קדוש בעיני ובהחלט הייתי מעדיף לחיות בעולם בו הדברים הנ''ל לא קיימים או שמישהו היה מצליח ליצר חברה עם מנגנונים טובים יותר בה אין בהתנהגויות האנושיות המכוערות הללו צורך). הייתי שמח לשמוע (באמת) טיעונים מעניינים התומכים בהצעה שלך לביטול זכות השביתה בישראל (עם נימוקי מוסר, עם טיעונים תועלתניים וגם עם הצעות פרגמטיסטיות למימוש ההצעה), אבל למרות שאני מציג שאלות מנחות שאמורות לעזור לך להציג את עמדתך, אני לא מצליח לקבל תוכן אמיתי כתשובה (אלא רק רטוריקה וצלצולים). ''אם תגובה ריקנית שאין בה תוכן הוציאה ממך שני עמודים, מעניין מה היית כותב בתגובה למשהו מעניין.'' כנראה שהייתי כותב פחות ופשוט נהנה ללמוד דברים חדשים (או לפחות להיחשף לעמדה חדשה, שגם אם הכרעתי לא להסכים איתה, היא מוצגת בצורה מאתגרת ומעניינת). אני מגיע לאייל בעיקר בשביל לקרוא ופחות בשביל לכתוב. ממך הצלחתי ללמוד שאתה חושב ששביתה זה פויה. מנסיון דיון זה, אני לא חושב שניתן להוציא ממך עוד תוכן בנושא, משום שהוא פשוט לא שם. לכן, לא. אתה לא יכול לעזור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מאחל לך שלפחות השם יעזור לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי אידאליסט זה אחד שחושב שבגלל שלוורדים יש ריח נעים יותר מכרוב אפשר לעשות מהם גם מרק יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתעלם ממנו הוא שהסטודנטים של היום (בחלקם לפחות) יהיו המרצים של מחר. ההתייחסות שלך לכל הסיפור הזה כאל ''מה אנחנו הסטודנטים קשורים לזה, עזבו אותי באמא ש'כם'' מתעלמת מהעובדה שיש קשר ישיר בין העתיד של הסטודנטים לבין תנאי ההעסקה של המרצים - בין אם כשהם ירצו לעבוד בתחומי האקדמיה, ובין אם כסטודנטים שיזכו למרצים עם רמת מוטיבציה של המורים במערכת החינוך הממלכתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אתה מדבר איתי?! אני כבר מזמן לא סטודנט. אני מכיר ומוקיר את האינטרס המשותף של הסטונטים והמרצים. אני מאוד מעוניין (כאזרח) שהאונ' יהיו טובות והמרצים מעולים. אני רק חושב ששביתות ככלי לפתרון סיכסוכי עבודה (של מרצים או של אחרים), הן מזיקות, לא הוגנות ומיותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בכלל לא מבין את השימוש שלך במילה "חורבן". מה מעולמך, אם מותר לי לשאול, נחרב בגלל השביתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חורבן'' זה מטאפורה ל''נזק כלכלי עצום'' שהיה מתרחש אם היו מבטלים את שנת הלימודים. לא מדובר על משהו בעולמי הפרטי - אני לא אגואיסט כמו הקפיטליסטים החזירים ההם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חורבן'' זה לא מטאפורה, זו מילה עם משמעות. כמו ש''שואה'' זו מילה עם משמעות, וכשאתה אומר שהייתה לך שואה כי נשפך לך מיץ על השולחן, קצת קשה לדבר איתך ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לדעתך אפשר לפתור סיכסוך עבודה בו יש תהום בין הצדדים? בורר? מי יהיה הבורר?על פי איזו תשתית אידאולוגית יעבוד הבורר? שהשביתה פוגעת בקדושת הקניין? מה היית עושה למשל אם המרצים היו נלחצים לפינה בגלל איסור שביתה ומתפטרים באחת. מה תעשה עם החורבן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על זה. אני מדבר על חוזים (אישיים או קיבוציים) שיבטיחו התנהגות הולמת וסבירה - למשל, התפטרות/פיטורים עם הודעה מוקדמת. סגירת מחלקות/צימצומים עם הודעה מוקדמת. הדרישה להתנהגות הוגנת וסבירה ובתום לב היא דבר שאפשר לכתוב בחוזה ולהביא לשיפוט כשיש חשש להפרה. אבל בסוף. יש בעל בית. וזה לא המרצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עדיין זוכר את ההדיינות עם המורים ודאי תזכור את הכעס באוצר על דרישת המורים להקטין את מספר התלמידים בכתות; "אתם לא תגידו לנו איך לנהל" היתה התרסת האוצר. ואידך זיל גמור. יש בעל בית (בעל הבית השתגע וכן הציבור). אז לידיעתך, גם המרצים הם בעל הבית והכל תלוי כמה ירצו להיות בעל בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושבת שבכלל זה לא יפה לדרוש שכר עבור עבודה. חוץ מפקידי משרד האוצר, לא נראה לי מוסרי שאנשים ישתכרו מעבודתם. בפרט אם מישהו אחר זקוק לה, שאז זו ממש סחיטה מצדם אם הם רוצים תשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מה שאת חושבת אז יש ביננו מחלוקת על ענייני מוסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, באמת? אז איזו בעיה יש לך עם המרצים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, באמת. אני חושב שזכותי לתבוע מהמעסיק שלי יותר כסף תמורת עבודתי. אני חושב שאפילו אם הוא מסרב לתביעתי, אין לי זכות להרביץ לך בגלל זה. המרצים (כמו השובתים האחרים, במיוחד בענפים מונופוליים), פוגעים בהרבה מאוד אנשים. והפגיעה הזאת לא מוצדקת אפילו אם התביעות של השובתים מוצדקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שני צדדים בסיפור הזה.יש גם צדד שעומד מול המרצים. מדוע אינך מאשים אותו בפגיעה הלא מוצדקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאם הייתי מרביץ לך בגלל שהבוס שלי לא נתן לי תוספת, היית כועסת עלי יותר מעל הבוס שלי. אני לא יכול להאשים את הממשלה כי אני (ביחד איתך) מיניתי אותה. אם יש לי טענות כלפיהם יש לי טענות כלפי עצמי וכלפיך. אם הם לא בסדר, זו אחריות שלי (ושלך) כי אני בחרתי אותם. אז במקום לקטר עליהם אני צריך לפטר אותם ולהביא אחרים. אבל, יש לי חוזה עבודה ל-4 שנים עם הממשלה הזו ואני לא רוצה להיות מעביד מרושע שמפטר אותם באמצע החוזה. לכן, אני מציע שנחכה לתום החוזה שלהם בעוד כשנתיים (יש בחוזה אפשרות לקצר את המועד), ונחליף אותם. אבל, אם כאשר נחליף אותם נביא במקומם כאלו שעושים בדיוק את אותו דבר, מה לנו כי נלין עליהם? --- נ.ב. אולי מיותר להזכיר שהמרצים (והמורים, הרופ...) גם הם אלו שמינו את הממשלה ביחד איתי או איתך. לכן צריך להאשים אותם פעמיים: פעם בגלל שהם מזיקים לנו בשביתה, ופעם שנייה בגלל שהם השתתפו במינוי ממשלה שמנהלת את אוצר המדינה בשלומיאליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה הדומקרטית שלך מניחה שכל פעילות הגומלין שלנו עם השלטון הוא חוזה לארבע שנים? אם כן אז זו איננה תפיסה דמוקרטית אפילו לא מינימליסטית. זו תפיסה המניחה שיחסים בין אנשים הם יחסי חוזה- יחסי מיסחר: כל אחד יתחייב למשהו ויתן משהו. אם מישהו אינו עומד בחוזה אז הוא צריך לחכות עד פתיחתו- הבחירות. אני מקווה שברור לך שכך הדברים אינם יכולים להעשות ללא כאוס ושבירת כלים בסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שחוזה ל-4 שנים זה רק אידיאל (אולי אוטופי). למרות שזה משהו שיש לשאוף אליו - כולנו (מימין ומשמאל) נהנה מקצת יציבות שלטונית. העובדה שאף ממשלה לא מחזיקה פה קדנציה שלמה לא פועלת לטובת איש מאיתנו. אני גם מסכים שבתוך הקדנציה יש מקום להשגיח ולבחון את הממשלה ולוודא שהיא מקיימת את החוזה (בהתאם לתנאים בשטח) וגם להעביר לה מסרים ולחצים באמצעות התקשורת, הפגנות, מכתבים למערכת, אספות מחאה וקללות על ראש הממשלה (ואמ-אמא שלו, אם צריך). כל זה לגיטימי. אבל, במסגרת תפיסתי הדמוקרטית, אסור לאף קבוצה להפעיל כוח אלים (כמו שביתה) נגד הציבור או נבחריו במטרה לאלץ אותם לשנות את מדיניותם. אפשר להביע מורת רוח מהמדיניות הזאת. וחייבים להניח שבציבור של מיליוני אנשים אף פעם לא תהייה 100% תמיכה במעשי הממשלה (מי שלא תהא). אבל אסור לפעול בניגוד למדיניות הממשלה - ואם יש לנו מערכת חוקית שמאפשרת פעולה (מעבר למחאה) נגד הציבור או הממשלה הנבחרת, אז זו מערכת לא קוהרנטית שצריך לתקן. ===>"תפיסה המניחה שיחסים בין אנשים הם יחסי חוזה- יחסי מיסחר" אני סבור שיש שלושה סוגי יחסים בין אנשים: 1. יחסי אחווה/אהבה 2. יחסי מסחר תן/קח 3. יחסי מלחמה. אני מעדיף את (1) אבל אני מכיר לפחות כמה אנשים וביחוד נשים שלא יצטרפו לאורגיה של 7 מיליון אנשים - לא את כולם הם אוהבים. אז נשאר לנו לבחור בין (2) ל- (3). במצב הזה אני מעדיף את (2). ואתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אני לא יכולה לכעוס על מועסקיי? לא ייתכן שארצה להחליף אותם בתוך פחות מארבע שנים? נשמע מעניין, החוזה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הם לא בסדר, זו אחריות שלי (ושלך) כי אני בחרתי אותם. אז במקום לקטר עליהם אני צריך לפטר אותם ולהביא אחרים." כל זה נכון באופן תיאורטי, "לפי הספר". אבל בפועל, *כל* הגלריה של הפוליטיקאים המציעים עצמם לבחירת הציבור, זה זמן רב - היא גלריה של אנשים מאוד בלתי ראויים. שניים מהם כבר הוכיחו את עצמם כראשי ממשלה מביאי-אסונות, השלישי מוכיח עצמו ככזה ממש כרגע, ושלושתם מסתמכים על זכרונו הקצר של הציבור. אלא מאי? - זכרונו של ציבור, כך מסתבר, איננו קצר כל כך, ולכן רבים כל כך חיים בתחושה מתמדת של "אין את מי לבחור", ובתחושה - נכונה! - שאת מי שלא יבחרו, ולא משנה מה אומר המצע של מפלגתו (המצעים גם הולכים ומתקרבים זה לזה, אבל זהו עניין לפתיל אחר) - הוא תמיד יפעל לא לטובת הציבור ולא לטובת המדינה, ואל כך גם תתלווה תמיד שחיתות אישית ברמה כזו או אחרת - דבר שגם הוא מתברר כנכון. ורובנו, מה לעשות, איננו סוחבים באוזן את הירקן שלנו או את השכן מן הדירה למעלה, מביאים אותם אל הכנסת ואל מול מצלמות התקשורת, ואומרים לציבור - "תבחרו אותו, הוא אדם חכם והגון והוא מחוץ לביצה" - זה לא עובד ככה, כידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"זה לא עובד ככה, כידוע" כן. ידוע שזה לא עובד ככה. איך זה כן עובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלה שניים קודמים התכוונת? לפי החישוב שלי מדובר בשלושה לפחות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |