|
||||
|
||||
דובי, אתה מדבר איתי?! אני כבר מזמן לא סטודנט. אני מכיר ומוקיר את האינטרס המשותף של הסטונטים והמרצים. אני מאוד מעוניין (כאזרח) שהאונ' יהיו טובות והמרצים מעולים. אני רק חושב ששביתות ככלי לפתרון סיכסוכי עבודה (של מרצים או של אחרים), הן מזיקות, לא הוגנות ומיותרות. |
|
||||
|
||||
אז אני בכלל לא מבין את השימוש שלך במילה "חורבן". מה מעולמך, אם מותר לי לשאול, נחרב בגלל השביתה? |
|
||||
|
||||
''חורבן'' זה מטאפורה ל''נזק כלכלי עצום'' שהיה מתרחש אם היו מבטלים את שנת הלימודים. לא מדובר על משהו בעולמי הפרטי - אני לא אגואיסט כמו הקפיטליסטים החזירים ההם. |
|
||||
|
||||
''חורבן'' זה לא מטאפורה, זו מילה עם משמעות. כמו ש''שואה'' זו מילה עם משמעות, וכשאתה אומר שהייתה לך שואה כי נשפך לך מיץ על השולחן, קצת קשה לדבר איתך ברצינות. |
|
||||
|
||||
איך לדעתך אפשר לפתור סיכסוך עבודה בו יש תהום בין הצדדים? בורר? מי יהיה הבורר?על פי איזו תשתית אידאולוגית יעבוד הבורר? שהשביתה פוגעת בקדושת הקניין? מה היית עושה למשל אם המרצים היו נלחצים לפינה בגלל איסור שביתה ומתפטרים באחת. מה תעשה עם החורבן? |
|
||||
|
||||
כבר עניתי על זה. אני מדבר על חוזים (אישיים או קיבוציים) שיבטיחו התנהגות הולמת וסבירה - למשל, התפטרות/פיטורים עם הודעה מוקדמת. סגירת מחלקות/צימצומים עם הודעה מוקדמת. הדרישה להתנהגות הוגנת וסבירה ובתום לב היא דבר שאפשר לכתוב בחוזה ולהביא לשיפוט כשיש חשש להפרה. אבל בסוף. יש בעל בית. וזה לא המרצים. |
|
||||
|
||||
אם אתה עדיין זוכר את ההדיינות עם המורים ודאי תזכור את הכעס באוצר על דרישת המורים להקטין את מספר התלמידים בכתות; "אתם לא תגידו לנו איך לנהל" היתה התרסת האוצר. ואידך זיל גמור. יש בעל בית (בעל הבית השתגע וכן הציבור). אז לידיעתך, גם המרצים הם בעל הבית והכל תלוי כמה ירצו להיות בעל בית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |