בתשובה להאייל האלמוני, 30/08/06 11:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא התחייב לספק את כל הצרכים הרפואיים של אנשי המקום? אם הם רוצים טיפול שורש, שיזמינו או יסעו אל רופא-שיניים. אם הם רוצים אנטיביוטיקה, שיסעו לרוקח אחר. הוא סתם בן אדם פרטי עם תעודה, הוא לא חייב להם שום דבר. מותר לו לסגור מחר את העסק, אם מתחשק לו, וזה רק ישים אותם במצב אפילו פחות נעים, אז שיקבלו אותו כמו שהוא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סתם תהייה - האם לבית מרקחת תורן יש מחויבות מסוימת לקהל הלקוחות בטווח הגיאוגרפי שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה הקרובה-ביותר-לאידיאלית שאני יכול לדמיין? כל עסק מתחייב שלא להרעיל את הלקוחות, ובית מרקחת צריך להזהר שלא לעשות את זה בכמה צורות נוספות לאלו של מסעדה. התחייבויות מעבר לכך יהיו לו אם הבעלים בחר לתת אותן, סתם בגלל שהוא נחמד או בגלל שהוא נזקק להלוואה או לסבסוד. התחייבויות כאלו יכולות להיות מכל סוג. אחת הגיונית תהיה שהוא שהרוקח יהיה רוב הזמן באיזור, ושבשאר הזמן יפקיד בידי מישהו את המפתחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
30 שעות בשבוע הפרוסות על מינימום 5 ימים וחלק מהשעות יהיו בשעות היום. פקודת הרוקחים, נוהל אישור רוקח אחראי לניהול בית מרקחת/חדר תרופות, סעיף 4. הרעלות ושאר ירקות, פקודת הרוקחות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמימן את לימודיו בעצמו, ומנהל בית מרקחת בבעלותו הפרטית המלאה, אני לא רואה סיבה שהחוק יאסור עליו לפתוח שעה בכל יום, אם זה מה שהוא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מזה שבית מרקחת אחד עלול למנוע פתיחתם של בתי מרקחת אחרים במקומות קטנים משיקולי כדאיות כלכלית. לפעמים אין מנוס מלהכריע בין הזכויות של בעל העסק לבין זכויות הקהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעלם מהרבה שיקולים פרקטיים, בשם אידיאל החירות האישית. לדעתי, כאן יש גם יש מנוס מכפיה. חברי הקהילה רוצים בית מרקחת שפתוח בימי שלישי? שיסבסדו במשותף בית מרקחת אחר, ויחרימו את הנוכחי. אם אין להם את היכולת להקים במשותף בית מרקחת אחר, זה כנראה בגלל שהוא לא יהיה רווחי, ובמקרה הזה, הם בכלל צריכים להגיד תודה לרוקח שטרח להפסיד כסף עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא מפסיד, אבל אין מקום לשניים. לסבסד בית מרקחת אלטרנטיבי זה באמת פתרון אפשרי, אבל הוא מחייב הטלת מסים על החלק בציבור שאינו רוצה בכך, והרי לך פגיעה בזכות הקניין של אותו ציבור. אם כך, אולי תשיב, הסבסוד יהיה על בסיס וולונטרי, ורק המסבסדים יוכלו לקנות בבית המרקחת הזה. שנכנס לתסריט הזה, או שהעקרון הובן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי לא מפסיד? מה לא מפסיד? אין מקום לשני מה? איפה? לא הבנתי. אותם חברי הקהילה שרוצים יאספו ביניהם את הכסף, יקימו בית מרקחת חדש וישכרו מישהו לעבוד שם. יש עוד פתרונות בסגנון - יכולים לתת את האדמה בחינם למי שיבנה בית מרקחת ויתפעל אותו בהתאם לדרישות במשך תקופה מסויימת. מבחינתי, אם המממנים רוצים, הם יכולים גם להגביל את הקניה בבית המרקחת, בהחלט. זה פתרון שידרש אם בית מרקחת במקום ההוא לא יכול להיות עסק רווחי, שיחזיק את עצמו, אבל דיברנו על מקום שיש בו כבר בית מרקחת פרטי, אז זה בוודאי לא המצב. ואם התושבים לא מסוגלים להגיע להסכמה, ומעדיפים לגווע (אלו שלא פשוט יעזבו), הטמטום והבעיה שלהם בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלכלית, יש מקום לבית מרקחת אחד ביישוב הקטן ההוא. קואופרטיב, הה? ידעתי שנגיע לשם לשם די מהר, קומראד. אגב, אי אפשר לתת את האדמה בחינם, כי היא שייכת גם לאלה שלא רוצים בית מרקחת מתועב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי כתבה שהיתה לפני כמה שנים על איזה מושב, ושם הגיעו בסוף לזה שחלק מהאנשים לא נתנו לחלק האחר - כולל הילדים - להיכנס לבריכה. והציבו שם, בקיץ החם, משמרות, כדי לא לאפשר לילדים של המשפחות המנודות להיכנס. מה שיפה ששני הצדדים השתמשו ברטוריקת "יום אחד כשהילד שלי יגדל וישאל אותי, איך אני אסביר לו את זה שהרשיתי לילדים שלהם להיכנס?/שלא הרשו לו להיכנס?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל האדמה שייכת לכולם? אי-אפשר למצוא שישה מטרים על שישה בשביל בית מרקחת, מאדמות של אלו שכן רוצים להקים בית מרקחת? ממש צפוף שם, כנראה. איך זה שיש רק בית מרקחת אחד? "כלכלית, יש מקום לבית מרקחת אחד ביישוב הקטן ההוא." - לא מקימים אחד חדש בכדי להמשיך לקנות בישן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*כלכלית* אין מקום. הכוונה שיש מספיק קונים כדי שבית מרקחת אחד יהיה ריווחי, אבל שניים לא. אתה באמת לא מבין או שזה סוג של הומור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני באמת לא מבין. אם הם הולכים להקים בית מרקחת חדש, הם מתכוונים להפסיק לקנות בישן. לחדש אין בעיה כלכלית עם זה שיש שני בתי מרקחת, כי האנשים קונים רק באחד - אצלו. ואם אין מספיק אנשים שמעוניינים לעבור לקנות באחד החדש, אז לא יקימו אותו, וימשיכו לסבול, בדיוק כמו שלא משנים את כל סדרי החיים בעיירה בכל פעם שאדם בודד מחליט לפתח לו צורך חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, בשיטה שלך למיעוטים קטנים מדי יש בעיה והם יכולים ללכת לחפש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הנחת ההמון''- גם מיעוט קטן כרצוננו (באחוזים) הוא מספיק גדול כדי לאזן כלכלית בית מרקחת של נישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי נכון באינטרנט, אבל לא בחנויות רגילות בקהילות קטנות. אומר זאת כך: קהילת אופנוענים שמהווה אחוז אחד מאוכלוסיית עיירה בת 500 איש, לא תפרנס חנות קעקועים. רק שקעקוע אינו זהה לטיפול רפואי מבחינת זכויות האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני רק מנסה לפרוט את ההנחות שדרושות כדי ש''קפיטליסם אידאלי'' יעבוד בצורה סבירה. לכל אידאולוגיה יש מגבלות פרגמטיות כאשר מנסים להחיל אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשאלה היא האם כאשר נתקלים במגבלות הללו, נוהגים כמו דורפל והולכים עם הראש בקיר, או שמפעילים הגיון פרגמטי כדי להתגבר עליהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהשאלה הראשונה היא האם מקרים כאלה הם מקרי הקצה, או שהם הטיפוסיים. אם הם הטיפוסיים, אז להעזר באידאולוגיה ליברליסטית באופן נאיבי כדי לקבוע אורחות חיים עשוי להביא לתוצאות שהליברליסטים לא ציפו להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעבור רוב העולם, לא התקיימו מקרים אחרים בכלל עד ללפני כמה עשרות שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הגיון פרגמטי - אתה בקהילה קטנה, ואחד מהתושבים, בדיוק כמוך, הוא במקרה רופא בהכשרתו. אבל הוא יצא לגמלאות, מבחינתו. הוא מטפל במקרים דחופים כשמתחשמק לו, ולפעמים גם במקרים סתמיים תמורת כסף, אם אין משהו מעניין בטלוויזיה. לפי ההיגיון שהפעלת במקרה עם הרוקח, צריך גם את הרופא הזה להכריח לפתוח בשעות מסויימות וכו' וכו', לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק? הרופא הזה לא מונע מרופאים אחרים להציע שירותים ולהיות רווחיים (כי הוא לא מתחרה בהם בכלל - הוא יצא לגמלאות). לעומת זאת, הרוקח כן מתחרה ברוקחים פוטנציאליים אחרים, ומונע מהם, אפקטיבית, להקים עסק כדאי מבחינה כלכלית. בלי קשר, באותו אזור, אפקטיבית, לרוקח יש מונופול (וימשיך להיות לו מונופול עד שרוקח אחר יחליט בכל זאת להתמודד מולו), ולכן יש להפעיל עליו רגולציה וחוקי anti-trust כדי שלא ינצל את המונופול הזה לרעה - בין השאר ע"י מניעת ניצול כוחו כדי לכפות את אמונותיו על הלקוחות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים עדיין נכנסים אליו הביתה, מקבלים טיפול רפואי, ולפעמים גם משאירים כסף מאחורה. אם זו לא תחרות ברופאים אחרים, מה כן? מה שאתה מציע זה פשוט לכפות את האמונות של רוב הלקוחות שלו על הרוקח עצמו ועל שאר לקוחותיו. מה אם אותו הרוב דווקא נגד התרופה? יוצא שהחוק מתערב, בצורה בלתי-לגיטימית מבחינתי, בחיים הפרטיים והעסקיים שלך ושל הרוקח. גם במקרה הזה אתה מגן על החוק, או שאתה בעד שהחוק ידחוף את האף רק כשהמחוקק ואתה רואים עין-בעין? אם כן, אתה לא ליברל מבחינתי, אתה סמכותן. כל סמכותן מעוניין כמובן להשליט את רצונו שלו, לא של השכן. אתה פשוט בחרת לעשות את זה דרך בתואנה של טובת-הכלל (אני לא אומר שאתה לא באמת מעוניין בטובת הכלל דווקא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברל ירצה תמיד חוק ליברלי, ולכן הוא לא יתמוך בכל חוק שיחוקק, אלא ירצה שהחוק יתאים לערכים שלו. אם אני תומך בכל חוק אז אני... אמממ... אני לא בטוח שיש לזה מילה. אני לא מבקש לכפות את האמונות של רוב הלקוחות, כי יתכן שרק מיעוט מביניהם תומכים במכירת הגלולה האמורה, ועדיין אני אתמוך במכירתה. אני אינני אוהד של "הפלות מטעמי נוחות", אבל אני תומך בקיום האפשרות לאשה שנכנסה להריון ולא מתאים לה ללדת, לעשות הפלה תחת מגבלות סבירות (למשל, עד החודש השלישי, כמקובל בעולם). מדוע? כי אני ליברל, ואני חושב שצריך לאפשר לאנשים לעשות מה שבא להם, ואי אפשר לאפשר לאדם, רק בגלל שהוא מחזיק בעמדת מפתח כלשהי, לשלול מהאנשים הללו את האפשרות לעשות מה שבא להם. רוקח אינו סתם נותן שירות, אלא הוא נותן שירות קריטי, ומחזיק בעמדת מפתח - במיוחד אם הוא הרוקח היחיד באזור. אין זה סביר בעיני שכדי לשמור על זכותו של אותו רוקח יחיד (שאף אחד לא הכריח אותו להיות רוקח, כמובן), מותר לשלול את זכותם של כל לקוחותיו שמעוניינים בכך לעשות מה שבא להם עם הגוף שלהם. רוצה לומר: ליברל אמיתי יתמוך במתן אפשרות לכל אדם לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד הוא אינו פוגע בתוך כך באנשים אחרים. הרוקח שמבקש לשלול מלקוחותיו גלולה מסויימת, פוגע באותם לקוחות שמעוניינים בגלולה ואינם יכולים לקבלה ממקור אחר - ולכן יש לכפות עליו למכור את הגלולה. הוא יכול, אם הוא רוצה, לשים שלטים בכניסה לחנות שאומרים שהגלולה היא מעשה שטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הן בעד איסור של החזקת תרופות מסויימות, והן בעד כפיית החזקתן של אחרות. אתה ושני "ליברלים" נוספים יכולים להיות כל האוכלוסיה של עיירה, ועדיין כל אחד מכם ירגיש שכל חוק שלישי הוא התערבות לא-מוצדקת בחייו הפרטיים. המונח "ליברל" מאבד הרבה ממשמעותו, מבחינתי, בצורה הזאת. אומר: ליברל אמיתי יאסור עליך פגיעה באחרים, אבל הוא לא יכפה עליך לעמול למענם. ליברל אמיתי ייתן לכל אחד לקבוע בעצמו מה מהווה פגיעה בו (ויתעלם מהחלטות לא-ראויות לדעתו, אבל לא יוסיף משלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברליזם היא תפיסה ערכית. ככזו, היא רואה בערכים מסויימים נעלים על ערכים אחרים, ומוצאת לנכון להגן עליהם. רלטיוויסט, זה מה שאתה. ותו לא. אני לא בעד איסור על החזקת תרופות וכפיית החזקת תרופות אחרות. אני בעד חיוב מונופול לספק את כל השירותים לכל הלקוחות, ואיסור על סיכון חיי אדם באמצעות מכירת תרופות שפג תוקפן, או ללא מרשם רופא כאשר זה נדרש. בעיני זהו שיא הליברליזם, וגם אם אני וליברל אחר נוכל להתווכח קצת על איך מיישמים את זה בדיוק, אנחנו נוכל להסכים על המטרה המשותפת. לא ברור לי איך הרוקח המונופוליסט נדרש לעמול באופן כלשהו אם הוא מחוייב לכלול בין מרכולתו גם תרופה ח', ולא רק א'-ז'. אני נותן לכל אדם לקבוע מהי פגיעה בו - ואז אני פועל כדי לסייע לו למנוע את הפגיעה הזו. אם נשאיר כל אדם לגורלו (רק מי שיש לו כוח למנוע פגיעה בו לא יפגע), אז נחזור לחוקי הג'ונגל, לא לחברה אנושית מתקדמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא את ערך החירות כערך הראשון להגן עליו. ערכים (למשל) שמשתמע מהם שאסור לך לסייע בהפלה, אני לא מקבל אותם, אבל אני מקבל את זכותך לקבל אותם (כל עוד לא משתמע מהם גם שעליך למנוע אותה), וגם מאמין שבחברה מוצלחת, אני אהיה מחויב להגן עליך מכפייה של חיים לפי ערכים אחרים עליך. שוב - להגן עליך מכפיה של ערכים **אחרים משלך**, לא מערכים אחרים משלי. אני מתנגד להגדרה כמונופול של אדם, אלא אם הוא השתלט על משאב טבעי כלשהו. שירות ממומחה, כמו רפואה, אינסטלציה או נגינה בפסנתר, לא יכול להיות מוגדר כמונופול, כי זה לא משאב שאתה השתלטת עליו (לעומת משאב שיצרת), ושיש בכמות סופית. זה שהמומחיות שלך הופכת את רכישת המומחיות לפחות כדאית עבור אחרים, זה לא מונופול, בדיוק כמו שסיפוק השירות בחינם לא היה מהווה מונופול, למרות שהייתה לו בדיוק אותה התוצאה. לאסור עליי לקנות ריטלין, אמפטמינים ומריחואנה בלי אישורו של צד שלישי, שאחרת היה חסר-נגיעה לעניין, זה "שיא הליברליזם" מבחינתך? שנינו מדברים באותה השפה? אני מבקש ממך להפסיק לקרוא לרוקח בשמות. הוא לא בן אדם פחות נחמד משאר אנשי הקהילה. הוא לא יותר "מונופוליסט" מהאינסטלטור וממוכר הספרים המקומיים. לא ברור לי מה לשורה האחרונה ולדיוננו, מלבד אולי אי-הבנה שלך את דבריי (תקן אותי אם אני טועה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול, מלבד היותו משחק ילדים מוכר, או קוטב יחיד במתמטיקה, הוא מושג מוכר ומוגדר היטב בכלכלה. אין לו בהכרח קשר להשתלטות, ואין לו בהכרח קשר למשאבים טבעיים. מונופול הוא "בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו". זהו. אם הרוקח הוא בעל שליטה יחיד על תחום הרוקחות הוא, מן ההגדרה, מונופול. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בעד המצאת מילה חדשה, שלא תכלול גם את ה''מונופול'' שיש לפליט המסכן על הוראת שפתו במקום החדש אליו הגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על ''מונופול טבעי'', או ''מונופול מתוקף חוק'', או ''מונופול ממשלתי'', או ''מונופול בכפייה''. לא האשמתי את הרוקח באף אחד מאלה. אבל זה שהוא מונופול (סתם, רגיל), זה לא נתון לויכוח. זה בעצם ההגדרה של המקרה ההיפותטי שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה מגדיר מונופולים בתוך גבולות מוניציפליים, אתה הופך כל זוג מכולות לקרטל בפוטנציאל. אם שני בעלי מכולות הם דתיים, אזי הם מפעילים קרטל אל מול תושבי השכונה בכך שהם מונעים מהם אספקת חזיר. הרבה חברות הן מונופול מכוח הנסיבות, אין בכך כל פסול או עילה לפגיעה (קל וחומר ערכית). טיעון חשוב שעדיין לא שמעתי נוגע לזכותה של הממשלה לחייב חברות ציבוריות למכור גלולות. הרי אם אי מכירת הגלולות היא מטעמים כלכליים (להימנע מחרם), אזי ללא ספק פסיקת בית המשפט מקלה על החברות ואין בהן פגיעה. מצד שני, אם השיקול המנחה הוא ערכי, של מי בדיוק השיקול הזה ? למי מותר להחליט על ערכיו של תאגיד ששווה פי חמש מהאיש העשיר בעולם ? האם לבעל שליטה מותר לכפות את ערכיו על החברה, נגד האינטרס הכלכלי של שאר בעלי המניות (התשובה - לפעמים) ? אולי זה מנהל בדרג ביניים שמנצל את העובדה שהעניין נפל במקרה תחת סמכותו, האם אנו רואים בו סמכות לקבוע עבור תאגיד שכזה ? לנצל את העובדה שהבעלים האמיתיים מתעניינים בשורה התחתונה כדי לקדם מטרות זרות ? מישהו שאל את הבעלים האמיתיים של בית המרקחת הזה, אתם ואני ? עד כמה מנהלים צריכים "להרגיש בבית" בחברה ששיכת לציבור ? < דמיין דיון בנושא > |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? מה רע לך במילה "מונופול"? מילה יפה וברורה למדי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראוי כחברה להגן לא רק על חרותו של אדם לעשות מה שבא לו, אלא גם לדאוג שאחרים לא ימנעו ממנו לעשות מה שבא לו בגלל שהם חושבים שאסור לו לעשות את זה. אני גם מאמין שיחד עם הזכות לחופש העיסוק, באות גם חובות מסוימות שנובעות מאופי העיסוק שנבחר. למשל, אני לא מאמין שאתה רשאי לעבוד כרופא ואז לא להסכים לקבל חולים מסויימים כי אתה לא אוהב אותם. זה לא הוגן כלפיהם, וזה פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המצב הזה עוד מחמיר אם מדובר בשירות שקשה או בלתי אפשרי לקבל מבעל מקצוע אחר - להלן, אם מדובר בבעל המקצוע הפעיל היחיד באזור. מכיוון שאנחנו לא חיים בעולם מושלם שבו כל אדם יכול להפוך בן רגע לרופא כפר חלופי, מן הראוי להגן על האזרחים מפני שרירות ליבם של אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, כגון נותני שירות מסויימים. מכיוון שבכל זאת חירותם של העוסקים במלאכה חשובה לי, אני גם מקבל שצריך לקבוע קו כלשהו שמעבר לו אין לכפות - גם לגבי אופי הפעולות הנכפות על בעלי מקצוע, וגם על סוגי בעלי המקצוע עליהם מופעלת הכפייה. למשל, אין סיבה לכפות דבר על מי שנותן שירותים שאינם חיוניים לבריאותו ושלומו של האזרח. אנחנו כנראה לא מדברים באותה שפה. השפה שלך היא אידיאלית, באיזה עולם מושלם עם אנשים רציונליים ואושר קוסמי אינסופי. אני מדבר בשפה ארצית, על אנשים שחלקם מטומטמים, חלקם סתם לא יודעים דברים שהם היו צריכים לדעת, ומחלקם הסתירו מידע, עולם שיש בו רמאים, גזענים וסתם חלאות. אולי לא הבנתי את דבריך, אבל לדידך, אם אני שוכן בכפר שבו הרוקח היחיד לא מוכן למכור לי תרופות כי הוא שונא את אמא שלי, ואם אין לי מספיק ממון או כח כדי לנסוע לרוקח הקרוב ביותר אחריו, שנמצא מאתיים קילומטרים מכאן, או כדי לפתוח בית מרקחת מתחרה, אז הלך עלי. באותו אופן, אם אין לי מספיק כח כדי לשרוד, אני אמות. אם יש לי - אני אחיה. זה העולם המושלם שלך. צריך לזכור שהעולם של ג'ון סטיוארט מיל נבדל מעולמו של תומס הובס רק בדבר אחד: טוב ליבם המולד של בני האדם. סלח לי אם בסוגיה הזו אני אטה יותר לכיוון דעתו של האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמטריד אותי בכל הדיון המעניין הזה הוא אפשרות שלא עלתה בו. אם למדינה כל כך חשוב לאפשר לאזרחיות לצרוך את הגלולה, יש עוד פתרון חוץ מהוספת רגולציה (הכרחת וולמרט למכור - רגולציה שעוד רק מחזקת כלכלית את המונופול!): הפחתת רגולציה, בכך שיתירו למכור את הגלולה לא רק בבית מרקחת מוסמך. אפילו לתת אישור פרטני להציב מכונה אוטומטית לממכר. נכון שזה דורש התפשרות על העיקרון שרק לבית מרקחת מוסמך מותר למכור תרופות. האם העיקרון הזה כל כך קדוש? אי אפשר לחרוג ממנו לפחות במקרה הזה (הרי גם בפתרון שנבחר חורגים מאיזשהו עיקרון במיוחד לכבוד המקרה הזה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא באמריקה יש הרבה תרופות שנמכרות מחוץ לבתי מרקחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין מדובר בכימיקלים בעייתיים, ומוטב להגביל את הצריכה שלהם ולחייב מכירה ע''י רוקח, משום שהרוקח נמצא שם כדי להתריע בפני נטילת תרופות בעיתית. למשל, רוקח אמור (אמור) להתריע בפניך אם אתה קונה במקביל שתי תרופות שמסוכן ליטול את שתיהן במקביל. זה לא תמיד קורה, כמובן, אבל כך אמורים לעשות הרוקחים. זה חלק מהגדרת התפקיד שלהם. כלומר, ההגבלה של מכירת תרופות באמצעות רוקח בלבד נועדה לשמור על בריאותו של הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה נכון וברור. השאלה היא האם באמת הסכנה כה גדולה, בפרט אם מצמצמים את הדיון לתרופה הזו, והאם אי אפשר לצמצם אותה בדרכים אחרות (ואף ביתר אפקטיביות). לי נראה די ברור שהתשובות הן לא וכן בהתאמה, ושפתרון מסוג כזה (לאו דווקא מכונה אוטומטית, גם אפשרות לממכר על-ידי עסק מסוג אחר, או ארגון ללא כוונת רווח שמיועד לצורך זה) יותר טוב מאילוץ חברה למכור בניגוד למצפונה (תחת ההנחה שבאמת יש כאן עניין של מצפון של החברה או של צרכניה הלוחצים). יכול להיות שאני טועה ב''לא'' ו''כן'' האלו, אבל אם לזה מצטמצם הויכוח, לא בטוח שיש לי מה להוסיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאפשרות הזאת לא עלתה בגלל שהגלולה היא רק מקרה פרטי. באותה מידה יכולנו לעסוק בתרופות למחלות לא נפוצות, שלא משתלם להחזיק אותן במלאי, או בבעל בית מרקחת שמספסר במחירי תרופות שנחוצות בדחיפות. אני חושב שנכון יותר לחשוב על זה כך: מוסכם על כולנו ששירותי המדינה יוצרים ביורוקרטיה עניפה שאנחנו מעוניינים למנוע (בגלל שאנחנו משלמים את החשבון). רוב האנשים גם מאמינים שהמדינה צריכה לדאוג לתנאים בסיסיים לאזרחיה, בכללם נגישות לתרופות. הפיתרון של קבלת רישוי לפתיחת בית-מרקחת רק אם אתה ממלא את הדרישה לאחזקת ומכירת מלאי מסוים של תרופות היא סוג של פיתרון חברתי שמצד אחד מוציא את המדינה משליטה מוחלטת בעולם הכלכלה והמסחר (ובכך הוא שונה מקומוניזם) ומצד שני מבטיח דאגה לאזרחים (ובכך הוא שונה מתש"חיסטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על גלולת "היום שאחרי", או שאתה מתייחס לנושא עקרוני? מכל מקום, אם יהיו מכונות אוטומטיות לממכר גלולת "היום שאחרי", קיים חשש שחלק מהצרכניות - ובכלל זה צרכניות צעירות מאוד - ישתמשו בגלולה לעיתים תכופות מדי. תגובה 405702. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אם למדת פעם רפואה, על חשבונך בלבד, ואני ואתה בחרנו, במנותק זה מזה, לגור באותו איזור גיאוגרפי נידח, אתה פתאום חייב לטפל בי? שאתה לא תטפל בי, זו פגיעה בזכויות האדם שלי? סלח לי, אבל זה פסיכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכן, לפי שבועת היפוקריטוס, אתה מתחייב לטפל בי. אבל אל תיתן לדברים קטנים כאלו להטריד אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה קוראים לה שבועת היפוקריטיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הזכרתי באיזשהו מקום שלקחת עליך את שבועת היפוקרטס? אמרתי שלמדת רפואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוכשרת לרפואה, נשבעת את השבועה. אם לא, אני לא ממש רוצה שתטפל בי בכל מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבועת היפוקרטס בסוף/בתחילת/במהלך הכשרה רפואית, זה לא כמו חוק המשיכה. (במקרה ההיפותטי הנוכחי, אתה זה שהוכשר רפואית, להזכירך.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חוק העונשין הוא לא כמו חוק המשיכה. אז מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בבירור דיברתי על מקרה היפותטי (אתה הרי לא רופא, אתה סטודנט למדעי המדינה, נכון?). במקרה ההיפותטי ההוא, לא לקחת עליך את שבועת היפוקרטס, אבל יש לך את כל שאר הניסיון והידע שיש לרופא הממוצע בן זמננו. אתה מתבקש לעשות אחד מהשניים: 1. לנהל את הדיון בהתאם למקרה הזה. 2. להסביר שהמקרה הזה לא רלוונטי/נכון/הגיוני/מעניין/כחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מצב כזה, ולכן אין טעם לדון בו. אדם שיזכה לכל הנסיון של רופא מחוייב לקבל על עצמו את השבועה, ואם לא קיבל על עצמו, הרי שלא זכה לנסיון הדרוש כדי לטפל באנשים. לפיכך, אם אני מן אוטודידקט שכזה, אני אמליץ לך בחום להיוועץ ברופא נורמלי ולא להקשיב לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שהחוקים הקיימים הומצאו ע''י אנשים כמוך שאוסרים לעסוק ברפואה בלי רשיון מהממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להאמין שגם ארגונים עצמאיים שהיו קמים להכשרת רופאים בלי חקיקה ממשלתית היו מחייבים התחייבות דומה של הרופאים, וחולים היו דורשים תעודות ממוסדות שכאלו לפני שיסכימו לקבל טיפול מרופא מאוניברסיטת גוגל שבאינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין פציינטים שדורשים מהמוסדות הנ"ל סטנדרטים מסויימים, ומובילים קו (רצוי גם מבחינתי!) כזה ללא כפייה אלימה, לבין ממשלה שמאיימת במאסר על שני תמהוניים שרוצים לשחק באחוז-דיבוק ואיש-קבלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש הבדל: כאשר אין אכיפה של המדינה, יש סיכוי שחלק מהפציינטים יזכו לטיפול לקוי רק בגלל שהם לא משכילים מספיק כדי לבדוק בעצמם אם אוניברסיטת מק-דאק שבטרללולו היא מוסד אקדמי מכובד או המצאה של ד"ר ג'קיל ועמיתו, מר הייד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אולי לא עקרוני, אבל בהחלט מדגדג לי להזכיר את איכות הפיקוח של המדינה שלנו בנושא הזה, דרך אוניברסיטת לטביה. שנית, אני לא רוצה שהמדינה תהיה הבייביסיטר שלי. אם מישהו אחר רוצה - שיתכבד. אבל אל נא תטיל המדינה הגבלים עליי ועל שכניי אחוזי-הדיבוק ויודעי-הקבלה להתעסק בענייננו, תחת הטיעון שהם מגנים על אלו מאיתנו שלא יכולים לדאוג לעצמם, עם-או-בלי לנקוב בשמות. שתפרסם את שמות המוסמכים לדעתה והמפוקחים על ידיה (ידה?), במקום לסגור לכל האחרים את העסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמונעים מאנשים לתת טיפול רפואי כפי אוות נפשם. פשוט אסור להם לקרוא לעצמם רופאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אם אדם יגיד לי "יש לי צרבת, מה כדאי לי לעשות?" ואני אמליץ לו לקחת שתי כפות שמן קיק כל בוקר, אבל אבהיר לו שאני לא רופא ושכדאי לו לפנות לרופא, האם אני עובר על החוק? ומה אם נחליף "צרבת" ב"סרטן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת: פקודת הרופאים קובעת "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה", וכי "עיסוק ברפואה" הוא "בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה". בסיפור שלך אתה לא בודק, לא מאבחן, לא מרפא ולא נותן מרשם, אז אינך עובר על החוק. גם אם תחליף "צרבת" ב"סרטן". ועדיין, כמו שאמרתי בתגובה 411520. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני חושב שצריך לתקן את החוק (או יותר נכון, להחליף את הפקודה בחוק). מתן מרשם זה באמת משהו שלא צריך לאפשר לכל ג'ו שמו לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? ואם אני ממליצה למישהו לחבק עץ ולספר לו את צרותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז צריך להרשות לך לעשות כן. אסור לך לכתוב מרשמים לתרופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוקח מותר לסחור בחומרים מסוכנים אשר המסחר בהם אסור על סתם אדם מן היישוב. המדינה, אגב, לא תתערב בד"כ בין שני תמהונים. היא כן תתערב אם אחד מהם בבירור מרמה את השני וגורם לו נזקים תוך כדי כך או (במקרים מאוד קיצוניים) אם בריאותו של אחוז־הדיבוק נפגעת בצורה משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מתנגד לאיסור שמוטל עליי להחזיק בחומרים בטענה שזה מסכן אותי עצמי. ואם חוששים שארעיל מישהו - אני הרי יכול לעשות את זה עם חומרים אחרים שמרשים לי גם היום להחזיק. הפתרון לא צריך להשתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהודעה הזאת הסברת לי למה המקרה אכן היפותטי - כפי שאמרתי בעצמי. לא הסברת איך הוא בלתי רלוונטי - מה שביקשתי שתסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא סתם היפותטי. מקרה היפותטי הוא מקרה שלא קרה, אבל עשוי היה לקרות. המקרה הזה בלתי אפשרי. אין טעם לדון במקרים בלתי אפשריים בדיוק מאותה הסיבה שאין סיבה לדון בהשלכת אופנת הרכיבה על דרקונים על איכות הסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהמקרה עשוי לקרות, הוא היה הנורמה ממש במשך אלפי שנים, ועודנו כזה בחלק לא מבוטל מעולמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תיארת מקרה שבו "יש לך את כל שאר הניסיון והידע שיש לרופא הממוצע בן זמננו". מקרה כזה היה "הנורמה ממש במשך אלפי שנים, ועודנו כזה בחלק לא מבוטל מעולמנו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שהוא לקח את "היפותטי" לאבסורד - אצלו, "היפותטי" רק מה שיהיה בעוד שתי דקות, וכל השאר "בלתי אפשרי ומיותר לדבר עליו". איך בדיוק המצב שבו מפסיקים לדרוש את שבועת היפוקרטס שקול למצב שבו דרקונים מסתובבים לנו לפתע בין הרגליים? הראשון הוא שינוי קל של המצב הקיים, בחזרה למקום שבו כבר היינו. השני הוא הופעתם הפתאומית של יצורים חדשים, שונים מהותית מכל מה שאנחנו מכירים, ללא שום תהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אנחנו מדברים על עתידנות עכשיו? זה אצל אלי אשד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי למה אתה מתכוון. "ללמוד רפואה", או לפחות "ללמוד על רפואה" אפשר גם באינטרנט. עד כמה שאני יודע, כדי לסיים את חוק לימודיך ולקבל תואר של רופא (וממילא: לפתוח מרפאה) אתה צריך לקחת עליך את שבועת היפוקרטס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורפל יוצא בדיוק נגד הרגולציה הזו של העיסוק ברפואה (וברוקחות) שלפיה עיסוק בכגון אלה בלי רשיון מהמדינה (שיש תנאים לקבלתו) הוא עבירה (פלילית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שאמר האלמוני. 2. זה מקרה היפותטי, שהועלה לצורך הדיון בנקודה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נפריד בין שני דברים שונים, במצב חרום רופא מחוייב (דרך אגב, כמו כל אדם אחר) לעשות כמיטב יכולתו לטפל באדם גוסס. עצם העובדה שאתה כרופא בחרת לגור באותו חור נידח יחד עם דורפל, לא מכריח אותך להסב את המרפאה הפלסטית המעולה שלך למרפאת הפלות, או אפילו למרפאת חרום, למרות שאין אחת בסביבה. אם יתדפק גוסס על דלתך, אתה מחוייב לעזור לו עם הציוד שיש לך, מה שלא יעודד אחרים להמשיך להגיע. באנלוגיה לרוקח שלנו, אין לו זכות להימנע מלמכור מוצר שיש לו למישהו, משיקולים מוסריים (''הפלות זה טוב רק לשחורים, נערות קתוליות לא צריכות להפיל''). אמורה להיות לו הזכות שלא להחזיק בכלל במוצרים הנוגדים את השקפת עולמו, בדיוק כפי שאותו רופא אינו חייב להקים מרפאה להפלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש הבדל בין לחייב אדם להקים קליניקה להפלות, לבין לחייב אדם שהקים בית מרקחת להחזיק בו תרופות מסויימות. הבדלים של ''מידתיות'', אם נשתמש בעברית המטופשת של בית המשפט שלנו. ההבדל נובע, בין השאר, מאותו נושא שציינתי לעיל של מונופול וקשיי כניסה של מתחרים - בית מרקחת לא יתקיים על הפוסטינור לבדו, ולכן בית המרקחת הקיים מהווה מגבלה משמעותית לכל בית מרקחת מתחרה שיקום. לעומת זאת, מרפאת הריינופלסטיה של טום לא תפגע כלל בסיכוי הצלחתה של מרפאת ההפלות של לויכטנטרגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעיירה שכוחת ההאל של ניו-תל-אביב, לכל היותר שלוש צעירות רוצות להפיל בשנה (נגיד שאין גלולה), לכן זו פגיעה בזכותן שהרופא היחיד בעיירה אינו מבצע גם הפלות, שכן זה לא כלכלי להחזיק מרפאת הפלות רק למענן, בעוד שהוא צריך רק מעט תוספת ציוד ואת המוכנות לבצע פיזית את גרידת עוברן (בניגוד לאמונתו ככוהן הינדו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן זהו תפקידה של הממשלה לדאוג לאפשר לאנשים טיפול רפואי נאות וזמין במידה סבירה. לצורך העניין, סביר בעיני שהפלות יבוצעו בבתי חולים גם אם אלו רחוקים למדי ממקום הישוב, בדיוק כשם שניתוחים דחופים ושאר צרכי רפואת חרום מקבלים מענה באותו בית חולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין, מי שתפקידו לדאוג לטיפולים רפואיים מסוגים שונים מטעם המדינה (בתי חולים ציבוריים למשל), ידאג גם לחלק גלולות. כל מה שהמדינה רואה כזכותו הבסיסית של הציבור, תואיל נא לקחת על עצמה לספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שהיא עושה כשהיא מחייבת את הרוקחים למכור גלולות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוקח שלנו לא מקבל משכורת מהמדינה. למה שתהיינה לו יותר חובות כלפי המדינה, בגלל שהוא בחר להכניס אליו הביתה אנשים ולמכור להם דברים, משהיית דורש שתהיינה לו אם הוא היה בוחר להיות מובטל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שהוא זקוק לאישור המדינה כדי למכור תרופות. וזה מפני שאם הדברים האלה לא היו מוסדרים באמצעות אישורים, איש לא היה יכול לדעת אם הוא קונה תרופה שתעזור לו או רעל עכברים. וזה מפני שאדם שאיננו מבין ברוקחות - ורוב האנשים שאינם רוקחים לא מבינים בזה - לא יכול לפני קניית כל תרופה שהיא לברר באיזה רוקח הוא יכול לבטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והממשלה, היא ורק היא יודעת? נראה לי שברגע שתהייה רשות הסמכה נוספת, היחס של רוב האנשים לרשיונות של הממשלה יהיה כמו היחס של רוב הדוסים לכשרות של הרבנות של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם היום יש כל מיני מטפלים אלטרנטיביים, הוליסטים, מתקשרים, טבעוניים, פותחי טארוט, ידעוני-כדורי-הבדולח, הקוראיחם בקפה, מחבקי העצים וחוזים בכוכבים. אלה אינם מוסדרים באמצעות הממשלה, ומי שהולך אליהם הולך על אחריותו (אם כי גם אזד, כידוע לנו, ייתכן שיתלונן אח"כ על רמאות). אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה שלא יהיו גם רוקחים שלא מוסדרים באמצעות הממשלה, זה אז מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל עדיין רצוי שתדע אם אתה הולך למשהו מוןסדר או לא מוסדר, ואם זה לא מוסדר - אז אתה באמת הולך על אחריותך. כמובן, במקרה זה, בהחלט ייתכן שלא יהיו לו גלולות נגד הריון או כל מיני דברים יעילים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאני לא אדע? ולמה שאני אלך למישהו לא מוסדר? מי אמר שרק הממשלה יכולה להסדיר? אני מבוגר וכשיר – כל מה שאני עושה אני עושה על אחריותי, וכל מי שמרמה אותי, בין אם בהצגת רשיון ממשלתי מזוייף או תעודה אחרת מזוייפת, עושה עבירה פלילית ו/או מפר חוזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. לך אליהם. מי אסר עליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללכת למי? אני לא רואה פה אף אחד שמוכר אקמול בלי רשיון מהממשלה. אתה יודע למה? כי הממשלה לא מרשה. נכון, יש פה כאלה שמוכרים הירואין בלי רשיון מהממשלה. אז קודם כל - זה לא מה שאני מחפש, ושנית - אם אני אלך אליהם, לא רק הם אלא גם אני יכול למצוא את עצמי בכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם כאלה שמוכרים תרופות אלטרנטיביות בלי אישור, ואם תקנה מהם לא תלך לכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. איך זה קשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעודה המעידה על לימודים שאין בהם שום תועלת אינה בהכרח מזוייפת, ולעיתים חוסר התועלת הוא בולט לעין אך משפטית - קשה מאוד להוכיח שהיתה רמאות. בנאדם פשוט, לא מלומד, קורא בעיתון רק את מדור הספורט, אבל מה - שם, במדור הספורט, במיוחד בשביל חבר'ה כמוהו - מופיעה פרסומת על איזה קשקושי פלא "אלטרנטיביים" שירפאו אותו מכל צרותיו. במקום ללכת לרופא, לקבל מרשמים, ללכת לבית מרקחת אמיתי ולקחת תרופות אמיתיות, הוא הולך ל"רוקח" האלטרנטיבי מהפרסומת. לרוקח האלטרנטיבי אין רשיון ממשלתי מזוייף, אבל תלויה אצלו על הקיר איזה תעודה מאוד מפוארת ומוזהבת ממכללת אזרבייג'ן לרפואה קווקזית עממית, ובצידה תעודה ישראלית, מפוארת לא פחות, של "ארגון הרוקחים האלטרנטיביים בישראל". הרוקח נותן לו את הקשקושים תמורת הרבה כסף. רק אחרי כמה זמן, כשהוא מרגיש שחלה הרעה במצב בריאותו - הוא הולך לרופא אמיתי. מסבירים לו שעקב הדחיה מצבו בכי רע. הוא מתחיל לקבל, באיחור קריטי של חצי שנה, טיפול אמיתי. *עכשיו* הוא כבר יודע שרימו אותו, אבל הוא לא יודע בדיוק מה ואיך, הוא לא יכול להוכיח, הוא לא יודע באיזו דרך. הוא מגיש תביעה משפטית, אבל הוא חי בעולם קפיטליסטי חסר לב והרופאים רוצים סכומי עתק תמורת עדותם בביהמ"ש על אופיה של מחלתו ועל הטיפול שצריך היה לקבל מזמן, כשעוד אפשר היה להציל את חייו או לפחות להאריך אותם משמעותית. ובין כך הוא ימות תוך כמה חודשים, והתביעה כבר לא משנה כלום. אז מה, אתה באמת חושב שכשהוא ישכב על ערש דווי - הוא יחייך באושר ויגיד לעצמו - "העיקר שעכשיו אני יודע שהאזרבייג'ני ההוא היה סתם קשקשן!" מה ייצא לו מזה? לא עדיף למנוע, לפחות בחלק מהמקרים, מצבים נוראים כאלה, באמצעות "כפייה" ממשלתית? זה מה*חיים* - זה לא מהדיונים המנותקים באייל, והאיש שעל ערש דווי - מעניין את הסבתא שלו מה נקרא אצלך או אצל דורפל "כפייה", או מה נקרא אצלכם "חירות". הוא בסך הכל רצה לחיות, והוא לא היה מספיק משכיל ומבין כדי לממש את הרצון הפשוט הזה, עד שהיה מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יפה. איך הוא קשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא רואה איך הוא קשור, לא ייפלא בעיני שבסוף אתה באמת תקנה הרואין נגד כאב ראש, במקום אקמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או במילים אחרות: "אם אתה לא רואה שאני צודק בכל דבריי, זה ודאי מפני שאתה אידיוט". חבל, אני מנסה לנהל דיון, אבל כנראה אין עם מי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, איך זה קשור? רופאים לא תמיד יודעים לנהל דיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה יודע מה ההבדל בין אלוהים ורופאים? אלוהים לא חושב שהוא רופא." - מתוך פרק של האוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחי ההבדל הקטן בין לתת רק לרוקחים שנבדקו על ידי המדינה לתלות אישור שלה על הקיר, לבין לסגור לכל מי שלא נבדק את העסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "לסגור לו את העסק"? הוא יכול עדיין להיות רוקח, אבל בלי רשיון ממשלתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |