|
||||
|
||||
האמת היא שכן, לפי שבועת היפוקריטוס, אתה מתחייב לטפל בי. אבל אל תיתן לדברים קטנים כאלו להטריד אותך. |
|
||||
|
||||
בגלל זה קוראים לה שבועת היפוקריטיס. |
|
||||
|
||||
אני הזכרתי באיזשהו מקום שלקחת עליך את שבועת היפוקרטס? אמרתי שלמדת רפואה. |
|
||||
|
||||
אם הוכשרת לרפואה, נשבעת את השבועה. אם לא, אני לא ממש רוצה שתטפל בי בכל מקרה. |
|
||||
|
||||
שבועת היפוקרטס בסוף/בתחילת/במהלך הכשרה רפואית, זה לא כמו חוק המשיכה. (במקרה ההיפותטי הנוכחי, אתה זה שהוכשר רפואית, להזכירך.) |
|
||||
|
||||
גם חוק העונשין הוא לא כמו חוק המשיכה. אז מה? |
|
||||
|
||||
אני בבירור דיברתי על מקרה היפותטי (אתה הרי לא רופא, אתה סטודנט למדעי המדינה, נכון?). במקרה ההיפותטי ההוא, לא לקחת עליך את שבועת היפוקרטס, אבל יש לך את כל שאר הניסיון והידע שיש לרופא הממוצע בן זמננו. אתה מתבקש לעשות אחד מהשניים: 1. לנהל את הדיון בהתאם למקרה הזה. 2. להסביר שהמקרה הזה לא רלוונטי/נכון/הגיוני/מעניין/כחול. |
|
||||
|
||||
אין מצב כזה, ולכן אין טעם לדון בו. אדם שיזכה לכל הנסיון של רופא מחוייב לקבל על עצמו את השבועה, ואם לא קיבל על עצמו, הרי שלא זכה לנסיון הדרוש כדי לטפל באנשים. לפיכך, אם אני מן אוטודידקט שכזה, אני אמליץ לך בחום להיוועץ ברופא נורמלי ולא להקשיב לי. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שהחוקים הקיימים הומצאו ע''י אנשים כמוך שאוסרים לעסוק ברפואה בלי רשיון מהממשלה. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להאמין שגם ארגונים עצמאיים שהיו קמים להכשרת רופאים בלי חקיקה ממשלתית היו מחייבים התחייבות דומה של הרופאים, וחולים היו דורשים תעודות ממוסדות שכאלו לפני שיסכימו לקבל טיפול מרופא מאוניברסיטת גוגל שבאינטרנט. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין פציינטים שדורשים מהמוסדות הנ"ל סטנדרטים מסויימים, ומובילים קו (רצוי גם מבחינתי!) כזה ללא כפייה אלימה, לבין ממשלה שמאיימת במאסר על שני תמהוניים שרוצים לשחק באחוז-דיבוק ואיש-קבלה. |
|
||||
|
||||
כן, יש הבדל: כאשר אין אכיפה של המדינה, יש סיכוי שחלק מהפציינטים יזכו לטיפול לקוי רק בגלל שהם לא משכילים מספיק כדי לבדוק בעצמם אם אוניברסיטת מק-דאק שבטרללולו היא מוסד אקדמי מכובד או המצאה של ד"ר ג'קיל ועמיתו, מר הייד. |
|
||||
|
||||
ראשית, אולי לא עקרוני, אבל בהחלט מדגדג לי להזכיר את איכות הפיקוח של המדינה שלנו בנושא הזה, דרך אוניברסיטת לטביה. שנית, אני לא רוצה שהמדינה תהיה הבייביסיטר שלי. אם מישהו אחר רוצה - שיתכבד. אבל אל נא תטיל המדינה הגבלים עליי ועל שכניי אחוזי-הדיבוק ויודעי-הקבלה להתעסק בענייננו, תחת הטיעון שהם מגנים על אלו מאיתנו שלא יכולים לדאוג לעצמם, עם-או-בלי לנקוב בשמות. שתפרסם את שמות המוסמכים לדעתה והמפוקחים על ידיה (ידה?), במקום לסגור לכל האחרים את העסק. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שמונעים מאנשים לתת טיפול רפואי כפי אוות נפשם. פשוט אסור להם לקרוא לעצמם רופאים. |
|
||||
|
||||
אתה טועה. |
|
||||
|
||||
באמת? אם אדם יגיד לי "יש לי צרבת, מה כדאי לי לעשות?" ואני אמליץ לו לקחת שתי כפות שמן קיק כל בוקר, אבל אבהיר לו שאני לא רופא ושכדאי לו לפנות לרופא, האם אני עובר על החוק? ומה אם נחליף "צרבת" ב"סרטן"? |
|
||||
|
||||
באמת: פקודת הרופאים קובעת "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה", וכי "עיסוק ברפואה" הוא "בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה". בסיפור שלך אתה לא בודק, לא מאבחן, לא מרפא ולא נותן מרשם, אז אינך עובר על החוק. גם אם תחליף "צרבת" ב"סרטן". ועדיין, כמו שאמרתי בתגובה 411520. |
|
||||
|
||||
אז אני חושב שצריך לתקן את החוק (או יותר נכון, להחליף את הפקודה בחוק). מתן מרשם זה באמת משהו שלא צריך לאפשר לכל ג'ו שמו לעשות. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת? ואם אני ממליצה למישהו לחבק עץ ולספר לו את צרותיו? |
|
||||
|
||||
אז צריך להרשות לך לעשות כן. אסור לך לכתוב מרשמים לתרופות. |
|
||||
|
||||
לרוקח מותר לסחור בחומרים מסוכנים אשר המסחר בהם אסור על סתם אדם מן היישוב. המדינה, אגב, לא תתערב בד"כ בין שני תמהונים. היא כן תתערב אם אחד מהם בבירור מרמה את השני וגורם לו נזקים תוך כדי כך או (במקרים מאוד קיצוניים) אם בריאותו של אחוז־הדיבוק נפגעת בצורה משמעותית. |
|
||||
|
||||
אני כמובן מתנגד לאיסור שמוטל עליי להחזיק בחומרים בטענה שזה מסכן אותי עצמי. ואם חוששים שארעיל מישהו - אני הרי יכול לעשות את זה עם חומרים אחרים שמרשים לי גם היום להחזיק. הפתרון לא צריך להשתנות. |
|
||||
|
||||
בהודעה הזאת הסברת לי למה המקרה אכן היפותטי - כפי שאמרתי בעצמי. לא הסברת איך הוא בלתי רלוונטי - מה שביקשתי שתסביר. |
|
||||
|
||||
הוא לא סתם היפותטי. מקרה היפותטי הוא מקרה שלא קרה, אבל עשוי היה לקרות. המקרה הזה בלתי אפשרי. אין טעם לדון במקרים בלתי אפשריים בדיוק מאותה הסיבה שאין סיבה לדון בהשלכת אופנת הרכיבה על דרקונים על איכות הסביבה. |
|
||||
|
||||
לא רק שהמקרה עשוי לקרות, הוא היה הנורמה ממש במשך אלפי שנים, ועודנו כזה בחלק לא מבוטל מעולמנו. |
|
||||
|
||||
אתה תיארת מקרה שבו "יש לך את כל שאר הניסיון והידע שיש לרופא הממוצע בן זמננו". מקרה כזה היה "הנורמה ממש במשך אלפי שנים, ועודנו כזה בחלק לא מבוטל מעולמנו"? |
|
||||
|
||||
הנקודה היא שהוא לקח את "היפותטי" לאבסורד - אצלו, "היפותטי" רק מה שיהיה בעוד שתי דקות, וכל השאר "בלתי אפשרי ומיותר לדבר עליו". איך בדיוק המצב שבו מפסיקים לדרוש את שבועת היפוקרטס שקול למצב שבו דרקונים מסתובבים לנו לפתע בין הרגליים? הראשון הוא שינוי קל של המצב הקיים, בחזרה למקום שבו כבר היינו. השני הוא הופעתם הפתאומית של יצורים חדשים, שונים מהותית מכל מה שאנחנו מכירים, ללא שום תהליך. |
|
||||
|
||||
אה, אנחנו מדברים על עתידנות עכשיו? זה אצל אלי אשד. |
|
||||
|
||||
תלוי למה אתה מתכוון. "ללמוד רפואה", או לפחות "ללמוד על רפואה" אפשר גם באינטרנט. עד כמה שאני יודע, כדי לסיים את חוק לימודיך ולקבל תואר של רופא (וממילא: לפתוח מרפאה) אתה צריך לקחת עליך את שבועת היפוקרטס. |
|
||||
|
||||
דורפל יוצא בדיוק נגד הרגולציה הזו של העיסוק ברפואה (וברוקחות) שלפיה עיסוק בכגון אלה בלי רשיון מהמדינה (שיש תנאים לקבלתו) הוא עבירה (פלילית). |
|
||||
|
||||
1. מה שאמר האלמוני. 2. זה מקרה היפותטי, שהועלה לצורך הדיון בנקודה אחרת. |
|
||||
|
||||
בוא נפריד בין שני דברים שונים, במצב חרום רופא מחוייב (דרך אגב, כמו כל אדם אחר) לעשות כמיטב יכולתו לטפל באדם גוסס. עצם העובדה שאתה כרופא בחרת לגור באותו חור נידח יחד עם דורפל, לא מכריח אותך להסב את המרפאה הפלסטית המעולה שלך למרפאת הפלות, או אפילו למרפאת חרום, למרות שאין אחת בסביבה. אם יתדפק גוסס על דלתך, אתה מחוייב לעזור לו עם הציוד שיש לך, מה שלא יעודד אחרים להמשיך להגיע. באנלוגיה לרוקח שלנו, אין לו זכות להימנע מלמכור מוצר שיש לו למישהו, משיקולים מוסריים (''הפלות זה טוב רק לשחורים, נערות קתוליות לא צריכות להפיל''). אמורה להיות לו הזכות שלא להחזיק בכלל במוצרים הנוגדים את השקפת עולמו, בדיוק כפי שאותו רופא אינו חייב להקים מרפאה להפלות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש הבדל בין לחייב אדם להקים קליניקה להפלות, לבין לחייב אדם שהקים בית מרקחת להחזיק בו תרופות מסויימות. הבדלים של ''מידתיות'', אם נשתמש בעברית המטופשת של בית המשפט שלנו. ההבדל נובע, בין השאר, מאותו נושא שציינתי לעיל של מונופול וקשיי כניסה של מתחרים - בית מרקחת לא יתקיים על הפוסטינור לבדו, ולכן בית המרקחת הקיים מהווה מגבלה משמעותית לכל בית מרקחת מתחרה שיקום. לעומת זאת, מרפאת הריינופלסטיה של טום לא תפגע כלל בסיכוי הצלחתה של מרפאת ההפלות של לויכטנטרגר. |
|
||||
|
||||
אבל בעיירה שכוחת ההאל של ניו-תל-אביב, לכל היותר שלוש צעירות רוצות להפיל בשנה (נגיד שאין גלולה), לכן זו פגיעה בזכותן שהרופא היחיד בעיירה אינו מבצע גם הפלות, שכן זה לא כלכלי להחזיק מרפאת הפלות רק למענן, בעוד שהוא צריך רק מעט תוספת ציוד ואת המוכנות לבצע פיזית את גרידת עוברן (בניגוד לאמונתו ככוהן הינדו). |
|
||||
|
||||
לכן זהו תפקידה של הממשלה לדאוג לאפשר לאנשים טיפול רפואי נאות וזמין במידה סבירה. לצורך העניין, סביר בעיני שהפלות יבוצעו בבתי חולים גם אם אלו רחוקים למדי ממקום הישוב, בדיוק כשם שניתוחים דחופים ושאר צרכי רפואת חרום מקבלים מענה באותו בית חולים. |
|
||||
|
||||
מצויין, מי שתפקידו לדאוג לטיפולים רפואיים מסוגים שונים מטעם המדינה (בתי חולים ציבוריים למשל), ידאג גם לחלק גלולות. כל מה שהמדינה רואה כזכותו הבסיסית של הציבור, תואיל נא לקחת על עצמה לספק. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שהיא עושה כשהיא מחייבת את הרוקחים למכור גלולות כאלה. |
|
||||
|
||||
הרוקח שלנו לא מקבל משכורת מהמדינה. למה שתהיינה לו יותר חובות כלפי המדינה, בגלל שהוא בחר להכניס אליו הביתה אנשים ולמכור להם דברים, משהיית דורש שתהיינה לו אם הוא היה בוחר להיות מובטל? |
|
||||
|
||||
מפני שהוא זקוק לאישור המדינה כדי למכור תרופות. וזה מפני שאם הדברים האלה לא היו מוסדרים באמצעות אישורים, איש לא היה יכול לדעת אם הוא קונה תרופה שתעזור לו או רעל עכברים. וזה מפני שאדם שאיננו מבין ברוקחות - ורוב האנשים שאינם רוקחים לא מבינים בזה - לא יכול לפני קניית כל תרופה שהיא לברר באיזה רוקח הוא יכול לבטוח. |
|
||||
|
||||
והממשלה, היא ורק היא יודעת? נראה לי שברגע שתהייה רשות הסמכה נוספת, היחס של רוב האנשים לרשיונות של הממשלה יהיה כמו היחס של רוב הדוסים לכשרות של הרבנות של הממשלה. |
|
||||
|
||||
אז גם היום יש כל מיני מטפלים אלטרנטיביים, הוליסטים, מתקשרים, טבעוניים, פותחי טארוט, ידעוני-כדורי-הבדולח, הקוראיחם בקפה, מחבקי העצים וחוזים בכוכבים. אלה אינם מוסדרים באמצעות הממשלה, ומי שהולך אליהם הולך על אחריותו (אם כי גם אזד, כידוע לנו, ייתכן שיתלונן אח"כ על רמאות). אז מה? |
|
||||
|
||||
אז למה שלא יהיו גם רוקחים שלא מוסדרים באמצעות הממשלה, זה אז מה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל עדיין רצוי שתדע אם אתה הולך למשהו מוןסדר או לא מוסדר, ואם זה לא מוסדר - אז אתה באמת הולך על אחריותך. כמובן, במקרה זה, בהחלט ייתכן שלא יהיו לו גלולות נגד הריון או כל מיני דברים יעילים אחרים. |
|
||||
|
||||
למה שאני לא אדע? ולמה שאני אלך למישהו לא מוסדר? מי אמר שרק הממשלה יכולה להסדיר? אני מבוגר וכשיר – כל מה שאני עושה אני עושה על אחריותי, וכל מי שמרמה אותי, בין אם בהצגת רשיון ממשלתי מזוייף או תעודה אחרת מזוייפת, עושה עבירה פלילית ו/או מפר חוזה. |
|
||||
|
||||
בבקשה. לך אליהם. מי אסר עליך? |
|
||||
|
||||
ללכת למי? אני לא רואה פה אף אחד שמוכר אקמול בלי רשיון מהממשלה. אתה יודע למה? כי הממשלה לא מרשה. נכון, יש פה כאלה שמוכרים הירואין בלי רשיון מהממשלה. אז קודם כל - זה לא מה שאני מחפש, ושנית - אם אני אלך אליהם, לא רק הם אלא גם אני יכול למצוא את עצמי בכלא. |
|
||||
|
||||
יש גם כאלה שמוכרים תרופות אלטרנטיביות בלי אישור, ואם תקנה מהם לא תלך לכלא. |
|
||||
|
||||
נכון. איך זה קשור? |
|
||||
|
||||
תעודה המעידה על לימודים שאין בהם שום תועלת אינה בהכרח מזוייפת, ולעיתים חוסר התועלת הוא בולט לעין אך משפטית - קשה מאוד להוכיח שהיתה רמאות. בנאדם פשוט, לא מלומד, קורא בעיתון רק את מדור הספורט, אבל מה - שם, במדור הספורט, במיוחד בשביל חבר'ה כמוהו - מופיעה פרסומת על איזה קשקושי פלא "אלטרנטיביים" שירפאו אותו מכל צרותיו. במקום ללכת לרופא, לקבל מרשמים, ללכת לבית מרקחת אמיתי ולקחת תרופות אמיתיות, הוא הולך ל"רוקח" האלטרנטיבי מהפרסומת. לרוקח האלטרנטיבי אין רשיון ממשלתי מזוייף, אבל תלויה אצלו על הקיר איזה תעודה מאוד מפוארת ומוזהבת ממכללת אזרבייג'ן לרפואה קווקזית עממית, ובצידה תעודה ישראלית, מפוארת לא פחות, של "ארגון הרוקחים האלטרנטיביים בישראל". הרוקח נותן לו את הקשקושים תמורת הרבה כסף. רק אחרי כמה זמן, כשהוא מרגיש שחלה הרעה במצב בריאותו - הוא הולך לרופא אמיתי. מסבירים לו שעקב הדחיה מצבו בכי רע. הוא מתחיל לקבל, באיחור קריטי של חצי שנה, טיפול אמיתי. *עכשיו* הוא כבר יודע שרימו אותו, אבל הוא לא יודע בדיוק מה ואיך, הוא לא יכול להוכיח, הוא לא יודע באיזו דרך. הוא מגיש תביעה משפטית, אבל הוא חי בעולם קפיטליסטי חסר לב והרופאים רוצים סכומי עתק תמורת עדותם בביהמ"ש על אופיה של מחלתו ועל הטיפול שצריך היה לקבל מזמן, כשעוד אפשר היה להציל את חייו או לפחות להאריך אותם משמעותית. ובין כך הוא ימות תוך כמה חודשים, והתביעה כבר לא משנה כלום. אז מה, אתה באמת חושב שכשהוא ישכב על ערש דווי - הוא יחייך באושר ויגיד לעצמו - "העיקר שעכשיו אני יודע שהאזרבייג'ני ההוא היה סתם קשקשן!" מה ייצא לו מזה? לא עדיף למנוע, לפחות בחלק מהמקרים, מצבים נוראים כאלה, באמצעות "כפייה" ממשלתית? זה מה*חיים* - זה לא מהדיונים המנותקים באייל, והאיש שעל ערש דווי - מעניין את הסבתא שלו מה נקרא אצלך או אצל דורפל "כפייה", או מה נקרא אצלכם "חירות". הוא בסך הכל רצה לחיות, והוא לא היה מספיק משכיל ומבין כדי לממש את הרצון הפשוט הזה, עד שהיה מאוחר מדי. |
|
||||
|
||||
סיפור יפה. איך הוא קשור? |
|
||||
|
||||
אם אתה לא רואה איך הוא קשור, לא ייפלא בעיני שבסוף אתה באמת תקנה הרואין נגד כאב ראש, במקום אקמול. |
|
||||
|
||||
או במילים אחרות: "אם אתה לא רואה שאני צודק בכל דבריי, זה ודאי מפני שאתה אידיוט". חבל, אני מנסה לנהל דיון, אבל כנראה אין עם מי. |
|
||||
|
||||
נכון, איך זה קשור? רופאים לא תמיד יודעים לנהל דיון. |
|
||||
|
||||
"אתה יודע מה ההבדל בין אלוהים ורופאים? אלוהים לא חושב שהוא רופא." - מתוך פרק של האוס. |
|
||||
|
||||
יחי ההבדל הקטן בין לתת רק לרוקחים שנבדקו על ידי המדינה לתלות אישור שלה על הקיר, לבין לסגור לכל מי שלא נבדק את העסק. |
|
||||
|
||||
מה זה "לסגור לו את העסק"? הוא יכול עדיין להיות רוקח, אבל בלי רשיון ממשלתי. |
|
||||
|
||||
לא, לא, לא. במצב הקיים, אתה לא יכול למכור תרופות ללא הרשיון. יכניסו אותך לכלא. |
|
||||
|
||||
ודאי שלא תרופות הדורשות מרשם רופא. אבל את תרופות האליל שלך? מדוע לא? כל אחד יכול למכור אותן בשוק. |
|
||||
|
||||
זה שוב אתה מתגובה 408284? איזה תרופות אליל בראש שלך? לא מעניין אותו למכור "תרופות אליל". הוא רוצה למכור אקמול ו/או הרואין. למה הוא צריך רשות מהממשלה בשביל לעשות את זה? |
|
||||
|
||||
כי הצרכן צריך שיהיה מישהו הערב לאמינותו. |
|
||||
|
||||
א. ה*צרכ*ן הוא זה שמחליט מה הוא *צריך*. ב. תגובה 408282. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר ענה לך מהשמו, יותר מפעם אחת, אני רוצה למכור גם ריטלין, פרוזאק וגלולות למניעת הריון, מתוצרתה של טבע. להם אין שום התנגדות למכור לי, אם הממשלה תועיל בטובה שלא להכניס אותם בתגובה לכלא. אם גם אחרי ההסבר השלישי (לפחות) הזה אתה לא מבין מה הבעיה שלי, אתה מקרה אבוד. |
|
||||
|
||||
אני מבינה מה הבעיהה שלך, אתה לא מבין את שלי. אני לא רוצה אותך בתור רוקח. |
|
||||
|
||||
מי מכריח אותך לקנות אצלי? מי משקר לך שאני רוקח מוסמך? |
|
||||
|
||||
אני רוצה בבקשה שני קוב ריטלין. מה אכפת לך בשביל מה? הכסף שלי לא טוב? |
|
||||
|
||||
לא אכפת לי בשביל מה. הכסף שלך מצוין. |
|
||||
|
||||
תענוג לעשות איתך עסקים. יש לך נשק חם? |
|
||||
|
||||
לפני מספר חודשים פורסמה באחד העיתונים כתבה נרחבת אודות עולים מחבר העמים, שרוכשים תרופות המגיעות מרוסיה בשוק. משרד הבריאות מנסה למנוע את יבוא \התרופות הללו בדרכים בלתי חוקיות. יתכן שאחת הסיבות לנסיונות מניעה אלו היא נסיונו של המשרד לשמור על בלעדיות בתחום זה, אולם בכתבה הוצגו סיבות אחרות, הגיוניות ומשכנעות לא פחות, כמו עניין השמירה על התרופות, המכילות כידוע כימיקלים, בטמפרטורה ומקום שישמרו על האפקטיביות שלהן ולא יהפכו אותן למסוכנות. סיבת נוספות הן: תאריך תוקף התרופה; מרכיביה ועוד. קיים צורך, כפי שמשתמע מן הכתבה, בפיקוח על התרופות. לא כל מי שיכול ורוצה יכול לפתוח בית מרקחת ולמכור תרופות באין מפריע. הריכוזיות בתחום זה התקיימה עד לפני שנים אחדות גם בתחומי הרווחה, שהופרטו בינתיים. מוסדות רווחה ציבוריים, כמו מוסדות המטפלים באנשים בעלי פיגור שכלי, עברו, בחלקם, לידיים פרטיות ולעמותות. מנסיוני בתחום אני יודע שהדבר לא היטיב עימם. אמנם ישנם בקורות מטעם משרדי הממשלה- בריאות ורווחה- אך נראה שמוסדות אלו עוברים את הבקורות בעיקר בגלל טיפולים קוסמטיים שנעשים במקום לפני הבקורת. נכון, ישנם תחומים בהם המוסד הפרטי טוב ויעיל יותר מאשר מקבילו הממשלתי, אולם בתחום הבריאות נראה שהממשלתי מקפיד יותר, זאת משום שבשיקולי התקציב שלו בריאות החוסה חשובה מטיפוח המקום. מה גם שמוסדות פרטיים הינם מכווני רווח. משום כך המנהלים שלהם יתוגמלו אם יצליחו לחסוך, ולו במחיר בריאותם של החוסים. ולמה אני כותב את כל זה, איך זה קשור לתרופות ולבתי מרקחת? זה היה משל. כאן וכאן אנו למעשה עוסקים בהפרטה. אלו עשויות להיות תוצאותיה. |
|
||||
|
||||
מה ההגדרה של "הפרטה"? |
|
||||
|
||||
אני לא עוסק בהגדרות. באופן כללי מדובר בהעברת תחום שהיה תחת פיקוח ממשלתי לידיים פרטיות. אבל כמובן שזה מורכב יותר. כאמור, אני לא עוסק בהגדרות. את ה יכול להכנס לוויקיפדיה ולבדוק. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שאני לא אדע אם אני יכול לסמוך על רשות ההסמכה, שכן היא לא כפופה לכלום. לחרדים יש סמכות רבנית, והם סומכים את ידיהם עליה משום שהם חלק מקהילה. למעשה, עבור כל קהילה חרדית, הסמכות הרבנית היא מעין-שלטונית, ולכן כאשר הרב מסמיך רשות קהילתית למתן כשרות, אנשי הקהילה סומכים עליה. אני, כישראלי חילוני, לא שייך לקהילה מצומצמת כזו שיכולה לתת לי את השירותים להם אני נזקק. הקהילה היחידה שאני שייך לה היא מדינת ישראל, ולכן אני מעוניין, כאזרח, שהמדינה שלי תדאג להסמיך את הרשויות שידאגו שאנשים לא ימכרו לי לוקשים, ושיענשו אם הם כן. כל זה, אי אפשר לעשות אם אין סמכות אכיפה, כפי שאכן אין לרשויות הסמכה לא-רשמיות. |
|
||||
|
||||
1. ואני מבין שבעבודות האקדמיות שלך ציטטת רק מאמרים שהתפרסמו בז'ורנאלים שיקבלו אישור ממשלתי. 2. מאיפה בא הקטע הזה של "אין סמכות אכיפה"? אם אני מדפיס מחר על החטיפים שלי את הסמל של "אגודת הסכרת" או איך שהם נקראים (אני מדבר על אגודה שקיימת בישראל ויש מוצרי מזון שנושאים את הסמל שלה), למרות ש: א. החטיפים עשויים סוכר טהור ו/או ב. לא חתמתי על הסכם עם האגודה המתיר לי להשתמש בסמל ו/או ג. הפרתי את ההסכם עם האגודה המתיר לי להשתמש בסמל בכך שלא נתתי לעובדיה לפקח על תהליך הייצור אז אני ביצעתי לפחות עוולה אזרחית וסביר מאד שגם הסתבכתי בפלילים, ואני אשלם על זה גם לממשלה, גם לאגודה, וגם למי שהוניתי. 3. כמו שאתה יודע האבות המייסדים של ארה"ב הסתפקו ב-3 רשויות ושכחו לייסד את הרבנות הראשית של ארה"ב. האם זה אומר שכל ההכשרים שם הם של רבנים מקומיים שמהווים סמכות שלטונית בקהילתם (ובקהילתו של היצרן)? ממש לא. רק שמי שידפיס את הסמל הזה שנראה כמו U או K בתוך עיגול על מוצר שלא קיבל אישור של "איחוד הקהילות" או איך שזה נקרא יאכל אותה בענק. שומרי הכשרות יודעים את זה והם גם מודעים למוניטין (ר' סעיף 1) של האיחוד הנ"ל. כל זה בלי התערבות של הממשלה למעט באכיפת חוזים והגנה על סמלים מסחריים. 4. אה, כן, כדי שלא תחשוב שהשיטה הזו עובדת רק לגבי ענייני מזון או כשרות (שבהם ממילא אין נזק): http://en.wikipedia.org/wiki/Underwriters_Laboratori... אגב, גם הביטוח שמדובר עליו הוא - שומו שמיים - ביטוח פרטי, שהממשלה לא מחייבת אותו לדרוש את סימון ה-UL.
"UL is a private company; in and of itself, the mark does not carry any legal weight beyond that of any other trademark. ... In practice, however, it may be extremely difficult to sell certain types of products without UL listing; large distributors may be unwilling to buy a product without it, or the use of unlisted equipment may invalidate insurance coverage." |
|
||||
|
||||
שוב ושוב ושוב אתה נותן דוגמאות של אנשי מקצוע שצורכים מוצרים כלשהם עם אישורים שמוכרים לבעלי המקצוע - כך אקדמאים שצורכים מאמרים בכתבי עת שמפוקחים ע"י הקהילה המדעית, כך יצרנים ומפיצים שנעזרים בארגון על אחד. אבל אני מדבר איתך על צרכנים, אנשים שאין להם זמן לבדוק בציציות של כל מיני ארגונים. הם לא יודעים אם העמותה נגד מחלות לב זה ארגון רציני שכדאי להתייחס להמלצות שלו, או ארגון קש שהקימה העמותה לקידום הקלוריה. יש להם ארגון אחד שהם יכולים לסמוך עליו: המדינה. את הארגון הזה הם הסמיכו לפקח על מה שנותנים להם, שלא מרמים אותם ושלא מרעילים אותם. |
|
||||
|
||||
איזה אנשי מקצוע? חולה סוכרת הופך לאיש-מקצוע? מי שקונה מאוורר ובמקום - בישראל - לבדוק שיש לו תו מכון התקנים בודק - בארה"ב - שיש לו סימן UL הוא מקצוען-מאווררים? ל-UL יש מוניטין שאפשר לסמוך עליו; לממשלה יש את ההצלחה עם רמדיה. ממילא לא התנגדתי לזה שהממשלה תמשיך לחלק תעודות ומי שבוטח בה ימשיך לסמוך עליה. אז כל מה שההמונים הנבערים (שלדעתי אתה רק מדמיין אותם) צריכים לעשות זה להמשיך לשים את מבטחם בניצן-קלוסקי או איך שקוראים לאחראית על המזון בממשלה. מי שלא יודע אם העמותה נגד מחלות לב זה ארגון רציני, קופת החולים שלו או חברת הביטוח שלו כבר תדאג להגיד לו (בשוק הביטוח וביטוח הבריאות יש אולטרה רגולציה אבל אתה יכול לדמיין שגם עם הרבה פחות רגולציה, אם אתה בוחר בקופת חולים שקיימת כבר 20 שנה ויש לה מאות אלפי מבוטחים, זה סימן טוב שאפשר לקחת את ההמלצות שלה ברצינות). |
|
||||
|
||||
חולה סכרת יש יותר סיכוי שידע דברים חשובים על מוצרים לחולי סכרת מאשר סתם אדם שמן ידע על מוצרים דיאטטיים. אינני מדמיין את ההמונים הנבערים - אני נמנה עליהם. בחודשים האחרונים אני ביצעתי רכישות רבות עבור בני החדש, ותאמין לי שאין לי מושג אם מה שקניתי בטוח או לא. אין לי ברירה אלא לשים את מבטחי במוסדות הממשלתיים שבודקים את המוצרים שמוכרים לי, ומפקחים על האנשים שמוכרים לי אותם, כדי לדעת שבני בטוח. וזו עוד קנייה גדולה. מה עם הרכישות הקטנות יותר? האם כל פעם שאלך למסעדה אני צריך לעשות סיור במטבח שלהם, או שעדיף שאדע שיש בדיקות תברואה סדירות שם מטעם משרד הבריאות? כשאני רוכש דלק, אני מקפיד לבדוק שקיימת מדבקה המאשרת שהמשאבה נבדקה והיא תקינה. אם לא היה פיקוח ממשלתי, והייתי מגיע לתחנה שם יש מדבקה של ארגון חדש שאני לא מכיר - האם לדעתך הייתי צריך להמשיך לחפש תחנה עם מדבקה שאני כן מזהה, או לקחת סיכון ואחרי זה כשאגיע הביתה, לבדוק באינטרנט מה אומרים בפורומים על "הועד לבדיקת משאבות"? |
|
||||
|
||||
ואם היית משתייך להמון הנבער בארה"ב? סביר שעדיין היית יוצא מהחנות רק עם מוצרים עם סימון ה-UL. פשוט בזכות המוניטין הטובים של התאגיד הזה, אין ביקוש למוצרים שהוא לא מאשר, וממילא לא תמצא אותם בחנות עם מוניטין סבירים ומיצרן ותיק. כן, לך ל"טיב טעם" עם תעודת משרד הבריאות שלהם, למה לא. תהנה. אם זה היה ארגון חדש שאתה לא מכיר (במקרה כזה סביר שזו הייתה גם חברת דלק חדשה שאתה לא מכיר, נכון?) אז הייתי מצפה ממך לדעת שזו קנייה שכרוכה בסיכון (נגיד, כמו שלקבל המחאה אישית ממישהו לא מוכר כרוכה בסיכון, אבל לקבל מאותו מישהו צ'ק בנקאי של "בנק פוחצ'לסקי בע"מ" זה בטוח. אה, סליחה, בעצם אתה הרי בחיים לא שמעת על "בנק פוחצ'לסקי בע"מ", אין לו שום מוניטין מבחינתך, אבל על צ'ק בנקאי של "בנק לאומי לישראל בע"מ" אתה תסתכל אחרת). כמו שראית, בפועל, עסקים כאלה שלא משיגים אישור מגוף בעל מוניטין, או שהם לא מתקיימים בכלל (למשל כי חברות הליסינג לא יסכימו שהציים שלהן יתדלקו אצלם), או שהם צריכים לפצות אותך על הסיכון (למשל ע"י מחירים זולים, שמסמנים אותם בשוק כ"זול אבל לא בטוח". עכשיו אולי תגיד שאתה לא יודע אם התחנה שנכנסת אליה היא זולה ותשאל אם אתה צריך לבדוק מחירים באינטרנט, ונגיע לזה שצריך לאכוף מחירי מקסימום כי כל הסיפור על "השוק" הוא אגדה קאפוטליסטית). כשאתה קונה מכונית - אתה לא מוסכניק, נכון? - אתה סומך רק על העובדה שהממשלה שלך אישרה למכור את המכונית הזו בישראל, או שאתה מסתכל על כוכבי הבטיחות של EuroNCAP? (ואני מודע לכך שממשלות - לא שלך - תומכות בתכנית הזו, אבל למיטב ידיעתי אין לדירוגים האלה מעמד חוקי מחייב כלשהו גם באותן מדינות. תרצה תקנה לא תרצה לא תקנה). |
|
||||
|
||||
אז הגענו למצב שיש תאגיד מסויים, UL, שמחזיק במונופול בשוק על אישור מוצרים. על פיו יישק דבר. עכשיו, למי מראשי התאגיד הזה יש גם עניין בחברה X. לחברה X קמה מתחרה, חברת "איכס". מה מונע מהתאגיד UL להחליט שרירותית לא לאשר את מוצריה של חברת "איכס", פשוט כי אותו מנהל ב-UL מעוניין בכשלונה? אני לא אומר שזה לא יכול לקרות, כמובן, גם ברשות ממשלתית. אבל לפחות אז זה יהיה לא חוקי ואפשר לתבוע את מי שקיבל את ההחלטה. תאגיד UL אינו מחוייב לי או לך לבדוק כל מוצר שמתדפק על דלתו, והתעלמות שרירותית מחברה מסויימת אינה בלתי-לגיטימית עבורו. מצחיק שאתה מוכן להחליף את המונופול הממשלתי הכפוף לחוקים ולאכיפה, במונופול מסחרי שאינו כפוף לשום דבר ואינו מחוייב לך בכלום. מי משלם את משכורותיהם של עובדי UL? האם היצרנים, או הצרכנים? |
|
||||
|
||||
ל-UL יש חבר נאמנים (ואני מנחש שגם ועדת ביקורת) והשליטה בו אינה של הלקוחות של UL (כלומר, היצרנים שמשלמים ל-UL תמורת בדיקות) אלא של מי שמסתמכים על האישורים של UL (למשל חברות ביטוח. מזכיר קצת את הקטע עם הבד"צים: היצרנים מממנים את המנגנון, אבל לא שולטים בו). התפקיד של חבר הנאמנים (באמצעות מבקר הפנים, רואה החשבון והיועץ המשפטי) הוא לוודא שהם ממנים מנהלים שאינם בעלי עניין בלקוחות של UL. היכולת התאורטית של יצרן לקבל אישור UL למוצר לא תקין קטנה יותר מהיכולת של בן של תורמת לאוניברסיטה העברית לקבל תואר למרות שהוא בוק (מכיוון שבאוניברסיטה העברית התורמים יושבים בחבר הנאמנים). ואגב, אם הם לא מאשרים מוצר מסיבה לא עניינית, זו מן הסתם הפרה של ההסכם שהיצרן חתם איתם כשהוא הזמין את הבדיקה. אני לא אומר שמה שאתה אומר לא יכול לקרות ב-UL, אבל אז לפחות UL תחטוף באבו-אבוה (לעומת זאת, מתי בפעם האחרונה הנושא המרכזי בבחירות היה הדחתה של האחראית על המזון במשרד הבריאות?). בניגוד לממשלה, שהמונופול שלה מבוסס על זה שיש לה שוטרים ובתי כלא, המונופול של UL מבוסס על זה שהם טובים במה שהם עושים, וקיומו תלוי בכך. מי שמשלם את המשכורות הוא הנהלת UL. ההכנסות של UL מגיעות מהיצרנים (ברבנות הממשלתית או במכון התקנים הממשלתי, גם היצרנים משלמים וגם כל האזרחים משלמים). |
|
||||
|
||||
כן, אבל מה מונע מ-UL פשוט לא להכנס להסכם עם יצרן מסויים? לא "לא לאשר מוצר מסיבה לא עניינית", אלא פשוט לסרב לעבוד עם יצרן מסוים, בגלל שהוא, נגיד, לא מספיק פטריוטי עבורם, או מנוהל על-ידי הומוסקסואלים, או מרגיז מישהו בדירקטוריון? |
|
||||
|
||||
אני מניח שה-UL יכול, ושגם גופים ממשלתיים (במדינות מערביות טיפוסיות) יכולים ועושים דברים כאלה, בין אם מתוקף החוק או בעקיפה של החוק. אז אפשר לשאול באיזה מקרה זה יותר סביר. לי נראה שבשוקחופשי זה הרבה פחות סביר. אבל זה לא אומר שבזה נגמר הדיון, כי יש עוד דרכים להסתכל על זה ממבחן התוצאה. הבט אחד הוא שכשזה קורה תחת גוף ממשלתי, אתה יכול לבוא בטענות ולומר שזה לא לגיטימי; בגוף פרטי במשטר שוקחופשי, זה חלק מהשיטה ואין למי לבוא בטענות. חזרה למבחן התוצאה, תחת גוף ממשלתי אתה יכול עקרונית לבוא בטענות, אבל לרוב אין לך באמת הרבה מה לעשות, או לכל היותר אתה יכול לגרד טיפה מקצה הקרחון. אבל אולי באמת מה שחשוב להרבה אנשים, ולא הייתי מזלזל בכך, הוא האפשרות העקרונית לטעון "זה לא לגיטימי" כשמישהו עושה משהו רע כזה, יותר מהאפשרות המעשית לתקן. |
|
||||
|
||||
נקודה שנראה לי שמתעלמים ממנה: אפשרי שבמדה מסוימת, המונופול של UL מבוסס פשוט על אינרציה. ייתכן שבמקרה המסוים הזה יש מונופול-אינרציה שיש בו גם יושרה, ובמקומות אחרים שאין בו. |
|
||||
|
||||
אינרציה שמבוססת על אמון היא אינרציה שבירה. אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ), מספיקה כתבת שער בעיתון מרכזי על עוול כזה או אחר כדי לגרום לנזק כלכלי מהסוג שגורם למנהלים לישר את עובדיהם (אילו שנותרו בתפקיד). |
|
||||
|
||||
מענייין בעוד כמה ארצות נכון להגיד "אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ)". או ליתר דיוק: בכמה ארצות האמירה הזו דווקא נכונה. |
|
||||
|
||||
ועל רופאים. |
|
||||
|
||||
הרוקח ההיפותטי שלנו, שגר בסוף העולם עם שלוש משפחות שכנות, לא זוכה למשכורת ממשלתית. אני לא רואה איך הוא חייב למשפחת כהן משהו, כמו למשל טיפול רפואי, יותר משחייבת להם משפחת בראון השכנה. הממשלה רוצה לדאוג להם לטיפול רפואי? מצויין! שיעשו את זה בלי להפריע את שנת הצהריים שלו. |
|
||||
|
||||
הוא חייב משום שהוא בחר לעסוק במקצוע עם הרבה אחריות, שאי אפשר לשלול את שירותיו מאדם כלשהו בגלל גחמה של אחר. |
|
||||
|
||||
אני תמיד שוכח - הטיעון שלך הרגע התבסס על האקסיומה הראשונה או על השניה של המציאות האנושית לפי דובי קננגיסר? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |