בתשובה להאייל האלמוני, 11/09/06 10:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז הגענו למצב שיש תאגיד מסויים, UL, שמחזיק במונופול בשוק על אישור מוצרים. על פיו יישק דבר. עכשיו, למי מראשי התאגיד הזה יש גם עניין בחברה X. לחברה X קמה מתחרה, חברת "איכס". מה מונע מהתאגיד UL להחליט שרירותית לא לאשר את מוצריה של חברת "איכס", פשוט כי אותו מנהל ב-UL מעוניין בכשלונה? אני לא אומר שזה לא יכול לקרות, כמובן, גם ברשות ממשלתית. אבל לפחות אז זה יהיה לא חוקי ואפשר לתבוע את מי שקיבל את ההחלטה. תאגיד UL אינו מחוייב לי או לך לבדוק כל מוצר שמתדפק על דלתו, והתעלמות שרירותית מחברה מסויימת אינה בלתי-לגיטימית עבורו. מצחיק שאתה מוכן להחליף את המונופול הממשלתי הכפוף לחוקים ולאכיפה, במונופול מסחרי שאינו כפוף לשום דבר ואינו מחוייב לך בכלום. מי משלם את משכורותיהם של עובדי UL? האם היצרנים, או הצרכנים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ל-UL יש חבר נאמנים (ואני מנחש שגם ועדת ביקורת) והשליטה בו אינה של הלקוחות של UL (כלומר, היצרנים שמשלמים ל-UL תמורת בדיקות) אלא של מי שמסתמכים על האישורים של UL (למשל חברות ביטוח. מזכיר קצת את הקטע עם הבד"צים: היצרנים מממנים את המנגנון, אבל לא שולטים בו). התפקיד של חבר הנאמנים (באמצעות מבקר הפנים, רואה החשבון והיועץ המשפטי) הוא לוודא שהם ממנים מנהלים שאינם בעלי עניין בלקוחות של UL. היכולת התאורטית של יצרן לקבל אישור UL למוצר לא תקין קטנה יותר מהיכולת של בן של תורמת לאוניברסיטה העברית לקבל תואר למרות שהוא בוק (מכיוון שבאוניברסיטה העברית התורמים יושבים בחבר הנאמנים). ואגב, אם הם לא מאשרים מוצר מסיבה לא עניינית, זו מן הסתם הפרה של ההסכם שהיצרן חתם איתם כשהוא הזמין את הבדיקה. אני לא אומר שמה שאתה אומר לא יכול לקרות ב-UL, אבל אז לפחות UL תחטוף באבו-אבוה (לעומת זאת, מתי בפעם האחרונה הנושא המרכזי בבחירות היה הדחתה של האחראית על המזון במשרד הבריאות?). בניגוד לממשלה, שהמונופול שלה מבוסס על זה שיש לה שוטרים ובתי כלא, המונופול של UL מבוסס על זה שהם טובים במה שהם עושים, וקיומו תלוי בכך. מי שמשלם את המשכורות הוא הנהלת UL. ההכנסות של UL מגיעות מהיצרנים (ברבנות הממשלתית או במכון התקנים הממשלתי, גם היצרנים משלמים וגם כל האזרחים משלמים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה מונע מ-UL פשוט לא להכנס להסכם עם יצרן מסויים? לא "לא לאשר מוצר מסיבה לא עניינית", אלא פשוט לסרב לעבוד עם יצרן מסוים, בגלל שהוא, נגיד, לא מספיק פטריוטי עבורם, או מנוהל על-ידי הומוסקסואלים, או מרגיז מישהו בדירקטוריון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שה-UL יכול, ושגם גופים ממשלתיים (במדינות מערביות טיפוסיות) יכולים ועושים דברים כאלה, בין אם מתוקף החוק או בעקיפה של החוק. אז אפשר לשאול באיזה מקרה זה יותר סביר. לי נראה שבשוקחופשי זה הרבה פחות סביר. אבל זה לא אומר שבזה נגמר הדיון, כי יש עוד דרכים להסתכל על זה ממבחן התוצאה. הבט אחד הוא שכשזה קורה תחת גוף ממשלתי, אתה יכול לבוא בטענות ולומר שזה לא לגיטימי; בגוף פרטי במשטר שוקחופשי, זה חלק מהשיטה ואין למי לבוא בטענות. חזרה למבחן התוצאה, תחת גוף ממשלתי אתה יכול עקרונית לבוא בטענות, אבל לרוב אין לך באמת הרבה מה לעשות, או לכל היותר אתה יכול לגרד טיפה מקצה הקרחון. אבל אולי באמת מה שחשוב להרבה אנשים, ולא הייתי מזלזל בכך, הוא האפשרות העקרונית לטעון "זה לא לגיטימי" כשמישהו עושה משהו רע כזה, יותר מהאפשרות המעשית לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה שנראה לי שמתעלמים ממנה: אפשרי שבמדה מסוימת, המונופול של UL מבוסס פשוט על אינרציה. ייתכן שבמקרה המסוים הזה יש מונופול-אינרציה שיש בו גם יושרה, ובמקומות אחרים שאין בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינרציה שמבוססת על אמון היא אינרציה שבירה. אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ), מספיקה כתבת שער בעיתון מרכזי על עוול כזה או אחר כדי לגרום לנזק כלכלי מהסוג שגורם למנהלים לישר את עובדיהם (אילו שנותרו בתפקיד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענייין בעוד כמה ארצות נכון להגיד "אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ)". או ליתר דיוק: בכמה ארצות האמירה הזו דווקא נכונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |