בתשובה להאייל האלמוני, 06/09/06 20:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נוטה להאמין שגם ארגונים עצמאיים שהיו קמים להכשרת רופאים בלי חקיקה ממשלתית היו מחייבים התחייבות דומה של הרופאים, וחולים היו דורשים תעודות ממוסדות שכאלו לפני שיסכימו לקבל טיפול מרופא מאוניברסיטת גוגל שבאינטרנט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין פציינטים שדורשים מהמוסדות הנ"ל סטנדרטים מסויימים, ומובילים קו (רצוי גם מבחינתי!) כזה ללא כפייה אלימה, לבין ממשלה שמאיימת במאסר על שני תמהוניים שרוצים לשחק באחוז-דיבוק ואיש-קבלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש הבדל: כאשר אין אכיפה של המדינה, יש סיכוי שחלק מהפציינטים יזכו לטיפול לקוי רק בגלל שהם לא משכילים מספיק כדי לבדוק בעצמם אם אוניברסיטת מק-דאק שבטרללולו היא מוסד אקדמי מכובד או המצאה של ד"ר ג'קיל ועמיתו, מר הייד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אולי לא עקרוני, אבל בהחלט מדגדג לי להזכיר את איכות הפיקוח של המדינה שלנו בנושא הזה, דרך אוניברסיטת לטביה. שנית, אני לא רוצה שהמדינה תהיה הבייביסיטר שלי. אם מישהו אחר רוצה - שיתכבד. אבל אל נא תטיל המדינה הגבלים עליי ועל שכניי אחוזי-הדיבוק ויודעי-הקבלה להתעסק בענייננו, תחת הטיעון שהם מגנים על אלו מאיתנו שלא יכולים לדאוג לעצמם, עם-או-בלי לנקוב בשמות. שתפרסם את שמות המוסמכים לדעתה והמפוקחים על ידיה (ידה?), במקום לסגור לכל האחרים את העסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמונעים מאנשים לתת טיפול רפואי כפי אוות נפשם. פשוט אסור להם לקרוא לעצמם רופאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אם אדם יגיד לי "יש לי צרבת, מה כדאי לי לעשות?" ואני אמליץ לו לקחת שתי כפות שמן קיק כל בוקר, אבל אבהיר לו שאני לא רופא ושכדאי לו לפנות לרופא, האם אני עובר על החוק? ומה אם נחליף "צרבת" ב"סרטן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת: פקודת הרופאים קובעת "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה", וכי "עיסוק ברפואה" הוא "בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה". בסיפור שלך אתה לא בודק, לא מאבחן, לא מרפא ולא נותן מרשם, אז אינך עובר על החוק. גם אם תחליף "צרבת" ב"סרטן". ועדיין, כמו שאמרתי בתגובה 411520. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני חושב שצריך לתקן את החוק (או יותר נכון, להחליף את הפקודה בחוק). מתן מרשם זה באמת משהו שלא צריך לאפשר לכל ג'ו שמו לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? ואם אני ממליצה למישהו לחבק עץ ולספר לו את צרותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז צריך להרשות לך לעשות כן. אסור לך לכתוב מרשמים לתרופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוקח מותר לסחור בחומרים מסוכנים אשר המסחר בהם אסור על סתם אדם מן היישוב. המדינה, אגב, לא תתערב בד"כ בין שני תמהונים. היא כן תתערב אם אחד מהם בבירור מרמה את השני וגורם לו נזקים תוך כדי כך או (במקרים מאוד קיצוניים) אם בריאותו של אחוז־הדיבוק נפגעת בצורה משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מתנגד לאיסור שמוטל עליי להחזיק בחומרים בטענה שזה מסכן אותי עצמי. ואם חוששים שארעיל מישהו - אני הרי יכול לעשות את זה עם חומרים אחרים שמרשים לי גם היום להחזיק. הפתרון לא צריך להשתנות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |