בתשובה להאייל האלמוני, 10/09/06 18:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא שאני לא אדע אם אני יכול לסמוך על רשות ההסמכה, שכן היא לא כפופה לכלום. לחרדים יש סמכות רבנית, והם סומכים את ידיהם עליה משום שהם חלק מקהילה. למעשה, עבור כל קהילה חרדית, הסמכות הרבנית היא מעין-שלטונית, ולכן כאשר הרב מסמיך רשות קהילתית למתן כשרות, אנשי הקהילה סומכים עליה. אני, כישראלי חילוני, לא שייך לקהילה מצומצמת כזו שיכולה לתת לי את השירותים להם אני נזקק. הקהילה היחידה שאני שייך לה היא מדינת ישראל, ולכן אני מעוניין, כאזרח, שהמדינה שלי תדאג להסמיך את הרשויות שידאגו שאנשים לא ימכרו לי לוקשים, ושיענשו אם הם כן. כל זה, אי אפשר לעשות אם אין סמכות אכיפה, כפי שאכן אין לרשויות הסמכה לא-רשמיות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. ואני מבין שבעבודות האקדמיות שלך ציטטת רק מאמרים שהתפרסמו בז'ורנאלים שיקבלו אישור ממשלתי. 2. מאיפה בא הקטע הזה של "אין סמכות אכיפה"? אם אני מדפיס מחר על החטיפים שלי את הסמל של "אגודת הסכרת" או איך שהם נקראים (אני מדבר על אגודה שקיימת בישראל ויש מוצרי מזון שנושאים את הסמל שלה), למרות ש: א. החטיפים עשויים סוכר טהור ו/או ב. לא חתמתי על הסכם עם האגודה המתיר לי להשתמש בסמל ו/או ג. הפרתי את ההסכם עם האגודה המתיר לי להשתמש בסמל בכך שלא נתתי לעובדיה לפקח על תהליך הייצור אז אני ביצעתי לפחות עוולה אזרחית וסביר מאד שגם הסתבכתי בפלילים, ואני אשלם על זה גם לממשלה, גם לאגודה, וגם למי שהוניתי. 3. כמו שאתה יודע האבות המייסדים של ארה"ב הסתפקו ב-3 רשויות ושכחו לייסד את הרבנות הראשית של ארה"ב. האם זה אומר שכל ההכשרים שם הם של רבנים מקומיים שמהווים סמכות שלטונית בקהילתם (ובקהילתו של היצרן)? ממש לא. רק שמי שידפיס את הסמל הזה שנראה כמו U או K בתוך עיגול על מוצר שלא קיבל אישור של "איחוד הקהילות" או איך שזה נקרא יאכל אותה בענק. שומרי הכשרות יודעים את זה והם גם מודעים למוניטין (ר' סעיף 1) של האיחוד הנ"ל. כל זה בלי התערבות של הממשלה למעט באכיפת חוזים והגנה על סמלים מסחריים. 4. אה, כן, כדי שלא תחשוב שהשיטה הזו עובדת רק לגבי ענייני מזון או כשרות (שבהם ממילא אין נזק): http://en.wikipedia.org/wiki/Underwriters_Laboratori... אגב, גם הביטוח שמדובר עליו הוא - שומו שמיים - ביטוח פרטי, שהממשלה לא מחייבת אותו לדרוש את סימון ה-UL.
"UL is a private company; in and of itself, the mark does not carry any legal weight beyond that of any other trademark. ... In practice, however, it may be extremely difficult to sell certain types of products without UL listing; large distributors may be unwilling to buy a product without it, or the use of unlisted equipment may invalidate insurance coverage." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב ושוב ושוב אתה נותן דוגמאות של אנשי מקצוע שצורכים מוצרים כלשהם עם אישורים שמוכרים לבעלי המקצוע - כך אקדמאים שצורכים מאמרים בכתבי עת שמפוקחים ע"י הקהילה המדעית, כך יצרנים ומפיצים שנעזרים בארגון על אחד. אבל אני מדבר איתך על צרכנים, אנשים שאין להם זמן לבדוק בציציות של כל מיני ארגונים. הם לא יודעים אם העמותה נגד מחלות לב זה ארגון רציני שכדאי להתייחס להמלצות שלו, או ארגון קש שהקימה העמותה לקידום הקלוריה. יש להם ארגון אחד שהם יכולים לסמוך עליו: המדינה. את הארגון הזה הם הסמיכו לפקח על מה שנותנים להם, שלא מרמים אותם ושלא מרעילים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אנשי מקצוע? חולה סוכרת הופך לאיש-מקצוע? מי שקונה מאוורר ובמקום - בישראל - לבדוק שיש לו תו מכון התקנים בודק - בארה"ב - שיש לו סימן UL הוא מקצוען-מאווררים? ל-UL יש מוניטין שאפשר לסמוך עליו; לממשלה יש את ההצלחה עם רמדיה. ממילא לא התנגדתי לזה שהממשלה תמשיך לחלק תעודות ומי שבוטח בה ימשיך לסמוך עליה. אז כל מה שההמונים הנבערים (שלדעתי אתה רק מדמיין אותם) צריכים לעשות זה להמשיך לשים את מבטחם בניצן-קלוסקי או איך שקוראים לאחראית על המזון בממשלה. מי שלא יודע אם העמותה נגד מחלות לב זה ארגון רציני, קופת החולים שלו או חברת הביטוח שלו כבר תדאג להגיד לו (בשוק הביטוח וביטוח הבריאות יש אולטרה רגולציה אבל אתה יכול לדמיין שגם עם הרבה פחות רגולציה, אם אתה בוחר בקופת חולים שקיימת כבר 20 שנה ויש לה מאות אלפי מבוטחים, זה סימן טוב שאפשר לקחת את ההמלצות שלה ברצינות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולה סכרת יש יותר סיכוי שידע דברים חשובים על מוצרים לחולי סכרת מאשר סתם אדם שמן ידע על מוצרים דיאטטיים. אינני מדמיין את ההמונים הנבערים - אני נמנה עליהם. בחודשים האחרונים אני ביצעתי רכישות רבות עבור בני החדש, ותאמין לי שאין לי מושג אם מה שקניתי בטוח או לא. אין לי ברירה אלא לשים את מבטחי במוסדות הממשלתיים שבודקים את המוצרים שמוכרים לי, ומפקחים על האנשים שמוכרים לי אותם, כדי לדעת שבני בטוח. וזו עוד קנייה גדולה. מה עם הרכישות הקטנות יותר? האם כל פעם שאלך למסעדה אני צריך לעשות סיור במטבח שלהם, או שעדיף שאדע שיש בדיקות תברואה סדירות שם מטעם משרד הבריאות? כשאני רוכש דלק, אני מקפיד לבדוק שקיימת מדבקה המאשרת שהמשאבה נבדקה והיא תקינה. אם לא היה פיקוח ממשלתי, והייתי מגיע לתחנה שם יש מדבקה של ארגון חדש שאני לא מכיר - האם לדעתך הייתי צריך להמשיך לחפש תחנה עם מדבקה שאני כן מזהה, או לקחת סיכון ואחרי זה כשאגיע הביתה, לבדוק באינטרנט מה אומרים בפורומים על "הועד לבדיקת משאבות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היית משתייך להמון הנבער בארה"ב? סביר שעדיין היית יוצא מהחנות רק עם מוצרים עם סימון ה-UL. פשוט בזכות המוניטין הטובים של התאגיד הזה, אין ביקוש למוצרים שהוא לא מאשר, וממילא לא תמצא אותם בחנות עם מוניטין סבירים ומיצרן ותיק. כן, לך ל"טיב טעם" עם תעודת משרד הבריאות שלהם, למה לא. תהנה. אם זה היה ארגון חדש שאתה לא מכיר (במקרה כזה סביר שזו הייתה גם חברת דלק חדשה שאתה לא מכיר, נכון?) אז הייתי מצפה ממך לדעת שזו קנייה שכרוכה בסיכון (נגיד, כמו שלקבל המחאה אישית ממישהו לא מוכר כרוכה בסיכון, אבל לקבל מאותו מישהו צ'ק בנקאי של "בנק פוחצ'לסקי בע"מ" זה בטוח. אה, סליחה, בעצם אתה הרי בחיים לא שמעת על "בנק פוחצ'לסקי בע"מ", אין לו שום מוניטין מבחינתך, אבל על צ'ק בנקאי של "בנק לאומי לישראל בע"מ" אתה תסתכל אחרת). כמו שראית, בפועל, עסקים כאלה שלא משיגים אישור מגוף בעל מוניטין, או שהם לא מתקיימים בכלל (למשל כי חברות הליסינג לא יסכימו שהציים שלהן יתדלקו אצלם), או שהם צריכים לפצות אותך על הסיכון (למשל ע"י מחירים זולים, שמסמנים אותם בשוק כ"זול אבל לא בטוח". עכשיו אולי תגיד שאתה לא יודע אם התחנה שנכנסת אליה היא זולה ותשאל אם אתה צריך לבדוק מחירים באינטרנט, ונגיע לזה שצריך לאכוף מחירי מקסימום כי כל הסיפור על "השוק" הוא אגדה קאפוטליסטית). כשאתה קונה מכונית - אתה לא מוסכניק, נכון? - אתה סומך רק על העובדה שהממשלה שלך אישרה למכור את המכונית הזו בישראל, או שאתה מסתכל על כוכבי הבטיחות של EuroNCAP? (ואני מודע לכך שממשלות - לא שלך - תומכות בתכנית הזו, אבל למיטב ידיעתי אין לדירוגים האלה מעמד חוקי מחייב כלשהו גם באותן מדינות. תרצה תקנה לא תרצה לא תקנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הגענו למצב שיש תאגיד מסויים, UL, שמחזיק במונופול בשוק על אישור מוצרים. על פיו יישק דבר. עכשיו, למי מראשי התאגיד הזה יש גם עניין בחברה X. לחברה X קמה מתחרה, חברת "איכס". מה מונע מהתאגיד UL להחליט שרירותית לא לאשר את מוצריה של חברת "איכס", פשוט כי אותו מנהל ב-UL מעוניין בכשלונה? אני לא אומר שזה לא יכול לקרות, כמובן, גם ברשות ממשלתית. אבל לפחות אז זה יהיה לא חוקי ואפשר לתבוע את מי שקיבל את ההחלטה. תאגיד UL אינו מחוייב לי או לך לבדוק כל מוצר שמתדפק על דלתו, והתעלמות שרירותית מחברה מסויימת אינה בלתי-לגיטימית עבורו. מצחיק שאתה מוכן להחליף את המונופול הממשלתי הכפוף לחוקים ולאכיפה, במונופול מסחרי שאינו כפוף לשום דבר ואינו מחוייב לך בכלום. מי משלם את משכורותיהם של עובדי UL? האם היצרנים, או הצרכנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל-UL יש חבר נאמנים (ואני מנחש שגם ועדת ביקורת) והשליטה בו אינה של הלקוחות של UL (כלומר, היצרנים שמשלמים ל-UL תמורת בדיקות) אלא של מי שמסתמכים על האישורים של UL (למשל חברות ביטוח. מזכיר קצת את הקטע עם הבד"צים: היצרנים מממנים את המנגנון, אבל לא שולטים בו). התפקיד של חבר הנאמנים (באמצעות מבקר הפנים, רואה החשבון והיועץ המשפטי) הוא לוודא שהם ממנים מנהלים שאינם בעלי עניין בלקוחות של UL. היכולת התאורטית של יצרן לקבל אישור UL למוצר לא תקין קטנה יותר מהיכולת של בן של תורמת לאוניברסיטה העברית לקבל תואר למרות שהוא בוק (מכיוון שבאוניברסיטה העברית התורמים יושבים בחבר הנאמנים). ואגב, אם הם לא מאשרים מוצר מסיבה לא עניינית, זו מן הסתם הפרה של ההסכם שהיצרן חתם איתם כשהוא הזמין את הבדיקה. אני לא אומר שמה שאתה אומר לא יכול לקרות ב-UL, אבל אז לפחות UL תחטוף באבו-אבוה (לעומת זאת, מתי בפעם האחרונה הנושא המרכזי בבחירות היה הדחתה של האחראית על המזון במשרד הבריאות?). בניגוד לממשלה, שהמונופול שלה מבוסס על זה שיש לה שוטרים ובתי כלא, המונופול של UL מבוסס על זה שהם טובים במה שהם עושים, וקיומו תלוי בכך. מי שמשלם את המשכורות הוא הנהלת UL. ההכנסות של UL מגיעות מהיצרנים (ברבנות הממשלתית או במכון התקנים הממשלתי, גם היצרנים משלמים וגם כל האזרחים משלמים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מה מונע מ-UL פשוט לא להכנס להסכם עם יצרן מסויים? לא "לא לאשר מוצר מסיבה לא עניינית", אלא פשוט לסרב לעבוד עם יצרן מסוים, בגלל שהוא, נגיד, לא מספיק פטריוטי עבורם, או מנוהל על-ידי הומוסקסואלים, או מרגיז מישהו בדירקטוריון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שה-UL יכול, ושגם גופים ממשלתיים (במדינות מערביות טיפוסיות) יכולים ועושים דברים כאלה, בין אם מתוקף החוק או בעקיפה של החוק. אז אפשר לשאול באיזה מקרה זה יותר סביר. לי נראה שבשוקחופשי זה הרבה פחות סביר. אבל זה לא אומר שבזה נגמר הדיון, כי יש עוד דרכים להסתכל על זה ממבחן התוצאה. הבט אחד הוא שכשזה קורה תחת גוף ממשלתי, אתה יכול לבוא בטענות ולומר שזה לא לגיטימי; בגוף פרטי במשטר שוקחופשי, זה חלק מהשיטה ואין למי לבוא בטענות. חזרה למבחן התוצאה, תחת גוף ממשלתי אתה יכול עקרונית לבוא בטענות, אבל לרוב אין לך באמת הרבה מה לעשות, או לכל היותר אתה יכול לגרד טיפה מקצה הקרחון. אבל אולי באמת מה שחשוב להרבה אנשים, ולא הייתי מזלזל בכך, הוא האפשרות העקרונית לטעון "זה לא לגיטימי" כשמישהו עושה משהו רע כזה, יותר מהאפשרות המעשית לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה שנראה לי שמתעלמים ממנה: אפשרי שבמדה מסוימת, המונופול של UL מבוסס פשוט על אינרציה. ייתכן שבמקרה המסוים הזה יש מונופול-אינרציה שיש בו גם יושרה, ובמקומות אחרים שאין בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינרציה שמבוססת על אמון היא אינרציה שבירה. אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ), מספיקה כתבת שער בעיתון מרכזי על עוול כזה או אחר כדי לגרום לנזק כלכלי מהסוג שגורם למנהלים לישר את עובדיהם (אילו שנותרו בתפקיד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענייין בעוד כמה ארצות נכון להגיד "אמון קשה מאוד לרכוש וקל מאוד לאבד (אולי חוץ מבארץ)". או ליתר דיוק: בכמה ארצות האמירה הזו דווקא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל רופאים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |