 |
אני חושב שראוי כחברה להגן לא רק על חרותו של אדם לעשות מה שבא לו, אלא גם לדאוג שאחרים לא ימנעו ממנו לעשות מה שבא לו בגלל שהם חושבים שאסור לו לעשות את זה. אני גם מאמין שיחד עם הזכות לחופש העיסוק, באות גם חובות מסוימות שנובעות מאופי העיסוק שנבחר. למשל, אני לא מאמין שאתה רשאי לעבוד כרופא ואז לא להסכים לקבל חולים מסויימים כי אתה לא אוהב אותם. זה לא הוגן כלפיהם, וזה פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המצב הזה עוד מחמיר אם מדובר בשירות שקשה או בלתי אפשרי לקבל מבעל מקצוע אחר - להלן, אם מדובר בבעל המקצוע הפעיל היחיד באזור. מכיוון שאנחנו לא חיים בעולם מושלם שבו כל אדם יכול להפוך בן רגע לרופא כפר חלופי, מן הראוי להגן על האזרחים מפני שרירות ליבם של אנשים שנמצאים בעמדות מפתח, כגון נותני שירות מסויימים.
מכיוון שבכל זאת חירותם של העוסקים במלאכה חשובה לי, אני גם מקבל שצריך לקבוע קו כלשהו שמעבר לו אין לכפות - גם לגבי אופי הפעולות הנכפות על בעלי מקצוע, וגם על סוגי בעלי המקצוע עליהם מופעלת הכפייה. למשל, אין סיבה לכפות דבר על מי שנותן שירותים שאינם חיוניים לבריאותו ושלומו של האזרח.
אנחנו כנראה לא מדברים באותה שפה. השפה שלך היא אידיאלית, באיזה עולם מושלם עם אנשים רציונליים ואושר קוסמי אינסופי. אני מדבר בשפה ארצית, על אנשים שחלקם מטומטמים, חלקם סתם לא יודעים דברים שהם היו צריכים לדעת, ומחלקם הסתירו מידע, עולם שיש בו רמאים, גזענים וסתם חלאות.
אולי לא הבנתי את דבריך, אבל לדידך, אם אני שוכן בכפר שבו הרוקח היחיד לא מוכן למכור לי תרופות כי הוא שונא את אמא שלי, ואם אין לי מספיק ממון או כח כדי לנסוע לרוקח הקרוב ביותר אחריו, שנמצא מאתיים קילומטרים מכאן, או כדי לפתוח בית מרקחת מתחרה, אז הלך עלי. באותו אופן, אם אין לי מספיק כח כדי לשרוד, אני אמות. אם יש לי - אני אחיה. זה העולם המושלם שלך.
צריך לזכור שהעולם של ג'ון סטיוארט מיל נבדל מעולמו של תומס הובס רק בדבר אחד: טוב ליבם המולד של בני האדם. סלח לי אם בסוגיה הזו אני אטה יותר לכיוון דעתו של האחרון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש