 |
|
 |
||
|
||||
 |
להלן הצעה לבדיקה מידת הביסוס של הגרפולוגיה, באופן שאני מקווה שיהיה מקובל גם על גרפולוגים. אשמח אם הגרפולוגים והמדענים שבקהל יביעו את דעתם על הרעיון. הרעיון עצמו פשוט - ולמעשה הכיוון כבר הובע ע"י אחרים בדיון. 1. לערוך רשימה של מאפייני אישיות שאפשר לאתר, ע"פ הגרפולוגיה, מתוך הכתב, ומהם הסימנים המעידים על כל מאפיין. למשל: גימ"ל נמוכה מעידה על נטייה גזענית (עם הגדרה מדוייקת של "נמוכה", כמובן), כתב צפוף (הגדרה מדוייקת...) מעיד על הקטנת-ראש, צד"י זהה לדל"ד מעידה על טפשות, וכן הלאה וכן הלאה. 2. לארגן כמה קבוצות של נבחנים, שיהיו מורכבים מעובדים, מחפשי עבודה, וסטודנטים. היכן שלא ציינתי את הרכב האוכלוסיה, כל שלושת הסוגים יהיו חברים בקבוצה. אלו הן כמובן הצעות בלבד, אפשר לחשוב על קבוצות אחרות: א. יתבקשו להעתיק טקסט נתון ומוכר מדפוס לכתב ידם (נניח, מגילת העצמאות). יאמר להם שהטקסט ישמש לניסוי מדעי, אך מהות הניסוי לא תפורט. ב. יתבקשו לכתוב בכתב-ידם יצירה ספרותית (סיפור, נניח), עם דגש על מקוריות. יאמר להם שהטקסט ישמש לניסוי מדעי, אך מהות הניסוי לא תפורט. ג. עובדים שיתבקשו לכתוב בכתב-ידם את קורות חייהם. ימסר להם שהטקסט ישמש לבדיקה מדעית של הגרפולוגיה. ד. מחפשי עבודה שיתבקשו לכתוב בכתב-ידם את קורות חייהם. ימסר להם שהטקסט ישמש לבדיקה גרפולוגית של האישיות שלהם. ה. סטודנטים שיתבקשו למסור את סיכומי ההרצאה האחרונה שכתבו (מיד לאחר ההרצאה, מהסיבה שתפורט בהמשך). זאת, מבלי שימסר להם בתחילת ההרצאה כי הסיכום ימסר לבדיקה כלשהי. ו. קבוצת ביקורת: גרפולוגים (שלא ישתתפו בשלבים אחרים של הניסוי), שיתבקשו לזייף/לחקות את כתב היד של אדם העונה על תנאי האישיות הבאים: רגוע, אמין, פזיז, וכו' (רשימת תכונות עקבית ומלאה שתתאר אדם כלשהו; כל התכונות תהינה כאלה המופיעות ברשימת מאפייני האישיות מסעיף 1). הכתיבה תתבצע תמיד תחת השגחה כדי לוודא (בעיקר עבור קבוצה ד') שהנבחנים לא מבקשים מאחר לכתוב את הטקסט עבורם. 3. כל חברי כל הקבוצות לעיל, מלבד קבוצת הביקורת, יתבקשו *לאחר* איסוף כתב-היד, לדרג את רמתם האישית עבור כל אחד ממאפייני האישיות מסעיף 1, בסולם של 1 עד 5. 4. עבור כל אחד מהמשתתפים, מלבד קבוצת הביקורת, יתושאלו לפחות 3 מכרים (עדיף עמיתים לעבודה, במידת האפשר) שידרגו את רמתם האישית עבור כל אחד ממאפייני האישיות האמורים, שוב בסולם של 1 עד 5. עבור כל משתתף, נקבע את רמת ההתאמה שלו לכל מאפיין אישיות (גזען, שוביניסט, נדיב, וכו') ע"פ ממוצע הדירוג העצמי + דירוג המכרים שלו (הדירוג העצמי יהיה שווה לדירוג של כל אחד מהמכרים, כלומר, לכל היותר רבע מהמשקל המשוקלל). במידה של סטיית תקן גבוהה (אדם שאין הסכמה לגבי מידת האדיבות שלו, למשל) ניתן לשקול לפסול את אותו נבחן. 5. כתבי היד ינותחו ע"י גרפולוגים; לגרפולוגים המנתחים לא תהיה דרך לדעת מה מאפייני האישיות של בעל כתב-היד המאובחן. הם לא יתבקשו למלא טקסט חופשי אלא לדרג כל אחת מהתכונות על אותו סולם. (סעיף זה ישמש (א) לבדיקת איכות הדירוג הגרפולוגי, ובהשוואה עם הסעיף הבא, (ב) לבדיקת הקשר בין הבדיקה הגרפולוגית לבין הגרפולוגיה כמדע). 6. גרפיקאים, שאינם גרפולוגים, ואינם מכירים את הדירוג שתואר בסעיף 1, ידרגו כל כתב-יד ע"פ המאפיינים הגרפיים שלו (גימ"ל נמוכה, כתב צפוף, וכו'). כל כתב-יד ידורג ע"י 4 גרפיקאים לפחות; הדירוג יעשה ע"פ ממוצע, מקרים עם סטיית תקן גבוהה מדי ינופו. ע"פ תוצאות דירוג זה ניתן יהיה (א) לאתר אם יש קשר מובהק בין מאפייני כתב כלשהם לתכונות כלשהן; (ב) לדעת אם קשר זה הוא הקשר שעליו מצביעים הגרפולוגים (כלומר, יתכן ובאמת ניתן ללמוד על תכונות אופי מכתב יד, אבל לגרפולוגים אין מושג על מה הם מדברים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
:-) הנקודה היא שאף אחד מהניסויים שמתוארים במאמר אינו פועל ע"פ קווים הדומים לאלה - הם לא בודקים את הגרפולוגיה, אלא את כישוריהם של הגרפולוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן אולי הגברת קורן נהנית להשוות את עצמה למצבו של גלילאו אך לא להשוות את הגרפולוגיה לאסטרונומיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל שלום, בסעיפים א'-ה' אתה מתאר תנאי ביצוע מסויימים הכוללים אי-מתן חלקי אינפורמציה למשתתפים בניסוי ("מהות הניסוי לא תפורט", וכדומה). האין הדבר מעורר בעיה חוקית כלשהי? (השאלה מופנית לא רק לטל אלא גם לאליהו ולכל מי שיכול לתרום מן הידע שלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הנבדק עושה זאת מרצונו החופשי ונמסר לו כל הפרטים הרלוונטים לגבי השימוש במידע שהוא מוסר 1 אני לא רואה, באופן עקרוני2, בעיה כלשהיא . 1 הכוונה אם ניקח את הדוגמא של טל, גם אם לא מוסרים לו איזה בדיקה פרטנית יעשו לטקסט, את הפרטים, בין היתר, הבאים: אנונימיות כלפי הבודקים - כן / לא ; שמירת פרטיות המידע שנמסר; שימוש רק לצורך המחקר וכיוצא באלה. 2 כל מקרה לגופו, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אבל אינני רואה כיצד ניתן להגדיר אחרת את "הצעת המחקר" שלך. תגיד, האם גם בפיזיקה היית בכזאת קלות מציע הצעת מחקר בתחום שאינך מבין בו דבר וחצי דבר, בלי אפילו לחוש צורך לרכוש מידע מינימלי בתחום? התיאור שלך מעורר את הרושם שאין לך צל של מושג איך בכלל אבחון גרפולוגי מתבצע. אז לתשומת ליבך, קביעת מאפייני אישיות בגרפולוגיה המודרנית נעשית באמצעות קריטריונים מופשטים כמו הרמוניה, שטף, איזון, ארגון, עקיבות, מהירות, ריתמוס, התפשטות במרחב וכדו', מאפיינים שדורשים מיומנות ונסיון רב כדי לאבחנם. חלק גדול מן האבחון מבוסס לא על "רכיבים גרפיים" אלא על בחינה דינמית של התנועתיות ואופן ביצוע הכתיבה, מידת השליטה על האימפולסים, מידת הספונטיות והגמישות של תנועות הכתיבה וכדומה. גם כשההתייחסות היא לרכיבים הגרפיים, המדובר באפיונים מופשטים של העיצוב כמו מידת החריגה מן התקן, מידת היחודיות של העיצוב, עצמאות הצורה, מקוריות, קריאות, דיוק, ענייניות, בשלות, אסתטיות, גיוון, אחידות וכדו'. מעבר לכך, מאפייני אישיות אינם נקבעות ע"י ידי קריטריונים בודדים, ויש צורך בבחינה מקיפה של יחסי הגומלין בין הקריטריונים השונים על מנת להגיע למסקנות. זהו תהליך מורכב למדי,ששום גרפיקאי לא יוכל לבצעו במידה סבירה של הצלחה, כשם שאף גרפולוג לא יוכל "לזייף" כתב שיתאים לתכונות שאינן שלו. למרבה הצער, גם תפישת האישיות שלך תקועה איפה שהוא במאה התשע עשרה. גזען? שוביניסט? נדיב? האם גזענות היא בכלל תכונת אופי, או שמא מדובר כאן בפיצוי על רגשי נחיתות בדרך של הנמכת האחר (אדלר) בשילוב עם רקע חברתי שמרני ביותר. והאם הנדיב הוא אכן נדיב, או אולי פשוט רוצה לזכות למעמד חברתי, לקנות חברים בכסף, להתפאר בעושרו, לבזבז ללא אבחנה? אולי לא שמעת, אבל מאז המאה התשע צמח לו מדע חדש ששמו פסיכולוגיה, וששינה לבלי הכר את אופן ההתבוננותת שלנו על האישיות, והפנה את תשומת ליבנו לפער בין התכונות החבויות עמוק בתוכנו לבין אופן הביטוי החיצוני שלהם. מה זאת למשל טפשות? אם נשאל את חבריך (רצוי לעבודה), הם ידעו לספר כמה אתה אינטליגנטי ונבון. אבל כאשר אני קורא את "הצעת המחקר" המסורבלת והמבולבלת שלך (למה יצירה ספרותית לכל הרוחות? ולמה סיכום של הרצאה דווקא?) הרושם המתקבל הוא קצת שונה. האם זו טפשות? חוסר אינטליגנציה? אולי סתם חוסר ידע או חוסר בשלות? ואיך נקבע איזו נקודת מבט אובייקטיבית יותר? ואיך ניצור אחידות בסקלת ההערכות של מעריכים שונים? הגיע הזמן לקצת יותר רצינות ולקצת יותר הבנה בתחום אותו באים "לחקור" בצורה מקצועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שיש לך הצעה משלך לניסוי? התוכל לפרט (בקווים כללים) למען הכמהים לקצת יותר רצינות והבנה בתחום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוים ראשונים להצעה שכזאת תוכל לקרוא במאמר שלי בתפוז, שכבר הובא כאן: דיון והצעות בנושא של פרופ' ברוך נבו, מן המחלקה לפסיכולוגיה באוני' חיפה, תוכל למצוא גם בקובץ שבעריכתו שנקרא "scientific aspects of graphology". הצעה מפורטת, שתצליח להתגבר על הבעיות המורכבות כל כך שבעריכת מחקר שכזה, דורשת שיתוף פעולה בין מומחים שונים ותהליך ממושך למדי של בדיקה והזנה חוזרת. במידה ויעלה בידי לפתח הצעה שכזאת, זה יהיה במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, ולא בדיון חובבני באתר אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים בפורום זה כבר הסכימו שגרפולוגיה *יכולה* אולי להיות מדע. האם יש לך ביסוס לכך שגרפולוגיה היא כבר מדע? מה מבדיל אותה מאסטרולוגיה, מן הבחינה המדעית, *היום*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי אותך אתה מציע לבחון כתב יד של אלפי נבדקים ולהשוות לחוות דעת של מכרים קרובים של הנבדקים. ההצעה שלך לא שונה מהותית מזו של טל ובוודאי לא במידה שמצדיקה את הגישה המתנשאת. בכל אופן, למה זה מפתיע אותך שההצעה שלך, שלטענתך תשמש אותך לדוקטורט היא מדוייקת ממה שטל שלף מהמקלדת במספר שעות? ההבדל העיקרי בין שתי ההצעות היא שבהצעה שלך אין דרך לבצע עיוורון כפול . אם כבר, זה חיסרון בהצעה שלך. כמו כן, האם תוכל להבהיר את הפסקה הבאה שלקוחה מהלינק: <QUOTE> תהליך של ניפוי נדרש גם באשר לגרפולוגים המשתתפים במחקר. יש להתחיל עם מספר גדול של גרפולוגים, ולהשאיר בסופו של דבר רק את אלה שהגיעו לתוצאות הטובות ביותר. רק כך ניתן להבטיח שגרפולוגים חסרי הכשרה או כישורים מתאימים (גם אם הם מופיעים בטלויזיה) לא יטו את תוצאות המחקר. ניתן כמובן גם לבדוק את רמת הגרפולוגיים המצויים בשוק, אבל זה כבר עניין למחקר אחר. למותר לציין, שגם אמצעי זהירות אלמנטרי זה לא ננקט מעולם בשום מחקר<UNQUOTE> כמובן רק אם ההסבר אינו פוגע בדוקטורט שלך? השאלה שמטרידה אותי זה איך בדיוק יתבצע הניפוי? על בסיס הנבדקים המקוריים או על בסיס קבוצת ביקורת אחרת?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט מזכיר לי כמה ניסויים פאראפסיכולוגיים שנעשו בשנים עברו. לוקחים מדגם אקראי, ונותנים לכולם לעבור איזו מן בחינה. משם לוקחים את הטובים ביותר, ונותנים לכולם לעבור את אותה הבחינה שוב. (בבחינה יש אלמנט אקראי, כך שיש משמעות לביצועה שוב ושוב, ובפרט אין דרך של ממש ''להתכונן'' אליה) לאחר כמה שלבי ניפוי, קיבלו אנשים עם יכולות מדהימות. כמובן, שעם השלבים, האנשים האלה הצליחו פחות ופחות, אז הניסיונאים התחילו לדבר על אלמנט של התעייפות, וכן הלאה. כמובן, שאת היכולות שלהם מדדו באופן קומולטיבי, כלומר, מדדו הצלחות לעומת כשלונות מאז תחילת הניסוי, ולא עבור כל סדרה מחדש. מסתבר שאף אחד לא סיפר לחבר'ה האלה על משפט המספרים הגדולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם לעשות כסף מהשיטה הזו: יש חברות השולחות בדואר אלקטרוני תחזיות כלכליות למספר עצום של אנשים. חצי מקבלים תחזית מסוימת (נניח, מניה X תעלה מחר), וחצי מקבלים את היפוכה (תרד). בשלב הבא, חוזרים על אותו תהליך רק לאלה שקבלו תחזית שהתגלתה כנכונה, וכך הלאה במשך מספר ימים. לנותרים בסוף התהליך נוצר כמובן רושם חיובי ביותר על כישורי החיזוי של החברות הנ"ל, ואז הם מקבלים הצעה לקנות (בתשלום) את שירותי החיזוי של החברה באופן קבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושים לב לציטוט הבא הלקוח מאותו מאמר של מר לנדאו: "מעבר לרמיה שיש בכך שמצטטים מחקרים באופן סלקטיבי, חשוב לציין שהמחקרים התומכים בתקיפות הגרפולוגיה חשובים לעין ערוך מאלה השוללים זאת". וגם כאן נותן מר לנדאו "תירוצים" לכשלון באותם מחקרים 1 בסגנון, גרפולוגים לא מיומנים, מתודות מחקר מוטעות וסיבות אחרות,אשר לטנתו הוא מתייחס בהמשך המאמר. בהמשך הוא מציין, כי יש לקחת רק כאלה שחוות הדעת של כל המעריכים תואמות (מיעוט הנבדקים לטענתו) וכן רק גרפולוגים שזכו לתוצאה הטובה ביותר (צוטט בתגובה 140569). כמובן שבמאמר אין כל מילה מדוע מטודות המחקרים שבהם נכשלה הוכחת התקפות לא הייתה נכונה. מצד שני יש לפחות ניסיון כנה (אם כי יהיר במידת מה) מצדו של מר לנדאו לשכנע בתקפות הגרפולוגיה. מצד שלישי, לאור דבריה של עמיתתו הגב' חנה - ואף על פי כן נוע תנוע - קורן בתגובה 140424: עוד תגובה שתיים והוא מסתכן ב"שריצה" באייל והפיכה, ח"ו, לחלק מאותם "גרפומנים המתיחסים כאן אליכם כאל רפי שכל... 2". ___________ 1 על פי אותו מאמר נעשו "אלפי" מחקרים. אין צורך לציין, כי כותב המאמר נמנע מלציין מה היחס בין אותם מחקרים שנותנים תוקף לגרפולוגיה לבין היתר. 2 שלוש הנקודות במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להיות דיפלומטי וזהיר כדי לא להבריח אותו ואתה, כמו פיל בחנות חרסינה. מכיוון שאת הפסקה היה אפשר לפרש גם בצורה יותר פוזיטיבית- לעשות בדיקות מקדימות כדי לנפות גרפולוגים לא מקצועיים (דבר שהוא סביר לגמרי) ראוי לשמוע למה הוא התכוון. אחר כך תוכל לתקוף כרצונך וגם אני אהנה להיות סרקסטי אם יש צורך בכך. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה שגם מאמין [קיצוני?] בגרפולוגיה יודע לתכנן ניסוי עם ביקורות וכו. מה שניסיתי לברר הוא האם כך באמת המצב אצל מר לנדאו. מי יודע, אולי עדיף שמאמין יתכנן ויבצע את הניסוי הקריטי כדי שלא ילעיזו. ובאוף טופיק מסוים, ב WIRED לפני כמה חודשים 1 הופיעה כתבה על רופאה שביצעה נסיונות לבדוק האם תפילה עוזרת נגד איידס וסרטן. אני לא רוצה לקלקל את הסיפור שכתוב כמו סיפור מתח, אבל חלק מעורכי המחקר משנים את דעתם תוך כדי הניסוי. 1 פעם שניה שאני מצטט מWIRED תוך שבועיים. אולי זה זמן לעבור לפלייבוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני ידוע כאגרסיבי מטבעי (לפחות לאלה המכירים אותי באופן אינטימי), אבל זו כלל לא הייתה הכוונה. דובר באנקדוטה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם אסטרולוג היה יכול לנסח תשובה כמעט זהה לחלוטין לזו שלך (רק מחליפים את רשימת המושגים המעורפלים ברשימה מתחום האסטרולוגיה)? אם לא, מדוע? אם כן, האם זה לא אומר לנו משהו על הגרפולוגים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קביעת מאפיני אישיות בגרפולוגיה המודרנית נעשית באמצעות קריטריונים מופשטים כמו הרמוניה, שטף, איזון..." מר לנדאו, בתגובה 140455 לטל, הזכרתי את השם פופר, ולא בכדי, משום שאני מושכנע שאתה מזהה אותו. אתה ועמיתותיך משוכנעים בתקפותה המדעית של הגרפולוגיה, והשאלה היא אם מעבר להתקפות השנונות שלך על טל (שהוא בעל נסיון וידע בתחום החישוביות), האם אתה יכלו להראות לנו כיצד מתיישב הציטוט לעיל מדבריך עם "כללי התיחום" של פופר? לחילופין, אם אתה לא מסכים לכללים הללו, אולי תוכל לאמר מדוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרל פופר הוא זה שטען שהפסיכונאליזה אינה מדע, כיוון שאינה ניתנת להפרכה. ובכל זאת, אינני שומע שאתה וחבריך מעלים את אותם טענות שהצגתם כלפי הגרפולוגיה - גם כלפי הפסיכולוגיה הקלינית (טענתו של פופר תקיפה גם לגבי זרמים פסיכולוגיים אחרים). האם תציעו למשל לאסור טיפול פסיכולוגי בחוק, או לאסור את השימוש המטעה בתואר של "פסיכולוג קליני"? אין לי כוונה להיכנס כאן לשאלה מתחום הפילוסופיה של המדע (ישנם תפישות נוספות מלבד זו של פופר, למשל - תומס קון), אבל לגמרי לא ברור לי מה עניינו של קרל פופר לדיון שלנו. הרינו אף אחד מאיתנו אינו טוען שגרפולוגיה אינה ניתנת לבדיקה של תקיפות (במלים אחרות - להפרכה), כל הדיון הוא באיזה אופן מחקר כזה צריך להתבצע. מה שנסיתי הוא להצביע על המורכבות הרבה של מחקר מסוג כזה, ועל כך שנדרש מאמץ מחקרי רב וממושך על מנת להתמודד באופן רציני ומקצועי עם בעיות אלו. הבעיה היא, שמחקר רציני (בניגוד למחקרון סטודנטיאלי) דורש משאבים כספיים ושיתוף פעולה בין מומחים מתחומים שונים. בעוד שבנושאים כמו בדיקת היעילות של תרופות חדשות, שם יש גורמים כלכליים רבי עוצמה שמוכנים לממן את עלויות המחקר, העניין הציבורי והכלכלי בתחום הגרפולוגיה אינו מספיק ככל הנראה כדי להשיג מימון שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצרה עם הגורמים הכלכליים רבי העוצמה האלה, שקשה יהיה להאמין לאמיתות המסקנות שלהם, כפי שיפורסמו ע''י גופים הנהנים מחסותה של אותה עוצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאם טענות הגרפולוגים נכונות, אז הרבה חברות יוכלו לחסוך סכומי עתק, אם ימיינו עובדים בעזרת גרפולוגים. זה נראה מניע כלכלי מספיק בשביל לממן מחקר בגרפולוגיה (שהוא הרבה יותר זול מאשר פיתוח ומחקר של תרופות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולה מדבריך שיש בעיה לעשות מחקר רציני בשאלת תקפות הגרפולוגיה בגלל עלויות המחקר. הטענה נשמעת לי מופרכת מיסודה. גודל השוק לגיוס כוח עבודה הוא עצום, חברות כוח אדם לבדן עושות הון מהשוק הזה. כלומר, כסף רב מתגלגל בעניין, ואיפה שיש כסף בסדרי גודל כאלה ניתן לגייס גם כסף למחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, 1. האם פסיכואנליזה זה אותו הדבר כמו פסיכולוגיה קלינית? אם כן, האם אתה מוכן להסביר ואם לא, מדוע כרכת את שתיהן באותו משפט? 2. ואם יתקפו מגיבים שונים את הפסיכולוגיה הקלינית, האם זה יאשרר את התקפתם על הגרפולוגיה? מדוע יש צורך לכרוך טענות נגד האחת בקיונמן של טענות נגד השניה? 3. האם גרפולוגיה זהה או מהווה תת-קבוצה אן קבוצת-על של פסיכולוגיה קלינית? אם כן, מהם המאפיינם הזהים? 4. מכיוון שעדיין לא נערך שום מחקר שיטתי, לטענתך (הקבילה), האם זה אומר שעדיין הגרפלוגיה נמצאת מחוץ ל"תחום המדע" ולכן היחס הספקני אליה לא רק מוצדק אלא הכרחי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואין צורך שאוסיף קולי למגיבים אליך, רק אציין שלמעשה הסיבה שאינך שומע תקיפה על הפסיכואנליזה (של פרויד, לא כל הפסיכולוגיה הקלינית) וטענות שהיא אינה מדע היא פשוט כי אינך מבקר קבוע כאן, ותקיפות אלו אכן הופיעו כאן בעבר בדיון הרלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, מאחר והשימוש העיקרי לגרפולוגיה הוא לקבוע התאמה לעבודה, המבחן הכי טוב יהיה לקחת קבוצה של עובדים מצטיינים בתחום כלשהו, ועובדים כושלים באותו תחום, ולתת לגרפולוגים מומחים לנסות להבחין בין שתי הקבוצות. אה, בעצם כבר עשו את זה... ----- "כשם שאף גרפולוג לא יוכל "לזייף" כתב שיתאים לתכונות שאינן שלו" אתה בטוח בזה? זה נשמע מאוד מפתיע. עד כמה שאני יודע מפעילי פוליגרף למשל מסוגלים "לעבוד" על מכשיר הפוליגרף, ויפליא אותי מאוד אם גרפולוג לא יצליח לוודא שבמבדק גרפולוגי יימצאו אצלו תכונות שאינן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רושם המתקבל הוא קצת שונה. האם זו טפשות? חוסר אינטליגנציה? אולי סתם חוסר ידע או חוסר בשלות?" אני רואה שאתה מסוגל לאבחן אנשים גם בעזרת טקסט מוקלד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש כאלו שמתיימרים לעשות זאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל הציע לעשות רדוקציה לגרפולוגיה למשהו שגם גרפיקאי יכול לשים אליו לב, ואתה הזדעקת בתגובה שאי אפשר, שכן הגרפולוגיה היא מדע הוליסטי (מה שקראת קריטריונים מופשטים), ולכן אין משמעות לרדוקציה. עכשיו, אני לא אומר שאי אפשר לעשות מדע בצורה הוליסטית. בתור מי שלוקח צעדי תינוק ראשונים בחקר המוח הריני משול לאדם הגר בבית זכוכית, ולא כדאי לי לזרוק אבנים. ולמעשה, למה ללכת רחוק, רוב מדע הרפואה הוא הוליסטי. אבל מה שטל ביקש, בהצעה שלו, זה לבדוק את *יכולת הניבוי* של הגרפולוגיה, וזאת, גם מדע הוליסטי צריך להיות מסוגל לעשות. ואם הוא רוצה שיקראו לו מדע, אז בשיטת הדאבל-בליינד בבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם צריך לראות "תנועתיות ואופן ביצוע הכתיבה" וכו', איך אפשר לבדוק דגימות כתב יד שנשלחות ע"י מנהלי כוח אדם (או, אם כבר מדברים על זה, בטלויזיה)? הרי במקרים כאלו לא שולחים את האדם כדי שיכתוב מול הגרפולוג, פשוט שולחים לו את הדגימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהתחלה, בלי לדבר על מדע - על פניו, אכן נראה שקווי אופי בסיסיים עשויים להשתקף בכתב היד. על דוגמת כתב יד כזו, למשל: אפשר לומר שהיא שייכת לאדם (נערה, ככל הנראה) בעל חוש אסתטי, חסר דמיון ונוטה לרצות את הזולת. אינטואיטיבית, גם הייתי אומרת שכתב היד הזה למשל: שייך לאדם בעל מרץ, מעוף ותחושה חזקה של חופש אישי. אלה כמובן אבחנות פסיכולוגיסטיות בגרוש, שאינן מבוססות על מדידות מדויקות, אבל איכשהו הן מסתדרות עם המציאות שמסביב - בדומה לשפת הגוף של אדם, שמשקפת לפחות חלקית את אופיו. קל להבחין שאדם הוא בישן ומופנם או לחלופין מוחצן, על פי שפת הגוף. גם מצבי הרוח ומידת הבלבול הנפשי יכולים להשתקף - בכל רגע נתון - בכתב ידו של האדם. עד כאן פסיכולוגיה בגרוש, כאמור. השאלה אם כל זה יכול גם להיות מדעי היא שאלה שנגזרה ככל הנראה מאמביציות של הגרפולוגים עצמם. היא לא קשורה לגרפולוגיה, שיכולה להיות כלי עזר *בלתי מדעי*. לא כלי המוני לאיבחון, אלא כלי אישי להתרשמות כללית מבנאדם. ייתכן שפעם ייחקר הנושא היסטורית, ואז יימצא שמתוך הרצון למצוא לעצמה יישומים שימושיים, הגרפולוגיה החלה להתיישר לפי הקו הרציונלי ולהכריז על עצמה כמדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה יפה ברקת! נראה לי כי הבסיס המטעה בדיון זה הוא בעצם ההגדרה "מדע", בנסיון להכניס את הגרפולוגיה לתוך קטגוריית המדעים המדויקים. ניתן לדבר על מדע חברתי-התנהגותי, וכמו כל שאר הדיסציפלינות במדעי החברה וההתנהגות, בבני אדם אנו עוסקים - לא בפיזיולוגיה שלהם, אלא בתפקודים המוחצנים (התנהגותיים), אשר בהחלט עשויים להיות מושפעים גם מהפיזיולוגיה האנושית, אך זה לא התחום הרלוונטי מבחינתנו, אלא אם כן הכותב הינו דיסגרפי, דיסלקטי או לוקה בליקוי מוטורי אחר הפוגם בתהליך הכתיבה (זהו מידע מקדים הכרחי לפני ביצוע בדיקה גרפ')- אז, הגרפולוג המקצועי וההגון, יפסול עצמו מאבחון ו/או (בהתאם לרמת הליקוי, מן הסתם) יתיחס להיבטים אלה בהתאם, ולא כאל מאפייני אישיות או ביטויי התנהגות. כמו כל מדע חברתי, הגישה ההוליסטית הכרחית. מעבר להתייחסות והניתוח של המרכיבים האינטגרליים (גרפיים) אשר הוזכרו כבר ע"י שייקה לנדאו, גם להיבטים רחבים יותר (תרבות, מסורת, חברה וכו') יש השפעה מכרעת בתוך המכלול. הגרפולוגיה אינה עומדת בפני עצמה - היא מחייבת הכרות וידע רחב במדעי ההתנהגות. על כן, כיום, האגודה הישראלית לגרפולוגיה (יש דבר כזה!)דורשת מינימום תואר ראשון במדעי ההתנהגות, כתנאי מקדים והכרחי לנגישות לבחינות המקצועיות (יש גם דבר כזה!),מעבר לתכנית הלימודים המקיפה שלה (אפרופו, כאן תשובה לשאלה "מי מסמיך גרפולוגים?). האבחון הגרפולוגי מצטרף לרשימה ארוכה ומכובדת של אבחונים השלכתיים, התומכים כל אבחון פסיכולוגי-אישיותי. שימו לב, פליז, למושג תומכים. וככזה, במערך השיקולים לקליטת עובדים, חוו"ד תיפקודית - גרפולוגית לא יכולה להיות יותר מכלי תומך ותו לא, ובוודאי לא יכולה לבא במקום שיקולים אחרים ומורכבים של מנהל משאבי האנוש. עם זאת, אל נשכח שהשימוש בגרפולוגיה אינו חולש רק בתחום משאבי האנוש, זהו כלי שכבר הוכיח את עצמו בתחום ההכוונה המקצועית וכיום, למרבה הפלא, גם ככלי עזר לאיתור אותות מצוקה אצל ילדים ומתבגרים. בהקשר לשאלה שהועלתה לעיל לגבי אפשרויות הניבוי: הייתי מגדירה יותר צפי התנהגותי: מתוך מכלול האישיות ניתן לשער שאדם זה יפעל בדרך דומה לזו במצב נתון זה או אחר. עם זאת, אינני מכירה בעל מקצוע רציני שלא יסייג ויתריע על הזהירות הנדרשת מפני צפי זה או אחר, שהרי כמו שאמרנו קודם, בבני אדם החיים בדינמיקה אישית וסביבתית מתמדת אנו דנים. עד כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת הגרפולוגית. כל עוד אתם מתעקשים על מחקרים כפולי-סמיות ועל תקפות של 0.4 - אין על מה לדבר. אתם לא משחקים במגרש הנכון ורצוי שתתעדכנו על המוסכמות בשדה הטסטולוגיה הפסיכולוגית, ותשאירו את הנורמות הפרמקולוגיות למקום שבו נמצאים הכסף וסכנת החיים. מטה אנליזיס של שיטות אבחון והערכה תעסוקתית מראה שתקפויות של מבחני אישיות הן 0.15-0.20, של ראיונות 0.11 - 0.22 ושל המלצות 0.16 - 0.27. במצב עניינים עגום זה, הציפיה ל-0.4 בגרפולוגיה נראית תפורה מראש לכשלונה, לא? בשנות ה70-80 ערכו מספר קטן של קבוצות חוקרים, בפרט בארץ, מחקרים, חלקם בעלי טעויות מתודולוגיות קשות, חלקם מגמתיים, ש"הוכיחו" את "אי-תקפות" הגרפולוגיה.בלי בושה מצויים בהם ציטוטים מגמתיים ולא נכונים של מחקרים קודמים (כגון במחקרם של קלימוסקי ורפאלי מ-83, ה"מצטטים" לנוחותם מפלוקיגר 61). אזכיר כי מדובר במחקר מדעי אוניברסיטאי ולא באתר פרסום מסחרי, שעליו יצא הקצף בדיון הנוכחי. למותר לציין כי ה"עליהום" על הגרפולוגים התקיים בתקופה של פריחה לאבחון זה ותחרות קשה עם המכונים הפסיכולוגים. אילו היו נערכים מחקרים זהים על מבחנים פסיכולוגיים מקובלים, כמו הבית-עץ-איש במתבצע בחדר הסמוך, היו התוצאות זהות, אלא שמבחינה פוליטית היה לעורכי המחקר קצת פחות נוח. כמו כן ניתן לעקוב אחר התעלמות שיטתית בספרות הלקוחה מהגל הזה מהמחקרים חיוביים, (שבחלקם - כמו דרורי- נמצאות אפילו הצטדקויות על כך שהראו כי הגרפולוגיה עובדת). דוגמאות למקרים שהראו את תקפות הגרפולוגיה ולכן הם פחות מוכרים הם: Drory (1986) Rated 60 employees on 13 job related items same as supervisory ratings. Some results significant at 0.001 level, and overall accounted for 60% variance. Detailed behavioural anchors to ensure both sides working to same frame of reference. חשוב לציין גם שעיקר כוחה המחקרי של הגרפולוגיה הוא בארצות שאינן דוברות אנגלית, שברבות מתוכן מתקיימים לימודי גרפולוגיה אקדמיים, במסגרת חוגים לפסיכולוגיה, קרימינולוגיה או רפואה. לדוגמא: רומא, בורדו, בואנוס איירס, בילפלד. בציריך גרפולוגיה נלמדת לדיפלומה לבוגרי מדעי ההתנהגות במכון המסונף לאוניברסיטה.Satow & Rector (1995) 3 graphologists identified handwriting of successful entrepreneurs, paried with random sample from USA national database - 31, 34 and 34 out of 40. Sonnemann & Kernan (1962) 37 execs with company from 2 – 30 years. Ratings on long-used carefully described factors compared with current senior managers ratings. All but one highly significant 0.01. קיימות עבודות דוקטוראט רבות בנושאים גרפולוגיים מגוונים, חלקם תעסוקתיים, הכתובות בגרמנית ובאיטלקית. תופעה מעניינת שנצפתה בדיון הנוכחי היא גם הנכונות של מרבית משתתפיו לקבל את התיאורים האנקדוטאליים של נסיונות קבלת העבודה הכושלים שלהם כהוכחה לאי רצינות אחד הכלים שבהם נבדקו. חברה, קצת פתיחות לדברים שאינם מכירים. קצת הסתכלות ביקורתית על המניעים שמאחורי מחקרים. קצת פחות יומרה לדעת איך לחקור תחומים שאין לכם מושג בהם. אפילו פסיכולוגים נכשלו בכך (למשל כשהוכיחו כי הגרפולוגיה אינה תקפה על סמך סימן ה"וי" בשאלונים, או שגרמו לכמה גרפולוגים חסרי-דעת לעשות את הבלתי-אפשרי ולנחש את מקצועו של הכותב) ענת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
60 נבדקים? 37 נבדקים? אפילו מר לנדאו בלינק המצוטט ב תגובה 140550 טוען שזה לא רציני. צריך "אלפי"1 נבדקים. על פי הקריטריונים המחמירים של מדע הגרפולוגיה, יש לפסול את תוצאות המחקרים הנ"ל. כמה נבדקים יש בסה"כ במטה אנליזה? 1 מתוך הלינק: "בעוד שמחקרים רפואיים חשובים מבוצעים לעתים על עשרות אלפי ואף מאות אלפי נבדקים, מחקרים לגבי הגרפולוגיה נעשים על מספר קטן של נבדקים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורא נבוך יקר, אין פלא שנבוך הנך, שכן גודל המדגם של מחקרים שהיטיבו עם הגרפולוגיה מפריע לך עד כדי פסילה מוחלטת שלהם, בעוד שגודל דומה במחקרים שהוכיחו את קשיי הכלי נראה לך הגיוני ומאשש את טיעוניך. הוא אשר ניסיתי להעביר במסר הקודם - מי שיש לו תיאוריה מוצקה ומבוססת (גם אם מביכה בנקודות מסויימות שלא נתעכב עליהן מחמת קוצר הזמן של שנינו) - לא רוצה להיות מבולבל מן העובדות. שמור על ניצוץ המבוכה, שהוא -כידוע - אם (או אבי? לפסיכואנליזה התקפה הפתרונים...) כל מדע. ענת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לאחוז את המקל בשתי קצותיו. לא אני פסלתי על בסיס גודל המדגם אלא מר לנדאו. רק הצבעתי על כך למענך. אולי צריך להגיד דבר שהוא בעיני מובן מאליו: "extraodinary claims need extraordinary proof" אסטרולוגיה טוענת שאפשר לאפיין אדם על פי שעת לידה וכו. מכיוון שאין בידינו שמץ של מנגנון שיכול להסביר זאת (אפילו בעיקרון) אין ספק שיש כאן מקרה של "extraodinary claims".גרפולוגיה, על פניה זה יותר סביר: בכל זאת מדובר בתכונה מוטורית שקשורה איך שהוא לאדם. לפחות אפשר להניח איזה מנגנון. יחד עם זאת, מכיוון שהאנושות נכוותה אין ספור פעמים מנסיונות לאפיין אישיות על בסיס תכונות פיזיות, עדיין יש כאן מקום לספק גדול. מה גם שהתחום מלא בשרלטנים ( אפילו אלג"מ מכירים בכך). מכיוון שהמחקרים עד כה הם אמביוולנטים ( לפחות), יש מקום להטיל את חובת ההוכחה על המאמינים ועליהם להבין שלא מדובר כאן בלשכנע סטודנט שחוק שימור האנרגיה תקף למרות שבניסוי הספציפי שלו המדחום לא עלה מספיק. מדובר בטענה הרבה יותר מרעישה ולכן יש צורך ביותר מניסוחים שנונים או מתנשאים כדי לשכנע ( אפילו קוראים נבוכים) שהעסק עובד. לא צריך להתפלא או להעלב שטענות הגרפולוגים נתקלים בסקפטיות. מדובר ב "extraodinary claims". כדי שיהיה ברור, הטענה המרעישה היא זאת: קיימת *דרך כלשהי* שמאפיינת בצורה טובה תכונות אופי של אדם וזאת בלי *שיתוף פעולה פעיל* מצידו. שיתוף פעולה פעיל זה למשל לענות על שאלונים במידה *מסוימת* של כנות. לא מדובר על הגשת דוגמא של כתב יד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורא נבוך יקר ומטומטם אין פלא שנבוך הנך, שכן גודל המדגם של מאמינים שסיפרו על הניסים שקרו להם לאחר ביקור בקברו של הבבא סאלי, מפריע לך עד כדי פסילה מוחלטת של דברי המאמינים, בעוד שמספר דומה של מאמינים שחשבון הבנק שלהם לא התמלא, לא נכנסו להריון ולא הולידו בן זכר כתוצאה מהביקור בקבר הבבא, נראה לך הגיוני ומאשש את טיעוניך. הוא אשר ניסיתי להעביר במסר הקודם: מי שיש לו תיאוריה מוצקה ומבוססת, לא רוצה להיות מבולבל מסיפורים, ועל כן הוא מטומטם, אומלל, קטן אמונה, כופר על רמה, ירחם עליו השם. שמור על ניצוץ המבוכה, כשם שאני שומרת על ניצוץ הספק וכן שומרים כל חברי המגיבים בשם הגנת הגרפולוגיה, וכשם ששומרים אנו גם על כבוד המערערים עלינו באייל הכופר הזה. הרבנית קוק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... הנקודה הובנה, לא? קראנו פעמיים תרגיל זהה בדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סתם נהנה לעשות להם את זה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף תגובה המביאה עמה משב רוח רענן ושפוי לדיון זה. תודה ענת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידי, את כל כך לא בטוחה בתקפות המקצוע שלך שאת נדרשת להניח על ימין ועל שמאל שכל מי שלא מסכים איתך הוא בהכרח לא שפוי / עוצם עיניו לעובדות / מתוסכל תעסוקתית / אחר? כולכם, כל ארבעת הגרפולוגים שהגיבו כאן (אולי חוץ מענת זיו, בעצם), פניתם לתקיפה אישית מקדימה - נוסח "ומי שלא מסכים איתי בהכרח בור או אטום" (בניסוחים שונים). זאת תוך טענה שבאי האייל הקבועים לא שומרים על תרבות דיון נאותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא. לכל הפחות, לא כולם1. לו אני הייתי נקלע למתקפה מרובת סגנונות על מקצועי, לא בטוח שהייתי יכול להקדיש את הזמן להכרת הנפשות הפועלות ולענות לכל אחד בסגנון הראוי לו. אני מקווה שאותם מגיבים בודדים שאינם מתייחסים בכבוד הראוי לאורחים באתר, לא יגרמו להם לברוח. 1 מכאן מחקתי שלוש דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אותם מגיבים בודדים שאינם מתייחסים בכבוד הראוי לאורחים באתר'' שהם מצידם, מתייחסים מאד בכבוד ל''מארחים'' כמו שניתן לראות בתגובות נוסח ''תגיד אתה סתום'' ואחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי באמת, עכשיו זה הפך ל''מי התחיל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטון האלים בדיון הזה והקשור איכשהו במפורש או שלא בשורש ס,ת,ם, בא בעיקר מצידם של הגרפולוגים ומגיניהם. לא ראיתי תגובה איילית בנוסח ''אתה סתום'' או ''גרפומנים מתוסכלים''. קיים רגש מסויים של ''אנטי'' כלפי הגרפולוגים ובעיקר כלפי נטייתם של כ''א וכו' לשאול בהם. תגובתם רק מגבירה את ה''אנטי'' הזה אם לא גם מראה שיש בו מן המוצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, מעלי, קצת צנוע, אבל הנה מסמך שהוא תרגם, על לוגיקה וכשלים לוגיים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לומר, סוף סוף קיבלת חיזוק מצד מאמינה כמוך. בחיי, כל מלה שלך מדליקה אצלי את נורת המטיף הנוצרי ביתר שאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהמפה אינה נקראת כאן היטב. אני בתפקיד הנרדף. תפקידי המטיפים האינקוויזיציונים נלקחו כבר לפני שהגעתי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, יתכן שיש לך עילה לפנות לבית דין לעבודה, על פגיעה בחופש העיסוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יעשו אלו שחושבים רעות גם על מבחני האישיות וגם על הגרפולוגיה (למרות שעושה רושם ששניהם דווקא מאוד עוזרים להם להתקבל בד"כ למקומות עבודה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישמחו על זה שהמעביד לא הציג למאבחן שאלה לבדיקה האם יש סיכוי שישוטטו באינטרנט בשעה אחת בצהריים? ענת (עצמאית). וברצינות - אשמח לשמוע, כי לא יצא לי לראות עדיין, על מחקרים בדבר מתאם בין כישורי עובדים בתחומים השונים מול אמונותיהם ודיעותיהם הקודמות בענייני אבחון פסיכולוגי. ומה יהיה המדד לכישורי העובדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומה יהיה המדד לכישורי העובדים?" כישרונם בעבודה. עם התוקף הנמוך שיש הן למבחני האישיות והן לגרפולוגיה, עושה רושם שזו המציאות בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר לי בשלושת הניסויים שתיארת הוא קבוצות ביקורת - גם של פסיכולוגים "רגילים" וגם של סתם אנשים, שינסו גם הם לזהות את היזם המצליח או כל דבר אחר. האם היו כאלו בניסויים הללו? מה הייתה דרגת הצלחתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני בטוחה שתצליח למצוא מענה לשאלות אלה במאמרים עצמם, כשם שאצליח גם אני אם אשב לקרוא ולסכם אותם בשבילך. במקום זאת אחזור למרק העוף המתבשל ברקע, ומקווה שיצא טעים, למרות שאין לו קבוצת ביקורת וגם אין לי מושג איך להכין לו כזו. חגשמח, ענת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראי מקום, אפשר, או שאני גם צריך ללכת לחפש באלוהים יודע איפה אחר המאמרים הללו כשכל מה שיש לי זה שם משפחה ושנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלפחות שניים משלושת המאמרים הנ"ל אין קבוצת ביקורת. ראו תגובה 140828. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשלישי אין. ראו תגובה 142539. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בהמשך לדבריה של ענת, ובתגובה לבקשתו של כותב המאמר – סקירה של מחקרים רבים התומכים בגרפולוגיה, החל מתחילת המאה ועד למועד פרסום הספר (1990), תוכל למצוא בפרק השמיני בספרה של kathryn sackheim , "Handwritin Analysis and the Employee Selection Process”. מומלץ גם לעיין במאמרה הגרמני של ד"ר מריה אנה נאואר משנת 98, "מרכז הערכה מול גרפולוגיה – הניתוח הגרפולוגי ככלי לאבחון פוטנציאל ניהולי”. המאמר מצוי בתרגום עברי בחוברת 10 של האגודה לגרפולוגיה מדעית (מי שמעוניין בתצלום המאמר, שיפנה אלי לדוא"ל landnet@netvision.net.il בציון מס' פקס). ובאשר לניסוי של ה-BBC, ראשית כמה השלמות אינפורמטיביות חשובות המובאות במאמר המקורי וש"נשמטו" בסקירה שלך. כותב המאמר מציין שלגרפולוגים ניתנה הזכות שלא לבצע הערכה במקרים מסופקים, כאשר לכל השמטה ניתנה חצי נקודה (לעומת 1 להצלחה ו-0 לכשלון). שלושה גרפולוגים כמעט ולא השתמשו בזכות זו (שני גרפולוגים נמנעו מהערכה פעם אחת בלבד כל אחד מהם), ואילו גרפולוג B (הגרפולוגית חנה קורן, הפועלת בבריטניה באמצעות הסניף המקומי שלה) נמנעה מלהתייחס ל-47!!! מבין 170 כתבי היד שהשתתפו במחקר. הכותב מציין שההצלחה של גרפולוג B בפועל (אילולא "נענש" על המקרים שבהם נמנע מלתת חוות דעת) היתה 72% (במקום 65% המדווח כתוצאת המחקר). אפשר כמובן להעלות תמיהות לגבי ההצדקה המקצועית של אופן החישוב הנ"ל, אבל מה שמתמיה כאן יותר הוא כיצד קרה שמרבית הגרפולוגים כמעט ולא השתמשו בזכות ההמנעות, ואילו גרפולוג B נמנע מלאבחן כמעט שליש!!! מכתבי היד? מה שעולה מעדותה של הגב' חנה קורן (כאמור: גרפולוג B במחקר), עימה שוחחתי באופן אישי, עשוי לעניין את ציבור הקוראים. מסתבר, שבניגוד למה שסוכם מראש, חלק ניכר מכתבי היד שנמסרו לבדיקתה לא ענה על הקריטריונים האלמנטריים המאפשרים בדיקה גרפולוגית מהימנה (הכתבים הכילו שורות בודדות בלבד, חלקם נכתבו בעפרון או מכשיר כתיבה אחר שאינו מתאים לצורך בדיקה). כאשר פנתה הגב' קורן למתאם הניסוי בדרישה לכתבים העומדים בקריטריונים שסוכמו, נאמר לה להתעלם מן הכתבים הבעייתיים, משום שכמות הכתבים התקינים שברשותה מספיקים לשם ביצוע הניסוי. במלים אחרות, לא היתה כאן כל השמטה מצידה של הגרפולוגית, מלבד כתבים שהוצאו מן הניסוי מסיבות מקצועיות טכניות. ההכללה של כתבים אלו בתחשיב הניסוי היתה החלטה מאוחרת של העורך המדעי של הניסוי, תוך עימות של ממש עם עורך התוכנית מטעם ה-BBC. את התשובה לשאלה האם מדובר כאן בחוסר הבנה או בהונאה מדעית מכוונת אני מעדיף להשאיר לציבור הקוראים. מכל מקום, הרושם שכותב המאמר יוצר, כאילו מדובר כאן בהמנעות מאבחון, בלי להבהיר את נסיבות העניין, אינו מעיד על יושר מדעי רב. אבל זה אינו ה"רווח" היחיד שעורך המחקר מפיק מן התרמית הקטנה שלו. מה שכותב המאמר אינו טורח לספר לנו, הוא שבאחד הניסויים (הבחנה בין נזירות לשחקנים) זכתה הגב' קורן ל-98% של הצלחה. תוצאות אלו, שהיוו ככל הנראה בעייה קשה לעורך המחקר, טושטשו על נקלה כאשר אחוזי ההצלחה צויינו רק ביחד עם כתבי היד שלא נבדקו, כך שהתוצאה עמדה על 70%. אפשר כמובן לשאול מה סיבת ההצלחה המדהימה דווקא בהבחנה בין נזירות לשחקנים, ובכלל מה ההגיון במחקר מסוג כזה. מאחר ויצא לי לראות חלק ניכר מכתבי היד הנ"ל, אני יכול לאשר שהשערת המחקר לגבי אופיים היחודי של הנזירות האנגליות אכן התאמת במקרה זה, אבל זה אינו מחוייב המציאות. אין כל קושי להעלות על הדעת נזירות ממסדר פחות שמרני (ולא אנגליות) שאצל חלקן נמצא לא פחות שאר רוח מאשר אצל כמה שחקני תיאטרון בינוניים. במקרה שכזה, התוצאות היו כמובן נראות אחרת, מה שהיה מעיד יותר על אופיין של הנזירות מאשר על מידת התקפות של הגרפולוגיה. גם בחינה של הקריטריונים להבחנה בין מצליחנים ללוזרים ובין מזכירות מצליחות לנכשלות, מעורר תהיות של ממש באשר לרצינותו ומקצועיותו של המחקר הזה. לחלוטין לא ברור כאן מהם הקריטריונים לקביעת הצלחה או כשלון, מעבר לדיווח הסובייקטיבי של המעביד. האם מה שקובע הוא הכישורים המקצועיים, האינטליגנציה והעצמאות התפקודית של המועמדת? ואולי דווקא היכולת שלה לבצע עבודות מונוטוניות ללא כל הפעלה של שיקול דעת עצמאי? ואולי הכניעות שלה, המאפשרת לה לשרוד בתנאים משפילים, בלי להעיז ולפתוח את הפה? ואולי פשוט הציצים הגדולים שלה (מה שבמציאות העגומה שלנו בהחלט מהווה גורם משמעותי אצל לא מעט מעבידים)? ומה ההצדקה לשימוש בקריטריון של אי העסקה במשך 10 חודשים כמדד לרמתה של העובדת (כמי שעסק תקופה ממושכת בתחום השמת עובדים, אני יודע כמה קשה במציאות שלנו לעובדים מבוגרות או בעלות מראה לא אטרקטיבי להיקלט בשוק העבודה)? גם הקריטריונים לגבי ההבחנה בין מצליחנים ללוזרים אינו טוב יותר. במלים אחרות, חכמי חלם אלו מנסים לבחון את התקיפות של הגרפולוגיה באמצעות השוואתם לקריטריונים, שמידת תקיפותם עצמה לא הוכחה מעולם, ויתרה מכך, לקריטריונים שכל בר דעת מבין עד כמה הם מופרכים כשלעצמם. איני מכיר ולו מחקר אחד!!! בתחום שנותן מענה רציני לתהיות הנ"ל. נראה שאין מנוס לגרפולוגיה מאשר לחכות להתפתחויות מדעיות נוספות שיהפכו את התחום הכל כך לא רציני של מחקרי התקפות בתחום האישיות לדיציפלינה מדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, ספרה של זקהיים אינו נמצא בספריית האוניברסיטה בה אני לומד (סטנפורד, קליפורניה). מתאור הספר באתר אמזון אני מבין כי הספר הוא ספר הדרכה לגרפולוגיה שנכתב על ידי גרפולוגית. המחקרים המוזכרים במובאה מהספר שבאתרה של חנה קורן הם כולם ישנים מאוד. לכן, אני חוזר על בקשתי פעם נוספת: האם תוכל להפנות אותי למחקרים מדעיים מסודרים מ- 25 השנים האחרונות המאששים את תקפות הגרפולוגיה באופן מוחץ? אתה מאשים את כותבי המאמר בעיוות תוצאות ובחוסר יושר מדעי. לאור הנקודה האחרונה שהעליתי בתגובה 140479, אם אצטרך עכשיו לבחור בין "מילה" של הגברת קורן לבין "מילה" של עורכי הניסוי (ביניהם ראש המחלקה לסטטיסטיקה לשעבר באוניברסיטת אוקספורד), אבחר באחרונה. טענותיך בדבר הבעייתיות בבחירת הקריטריונים נשמעות לי מוזרות לאור העובדה שהניסוי תוכנן מתחילתו בעצה אחת עם הגרפולוגים. מדוע לא העלו הגרפולוגים טענות אלו לפני קבלת התוצאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרה של זקהיים נותן תיאור ממצה ומקצועי של המחקר - הן החיובי והן השלישי - בתחום, עד לשנת 1990, שנת פרסום המאמר. מכל מקום, נדמה לי שאתה מפספס את הטיעון העיקרי שלי, והוא ששיטות המחקר בתחום מחקר האישיות, טרם סיפקו כלים מדעיים נאותים לתחום המורכב של האישיות. מצבה של הגרפולוגיה אינו שונה מן המצב הכולל של מבחני האישיות האחרים, וכן של תחום הפסיכותרפיה, שמעולם לא עמד במבחני תיקוף ולא נחקר באמצעים "מדעיים", פשוט משום שהכלים המדעיים אינו נותנים מענה נאות להתנהגויות שהן קצת יותר מורכבות מאלו של חולדות. למרבה הפלא, לאחר בקשתך להתייחסות לגופם של המחקרים שהבאת, אתה בוחר להתעלם מן התהיות הרבות העולות מן המחקר שהוצג על ידך. במקום זה אתה מיתמם ונאחז בהסכמה של הגרפולוגים לתנאי הניסוי, טענה שאין לי ספק שאתה מודע היטב לחוסר הכנות שלה. ובכלל, עקב ריבוי הטענות על מעשי מירמה מן הסוג שתיארתי, יש לתת את הדעת על בקרה מתאימה על מחקרים מן הסוג הזה. ובין היתר, להקפיד לשתף במחקר גרפולוגים בעלי רקע והכשרה מתאימה מתחום מדעי ההתנהגות (רק בארץ אני מכיר לפחות עשרה גרפולוגים שהם פסיכולוגים קליניים או ארגוניים), מה שעשוי לשפר את תכנון המחקר ולמנוע מן החוקרים "לסבן" את הגרפולוגים בתחום המחקרי הסבוך שהם אינם בקיאים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמטפל בזוגות ומשפחות, נעזר בגרפולוגית ומעביר אליה את המטופלים שלי כרוטינה לפני התחלת הטיפול ובמהלכו. פסיכולוגים שמגלים פתיחות ומנסים את הגרפולוגיה נוכחים תוך זמן קצר בעוצמת הכלי. אני מכיר בחורה בשם נורית בראל שעשתה את המסטר שלה באוניברסיטת ת''א בהנחית ברוך נבו על גרפולוגיה והגיעה למסקנות בזכות הגרפולוגיה. אולי כדאי לחפש אותו,אם כי כמי שמכיר את התחום משני המתרסים, אני יודע שהסיכוי לשנות כאן דעתו של מישהו הוא מזערי - אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא הצלחתי להשיג את ספרה של זקהיים, בו, לטענתך, מוזכרים המחקרים המאששים את תקפות הגרפולוגיה. התוכל בבקשה לציין את פרטיהם המלאים? את מספר הפקס שלי שלחתי לך בדוא"ל (לצורך שליחת תרגום מאמרה של נאואר). השיפור מ- 65% ל- 72% (של גרפולוגית אחת מבין ארבעה) משנה בצורה זעירה את המסקנה הסופית של הניסוי, וכותבי המאמר התייחסו לנקודה זו. האם אתה חושב שה- 72% הנ"ל מהווים הוכחה לתקפות הגרפולוגיה? להעניק לכתב יד שגרפולוג דוחה חצי נקודה זה אינו "עונש" (עונש היה להעניק 0), אלא בדיוק ה- Base rate. בנוגע לשאר הנקודות שהעלית, אנחנו נמצאים במצב של "מילה" של הגב' קורן מול "מילה" של עורכי המחקר. את דעתי בנושא זה הבעתי בתגובה 140839. אבל הבה לא נשכח את העניין המרכזי: במקום להתווכח האם מחקר המפריך את טענות הגרפולוגים הוא פגום או לא, התוכל להפנות אותי למחקר מדעי מסודר מ- 25 השנים האחרונות המאשש את התורה הגרפולוגית באופן מוחץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל נוב תגיד, אתה סתום, או שאתה חוזר שוב ושוב על הדרישה לספק לך מחקר מדעי ''מוחץ'' מטעמים דמגוגיים גרידא. הבהרתי את דעתי היטב, שהעוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות שלעומתו ניתן יהיה לתקף את מבחני האישיות והידע הקליני. הן המחקרים ה''חיוביים'' והן ה''שליליים'' אינם משקפים את כוחו הממשי את האבחון הגרפולוגי, משום שטרם פותחו הכלים המתאימים לכך. אנו כגרפולוגים איננו מומחים לפיתוח כלים שכאלה, ואת הדרישה לפתח כלי מחקר אמינים ורצינים יש להפנות אל העוסקים בתחום. שלחתי לך את המאמר הנזכר וגם את צילום הפרק מספרה של זקהיים. מכל מקום, עושה רושם שהדיון מיצה את עצמו. אתה מתחמק באופן שיטתי מלהתמודד עם הטענות המהותיות לגבי הבעיות כבדי המשקל המאפיינות את מתודות המחקר הננקטות בתחום חקר האישיות, והדבר הופך את המשכו של הדיון לעקר ולמיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות". אבל אתה, חבריך למקצוע וכל הממליצים עליכם *בהכרח* גיבשתם כאלה קריטריונים (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון בכזו נחישות שהגרפולוגיה אפקטיבית). מבין כל הטענות שהועלו כאן על ידי הסינגורים מתקבל הרושם כי הגרפלוגיה היא, לכל הפחות, כלי מוצלח לניבוי ההצלחה בעבודה (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון שהיא כלי יעיל בידי מנהלי כוח אדם ומנהלים). אם עד כאן עקבתי אחריכם בהצלחה, אני נכשל לראות את הבעיה. הבה נסכים, לצורך העניין, ש*לא* ניתן (מהותית או טכנית, תמידית או זמנית - כרצונך) להוכיח או להפריך את יעילות הגרפולוגיה ככלי לאבחון אישיות. בסדר. אז נסתפק בפחות, לעת עתה: ננסה להעריך את יעילותה ככלי מיון למעסיקים. זה אמור להיות פשוט. אבל רגע, אני חושב שהצלחתי. בעודי מקליד אני נזכר בטענתכם: מבחנים אלה בודקים את *הגרפולוגים*, לא את *הגרפולוגיה*. זו הבעיה? אני מוכרח להודות שאני מבולבל. האם "אתם" (קבוצה של גרפולוגים שהם "שם דבר בתחום") לא יכולים לנסח ספר שיכיל את הכללים על פיהם אתם פועלים? ללמד אדם בור את תורתכם על מנת שיוכל לעסוק במקצוע? אם הדבר אפשרי - אז אין בעיה. קבוצת הניסוי תהיה מורכבת רק מגרפולוגים שיהיו מוכרחים לעבוד "לפי הספר" (שאתם, חברי "הממסד הגרפולוגי", ניסחתם), וילקחו בחשבון רק אבחונים עבורם יתקיים קונצנזוס (ואם המתולוגיה בסדר, רובם צריכים להיות כאלה). אם הדבר אינו אפשרי - אני חושש שאתם...בבעיה. מדוע זה המצב? הרי בוודאי אינכם טוענים שהכישורים האלה, מקורם בתכונות הוליסטיות של העוסקים במלאכה? מדוע, אם יערך מחקר דומה לזה, תוצאותיו לא יהיו תקיפות? למה הוא אינו "כלי מחקר אמין ורציני"? למעשה, אני מוכרח להודות שאתפלא אם יתברר כי מחקר כזה מעולם לא נערך. אם, איכשהו, אחת מהברירות הבינאריות בהודעתי זו מפספסת לחלוטין את כוונתכם, אני מתנצל. אנא, תקנו אותי (בעדינות, בבקשה). פני לשלום, טמבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הצורה הממש לא מנומסת שבה פנית ליובל (תתבייש) אני מסכים עם נקודה מרכזית בתגובה שלך: "עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות". בקיצור, אי אפשר להגדיר חיה כזאת שנקראת אישיות ולמדוד אותה באופן מדעי. ולכן לטענתך "אי אפשר לשקף את כוחו הממשי של האבחון הגרפולוגי". מכאן נובע שבינתיים הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד. אתה מאבד סבלנות כלפי יובל כי הוא תוקף את כלי המדידה. אתה עונה לו, הבעיה היא לא עם כלי המדידה אלא עם הדבר הנמדד. כשתיתן לי דבר מדיד, אני אוכיח לך שכלי המדידה שלי אמין. המסקנה שלי היא שכדאי שהגרפולוגים ייצאו בינתיים לחופשה ללא תשלום, עד שמדעי החברה או הפסיכולוגיה או מדע אחר יוכלו להגדיר אישיות בצורה מדעית. (אם אתה שואל אותי זה לא יקרה אף פעם). |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
זה מחמם את הלב לראות כמה אתם מסכימים זע''ז, אבל אינני יודע על סמך מה אתם טוענים ש''עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות''. אבחון אישיות הוא תחום רחב שיש בו אין ספור ספרים ומאמרים. נכון שחלקם עיוניים ויכולים להעלות תיאוריות שונות ומשונות, אבל חלק גדול מהם הם מחקרים העומדים בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה ועלתים גם מדעי הרפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה סתום" זו דוגמה לטרמינולוגיה לגיטימית המשמשת אותך גם באיבחוניך, או שאתה סתם לא מנומס ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מראש אם אצטייר כסתום או דמגוג, אבל עדיין יש לי כמה דברים לומר. קראתי את החומר ששלחת לי, ואני מודה לך על המאמץ. בפרק Experiments with positive results בספרה של זקהיים מוזכרים שני מחקרים שנערכו ב- 25 השנים האחרונות, שאת שניהם אני מכיר. מתוך המחקר הראשון (קינן, ברק ורמתי, 1984) אני מצטט: Three major conclusions may be drawn. First, the hypothesis that graphologists' predictions are more valid than those of psychologists when based on the same written material cannot be adopted. Second, the ability to predict behavior on the basis of written material seems to be allied with individual differences among the various evaluators. Third, since the psychologists' assessments were largely derived from the contents of the written material, and not its form, it may be deduced that the graphologists also (or only) based their assessments on the contents of the written material as did the psychologists (Fredrick, 1965). Whatever the case, this study cannot indicate the precise process by which the assessments were made by the graphologists, whether aware or not. גם המחקר הנוסף בספרה של זקהיים (דרורי, 1986) וגם מחקרה של ד"ר נאואר מתוך בטאון האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל לוקים בפגם מתודולוגי יסודי: אין בהם קבוצת ביקורת. כפי שכבר כתבתי בתגובה 140828, לא ניתן לדעת על פי מחקרים אלה, למשל, האם תוכן כתב היד השפיע על חוות הדעת הגרפולוגית.אציין שוב כי בעיני זה מוזר שאתה תומך בצורה נחרצת בשיטה שלפי דבריך טרם פותחו הכלים למדוד את תקפותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל נוב ראשית, אני רוצה להתנצל על ההתבטאות הפוגעת שלי שנאמרה בעידנא דריתחא, אבל אני מקווה שאתה מבין שיש לי סיבות טובות לכעוס. אני רשאי לצפות ממאמר מדעי, גם אם הוא פופולארי, שיהיה מאוזן, אמין ואובייקטיבי, מה שלא בדיוק קורה במאמר שלך. אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל, ובתחום האישיות בפרט, והגרפולוגיה כמבחן אישיות אינה שונה בזה משאר סוגי אבחון האישיות והטיפול הקליני (כולל חוות דעת של פסיכיאטר, הרשאי להורות על אישפוז ועל שלילת חירותו של אדם). על הסיבות לכך עמדתי בהרחבה בדברי הקודמים, ולא אחזור על כך כאן. הצגת הדברים על ידך, שלא בהקשר הכולל שלהם, ותוך רמזים עבים לכך שהגרפולוגיה היא אחיזת עיניים ודומה לקריאה בקפה - היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב. כיוון שאיני מניח שהדברים לא ידועים לך, קשה לי שלא לראות בכך רצון מכוון מצידך להטעות את הקוראים ולהוליך אותם שולל. יש היתממות רבה בפסילה הגורפת של כל שימוש בכלים שלא הוכחו חד משמעית באופן מדעי לצורך קבלת החלטות ע"י אנשי מקצוע. החלטות כבדי משקל בתחום הכלכלי, המדיני, הבטחוני, הפוליטי, השיפוטי והמוסרי מתקבלות תמיד על סמך שיקול דעת, ולא באמצעות קריטריונים מדעיים מובהקים. החיים מורכבים קצת יותר מאיך שהם נראים מן המעבדה, ולשיפוט האנושי המיומן יש חשיבות מכרעת בכל תחומי החיים הפרטיים והציבוריים. איך אתה מסביר את הפריחה הגדולה של הגרפולוגיה ככלי אבחוני תעסוקתי (ואל תמכור לנו שוב את הלוקשים של אפקט ברנום)? אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים עשרות או מאות חוות דעת שנתיים (זה פחות או יותר ההיקף בארגונים הגדולים) לאורך שנים, באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע? לסיום, אני מאחל לך חג שמח ומקווה שלא תמהר להגיב אלא תקדיש קצת מחשבה לדברי שייקה לנדאו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל" - סליחה? "אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים... באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע?" - נדמה לי שירית לעצמך ברגל. *בדיוק* כמו שמוכרים טור אסטרולוגי שבועי בעיתון לקורא הממוצע, כמו שמוכרים חיים לאחר המוות למרבית אוכלוסיית העולם, וכמו שמוכרות קוראות בקפה ובקלפים את מרכולתן בהצלחה, כך ניתן למכור למנהלי כ"א את הגרפולוגיה. מנהלי כ"א, למרות התואר מרובה המילים, לא חכמים יותר או פחות מהאדם הממוצע שבודק מדי שבוע את טור האסטרולוגיה. אם אתה רומז לכך שהם מורמים מעם, אנא הבא סימוכין לטענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הדוגמא של TQM ותורות ניהול אחרות שצמחו ודעכו על פי משבי הרוח אינם דוגמא לכך כי, כפי שטענת, ניתן למכור למנהלי כ"א או שאר מנהלים תורות מתורות שונות ללא שאלה תוכחנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא פייר מצדכם. תורות שטותיות אפשר למכור לרוב מוחלט של האנשים, כולל היותר אינטיליגנטים שבהם. אפשר לראות את זה בדברי ימי המדע. דווקא בתורות-ניהול יש הגיון פנימי בד''כ, והדעיכה שלהן לא מורה אחרת (היא אולי מראה שהן נכונות לתקופה מוגבלת, או לזמנן). בכלל, התפקיד של להוכיח דברים הוא תפקיד של מדענים (וגם מאחוריהם יש פילוסופים שתפקידם להוכיח את הקיום וכללי ההסקה) לא של מנהלים. סביר בהחלט מצד מנהלים (ומצד רוב האנשים) לאמץ את התיאוריות הרווחות. סביר לחשוב שמנהלי כ''א מבינים במקצועם - ולו רק כי זה מקצועם - ואין לצפות מגרפולוגים ללמד עליהם זכות. כל זה לא אומר, כמובן, שהמנהלים האמורים לא טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנצלות מתקבלת, למרות שאינני מבין למה יש לך סיבות טובות לכעוס. אני סבור שהקפדתי להיות מנומס וענייני לאורך כל הדיון. כפי שכתבתי במאמרי, גישתי המקורית לגרפולוגיה היתה אוהדת, ואפילו שקלתי ללמוד גרפולוגיה בעצמי. מעולם לא נכוויתי מניתוח גרפולוגי, ואינני מכיר מישהו אחר שנכווה. תחום המחקר שלי (אופטמיזציה בתכנון חלבונים) רחוק מפסיכולוגיה מרחק רב, כך שאינני יכול - או רוצה - להיבנות אקדמית מהדיון שאנו מנהלים. המניע למסעי לנבכי הספרות המדעית בנושא הגרפולוגיה היה סקרנות מדעית פשוטה. במסע זה הופתעתי לגלות עד כמה מועטה היא התמיכה המדעית בטענות הגרפולוגים. רושם זה לא השתנה גם לאחר שקראתי את החומר שהפנית אותי אליו (ראה תגובה 140909). מבין שלושת הניסויים שבחרתי לתאר במאמר, שניים נמנו על אלו שתמכו במידה מסויימת בטענות הגרפולוגים; אחד מהם היה חיובי מספיק על מנת שחנה קורן תצטט ממנו באתרה. קיימים שפע של ניסויים שלא מצאו כל קשר מובהק בין קריטריון חיצוני לניבוי גרפולוגי אותם לא תיארתי 1. לא הסתרתי מקרה בו חוות הדעת הפסיכולוגית היתה קרובה בתוקפה (הנמוך) לחוות הדעת הגרפולוגית. לאור האמור לעיל, אינני מבין מדוע אתה כותב "הצגת הדברים על ידך ... היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב". אתה טוען בתחילת פסקתך השנייה שגם בתחומים רבים אחרים מתקבלות החלטות חשובות ללא בסיס מדעי. גם אם הדבר נכון (ואפשר להתווכח על כך, אבל בוא לא), אינני רואה מדוע טענה זו אמורה לגרום לי להאמין בגרפולוגיה. את אותה טענה בדיוק יכול היה לתת אסטרולוג. שאלת הפופולריות של הגרפולוגיה היא שאלה נפרדת, עליה עמדתי בקצרה בסוף מאמרי (אפקט ברנום איננו לוקש לדעתי). אני מסכים לחלוטין גם עם דבריה של נגה בתגובה 141019. אותי משכנעות ראיות מדעיות מסודרות. אם אינך מסוגל לספק לי כאלה (וכך הדברים עומדים כעת, להבנתי), אז נותר לדעתי מעט מאוד טעם בהמשך הדיון ביננו. 1 פירוט יינתן על פי דרישה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תוכל, אשמח לשמוע באילו קריטריונים לא נמצא מתאם לניבוי גרפולוגי (אין צורך בפרטים נוספים, אם כי אחרים עשויים להיות מעוניינים גם בהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריטריונים שנתקלתי בהם היו הערכות (מספריות) של ממונים, נתוני מכירות (עבור סוכני נדל"ן), ציוני סיום קורס קצינים והערכות (מספריות) עצמיות של הכותבים. בסוג אחר של ניסויים כותבים גרפולוגים N חוות דעת על סמך N כתבי יד. כל אחד מ- N הכותבים מקבל עותק מכל אחת מחוות הדעת וצריך לדרג את N חוות הדעת על פי מידת נאמנותן לאישיותו. ניתן להגדיר סטטיסטי המודד עד כמה N הדירוגים שהתקבלו רחוקים מהמצב בו כל כותב מדרג את התיאור "שלו" ראשון. בניסוי אחר, שזכה לביקורת רבה מצד הגרפולוגים (ובמידה מסויימת של צדק, לדעתי) התבקשו גרפולוגים לחזות התאמה של בעלי מקצוע לעבודתם. כתבי יד נלקחו מארבעים כותבים בעלי שם בתחום עיסוקם (מתמטיקאים, ארכיטקטים, רופאים וכו') שאין עוררין על הצלחתם המקצועית, ונמסרו לניתוח גרפולוגי. הגרפולוגים, שידעו רק מהן קטגוריות העיסוק האפשריות (היו 8 כאלו), התבקשו (כ"א בנפרד) לציין מהם המקצועות בהם עשוי הכותב להצליח. הם לא הוגבלו במספר המקצועות פר כתב יד, והורשו שלא לחוות דיעה כלל במקרים בהם מצאו את כתב היד בעייתי. את תוצאות הניסוי השוו למודל של בחירה אקראית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה; הנתונים האלה עוזרים לי למקד את מה שראיתי בדיון עד כה. בשתי מלים, יש פער ציפיות. הגרפולוגים רואים במקצוע שלהם כלי עזר למיון כח-אדם. כל הנסיונות (שלי ושל אחרים) ללמוד אילו דברים *מדידים* יכול גרפולוג להוציא מכתב היד, נכשלו. זה לא מפתיע בכלל, ואני לא חושב שיש כאן נקודה לחובתם: אין היום עיסוק אקדמי משמעותי בגרפולוגיה, וכל העוסקים בתחום מוכרים את שירותי האבחון שלהם. הקונים הרציניים היחידים מעוניינים, מסתבר, באבחון לצרכי קבלה לעבודה - וכאן יושם הדגש על פיתוח היכולות הגרפולוגיות. מבחינת הגרפולוגים, אפשר לזהות בכתב היד "קוי אישיות, דרכי חשיבה, סגנון יחסי האנוש, ורמת נאמנות ומהימנות", פרמטרים שקשה מאד למדוד באופן ישיר. למרות זאת, כל התכונות האלה משפיעות על טיב העבודה, וכאן מסתמנת אפשרות לבחון את הקורלציה בין הערכה גרפולוגית לבין (קריטריונים אוביקטיביים כלשהם של) רמת התפקוד בעבודה. מתברר שגם ניסוי מסוג זה אינו מקובל על הגרפולוגים: בתגובה 141014 מסבירה ענת זיו את הקושי בהגדרת "הצלחה בתפקיד", והגדיל ממנה לעשות שייקה לנדאו תגובה 140736, שבעיניו השימוש ב"דיווח סובייקטיבי של המעביד" כדי להבחין בין מזכירה מוצלחת לכושלת הוא הוכחה לחוסר רצינותו של מחקר. כפי שכותב יובל, גרפולוגים לא הצליחו בניסויים שמעמתים את חוות הדעת שלהם בנתוני הצלחה חיצוניים (הערכת ממונה, נתוני מכירות). אפשר לראות בהתנגדות של הגרפולוגים לניסויים כאלה "תירוצים", והם מן הסתם יסבירו שהעמדה הזו נובעת מהיכרות עם שוק העבודה. האמת עשויה להיות בין שני הקטבים (אני מניח שלו היתה קורלציה גבוהה בין הערכת ממונה לחוות-הדעת הגרפולוגית, הם היו מייחסים לה חשיבות רבה יותר). קל להבין מדוע מנהלי כח-אדם פונים לגרפולוגים. לא פשוט לזהות עובדים מוצלחים (או חשוב יותר, בעייתיים) מראש, וכל מקבל החלטות ישאף לחלק את האחריות עם גורמים חיצוניים, במיוחד כאלו שנחשבים לקבילים בתעשייה הזו. מכאן גם הצלחתם של מכוני אבחון אחרים. הגרפולוגים ציינו כאן בצדק, שכמו בהרבה תחומי-חיים אחרים, לא כל החלטה היא "מדעית" ו"לוגית". אנשים מקבלים החלטות סבירות דרך-קבע, בלי להזדקק לניסויי מעבדה. מה גם שבתחום של אבחון כח-אדם, אין ככל-הנראה תחרות משמעותית מצד כלים מדעיים. מנקודת המבט הזו, הנסיון לתקף את הגרפולוגיה ולבחון אותה בכלים מדעיים הוא בזבוז זמן ומאמצים. מן העבר השני, אותי מעניינת יותר השאלה האם אפשר ללמוד מכתב היד דברים שאדם עשוי לרצות להסתיר, דברים שאי-אפשר ללמוד באופן אחר (או כאלו שאפשר ללמוד באופן אחר, בשיטות פחות חד-משמעיות). מנקודת המבט ה"מדעית", השאלה הראשונה היא "האם זה עובד?" ואז - "איך?". מכאן צריך להתקדם בשני כיוונים. א. גרפולוגיה ככלי לאבחון. המטרה של כלי-אבחון (לצרכי עבודה) היא אחת - לחזות הצלחה בעבודה. אין זה חשוב איך בדיוק מגדירים הצלחה בעבודה, זה פרמטר שאפשר לכמת ולכן אפשר לדרוש מגרפולוג חיזוי מספרי עבורו ולבדוק את יכולת החיזוי של הכלי. מתברר, כפי שכותב יובל, שמספר מחקרים מסוג זה מציגים מסקנות שליליות. אינני יודע אם שיטות אבחון אחרות (ראיונות, אבחון פסיכולוגי) עמדו במבחנים דומים. אם לא, הגיע הזמן שכן. אפילו מן הבחינה המשפטית, כלי אבחון שאינו עומד בקריטריון הפשוט שציינתי כאן, אמור להפסל, בדיוק כמו שנפסל כל שיקול אחר שאינו ממין העניין. ב. גרפולוגיה כמדע. צריך להקדים ולציין שבניגוד לכמה "מתחרים" (כגון אסטרולוגיה או קריאה בקפה), על-פניו נראה שלגרפולוגיה יש סיכוי. תכונות האישיות שלנו משתקפות בהרבה דברים שאנחנו עושים, ואין סיבה לחשוב שדווקא כתב היד מוגרל באופן בלתי תלוי מהתפלגות כתבי היד האפשריים. אין לי הרבה מה להוסיף על הניסוי שטל הציע תגובה 140451, פרט אולי לעקרון אחד: בניסוח ההשערות יש מקום להעזר בגרפולוגים שיקבעו מה הם מתיימרים לחלץ מכתב היד, ושיסבירו עד כמה שניתן איך הם עושים זאת. לדוגמא, אם גרפיקאים יוכלו (לאחר הנחיה מתאימה) להגיע לתוצאות דומות, זו תהיה בעיני נקודה לחיוב, ולא לשלילה. הגרפולוגים צריכים להבין שהדרישה לטענות קונקרטיות ומדידות היא מהותית, ובלעדיה אי-אפשר להתקדם. לבסוף, כדי להזכיר לעורך הניסוי שכחלוץ-יחסית בתחום, מן הראוי להשקיע מאמץ באיסוף כמות נתונים שאפשר להסיק ממנה מסקנות חד-משמעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ראיון עם מנהל המכון למיפוי הגנום שבטקסס. בין שאר הענינים הוא נשאל אם הוא צופה שאפשר יהיה להשתמש במיפוי גנטי של עובדים בתהליך הקבלה לעבודה. לדבריו, הוא צופה שמעסיקים אולי ישתמשו במיפוי הגנטי כדי לנפות עובדים בעלי פוטנציאל גבוה למחלות, וזה כשהמחקר ימצא יותר ויותר התאמות גנטיות למחלות שונות. המעסיק יכול למנוע בצורה כזו הוצאות בביטוח רפואי, מעובדים שיעדרו מהעבודה ואני מנחש שאולי אפילו מעובדים שכושר התפקוד שלהם יכול לרדת עקב התקדמות של מחלה כזו או אחרת. ברור שישנה כאן בעיה אתית ומשפטית חמורה של צינעת הפרט, מידת הרלונטיות של המבנה הגנטי לכישורים לעבודה מסוימת, דבר שפותח פתח לניצול לרעה של תלות העובדים במעסיקים. כבר היום ישנם מקומות עבודה שמתנים קבלה לעבודה בבדיקת דם ושתן, בעיקר לסינון משתמשים בסמים. כמובן שישנם סוגים מסוימים של עבודה שדורשים כישורים פיזיים מסוימים ולכן יש צורך בדיקות רפואיות שחודרות לצינעת הפרט. שאלה נוספת היא באם אפשר יהיה להשתמש במיפוי הגנטי לשם איבחון אישיות. כאן כמובן הבעיה האתית מחמירה. לכן, אני חושב שמעניין להתמקד בשאלה הבאה - בהנחה ברורה שמעסיק מעוניין לתהות על קנקנו של מועמד לעבודה1, היא מהו גבול האמצעים שהוא רשאי להפעיל ולדרוש ממועמדים כדי להעריך אישיות, מעבר לכישורים פורמליים לתפקיד. ברור שראיון אישי, שיחות עם חברי צוות שונים וגם תקופת ניסיון ראשונית מטרתם בדיוק זו. אבל האם אין בבדיקה גרפולוגית2 כאן פריצה אתית3 אל מעבר לסביר בחדירה לנפשו של מועמד, כשכביכול המעסיק מקבל מידע על המועמד,מעבר למה שרלונטי למשרה. ----------------------- 1 וכמו שאני תמיד מדגיש, לדעתי מי שהולך לראיון עבודה צריך להתייחס לזה כדבר דו-צדדי, גם המועמד צריך לחקור, עד כמה שאפשר, ולנסות לעמוד על קנקן המנהל והחברה. 2זה לא אומר שאכן יש תקפות לגפולוגיה, אבל לצורך הדיון. 3[] כמובן שישנם תפקידים במקומות מאד מסוימים שפרופיל פסיכולוגי הוא צורך מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עשו על זה סרט, Gattaca: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאין טעם להמשך הפולמוס, אבל כיוון שעיסוקך בתחום הסטטיסטיקה, הייתי שמח אם תרפה לרגע מן הפולמוס, ותתייחס להערות שהעליתי. האם תוכל לתת סקירה קצרה על הידוע לך בנושא התיקוף של מבחני אישיות בכלל. מה התוקף של מבדקים אלו, והאם יש מבחן אישיות כלשהו שהחוקרים הצליחו לתקפו באופן מובהק? ומה דעתך לגבי ההערות הביקורתיות שלי לגבי אמות המידה המשמשות לתיקוף בתחום האישיות. האם למשל חוות דעת של ממונים יכולה להוות אמת מידה אמינה לצורך זה? האם יש התייחסות לפרובלמטיות של קביעת קריטריונים אלו בתחום האישיות בספרות המקצועית. האם תוכל להפנות אותו לביבליוגרפיה עדכנית בנושא? ושוב, חג שמח שייקה לנדאו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע כמעט דבר על "התיקוף של מבחני אישיות בכלל"; ההשכלה הסטטיסטית שלי לא כיסתה תחום זה, שבו, למיטב ידיעתי, רק מיישמים סטטיסטיקה. לכן אינני יכול להפנות אותך לביבליוגרפיה בנושא. אולי משתתפים אחרים בדיון יוכלו לעשות זאת. לעניות דעתי, חוות דעת של עמיתים וממונים היא אמת מידה סבירה בהחלט, אם כי לא מושלמת, לצורך מדידת הצלחת אדם כמועסק. כך גם השגים אובייקטיביים בעבודה (נתוני מכירות עבור סוכני מכירות, למשל). אבל אני רוצה לחזור על נקודה שהועלתה פה כבר מספר רב של פעמים: גם אם יתברר כי הכלים הפסיכולוגיים הם פגומים, הערכות ממונים הן חסרות ערך וכו', עדיין אין הדבר מוכיח כי יש ממש בגרפולוגיה. את אותו "טיעון" יכול לתת גם אסטרולוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלפתי מנהל בסניף של אירגון עסקי המתעד חוות-דעת על כפיפים. נדהמתי לגלות את המרחק העצום שבין חוות-הדעת (בלשון רבים) לחוות-הדעת של קודמי. העובד המצטיין של קודמי היה העובד הגרוע ביותר שלי, והעובד הגרוע ביותר בסולם שלו היה בעיניי עובד מצטיין. קודמי ואני ידידים בעלי אותה חתירה להישגיות באותם תחומים. ועובדים שנים באותו ארגון בעל אותה תרבות ארגונית. ובהחלט היה שווה לערוך מחקר בשאלה מה גרם את ההבדל הקיצוני והדרמטי בין חוות-הדעת שלנו. על-כל-פנים התמונה הזו מאששת את הקושי הרב המתואר ע"י שייקה לנדאו בבחירת אמות-מידה. לפני למעלה מ-20 שנה עבדתי באירגון שבו חיפשנו אנשים לתפקיד עצמאי בכיר בחו"ל לתקופה של שנתיים-שלוש. נעזרנו אז בגרפולוגים הבכירים ביותר בתחומם, והיה לי התקציב והזמן להצליב חוות-דעת גרפולוגיות טרם הבחירה במועמד, וגם בתום תקופת החוזה בדקתי חוות-דעת של גורמים בלתי-תלויים בחו"ל מול הניבוי של הגרפולוגים. לא זכור לי, שהיה מקרה שנפלתי מהכיסא בשל כישלון קולוסאלי בניבוי, מה גם שהשימוש העיקרי שעשינו בחוות-הדעת הגרפולוגיות היה לניפוי על הסף של המקרים הקיצוניים לשלילה. 70% מהאוכלוסייה הם נורמליים, ולגבי אלה חוות-הדעת היו לגבינו בלתי רלבנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שיובל ענה לך, אבל רק רציתי לציין שאני, באופן אישי, לא טרחתי לקרוא את התגובה שלך אחרי המילים ''אתה סתום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ששיטות המחקר בתחום מחקר האישיות, טרם סיפקו כלים מדעיים נאותים לתחום המורכב של האישיות'' בסופו של דבר ברוב המקרים, הגרפולוג מקבל כסף ע''מ להחליט אם מועמד מתאים לעבודה או לא. הצלחה בעבודה היא לא דבר כל כך אמורפי , ואפשר לבדוק אותה (למשל, לפי חוות דעת ממונה). במיוחד מצפים מהגרפולוג להבחין בין מקרים קיצוניים של אדם כושל ואדם מצליח באותו תחום. לו הייתי מנהל כוח אדם, אז ללא שראיתי (או לפחות שמעתי על קיום) מחקר שבו גרפולוגים מצליחים במשימה המינימלית של להפריד בין אנשים כושלים במיוחד למוכשרים במיוחד יותר טוב מאשר סתם אדם מהרחוב, לא הייתי משלם עבור שירותיך. (למזלך, ולמזלי, אני לא מנהל כח-אדם...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אסור שאותם מנהלי כוח אדם ידעו מה חוות הדעת הגרפולוגית שהייתה על אותם עובדים, שהרי אחרת עלול להיווצר "אפקט פיגמליון" - כלומר, מנהל כ"א יחשוב ש-X אמור להיות עובד מצוין (לפי הגרפולוג), ולכן יתייחס אליו מראש כאל עובד מצוין, יהיה יותר סלחן כלפי התנהגות קלוקלת ובאופן כללי יצור עבור העובד אווירה נוחה יותר לעבודה, בעוד ש-Y, שקיבל חוו"ד גרועה, יתקל מראש ביחס עויין מצד איש כ"א (או המעסיק, או מי שלא יהיה). לכן, צריך ליצור שתי קבוצות ביקורת: אחת שבה איש כ"א לא ידע כלל מה חוות הדעת של הגרפולוג אודות העובדים (הם יועסקו ע"פ ראיון בלבד), וקבוצה שניה שבה איש כ"א יקבל חוו"ד רנדומליות אודות העובדים (אך לא ידע זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשבה שחלפה בראשי: גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה לעיל מדווח כי אם משמיטים מהמחקר את 47 כתבי היד שחנה קורן מצאה בלתי מתאימים, אזי אחוז ההצלחה שלה בניסוי עולה מ- 65 ל- 72. שייקה מוסיף וכותב שלאחר השמטה זו מסתבר כי באחת ממשימות הניסוי - אבחנה בין נזירים/נזירות לשחקנים/שחקניות - הגיעה חנה קורן ל- 98 אחוזי הצלחה. מסקנה מעניינת מנתון חדש זה היא שעל מנת לשמור על הממוצע הכולל, חנה קורן השיגה בהכרח תוצאה נמוכה משמעותית מ- 72% בשתי המשימות האחרות (אבחנה בין מזכירות מצטיינות לכושלות ואבחנה בין "מצליחנים" ל"לוזרים"). למעשה, ברשותי חישוב 1 המראה כי תחת נתונים אלו חנה קורן השיגה לכל היותר 60.2 אחוזי הצלחה בממוצע בשתי המשימות האחרות. אני מרשה לעצמי לנחש שבעבודתה היום יומית נדרשת חנה קורן להבחין בין נזירים לשחקנים לעתים פחות תכופות משהיא נדרשת להבחין בין מזכירות מצטיינות לגרועות, או בין מצליחנים ללוזרים. חבל, לדעתי, שגם כשהיא מבססת את דעתה רק על כתבי יד "תקינים", היא מצליחה בשתי המשימות האחרונות פחות מההדיוטות, שהשיגו 65% בממוצע. (למען היושר המדעי אציין כי ייתכן שהבדל זה אינו מובהק סטטיסטית.) ועוד נקודה אחרונה: במאמר מדווח כי גרפולוגית B (היא חנה קורן, כפי שמדווח שייקה) התייעצה ממושכות עם שבעה קולגות לפני שהגישה את חוות דעתה. ניתן כפי הנראה, אם כך, להכליל במעט את האמור לעיל מעבר לביצועיה של חנה קורן עצמה. 1 פירוט יינתן על פי דרישה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה מדווח" ליתר דיוק, אני מצטט מן המאמר. הידע שלי בסטטסטיקה מסתכם בקורס מבוא לסטטיסטיקה שלמדתי לפני שנים במסגרת המחל' לפסיכולוגיה באוני' בר-אילן, כך שלא היה עולה בדעתי לחשב מסקנות סטטיסטיות באופן עצמאי. ולעצם הדברים, הסברתי היטב בדברי את ההבדל בין הקטגוריות השונות. נראה שלא אתה ולא אף אחד מן המשתתפים "האובייטיביים" האחרים כאן בדיון, אינם מוכנים להיכנס לדיון ענייני על הליקויים המתודולוגיים הקשים של מחקרים אלו, ומתעקשים לשמר את דעותיהם הקדומות בכל מחיר. כאמור, הקושי להוכיח מתאם מובהק אינו יחודי לגרפולוגיה, אלא מאפיין את כל מבחני האישיות ושל כל העיסוק באישיות ובתיאוריות טיפוליות, ולכן דיון שעוסק בגרפולוגיה במנותק משאר המבחנים הנ"ל הוא מגמתי, לא ישר ונועד להטעות ולהציג תמונה מסולפת של העובדות. ושוב, הבעיה בבדיקת המתאם בין האבחון הגרפולוגי לבין דיווח הממונים על "הצלחה" היא שקריטריונים אילו אינם בודקים את אשר הם אמורים לבדוק. אבחון גרפולוגי כשלעצמו אינו יכול לנבא הצלחה, אלא רק לתת תיאור מפורט למדי של כישוריו של הנבדק, אופן עבודתו, מידת המוטיבציה שלו, כושר ההסתגלות שלו, מידת יכולתו ליצור יחסי עבודה תקינים ועוד. ניבוי הצלחה הוא עניין מורכב, וזוהי עבודתו של היועץ הארגוני, של הפסיכולוג התעסוקתי או של מנהל כח-האדם המכיר היטב את הצרכים של המשרה ואת האקלים הארגוני שלתוכו העובד נכנס. כמובן, גם הגרפולוג יכול להיות שותף לדיון הנ"ל, אך הנסיון לנבא קליטה מוצלחת של עובד הוא מהלך מורכב, שתלוי בגורמים רבים, חלקם נסיבתיים,ודורש היכרות מעמיקה עם הארגון. האם עובד מיומן, שאפתן, עצמאי ועקשן יצליח או יכשל בתפקיד? לשם כך יש לדעת האם האקלים הארגוני הוא ריכוזי או שהוא מעודד יוזמה והתנהלות עצמאית, האם הבוס הישיר שלו נוקשה וסמכותי או פתוח ושיתופי, האם התפקיד מונוטוני או מחייב תושיה ויכולת התנהלות עצמאית. בחייו של העובד, ניבוי הצלחה איננו יכול להיות מדעי הבלבול בין האבחון עצמו לבין הנסיון לנבא הצלחה - שכאמור תלוי בגורמים רבים שאינם לנגד עיניו של הגרפולוג - הוא מדאיג, ומהווה פגם מתודולוגי חמור ונסיון לחפש את האבידה תחת הפנס במקום במקום שבו נאבדה. ואולם, אני כבר נואשתי מן התקווה שיתעורר כאן דיון ענייני ונכונות לבחון לעומק את המתודולוגיה, במקום חזרה שוב ושוב על מנטרות שרק חוזרות ומדקלמות את הדעות הקדומות של משתתפי הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה האחרונה שלי, בסוף הפסקה שלפני האחרונה, השתרבב לו בטעות משפט לא גמור וחסר מובן, שאמור לא להיות שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אני מבין את דבריך נכון, אי אפשר לבדוק האם הגרפולוגיה עובדת או לא. אז איך זה שכל הגרפולוגים ואנשי כ"א פה אמרו שהגרפולוגיה עובדת מצוין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט מבין לא נכון את דברי. מה שטענתי הוא שהמחקרים כפי שהם נעשים היום, אינם בודקים את מה שהם אמורים לבדוק. במאמרי, אליו הפניתי כבר מספר פעמים, הצעתי קוים ראשונים למחקר שכזה, אבל אילו רק קוים ראשונים, ויש לבצע עבודת מחקר מקיפה על מנת להגדיר נכון את הפרמטרים של הניסוי, קודם שניגשים למחקר עצמו. ההסתמכות על הגרפולוגיה בשימוש היום יומי איננה מחקר לצרכי תיקוף מדעי, אלא נובעת מן הרושם הבלתי אמצעי של העוסקים בתחום, מה שאינו פחות לגיטימי, למשל, מן הרושם של מטפלים פסיכולוגיים ושל מטופליהם, שפסיכותרפיה עובדת. לא מסובך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון שאין קשר בין האבחון לניבוי הצלחה זו היתממות. ברשותך, אעבור על הדוגמאות שנתת אחת-אחת. האם פגשת מקום עבודה המחפש עובד מועט כישורים? חסר מוטיבציה? קשה הסתגלות? חסר יכולת ליצור יחסי עבודה תקינים? לא מיומן? לא שאפתן? כי אני לא פגשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, חוששני שלא הבנת את דברי כהלכה, ואני מציע שתקראי שנית את מהלך הדיון גם בהודעות הקודמות. ודאי מקום עבודה מחפש את העובד האולטימטיבי, אבל במציאות עובדים שכאלה הם מועטים והדילמה היא על אילו חולשות ניתן להתפשר ואילו קריטיות להצלחה בתפקיד . שאלה הנידונה כאן היא האם ניתן לנבא הצלחה או כשלון רק מתוך מסקנות האבחון, והתשובה לכך היא כמובן שלילית. הרבה מאנשי המכירות המצליחים הם אנשים שיש להם קושי להסתגל למסגרת היררכית נוקשה, אבל הם מצליחים בתפקיד המעניק להם חופש פעולה או מגלה סובלנות לצדדים הפחות נעימים באישיות שלהם, בגלל שהם מביאים את הסחורה. בחורה שאפתנית ואינטליגנטית בהרבה מקרים לא תשרוד בתפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם, וסיכויה להיכשל בתפקיד גדולים. מישהי פילפלית, בעלת יוזמה וגם פה גדול עשוייה להצליח אצל בוס שמאציל סמכויות ושהמעורבות הפעילה של מזכירתו אינה מאיימת עליו. אחר, בעל אגו נפוח וגישה ריכוזית, יעיף אותה לכל הרוחות ויטען שהיא היתה כישלון גדול. אם זו בעיניך היתממות, את כנראה חסרת כל נסיון בשוק העבודה ובאופן התנהלותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי סביר (בלשון המעטה) שמעסיקים יעבירו לניתוח גרפולוגי כתבי יד של מועמדים ל"תפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם", רק כדי לוודא שחו"ח לא יפול לידיהם עובד מוכשר, שאפתן ובעל חשיבה עצמאית. אבל כנראה זה נובע מזה שאני "חסרת כל נסיון בשוק העבודה". (האם זה באמת נראה לך סביר? האם לא ייתכן שאני בעלת נסיון עשיר בשוק העבודה, אך בעלת דעה שונה משלך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתו המקצועית אני נותן חוות דעת למאות משרות כל שנה, ומנהל אחריהם מעקב ממוחשב במשך שנים. כך שהדוגמאות שנתתי, כמו שיקולים רבים נוספים שלא ציינתי, אינם תיאורטיים אלא לקוחים מנסיוני המעשי בשטח. ובאשר ''לשאלותיך'', אני סמוך ובטוח שעם קצת פחות התחכמות תמצאי את כל התשובות בכוחות עצמך. ותגובה זו יפה גם לגבי רון בן-יעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך היתה רמת ההצלחה של הגרפולוגים(*) בישראל נפגמת קשות אם במקום לקבל את הדף הכתוב היו מקבלים הקלטה של המועמדים המקריאים את הקטע האישי שכתבו? את כל שאר הנתונים היו מקבלים כפי שהם מקבלים כיום. (*) המנוסים והמוצלחים בין הגרפולוגים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, אני לא מתכון לעמוד כאן על קוצו של נימוס ואופן התגובה שלך. אבל, השאלה שלי בעינה עומדת תגובה 140573 תגובה 141218 מכיוון שעפ"י עדותך, עדיין לא נערך שום מחקר שמראה שלגרפולוגיה יש איזה תקפות מדעית, ומכיוון שמשתמשים בגרפולוגיה לקביעות קריטיות של התאמה לעבודה (קריטי לעובד ולמעסיק), האם זה לא אומר שחייבים להתייחס בספקנות לכלי כזה עד אשר אפשר להיווכח שאכן יש לו בסיס יציב והוא לא שאין לו שום תחליף זול או פולשני פחות? מכאן נובעת גם השאלה השניה והיא עד כמה רשאי מעסיק לנצל את כוחו ויתרונו בשוק העבודה ולדרוש ממועמד להיכנע לדרישות שפולשות לתחום הפרטיות. במיוחד אם נזכור שגרפולוגיה מתיימרת לחשוף [400?] מאפיני אישיות, אפילו אם הגרפולוג לא מעביר את כל הממצאים למעסיק? אני מבין את עמדת הגרפולוגים שמגינים גם על מקור לחמם, גם על כבודם העיסוקי, ולכן נרתמו להגיב בצורה לוהטת ורהוטה על מאמר סקפטי אפילו שהוא פורסם באתר אינטרנטי בעל השפעה לא הכי גדולה (סליחה דובי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה האיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש נקודות המהוות חצי שאלה חצי הערה: - הועלתה כבר בדיון הנקודה כי מבחן הגרפולוגיה הינו פולשני, חודר לפרטיות וכו'. נקודה זו הועלתה ע"י הספקנים דווקא. מוזר שלמרות ביטול תחושת הבטן לגבי אמינות המבחן הנ"ל עדיין חשים רבים כי הגשת כתב יד אישי מהווה חדירה לפרטיות ו/או פלישה. או שכתב היד חושף פרטים אישיים או שלא. איסוף שאר המידע הינו הרבה יותר פולשני מהגשת כתב היד. לא? - רבים מהספקנים מתיחסים בזילזול לגרפולוגיה + טוענים כי היא לא עובדת וכי יש לבדוק את השיטה קודם ולהכריז כי הגרפולוגיה נמצאת תחת מטריה מדעית לפני שעושים בה שימוש בקביעת עתידם של המועמדים. הגרפולוגיה מקוטלגת אצלי תחת הכותרת "בולוקס" ו/או ענף-וודו. אולם, בניגוד לשאר אני עדיין טוען כי הגרפולוגיה מספקת את הסחורה. אנסה להסביר. כאשר מקבל הגרפולוג ואני מתייחס לגרפולוגים המנוסים והטובים שבין הגרפולוגים הוא מקבל את כל המידע אודות המועמד והמידע אודות המשרה לידיו. לאחר עיון מעמיק (שוב, מדובר בטובים שביניהם) במידע הרב הוא כבר יודע הרבה דברים אודות המועמדים והמשרות, אך הוא צריך איזה טריגר הכדי לגלם וליצוק משמעות על המועמדים והתאמתם. כן, אני טוען כי כתב היד משמש מעין פורקן למטען המידע שהצטבר במוחו/בתת המודע של הגרפולוג. השמעת קול המועמד או הצגת וידאו ו מופיע המועמד היו, עם קצת תרגול, מספקים טריגר זהה לחלוטין לכתב היד. הגרפולוג, לטענתי, מתחיל לראות את כל אותן תכונות אופי שאסף לפני כן באותו הכתב. אם לדוגמא, היה מקבל כתב של מישהו אחר הוא היה "דג" את אותן התכונות ממש מתוך הכתב החדש. - נקודה דומה היא כי הגרפולוגים הטובים מספקים את הסחורה מכיוון שהדרישות לתפקיד די חוזרות על עצמן. אין מעסיק שירצה עובד עצל, חסר אמביציה וכו'. הגרפולוגים הטובים והמנוסים אינם יותר משדכנים טובים. אנשים הרואים את כל הנתונים של המועמד והמשרה ומזווגים ביניהם. בכדי להיות שדכן טוב, אין צורך לפשפש בכתב ידו של המועמד. לסיכום: - הגשת כתב היד אינה פולשנית יותר מאיסוף כל שאר הנתונים - גרפולוגים אינם מודעים כי הם בעצם עובדים על עצמם והיו מבצעים את אותה העבודה ללא כתב היד עצמו - הגרפולוגים הם לא יותר משדכנים. חלקם עוטה מעטה מדעי השאר מעטה וודו ואקנח בתהייה, מדוע הגרפולוגים לא מבקשים מהמעסיק ו/או מהבוס הישיר למשרה המדוברת את כתב ידו? אם כלי הגרפולוגיה כל כך מדהים בעוצמתו מדוע לא לשכלל את ההתאמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מה שאתה אומר הוא שהגרפולוגים לא נעזרים בכתב היד כדי להגיע למסקנותיהם, אלא משתמשים בו כתירוץ. ודאי שמנחשי עתידות בקרקסים נעזרים בטכניקה הזו (מבררים כל מה שניתן על הנבדק לפני שהם 'מנחשים'). אם הצדק עמך, המעסיקים יכולים בשקט לפנות לפותחים בקפה או בקלפים כדי למיין את המועמדים, אבל הסביר ביותר יהיה לדלג על התיווך ולהחליט בעצמם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |