בתשובה לשייקה לנדאו, 14/04/03 14:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מחשבה שחלפה בראשי: גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה לעיל מדווח כי אם משמיטים מהמחקר את 47 כתבי היד שחנה קורן מצאה בלתי מתאימים, אזי אחוז ההצלחה שלה בניסוי עולה מ- 65 ל- 72. שייקה מוסיף וכותב שלאחר השמטה זו מסתבר כי באחת ממשימות הניסוי - אבחנה בין נזירים/נזירות לשחקנים/שחקניות - הגיעה חנה קורן ל- 98 אחוזי הצלחה. מסקנה מעניינת מנתון חדש זה היא שעל מנת לשמור על הממוצע הכולל, חנה קורן השיגה בהכרח תוצאה נמוכה משמעותית מ- 72% בשתי המשימות האחרות (אבחנה בין מזכירות מצטיינות לכושלות ואבחנה בין "מצליחנים" ל"לוזרים"). למעשה, ברשותי חישוב 1 המראה כי תחת נתונים אלו חנה קורן השיגה לכל היותר 60.2 אחוזי הצלחה בממוצע בשתי המשימות האחרות. אני מרשה לעצמי לנחש שבעבודתה היום יומית נדרשת חנה קורן להבחין בין נזירים לשחקנים לעתים פחות תכופות משהיא נדרשת להבחין בין מזכירות מצטיינות לגרועות, או בין מצליחנים ללוזרים. חבל, לדעתי, שגם כשהיא מבססת את דעתה רק על כתבי יד "תקינים", היא מצליחה בשתי המשימות האחרונות פחות מההדיוטות, שהשיגו 65% בממוצע. (למען היושר המדעי אציין כי ייתכן שהבדל זה אינו מובהק סטטיסטית.) ועוד נקודה אחרונה: במאמר מדווח כי גרפולוגית B (היא חנה קורן, כפי שמדווח שייקה) התייעצה ממושכות עם שבעה קולגות לפני שהגישה את חוות דעתה. ניתן כפי הנראה, אם כך, להכליל במעט את האמור לעיל מעבר לביצועיה של חנה קורן עצמה. 1 פירוט יינתן על פי דרישה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה מדווח" ליתר דיוק, אני מצטט מן המאמר. הידע שלי בסטטסטיקה מסתכם בקורס מבוא לסטטיסטיקה שלמדתי לפני שנים במסגרת המחל' לפסיכולוגיה באוני' בר-אילן, כך שלא היה עולה בדעתי לחשב מסקנות סטטיסטיות באופן עצמאי. ולעצם הדברים, הסברתי היטב בדברי את ההבדל בין הקטגוריות השונות. נראה שלא אתה ולא אף אחד מן המשתתפים "האובייטיביים" האחרים כאן בדיון, אינם מוכנים להיכנס לדיון ענייני על הליקויים המתודולוגיים הקשים של מחקרים אלו, ומתעקשים לשמר את דעותיהם הקדומות בכל מחיר. כאמור, הקושי להוכיח מתאם מובהק אינו יחודי לגרפולוגיה, אלא מאפיין את כל מבחני האישיות ושל כל העיסוק באישיות ובתיאוריות טיפוליות, ולכן דיון שעוסק בגרפולוגיה במנותק משאר המבחנים הנ"ל הוא מגמתי, לא ישר ונועד להטעות ולהציג תמונה מסולפת של העובדות. ושוב, הבעיה בבדיקת המתאם בין האבחון הגרפולוגי לבין דיווח הממונים על "הצלחה" היא שקריטריונים אילו אינם בודקים את אשר הם אמורים לבדוק. אבחון גרפולוגי כשלעצמו אינו יכול לנבא הצלחה, אלא רק לתת תיאור מפורט למדי של כישוריו של הנבדק, אופן עבודתו, מידת המוטיבציה שלו, כושר ההסתגלות שלו, מידת יכולתו ליצור יחסי עבודה תקינים ועוד. ניבוי הצלחה הוא עניין מורכב, וזוהי עבודתו של היועץ הארגוני, של הפסיכולוג התעסוקתי או של מנהל כח-האדם המכיר היטב את הצרכים של המשרה ואת האקלים הארגוני שלתוכו העובד נכנס. כמובן, גם הגרפולוג יכול להיות שותף לדיון הנ"ל, אך הנסיון לנבא קליטה מוצלחת של עובד הוא מהלך מורכב, שתלוי בגורמים רבים, חלקם נסיבתיים,ודורש היכרות מעמיקה עם הארגון. האם עובד מיומן, שאפתן, עצמאי ועקשן יצליח או יכשל בתפקיד? לשם כך יש לדעת האם האקלים הארגוני הוא ריכוזי או שהוא מעודד יוזמה והתנהלות עצמאית, האם הבוס הישיר שלו נוקשה וסמכותי או פתוח ושיתופי, האם התפקיד מונוטוני או מחייב תושיה ויכולת התנהלות עצמאית. בחייו של העובד, ניבוי הצלחה איננו יכול להיות מדעי הבלבול בין האבחון עצמו לבין הנסיון לנבא הצלחה - שכאמור תלוי בגורמים רבים שאינם לנגד עיניו של הגרפולוג - הוא מדאיג, ומהווה פגם מתודולוגי חמור ונסיון לחפש את האבידה תחת הפנס במקום במקום שבו נאבדה. ואולם, אני כבר נואשתי מן התקווה שיתעורר כאן דיון ענייני ונכונות לבחון לעומק את המתודולוגיה, במקום חזרה שוב ושוב על מנטרות שרק חוזרות ומדקלמות את הדעות הקדומות של משתתפי הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה האחרונה שלי, בסוף הפסקה שלפני האחרונה, השתרבב לו בטעות משפט לא גמור וחסר מובן, שאמור לא להיות שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אני מבין את דבריך נכון, אי אפשר לבדוק האם הגרפולוגיה עובדת או לא. אז איך זה שכל הגרפולוגים ואנשי כ"א פה אמרו שהגרפולוגיה עובדת מצוין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט מבין לא נכון את דברי. מה שטענתי הוא שהמחקרים כפי שהם נעשים היום, אינם בודקים את מה שהם אמורים לבדוק. במאמרי, אליו הפניתי כבר מספר פעמים, הצעתי קוים ראשונים למחקר שכזה, אבל אילו רק קוים ראשונים, ויש לבצע עבודת מחקר מקיפה על מנת להגדיר נכון את הפרמטרים של הניסוי, קודם שניגשים למחקר עצמו. ההסתמכות על הגרפולוגיה בשימוש היום יומי איננה מחקר לצרכי תיקוף מדעי, אלא נובעת מן הרושם הבלתי אמצעי של העוסקים בתחום, מה שאינו פחות לגיטימי, למשל, מן הרושם של מטפלים פסיכולוגיים ושל מטופליהם, שפסיכותרפיה עובדת. לא מסובך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון שאין קשר בין האבחון לניבוי הצלחה זו היתממות. ברשותך, אעבור על הדוגמאות שנתת אחת-אחת. האם פגשת מקום עבודה המחפש עובד מועט כישורים? חסר מוטיבציה? קשה הסתגלות? חסר יכולת ליצור יחסי עבודה תקינים? לא מיומן? לא שאפתן? כי אני לא פגשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, חוששני שלא הבנת את דברי כהלכה, ואני מציע שתקראי שנית את מהלך הדיון גם בהודעות הקודמות. ודאי מקום עבודה מחפש את העובד האולטימטיבי, אבל במציאות עובדים שכאלה הם מועטים והדילמה היא על אילו חולשות ניתן להתפשר ואילו קריטיות להצלחה בתפקיד . שאלה הנידונה כאן היא האם ניתן לנבא הצלחה או כשלון רק מתוך מסקנות האבחון, והתשובה לכך היא כמובן שלילית. הרבה מאנשי המכירות המצליחים הם אנשים שיש להם קושי להסתגל למסגרת היררכית נוקשה, אבל הם מצליחים בתפקיד המעניק להם חופש פעולה או מגלה סובלנות לצדדים הפחות נעימים באישיות שלהם, בגלל שהם מביאים את הסחורה. בחורה שאפתנית ואינטליגנטית בהרבה מקרים לא תשרוד בתפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם, וסיכויה להיכשל בתפקיד גדולים. מישהי פילפלית, בעלת יוזמה וגם פה גדול עשוייה להצליח אצל בוס שמאציל סמכויות ושהמעורבות הפעילה של מזכירתו אינה מאיימת עליו. אחר, בעל אגו נפוח וגישה ריכוזית, יעיף אותה לכל הרוחות ויטען שהיא היתה כישלון גדול. אם זו בעיניך היתממות, את כנראה חסרת כל נסיון בשוק העבודה ובאופן התנהלותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי סביר (בלשון המעטה) שמעסיקים יעבירו לניתוח גרפולוגי כתבי יד של מועמדים ל"תפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם", רק כדי לוודא שחו"ח לא יפול לידיהם עובד מוכשר, שאפתן ובעל חשיבה עצמאית. אבל כנראה זה נובע מזה שאני "חסרת כל נסיון בשוק העבודה". (האם זה באמת נראה לך סביר? האם לא ייתכן שאני בעלת נסיון עשיר בשוק העבודה, אך בעלת דעה שונה משלך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתו המקצועית אני נותן חוות דעת למאות משרות כל שנה, ומנהל אחריהם מעקב ממוחשב במשך שנים. כך שהדוגמאות שנתתי, כמו שיקולים רבים נוספים שלא ציינתי, אינם תיאורטיים אלא לקוחים מנסיוני המעשי בשטח. ובאשר ''לשאלותיך'', אני סמוך ובטוח שעם קצת פחות התחכמות תמצאי את כל התשובות בכוחות עצמך. ותגובה זו יפה גם לגבי רון בן-יעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך היתה רמת ההצלחה של הגרפולוגים(*) בישראל נפגמת קשות אם במקום לקבל את הדף הכתוב היו מקבלים הקלטה של המועמדים המקריאים את הקטע האישי שכתבו? את כל שאר הנתונים היו מקבלים כפי שהם מקבלים כיום. (*) המנוסים והמוצלחים בין הגרפולוגים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, אני לא מתכון לעמוד כאן על קוצו של נימוס ואופן התגובה שלך. אבל, השאלה שלי בעינה עומדת תגובה 140573 תגובה 141218 מכיוון שעפ"י עדותך, עדיין לא נערך שום מחקר שמראה שלגרפולוגיה יש איזה תקפות מדעית, ומכיוון שמשתמשים בגרפולוגיה לקביעות קריטיות של התאמה לעבודה (קריטי לעובד ולמעסיק), האם זה לא אומר שחייבים להתייחס בספקנות לכלי כזה עד אשר אפשר להיווכח שאכן יש לו בסיס יציב והוא לא שאין לו שום תחליף זול או פולשני פחות? מכאן נובעת גם השאלה השניה והיא עד כמה רשאי מעסיק לנצל את כוחו ויתרונו בשוק העבודה ולדרוש ממועמד להיכנע לדרישות שפולשות לתחום הפרטיות. במיוחד אם נזכור שגרפולוגיה מתיימרת לחשוף [400?] מאפיני אישיות, אפילו אם הגרפולוג לא מעביר את כל הממצאים למעסיק? אני מבין את עמדת הגרפולוגים שמגינים גם על מקור לחמם, גם על כבודם העיסוקי, ולכן נרתמו להגיב בצורה לוהטת ורהוטה על מאמר סקפטי אפילו שהוא פורסם באתר אינטרנטי בעל השפעה לא הכי גדולה (סליחה דובי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה האיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש נקודות המהוות חצי שאלה חצי הערה: - הועלתה כבר בדיון הנקודה כי מבחן הגרפולוגיה הינו פולשני, חודר לפרטיות וכו'. נקודה זו הועלתה ע"י הספקנים דווקא. מוזר שלמרות ביטול תחושת הבטן לגבי אמינות המבחן הנ"ל עדיין חשים רבים כי הגשת כתב יד אישי מהווה חדירה לפרטיות ו/או פלישה. או שכתב היד חושף פרטים אישיים או שלא. איסוף שאר המידע הינו הרבה יותר פולשני מהגשת כתב היד. לא? - רבים מהספקנים מתיחסים בזילזול לגרפולוגיה + טוענים כי היא לא עובדת וכי יש לבדוק את השיטה קודם ולהכריז כי הגרפולוגיה נמצאת תחת מטריה מדעית לפני שעושים בה שימוש בקביעת עתידם של המועמדים. הגרפולוגיה מקוטלגת אצלי תחת הכותרת "בולוקס" ו/או ענף-וודו. אולם, בניגוד לשאר אני עדיין טוען כי הגרפולוגיה מספקת את הסחורה. אנסה להסביר. כאשר מקבל הגרפולוג ואני מתייחס לגרפולוגים המנוסים והטובים שבין הגרפולוגים הוא מקבל את כל המידע אודות המועמד והמידע אודות המשרה לידיו. לאחר עיון מעמיק (שוב, מדובר בטובים שביניהם) במידע הרב הוא כבר יודע הרבה דברים אודות המועמדים והמשרות, אך הוא צריך איזה טריגר הכדי לגלם וליצוק משמעות על המועמדים והתאמתם. כן, אני טוען כי כתב היד משמש מעין פורקן למטען המידע שהצטבר במוחו/בתת המודע של הגרפולוג. השמעת קול המועמד או הצגת וידאו ו מופיע המועמד היו, עם קצת תרגול, מספקים טריגר זהה לחלוטין לכתב היד. הגרפולוג, לטענתי, מתחיל לראות את כל אותן תכונות אופי שאסף לפני כן באותו הכתב. אם לדוגמא, היה מקבל כתב של מישהו אחר הוא היה "דג" את אותן התכונות ממש מתוך הכתב החדש. - נקודה דומה היא כי הגרפולוגים הטובים מספקים את הסחורה מכיוון שהדרישות לתפקיד די חוזרות על עצמן. אין מעסיק שירצה עובד עצל, חסר אמביציה וכו'. הגרפולוגים הטובים והמנוסים אינם יותר משדכנים טובים. אנשים הרואים את כל הנתונים של המועמד והמשרה ומזווגים ביניהם. בכדי להיות שדכן טוב, אין צורך לפשפש בכתב ידו של המועמד. לסיכום: - הגשת כתב היד אינה פולשנית יותר מאיסוף כל שאר הנתונים - גרפולוגים אינם מודעים כי הם בעצם עובדים על עצמם והיו מבצעים את אותה העבודה ללא כתב היד עצמו - הגרפולוגים הם לא יותר משדכנים. חלקם עוטה מעטה מדעי השאר מעטה וודו ואקנח בתהייה, מדוע הגרפולוגים לא מבקשים מהמעסיק ו/או מהבוס הישיר למשרה המדוברת את כתב ידו? אם כלי הגרפולוגיה כל כך מדהים בעוצמתו מדוע לא לשכלל את ההתאמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מה שאתה אומר הוא שהגרפולוגים לא נעזרים בכתב היד כדי להגיע למסקנותיהם, אלא משתמשים בו כתירוץ. ודאי שמנחשי עתידות בקרקסים נעזרים בטכניקה הזו (מבררים כל מה שניתן על הנבדק לפני שהם 'מנחשים'). אם הצדק עמך, המעסיקים יכולים בשקט לפנות לפותחים בקפה או בקלפים כדי למיין את המועמדים, אבל הסביר ביותר יהיה לדלג על התיווך ולהחליט בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק במאת האחוזים. מה שאני טוען הוא כי הגרפולוגים הטובים והמנוסים לא יודעים כי הם משתמשים בכתב היד כבתירוץ. הגרפולוגים הטובים והמנוסים הפכו עם הזמן לשדכנים/ממיינים מעולים במעטה של מביני-הנפש-האנושית-דרך-כתב-היד. גרפולוגים טובים ומנוסים יצליחו במשימתם ללא שינוי משמעותי ללא כתב היד אך אם כל שאר הנתונים ולעומתם יכשלו כישלון חרוץ אותם גרפולוגים שיאלצו להשתמש רק בכתב היד של המועמד. דבר זה מעיד בפני עצמו על אמנות/אומנות הוודו-גרפולוגיה. (או"ג?) לגבי החלק השני, אכן, אם היו בנמצא אנשי קירקס שצברו ניסיון במלאכה והינם טובים במעשה השידוך, הדבר היה שקול לרמת האוגי"ם הנהוגה כיום. לגבי החלק השלישי, אני לא חושב שניתן לדלג על שלב האו"ג מכיוון שהם אלו שצברו את הניסיון החשוב במיון בכל השרשרת. תוסיף לכך את הרמה הנמוכה של אנשי כוח-האדם וכן את מרכיב המעסיק המכסת"ח שמיון כוח אדם הוא לא כוס הקפה שלו ותקבל קושי עצום בדילוג על שלב הוודו-מיון (שעובד לא רע במצב הנוכחי העגום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, שאלתי כמה שאלות בתגובה 140573 ואני חושב שבמיוחד שאלה מס. 4 עדיין עומדת נכלמת. *לא שאני מתלונן :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |